31.3.20 – לימוד 10
לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן
עיקרי הלימוד:
תפילת השלווה
אֵלִי
תֵּן לִי אֶת הַשַּׁלְוָה לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם
הָאֹמֶץ לְשַׁנּוֹת אֶת אָשֵׁר בִּיכָלְתִּי
וְאֶת הַתְּבוּנָה לְהַבְחִין בֵּין הַשְּׁנַיִם.
לִחְיוֹת כָּל יוֹם בְּעִתּוֹ
לְקַבֵּל אֶת הַסֵּבֶל כְּנָתִיב לְשָׁלוֹם
לָדַעַת שֶׁהַכֹּל יֵעָשֶׂה כַּהֲלָכָה
אִם רַק אֶכָּנַע לִרְצוֹנְךָ.
הטקסט שבו עסק הלימוד:
"כאשר בפנינו אורגניזם שנבנה מתוך נפש שהביאה עמה את הנטייה להתגבר על דבר כלשהו בכיוון מסוים, הנטיה הזו מביאה את האדם להטביע בעצמו את האפשרות למחלה – אך בו-בזמן את האפשרות להילחם כנגדה, משום שהמחלה אינה מתעוררת אלא כדי לאפשר את המרפא. המרפא מופיע כאשר משיג האדם, באמצעות התגברות על המחלה המתאימה על פי מכלול הקרמה שלו, כוחות העשויים לקדם את עבודתו במישור הפיסי בכל חייו שנותרו עד למוות. פירושו של דבר, שאם הכוחות האמורים להירכש חזקים עד כדי כך שביכלתו להגיע במישור הפיסי למטרה שלשמה התעוררה המחלה, ממשיך האדם לעבוד עם הכוחות הזורמים אליו מתוך תהליך הריפוי, כוחות שלא היו ברשותו לפני כן."
שטיינר, 'התגלויות הקרמה באדם ובעולם', 1998, הרצאה 5, עמ' 73, הוצאת תלתן.
המחלה באה על מנת לרפא, המחלה ניתנה על ידי הכוחות הטובים, על מנת לאזן את כוחות הנגד לוציפר ואהרימן ולסייע לאדם להתגבר על "חולי" כלשהו, חולי פירושו חוסר איזון, רוע, פגם שלא הצלחנו להתגבר עליו בתודעה, ולכן הוא ירד לגוף. המחלה אינה הבעיה, אלא למעשה אפשר להגיד שהיא הפתרון, היא באה לעורר אותנו למשהו שלא הצלחנו להתעורר אליו או להתגבר עליו בדרך אחרת.
אם נחזור אל השיעור הראשון של הלימוד היומי שלנו, דיברנו שם על כך שהדרך אל עולם הרוח עוברת דרך התבוננות עצמית, מה שנדרש מאיתנו הוא לא להתבונן על מה שקורה בחוץ – בעולם, בפוליטיקה וכו', את זה אנחנו לא יכולים לתקן. אנחנו נדרשים, כל אחד מאיתנו לגלות את הרוע שלו, את הפגמים שלו, שכן שאלת הרוע וההתגברות עליו היא השאלה של תקופתנו.
האדם הנו ישות אדם-עולם – מיקרוקוסמוס-מקרוקוסמוס, ועל-כן כל דבר המופיע במקרוקוסומוס מופיע גם במיקרוקוסמוס. כפי שלימדה אותנו ד"רמיכאלה גלוקלר בסדנאות שנתנה בארץ, לכל מחלה יש כמה רמות – הקורונה היא אירוע קוסמי, ששייך לכל האנושות, אבל היא גם פועלת על כל עם, מדינה, קבוצה משפחה באופן הנכון עבורה והיא גם מפגישה כל אחד מאיתנו בדיוק עם מה שהוא צריך לפגוש, שכן הרוח היא אקונומית – יש כאן אירוע קולקטיבי, אבל בתוכו כל אחד מאיתנו נמצא בסיטואציה אחרת לגמרי ופוגש משהו אחר.
על כן כל אחד מאיתנו נדרש לשאול – מה הכאב הכי גדול שאני פוגש/ת דרך הקורונה ומה הוא בא לרפא אצלי? איזה פגם / רוע / חולשה שלי הוא נועד לתקן, כיצד הוא שייך לרוע שלי בחיים האלו ובחיים קודמים.
להלן מספר דוגמאות:
- אשה שהדבר המרכזי שהיא חווה דרך הקורונה היא חוויה של כפייה – הכפייה של השלטון, ההגבלות, המעקב. בביוגרפיה שלה יכולנו לראות כיצד הכפייה שבה ומופיעה משני הכיוונים, גם כרגש שהיא פוגשת אך גם כדבר שהיא עושה לאחרים – היא כופה את דעותיה, רעיונותיה, אמות המידה המוסריות שלה. לכפייה יש קשר גם למי שהיא הייתה בחיים קודמים – היא זיהתה עצמה כאיש דת ומוסר אשר כפה את השקפת עולם דתית-רעיונית על קהילת המאמינים שלו.
- אשה אחרת חוותה הצפה ובלבול. היא עובדת במערכת החינוך וההודעות הרבות שקיבלה בערוצים השונים הפגישו אותה עם חוויה זו. בחקירה ביוגרפית ראינו כי היא באה ממשפחה שבטית והמסע הביוגרפיה שלה כולו הינו בניית אני אינדווידואלי, עצמאי, נפרד, תוך נכונות לוותר על השייכות לשבט ולפגוש את הבדידות.
- אשה שלישית סיפרה שהיא מרגישה כמו: "בובה על חוט", כאילו מישהו מושך בחוטים שלה ומפעיל אותה. בחקירה ביוגרפית היא יכלה לזהות כיצד היא "מושכת בחוטים" של האחר דרך מניפולציות רגשיות שהיא מפעילה עליו.
הכאב שאנחנו פוגשים שייך לצו הקרמתי שלנו ולהגשמה שלו, הכאב שאנחנו פוגשים כבא אלינו מבחוץ הוא הרבה פעמים הכאב שאנחנו גרמנו לאחר ועלינו לפגוש אותו כעת ככאב שלנו, על מנת שנוכל לעשות תיקון.
תרגיל לחקירה ביוגרפית:
ע"פ שטיינר המחלה היא מתנה של הכוחות הטובים על מנת לעזור לנו להתגבר על חולי, פגם, רוע, חוסר איזון שהבאנו עימנו מחיים קודמים –
א) מה הכאב / האתגר, הקושי / הדבר הספציפי שהכי מפריע לי, במפגש עם הקורונה?
ב) מה תפקידו של אותו הכאב, איזה "חולי" הוא נועד לרפא אצלי? על איזה רוע / פגם / חולשה עליו לעזור לי להתגבר / לאזן?
ג) באיזה אופן הוא קשור לביוגרפיה ולקרמה שלי?