אורנה בן דור
שלום יקרים ויקרות,
אפתח בזה שאני בת מזל בהיותי חניכה של מורה רוחני אמיתי. מזה עשרים וחמש שנים אני צמודה אליו, אשרי.
מיהו המורה הרוחני האמיתי? איך תזהו אותו?
ובבקשה אל תתנו למילה רוחני לעמוד בפניכם ובפני האמת על עצמכם ועל חייכם… המשמעות של רוחני היא תודעה גבוהה יותר מהתודעה היומיומית המאפשרת לנו לחיות את חיי השגרה.
תחילה אצביע על ההבדל המהותי בין האלוהות לאדם. בעוד האדם הוא ישות מקבלת, האלוהות היא ישות נותנת, מעניקה (מכאן גם המילה "קבלה" לתורת הנסתר).
כל התפתחות שלנו לעבר הנתינה מקרבת אותנו לדומות לאלוהות. ניתן להשוות זאת לילד ולהורה. כל עוד הילד קטן ההורה מעניק לו את כל הנדרש למען קיומו וגדילתו. ההורה עושה זאת בשמחה ומתוך אהבה לילד שלו.
במחצית הראשונה של החיים (עד גיל 42 לערך) כולנו נותנים על מנת לקבל. הקבלה יכולה להגיע בצורה של אהבה, הערכה, כבוד, כסף, תשומת לב, הנזקקות של האחר אלינו ועוד. כך הנתינה שלנו "מוכתמת" ברצון לקבל, וזה כאמור טבעי.
לעומת זאת, הנתינה של המורה הרוחני האמיתי היא נתינה טהורה שאינה מבוססת על קבלה וגם לא על העצמת האני-הארצי שלו (האגו).
המורה הרוחני שלי (צ.ב.) אף פעם לא רצה ממני כלום. וגם לא רצה עבורי כלום. הוא לא הבטיח אושר ושמחה. הוא חתר לגלות את האמת ואת שביל ההתפתחות על עצמו ועל חייו, גם אם היא לא תמיד הייתה "יפה". זו המסלול שבו גם אני פסעתי בעקבותיו. הוא הבטיח אמת. ואת זה לקחתי בזרועות פתוחות. אשרי.
מורה רוחני הנותן שלא על מנת לקבל אינו מבסס את זהותו על עצמו – זהותו מבוססת על עולם הרוח. הוא מקבל מהעולמות העליונים ומעביר הלאה.
בהקשר זה אדרש לפרשת נח, בראשית פרק יא.
בפרשה מסופר על דור יוצאי המבול המנסים ליצור מבנה חברתי. מבריאת העולם ועד ימינו, כל חברה מנסה ליצור לעצמה מבנה חברתי ובית.
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
הרצון של דור יוצאי המבול הנו רצון לגיטימי שנועד לבניית חברה מאוחדת. אך אלוהים לא אוהב את זה, והסיבה לכך נעוצה במילים – וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: כלומר – נהלל את עצמנו ונשייך את הדברים הטובים אלינו.
חברה או אדם שעשייתם נגועה ברצון לעשות לעצמם שם מתנתקים מהמהלך של הבריאה כפי שאלוהים כיוון אותה.
ללא ספק, מרבית המורים הרוחניים המטעים, באמת חפצים בטוב, בשמחה ובאושר להם ולהולכים אחריהם (או לפחות משוכנעים בכך). הבעיה שלהם היא שהם מלאים בעצמם ולא באלוהים, מבחינת – "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" דברים, ח', י"א-י"ז
הם שוללים את הדבר החשוב ביותר בחיי אדם – התפתחות והשתלמות לקראת היות אדם באופן הגבוה ביותר – "בצלם אלוהים ברא אותם", גם אם זה כרוך בסבל מסוים לתקופה מסוימת בחיים.
אם נעמת אותם עם כך, הם לא יודו בזה – הם משוכנעים שהם פועלים בשירות הטוב. וזו הטרגדיה שלהם ושל אלה ההולכים אחריהם.
אנשים אלה, לרוב כריזמטיים ואינטליגנטים, מנתקים את עצמם מהמקור הרוחני, ומוליכים אותנו היישר לזרועותיו של לוציפר – אותו ישות יפה ומרהיבה, אך שטנית ומפתה, המבטיחה למלא את כל משאלותינו ואת הפנטזיות שלנו.
לוציפר מוכן להביא אותנו אל האור, אבל את הדבר האחד – החשוב ביותר – אותו הוא רוצה למנוע מאתנו, וזוהי האפשרות להיות מושלמים יותר, להגיע למלוא הפוטנציאל שלנו, הפוטנציאל האנושי-אלוהי.
המורה הרוחני המטעה אינו מעוניין שנתפתח ונהיה מושלמים יותר, אלא שנהיה "שמחים ומאושרים". הוא פונה לצד הנפשי הנגיש ביותר שלנו, לצורך שלנו להימנע מסבל. ובכך הוא שובה את ליבנו.
לעומת מורה כזה מסמל נוח את המורה הרוחני האמתי, זה שאלוהים מדבר דרכו. ט אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. בראשית ו'.
"את האלוהים התהלך נח", הכוונה היא שבנח התאחדו שתי המהויות, האלוהי והאישי. המהות האישית של נח עוצבה מתוך האלוהי ולא מתוך עצמו.
מורה כזה יכוון אותנו למצב בו "יג וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי יְהוָה; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ." כלומר, הלימוד הנכון מהמקור הנכון יביא לשלום פנימי בתוכנו ויאחד בין האינדיבידואליות לזהות האלוהית שבנו.
כשאתם "נתקלים בדרככם" באחד כזה, הוא המורה שאתם צריכים לבחור.
תודה לקובי נחושתן היקר על הידע ביהדות.
בפעם הבאה נדבר ביתר פירוט על הנושא – מה הופך מורה רוחני ראוי לאמונכם?