אנתרופוסופיה בימי קורונה – לימוד 42

5.8.2020 – לימוד 42

* לצערנו, בשל תקלה טכנית באופן חד פעמי השיעור לא הוקלט

עיקרי הלימוד:

“וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶהמסכת אבות

מה אומר לנו הטקסט כאן?

משתתף – אל תאמר שתעשה את השינוי כשתתפנה, כי אולי לא תתפנה.

אורנה – נכון. והמילה “אֶשְׁנֶה” מקורה הוא גם מהמילה מִשְנָה = ללמוד. אם אחכה עד שאתפנה אז יהיה מאוחר מדי. אנחנו קמים בבוקר ואומרים “נעשה מטלות שיש לנו בבית ואולי נלמד בערב”. ואז מגיע הערב ולא למדתי שום דבר רוחני. כל היום שלי הוא רק ארצי. יש לי זווית ראייה ארצית בלבד על חיי ועל האירועים.

לעומת זאת, אם אני מחליטה ללמוד בבוקר תוכן רוחני – זו התזונה הרוחנית שלי לאותו יום, והיא מחזיקה אותי לכל היום. תוכן רוחני כמו טקסט רוחני, תפילה, ורס.

כשאני רוצה לדבר עם עולם הרוח, אני צריכה להבין באילו דרכים עולם הרוח מדבר איתי. אחת הדרכים היא כתבים רוחניים שכתבו אנשים שהיו בקשר ישיר עם עולם הרוח, כמו שטיינר, הרב קוק, הרב אשל”ג ועוד.

כשאני קוראת חומר רוחני בבוקר, הוא הולך איתי למשך כל היום, ואם קורה לי משהו מדכדך – יש לי כבר תשובה לזה מראש, התשובה ניתנה לפני שהשאלה נשאלה. את התשובה קראתי כבר בבוקר כי עולם הרוח הכין אותה ושם אותה לפניי בתוכן הרוחני שעסקתי בו.

אין זמן ברוחניות, ברוחניות לא מדברים על זמן. אין ‘לפני ‘ו’אחרי’. התוכן הרוחני שקראתי, יש בו את התשובה לאירועי היום שלי. לא כדאי להתחיל את היום ללא מזון רוחני, כמו שלא יוצאים מהבית בלי ארוחת בוקר. אני ניזונה מארוחת הבוקר הזו למהלך יום שלם. אני ממליצה לעשות את זה בבוקר, כשאנחנו רעננים, ולפני שהמטלות היומיומיות גונבות אותנו. אני אומרת ‘גונבות’ כי אנחנו נוטים להתעורר ולהתחיל את המטלות האוטומטיות שלנו, לנקות ולבשל, וכוחותינו הרעננים ביותר מתכלים בעשייה שאין בה התפתחות ותודעה. התוכן הרוחני מאפשר לי לקבל הארה ותובנה על דברים שקרו לי במהלך היום.

אני ממליצה לכולכם להתחיל את הבוקר ב-10-15 דק’ קריאה של משהו שמשרה עליכם תחושות של התרוממות, תובנה חדשה, מילים שמחברות אתכם לעולם הרוח.

במחשבות מנחות 1 שטיינר אומר שאדם שאוהב חכמה רוחנית יודע שלא יעבור יום שלא יהיה לו מגע עם החכמה הזו.

“האנתרופוסופיה היא שביל של ידע, המוביל את הרוחני שבאדם לרוחני שביקום. היא עולה באדם כצורך של הלב, של חיי הרגש; ניתן להצדיקה רק במידה שיש ביכולתה לספק צורך פנימי זה. יכול להכירה רק מי שמוצא בה מענה למה שבחייו הפנימיים הוא חש דחף לחפש. לפיכך, יכולים להיות אנתרופוסופים רק אלו המרגישים ששאלות מסוימות על טבע האדם והיקום הינן עבורם צורך בסיסי של החיים, שניתן להרגישו כפי שניתן להרגיש רעב וצמא.”

שטיינר, ‘מחשבות מנחות’, 2020, מחשבה מס’ 1, הוצאת ‘כחותם’

אם אני יוצאת אל היום על ‘בטן ריקה’ במובן הרוחני, זה כמו לצאת על בטן ריקה בעולם הארצי. כדאי מאוד לעשות את זה בבוקר. זו הזדמנות לכל אלה שקשה להם בבוקר לחשל את כוח הרצון שלהם.

אחת התכונות החשובות לעבודה רוחנית היא חריצות. בחז”ל אומר רבי פנחס איך להגיע אל רוח הקודש, והדבר הראשון הוא זריזות – במובן של חריצות. זו ההתחלה, משם מתחילים – חריצות. יש הרבה דרגות להגיע לרוחניות, והן מאוד פרקטיות וברורות, זו לא מיסטיקה, והראשונה שבהן זו חריצות.

משתתף – הליכת בוקר גם מאפשרת למחשבה לנוע ולתובנות לעלות.

אורנה – אני מסכימה איתך שכשעושים הליכת בוקר יכולות לעלות תובנות רוחניות, אבל זה לא מספיק. חייבים להיות בקשר עם כתבים שכתבו אנשים שהיו בקשר ישיר עם עולם הרוח.

משתתפת – איזה תכנים לדוגמא?

אורנה – יש המון. לא ספר מתח, אלא ספרים שנכתבו ע”י האנשים שהיו במגע, ראייה או שמיעה ישירה עם עולם הרוח, והם צינור עבורנו לפתח את הקשר עם עולם הרוח. כל תוכן שהתדר שלו מהדהד בתדר דומה בתוכנו.

היום אתן שיעור מעשי, הצצה לחוק קרמתי שפועל במהלך חיים יחיד. כשאנחנו מדברים על קרמה אנחנו בד”כ מדברים על תוצאות מעשים שעוברים ממהלך חיים אחד אל מהלך חיים נוסף. אבל יש מקרים שהחוקיות היא אחרת ומתרחשת בתוך אותו מהלך של חיים. היום נדבר על ‘חוק כדור הגומי’ או ‘שיקוף מנקודת ציר’.

חוק כדור הגומי – ע”ש הדוגמא ששטיינר נתן כשלימד את זה. חוק שיקוף מנקודת ציר. כל נושא השיקופים הוא נושא מסתורי ומופלא, ואחד הכלים להבין את האבולוציה של הקוסמוס ושל האדם. עפ”י חוק השיקופים, כל גיל משתקף בביוגרפיה האנושית, וכן הקוסמית, כמה פעמים, ובכל פעם ברמת תודעה גבוהה יותר. בגילי האדם – אירוע שקרה עד גיל 21 , לדוגמא בגיל 9, ישתקף בגיל המקביל לו – 33, ואח”כ בגיל 54 – יש קשר אופקי בין גילים, בין תקופות, או בין שנים, והקשר הזה קשור להתפתחות.

את החוק שעליו נדבר היום שטיינר נותן בכמה הרצאות שונות. אנחנו נקרא אותו מהספר “התגלויות הקרמה”:

 “נניח שבחור צעיר בשנתו ה – 18, אשר נאלץ בעקבות תאונה כלשהי לוותר על מקצוע שעד לאותו זמן נראה כמסומן עבורו, ועד לאותו הזמן היה מהלך לימודו מכינו לקראת אותו מקצוע. דרך האסון שקרה להוריו הוא נאלץ לוותר על המקצוע בגיל 18, ולהפוך לאיש עסקים. קרוב לוודאי שמתבונן בלתי-משוחד באירוע כזה בחיים – בדיוק כמו סטודנט לפיסיקה שמתבונן בהשפעה של כדורים אלסטיים – ימצא שההתנסויות העסקיות לתוכם הונע האדם, היו תחילה בעלי רושם מעורר עבורו, וייתכן גם שהוא הגיע להישגים מופלגים בעבודתו.”

שטיינר, התגלויות הקרמה, הרצאה 1, עמ’ 13-14.   

בטקסט הוא אומר:

נגיד שלבחור בן 18 היה מקצוע מסוים שסומן עבורו על-ידו או על ידי הוריו, או כישרון מסוים, והבחור פועל לפיתוח המקצוע הזה. בגיל 18 הוא היה אמור ללמוד משהו, אבל אז קרה אסון והוא נאלץ לוותר על המקצוע שלו ולהפוך לאיש עסקים.

למה? כדי לפרנס. מכאן אפשר להסיק שהמקצוע שהיה במסלול שלו מלכתחילה היה מקצוע אומנותי כלשהו. כיום היינו אומרים שהבחור היה מכוון להיות במקצוע שלא מכניס מספיק כסף. פתאום בגיל 19 היה חייב לוותר על המקצוע וללכת למקצוע שמפרנס ומכניס מספיק כסף.

מה שקרה לו מאז: הלך לעסקים. בהתחלה הרגיש טוב, זה עניין אותו, לא הרגיש את המצוקה של השתנות הגורל, כי בעסקים היה מעניין, ואולי הוא אף הגיע להישגים מופלגים בעבודתו.

“אך לאחר זמן מה ניתן גם לראות מצב שונה שנכנס לתוכו, סוג של שעמום וחוסר שביעות-רצון. חוסר שביעות-הרצון הזה לא יתגלה מיד. אם שינוי הייעוד התרחש בחייו של הצעיר בגיל 18, יתכן שהשנים הספורות הבאות יעברו בשקט, ואז, בגיל 23 לערך, יהיה ברור שדבר מה בלתי-מוסבר לכאורה השתרש בנפשו. אם נתבונן יותר קרוב על העניין, קרוב לוודאי שנמצא, אם המקרה אינו מסובך מידי, שההסבר לשעמום שעלה חמש שנים לאחר שינוי המקצוע, חייב להימצא בשנותיו ה – 13-14. משום שהסיבה לתופעות כאלו צריכה להימצא מספר שנים זהה למספר השנים שעברו מאז שהשינוי התרחש. כאשר האדם עליו מדובר היה נער בתיכון, בן 13, חמש שנים לפני שינוי המקצוע, חווה כנראה דבר מה בנפשו שהעניק לו תחושה של שמחה פנימית. נניח שלא היה מתרחש שינוי במקצוע, אז הדבר אליו התרגל הצעיר בן ה-13 היה מתגלה בחיים המאוחרים ומניב פרי.”

מה אתם מבינים מהטקסט הזה?

משתתפת – אם עברו 5 שנים משינוי המקצוע ואז הוא מתחיל להרגיש שעמום, אז נחפש את הזרעים לשעמום מספר שנים זהה לפני השינוי.

אורנה – נכון, אדייק אותך. אני לא במצוקה על שינוי המקצוע. אבל בהדרגה, בלי שארגיש, כדור הגומי מתחיל להילחץ. בגיל 23 הכדור לא יכול לסבול יותר את הכיווץ, הלחץ. אין יותר לאן ללחוץ אותו. מה יקרה אז? הכדור חוזר לגודל שלו. השעמום חדר אליו – זו לא כמיהת הנפש שלו, זה לא המקצוע שרצה בילדותו, ואז הלחץ מצטבר – ואי אפשר יותר: מופיע משבר בגיל 23.

הלחץ התחיל בגיל 18 והתפוצץ בגיל 23 – 5 שנים לאחר מכן. אני צריכה לחפש את סיבת ההתפרצות של הכדור – 5 שנים אחורה מהשינוי. אז אני הולכת לגיל 13 ומוצאת את הדבר שרציתי מהתחלה לעשות, את כמיהת הלב שלי, את מה שנתן לי אז שמחה פנימית, את זה שכאשר הוא נלקח ממני בעל-כורחי בגיל 18 – לא התאבלתי עליו.

זהו שיקוף מנקודת ציר – יש שיקוף באירוע הזה מגיל 13 לגיל 23 כשנקודת הציר היא השינוי בגיל 18.

אינפורמציה נוספת ששטיינר נותן לנו:

“אלא שהשינוי שהתרחש, ואשר תחילה עניין את האדם הצעיר ובכך שלט בנפש שלו, הדחיק את מה שהעסיק אותו קודם לכן אך למרות שהדבר הודחק לזמן מה, הוא ירכוש שוב על חשבון זה כוח מסוים. ניתן להשוות זאת ללחיצה על כדור-גומי אותו ניתן לכווץ עד לנקודה מסוימת בה הוא מתנגד, ואם נניח לו להתרחב שוב, הוא יעשה זאת בפרופורציה הזהה לכוח שכיווץ אותו. התנסויות כמו אלו שציינו, אותן עבר הנער בן ה-13, שהתחזקו עד לשינוי המקצוע, יכולות גם הן להיות מודחקות לאחור. אבל לאחר זמן מה עולה התנגדות כלשהי בנפש, וניתן לראות כיצד ההתנגדות הזו הופכת חזקה דיה ליצור רושם. משום שהנפש חסרה את מה שהיה יכול להיות לולא היה מתרחש שינוי המקצוע; מה שהודחק אז מתחיל כעת לצאת, מופיע כשעמום וכחוסר שביעות-רצון עם הסביבה.”

שטיינר, התגלויות הקרמה, הרצאה 1, עמ’ 13-14.

אסביר את ההתרחשות לפי דוגמא מחייו של צבי, המורה שלי:

צבי בגיל 16 עלה לארץ בעליית הנוער. הייתה לו כמיהה להיות מורה ומוביל, הוא קיבץ סביבו נערים ונערות והשפיע עליהם מטובו וחכמתו. הם לא קיבלו אותו בזרועות פתוחות ולא תמיד התעניינו במה שהוא מציע להם.

בגיל 21 – לא מצא את עצמו בארץ יותר וחזר לבלגיה. שם הוא למד הנדסה והתחתן.

הגיל הבא יהיה גיל 26 – צבי חזר לארץ כי אחותו התאומה נפגעה בתאונה, ובחזרתו זו לביקור בישראל נזרע הזרע של החזרה לארץ, שהתקיימה לבסוף בגיל 28 בפועל.

לפי מה שראינו בטקסט של שטיינר על חוק השיקוף מנקודת הציר:

כמיהת נפשו בגיל 16 היתה – להיות מורה, זה נקטע בגיל 21 כשחזר לבלגיה – כל האידיאלים וההגשמה בארץ הקודש פסקו. נסע לבלגיה, למד משהו שונה לגמרי (הנדסה) והתחתן, ובסופו של דבר חזר למימוש כמיהת נפשו, שהיתה הכמיהה הראשונה כשהזרע לכך נזרע בגיל 26, ברווח זהה של 5 שנים קדימה ואחורה מנקודת הציר.

אני שואלת – בשביל מה כל הסיבוב הזה? למה אני לא ממשיך באופן רציף מגיל 16 ונעשה המורה צבי בריגר שהוא אכן נעשה בסופו של דבר?

משתתפת – אבל בטקסט של שטיינר זו תאונה היא אירוע שבא מבחוץ, ואצל צבי הוא עזב בהחלטת עצמו, ואילו אח”כ גם הנסיבות החיצוניות כמו התאונה של אחותו החזירו אותו….

אורנה – זה לא משנה אם זה בא מבחוץ או מבפנים – זה תמיד בא מבפנים, זו הקרמה שלי. מבחינתנו זה ה’אני’ שבא אלי מההיקף. אז למה שה’אני’ שלי ישלח אותי לסיבוב כזה כדי לחזור אל אותו מקום?

משתתפת – כדי שנבחר בו במודע.

משתתפת – בבלגיה אולי למד משהו כדי להשתמש בזה אח”כ בארץ.

אורנה – נכון מאוד. כמו שכולכם אמרתם, נגיד במילים אחרות: הוא היה צריך לרדת אל האדמה, להתחכך באדמה.

בגיל 16 – בוסר, תום, אידיאלים – פנטזיה. במקרה של צבי: בגיל 16 יש לו את הכישרון ללמד, אבל זה עדיין לא מחובר למציאות: אנשים לא רצו ללמוד אצלו ולא היו לו את הכלים ללמד. ואז בגיל 26 הוא חוזר לישראל אחרי שרכש את יכולותיו דרך לימודי ההנדסה וכל מה שעשה בבלגיה.

אחרי הירידה לאדמה – הכישרונות והאידיאליים הראשוניים, המקוריים, יכולים לעמוד במבחן המציאות. הכוונה היא שהאדם יחזור אל המסלול בכך שהוא יגשים את אותה איכות אבל עם פחות פנטזיה. לדוגמא: אם בגיל 13 השאיפה הייתה אומנות, אז בגיל 23 הוא יכול להיות ארכיטקט – איכות אומנותית שיותר מחוברת למציאות.

הרעיון הוא שיש נקודת ציר, ממנה המהלך משתנה. האדם נושא את השינוי הזה באופן רגיל ולא מיוחד, אבל לאט לאט משהו מתחיל להילחץ.

ביעוץ הביוגרפי אנחנו משתמשים בכלי הזה:

יכול להיות שבחקירה ביוגרפית נראה שהייתי בת – 9 וקרה לי אירוע דרמטי, אבל רק בגיל 12 אני מבינה מה קרה לי, רק שם ‘הכדור התפוצץ’, הלחץ של כדור הגומי התפוצץ. לאן אפנה כדי לגלות את המקור של כמיהת ליבי? 3 שנים לפני האירוע – לגיל 6. שם, בגיל 6, יהיה טמון הכיוון שאליו עלי לפנות בחיי, שהיה מיועד לי מלכתחילה, אבל היה נגוע בפנטזיונריות ומנותק מהמציאות. זה בחקירה ביוגרפית של האינקרנציה.

יכול להיות גם שיגיע מיועץ עם משבר עכשווי ולא ידע מה קרה עכשיו? למה דווקא עכשיו אני מרגיש אבוד? הוא מגיע אלינו ברגע השחרור של הכיווץ, כשהכל התפוצץ. נבדוק איזה אירוע דרמטי קרה ומתי, והוא לא הרגיש אז מה באמת קרה לו. זה יכוון אותנו למספר שנים זהה לפני כן – מי הוא היה שם? מה הוא רצה? מה היה מסלולו? ובאיזה אופן הוא התבקש להתחכך באדמה כדי לחזור אל אותה איכות מקורית ממקום מודע ומחובר לאדמה.

“זהו מקרה של אדם שחווה או עושה דבר מה בשנותיו ה – 13-14, ומאוחר יותר עושה דבר מה, משנה את המקצוע, ואנו רואים שמאוחר יותר הסיבות האלו משפיעות על אותו אדם עצמו. במקרה כזה עלינו ליישם את עיון הקרמה תחילה על חייו האישיים של אדם. הבה ולא נתנגד לכך רק משום שאנו מכירים מקרים לגביהם לא ניתן לעקוב אחר דבר דומה. הדבר יתכן, אך אף סטודנט לפיסיקה החוקר את חוקי המהירות של אבן נופלת לא יאמר שהחוק אינו נכון בגלל שהאבן הוסטה כתוצאה ממשב רוח. עלינו ללמוד להתבונן באופן הנכון, ולהוציא החוצה את התופעות שאינן קשורות לביסוסו של חוק כלשהו.

כמובן שאדם כזה, בהנחה שאין התערבות נוספת – החווה שעמום בגיל 23 כתוצאה של הרשמים שהתקבלו בגיל 13 – לא היה כל כך משועמם, אם לדוגמא במהלך הזמן הזה הוא היה מתחתן. אך כאן אנו דנים בדבר מה שהנו חסר השפעה על האמת הבסיסית של העיקרון הזה. הדבר החשוב הוא שעלינו למצוא גורמים אמיתיים מהם נוכל לבסס חוק. התבונות פשוטה ונקיה אינה מספיקה; רק התבוננות מתודית תוביל אותנו להכרה של החוק; ולפיכך, אם אנו רוצים לחקור את חוק הקרמה, עלינו לקיים את ההתבוננויות המתודיות האלו באופן הנכון.”

שטיינר, התגלויות הקרמה, הרצאה 1, עמ’ 13-14.

תרגיל לחקירה ביוגרפית:

לחפש בחיים שלכם או בחיים של אנשים שאתם מכירים אירועים כאלו, שאולי באו לידי ביטוי רק בנקודה שהכדור התפוצץ. לחפש את נקודת הציר – מה קרה אז? מתי התרחשה איזושהי סטייה ממסלול ידוע מראש? ולבדוק עפ”י החוק מה היה היעוד המקורי, ולמען איזו התחככות עם האדמה קרה האירוע בנקודת הציר – מה למדתי חדש באירוע בנקודת הציר, כדי לחזור אל אותה איכות עם פחות פנטזיה?  

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *