אנתרופוסופיה בימי קורונה – לימוד 56

11.11.2020 – לימוד 56

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

תמלול הלימוד:

רגע אחד שקט בבקשה / נתן זך

רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי

רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה. הוּא הָלַךְ

וְעָבַר עַל פָּנַי. יָכֹלְתִּי לָגַעַת בְּשׁוּלֵי

אַדַּרְתּוֹ. לֹא נָגַעְתִּי. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי.

הַחוֹל דָּבַק בִּבְגָדָיו. בִּזְקָנוֹ

הִסְתַּבְּכוּ זְרָדִים. כַּנִּרְאֶה לָן

לַיְלָה קֹדֶם בַּתֶּבֶן. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה

רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.

לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת. אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים

אוֹתוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ קָם

בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ יָם, חוֹלֵף לְיָדִי, אוֹמֵר

לִי בְּנִי.

בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.

דרך השיר היפה והמרגש הזה בעיני של נתן זך נדבר שוב על הקשר עם המתים, שדיברנו עליו בעבר והיום נדבר עליו מעוד כיוון. מתוך השיר עולה החוויה שבה לפעמים רק אחרי מוות של אדם שאיבדנו אנחנו יכולים להבין מי הוא היה בשבילנו, או את הגדולה שלו, או את המהות של הקשר ומי היינו בשבילו ומה הייתה החשיבות שלנו עבורו.

האם אתן זוכרות חוויה כזאת – האם יש אדם כזה בחיים שלכן, שאחרי המוות שלו הבנתן משהו על המהות של הקשר אתו, או שראיתן מי הוא היה באמת. אולי עלתה תחושה של החמצה, או תחושה שהייתי רוצה מאוד להגיד לו דברים או לשאול אותו עכשיו אם הייתי יכולה.

משתתף – בשבוע הבא זה 11 חודש לפטירה של אבא שלי, וחשבתי בדיוק לפני יומיים מה עוד הייתי רוצה להגיד לו. אולי לא הקשבתי מספיק, לא הייתי קשוב אליו, אולי לא עשיתי את המקסימום, אולי לא הייתי מספיק קשור אליו.

יעל – אולי השיעור הזה נוצר בשבילך. מה עלה בהקשר הזה? מה חשבת שהיית אומר לו?

משתתף – אולי לא הייתי מספיק שם בשבילו. הוא היה מאוד חולה בשנים האחרונות, הוא היה לא נעים כל כך, אני חושב שהיום הייתי מתנהג אחרת. למרות שכולם אומרים שעשיתי מעל ומעבר, אני אישית מרגיש שהיה אפשר יותר.

יעל – עוד מעט נתייחס מה אנחנו יכולים לעשות גם אחרי שהאדם מת.

משתתפת – אני מתחברת לדברים, גם אני איבדתי את אימי לפני קצת פחות משנתיים. אני זוכרת את אמא שלי מספרת שאחרי שאמא שלה נפטרה היא מצטערת שהיא לא שאלה אותה כל מני דברים. אני חשה את אותן תחושות. לא בהכרח שיש לי שאלות, אבל הרבה דברים שהייתי אומרת בדיעבד. דברים שאני מבינה על היחסים שלנו בדיעבד. בפרספקטיבה של מרחק, בפרספקטיבה של הלבדיות הזו. אני מצרה על הרבה דברים שנאמרו ושלא נאמרו. בין אמא לבת היחסים תמיד מורכבים ואני מרגישה שפספסתי שם הרבה.

יעל – לפעמים זה הפוך, ואחרי שהאדם מת אנחנו מרגישים שמשהו בקשר השתנה לטובה. יש מישהו שחווה משהו כזה?

אנחנו נמשיך ואולי אתם תתחברו בעוד צורות. דיברנו בעבר, די מזמן, שלפי האנתרופוסופיה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהמוות זה לא סוף הסיפור. שיש אחרי המוות המשך. האדם אחרי המוות עובר מסע משמעותי – גם של עיבוד של החיים הקודמים ושל התוודעות לכל מה שהוא עשה מנקודת מבט רוחנית, שמתוכה גם נבנית הקרמה העתידית.

אחד הדברים הוא שהקשר שלנו עם המתים יכול להמשך גם אחרי המוות. אדם שמת יכול להמשיך את הקשר עם הנפשות שאיתן הוא היה קשור, גם בחיים לאחר המוות. כמובן שלא באותה צורה ולא באופן שאנחנו מתקשרים ביננו, לא בצורה הארצית שאנחנו רגילים לתקשר. אחד הדברים המעניינים הוא שהאדם, הנשמה לאחר המוות לא יכולה ליצור קשר עם אף נפש אחרת שלא הייתה לה איזושהי זיקה אליה בתוך החיים. לא חייבים להכיר – לפעמים במסע לאחר המוות יכול להיות קשר בין שתי נשמות שנמצאות שם אם הייתה ביניהן זיקה משותפת לאותו דבר, גם אם לא הכירו ישירות.

עם האנשים שפה על פני האדמה יכול להיות קשר אם הייתה ביננו איזושהי קירבה, איזושהי אהבה, כמיהה משותפת – אז הקשר הזה יכול להתקיים והוא אפילו יכול לפעמים להיפתר. יש דברים שדווקא אחרי המוות יכולים להתאפשר.

אני מפנה אליכם את השאלה: נגיד והיום הייתם יכולים לדבר עם אותו אדם – אדם שהיום הייתם יכולים לפנות אליו בשאלה או אמירה או דבר שהייתם רוצים להגיד לו – מה הייתם אומרים. כמו בפתיחת השיר של נתן זך: “רגע אחד שקט בבקשה, אני רוצה לומר דבר מה” – מה הדבר שהייתם אומרים אם הייתה ההזדמנות הזו.

משתתפת – הייתי רוצה לפגוש שוב את סבתא שלי ולהגיד לה איזו אישה מדהימה ומעוררת השראה היא הייתה בשבילי. כשהיא נפטרה הייתי יחסית צעירה ולא היתה לי הפרספקטיבה להבין את זה ולתמלל את זה ישירות מולה. פשוט נהניתי מהאהבה שלה וממה שהיא הרעיפה עלי. אבל היום אני יודעת שמה שהיא נתנה לי זה הרבה יותר מזה, והייתי מאוד שמחה לשבת ולדבר איתה עכשיו.

יעל – לדברי שטיינר, העבודה רוחנית שאדם עושה כאן על-פני האדמה מהווה תזונה לאנשים במסע אחרי המוות, ובמיוחד אם אלו שאנשים שלא היה להם קשר לרוחניות. אדם שעשה עבודה רוחנית כאן על-פני האדמה והוא מגיע אל המסע אחרי המוות – יש לו את העיניים והאזניים הרוחניות שאנחנו מפתחים כאן כחושים רוחניים. אם יש לנו את העיניים והאזניים הרוחניות האלה במסע לאחר המוות  יותר קל לנו. התשורות והישויות שנמצאים שם הם גלויים לנו. אנחנו יכולים לקבל ולהבין את מה שקורה שם אחרי המוות. עבור אדם שלא פיתח את החושים הרוחניים האלה בחייו על-פני האדמה – אז אם יש פה אדם אחר שאוהב אותו וזוכר אותו ועושה עבודה רוחנית, אז העבודה הרוחנית הזו היא כמו תזונה ועזרה ממשית לאנשים שמתו.

משתתף – לי הייתה תופעה מוזרה. הורי נפטרו לפני 8 שנים, ובזמן השבעה של אמא שלי, הרגשתי געגוע לאהבה שלה. לא פעם אחת אלא במשך כמה ימים רצופים. למה זה מיוחד? כי האהבה שלה זה לא משהו שהיה לי בחיים. הגעגוע לאהבה שלה היה כאילו שהייתה לי האהבה שלה לפני כן, אבל היא לא הייתה. זה היה מוזר. עוד משהו שעלה לי עכשיו בשיעור זה שה’אין קשר’ איתה המשיך גם אחרי המוות, חוץ מאשר בזמן השבעה. זה מעניין לשים לב איך זה עובד ולא עובד. ניסיתי ליצור קשר גם אחרי המוות עם הקראות ולא קיבלתי תגובה מהצד השני. זה לא אומר שלא היה שם קשר, אבל אני לא זיהיתי קשר ממנה.

יעל – מה שאמרת על האהבה מאוד מרגש. מתוך הידע האנתרופוסופי, האהבה שחשת הייתה, גם בחיים האלה. אבל בחיים האלה, בגלל כל מני מעטפות, וכמובן שזה קשור גם לקרמה שלך ושלה וליחסים הקרמתיים ביניכם – אז לא יכולת לקבל ממנה אהבה בצורה ישירה כשהיא הייתה בחיים. אני אומרת את זה כי לא יתכן שלא הייתה אהבה, מכיוון שהיחסים הקרמתיים בין אנשים קרובים לנו – ההורים שלנו, הילדים שלנו, בני הזוג – יש בהם אהבה רוחנית. לא היינו מתגשמים יחד עם אדם קרוב אם לא הייתה ביננו אהבה רוחנית. אהבה רוחנית יכולה להיות בתוך יחסים קרמתיים גם מאוד קשה וכואבת. אפילו שאנחנו יודעים שהאנשים האלו הם השליחים בתוך הקרמה הזו, עדין היחסים יכולים להיות מאוד קשים, מורכבים, ולפעמים ממש פוגעניים. ועדיין – מבחינה רוחנית יש אדם שעשה איתנו הסכם כל כך קרוב. אישה, נשמה, שבחרה להביא אותך לעולם, ושאתה בחרת להתגשם דרכה – לא יכול להיות שאין שם אהבה. אבל בתוך החיים הארציים האהבה הזו לא הייתה יכולה להיחוות. אחרי המעבר לעולם הרוח היחסים הקרמתיים לגלגול הזה הסתיימו, ואז יכולת לחוות את האהבה שלא יכולת לחוות קודם – כגעגוע. מה שחווית זה מאוד מרגש.

משתתף – תודה. הדברים מהדהדים אלי בהחלט.

“הרבה יותר השפעה מכפי שהנפטר עצמו יכול להפעיל על עצמו ומכפי שמתים אחרים יכולים להפעיל עליו, יש לחיים שנשארו כאן. זהו דבר בעל משמעות עצומה. מי שנשאר עדיין במישור הפיסי וקשר קשר מסוים עם הנפטר, מי שהיו לו יחסים אל הנפשות שבין מוות ללידה מחדש, רק הוא מסוגל, מתוך רצון אנושי במשך חיים אלו, לגרום לשינויים כלשהם אצל המתים לאחר המוות.”

  שטיינר, מסרים אל מעבר לסף, הקדמה, עמ’ 7

האדם שמת לא יכול להיות אקטיבי, הוא כבר לא יכול לשנות את מה שהוא עשה בחיים האלה. במסע אחרי המוות אנחנו פסיביים במובן הזה שאנחנו רק בעיבוד. אנחנו לא יכולים לשנות דברים על-פני האדמה אחרי המוות. אנחנו לא יכולים לשנות את המעשים שלנו. אנחנו רק יכולים לקבל שיקוף, לקבל ראי. אנחנו חווים דברים מאוד קשים ברמה האסטרלית בקמלוקה, ואנחנו יכולים להכין את החיים הבאים. אבל אנחנו לא יכולים לעשות שינוי שלא עשינו פה. לכן תמיד אנחנו אומרים שהתיקון והעבודה הכי חשובה הם כאן על-פני האדמה, כי כאן אנחנו יכולים לעשות את השינוי.

אבל אנחנו יכולים כאן על-פני האדמה, דרך העבודה שלנו, להשפיע ולסייע לנפטר. במידה מסוימת אנחנו יכולים גם לפתור יחסים כמו היחסים שהיו בין המשתתף לאימו, וגם אצל המשתתפים האחרים ששיתפו.

כשיש יחסים סבוכים – אם אני עושה כן עבודה על היחסים האלה, ואני פותרת אותם כאן, אז עשיתי עבודה גם עבור האדם שנמצא שם. יכול להיות שבחיים הבאים כבר לא נצטרך להתגשם ביחסים קרמתיים קשים. יש כאן תהליך שמתרחש גם אם האדם השני לא נמצא כאן כדי לעבור אותו איתנו בצורה ישירה. זה דבר מאוד משמעותי לדעת.

כשאמרתי קודם למשתתף שאולי היה שיח אבל לא בטוח שהוא נקלט, זה משום שחוקי השיח עם המתים הם שונים מחוקי השיח המוכרים לנו כאן. הם בעצם הפוכים מחוקי השיח בעולם הארצי. כשאנחנו בקשר עם אדם אחר בעולם הרוח, אז כשהוא רוצה להעביר לנו מסר, אז המסר הזה יבוא כקול מתוכנו – כאילו אנחנו אמרנו אותו ולא כאילו שהוא בא מבחוץ. מה שהוא מביא אלינו יבוא כקול מתוכנו. ואילו השאלה שלנו אליו תבוא כקול מבחוץ, למשל אם זה נחווה בחלום. יש היפוך בכיוונים. מה שנחווה כמשהו חיצוני הוא בעצם פנימי, ומה שנחווה כפנימי – הוא בעצם בא אלינו מבחוץ.

הדבר הנוסף המשמעותי הוא שבעולם הרוח אין עבר, הווה ועתיד, ולכן הזמן הופך למרחב. במובן הזה אנחנו יכולים לפתור דברים עם המתים. כמו שאמרתי למשתתף: כאשר אמא שלך חצתה את הסף לעולם הרוח אז האהבה יכולה הייתה להיחוות בצורה ישירה. כי הדברים כבר לא תלויים בגורם הזמן, ואנחנו יכולים במובן הזה לתקן גם את העבר. אם אנחנו עושים עבודה על היחסים האלה ופותרים אותם – ע”י עבודה שלנו – אז אנחנו במידה מסוימת פותרים את העבר.

אני מכירה הרבה אנשים שכאשר מת להם הורה או אדם קרוב, לפעמים בן זוג – אז גם יחסים שהיו מאוד קשים ולא יכלו להיפתר כאן, אחרי המוות עברו שינוי וזה בא לידי ביטוי בחוויה של שחרור של האדם – האדם יכול להרגיש שיש משהו שהשתחרר ממנו, גם אם זה מלווה בעצב או בגעגוע. זה לא אומר שאין געגוע לנפטר או שלא אוהבים אותו, אבל יש משהו שהמעבר לעולם הרוח יכול לאפשר – קשר אחר עם האדם שנפטר וגם משהו בקרמה נחווה שהשתחרר.

האם זה משהו שמישהו מכם חווה? יכול להיות שכן היו יחסים טובים ואוהבים אבל היו יחסים של תלות או שהאדם מאוד דאג לכם או כל צורה אחרת של יחסים, לא חייב להיות יחסים לא טובים.

האם קרה לכם שאחרי המוות של אדם קרוב התאפשר משהו שלא יכול היה להתאפשר קודם?

משתתפת – לפני שנתיים אבי נפטר. היו לנו יחסים מצוינים, הייתי הבת של אבא. אבא שלי היה איש מאוד לא רוחני. הוא היה איש כריזמטי, משפיע… אבל לא היה רוחני. לפני כחצי שנה הוא הופיע לי בחלום כשליח רוחני לכל דבר. עד שפענחתי את החלום לקח לי זמן, אבל כשהבנתי שהוא שם כשליח הרוח, שמראה לי משהו, שמפנה את תשומת ליבי למשהו – זה היה כמו היפוך תפקידים, כי הוא תמיד אמר עלי שאני מתעסקת ב’סתם’, ופתאום הוא בא אלי בחלום ונתן לי מסר מאוד חזק. זו הייתה ממש טרנספורמציה של היחסים שלנו כשהוא לא פה.

יעל – מקסים. אני זוכרת שהיה לך את החלום הזה. בעולם הרוח, מהסיבה שאין כבר את כל המסננות והמעטפות של העלם הארצי, החוויה שם היא רוחנית. גם אדם שלא היה רוחני נמצא במסע לאחר המוות בנקודת מבט רוחנית. אותו אדם יכול לראות פתאום את הדברים בבהירות ויכול ממש לעזור לנו. חלומות הם הרבה פעמים ערוץ לקבל בו מסר מאדם שמת. לעיתים המסר יגיע לא ישירות מהדמות של המת אלא נקבל מסר שאותה נשמה מצאה דרך להעביר לנו. זה יכול להופיע באופן סימבולי, ולא בטוח שנדע אפילו שזה הוא. במקרה ששמענו זה היה ישיר והגיע בדמות אביך, וזה מאוד מרגש. היה לו תפקיד רוחני גם בחיים הארציים שלך – אבל בחיים הארציים הוא לבש דמות אחרת. גם בחיים הארציים היה לו תפקיד מאוד משמעותי בהתפתחות הרוחנית שלך. אבל אז הוא היה צריך לבוא דווקא בדמות הארצית ולא בדמות האחרת. אחרי המוות המסך הזה ירד ואפשר היה לראות מי הוא היה באמת בשבילך. להכיר את המהות העמוקה של הקשר שלכם. את ידעת גם לפני כן כמה משמעותי הקשר שלכם, והיה ביניכם קשר טוב, אבל פתאום המהות של האדם הזה עבורך ומה התפקיד שלו – היא מתגלה, עכשיו.

משתתפת – אני מרגישה את מה שאת אומרת. אני לא חוויתי את הדבר הזה אבל ברור לי שזה יקרה עם אמא שלי רק לאחר המוות, וזה נותן לי איזושהי נחמה, איזושהו שקט – שזה יקרה. אני מתבוננת על התהליך ואני משלימה איתו – שזה המצב – ויגיע היום וזה יקרה אחרי 120 ושם נמצא את התיקון.

יעל – גם היכולת לראות את זה עכשיו זו יכולת מיוחדת כי בד”כ קשה לנו לראות את זה לפני שזה קורה.

משתתפת – שנים שזה היה קשה מאוד, ולווה בייסורי מצפון והלקאה עצמית, אבל כששחררתי את המקום הזה הבנתי שזה יקרה. בעיתו.

משתתפת – אני רוצה לוודא שהבנתי: כשאת אומרת שאנחנו יכולים לעזור לאנשים שחצו את הסף, אז האופן שבו אנחנו עוזרים להם זה רק אם אנחנו עובדים כאן על היחסים שלנו איתם, או גם אם אנחנו מתפתחים רוחנית באופן אישי – האם זה עוזר לכל קרובינו שחצו את הסף?

יעל – זו לא חייבת להיות עבודה על היחסים איתם. העבודה על היחסים איתם רלוונטית אם יש שם משהו לא פתור שלא פתרנו לפני מותם ואפשר עכשיו לפתור אותו, אבל כל עבודה של התפתחות רוחנית שאנחנו עושים עוזרת בכלל לעולם הרוח – היא תזונה להיררכיות ולישויות בעולם הרוח – אבל היא תזונה עבור מי שחצה את הסף ובמיוחד עבור אנשים שהיו קרובים אלינו. אם להם אין את הכלים, אם הם הלכו לשם בלי כלים, ואנחנו מפתחים כאן את הכלים אז אנחנו יכולים לעזור להם, ובמיוחד אם אנחנו מקדישים להם מחשבה. למשל, שטיינר מאוד ממליץ לקרוא לפני השינה או בזמן שמחליטים טקסטים רוחניים עבור האדם שמת וכן להתכוון אליו – להעלות את הדמות שלו, לחשוב עליו, לעשות את זה באופן מודע עבורו. כל התפתחות רוחנית משמעותית שאת עושה גם מסייעת – למשל לאמא שלך שהזכרת – סיוע ממשי. הקשר ביננו לא נגמר, ובוודאי לא עם אנשים כאלו קרובים, גם אם בחוויה שלנו הוא נגמר. גם אם החוויה היא שאנחנו לא רואים אותו ולא שומעים אותו ואין לנו שום חלום – הנשמות עדיין בקשר, הקשר לא מסתיים.

דבר נוסף ששטיינר מציין הוא שהזמנים הכי טובים לקשר הם לפני השינה – בזמן שלפני שאנחנו הולכים לישון, לקראת ההירדמות, וגם לפני היקיצה – במהלך היקיצה. בזמנים של מעבר. אנחנו יודעים שבשינה הגוף האסטרלי וה’אני’ נמצאים בעולם הרוח, לכן זה זמן שיכול להיות לנו קשר יותר קרוב עם המתים ועם עולם הרוח בכלל. הוא אומר שאם יש לנו שאלה שאנחנו רוצים לשאול אז אנחנו יכולים לשאול אותה לפני שאנחנו הולכים לישון ויכול להיות שבבוקר נקום עם תשובה.

אני יכולה לספר שבכמה חוויות שלי של פרידה מאנשים שמתו, יש לי את החוויה שאחרי המוות שלהם יש כל מני תובנות והתפתחויות שנפתחו עבורי, שלא היו יכולות להיות קודם לכן. אני מרגישה את העזרה שקיבלתי, גם אם לא באופן ישיר. לא במובן שקיבלתי מאבא שלי הנחייה לעשות ככה או אחרת, אפילו לא דרך חלום, אבל בהחלט יש דברים שהתאפשרו ויש תודעות ותובנות שהתאפשרו אצלי שקשורות במוות של אנשים יקרים לי. אני יכולה לראות את זה בדיעבד, כמובן, לא באותו יום, אבל בדיעבד אני בהחלט יכולה לראות את הקשר הזה ואת ההתפתחות הזו.

נקרא עוד טקסט שקשור לנושא:

“מאחר שאנו מסתכלים מטה ממצבים אלו בעולם הנפש גם על האירועים כאן על האדמה שחווים בני אדם שעמם עמדנו בקשר, הרי שאנו חווים יחד איתם מה קורה בעולם הארצי. לכן כאשר מנסים להגיע אל המתים באמצעים העומדים בכיוון זה לרשותו של המדע הרוח – וזה אפשרי – ניתן לחוש כיצד מתים אלה יכולים מיד עם תחילת חוויות המוות שלהם להשתתף בכל ההתרחשויות הארציות באמצעות האנשים האחרים, איתם הם חיו כאן על האדמה, ואשר נמצאים עדיין על האדמה. כך אפשר למצוא שאנשים שדיברו עם אנשים אחרים ועברו איתם גורל משותף, נשארים קשורים, בהתאם לעניין כזה או אחר שהיה להם, לדברים ארציים אלו ומגלים עניין בדברים הארציים הללו. ומאחר שהגוף הפיסי אינו מהווה יותר מכשול, יש להם אפילו שיפוט בהיר הרבה יותר על אירועים ארציים אלו מאנשי האדמה. הודות לרכישת קשר מודע עם המתים, יכול אדם לקבל מן השיפוט של המתים הבהרות יוצאות מן הכלל גם על האירועים הארציים.”

שטיינר, מסרים אל מעבר לסף, חלק שני, עמ’ 39-40

כאן הוא אומר את מה שציינו קודם: אנחנו נשארים בקשר. האדם שמת, במיוחד בתקופה הראשונה שאחרי המוות, יש לו עדיין עניין במה שמתרחש כאן בעולם הארצי. בזכות זה שהשיפוט שלו הוא יותר בהיר, בזכות ירידת המסכים של העולם הארצי – הוא יכול ממש לעזור לנו.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס או לשאול?

משתתפת – האדם שנפטר, נפטר גם מהחלק האסטרלי שלו – מהסימפטיות והאנטיפטיות?

יעל – אנחנו עוברים תהליך של התפשטות בשני מובנים: גם התפשטות מהמעטפות שלנו, וגם התפשטות שלנו בקוסמוס. בהתחלה אנחנו מתים והגוף הפיזי שלנו מת. ואז במשך 3 ימים הגוף האתרי שלנו עדיין נמצא ואנחנו רואים את כל חיינו כתמונת פנורמה – זה מה שאנשים מתארים בחוויות של סף מוות, שהם ראו את החיים שלהם כמו סרט, פתאום ראו בבת אחת את כל תמונות החיים. שטיינר מתאר שלוקח בערך 3 ימים עד שאנחנו נפרדים גם מהגוף האתרי, ובגוף האתרי נמצאים כל הזיכרונות שלנו. כיוון שהוא כבר לא צמוד לגוף הפיזי אז הזמן שם הופך למרחב ואנחנו יכולים לראות כפנורמה את כל מה שלפני כן נחווה ברצף של זמן. אח”כ אנחנו נפרדים גם מהגוף האתרי ואז יש מסע מאוד ארוך של טיהור הגוף האסטרלי – זה מה שמכונה הקמלוקה. היא אורכת בערך שליש מהחיים הארציים שחיינו על פני האדמה בהתגשמות האחרונה. לא ניכנס לזה עכשיו כי זה נושא שלם ומורכב ובהכשרה לומדים אותו בשנה ד’ כקורס שלם “המסע לאחר המוות”. כאן אנחנו נותנים רק טעימות. לאחר המוות אנחנו עוברים עיבוד מאוד ארוך של החיים הקודמים, וגם טיהור. אנחנו כל פעם עולים ברמות התודעה. גם בעולם הרוח יש כל מני שלבים וכל מני דרגות שאנחנו יכולים לעלות אליהן ברמת התודעה רק כשאנחנו עוברים תהליך של טיהור ארוך ומשמעותי, עד שנוכל להגיע לרמות תודעה יותר ויותר גבוהות. ואז יש גם מסע חזרה – מסע מאוד ארוך. שטיינר מתאר שההתגשמויות שלנו (לפחות בעבר, היום זה כנראה התקצר) היו אחת ל 1000 שנה – בכל תקופת תרבות שאורכת כ2160 שנה, אנחנו מתגשמים בערך פעמיים. מבחינת זמן – המסע אחרי המוות הוא הרבה יותר ארוך מהזמן שאנחנו פה על-פני האדמה. אבל בעולם  הרוח אין זמן כמו שיש פה אז המשמעות של הזמן היא לגמרי שונה.

שאלות למחשבה ועבודה ביוגרפית:

אני רוצה להזמין אתכם במהלך השבועות הקרובים להרהר באנשים קרובים שמתו לכם, ולראות אם אחרי מותם התבררה או מתבררת לכם מהות חדשה על הקשר שלכם – מהות שלא הכרתם קודם, שלא ראיתם ולא חוויתם באותו אופן קודם מותם.

לחשוב גם מה אתם רוצים לשאול אותם או להגיד להם. אפשר באמת לשאול אותם ולהגיד להם את זה כמו שאמרתי קודם – לפני השינה, במדיטציה. וגם לראות אם אתם יכולים לזהות איזושהי עזרה שקיבלתם מהם. אולי לא באופן ישיר, אבל אולי בדיעבד אתם יכולים לראות משהו שהתאפשר או תובנה שהגיעה בעקבות מותם. זה לא צריך להיות יום אחרי, זה יכול להיות גם שנה וגם כמה שנים אחרי.

משתתפת – התובנות שעולות לנו אחרי מותו של האדם שנפטר, הן בהכרח תובנות שבאות ממנו או שיכולות לעלות לנו תובנות מזה שאנחנו עצמנו רואים את מסכת החיים כולה ומחברים הקשרים.

יעל – אם את מתכוונת לתובנות שעולות לנו כאן אחרי שהאדם נפטר, זה לא בהכרח. בוודאי שיכולות להיות לנו תובנות גם לפני ואחרי, ובוודאי שעצם הפרידה מאדם קרוב, והעובדה שהוא כבר לא כאן בצורה הפיזית, זה תמיד מטלטל ומשמעותי, וכמו כל משבר, כל חציית סף, כל אירוע ביוגרפי מטלטל – הם כשלעצמם יכולים לאפשר התפתחות, כל עוד אנחנו עושים עם זה עבודה. לא חייב להיות עזרה ממנו, אבל לפעמים זו עזרה ממנו. אני מקווה שעניתי לשאלתך אבל בכל מקרה אם עולות עוד שאלות אפשר לכתוב לי במייל ואענה בשמחה.

 

רגע אחד שקט בבקשה / נתן זך

רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי

רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה. הוּא הָלַךְ

וְעָבַר עַל פָּנַי. יָכֹלְתִּי לָגַעַת בְּשׁוּלֵי

אַדַּרְתּוֹ. לֹא נָגַעְתִּי. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי.

הַחוֹל דָּבַק בִּבְגָדָיו. בִּזְקָנוֹ

הִסְתַּבְּכוּ זְרָדִים. כַּנִּרְאֶה לָן

לַיְלָה קֹדֶם בַּתֶּבֶן. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה

רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.

לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת. אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים

אוֹתוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ קָם

בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ יָם, חוֹלֵף לְיָדִי, אוֹמֵר

לִי בְּנִי.

בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.

שלום לכולם ולהתראות.

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *