20.4.2020 – לימוד יומי 19
לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן
עיקרי הלימוד
מזמור לדוד – תהילים פרק כג
א מִזְמוֹר לְדָוִד: יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
ג נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.
ד גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע– כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
ה תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן– נֶגֶד צֹרְרָי;
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
ו אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי– כָּל-יְמֵי חַיָּי;
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים.
תמונת מחלת הקורונה – חזרה:
נקודת המוצא היא תמיד שעולם הרוח ועולם החומר מתנהגים באופן שונה. זו הוויה אחרת. כל מה שנכון בעולם החומר, במידה והוא מועתק לעולם החומר בלי להתאים אותו לחוקי עולם החומר, מוליד עיוות ומחלה, ורוע.
התמונה של הדבר כפי שהוא כאן, אם נפענח אותה אז נוכל לדעת את המקור.
רוע הוא לא דבר מוחלט – כשדבר טוב נמצא לא במקום שלו ולא בזמן שלו, אז הוא הופך לרוע, לעיוות. לדוגמא: זה נכון להניק תינוק. זה טוב ונכון. אבל להניק ילד בגיל 10 זה כבר לא דבר טוב, זה פתולוגי, זו סימביוזה שנכונה בגיל מסויים אבל לא בגיל אחר. לכן הרע אינו מוחלט. הרע זה טוב שהעתיק את מקומו וחרג מזמנו.
המחלה היא תמונה פתולוגית, מעוותת של דבר נכון בעולם הרוח. הפרשנות שהצעתי לקורונה נובעת ממחשבה וחקירה רוחנית. נעשה היכרות עם המחלה, נבדוק מה היא, איך היא מתנהגת, מה המהות שלה.
מה אנחנו יודעים על הקורונה? וירוס. וירוס שנמצא בדרכי הנשימה. הקורונה 'מתנהגת' באופן שהיא פולשת לגוף, משתלטת על התאים והופכת אותם לדומים לה. היא מדבקת.
איפה זה נכון שישות זרה משתלטת על משהו, הופכת אותו לכמוה, ועדיין זה נותר דבר נכון? מתוך התמונה של הדבר הנכון נדע את המהות הרוחנית. זה נכון ב'אני'.
'האני' – הוא סוג של 'חייזר', אנחנו לא מכירים אותו, הוא משתלט עלינו ועושה לנו דברים שהנפש חווה כדברים נוראיים.
הקורונה היא תמונת צל של 'האני', כי כש'האני' נכנס אל הגופים הוא משנה אותם, הוא נכנס לנפש ומשנה אותה כך שהיא תדמה לו: שלא תישאר הנפש 'הבהמית' שאין לה ידע עם הממשות והאמת, שמופעלת מתשוקות ויצרים. 'האני' שנכנס לנפש עושה תהליך של טרנספורמציה כדי להפוך אותה לרוח.
הקורונה הינה תמונה נפולה של 'האני' – מכיוון שיש כאן חוקיות שנכונה למימד הרוחני, כשהיא בעולם החומר הן ברמה הקולקטיבית של כל האנושות והן ברמה האישית של כל אחד, זה הופך למחלה.
מה ההבדל בין הקורונה לוירוס אחר? יכולת ההתפשטות שלו, שהוא התפשט בכל העולם כולו בו זמנית. היו וירוסים כאלה, אך לראשונה לא מצליחים להשתלט עליו. הוא מדבק. והוא נמצא במרחב של הריאות. מרחב החזה והריאות זה המרחב הסוציאלי ולכן יש פה את הסימבוליולת של הקשר והיחסים בין אדם אחד לאחר.
תרגיל לחקירה ביוגרפית:
חשבו על משהו שבמהותו הוא רוחני, שנכון לעולם הרוח, שאני העתקתי לעולם הארצי בלי מסננות / בלי מחשבה והפך למשהו לא נכון, שיצר רוע / טעות / עיוות / מחלה. – משהו שבמקום ובזמן מסוים הוא נכון אבל האופן שאני השתמשתי בו היה לא בזמן או לא במקום.
דוגמא של משתתפת – אהבה כערך רוחני אני יכולה לפגוע באחרים באופן שאני אוהבת אותם. הטוטליות, התובענות.
בעולם הרוח אנחנו מדברים על אהבה ללא תנאי. ההיררכיות הרוחנית מתאפיינות בנתינה ללא תנאי. בעולם שלנו אנחנו חושבים שאנו אוהבים ללא תנאי ושואפים לכך, אבל לא בטוח שהגענו לדרגה הזו. בעולם החומר זה נכון לתת ולקבל. אם יש לי אידיאל של נתינה שלמה טהורה, ואני לא בדרגה הרוחנית עדיין, יתכן שאני מתבלבלת בין אהבה של עולם הרוח – אהבה שלא על-מנת לקבל. אנחנו אמורים להגיע לאהבה ללא תנאי, אבל זה יקרה באופן מלא רק בפלנטה הבאה, כשנהפוך למלאכים (ההיררכיה שהיא דרגה אחת מעלינו) – המלאך מאופיין בנתינה ללא תנאי.
קבלה – התורה האזוטרית של היהודים, שמעה נובע מכך שאנו כבני אדם ישויות מקבלות.
אם 'האני' עוד לא חדר את האסטרלי שלי, ואני עדיין פועלת מהאסטרלי ולא מ'האני', אז אני מתבלבלת וחושבת שאני נותנת על-מנת לתת, אבל אני בעצם נותנת על-מנת לקבל. הכי חשוב להיות מודעת לזה: לדעת שאני נותנת על-מנת לקבל ולא מתוך אהבה טהורה. הטרנספורמציה תתחיל להתרחש והשינוי יתחיל כאשר אהיה מודעת למניעים שלי ואדע את האמת.
האני
בספר גוף נפש רוח מתאר שטיינר את חוויית המפגש עם 'האני' של המשורר ז'אן פול:
"במהלך התפתחותו כילד בא רגע בחיי האדם, בו הוא מרגיש עצמו לראשונה, ישות עצמאית נפרד מכל יתר העולם. לגבי בעלי אופי רגיש מהווה הרגע הזה חוויה רבת משמעות. המשורר ז'אן פול שחי בשנים 1763-1825 מספר באוטוביוגרפיה שלו: "מעולם לא אשכח את המאורע שהתרחש בקרבי אשר עד כה טרם סיפרתיו לאיש, כאשר אני יכול לזכור את המקום והזמן. כאשר הייתי נוכח בשעת לידתה של התודעה העצמית שלי. בהיותי ילד קטן עמדתי בוקר אחד ליד דלת הבית בהביטי על ערמת עצים לשמאלי. כאשר לפתע, הראיה העצמית הפנימית – הנני אני! באה עלי כאור ברק אל השמים, וממשיכה לזרוח בקרבי מאז. ברגע זה ראה האני שלי את עצמו בפעם הראשונה ולצמיתות! הטעיה מצד הזיכרון לא תתכן כאן ,כי לא הייתה שום אפשרות שסיפור של אדם אחר יעוות את, או יתערב במאורע שאירע רק בסתר קודש הקודשים של האדם. מאורע שנחרת אצלי היטב בזיכרון בשל אופיו המיוחד והחדש."
תרגיל לחקירה ביוגרפית:
מתי לראשונה ידעתי ש"אני זה אני"? זה יכול להיות דרך חוויה נעימה וזה יכול להיות גם דרך חוויה מטלטלת.
דוגמא של משתתפת: "בגיל 5-6 ירדתי מהבית עם מטבעות ורציתי ללכת לירקן לקנות שזיפים שאהבתי. עמדתי לחצות את הכביש ופתאום הבנתי ש'אני זו אני'. הבנתי שאני זו שעומדת שם עם כסף ביד והולכת לקנות עבור עצמה את השזיפים שהיא אוהבת.
דוגמא נוספת: "הייתי אצל סבתי בקריית גת עם כל המשפחה. הלכתי עם חברה לסבתה בלי להודיע. כשחזרתי אבא סטר לי, בפעם הראשונה והאחרונה בחיי, ואז ידעתי ש'אני זאת אני'.
המשימה שלנו בתקופה זו היא להכיר את 'האני' ולחזק אותו, לתת לו להשתלט על הגופים הנמוכים שלנו. ואם לא – אז 'תחליף אני' ישתלט שם.
בקורונה – הוירוס כ'תחליף אני' השתלט מול חוסר-פעילות 'האני' של האדם האינדיווידואל והקולקטיבי.