אני הוא הכלי והגדר להתגשמות השפע האלוהי פרשת כי תצא

י כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. דברים כ”א י

פרשת כי תצא היא הפרשה בה מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה. הפרשה כולה מתייחסת בעיקר למשפטים ולחוקים, ועוסקת בתכנים הקשורים למצוות עשה ואל תעשה, אותן ציווה משה. במילים אחרות – התוכן הכתוב של הפרשה, הפשט, הוא תוכן הלכתי יבש למדי. דווקא הפרשות בהן התכנים יבשים, פחות סיפוריים וספרותיים, הן הפרשות בתוכן גנוז הסוד העמוק ביותר.

הפעם נתייחס לפסוק הבא בפרשה:

ח כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ. דברים כ”ב

המצווה היא שעל האדם הבונה בית, לתחום את הגג במעקה, מכיוון שאם ייפול אדם אחר מהגג, דמו בראשו של הראשון, כלומר – הוא אחראי למותו.

למה צריכה התורה להטריח את עצמה בלבקש ממני לבנות מעקה? מה הכתוב בא לומר?

התורה מדברת בארבע רמות: פשט, רמז, דרש וסוד – המכונות פרד”ס. נפרש את הפסוק ברבדים השונים:

פשט – עלי להגן על אורחים הבאים לביתי, זוהי אחריותי.

רמז – הבית אותו אני בונה מסמל אותי, כמהווה בית לשכינה. בתוכי שוכן הפן החווה של אלוהים, ועלי לבנות כלים נכונים, גדר – על מנת שיוכל לשכון בתוכי באופן הנכון.

דרש – מהרמז, שהינו בבחינת ‘צא ולמד’ אני עובר פאזה ל’בוא וראה’ [1]למצווה הפסיכו-רוחנית: מה הוא המהלך הפנימי שצריך לפעול בתוכי, על מנת ששכינת האל בתוכי תקבל שורש במציאות.

סוד – כל שפע הבא לעולם חי דרך ספירה מסוימת מבין עשר ספירות, שהינן התגלויות של האלוהות בצורות השונות. הספירה היא  הצינור דרכו השפע מגיע לבריאה.

זוהי הגדר, המעקה, עליה מדבר הפסוק. הגדר לאנרגיית האינסוף, המכונה אצילות, היא האדם עצמו, על נטייתו האישית ותכונותיו המייחדות אותו, המאפשרות לאנרגיית האינסוף, שהיא אנרגיה מופשטת, ללבוש צורה אינדיבידואלית באדם. על מנת לחזור לעולם האצילות, לטרום היותו בעל צורה קונקרטית, על האדם לשים מעקה על עצמו, כלומר לבנות כלי נכון לגדר את השפע, על מנת שהשפע יהפוך לדבר המוליך את האדם לתכליתו. וכך: לֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ – כלומר: השפע שנשפע מלמעלה לא יבוזבז, לא יהפוך לדמים, אלא יקדם את האדם לתכליתו.

“בכל אדם רדומים כשרים אשר באמצעותם הוא יכול לקנות דעת בעולמות העליונים. המיסטיקנים, הגנוסטיקנים והתיאוסופים, מדברים על עולם-נפש ועולם-רוח, וגבי דידם הם ממשיים כשם שממשי העולם הפיזי, אותו יכולים לראות בעיניים הפיזיות ולמשש בידיים פיזיות. כאי כל אדם לומר לעצמו בכל עת ועת: אף אני אוכל להתנסות בעולמות הנפש והרוח, אם אני מפתח בי את הכוחות, הרדומים. השאלה היא רק: איך מפתחים כוחות אלו?.” שטיינר, כיצד קונים דעת העולמות העליונים, עמ’ 19

print

חזרה למאמרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *