טמפרמנטים ומה שביניהם (2) / אורנה בן דור

טמפרמנטים ומה שביניהם

מאמר שני – [1]

הטמפרמנט הפלגמטי והטמפרמנט הכולרי, והקשר ביניהם

הגוף האתרי נושא את התורשה;  על כן, הן באדם והן בחיה, שייכים דפוסי התנהגות לגוף האתרי. שני האינסטינקטים הבסיסיים ביותר אצל החיה הם – ההישרדות וההתרבות.

הגוף האתרי דומיננטי אצל בעלי טמפרמנט פלגמטי.[2]

הגוף האתרי שייך גם לשגרה, להרגלים ולריתמוסים. לשגרה יש גוון ‘פלגמטי’, ולמרות שהיא רצויה וחשובה למבוגרים ולילדים – במיוחד עבור האחרונים, היא יכולה להיחוות כדבר מה משעמם. ילד עלול לחוות את שגרת החיים של הוריו –  הכוללת דאגות פרנסה וכדומה, כדבר מעיק ומשמים.

גם דרישות החברה, התובעות מהילד השתלבות בתוך השגרה והמערך החברתי, נחוות עבורו ככבלים, ועלולות לגרום לו עגמת נפש. כך קורה, שילדים רבים, במיוחד בגיל ההתבגרות, מורדים בניסיון של החברה וההורים ‘לתרבת’ אותם בדרכים שונות. אחת הדרכים היא כניסה לפנטזיה. חיי הפנטזיה יכולים לבוא לידי ביטוי באופנים שונים. בימינו יש למחשב ולאינטרנט תרומה לסוג של חיי פנטזיה המנותקים מהמציאות. הכניסה לפנטזיה היא נטייה פלגמטית.

מאידך, ילדים ונערים רבים מבטאים את חירותם דרך בחירת מקצוע הקשור לאמנות; העיסוק באמנות משחרר אותם מהאפרוריות אותה הם מייחסים להורים. ניתן למצוא, בעיקר אצל הורים נורמטיביים, ילדים העוסקים במוסיקה, תיאטרון, כתיבה וכדומה.

פעולות אלו אינן שייכות בהכרח לקרמה של האדם ולישותו הרוחנית, אלא מגיעות כתגובת נגד לדפוסי ההתנהגות המוכתבים לו על ידי התורשה והחברה. מאוחר יותר, יאלץ הילד להתבסס גם הוא בעולם, על מנת להגשים את הקרמה שלו דרך התגשמות בחיים הארציים.

לעיתים תתרחש אינטגרציה בין הפנטזיה לחיים הממשיים: לדוגמא – האדם יהפוך את העיסוק באמנות למקצוע הוראה, וכיוצא בזה.

ילדים מוצאים נחמה מסוימת לחיי השגרה גם במשחקי הילדות. אנשים רבים ימשיכו ‘לשחק’ גם בבגרותם; הם יבחרו במקצוע שיש בו מתח, עניין, נסיעות וכדומה, כמו לדוגמא: היי-טק; מקום בו הופכים את החיים למשחק. גם במקצועות כפוליטיקה, עריכת דין ועוד… קיים מתח שובר שגרה.

אימוץ מיתוסים – מיתוס הגיבור המושיע: סופר מן, הרקולס, משה רבינו, המכבים וכדומה… – גם הוא דרך להתנתק מהשגרה. אנשים רבים יזדהו עם המיתוסים הללו גם בבגרותם, וינסו לחיות לפיהם. מכיוון שמדובר בארכיטיפ, הדבר נדון לכישלון.

במובן מסוים, אפילו הבחירה בחיי פשע הינה משחק – משחק בו משחק האדם עם חייו שלו. ילדים ממשפחות קשות יום עלולים לבחור בחיי פשע; המתח והריגוש בחיים אלה, עדיפים עבורם מהאפרוריות של חיי הבית בו גדלו.

אנשים מסוימים מסרבים להיכנס למסגרות כלשהן – נישואין, עבודה ועוד…, מתוך פחד להיכנס לחיי שגרה אפרוריים.

בגיל 21, עם לידת האני, האדם מוכן לקחת על עצמו מחויבויות מהן נמנע מוקדם יותר בחייו. התאהבות, הרצון במשפחה וילדים יאפשרו לצאת מהפחד מהמחויבויות, וכך, באופן עקיף, יחברו את האדם שוב לאלמנט הפלגמטי הקשור להִתרבות.

 

הטמפרמנט הכולרי, האני וההתפתחות הרוחנית

“האנתרופוסופיה היא דרך של ידע; דרך המובילה את החלק הרוחי שבאדם אל הרוחי שבתבל. היא מופיעה באדם כצורך של הלב ושל הרגש. יכול להעריך אותה בערכה האמתי, רק מי שמוצא בה מענה למאווי נשמתו העמוקים והנשגבים ביותר. לכן, יכולים להיקרא אנתרופוסופים, אותם אנשים המרגישים ששאילת שאלות מסוימות הנוגעות למהות האדם והעולם, היא אצלם כעין צורך חיים, והם נזקקים לידע הזה כפי שאדם רעב נזקק למזון עבור גופו”.

שטיינר, מחשבות מנחות 1

 

האלמנט הכולרי קשור לתשוקה, ההופכת לרצון וליכולת עשייה. התפתחות רוחנית תלויה בתשוקה לעולם הרוח ולהבנתו. הטמפרמנט הכולרי יכול לקדם את האדם, ולאפשר לו לקיים פרויקטים ורעיונות גדולים ונשגבים, שאינם קשורים באופן ישיר להתפתחותו הרוחנית, אך מפתחים בו כלים חשובים שישמשו אותו בעתיד – אם באינקרנציה הנוכחית או באינקרנציות נוספות, בהתאם לקרמה שלו – להתפתחות רוחנית; כלים כגון: כוח רצון, התמדה, מחשבה אנליטית, יכולת אינטלקטואלית גבוהה, נחישות ועוד….

דוגמא לאדם שפיתח כלים חשובים בחייו, באינקרנציה מסוימת – מבלי להגיע להבנת עולמות רוחניים – ניתן למצוא בהרצאה הבאה של שטיינר:

” בנקודה זו, ידידי היקרים, ניתן לראות את הגדוּלה והמשמעות אותן ניתן למצוא, בחשבנו על נפשו של אדון פון מולטקה. הוא השתתף באופן פעיל ביותר בחיים האינטנסיביים של תקופתנו, החיים שהתפתחו מתוך העבר, והובילו לתוך המשבר הגדול ביותר, דרכו היה על האנושות אי פעם לעבור בהיסטוריה. הוא היה אחד ממנהיגי הצבא, והיה במרכז האירועים שחנכו את ההווה והעתיד הגורליים שלנו. כאן ניצבת נפש, אישיות, שעשתה כל זאת, ובו בזמן הייתה גם אחת מאתנו, מחפשת אחר ידע ואמת בצמא הקדוש והנלהב ביותר, לידע המעניק השראה לנפש בימינו ובתקופתנו.

עלינו לחשוב על כך. יותר מכול מהווה נפשה של אישיות זו, שזה עתה מתה, סמל היסטורי יוצא מן הכלל. סמלי ביותר שהוא היה אחת מהדמויות המובילות בחיים החיצונים אותם הוא שירת, ועדיין מצא גשר לחיי הרוח, אותם אנו מחפשים במדע הרוח. ניתן רק לאחל מכל הלב לאנשים רבים יותר ויותר בעמדות דומות, שינהגו כמוהו. אין זה יחול אישי בלבד, אלא יחול הנולד מתוך צורך הזמן. עליכם להרגיש עד כמה אישיות זו יכולה להוות דוגמא. אין זה משנה עד כמה מעט מדברים אנשים אחרים על הצד הרוחני של חייו; למעשה, מוטב שלא ידובר על כך. אך מעשיו של פון מולטקה הינם מציאות, והתוצאות שלהם הן החשובות, לא העובדה שמדברים עליהם. הבנה נכונה של חייו של אדון פון מולטקה תראה לנו, שהוא פירש את משמעות הסימנים של זמננו באופן נכון. מי ייתן ורבים יעקבו אחר נפש זו, הרחוקה עדיין ממדע הרוח שלנו.

נכון, ואל לנו לשכוח זאת, שמידת הענקתה של נפש זו לדבר הזורם ופועם דרך מדע הרוח שלנו, זהה למידת יכולתנו להעניק לה. נפשות נכנסות לעולם הרוח, כשהן נושאת איתן את מה שהן קיבלו ממדע הרוח. הדבר אליו מדע הרוח שואף, התאחד עם נפשו של אדם שמת לאחר חיים פעילים ביותר. לאחר מכן הוא פועל ככוח משמעותי, עוצמתי ועמוק בעולם אותו אנו רוצים לחקור בעזרת מדע הרוח שלנו”.

שטיינר, לעבר אימגינציה, הרצאה שלישית – שנים עשר החושים

מדבריו של שטיינר ניתן להבין, שאותו אדם הגיע באינקרנציה המדוברת רק לסף ההבנות הרוחניות, אך הביא אתו לעולם הרוח, לאחר מותו, תכונות שתשמשנה אותו גם בחיים שלאחר מכן.

 

הטמפרמנט הפלגמטי כטמפרמנט תומך

הטמפרמנט הפלגמטי מאזן ומווסת, מכיוון שהוא שואף לאיזון, הרמוניה והומאוסטזיס.

כמו כל טמפרמנט, יכול הטמפרמנט הכולרי להידרדר לחד צדדיות שתהרוס אותו. הטמפרמנט הפלגמטי תומך בטמפרמנטים אחרים, במיוחד בטמפרמנט הכולרי, ומאפשר לאדם הכולרי הנמרץ לנוח בין משימה למשימה. על מנת שלא יכלה את עצמו, חייב האדם בעל טמפרמנט כולרי להכניס לחייו יסודות פלגמטיים.

דוגמא לאדם בעל טמפרמנט כולרי עם גוון פלגמטי הוא –  נפוליאון.

כאשר הטמרפמנט הכולרי הוא חד צדדי, הדבר יכול לבוא לידי ביטוי מבחינה גופנית באנמיה, בחוסר בכדוריות אדומות, בלווי תחושה של עייפות וחוסר אונים.

משימות ארוכות טווח, כגון: לימודים, כתיבת תזה, הקמת פרויקטים, כתיבת ספר וכדומה, חייבים תמיכה מטמפרמנט הפלגמטי; על מנת שהגוף יהיה מסוגל להמשיך בפעילות יום אחר יום במשך שנים, צריכה המערכת ההורמונאלית להיות מאוזנת.

העבודה הרוחנית היא עבודה תובענית, מאמצת ושוחקת, ואדם העוסק בה נזקק מידי פעם למנוחה מהמאמץ הרגשי-אינטלקטואלי, ולתחושת עונג; כאשר המערכות הגופניות ההורמונאליות מאוזנות נוצר עונג גופני. אך על מנת שנחוש אותו אנו צריכים להפעיל את המודעות. העונג קשור יותר עם הטמפרמנטים הפלגמאטי והסנגוויני, ופחות עם האלמנט הכולרי המכוון למטרה ולפעילות.

 

השפעת חוסר האיזון במערכת ההורמונלית על מצבו הנפשי של האדם

חוסר איזון בוויסות הסוכר (היפוגליקמיה), יכול להיגרם מעודף אינסולין, מחוסר בו או בהורמון אחר, המיוצרים על ידי הלבלב. מצב כרוני זה של תת סוכר במוח עלול לגרום להתקפים פסיכוטיים. ייצור יתר של אסטרוגן וטסטוסטרון, יגרמו לפעילות מינית מוגברת מוקצנת[3].

 

הפיכת העונג לפעילות מוטורית

פעמים רבות, במקום לחוש את האנרגיה העדינה של העונג, אנו רותמים אותה לפעילות.

למשל – מצב בו אנו רואים נוף יפה ואיננו נעמדים ומתענגים על המראה, אלא ממשיכים ללכת כדי לראות עוד ועוד נופים. או כאשר אנו קוראים ספר מרתק ומענג, ואנו משקיעים את אנרגית העונג בהמשך הקריאה, בפעולה מוטורית. כך נוצר רצף בלתי נגמר: אנרגיית העונג המשתחררת, מושקעת כל הזמן בחזרה, ולכן אינה מגיעה כלל למודעות.

ילדים נמצאים עדיין ברצף המוטורי, ובדרך כלל אינם מסוגלים להגיע לתחושה עדינה של עונג. התחושה העדינה של העונג קשורה לעבודת האני על הגוף האסטרלי. רוב האנשים נופלים למלכודת זו של פעילות. במקום להרגיש את האנרגיה האצילה של העונג, הם נשארים בפעילות גופנית, מוטורית, ואינם נותנים לאנרגיה הזו לפעול בנפש. תהליך זה שייך לתרבות המודרנית. התרבות המערבית הקפיטליסטית-דרוויניסטית גרמה לשעבוד של אנרגיית העונג למטרות מוטוריות.

וכך נוצר מצב, שכאשר האדם מגיע לפנסיה, או שהוא מפוטר מהעבודה מסיבה זו או אחרת, הוא קורס נפשית, ולפעמים אף מת. אחת הסיבות לכך היא, שהוא אף פעם לא הרגיש את העונג, משום שתמיד השקיע אותו בעשייה מוטורית; העשייה הזו החזיקה אותו בחיים. ברגע שהעשייה אינה מתאפשרת, האדם – שאינו רגיל לחוש את התחושות העדינות יותר – מרגיש ‘תקוע’ ומיואש.

בתרבות הקפיטליסטית, מושקעת אנרגית העונג ברובה בהצלחה או בשאיפה לכסף; אנשים אינם נהנים ממה שיש להם, הם תמיד רצים להשיג עוד. כך נוצרות תרבויות מקבילות: האחת – שגרת שבוע העבודה: תרבות של רדיפה אחרי העונג והאושר. השנייה – תרבות סוף השבוע: לאחר שבוע עבודה קדחתני, מנסים אנשים לדחוס לתוך סופי – שבוע פעילויות מבטיחות עונג ואושר; מסעדה, טיולים, קולנוע, ים, חוץ לארץ, קלב-הוטל וכדומה. פעילויות אלו יוצרות צפייה לאושר, שפעמים רבות אינו מתממש.

יש לאפשר למה שהינו פיזי להתבטא בתוך נפשנו”

המודעות לצד הפיזי, והניסיון להגיע לתחושת מודעות לעונג, מאפשרים לפיזי להתבטא בנפש; אך הדבר דורש מאתנו תשומת לב לתחושת העונג, ואי הפיכתה לאנרגיה מוטורית.

נוסף לכך, הפעילות הרוחנית של האני על האסטרלי – על מנת להתמירו – היא עבודה מתישה, השואבת אנרגיות אצילות. מודעות לעונג מספקת בחזרה אנרגיה אצילה, בתנאי שאינה מושקעת בפעילות נוספת. על מנת להרגיש את העונג צריך, מצד אחד – להרגיש, ומצד שני – להיות מודע.[4]

לשם כך נדרשת פעולת רצון[5]: לעצור ולהרגיש את העונג; לחנך עצמנו מחדש להרגיש תחושות עדינות.

 

לסיכום:

לכל טמפרמנט יש ייחוד ותפקיד משלו. הטמפרמנטים יכולים לתמוך האחד בשני, דרך התכונות המנוגדות והמשלימות שלהם. בעזרת הרצון, אנו יכולים לנתב את התכונות של הטמפרמנטים לטובתנו הגבוהה.

 

מאמר זה נכתב בהשראת סדנא של מר צבי בריגר, ובהתאם ללימודים בסדנא.

 

[1] המאמר הראשון נמצא בביוגרפיה למתחילים

[2] ראה מאמר ראשון – טמפרמנטים מבוא

[3] אצל הפלגמאטי, מכיוון שהוא שרוי בנינוחות בתוך עצמו, יכולה המיניות המוגברת לבוא לידי ביטוי בצריכת פורנוגרפיה, ובפנטזיות מיניות.

 

[4] רושם וחשיבה – שני אלמנטים של המציאות אותם מתאר שטיינר בספרו: הפילוסופיה של החירות.

 

[5] הרצון הוא היבט של האני

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *