2.4.2020 – לימוד יומי 12
לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן
עיקרי הלימוד:
אֲנִי / מֵאֵת כ' חוּאָן רָמוֹן רֶמֶז
אֲנִי אֵינֶנִּי אֲנִי
אֲנִי הָאֶחָד הַפּוֹסֵעַ לְצִדִּי
אַךְ לִרְאוֹת אוֹתוֹ אֵין בְּיָדִי.
זֶה אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּר תְּכוּפוֹת וְאָז גַּם תְּכוּפוֹת שׁוֹכֵחַ
הָאֶחָד הַשּׁוֹתֵק בִּמְתִינוּת כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְשׂוֹחֵחַ.
וַאֲשֶׁר כְּשֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא בַּעֲדִינוּת סוֹלֵחַ
זֶה אֲשֶׁר בַּמָּקוֹם בּוֹ אֵינֶנִּי – מְשׁוֹטֵט
הָאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר זָקוּף כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵת.
אתמול למדנו על שני אימפולסים החיים וקיימים ופועלים בו זמנית על האדם:
- ה"אני הנני" – כניסתו הייתה בשיאה בשנת 333 לספירה. האני, המרכיב הרוחני של האדם, נכנס ופועל מתוך האדם, והאדם הופך לאינדיווידואל. המרכיב הנצחי שנשאר אחרי המוות הפיזי. זה האימפולס של הזרם המרכזי שרוצה לסייע לאדם להתחבר למרכיב הרוחני.
- "החיה העולה מן התהום" – החיה בעלת שתי הקרניים. אימפולס שרוצה להשכיח מאיתנו את המרכיב הרוחני, שהאדם הוא רוח וחומר. רוצה לזהות אותנו לגמרי כישות חומרית. אחרי האפוקליפסה – מי שיישאב לאימפולס זה לא תהיה לו תקומה, לא יוכל לחזור ולהתגשם באנושות. האימפולס קיים גם בתקופה שלנו, לכן שאלת החיבור שלנו לאימפולס היא עכשווית ורלוונטית. אימפולס החיה מאגד בתוכו את 3 כוחות הנגד: לוציפר, אהרימן, והכוח השלישי.
בקורונה – זו שאלה גדולה עם איזה אימפולס אנחנו מזוהים. בזמן שיש איום פיזי שאלת ההזדהות שלנו עם מי מהאימפולסים היא רלוונטית במיוחד: האם אני מזדהה עם המידע המונגש בתקשורת, עם החשיבה המטריאליסטית סביב הקורונה, או שאני פועלת להתפתחות של חשיבה חיה שרואה אל מאחורי התופעה בביטוי הארצי שלה?
מי 'האני' שבוחר עם איזה אימפולס ללכת? האפשרות לחירות טמונה באפשרות שלנו לבחור בין שני האימפולסים. האני-הנני הוא מרכיב הבחירה. אם לא היו כוחות הנגד אז גם לא היינו יכולים לדבר על בחירה, כי היינו ישויות רוחניות בלבד שאין בפניהן פיתוי.
"למעשה אנו מגיעים עתה (…) לנקודה מסוימת בהתפתחות האנושות, שבה היא ניצבת (…) בפני הכרעה. הראינו כבר שבתקופתנו משתמשים בכוחות רוחיים עצומים כדי לדאוג לצרכים נמוכים ביותר. הראינו שהטלפון, הטלגרף, מסילת הברזל, אניית הקיטור ודברים נוספים שעוד יבואו, קולטים, ועוד יקלטו, כוחות רוחיים עצומים, שבהם משתמשים רק לסיפוק צרכים נמוכים של האדם. לאדם סך מסוים בלבד של כוחות רוחיים. שימו לב לדברים הבאים: האדם השתמש בכמות עצומה של כוחות רוחיים כדי להמציא את הטלגרף ולהרכיבו, כדי לבנות מסילות ברזל, אניות קיטור, כדורים פורחים וכן הלאה, כדי לקדם את התרבות החיצונית – וכך צריך להיות. האנושות היתה במצב גרוע לולא קרה כדבר הזה. אך האדם חייב להשתמש בכוחות הרוחיים הללו עוד לדברים רבים נוספים. חשבו רק כיצד מגיע האדם בהדרגה לאריגת כל הקשרים החברתיים ברשת תקשורת עצומה; אלו כוחות רוחיים מופעלים כדי לגרום לכך שיוכל אדם לכתוב צ'ק באמריקה ולפדותו ביפן. כוחות רוחיים עצומים זורמים לפעילות זו. כוחות אלו חייבים היו לרדת למטה, כביכול, אל מתחת לקו של המישור הפיסי שמפריד בין הממלכה הרוחית לתהום, משום שלמעשה האדם כבר נמצא מבחינה מסוימת בתוך התהום, ומי שלומד על התקופה מנקודת מבטו של מדע הרוח יכול לראות (…) כיצד מתנהלים העניינים מעשור לעשור, כיצד קרבים ומגיעים לנקודה מסוימת שבה תוכל עדיין האישיות לתפוס את עצמה. אם בנקודה זו תכריע מטה – תאבד האישיות ולא תוכל להינצל; היא לא תעלה לעולמות הרוח."
ר. שטיינר, 'האפוקליפסה', 1908, הרצאה 7, עמ' 115-116, הוצאת תלתן
דברים אלו של שטיינר נכתבו ב-1908, לפני יותר מ-100 שנה, שם מדובר על כמות אדירה של כוחות רוחניים שמופנים לארציות. זה היה צריך להיות מופנה לארציות וראוי שכך היה, אך הסכנה היא שאם הכוחות הרוחניים הללו מופנים רק לשם, להתפתחות הארצית-החומרית, האנרגיה המוגבלת תתכלה ואנו עלולים להיאבד ולהפוך להיות אחד עם החיה, להפוך ל"אדם מכונה" באופן שלא נוכל לשוב ולהתאחד עם המהות הרוחנית שלנו.
במשבר הקורונה – מרבית האנרגיה בעולם מופנית לפיתוח חיסון, תרופות, בידוד, טיפול פיסי, החלת כללי זהירות. זה נכון וחשוב, אך צריך לשאול כמה אנרגיה מופנית לחקירת השאלות הרוחניות שאנו מעלים כאן – מהי הקורונה מעבר לתמונה הגלויה שלה? מה המשמעות של הקורונה? עבור מה היא באה?
להשקיע אנרגיה רוחנית בחקירה של התבוננות אישית – זו המשימה החשובה עבורנו היום, כדי שלא כל הארנרגיה הרוחנית תופנה לפן הפיזי-חומרי.
השאלה שנשאלתם אתמול: באיזה מקומות אני חושבת בצורה מטריאליסטית, שכפופה לכוח הכובד, לחוקי החומר? מחשבה ארצית, מגבילה, שוללת חופש.
דוגמאות של המשתתפים:
א) אשה מגדירה את עצמה דרך האינטלקט, העבודה שלה. אהרימניות בהסתכלות על חכמה, הערך ששוקלת אחרים ואת עצמה הוא מטריליסטי. לא חופשיה. חשיבה דוגמטית ובקונספטים: "מי שעובד קשה הוא בעל-ערך". "זו האחיזה המטריאליסטית שלי. המציאות הוכיחה לי שאין יחס ישר לתמורה שאני נותנת. מראה לי שהאחיזה לא חופשית ולא נכונה".
ההוכחות עוזרות לה להתעורר ולשנות את החשיבה לחשיבה חיה במקום חשיבה תכליתית. בזכות זה שהדברים לא פועלים באופן שהיא מצפה, זה מעורר אותה לחשיבה אחרת. הסתכלות באופן הזה מראה לנו שזהו חסד שהדברים לא פועלים בתואם עם החשיבה המטריאליסטית שלה, כי כך היא נאלצת להתעורר לקיום חוקים אחרים ושונים מאלה שאחזה בהם.
ב) אדם המחזיק חשיבה עבור הילדים שהיא חשיבה נוקשה ומטריאליסטית. מבין שהוא אוחז בדרך שלו ללא גמישות. כשהוא זז מהסיטואציה אז הוא מגלה שזה לא נורא שהוא חורג ממה שחשיבתו מנחה.
ג) אשה המתארת כי בכל סיטואציה יש בה שני "קולות", האחד שאומר "את לא שווה, לא יכולה" וכד' והשני שאומר "את יכולה, את מדהימה" וכד'.
כל הזדהות שלנו – גם עם החלקים הגבוהים וגם עם החלקים הנמוכים שלנו – אין בה חירות. חשיבה חיה, מתוך האני, יש בה מקום לכל החלקים, ובכל רגע אני יכולה לבחור מאיפה לחשוב. ריכוז עצמי – כשאני עסוקה אם אני שווה או לא שווה. החירות היא לא להגיע למחשבה שאני שווה אם חשבתי שאני לא שווה, אלא הויתור על העיסוק בקולות האלה ובחירה בפעילות מתוך 'האני'. מבט שפחות מרוכז רק בנו.
כל פעם שאנחנו מצליחים להסתכל על עצמנו מבחוץ – בניקיון ואובייקטיביות – זה טיהור, זו חשיבה חיה, התבוננות מתוך ה'אני הנני' ולא מתוך החשיבה המטריאליסטית.
ד) "בימים אלו יש התכתבות עירנית בקבוצה של ישוב שבו התגוררתי ואליו אני מתגעגעת עד היום. אני מקנאה בהם וזו החשיבה המטריאליסטית שלי – הקינאה."
איפה שנדמה לנו שהמציאות הייתה אמורה להיות אחרת, שמה שקורה אינו קורה נכון – זו חשיבה מטריאליסטית. אם היינו מצליחים לראות מנקודת מבט רוחנית, אז לא היינו מתווכחים עם המציאות, ואז גם הקינאה לא הייתה רלוונטית.
'הכל קורה נכון' – מתבסס על הנחה שבסופו של דבר מה שבא אלינו היה אמור לבוא. זו לא אמונה עיוורת אלא דרישה לעבודה אקטיבית. זו תפיסה של פעילות הרוח: הפרידה מהאלוהות כדי לפתח בתוכי את ההסכמה אל מה שבא אלי. זו עבודה אקטיבית להגיד "ברוך דיין אמת".
גם עם הקורונה עלינו לשאול כל יום – מה הקורונה באה ללמד אותי? מה אני יכולה ללמוד ממה שבא לפתחי?
העבודה הנדרשת היא אקטיבית – דרך עבודת תודעה להפוך את הלא-מודע למודע.
העבודה האקטיבית היא לנסות לקבל נקודת מבט רוחנית על מה ניצב מאחורי התופעה, מאחורי מה שמופיע בפנינו. בתוך תופעת הקורונה אפשר בקלות להישאב לנקודת המבט המטריאליסטית שמגיעה אלינו מבחוץ. כאן מתבקש המעבר לחשיבה חיה, אקטיבית.