1.4.2020 – לימוד יומי 11
לצפייה בהקלטה של השיעור לחצו כאן
עיקרי הלימוד:
בשיעור הקודם עסקנו בקשר בין הכאב שאנו פוגשים דרך הקורונה ל"רוע" שלנו. במילים אחרות – הקשר בין "הפצע" שלנו, הכאב והסבל שאנו פוגשים בחיים, ל"רוע" שלנו.
הרוע – כל מעשה לא מוסרי, מהקטן (רכילות, מציצנות) ועד לרוע הגדול ביותר.
הקשר בין מה שמכאיב לנו, לבין מעשים שאנחנו עושים. המעשים שלנו מגיעים איתנו כרקפיטולציה (חזרה בתמצית) מחיים קודמים, אנחנו לא מזהים אותם כפוגעניים כלפי האחר. אנחנו מתעוררים לחוסר המוסר שלהם רק באקסקרנציה דרך עבודה רוחנית.
זה מאוד מתעתע להתוודע אל מה שהייתי בחיים קודמים דרך החזרה על זה בחיים האלה ולהבין מה נדרש ממני לתקן.
דוגמא ביוגרפית: אישה שבילדותה הרגישה תמיד "מאחור", לא הביאה את עצמה "קדימה". עכשיו, קרוב לגיל 60, היא מרגישה שהתיקון שלה הוא להביא את עצמה קדימה, להתבלט ולא להישאר מאחור. אם נתייחס לזה באופן של המחשבה הרווחת הקונבנציונלית, נחשוב שזה נכון – התיקון של מישהי כזו הוא להתבלט. בחקירה הביוגרפית אנחנו רואים שיש כאן טעות – מי שלא בולטת ולא יכולה להגיד מה שהיא רוצה – זה כבר האיזון הקרמתי. זו לא התחלה של משהו, זו תוצאה של משהו. זו תוצאה של הרוע שלה מחיים קודמים. המרמור והמחשבה שעכשיו הזמן שלה לפרוץ קדימה – יכולים להוביל לרוע גדול יותר. התיקון אינו לבלוט יותר עכשיו. התבלטות ופריצה קדימה זו חזרה על הרוע שלה. התיקון יהיה בפעולה ההפוכה, בהסכמה לכאב והכרה שלו כאיזון.
"הפצע והרוע" – תרגיל אמנות
- קחו דף A3 וחלקו אותו ל-2, או 2 דפי A4+ צבעי פנדה / פסטל
- עצמו עיניים ונסו להעלות אימגינציה של "הפצע" שלכם (הכאב, הסבל שעולים עכשיו בהקשר לקורונה ובכלל לאורך החיים…): מתי הוא נוצר? כיצד הוא נראה? מהי צורתו? מהם צבעיו? מהי התנועה שלו? היכן הוא ממוקם בגופכם? ציירו את הפצע שלכם על צד אחד של הדף.
- עצמו עיניים שוב ונסו להעלות אימגינציה של "הרוע" שלכם: באיזה אופן הוא מופיע בחייכם? כיצד הוא נראה? מהי צורתו? מהם צבעיו? מהי התנועה שלו? היכן הוא ממוקם בגופכם? ציירו את "הרוע" שלכם על הצד השני של הדף.
בחברותות התבוננו בציור שלכם:
- התבוננו על הציור שלכם דרך התבוננות גתהאנית, ללא כל פרשנות – מה אתם רואים?
- השוו בין הפצע והרוע שלכם, האם אתם יכולים לראות דמיון כלשהו ביניהם?
- חלק גדול מהרוע שלנו הינו רקפיטולציה (חזרה בתמצית) מחיים קודמים, בעוד הפצע שלנו קשור לקומפנסציה (איזון) שעלינו לחוות. שוחחו בחברותא שלכם על הפצע והרוע שלכם. נסו לבחון ולזהות את הקשר ביניהם ללא שיפוט ואת הקשר שלהם לחייכם הקודמים ולצו הקרמתי שלכם.
"החיה העולה מן התהום"
האנושות מחולקת באנתרופוסופיה לתקופות תרבות בנות 2160 שנה. בכל תקופה כזו נולד באדם איבר תודעתי חדש. כיום אנחנו בתקופה המכונה: "תקופת נפש התודעה". תקופת התרבות שהייתה לפנינו מכונה "הנפש השכלית-רגשית": בתקופה זו לראשונה עלה 'האני' באופן שאיפשר לאנשים לחשוב בצורה רציונלית, הגיונית, עם כללים ולוגיקה. זהו ההישג של התקופה הזו, לפניה לא הייתה חשיבה כזו, הייתה חשיבה חלומית ומחוברת לעולם הרוח באופן אינסטנקטיבי.
תקופת הנפש השכלית-רגשית החלה ב747 לפנה"ס והסתיימה ב- 1413 לספירה.
במהלך כל תקופת תרבות אנו מתגשמים פעמיים לפחות, פעם כגבר ופעם כאשר. על מנת לחוות את התקופה באופן מלא וראוי עלינו לחוות אותה דרך העיקרון המגדרי – כגבר ואישה.
באמצע התקופה, בשנת 333 לספירה – 'האני' היה בשיאו. האדם התחיל להיפרד מהקשר עם עולם הרוח.
לסיפרה 3 משמעות רוחנית חשובה וחיובית. שנה זו היוותה שיא של כניסת האני.
לאט לאט נסללה הדרך לכוח נגדי להיכנס, כוח שמטרתו לנתק את האדם מעולם הרוח. כוח זה חדר דרך אירועים היסטוריים חיצוניים, אך בא לידי ביטוי בעומק החשיבה האינטלקטואלית שהתפתחה באזורים שונים בעולם.
הכוח הנגדי הזה – האם גם הוא בהכוונתה של האלוהות? בוודאי. האלוהות מציבה בפני האדם את החופש יחד עם האפשרות לטעות. על אף שזה בא מן האלוהות, עדיין יש סכנה גדולה מאוד שלא נתגבר על דברים מסוימים וניפול טרף לידיים של כוחות הנגד. נכון שהאלוהות שמה את הנחש, את השטן, אבל יש לנו סכנה ליפול ללא תקומה.
333 שנים לאחר מכן, בשנת 666, קמה הישות ששטיינר מכנה אותה – "החיה מהתהום" המתוארת בספר האפוקליפסה כ"חיה בעלת שתי הקרניים". המספר 666 שמציין בתורות אזוטריות שונות את המספר של השטן.
"החיה מהתהום" – מטרתה לגרום לנו לחשוב, לתפקד ולפעול כאילו אנו ישויות ארציות בלבד, שמוצאנו מהחומר, ושההתפתחות שלנו היא מלמטה למעלה – מהחיה לאדם. כאשר האמת היא שההתפתחות שלנו מלמעלה – מהרוח, למטה – כלפי החומר.
בשנה זו קרו אירועים היסטוריים שאפשרו לחיה הזו להיכנס. מאז כל 333 יש ביטוי של החיה הזו. החיה הזו רוצה לשכנע אותנו שאנחנו נתונים רק לחוקי הטבע, כאשר האימפולס של 'אני הנני' מראה לנו שיש לנו איכות של רוח – איכות שהיא מעל לחוקי הטבע.
החיה ומשרתיה רוצים לקחת מאיתנו את החירות ואת האיכות להתפתח אל ישויות בוראות יוצרות. זה הכוח שרוצה לתת לנו חיי נצח עלי אדמות – שלא נמות, שלא נרצה להתגשם שוב, ושלא נקום לתחייה בעולמות הרוח.
כוח הנגד הזה חדר על-ידי אימפולסים של אינדיווידואלים שהיו בחצר מדרשו של הארון אל-ראשיד, שם למדו את מדעי הטבע. אינדיווידואלים אלו הפכו בתקופות מאוחרות ובהתגשמויות מאוחרות יותר שלהם לישויות מטריאליסטיות. טאריק, מפקד הצבא בתקופתו של אהרון אל ראשיד הפך בהתגשמות הבאה שלו לאדם המוכר לכולנו – צ'רלס דרווין, שהביא לעולם את התיאוריה על מוצא האדם מן הקוף. זו תיאוריה שמדגימה במלוא העוצמה את התפיסה של האדם כישויות שמוצאה מהחיה ולא מהרוח. זהו זרם חזק מאוד, זרם מטריאליסטי דטרמיניסטי, שמחבר אותנו לכל מחשבה דוגמטית, כבולה לחומר, שאין בה מעוף. זה זרם שפועל במקביל לזרם הרוחני הנכון.
הכוח הזה פועל כל הזמן. הוא עלה אז בשנת 666, והוא חי ופועל עד היום.
אנו רואים שהקורונה בבת אחת שיתקה את המסחר ואת הצרכנות הקפיטליסטית, ואת היכולת של האנושות לצרוך ולצרוך ולצרוך. יתכן שעניינו של משבר הקורונה אינו מותם של האנשים מהחיידק, אלא מה שיבוא בעקבותיה, ומה שקורה לאנושות במהלכה.
החירות באה גם במחיר הטעות – אם אין חירות אין טעות. בעולם החיות או בגן עדן אין רוע. אבל גם אין שם חירות.
מי יכריע?
האני הנני שלנו, הישות שלנו שהיא טובה, נצחית, מתהווה כל הזמן ויכולה להתגבר על החיה. החיה הזו רוצה למנוע את הטרנס-סובסטנציה – המרת הסובסטנס שלנו. על זה נדבר ביום אחר. החיה שואפת להשכיח מאיתנו את ידע הקרמה והחיים החוזרים.
החיה הזו מאגדת בתוכה את שלושת כוחות הנגד – לוציפר, אהרימן וגם הכוח השלישי המכונה "אזוראס".
בספר "אפוקליפסה" של שטיינר מצויות תגליותיו על האפוקליפסה של יוחנן השליח. זהו ספר שכל כולו אימגינציה. ידע גבוה לגבי "סוף העולם".
שאלה לחקירה ביוגרפית:
איפה אני חושב/ת באופן מטריאליסטי? איפה המחשבה שלי צמודה לאדמה, צרה, דוגמטית , מוגבלת, ולא מתירה חופש לי ולאחר?
כל שאלה כזו שאנחנו עוסקים בה היא מאבק בחיה מן התהום. המאבק בחיה הוא אישי.
המחשבות בהן עסק הלימוד:
הקרמה מובילה מטבע לרוח
- מכול מה שחבוי ביצירת גורלו של האדם רק חלק קטן נכנס לתוך התודעה היומיומית. ועדיין, יותר מכל, מלמדת אותנו חשיפת הגורל על האופן בו יכול הלא-מודע להפוך למודע. שוגים אלו המדברים על הלא-מודע כאילו לעת עתה הוא חייב להישאר לגמרי בעולם הבלתי-ידוע; בכך הם בונים מחסום לידע. בכל מקטע (fragment) ומקטע של גורלו הנחשף בפניו, מעלה האדם לעולם התודעה דבר מה שעד עתה היה בלתי-מודע.
העבודה הביוגרפית היא לחשוף את מה שלא היה מודע אל המודע.
- בכך הופך האדם למודע לעובדה שדברים הקשורים לגורל אינם נארגים בחיים בין לידה ומוות. כך, יותר מכל, ממריצה אותו שאלת הגורל להרהר בחיים בין מוות ללידה חדשה.
- דרך שאלת הגורל מקבלת חוויה אנושית מודעת תמריץ להתבונן מעבר לעצמה. יותר מכך, כאשר אנו מהרהרים בעובדה זו אנו מפתחים רגש אמיתי ליחסים בין הטבעי לרוחני. מי שמתבונן בהשפעה החיה של הגורל על האדם ניצב כבר בתוך הדברים הרוחניים.
היחס בין הטבעי לרוחני – בין חוק הטבע לחוק הרוח. החוקים של סיבה ותוצאה בתוך הקרמה האנושית אינם זהים לחוקי הטבע. אנו רואים שהקרמה לא מופיעה במיידי אלא נתונה לחוקים רוחניים ומופיעה בזמנה.
אֲנִי / מֵאֵת כ' חוּאָן רָמוֹן רֶמֶז
אֲנִי אֵינֶנִּי אֲנִי
אֲנִי הָאֶחָד הַפּוֹסֵעַ לְצִדִּי
אַךְ לִרְאוֹת אוֹתוֹ אֵין בְּיָדִי.
זֶה אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּר תְּכוּפוֹת וְאָז גַּם תְּכוּפוֹת שׁוֹכֵחַ
הָאֶחָד הַשּׁוֹתֵק בִּמְתִינוּת כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְשׂוֹחֵחַ.
וַאֲשֶׁר כְּשֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא בַּעֲדִינוּת סוֹלֵחַ
זֶה אֲשֶׁר בַּמָּקוֹם בּוֹ אֵינֶנִּי – מְשׁוֹטֵט
הָאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר זָקוּף כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵת.