25.3.30 – לימוד יומי
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי השיעור:
אני נושא/ת בתוכי שקט / ר. שטיינר
אני נושא/ת בתוכי שקט
אני נושא/ת בתוך תוכי
כוחות שיחזקו אותי
כעת אהיה חדור/ה
בחומם הזוהר
כעת אמלא עצמי
דרך הנחישות של כוחות רצוני
ואחוש את השקט
שוטף את כל הוויתי
כאשר דרך חתירה מתמדת
אני נעשה/ית חזק/ה
למצוא בתוך עצמי
כוחות של רוגע פנימי.
במפגש החמישי דיברנו על הרס תבניות – עולם הרוח הוא עולם אינסופי שכל הזמן יש בו התחדשות, שום דבר לא חוזר על עצמו, יצירה מתמדת, כל הזמן בתנועה. הדברים בתנועה מתמדת, צבעים, צלילים ושפע של "עודפיות". בהתחלה זה נחווה על ידי הנפש כמעמד שאפשר לספוג, אך לאחר מכן, בירידה מרום השמיים בדרך להתגשמות חדשה, הנפש כבר לא יכולה לשאת את אינסוף התנועה הזו. היא משתוקקת לרדת אל החומר כדי להיפטר מעודף התנועה, מהשפע הבלתי פוסק.
עולם החומר הוא עולם סופי, וכשהחומר נגמר ומתכלה, הרוח רוצה ליצור תבנית חדשה – לכן היא צריכה להרוס תבניות חומריות. גם הנפש היא חומר. הרוח צריכה להרוס את הישן כדי להשתמש בחומר הישן לבניית החדש.
העולם הראשון נקרא 'יבשה' והוא עולם הארכיטיפים והתבניות של הדומם והמחשבה – זוהי ה'אידיאה' של אפלטון. הישות האחת של כל דבר שמתוכה נגזרות התבניות של כל הדברים הארציים.
תבניות מחשבה והשקפות עולם, הנחות יסוד, מערכות קונספטואליות – כאשר עובר זמנן עליהן להיהרס כדי שתיווצר תבנית חדשה.
אלו השקפות עולם עכשיו התחילו להיהרס אצלכם – משהו שחשבנו עד עכשיו והתחיל להתערער. אפילו אם עוד לא נולדה השקפה חדשה. עירעור על הדימוי העצמי הוא פתח למטמורפוזה – כשאנחנו מאבדים כל מה שחשבנו על עצמנו. כגודל הערעור כך גודל הגדילה, צריך רק להחזיק מעמד. כל אחד מאיתנו מוזמן לחשוב על דפוסי מחשבה שהמפגש עם הקורונה הרס – שהרוח הרסה אותם.
המפגש עם הרוח הוא מפגש קשה ביותר. אנחנו חושבים שהמפגש עם הרוח הוא מרומם ומלבב, אך זה לא כך – המפגש עם הרוח הוא מפגש עם 'פחד אלוהים'. לדוגמא: משבר נוראי הוא תמיד מפגש עם עולם הרוח.
אזור נוסף בעולם הרוח – הספירה שלישית (בכוונה אנו מדברים קודם על הספירה השלישית ומדלגים על השנייה, עליה נדבר אח"כ) – זו הספירה שנקראת 'חלל האויר' ושם נמצאים הארכיטיפים של הרגשות, התשוקות, שנמצאים שם בצורתם הרוחנית.
מה קורה כשעולם הרוח מבקש להרוס תבניות רגשיות?
הרגש משתנה כל הזמן, ועוד ישתנה כשהקורונה תגיע לסביבתנו הקרובה ואלי אפילו אלינו. עולם הרוח הורס בדרך כלל רגשות טובים ולא רגשות שליליים. ההתפתחות היא מהטוב (כמו ילד קטן וחמוד) אל הרע (אל גיל ההתבגרות בו עולים רגשות קשים לקראת הופעת האני).
הרגשות הקשים מקדמים את האבולוציה. הרגשות הנעימים הן תקופות של מנוחה. כשטוב לנו אנחנו לא רוצים לזוז משם, רק להישאר.
המעבר באבולוציה הקוסמית הוא משמש אל ירח – מהאתרי הטוב והנעים אל האסטרלי של הירח, הכלאיים. המעבר הוא מתחושת הנועם, מהרגשות של ההרמוניה, אל הרגשות הקשים.
יש לנו אנטיפתיה לעולם הרוח – קשה לנו לקבל את האמת הרוחנית כי היא זרה לעיקרון ששולט בנפש – עיקרון העונג. דחיית עולם הרוח היא דחיית האירועים הקשים, כשהאירועים הקשים הם תמיד מעולם הרוח.
עד עכשיו הרגשתי כך וכך, ועכשיו אני מתחילה להרגיש אחרת – זה הרס של תבנית רגשית.
העבודה שלנו היא תמיד להכניס את האני הנצחי לתוך האירועים שקורים. לחזק את האני.
תרגיל לחקירה ביוגרפית
מהי תבנית הרגש שהקורונה הורסת / מערערת אצלי? מהם הרגשות הנעימים והטובים שנהרסו, מה נכנס במקומם – איזה רגשות קשים עולים?