אנאלפביתית / יעל ערמוני

יש עיתים

בהם אני פוקחת את עיני לעולם

והוא זר ומוזר

אפילו השפה מאבדת את משמעותה

ואני משוטטת בין המילים כנוכרייה

ואיני מוצאת מנוחה

המשפטים מתפרקים למילים

המילים לאותיות

האותיות לסימנים שחורים בלתי מובנים על הדף

 

כמו אשה קדמונית, אנאלפביתית

שנקלעה

לספרייה גדולה

אני מעלעלת שוב ושוב בספר החיים

ולא מבינה

מנסה לשווא לפענח את האירועים

כמו שפת מסתורין

אך הצופן הסודי

אינו בידי

 

אנא אלי

היה לי מורה

למד אותי לקרוא את שורותיך

פתח לי שער

אל מילותיך

שלא אתהלך כברה ועמה

בארצך

שלא אהיה עוד זרה

באדמת מולדתך

שאשוב ואחדש ימיי כקדם

בהיכל קדשך

 

האם קורה לכם לפעמים שהאירועים הפוקדים אתכם נדמים כשרירותיים? שהחיים נראים חסרי פשר? שהכל נראה ריק וחסר משמעות? יש ימים שאני קמה בבוקר וזו החוויה שלי, כמו היום – ומתוך הכאב הזה נכתב השיר.

פעם זו הייתה תחושה שליוותה אותי לעיתים קרובות, היום היא רק פוקדת אותי לעיתים רחוקות ואז אני שבה ונזכרת, שבעצם כבר ניתנו בידי הכלים, שמאז שנכנסתי לנתיב של היעוץ הביוגרפי אנתרופוסופי, אני כבר לא “אנאלפביתית”, למדתי לקרוא “בספר החיים”, לפעמים זה עדיין קשה, צריך אורך רוח, לפעמים זה לוקח זמן, כמו קריאה בתורה – צריך לחזור שוב ושוב, לגלות לאט ובהתמדה מה המשמעות של כל מלה, להתבונן על החיים מתוך ייראה ופליאה, אבל בסופו של דבר הגילוי מגיע, ומאיר מחדש את התמונה השלמה, כחסד גדול, שנותן פשר וכיוון להכל.

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *