אנתרופוסופיה בימי קורונה – לימוד 1

הלימוד היומי on-line, “אנתרופוסופיה בימי קורונה” נולד כאשר משבר הקורונה, שהתפשט בעולם כולו, הפך למשבר ממשי גם בישראל והחל להשפיע על החיים של כולנו, ובין השאר, מנע מפגשי לימוד פנים אל פנים.

חברי קהילת ‘כחותם’ קיבלו מכתב בזו הלשון:

תלמידים, בוגרים וקהילה יקרה, בימי “קורונה” טרופים אלו, חשוב יותר מתמיד שנמשיך ונחזק את ‘האני’ שלנו ואת הקשר שלנו עם עולם הרוח, שנמשיך ונעסוק באומץ וכנות בנושאים המרכזיים בהם עוסק בית הספר שלנו: הבנת הקרמה האישית והאנושית, המפגש עם הרוע, והקשר שלנו עם ההיררכיות הגבוהות, זאת על מנת לא ליפול טרף להשפעתם של כוחות הנגד לוציפר ואהרימן.
לאור זאת, ועל מנת לחזק זה את זה, החלטנו לקיים בכל יום (עד להודעה חדשה) on-line (דרך הזום), לימוד קצר בן 20-30 ד’, בו נקרא בכל פעם טקסט קצר של שטיינר מתוך הספר מחשבות מנחות (ניתן להשתתף גם אם אין לכם את הספר) ונערוך עליו שיח קצר וכן נחקור שאלה ביוגרפית-קרמתית הנוגעת לקורונה. הלימוד הינו ללא עלות ומיועד לכל תלמידי, בוגרי וחברי קהילת ‘כחותם’ וכן לכל אדם שאתם מרגישים שיכול להיתרם מלימוד זה. ניתן להצטרף ללימוד על בסיס יומי, בהתאם למידת הפניות שלכם.
באהבה רבה ואמונה, צוות ‘כחותם’.
ההיענות ללימוד היומי היתה אדירה, וגילתה כי קיים צורך עמוק בקרב חברי הקהילה ואנשים רבים נוספים להתחבר לעבודה הרוחנית דווקא בעת הזו.

17.3.20 – לימוד ראשון

לצפייה בהקלטה של השיעור לחצו כאן 

עיקרי השיעור:

המפגש שלנו עם עולם-הרוח הוא מפגש עם עולם זר, מלא באימה. עולם הרוח מפחיד בזרותו, בשוני שלו מכל מה שהאדם מכיר בחייו על-פני האדמה. המפגש עם המגיפה מראה לנו שעולם הרוח מתערב בחיינו בצורה מעוררת חרדה.

הקורונה אינה תופעה של כוחות הנגד, היא תופעה של ריפוי: היא באה לרפא מהלך של האנושות שיכולה הייתה ללכת לאבדון מוסרי, להכחדת האנושות, ולהחלשת ‘האני’.

מגיפות ככלל אינן מהלך של כוחות הנגד (אפשר לקרוא בהרחבה ב‘התגלויות הקרמה’ מאת שטיינר, על תפקידן של מגיפות ואסונות טבע). אהרימן – לא רוצה שנמות, כי במוות עוברים אל עולם הרוח ומתמלאים במחשבות רוחניות לחיים הבאים. זו אינה שאיפתו של אהרימן, אין לו סיפוק כשהאדם מתפתח, ומעבר מחיים לחיים מאפשר התפתחות.

זעזוע השגרה, האישית והקולקטיבית, כיום יוצא דופן בהיסטוריה של עשרות השנים האחרונות.

הקורונה היא מסר לכל אחת ואחד.

יש להתייחס למצב כאל תמונה, סימבול, המכונה בשפה האנתרופוסופית בשם – אימגינציה. אין זו מחשבה לוגית אלא תודעה שמעל המחשבה הלוגית.

אימגינציה, איספירציה ואינטואיציה הן 3 רמות תודעה, מעל המחשבה הלוגית.

אימגינציה – רמת התודעה של המלאכים / האני הגבוה. לעתים האימגינציה מדברת דרך חלומות. חלומות מופיעים בתמונות, והיכולת לפרש אותם מאפשרת לנו לגלות את האמת. אימגינציה היא מחשבה בתמונה, ועל מנת לפרש אותה נדרשת אינספירציה.

תרגיל לחקירה ביוגרפית:

עצמו עיניים, נשמו עמוק ואמרו את המילה “קורונה” וראו איזו תמונה עולה – מהי התמונה הרוחנית של מגיפת הקורונה.

התמונה הזו, אם נבין ונפרש אותה נכון, היא בעלת קשר הדוק לממשות, למהות הרוחנית. גם פנטזיה היא סוג של אימגינציה – תמונה, אך היא אינה קשורה לממשות ולמהות הרוחנית.

אירוע ‘כוכב שביט’ – אירוע בלתי צפוי. מפר שגרה. יש אירועים כאלו גם בחיינו האישיים – משהו שמגיע בפתאומיות ומסיט את החיים ממסלולם: מחלה, מוות, אירוע בלתי צפוי בעליל.

יש בקורונה משהו מהניחוח של האפוקליפסה – הרחובות הריקים, הניכור, הבידוד, מלחמת כל בכל. זו לא האפוקליפסה, אבל זה רמז, זו הכנה למה שיתרחש בגילגולים הבאים שלנו.

המחשבות המנחות בהן עסק הלימוד:

  1. על מנת שחיי הנפש של האדם יתפתחו באופן הנכון, חייב האדם להיות מודע לחלוטין לכך שפעילות אקטיבית מתוך משאבי הווייתו הרוחניים, הינה מהותית עבורו. בהקשר לכך, תומכיה הרבים של השקפת עולם מדעית-מודרנית, הינם קורבנות של דעות קדומות חמורות. הם טוענים שהסיבתיות האוניברסאלית הינה דומיננטית בתופעות העולם כולן, והאמונה שהאדם עצמו – מתוך מקורותיו הוא – יכול להיות סיבה לדבר מה, היא אשליה ותו לא. מדע-טבע מודרני שואף להתבונן בדברים ולחוותם בצורה נאמנה, אך דעותיו הקדומות בנוגע לסיבתיות החבויה של מקורות פעולתו הפנימית של האדם חוטאות נגד עקרונותיו עצמו. הפעילות האקטיבית החופשית – הנובעת ישירות מתוך מקורותיו הפנימיים של האדם – הינה התנסות אלמנטרית מושלמת של התבוננות-עצמית. לא ניתן להתווכח על כך; לחילופין, נדרש להביא את ההתנסות הזו לכדי קיום הרמוני, ואת הבנת הסיבתיות האוניברסאלית של הדברים בתוך סדר הטבע.

קיימים שני סוגים של חוקים: א) חוקי הטבע. ב) חוקים הקשורים לרצון החופשי של האדם – זוהי מערכת חוקים שאינה מתנהגת באופן לוגי המוכר לאדם.

21. אי-הכרה בפעילותו של אימפולס-הנובע-מהרוח בחייו הפנימיים של האדם, הינה המכשול הגדול ביותר לרכישת תובנה על העולם-הרוחני. למעשה, התייחסות לישותנו רק כאל חלק מסדר-הטבע, הינה הסטת תשומת הלב מישותנו-אנו. כמו כן, לא נוכל לחזור לעולם-הרוח עד שלא נאחז ברוח במקום בו היא ניתנת לנו בצורה מיידית – כלומר בהתבוננות-עצמית בהירה ופתוחה.

על מנת להבין את כל האירועים המתרחשים, אנו חייבים להסתכל פנימה. לקחת 100% אחריות, ואין זה משנה מה האחר עושה או מה נדמה לנו שעליו לעשות. העבודה הרוחנית היא קודם כל התבוננות עצמית נוקבת, חסרת שיפוט, חסרת מורא, כנה, ומכוונת בבירור לראות את האמת. לא נוכל להגיע לעולם הרוח האמיתי (אלא רק אל עולם הרוח הלוציפרי, המוביל את האדם לרוחניות תלושה) אם לא נעשה התבוננות פנימה לראות מה אנו נדרשים לתקן.

22. התבוננות-עצמית הינה תחילתה של התבוננות על הרוח. אכן, היא יכולה להוות התחלה נכונה משום שאם נכון הדבר לא ניתן לעצור כאן; האדם ירגיש חובה להתקדם הלאה לקשר רוחני עם העולם. בדיוק כפי שהגוף הפיזי מתדלדל כששוללים ממנו מזון, כך אדם המתבונן בעצמו בצורה נכונה מרגיש את העצמי שלו מתאבן, אם אינו יכול להבחין שבתוכו פועלים הכוחות היצירתיים של עולמות הרוח הנמצאים מחוצה לו.

אדם ‘הנקרא-אל-הרוח’, בעל כמיהה רוחנית, מרגיש רעב וצמא לידע הרוחני. התבוננות עצמית היא הבסיס להתבוננות רוחנית ומקדימה אותה. אין התקרבות אמיתית לעולם הרוח לפני שעושים התבוננות פנימית.  

ר. שטיינר, ‘מחשבות מנחות’, 2020, עמ’ 20-21, תרגום: אורנה בן דור, הוצאת ‘כחותם’.

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *