יפה לדרמן
לא פעם שואלים אותי אז מה זה בעצם להיות מטפלת ביוגרפית? וחשבתי שיכולתי לתת תשובה קצרה ומדויקת, אבל רציתי דווקא להתחיל מהמקומות שבהם התחילה להתרקם התשובה. המקום שהוביל אותי אל הטיפול הביוגרפי.
זה התחיל מחיפוש, בקשה, וכמיהה.
אותו זמזום טורדני שנמצא בתוכנו ואינו נותן מנוח, והוא שאומר – יש משהו מעבר לנגלה ומעבר לנראה. חייב להיות משהו מעבר לרצף "המקרי" ו"האקראי" של כל האירועים בחיים שלנו.
זוהי כמיהה עמוקה לפשר, למשמעות.
וכמו שאפשר לראות בשירה היפה של יונה וולך
זה לא זה
וזה לא מה ש…
ישביע את
רעבוני לא
זה לא
מה
שיניח את
דעתי
לא
זה לא זה
הבקשה הפנימית אחר מה שיניח את דעתי, וישביע את רעבוני הרוחני הוא הדבר שאותו אנו מחפשים ומוצאים בעזרת החקירה הביוגרפית. האירועים השונים, קטנים כגדולים בביוגרפיה שלנו מתחילים "לדבר" אלינו, הם כבר לא אוסף אקראי התלוי במזל, בגורל, בהורים ועוד ועוד אלא הם מגלים לי מי היא הישות העמוקה שלי.
זהו מה שאנו נוהגים לקרוא – חוט השני של הביוגרפיה שלנו. אנו מזהים את החוט הסמוי שעובר לאורך כל אירועי חיינו ומראה לנו שאיננו אוסף מקרי ומזדמן של אירועים ואנשים.
הוא המעניק מבט פנורמי על החיים ומעניק פשר .
שכן כדבריו של רודולף שטיינר: "החידה הגדולה ביותר עבור האדם היא האדם עצמו."