אנתרופוסופיה בימי קורונה – לימוד 40

22.7.2020 – לימוד 40

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

עיקרי הלימוד:

“הירידה לתוך הגופניות שומרת את ההומאוסטזיס אליו התרגלנו. במערכת מכנית חובה לשמור על מצב הומאוסטזיס. לכן כאשר מתעוררת בעיה המכונה צריכה לחזור למצב ההתחלתי שלה. לא כך לגבי האדם. האפשרות של חוסר איזון אצל האדם, דרך כמה תקלות בחיים, היא קריאה לשינוי ולרמה חדשה, לאיזון חדש. עבודה רוחנית לא חוזרת לעבר, היא תמיד מקדמת את האנושות.”

שטיינר, האדם ועולם הכוכבים, הרצאה 5

מה שטיינר אומר לנו כאן?

משתתפת – המכונה תחזור לפעול כמו בעבר, ואילו האדם צועד קדימה.

אורנה – נכון. למרות שהרבה פעמים כשאנחנו במשבר אנחנו מתחננים לחזור לזמן לפני המשבר, וזה כמובן לא קורה. אם אנחנו מבינים שכל משבר מטרתו לא להחזיר אותנו למצב של ההומאוסטזיס הישן אלא להגדיל אותנו למקום חדש – אז כל משבר הוא הזדמנות להתפתחות. כמובן שבעת משבר רציני קשה להבין את זה ורק רוצים לחזור אחורה, אבל בעתות שלום אפשר יותר להבין זאת. אם מבינים זאת, אז לא חוזרים למצב הקודם, אלא מתפתחים, מגיעים למצב הומאוסטזיס חדש. כל אחד לפי הקרמה שלו, וכמה זמן נותנים לנו קצת מנוחה במצב החדש, עד שמגיע אתגר חדש. זהו האדם. האדם הוא לא מכונה. לא מתקנים אותו כדי שיחזור להיות מה שהוא היה.

היום נדבר קצת על גלגול נשמות. נקריא מהכתבים של הרב אשל”ג. בחרתי להקריא מהיהדות כי ביהדות ההלכתית המוכרת לכאורה לא מדברים על זה, אבל ביהדות הקבלית בהחלט מדברים על גלגול נשמות.

אני קוראת מתוך ספר שכתב הרב יהודה אשל”ג, מקובל גדול. אקרא שתי פסקאות שנקראות “גלגל שינוי הצורה”:

“ומתחילה, אציע דעת חז”ל בדבר השתלשלות דורות העולם, אשר הגם שאנו רואים את הגופים שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות. אולם הנפשות שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף, אלא המה נעתקות ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות שהיו בדור המבול הם נעתקו ובאו בדור הפָּלְגָה, ואחר כך בגלות מצרים, ואחר כך ביוצאי מצרים, וכדומה. עד דורנו זה ועד גמר התיקון. באופן שאין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופות, אלא רק סכום מסוים של נפשות באות ומתגלגלות על גלגל שינוי הצורה. מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש. ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה עד להגמרו של התיקון. כמו דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנה (כאילו שזה דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנה – אורנה) עד שיתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות. ולא חשוב כלל מבחינה זו מה שבינתיים החליפו כל אחד ואחד בגופותיהם כמה אלפי פעמים. משום שעיקר עצמות הגוף שנקראת נפש לא סבלה כלום מחילופים אלו”.

זו שפה קצת ארכאית, וכאן הרב אשל”ג אומר בדיוק מה שאומרים באנתרופוסופיה: מספר הנשמות לא מתחדש, לא נולדות נשמות חדשות, אלא הנשמות מתגלגלות בגופים בהתאם לתקופות השונות, ואנחנו כולנו כבר היינו, לדבריו – מתקופת המבול. אנחנו כפי שאנחנו היום אכן רק מתקופת המבול, אבל היינו גם לפני כן בכל מני צורות הוויה שונות.

כל זה הקדמה לנושא גלגול נשמות – זה נושא שלא קל לקבל אותו בצורה פשוטה. הוא מעורר התנגדות וחוסר אמון. אני קוראת דברים מהיהדות כדי לתקף את זה שוב ושוב כל הזמן. לא שיש לי ספק, אלא כדי לראות ולהראות שדיברו על זה בזרמים רוחניים שונים.

אנחנו מדברים על התפתחות עד ל”גמר התיקון” לדברי הרב אשל”ג. עד שלא נצטרך יותר להתגלגל באדמה. ואם אנחנו לא מבינים את החיים החוזרים אז אנחנו לא מבינים מה זה ביוגרפיה, כי הביוגרפיה שלנו נשענת על זה שאנחנו לא באנו לכאן ‘טאבולה-ראסה’ (לוח חלק), אלא שאנחנו באים עם מטענים שונים מחיים קודמים, ואנחנו משחזרים אותם כאן. עלינו לפתור חלק מהדברים הטעונים שיפור, וכן לפתח דברים חדשים על-מנת להשתלם – להיות מושלמים. אנחנו לא מושלמים, אנחנו בפוטנציאל להיות מושלמים, אבל בפועל אנחנו פגומים. כולנו נפלנו מגן עדן. לכן אנחנו צריכים, בתהליך הדרגתי של התגשמויות חוזרות, לתקן את אשר התקלקל, ולא יכולים לעשות את זה בהתגשמות אחת. גם אנשים שאנחנו נושאים אליהם עיניים – כשהם מתים אנחנו רואים שוודאי יש עוד דברים שהם אמורים לעשות בחיים אחרים. מהלך חיים אחד לא מספיק.

משתתפת – איך את מסבירה את הכפלת אוכלוסיית העולם?

אורנה – זה לא הכפלה, זו אפילו השלשה. זה אומר שיותר נשמות נמצאות על פני האדמה מאשר בין מוות לחיים. יותר נשמות יורדות יותר מהר, ואז הכמות הכללית של הנשמות על פני האדמה – גדלה. זה לא אומר שיש עוד נשמות. יש פחות נשמות בעולם הרוח, והרבה נשמות מתגשמות מהר, בבת אחת. אבל אז יש איזו מלחמה, או איזו מגיפה, ואז יש שוב דילול מסוים.

משתתפת – אמרת שהישויות היום הן מתקופת המבול בצורה שלהן. הכוונה כגוף פיזי?

אורנה – כן, אנחנו כבני-אדם בגוף פיזי כזה. גוף פיזי היה לנו כבר לפני המבול, אבל לא גוף פיזי כזה כמו שאת רואה אותו היום. הגוף הפיזי שלנו הוא ההתעבות של מצב התודעה שלנו. כל מצב תודעה מזמן גוף אחר ומוח אחר. הדוגמא המובהקת ביותר: אני כישות בעלת ‘אני’ אינדיווידואלי, לא יכולה להיות ישות זוחלת על האדמה או הולכת על ארבע. אתם יכולים לנסות ללכת על ארבע כשאתם במצב מאוזן לאדמה ולהגיד ‘אני’. איך תרגישו? אתם תראו שיש קושי בזה – ללכת במצב מאוזן לאדמה, וכל כולכם מכוונים לאדמה, ולהגיד ‘אני’. בפעם הבאה תספרו לנו כאן איזו חוויה זו הייתה עבורכם.

כדי להיות ישות בעלת ‘אני’ – אני צריכה עמוד שידרה. לא תמיד היה עמוד שידרה, לא תמיד נראינו כך. אנחנו יכולים לראות את מה שהיינו פעם – אצל החיות, אך כמובן לא באותה צורה. וגם לא באותה צורת אבולוציה. נדבר פעם על האבולוציה עפ”י מדע הרוח האנתרופוסופי. גם איך שאנחנו נראים היום – לא נראה כך לנצח. תארו לכם שנהפוך להיות ישות בעלת תודעה שלא צריכה להתהלך על פני האדמה, ישות שיכולה לרחף, או יכולה לא להזדקק לרגליים – אז לא יהיו לנו רגליים. הגוף הפיזי הוא החזות של הרוח. האופן שאנחנו נראים היום זו החזות של התודעה שיש לנו.

אנחנו רואים שילדים קטנים שעוד לא יודעים ללכת – עדיין אין להם ‘אני’. אין להם תחושת ‘אני’. וכשהם לומדים ללכת, ואנחנו מסתכלים על זה נפעמים – על זה שהם מנצחים את כוח הכבידה אחרי פעמים רבות שהם נופלים וקמים – כולנו מרגישים תחושת ניצחון. שהתינוק הפך לישות אנושית, הוא עומד וקורא תיגר על כוחות האדמה. זו תחושה של התרוננות, אנחנו מתרוננים שהילד שלנו הצליח להתגבר על כוחות האדמה. גם האדם בשחר ההיסטוריה ועוד הרבה לפני, לא תמיד נראה כמו שהוא נראה היום.

אנחנו נשתדל לבסס את הידע שלנו, לא כאמונה – שטיינר לא אוהב לדבר על אמונה, כי אמונה יכולה להיות ‘אמונה עיוורת’, ואילו הוא מנסה שנלמד את מדע הרוח באמצעות כלים מדעיים רוחניים, ונבין שלא יתכן שאנחנו פה בפעם הראשונה. אנחנו ננסה להחזיר את הידע הזה לעולם. הרי זו עובדה,  שהמקובל אשל”ג לא יכתוב דברים על דעת עצמו, הוא מסתמך על הקבלה שנתן הרשב”י. זה ידע עתיק שבכוונה הוחבא. הייתה לזה מטרה אבולוציונית – שהאדם לא ידע את זה. אבל התקופה הזו, שהייתה צריכה להיות ‘החשכה’ של הידע הזה מפני האדם, זו תקופה שעברה מהעולם. עכשיו צריך לדעת את זה. קבוצות כמונו חייבות להוביל את המחנה לידע השלם על האדם.

משתתפת – איך נוצרו הנשמות? מאיפה הן יצאו?

אורנה – אין שום דבר שלא יצא מאלוהים. אנחנו בתוך האלוהות. מה שקורה לנו קורה בתוך האלוהות.

כל הנשמות האלו הן כמו ניצוצות, טיפות, שהאלוהות יצרה כדי לחלק את טובה. האלוהות, שמספיקה לעצמה והיא אינסופית, פועלת מתוך אימפולס של הענקה – המטרה שלה היא לתת לישויות עצמאיות ממנה, שזה האדם, להנות מטוּבה, להנות מהאינסוף. זה לא הנושא שלנו אז לא נפרט כרגע יותר מזה.

הרבה אנשים אומרים ש’אולי יש חיים אחרי המוות, אבל בשביל מה צריך לטרוח – גם אם יש, איהנה מהחיים האלה, אתעלם מזה שיש חיים אחרי המוות, כי ממילא ‘כשאגיע לגשר אעבור אותו’, איהנה  כאן ממה שהאדמה מציעה לי ולא אטריד את עצמי בדברים שממילא אעבור אותם לאחר המוות.’

אבל זה לא כך. אולי פעם זה היה כך – כשהאנושות הייתה בשחר ילדותה אז כולם עברו מסע די דומה לאחר המוות, כמו שכל התינוקות עוברים עד גיל 7 כל מיני תהליכים גופניים התפתחותיים שהם דומים. אבל היום זה לא כך בכלל – היום כשאנחנו עוברים את סף המוות אנחנו לא יודעים שום דבר אם לא הכנו אותו בחיים האלה. אין שום מורה שם שיכול להוות תחליף לידע שכאן אנחנו לומדים, צוברים, מתעניינים ומתעמקים בו עכשיו. מה שאני מחמיצה כאן לא אוכל להשלים שם. כי כל מה שאני אעבור שם תלוי במה שאני בונה כאן.

לאחר המוות אנחנו עוברים דרך הישויות הרוחניות. אני אומרת ‘דרך’ כי אנחנו כבר לא מופרדים ע”י הגוף הפיזי, אז אנחנו עוברים דרכן. נכנסים לתוכן. בצורה מטאפורית אפשר להגיד שהישויות הרוחניות עומדות שם, ואנחנו עוברים והן מגישות לנו מתנות. אפשר לתאר לעצמנו כתמונה, כמו שבילדות היינו עוברים בשיר “גשר גשר מזהב”…. לכל ישות יש מתנה עבורנו.

מה הן המתנות האלו? מתנות אלו הן הכלים בעזרתם נבנה את הגוף הפיזי, האתרי והאסטרלי בחיים נוספים, עד הצורה של המוח שלנו והפיתולים. הן נותנות לנו כוחות על מנת לעצב את הגוף שלנו, ואת הגורל שלנו, לפעול ולחשוב בעולם הפיזי. אנחנו יכולים לעבור על פניהן אחרי שכבר למדנו עליהן, אחרי שכבר יצרנו איתן קשר כאן. למדנו להכיר מי הן. ולכן אנחנו מסוגלים לזהות ולקבל את המתנות האלו, כי אנחנו זקוקים להן.

מה קורה אם אנחנו לא מכינים את עצמנו מבעוד מועד?

אותן היררכיות ממשיכות להושיט את הידיים שלהן, אבל אנחנו עוברים בחשיכה. חשיכה במובן רוחני היא לא חשיכה כמו כאן, חושך חושי, אלא זו חשכת התודעה: תודעה ישנה, תודעה לא ערה. ואז אנחנו לא מודעים לזה, לכן אנחנו לא יכולים לספוג את זה.

זה דומה למורה שפגשנו כאן, שרוצה להעניק לנו מהידע שלו, אבל אנחנו, מכיוון שאנחנו לא חזקים מספיק מבחינה רוחנית, אז אנחנו מחבלים בקשר הזה. ואז המתנות לא ניתנות לנו.

מי שבחיים הארציים כהה חושים בנוגע לידע רוחני, שאין לו שום כמיהה וזיקה, ושואף לחיות חיים של ‘שתה ואכול כי מחר נמות’ – הוא יעבור את החיים בין מוות ללידה חדשה כמו בתוך מסדרון חשוך, לא יהיה לו את הפנס הגדול – את אור התודעה – להאיר על ההיררכיות ולקבל מהן את הכלים. הפנס הזה הוא כל האידיאות והמושגים הרוחניים וההתפתחות הרוחנית שאנחנו עושים עפ”נ האדמה. זה הפנס שמאיר את אור התודעה.

הגישוש באפלה מלווה גם בתחושת בדידות אכזרית, כי אם אני לא רואה את הישויות ואת נפשות המתים, אז אני מרגישה לבד. זה כמו להיות בחברת הרבה אנשים ולהרגיש בדידות. יש מצבים כאלה וביוגרפיות כאלה – של מי שנמצא במשפחה גדולה או בחברה של הרבה אנשים, קבוצה, קיבוץ, אבל בפנים מרגיש בדידות אכזרית גדולה מאוד.

עכשיו נהפוך אנתרופוסופיה לביוגרפיה – זה מה שתמיד אנחנו צריכים לעשות, אחרת הכלי יישאר באוויר. ניתן דוגמאות מהחיים הארציים:

איך ומתי דחיתי מתנה שניתנה לי – שלא הבחנתי בה, או שזלזלתי בה – וכתוצאה מזה חשתי אחרי זה בדידות מאוד גדולה.

דוגמא מחיי: כשהייתי בת 24 ולמדתי באקדמיה למוסיקה, היה פסנתרן חמוד שרצה להיות חבר שלי. אבל הוא היה בן 21 ואני זלזלתי בו, חשבתי שהוא תינוק, התייחסתי אליו בצורה לא מכבדת. אחרי חצי שנה ראיתי אותו מחובק עם זמרת יפה וחמודה בגיל שלו, ואני כבר הייתי בשבילו שקופה כמו אויר. אז הרגשתי את ההחמצה – הרגשתי שכשהוא רצה לתת לי את מתנת אהבתו, אני דחיתי אותה בזלזול ולא הרגשתי מה החמצתי עד שהיה מאוחר מדי. זו דוגמא שלא קשורה בכלל להיררכיות, אלא כדי שנביא את הידע לחיים ולביוגרפיה שלנו כדי להבין מה קורה שם ברמה רוחנית גבוהה הרבה יותר.

משתתף – סביב גיל 19 ידידה סיפרה לי שבבית של סבא שלה מצאו ספרים של שטיינר “כיצד קונים דעת עולמות עליונים”. נתנה לי את הספר, פתחתי אותו, ראיתי את התמונה של שטיינר, קראתי כמה משפטים, הסתכלתי על זה, ואני הרי ידעתי שהרוח נמצאת במזרח, וחשבתי – מה זה הגרמני הזה עם התמונה שלו והשם המסובך של הספר. סגרתי את הספר ואמרתי לה ‘תודה אבל לא’. לקח עוד כמה שנים עד שהגעתי לאנתרופוסופיה. הגעתי לזה דרך אנשים ממצפה לבון שהקימו את הרדוף, שהמליצו וזה כבר היה הזמן עבורי.

משתתף – אבי נפטר לפני חצי שנה ולפני שנפטר היה יוצא ונכנס לבתי חולים, והייתי יושב איתו ומבקר אותו, והייתה לי הזדמנות לדבר אתו יותר, להיכנס לדברים יותר לעומק, ואני לא ניצלתי את ההזדמנות. פספסתי.

אורנה – זו דוגמא כואבת מאוד. תודה לך.

משתתפת – לפני כמעט 20 שנה התעניינתי בחינוך וולדורף, נסעתי לירושלים ודיברתי עם המורה, ולא נרשמתי כי זה היה ממש בהתחלה, ביה”ס עוד לא נפתח. לימים הגעתי לזה הרבה שנים אחר במקום אחר. אם הייתי לומדת אז, המסלול שלי היה אחר לגמרי.

אורנה – יש להזכיר שאין ‘נכון או לא נכון’ מבחינה ארצית, כי זה כמובן קשור לקרמה שלנו. גם דברים מאוד כואבים כמו החמצה מלהיות עם הורה אהוב, אלו דברים שגם שייכים לקרמה. זה עצוב אבל זה ככה.

מה קורה לאחר שעברתי בעולם הרוח בחשיכה של התודעה, אני מגיעה לחיים נוספים (חיים 2 בתרשים). מכיוון שלא יכולתי לקחת את המתנות והכוחות שנתנו לי כדי לבנות את עצמי כמכשיר מתאים לרוח – לבנות גוף מתאים ונפש מתאימה – אז עכשיו אני אהפוך לאדם בלתי כשיר מבחינה רוחנית בחיים הבאים. זאת אומרת שאם בחיים הקודמים היה עדיין ביכולתי להתקרב לרוח אבל נמנעתי לפתח קשר פנימי עם עולמות הרוח, למרות שהיו לי את הכישורים והאיכויות – אז בחיים הבאים אני לא יכולה גם אם אני רוצה. החוק הקרמתי הזה חוזר בהרבה דברים אחרים אצל שטיינר:

משהו שיכולתי לעשות – כמו למשל להתריע על רוע שנעשה מול העיניים שלי – ונמנעתי מלעשות אותו, אז בגלגול הבא אני אראה רוע מול העיניים שלי, אני ארצה להתריע ואני לא אוכל, מאיזושהי סיבה, והפעם זה יכאב לי מאוד. החוק הקרמתי  הזה הוא חוק מאוד רווח. שמנו לב בחקירות הקרמתיות שאנחנו עושים בביה”ס שזה חוק חזק מאוד. יש חוקים קרמתיים נוספים אבל החוק הזה מאוד חזק ורווח:

משהו שאני יכולה לעשות ואני לא עושה, בפעם הבאה אני ארצה לעשות ומשהו ימנע ממני לעשות – ואז אחווה בכאב גדול את אותו הדבר שפעם נמנעתי לעשות או זלזלתי.

בחיים ארציים 2 לא יהיו לי את האיברים הרוחניים הנכונים ליצור קשר עם עולם הרוח. אני ארצה מאוד אבל אני לא אוכל. משהו לא יהיה תקין בגוף-נפש שלי ואני אשאר אטומה. אפשר לדמות זאת לאנשים שאנחנו אומרים עליהם שהם קהים רגשית. גם אם הם רוצים להרגיש הם לא מסוגלים להרגיש. כמובן שאפשר לשייך את זה לילדות ולמעשים של ההורים – כל זה נכון, אבל אנחנו בעבודה הביוגרפית נשאל למה התגשמתי למערך כזה שהוא פוטנציאל עבורי להיות ישות אטומה רגשית? זה קשור למה שעשיתי בחיים קודמים. אם פעם יכולתי להגיב רגשית ולא הגבתי, אז עכשיו אין לי את הכושרה הזו ואני לא יכולה לעשות זאת, ואני רואה את האטימות הרגשית שלי וזה כואב לי מאוד אבל אין לי מה לעשות איתה. הנושא הוא שעכשיו אני ארצה להתקרב אל עולמות הרוח אבל אני אראה שאני לא מסוגלת. אני אבין שיש לי לקות, וזה כבר יהיה כאב. זה השלב השלישי.

חיים ארציים 1 – זלזלתי בכל מה שקורה מבחינה רוחנית.

עולם הרוח בין מוות ללידה 1 – אני בחשכת אור התודעה.

חיים ארציים 2 – אני פה, ואפילו אם אני רוצה להתקרב לרוח, אין לי כלים מתאימים.

עד כאן, אבל זה לא הסוף. אז מגיע שלב נוסף עליו נדבר בהמשך.

משתתפת – אז זה סותר את האמירה של שטיינר שכל אדם יכול לפתח אברי חישה רוחניים? זה ספציפית לגבי כל אדם אבל לא לגבי כל גלגול?

אורנה – יתכן שכך. אם אנחנו מנסים להבין את מה ששטיינר אמר בעבר לאור מה שהוא אמר כאן, אז הרבה יותר הגיוני שלא כל בני האדם יכולים באינקרנציה מסוימת להגיע לעולמות הרוח. יש מניעה מחיים קודמים. עולמות הרוח פירושו של דבר אימגנציה, אינספירציה ואינטואיציה. 3 רמות תודעה מעבר לרמת התודעה הזו שיש לנו. כולנו שואפים לפתח לפחות אימגינציה. ולא כל בני האדם יוכלו לעשות את זה. זה כמובן רק לגבי גלגול אחד, ואני חושבת שהיום כן אפשר לעשות את זה במהלך גלגול אחד, כי היום אפשר לחלק את החיים לשניים כאילו שהם שני גלגולים: עד אמצע החיים ומאמצע החיים.

אם אני עושה עבודה מסורה, גם על המידות, וגם על המוסר ועל התודעה, אז יש אפשרות שאוכל לתקן את הדברים במחצית השנייה של החיים. אבל נוכל לראות שהרבה אנשים באוכלוסייה לא יכולים לעשות זאת, והאיבר הכי גבוה שלהם הוא בגוף האסטרלי או נפש התחושה, או מקסימום הנפש השכלית-רגשית. הרבה אנשים מתנהלים מהגוף האסטרלי: בחייהם הם הולכים ושסביבם הם מוקפים עד זרה בשפע של הדברים הארציים המענגים והנמוכים (נמוכים במובן שמשותפים לנו ולחיות) – אז איפה ה’אני’ שלהם? האיבר הכי מפותח אצלם הוא הגוף האסטרלי.

לכן כאן אין סתירה למה שנאמר ב’כיצד קונים דעת העולמות העליונים’ אם מבינים את זה בפריסה של יותר מאינקרנציה אחת. זו דעתי.

משתתפת – זה מה שהביאה הפסיכולוגיה לכמה דורות: את הדגש על הגוף האסטרלי. נכון שהפסיכולוגיה חשפה שיש נפש ורגש, וגם לא מודע, אבל יש מי שלצערנו נשאר תקוע שם.

אורנה – נכון מאוד, אבל גם הפסיכולוגיה התקדמה אל צורות פסיכולוגיות רוחניות יותר. מה שמייחד את הטיפול הביוגרפי אנתרופוסופי מכל שיטת טיפול שאני מכירה זה ההבנה שאנחנו התוצר המדויק של מה שבאנו אתו, ואיך עובדים עם זה. הרבה אנשים מדברים גלגול נשמות, והרבה עוסקים בפסיכולוגיה, אבל לחבר את זה ולתת את זה באופן קונקרטי בעקבות מחקר ששטיינר עשה ואחרים בעקבותיו – זה היחוד של האנתרופוסופיה. שטיינר תמיד אמר שעולם הרוח זה עולם ומלואו – צריך לדעת מה יש בעולם הרוח, צריך לדעת איך הוא מתנהג, ומה הקשר שלנו אתו. לכן העבודה שלנו היא קונקרטית ואפשר לעבוד בה עם כלים ששטיינר נתן, ואחרים – כולל המורה שלי צבי – המשיכו לפתח.

נעשה סיכום קטן למה שהתחלנו היום ונמשיך בשיעורים הבאים:

התחלתי מהרב אשל”ג שמביא בדיוק את אותו הידע שאנחנו כאן מדברים עליו – נשמות שמגיעות בתקופות שונות ומחליפות גופים, ומבחינת הנשמה – היא לא מתה, היא כאן מבראשית ועד הגאולה, עד סוף התיקון. אז שתדעו שכולנו כאן נפגשנו כבר, אולי באטלנטיס ואולי עוד לפני כן. חשוב להתחיל לעכל את זה, לא צריך להאמין לזה, אלא להרגיש את זה. בלי הידע הזה עולם הרוח לא יפתח לנו שוב. זה הידע שצריך לדעת עכשיו, כשעולם הרוח נפתח שוב אחרי 5000 שנה של החשכת התודעה.

אז רואים איך החיים מתאימים לידע הזה, כמו פאזל שמתחיל להתמלא.

ראינו שהנחת היסוד הזו ידועה גם ביהדות האזוטרית, ביהדות הנסתרת שנפתחה לאנושות כבר במאה שעברה.

אח”כ אמרנו שחשוב לפתח כבר כאן את הכמיהה והעניין בעולם הרוח, מפני שלא כולנו נעבור את אותו עולם רוח. כל אחד יעבור את עולם הרוח בהתאם לרמת התודעה שלו. זה לא מקום מסוים שכולם מגיעים אליו. לכל אחד יש מקום משלו, וישויות שמקיפות אותו, ו’אוכל’ מסוים שהוא יקבל לאכול, וכו…. לכן עלינו לדאוג לזה כבר בחיים האלה.

לאחר מכן הראינו השתלשלות קרמתית – לא סיימתי אותה, אנחנו נסיים אותה בהמשך השיעורים. בהשתלשלות זו ראינו מה קורה כשיש לי הזדמנות לעשות משהו ואני בוחר לזלזל בו, ואז אח”כ שאני רוצה לעשות אותו – לא יהיה לי את האיבר המתאים, וזה כאב ושברון לב גדול.

משתתף – הזכרת את הייחוד של היעוץ הביוגרפי, ומה לגבי גישות רוחניות אחרות – המסע, 12 הצעדים?

אורנה – אני מתנצלת אם זה נשמע כמו יהירות, חס ושלום. אני ציינתי רק את הייחודי. 12 הצעדים זו שיטה רוחנית נפלאה, היא הצילה את החיים של הרבה מאהוביי. את שיטת המסע אני לא מכירה אבל שמעתי שזה מסע טיפולי. מה שמייחד את היעוץ הביוגרפי הוא החיפוש הקונקרטי של מחוות הנפש שהגעתי איתה לחיים האלו, מה היא משרתת ומה צריך לתקן. יש פה משהו הרבה יותר אינדיווידואלי במובן מסוים מהשיטות האחרות. 12 הצעדים זו תכנית נהדרת, וגם אני עברתי אותה ואז הרגשתי צורך להתקדם הלאה. לא כולם מרגישים כך, יש כאלה שמסתפקים בזה וזה בסדר. אני שם לא הכרתי את ‘אורנה’ האינדיווידואלית. הבנתי שם איך אני עושה דרך, ואיך אני מתקנת את המידות שלי, ואיך אני מטפלת בהתמכרות שלי, הבנתי ושיקמתי את חיי, אבל על השאלה ‘מי אני’ לא ידעתי לענות. על זה היעוץ הביוגרפי נותן מענה, וגם אופק של מחקר.

חלילה לי להשמיץ או להקטין איזושהי גישה אחרת, במיוחד מהגישות שאתה העליתָ.

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *