"כלים שבורים" הרצאה מספר 6  - ספטמבר 1924
                                                                                              תרגום אורנה בן דור

הקדמת המתרגמת:
בהרצאה מאלפת זו פורש שטיינר בפנינו את  פעילותה של הקרמה בגלגולה של פתולוגיה אצל אדם יוצא דופן.  פתולוגיה וגאונות משחקות לסרוגין בחייו, דרך מסעו לאחר המוות ובחיים עוקבים.   לפי שטיינר  מקורה של פתולוגיה נפשית הוא בפגמים מוסריים בגלגולים קודמים, נקודת המבט הרוחנית על מקורה של הפתולוגיה באה במקום הנסיון להסבירה בעזרת הפסיכולוגיה.
בדרך ראייה זו יש משהו מרענן ומטלטל. . נקודת מבט זו מציגה לפנינו פרספקטיבה מקיפה אודות גלגולן ושחרורן של הפתלוגיות מחוקי הסיבה והתוצאה ושל הקרמה, והבנת הנפש בכלל.

עד כה ניסינו בעיקר לגלות כמה רחוק יכול אדם לחרוג באופן זה או אחר ממה שניתן לכנותו "נורמאלי",  לעבר המצב הפתולוגי או לעבר קשר עם עולם רוח אמיתי.
בעזרת דוגמאות פשוטות למדי, רוצה אני להתקדם מעבר לחיים ארציים חד פעמיים על מנת להראות כיצד הקארמה הנישאת בישות האנושית דרך חיים ארציים חוזרים, חייבת לעיתים לייחס עצמה לתנאים לגמרי סותרים. כמו למשל היכולת לתפוס את עולמות הרוח, ובו זמנית באותו אדם עצמו, לשאוף לרדת לתוך התחום הגופני, הטבעי.
אם ברצונם של הרופאים להתמחות ביכולות האנושיות, לא רק באמצעים החיצוניים ובאינטליגנציה, אלא בכל לבבם, צריכים הם לעמוד בתוך עולם הרוח ולהתבונן בעולם פיזי זה, מנקודת מבט רוחנית .


הישות האנושית עוברת דרך מהלכי חיים ארציים עוקבים. סיבות עוברות דרך הרוח ממהלך אחד של חיים ארציים ומגלות את תוצאותיהן בחיים מאוחרים יותר. לכן אין הקרמה יכולה להשאר עבורנו מילה ותו לא. חייבים אנו ללמוד כיצד לקשור את הפעילות המרפאה שלנו לקרמה. בעבור זה חייבים אנו בראש ובראשונה להיות מודעים לאופן שבו פועלת הקארמה ביחס למצבים פתולוגיים וכמו כן ביחס ליכולות ראיה רוחנית.
אם ברצונם של הכמרים להיכנס באופן הנכון לסיטואציות החיים של קהל מאמיניהם, אם רוצים הם להיות רועים רוחניים אמתיים לנפשות הנמצאות תחת חסותם, חייבים הם להעריך את המשמעות הרוחנית של הדברים איתם מתעמתים בני אדם בחיי היום יום על פני האדמה. רק אז יוכלו הם לטפל באנושות בצורה הנכונה מנקודת מבט רוחנית.


בקשרים הללו חייבים אנו לקחת בחשבון דבר מה שמנקודת מבט מודרנית שהינה יותר "מוארת" מושם במידה מסוימת ללעג. אם גם אנחנו נניח לעצמנו לנקוט בגישה זו, ממשיכנו, בהערכתם אותנו,לבטח יפארו אותה באינספור צורות! משום שישקיפו הם עלינו, במאות העתידיות כפי שכל מי שחי היום בתרבות המכונה מדעית מתבונן על האנשים בעבר.  מייד תראו מה כוונתי.  
 
במהלך האבולוציה האנושית התרחשה מהפכה מוחלטת בתפיסת המחלה. הדבר נעשה ברור בעיקר בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. אם נחזור בערך אלפיים שנה לאחור, לתקופת הברית הישנה, נמצא ידיעה מוחלטת שסיבת המחלה הוא החטא. שהמקור הרוחני של מחלה הינו בחטא. הייתה זו אמונה רצינית. על מנת שמחלה פיזית תופיע חייבת להיות טעות או כישלון רוחני כלשהו שהינו סיבתה. רעיון זהו פותח הלאה: אנשי התקופה ההיא האמינו שמחלתו של אדם מסויים נגרמה מטעות רוחנית, שכוחות רוחניים אלמנטאליים (ישויות  טבע רוחניות - המת') שאינם שייכים לו, מצאו מחסה בתוכו, והוא היה במובן מסוים "אחוז דיבוק". בזמנים ההם המשמעות של כל המחלות הייתה שאדם מסויים "נשלט" בידי ישויות רוחניות כתוצאה מטעות או פגם רוחני.


התראפיה נוצרה בהתאם.  היא הייתה  מבוססת על מציאת האמצעים להוציא מתוך האדם את האלמנטים רוחניים הזרים שנכנסו אליו דרך העבירות הרוחניות שביצע. האמונה הבסיסית הייתה שאין אדם שיכול להבין מחלה עד אשר ידע את סיבותיה.
עתה, נבחן את האמונה שבאה לאחר מכן, כשהיא מבטאת נקודת מבט הפוכה לגמרי- לפני שהרופאים נכנעו לאופנה השטחית באופן מפחיד.
האמונה החדשה טענה שניתן למצוא את עקבותיו של כל חטא במחלה. בני אדם היו משוכנעים בכך. אם במקום מסוים היה "חוטא" ( מושג ה"חטא" הוגדר באופן שטחי למדי, בהתאם לקודים משפטיים)  הם חשבו שבאופן זה או אחר ניתן יהיה לראות את ביטויו של החטא באורגניזם הפיזי. למשל - אפשר לבחון  את המוח לאחר המוות, ולחפש בו פגמים. ובמקרים רבים אכן מצאו פגמים. במובן הזה הם התקדמו די מעט.
בתקופה ההיא, מדענים חכמים, מאומנים היטב, אימצו את ההשקפה שאדם בעל אורגניזם פיזי מושלם הינו חסר פגמים. ולהיפך - אדם חוטא אם הינו בעל פגמים גופניים.  חטאים מגיעים ממחלות.


זה האופן בו אבולוציה מתקדמת- לא בקו ישיר אלא באופנים מנוגדים.ובני אדם שהגיעו לנקודת השקפה אחרונה זו ( לא כל אחד היום מודה בכך, אבל נקודת השקפה זו הינה בסיסית אפילו אצל אלו שלא מחויבים אליה באופן מלא), הסתכלו ברחמים לעבר הזמנים הקודמים שבהם הייתה האמונה שמחלה נגרמת מחטא.
הם היו משוכנעים שהם עצמם צודקים, ושחטא נגרם ממחלה. הם ידעו בביטחון מוחלט שקיים באדם החולה תהליך חומרי כל שהוא שבו חייבים הם להילחם, לנטרל  ולסלקו החוצה מהאורגניזם. בזמנים מוקדמים פעלו המרפאים לסלק את המארח של הרוחות האלמנטליים.
עבור המתבונן על המצב מנקודת מבט רחבה יותר אין הרבה הבדל. מנקודת מבט פנימית אין הבדל גדול בין מעיין הבריאות אותו מעריכה הרפואה המטריאליסטית לנכון, ובין  Lourdes. (מעיין מרפא בצרפת שמיוחסות לו תכונות של ניסים בריאותיים - המת'). באחרון, אדם נרפא דרך אמונות דתיות, בראשון דרך אמונות מטריאליסטיות. צריך להתבונן על דברים אלו לגמרי ללא דעות מוקדמות.
אדם שמושפע מרעיונות קצרי רואי שכאלו, אינו יכול לתפוס באמת  את ההקשרים הנכונים. לכן ברצוני לתאר מקרה קונקרטי. הוא יחשוף בפניכם את ההקשרים העמוקים שניתן למצוא בעניין זה של הבריאות האנושית.


במאה ה 19 חי אדם מסויים.  אדבר עליו כרגע כפי שהיה הוא במאה ה19 אבל תחילה רוצה אני לקחתכם לאחור לאחת מהאינקרנציות הקודמות  שלו שהייתה בעלת תוצאות חשובות עבור חייו במאה ה19.אדם זה התגשם באזורה הדרומי של אסיה, שבו אהבו אנשים בעלי חיים בצורה בלתי רגילה. יודעים אתם שתורות מזרחיות כוללות בתוכן הוקרה ואהבה רבה לחיות. מרחיבות הן את מה שהם מכנים בשם אהבת האנושות ואהבת הדברים, במיוחד לאהבת בעלי חיים.


בזמנים קודמים היה זה טבעי עבור אנשים באזור זה לאהוב חיות בעוצמה ולטפל בהם באופן הטוב ביותר. אך אדם זה אודותיו מדבר אני לא היה ידידם של החיות. שם, בקרב אנשים חובבי חיות חי לו אדם שהתייחס אליהם באופן אכזרי. היה הוא מרושע כלפיהן. בחיים מאוחרים יותר עינה הוא חיות בית  במידה שלא תאמן, בכל דרך אפשרית.

הדבר העלה את חמתם של האנשים שבקרבם חי. כמו כן, הוא חווה קונפליקט עמוק בין המאניה הקומפולסיבית שלו (בימינו, במונחים מטריאליסטים היינו מכנים זאת פרברסיה של הרצון), לבין התורות הרוחניות של האנשים בסביבתו. הוא התייחס ללימודים אלו בלהט גדול, והיה יכול  לשייך עצמו אליהם לגמרי. היה לו חוש מעודן לכל דבר שלימדה הדת באזור זה. אבל מכיוון שעינה חיות הפך מעורב בקונפליקטים אלימים עם רוב האינדיבידואלים הדתיים מסביבו. אנשים במזרח מרעיפים דאגה וטיפול מיוחדים לחיות הבית שלהן, ומחשיבים אותם כחלק מהמשפחה. חיות בית אלו היו החיות אותן עינה הוא בצורה המזעזעת ביותר.בתחילה בבית שבו חי בקרב קרוביו, ולאחר מכן כאשר הפך למעין עובד משק שכיר.

אדם זה חי שוב במחצית הראשונה של המאה ה19, ובאינקרנציה הזו (שבמובן רחב קשורה לזמננו אנו) הוא נולד כאדם בעל פחדים איומים, ולכן הקיף עצמו בכלבים. עכשיו יבוא מישהו ויאמר - היחסים הבלתי נורמאלים עם החיות הינם סימפטום של מחלה.  יש בזה אכן אספקט של מחלה מעצם העובדה שהוא לא פיתח שום אהבה מיוחדת לכלבים, אלא רק הרגשה שהוא חייב שהם יהיו בקרבתו. האופן שבו קשר הוא עצמו אליהם הינו  הזוי לגמרי, וחושף כפייתיות קארמתית פנימית מחיים קודמים.

בו זמנית, באינקרנציה הזו היה זה אדם מוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל. הוא נשא מחייו הקודמים כל מה שחווה מהתורות הרוחניות המזרחיות, כמו גם הדבקות הדתית שלו עצמו. הדבר לא הסתכם ברגש פנימי אלא הפך לפרקטיקה בחיים. במהלך חיים אלו הוא פיתח לא רק יכולת מדהימה לדמיון (פנטזיה) רוחני, אלא גם את היכולת לשוות צורה פואטית לתמונות חזון שנתגלו לפניו בצורה יבשה.  השירה שלו נסבה אודות חיים פיזיים רגילים שלתוכם משחקות ישויות רוחניות אלמנטליות באופן קבוע.

אדם זה הינו משורר מפורסם ומכובד. יותר מכך, ניתן לומר שהינו מחזאי שאנו האירופאים, יכולים להשוותו ברצינות לשייקספיר.
זהו פרדינאנד ריימוד [ ראה הערה 7]- על אישיותו הפנטסטית, כישרונו הענק- ששיריו הדרמתיים מראים כיצד הביא הוא מאינקרנציות קודמות את היכולת לתאר ישויות רוחניות, להכניס אירועים רוחניים לתוך חיים אנושיים. צריך רק להסתכל ביצירתו Der Alpenkönig und der Menschenfeind (" מלך האלפים והשונא האדם (מיזנטרופ)" ), בכדי להקבילו לשייקספיר.
ראשית כל ,הוא הינו שחקן חשוב; הדבר נובע מהאימפולס שלו להביא יחדיו לבמה דברים טריוויאליים ודברים שאינם טריוויאליים מתחומי הרוח. על הבמה הינו שחקן שאין שני לו, מלא הומור. אבל בחיים הוא לגמרי מוכרע( נמחץ) על ידי התוצאות של עינוי בעלי החיים שביצע בימים עברו. המצב הגאוני והמצב הפתולוגי מעורבים בתוכו לעומק. הגאון שבתוכו מניע אותו ליצור באינסטינקט דרמטי של נפש רוחנית, והמצב הפתולוגי מניעו להפיח אלמנטים הזויים לתוך החיים החיצוניים.

עתה עלינו להתבונן על תכונה מיוחדת במינה אצל ריימונד. עינוי החיות היה "הכרחי" עבורו באינקרנציה המוקדמת. הוא חווה מעין תשוקה, ועשה זאת עבור עונג סודי. במהלך חיים אלו הוא לא היה מודע להיותו רע. הדבר נהיה מוחשי עבורו  רק לאחר שעבר דרך שער המוות.  ההתנסות שאדם חווה כאשר הוא עובר דרך שער המוות אל  השלב שבין מוות ולידה מחדש תבוא לידי ביטוי בחיים לאחר מכן, בראש ובראשונה (במובן הרחב) בארגון הראש שלו. שם מונח האימפולס שאדם מביא עמו ככישרון.
ריימונד הביא עמו כמות נכבדה של כשרון. אבל כאן פועל דבר מה נוסף שמופיע במערכת הריתמית, במיוחד במערכת הריתמית העליונה ובמערכת הנשימה. משום שישות אנושית בנויה באופן הזה (ראה ציור) :
מערכת מטבוליות- גפיים
מערכת ריתמית
מערכת עצבית חושית.






זה שבא מחיים קודמים פועל לתוך מערכת העצבים בחיים החדשים; זה שמגיע מהזמן בין מוות ללידה מחדש פועל לתוך המערכת הריתמית; וזה שמגיע מחיים ארציים חדשים פועל לבדו במערכת המטבולית .





כל מה שהאינדיבידואל שהינו עתה פרדיננד ריימונד חווה כתובנה מוחצת, פעל ללא הרף לאחר האינקרנציה המוקדמת, בחיים בין מוות ללידה מחדש ,כשהוא משפיע על המערכת הריתמית שלו. היישר לתוך המערכת הפיזית. משום שהתוצאות של חיים קודמים נמצאות בארגון הפיזי של הראש. בארגון הפיזי של המערכת הריתמית ישנן התוצאות של חיים בין מוות ללידה מחדש. עובדות אלו הינן ברורות כאשר אדם לומד אמבריולוגיה אפילו במובן החיצוני שלה.



במקרה של רימונד, רואים אנו במערכת הנשימה שלו, המערכת הריתמית העליונה, את כל החרטה העמוקה הפועלת לתוכו וכל התובנות שחווה הוא כאשר עבר דרך שער המוות מחייו הקודמים. התנסות זו הובילה באופן בלתי נמנע לאי סדירות נשימתית בחיים אלו, לצריכה דלה של חמצן, ורוויה חזקה של דו תחמוצת הפחמן. אי סדירויות נשימתיות- מנקודת מבט פיזית- גורמת למצבים רבים של חרדה. הן יכולות להיות הנושאות של ישויות אלמנטליות של חרדה. אי סדירויות נשימתיות לא מאפשרות איזון הנכון בין חמצן לדו תחמוצת הפחמן בתהליך הנשימה, והדבר מושך פנימה אלמנטים חרדתיים.


יכולים אתם לראות את כל זה ב"המלך ארתור מהאלפים והמיזנטרופ". בריימונד התפתח הדבר מאוד. מערכת העצבים שלו נטתה לשמש נשאית של ישויות חרדה אלמנטאליות. ישויות חרדה כאלו אינן רק אלמנטלים ((elementals חרדתיים.  באותו זמן עצמו קיים דבר מה כמו זה שנמצא במערכת הראש של ריימונד מחייו הקודמים, כלומר רעיונות נפשיים-רוחניים, שהפכו את הדרמות שלו לכל כך מעניינות.  ניתן לראות שהנוכחות של דמוני חרדה אלו יוצרת קרמה להתפתחות בכיוון מוגדר ביותר. ניתן לראות בבירור כיצד דוחפות הן בדרך לא בריאה, בכדי לחולל השפעות קרמתיות. הן זורמות לתוך הדמיונות המוזרים שהינם אפילו בעלי תוכן של ראייה חזונית, והדרמות של ריימונד מבוססות על תוכן שכזה.


השפעות אלה זורמות לתוך הפעילות התמונתית-חזונית. הן גם ממריצות אותו לפתח אלמנטים הזויים-דמיוניים בחייו היומיומיים. באופן הזה דוחף ומקדם זרם קרמתי בחייו של ריימונד מתנה ענקית של גאוניות שאמורה לבוא לידי ביטוי.
ענף אחד של זרם זה זורם בצורה מיוחדת של יצירה רוחנית. הענפים האחרים זורמים באופן מקביל במעין פנטזיות-חיים שאינן מובעות בצורה חיצונית אבל מכוונות פנימה. משום שמונחות הן במערכת הריתמית, שמחציתה כמובן כלפי פנים, אבל פועלת היא כמו כן באברים הנמוכים באופן כזה שמשפיעה היא על חייו החיצוניים של האדם, ואז  משפיעים הם בתורם, שוב על החיים הפנימיים. וכך, גאוניותו של רימונד מלווה באמת בנטיות פתולוגיות. ונטייה פתולוגית זו, שמביעה עצמו דרך דמוני החרדה, הינה הכלי להגשמת הקארמה.
ניתן לראות את הקארמה של רימונד לגמרי בבירור. היה עליו להחזיק בכלב. הוא הינו אדם פנטסטי. יכול הוא לעשות דברים שאחרים אינם יכולים לעשותם. ניתן להבין זאת. אפשר אפילו לחוש סימפטיה (אהדה) לזה. כאשר אני נזכר אני כיצד כמה מאזרחינו המכובדים פיטמו עצמם במשתאות חצר כאשר ניתנו להם תארים מכובדים, רוחש אני אהדה מסוימת לריימונד, על ההומור העוקצני שלו, כאשר ישב הוא על הרצפה ואכל עם הכלב מתוך הקערה שלו.


רואים אתם כיצד קרמה פועלת לתוך החיים מעינוי החיות באינקרנציה הקודמת. רואים אתם כיצד מעשים אלו מגיעים מעינוי החיות ומהחרטה לאחר המוות, ונעשים לכפרה מדהימה. אבל הכפרה חייבת עדיין להיות רצינית יותר. מייד לאחר מכן, הופיעו דמוני החרדה ולקחו חלק במשחק הקארמה שלו. בריימונד התפתחה מחשבה אובססיבית: לכלב יש כלבת, אני אכלתי עימו, עתה אני נגוע!
ריימונד היה מבוהל עד עמקי נשמתו. בעוד שברגעים אחרים יכול היה לבצע דברים מוכשרים ביותר על הבמה, ברגע שהוא נסוג מן החיים החיצוניים,  הוא נכנע לפחד קומפולסיבי שמא הינו נגוע בכלבת.


רימונד יצא  אז למסע עם חברים. הם נסעו  מוינה לזלצבורג, ושם השתלט על רימונד פחד משיגעון וחייב אותו לחזור באחת לוינה על מנת לקבל טיפול. זה היה מסע מייסר הן לרימונד והן לחבריו. ניתן לראות את המצב הפתולוגי שלו כשהוא בא תמיד בעקבות גאוניותו. משום שעתה מטפלים בו היטב: אנשים שמחים לארח את פרדיננד ריימונד. בהדרגה הוא  נטש את רעיון הכלב. משהו הדומה לריפוי התרחש דרך החיים עצמם, דרך העונג, דרך היחס הטוב שקיבל מכל עבר, שאותה עדיין לא לגמרי רצה לקבל משום שעדיין היה היפוכונדר.
דמוני החרדה מייסרים אותו. אם לא דרך בעיה אחת אזי דרך אחרת. וכך מתנדנד הוא תמיד בין רימונד ההומוריסטיקן ובין ריימונד ההיפוכונדר. אבל לפחות הוא מוותר על הרעיון שהוא עומד להשתגע. פחד זה שלט בו במשך שנים רבות. ואפילו כך, קשור הוא עדיין לחיות. לאחר עשר שנים הוא רכש רוכש כלב אחר, וראו נא מה מתרחש עתה: הוא משחק עם הכלב והכלב נושך אותו. ושוב משתלטת עליו המחשבה על הכלבת. עומד הוא שם, פגוע על ידי הכלב, ולכלב יש כלבת! (למעשה, רק לאחר מכן התברר שלכלב יש כלבת, אבל היה זה מקרה קל ביותר). ואז רימונד נסע לפוטנשטיין, וירה  בעצמו בראש. הכדור ננעץ בקיר אחורי, הרחק משם. הראש לא ניתן לניתוח. לאחר שלושה ימים מת רימונד מהירייה.
רואים אתם כיצד רימונד שחרר עצמו מהאובססיה הראשונה שלו, אבל הקארמה המשיכה לעבוד. זוהי דוגמא לקרמה המפעילה עצמה באופן שלם, בדרך בלתי רגילה. רק חישבו! באופן סובייקטיבי, אין זה בדיוק איבוד עצמי לדעת, משום שלא ניתן להחשיב את רימונד כאינדיבידואל אחראי באופן מלא. באופן אובייקטיבי, גם כן אין זו בדיוק התאבדות, משום שלו היו מסוגלים באותם הימים לנתח חלק זה של הראש, ניתן היה להציל את רימונד.


בזמנים הללו הניתוח לא היה אפשרי, כך שלאחר שלושה ימים היה המוות בלתי נמנע. אין זה איבוד לדעת טהור, לא באופן סובייקטיבי ולא באופן אובייקטיבי. וכך אנו לא יכולים לומר שההתאבדות תגרום לתוצאות קרמתיות. הקרמה לא ממשיכה: היא אוזנה בידי ההתנסויות שאותן חווה רימונד באינקרנציה זו עד מותו, עד לאופן שבו בוצע ניסיון ההתאבדות שלו. ניתן לראות בבהירות כיצד עולה  קארמה באינקרנציות מוקדמות, ומכה בו באינקרנציה הנוכחית. ניתן לראות אותו נמתחת לאורך הזמן על מנת להכותו בחוזקה.
אם כך, ראינו כיצד ישנם אינדיבידואלים שהאגו שלהם, הגוף האסטרלי שלהם, והגוף האתרי שלהם התפתחו, באופן פתאומי או בהדרגה כך שיכלו לחדור לעולם הרוח בעזרת יכולת ראיה: כמו תרזה הקדושה, מתילדה ממגדבורג, ורבים אחרים. ישנם אינדיבידואלים כאלו שהראו חריגות בכיוון אחד, בכיוון של מודעות רוחנית.  ניתנה להם מתנה קרמתית מסוימת- שאליה אנו מתייחסים  רק מההיבט של חיים ארציים מסויימים אלו. עם אינדיבידואלים אלה לא מוטל עלינו הצורך להיכנס לפרטים קרמאתיים. אין ספק שזוהי הגשמת הקרמה. וניתן להבין את המקרה מהתבוננות על מסע חיים יחיד על פני האדמה.


אבל יש אינדיבידואלים הפונים לכיוון אחר. הם מפתחים חריגות באורגן הפיזי-אתרי שלהם. הם שוקעים לתוך גופם הפיזי והופכים למקרים פתולוגים, כפי שהראתי לכם, בשלושה שלבים. מצבם הפתולוגי נגרם על ידי הקארמה. גם במקרה שלהם צריך להסתכל רק על התמונה הכללית. עם אישים כתרזה הקדושה האינדיבידואל הופך לחזק במיוחד בחיים הארציים המוקדמים, בעוד שבמקרים הפתולוגים הופך האינדיבידואל לחלש במיוחד, וגורם לישות הגבוה להמשיך למטה לעבר האורגניזם הנמוך. שוב, צריך רק להתבונן בכמה מאפיינים כללים של אינדיבידואל, לא צריך לבחון את הקארמה לפרטי פרטיה.


אבל במקרה של פרדיננד עומדת לפנינו אישיות בלתי רגילה.  הוא פיתח לא רק את הכיוון של הראיה אלא גם את הכיוון ההפוך ובדיוק באותו הזמן. רואים אנו את שני ההפכים ניצבים זה מול זה באופן קבוע במשך חייו. שניהם - הגאון והפסיכופט, נמצאים באישיותו. משחקים הם אחד לתוך השני, באופן נפלא וטרגי. מקרה זה מחייב אותנו ללמוד את הפרטים הקונקרטיים של הקרמה שלו. חייבים אנו לתפוס כיצד הקרמה פועלת על מנת ליצור את שני הקצוות, כיצד מחזיקה היא אותם בנפרד, לפעמים נותנת להם לפעול אחד לתוך השני. אתם יכולים למצוא אינסוף מקומות בדרמות של רימונד שבהם אפשר לומר שהראיה הרוחנית שלו פעילה ובאותו זמן עולה משהו מתוך הדמונים של החרדה. לפעמים ניתן לראות זאת במבנה הדרמה עצמו.
 
אם לומדים אנו את האופי האנושי באופן הזה, אנו מביאים בחשבון את הקארמה באופן בלתי נמנע. עלינו לראות מצד אחד את החד צדדיות של לימוד מופשט בזרמים עתיקים מסוימים של התרבות.  כלומר, שמחלה מגיע מחטא- משמעותה היא שרק פעילות רוחית חריגה (לא נורמאלית) פעילה בישות האנושית. כמובן שרעיונות מסוימים יכולים להיות מובעים באופן מופשט, אבל נשארים הם תיאוריות אפילו אם נתייחס לאנשים בהתאם לתיאוריות אלו.  הטענה הנגדית הינה מופשטת וחד צדדית באותה מידה: שהחטא מגיעה מהמחלה, ושישנם יסודות פיזיים ותהליכים בבני אדם מסויימים שצריך להתגבר עליהם.


בראש וראשונה עלינו לחקור את הפרטים הקונקרטיים של ישות האדם השלמה, כיצד אבריה הגבוהים מתייחסים אחד לשני, האם הם נפרדים אחד מן השני, האם מרחיקים הם עצמם מן האברים הנמוכים? באותו אופן, חייבים אנו לראות כיצד הקארמה פועלת במשחק הדדי כזה של גאוניות ופתולוגיה כפי שהיה במקרה של ריימונד. אלו המגיעים להבנה של דברים אלו ימצאו הזדמנויות בחיים להוסיף דבר מה מעבר לזה אותו הם משיגים בעבודת הריפוי הפיזי, להוסיף מילים שיהפכו את תהליך הריפוי לשלם.
יגיע הרגע שהם לא יהיו כבולים יותר רק לתהליך הריפוי הפיזי, כשהם מחפשים את הסיבה ואת הגורם בריפוי הפיזי בלבד. זאת משום שהם יתפסו כיצד הכרחי הדבר במקרים רבים להוסיף לכך את המימד המוסרי.


אין פירוש הדבר שנהפוך לסנטימנטאליים ונטלפן לפציינטים עם כל מיני נחמות חסרות ערך. בדרך כלל אין לדברים אלו השפעה גדולה. לאנשים חולים אין אנרגיה מיותרת על מנת להאזין למבקרים בכיינים- או אפילו לעליצות לבבית! יש להם כמות עודפת רבה של אנרגיה לזה המונח ביחסים אנושיים טבעיים. לא ה"למה" של הדברים אלא האופן שבו מוצא אדם דרך באופן אינסטינקטיבי במצבים שכאלה, בהם מסוגל הוא לבטא השקפה על העולם ועל החיים, בדרך המקשרת אותם לרוח - כפי שאפשר לעשות כאשר אדם מתייחס ברצינות לדוגמא כמו זו שתוארה עתה לפניכם.


פעילות רוחנית לא יכולה להיות מורכבת מדיבור, פחות מזה מתוכחות. פעילות רוחנית חייבת להיות מבוססת על עובדות. כדי שתדבק בעובדות, חייב להיות מפגש בינה לבין בני האדם. כך ניתן יהיה להשתמש בה עבור האנשים הבריאים כמו גם אלו החולים. אנו נפתח אינסטינקט להתמצא בכל מחלה בעלת סימפטום זה או אחר. אתם תראו שהדבר תופס גם לגבי למחלות הפיסיות. אבל תחילה עלינו לסלול דרך על מנת לראות שדברים אלו חלים על מחלות פיזיות. אתם תגיעו לכך אם תלמדו דוגמאות מגוונות מהן, כמו כן ביוגרפיות של גאונים רבים. אבל לא מנקודת המבט הגסה של לומברוזו. (Lombroso)  (קרימינולוג איטלקי שטען שהנטייה לפשע מולדת - המת')


מה שכל כך מטריד בתיאוריה של לומברוזו –וחייבים אנו להכיר בגאונות שלו עצמו - הנה העובדה שהינו פלישתי מוחלט (חסר תרבות, גס), שבכל דף אנו קוראים דעות שגרתיות. המדע נפל לרמה הזאת! אם אדם מסרב לקבל טענות הנובעות מנקודת השקפה שכזו, אם אדם מכוון את הפעילות שלו מהתפיסה מלאת החשיבה האמיתית של העולם- כלומר, אודות החיים הפיזיים והרוחניים- אז כאשר מתבקש הוא להביא נחמה לאדם החולה, יציע הוא את הנחמה של הדת כשהיא נובעת מאווירה (הילה) רוחנית אמיתית. אך אין הדבר יכול להתבצע ללא שתהיה מאחוריו הבנה ברורה. ביצוע טקס עבור החולים בדרך הנכונה, כך שמצבם יתחיל להשתפר, באופן כזה שבמהלך ההחלמה שלהם לא תפגע נפשם בשום צורה- תלוי בהבנה שיש ברשותנו אודות דברים שכאלו.


עבור חלק מהמחלימים, לא יושלם הריפוי הפיזי ללא הטקס הפולחני, כדי שמה שחל בו בלבול בקארמה שלהם יוכל להסתדר שוב. אם לא נדע זאת, לא נוכל לשאת זאת לתוך ההילה (האווירה) של הטקס. אבל אם רופאים יבינו דברים אלו, אם הם יכירו בפעולות הקארמה דרך המחלה, הם יוכלו להתייחס אליה בצורה הנכונה, בשעה שתופסים הם פיקוד מקצועי על תהליך ההחלמה. הרופאים חייבים להתבונן על דברים אלו  בכל ישותם מנקודת מבט רחבה. אם הם יעבדו באופן תודעתי בכל נפשם לעזרת פיתוח התהליכים הקארמתיים אצל המטופל, יתרחש דבר מה אובייקטיבי. משימת הריפוי שלהם תהיה המחצית השניה של שירות בקודש. יהיה לה מימד רוחני. הרופאים ילמדו להתייחס לעצמם כשותפיהם של אנשי הדת, העומדים לצידם ומנהלים את המחצית השניה של עבודת הקודש.


התפיסה המטריאליסטית בעולם הפכה לסגידה לטבע - לריקוד סביב עגל הזהב - דברים אלו חייבים לחזור ולהיות מותמרים לעבודת קודש, דרך הבנה אנתרופוסופית נכונה. התמרה (טרנספורמציה) של כל דבר בחיים באומנות ובדת לעבודת האל. זוהי משימתה האולטימטיבית של רפואה פסטוראלית מקיפה שניתן להתאמן בה בתנועה האנתרופוסופית. צריך להתחיל. ההתחלה צריכה לקבל השראה מכאן; לפחות חייבים לקבל את ההנחיות אלו שתשאנה את האימפולס הזה קדימה, מן היסודות הרוחניים, עבור שני צדדיה של עבודת הקודש.


זו הסיבה מדוע הוצגה רפואה פסטוראלית לראשונה לכמרים ולרופאים של הקהילה האנתרופוסופית. אינדיבידואלים אלו, על ידע הטבע והרוח שנמצא ברשותם, ימצאו אפשרויות להמשיך איתה הלאה. אך כמו כן הם יוכלו להשתמש בה על מנת לחדור לתחום ספציפי של החיים שמונח במסגרת משימתם.
סוף