15.02.2023
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
מקורות ונקודות עיקריות בשיעור:
מקור 1
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה..מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ
מקור 2 :מתוך: תקופת התרבות הפוסט אטלנטית השישית.
"קווים רבים של התקופה השישית יהיו שונים לחלוטין מאלה של התקופה החמישית שלנו… בימינו חסרה החברה האנושית אותו כושר שבתקופה השישית יהיה אופייני לאותם אנשים אשר יגיעו אל מטרת ההתגשמות של אותה תקופה, ואשר לא נכשלו בה. אכן, זוהי תכונה שלא תהיה ברשותם של אלה בתקופה השישית, שנשארו בדרגת פראים ברבריים. אחד מהקווים האופייניים החשובים ביותר של האנשים שיחיו אז על האדמה – בשיאה של התקופה השישית – ימצא את ביטויו כתכונה מוסרית מסוימת. אדם בן זמננו, מן ההכרח שנפשו תהיה בעלת מבנה עדין מאוד כדי שיכאב באמת את כאבו של אדם אחר המצוי בתנאים פחות טובים משלו בעולם הזה. נכון הדבר, שאנשים בעלי נפש עדינה יותר כואבים את הסבל שהוא נחלת רבים בעולם – אך כל זה אמור רק לגבי אנשים רגישים ביותר. בני האדם בשיאה של תקופת התרבות השישית ירגישו כאבים שאינם דומים לאלה שמרגישים בימינו כלפי עוני, סבל ומצוקה בעולם, אלא שאנשים אלה ירגישו את הסבל של הזולת כסבלם-הם. אם יפגוש מישהו באדם רעב, כי אז יחוש את הרעב אל תוך גופו-הוא, ובמידה כה חריפה עד שרעבונו של האדם הרעֵב יגרום לו סבל ללא נשוא. הקו המוסרי האופייני המרומז כאן הוא, שאושרו של הפרט בתקופה השישית – שלא בדומה לתנאים בתקופתנו החמישית – יהיה תלוי לחלוטין באושרו של הכלל. כשם שבימינו מצבו התקין של כל אחד מאיברי גופנו תלוי במצבו התקין של הגוף כולו, וכאשר הגוף אינו בקו הבריאות אין ביכולתו של האיבר היחיד למלא את תפקידו כראוי – כך בתקופה השישית תאחז תודעה משותפת באנושות המתורבתת, ובדרגה גבוהה בהרבה מזו שבה חש האיבר היחיד את בריאותו של הגוף כולו. האדם הפרטי ירגיש את סבלותיו, עניו, מצוקתו או אושרו ועושרו של הכלל. זהו הקו המוסרי הנעלה הראשון שיאפיין את האנושות המתורבתת של התקופה השישית."
מקור 3 – מה ששנוא עליך
"כאשר בא גר להלל הזקן וביקש שילמדוֹ את כל התורה על רגל אחת, השיב לו הלל: ”דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור“ (בבלי, מסכת שבת – דף לא, עמוד א). כלומר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה, והשאר פרושה הוא, לך ולמד".
מקור 4 – מתוך: ההיררכיות הרוחיות ופועלן בעולם הפיזי, הרצאה 4.
.".. אבל בהגיעה לנקודה זו, ההתפתחות אינה מסתיימת. כאשר האדם מתקדם עד כדי כך, שיש ביכולתו לשלוט על גופו הפיזי באופן מוחלט ולהנהיג אותו, עדיין עומדות לפניו רמות גבוהות יותר של התפתחות. קיימת תמיד עלייה למקום גבוה יותר; וכאשר אנו מתבוננים כלפי מעלה – לתוך הגבהים הרוחניים, לעבר הישויות העל אנושיות – אנו רואים שהכול הופך עצום יותר. על מה מבוססת ההגברה המתמשכת בעוצמתן של ישויות אלו, כיצד היא מתבטאת? היא מבוססת על כך, שבתחילה הן זקוקות לדבר מה, הן רוצות משהו, הן דורשות משהו מהעולם – ואחר כך הן מתפתחות לנקודה בה יש להן משהו לתת. באופן בסיסי, משמעותה של האבולוציה ורוחה, מבוססות על העובדה שאנו עוברים מלקיחה לנתינה. ההיררכיות הרוחיות הרצאה 4
"..בשבתאי קדמון, התקיים האדם רק כגרעין האנושי הפיזי הקדום ביותר. שם הוא היה חייב לספק את עצמו על ידי קבלה של היסודות הראשונים של האנושיות שלו. וכך הוא המשיך דרך השמש והירח. על פני האדמה הוא רכש את האני שלו, וכעת הוא מתכונן לאפשר לאני שלו לפעול בהדרגה על הגופים האסטרלי, האתרי והפיזי. כך, בהדרגה, הוא יגדל להיות ישות אשר תוכל להעניק באופן קוסמי. ישות זו גדלה בהדרגה ביכולת הנתינה הקוסמית האוניברסאלית; מלקיחה היא גדלה לנתינה. (ההיררכיות הרוחיות הרצאה 4)
מקור 6 – שמונה דרגות במתן צדקה על פי הרמב"ם.
רמה 8: שיתן לו בעצב – לתת באי-רצון, בפרצוף חמוץ
רמה 7: שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות. – לתת פחות משאתה יכול להרשות לעצמך, אך בנועם
רמה 6: שיתן לו אחר שישאל. – לתת בנדיבות, אך רק לאחר שנתבקשת
רמה 5: שיתן לו בידו קודם שישאל – לתת בטרם נתבקשת
רמה 4: שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן – המקבל מכיר את הנותן, אך הנותן אינו מכיר את המקבל
רמה 3: שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח – הנותן מכיר את המקבל, אך המקבל לא מכיר את הנותן
רמה 2: הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח – לתת בעילום שם, כך שהמקבל והנותן אינם מכירים איש את רעהו
רמה 1: מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות – לעזור למישהו להפוך למסוגל לקיים את עצמו
מקור 7
אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואם תרם אינה תרומה, שנאמר [דברים י"ד, כ"ב] שנה שנה….. וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן". (יד החזקה, זרעים, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה י"א).
מקור 8 – האדם הוא ישות מתהווה
"…גם מכך אתם נוכחים לדעת באיזו חד-צדדיות רואים לעיתים קרובות את הישות האנושית. לא מכניסים את מימד הזמן אל ישות אנושית זו. מדברים על האדם באופן כללי, בצורה מופשטת, משום שאין מסוגלים כיום להיכנס אל הוויות מציאות. אולם האדם אינו ישות הנשארת על עומדה; הוא ישות בהתהוות. וככל שהוא מתהווה יותר, ככל שהוא מציב עצמו יותר באפשרות להתהוות, כך הוא משלים במובן מסוים כאן במהלך החיים הפיסיים משימה אמיתית. בני אדם הנשארים קפואים, הדוחים התפתחות, מפתחים פחות ממה שמהווה את משימתם הארצית. מה שהייתם אתמול אינכם כבר היום, ומה שאתם היום לא תהיו מחר. זהו כמובן ניואנס קטן. וטוב שכך, משום שהקפיאה במקום היא אהרימנית. ניואנסים חייבים להתקיים. לפחות במובן מסוים לא אמור לעבור יום אחד בחייו של אדם, בלי שיקלוט לתוכו לפחות מחשבה אחת המשנה במעט את ישותו, המציבה אותו מעט באפשרות להיות ישות מתהווה, לא ישות קיימת בלבד…" (כיצד תוכל האנושות למצוא מחדש את אל עליון/ רודולף שטיינר)