אנתרופוסופיה בימי קורונה – 29

19.5.2020 – לימוד יומי 29

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

עיקרי הלימוד:

“כעת אנו הולכים לדרכנו, האחד לכאן, השני לשם, אך אור הרוח לו אנו שואפים, ואותו אנו מחפשים בחשכה שלנו, יאפשר לנו להיות ביחד ללא קשר למקום בו אנו נמצאים או למרחק שלנו זה מזה במרחב. מי ייתן והנפשות הנוכחות כאן תרגשנה את האחווה הזאת, כאשר הן תהרהרנה שוב במה שהן שמעו, או כאשר תחיינה שוב ושוב את האהבה ההדדית שנראתה כאן. היינו יחד באופן פיזי, אך לא תמיד יהא זה כך. אנו נמצאים ביחד באופן על-חושי. אם כן, הבה ונלמד להיות ביחד באופן על-חושי, כך שנוכל להיות עדים מהימנים לקיום העל-חושי, העולם העל-חושי! אם, לאחר הימצאותנו יחד לאורך זמן ארוך כל כך, נוכל לקחת את הרגשות האלו איתנו, תיקחנה הנפשות שלנו איתן את המיטב שהאנתרופוסופיה יכולה להעניק לאדם, את האהבה הנובעת מהאמת הרוחנית עצמה.”

שטיינר, ‘התקדשות נצח והרגע החולף’, 1912, הרצאה 7, עמ’ 141-143, הוצאת ‘כחותם’. 

מעבר מקשר נפשי לקשר רוחני, ומקשר חושי – ממפגש חושי פיזי, אל מפגש על-חושי.

השבוע אישה יקרה שהכרתי, שחולה בסרטן, כתבה לי שהיא גילתה שהטיפולים כבר לא עובדים והיא הולכת להוספיס – הולכת ונפרדת. חוויתי את הפער בין הישות הארצית שלי לישות הרוחנית:

האישה הזו מתכוננת למוות, מחוברת לאנתרופוסופיה והיא מספרת על חוויית חגיגיות. הישות הרוחנית יודעת שזה רגע שיש בו אמנם עצב, אך גם קדושה, יראת קודש, חגיגיות. והישות הארצית – מאוד קשה לה לקבל שלא ניפגש עם אדם אחר במימד הפיזי. קשה לנו לתפוס את זה שמישהו יהיה במימד אחר – הנפש חווה זאת בכאב, בפחד, פחד גדול, כאובדן.

מה מבדיל בין קשר נפשי, חושי, לבין קשר רוחני, על-חושי?

מספר מאפיינים על-פיהם נחקור את ההבדל בין קשר נפשי-פיזי לקשר רוחני:

  1. מה העיקרון שמניע את הנפש ומה העיקרון שמניע את הרוח?

המוטיבציה של הנפש היא סימפטיה ואנטיפתיה, עיקרון העונג, הנעים והלא-נעים. בתוך קשר נפשי אנחנו מרגישים טוב אם נעים לנו, אם יש בו משיכה, תשוקה וכו. אם הוא לא נעים, מורכב, אנחנו חווים אותו כקשר לא טוב כביכול.

העיקרון של הרוח – התפתחות. הרוח מחפשת את האמת. את הרוח לא מעניין אם אנחנו סובלים, היא מחפשת את האמת ומוכנה להיות בתוך קשר שהוא לא נעים, מורכב אבל כזה שמתוכו אנו יכולים להתפתח.

  1. אקטיביות מול פסיביות. בתוך קשר: קבלה (פסיביות) או נתינה (אקטיביות).

הנפש היא בקבלה, והרוח היא בנתינה. כאשר אנחנו בקשר נפשי ובעמדה נפשית – אנחנו רוצים לקבל. ברוח – ההתפתחות היא אל נתינה. כמו באבולוציה האנושית: תינוק רוצה רק לקבל, באמצע החיים יש הרבה קבלה, אנחנו לוקחים אנרגיות, אבל כבר יש נתינה, וככל שמתקדמים אל סוף החיים אנו, בתקווה, נעבור לנתינה. המעבר מקשר נפשי אל רוחני הוא מעבר מקבלה לנתינה. אבל אנחנו יכולים להיות בנתינה רק אם קיבלנו מספיק. שלב הנתינה צריך להגיע מתוכנו, לא נתינה חיצונית.

  1. איך מתבטאים חום ואהבה בפיזי-נפשי ואיך ברוחני?

הפיזי-נפשי – מגע, מגע פיזי, חיבוק, חום אנושי.

ברוח – לדוגמא הלימוד הזה שלנו נותן תחושה של חום גם עם מי שלא נפגשנו אף פעם. החום הבראשיתי של שבתאי קדמון מורגש. חום הלב לא דורש מפגש פיזי.

יצירת החום הרוחני דורשת מאיתנו אקטיביות – להכניס תודעה לאירועי חיינו, מתוך התגברות על הסימפטיות והאנטיפתיות של הנפש.

אקטיביות של התודעה כרוכה בגיוס כוחות רצון, במאמץ של התגברות על הנטייה הטבעית שנובעת מהנפש. עבודת תודעתית רוחנית – להכיר את האחר, לראות את הצורך שלו – דורשת עבודה אקטיבית.

מארי: האהבה הרוחנית באה לידי ביטוי בהכרת האמת. התנסות אישית בשיחת זום: אישה שאמרה לי דברים קשים ואני התפלאתי איך לא נפגעתי. ראיתי שהיו שם חום ואהבה אמיתית. במקום שיש אמת יש חום.

ב’יחסי קרמה 1′ שטיינר מדבר על פעילות שבה אנחנו מוכנים להביא את דבר האמת לאדם אחר הינה אקט של אהבה רוחנית – גם להביא אמת קשה וכואבת.

רז: הנפשי – הגנה ושימור. ברוחני – התעניינות באחר שגורמת לראות את מה שאמיתי, ולעיתים אף כואב. הפעילות היא לא להגן ולעטוף, היא להתעניין באמת, וזה יוצר חום.

לילך: בקשר רוחני קיימת הקשבה אמיתית, שיתוף.

יחד עם ויתור על הדיעה שלי, על מה שאני חושבת, עבור התעניינות כנה באחר, רצון אמיתי להכיר אותו וללמוד ממנו.

אבי: גם שתיקה משותפת היא קירבה רוחנית – אין צורך אפילו את המילים ליצירת הקשר.

אסף: עם ילדים – אפשר להביא את השמחה אל הילד בלי מילים.

  1. מידת החירות בקשר נפשי ובקשר רוחני

עד כמה אנחנו חופשיים או מופעלים בתוך כל אחד מהקשרים.

במימד הרוחני יש לנו חירות.

במימד הנפשי אין לנו חירות. מה שמונע מאיתנו את החירות זו המוטיבציה והצרכים האסטרליים – מה נקבל מהאחר, או לרצות ולצפות ממנו להיות משהו שאנחנו רוצים, לשנות אותו. כל עוד יש לנו ציפיות וצרכים אנחנו לא חופשיים.

באהבה רוחנית – יש לנו חירות כשאנחנו נותנים חירות מלאה לאחר להיות מי שהוא ולפעול עפ”י טיבעו.

במפגש הקודם שאלנו:

  1. חישבו על קשר שהפך מקשר נפשי לרוחני, או קשר שאתם נדרשים בעת הזו להפוך, להתמיר, מקשר נפשי לרוחני. איזו הקרבה נדרשת מכם לשם כך? (כל התפתחות כרוכה בויתור והקרבה).
  2. האם יש אדם קרוב שנפטר ואתם מרגישים שהקשר איתו השתנה והפך לקשר רוחני?

דבורה – אם עושים את המעבר מקשר נפשי לרוחני, יש התעדנות בקשר, כי מה שמנהל את האנשים בקשר הוא לא רק מהנפש.

ההתעדנות של הקשר מתאפשרת מתוך ההתעדנות של האנשים השותפים בו – ההתעדנות היא משמעותית בכל תהליך של טרנספורמציה מנפש לרוח, בכל המימדים, לא רק בתוך קשרים בינאישיים.

דוגמא של משתתף – עם השנים בזוגיות יש פחות סערות אסטרליות, ופחות התעסקות בפרטים הקטנים. מתקיימת יותר הכלה והקשבה.

תמיד בהתפתחות נדרשת מאיתנו הקרבה, ויתור. מה נדרשת להקריב כדי שיתאפשר השינוי הזה? להסכים לוותר, להסכים שלא יכול לקבל כל מה שהנפש רוצה. לקבל את זה באהבה ולא בקורבנות.

 בתוך קשר עלי להסכים שאני לא יכולה לשנות את האחר ושזה לא תפקידי, ולאחר מכן להסכים שיש אפילו דברים בתוכי שאני לא יכולה לשנות, לפחות כרגע. לא קל לנו לוותר על זה, במיוחד למי שיש צורך חזק בשליטה.

דוגמא ממשתתפת נוספת – הערה מהמנהל בעבודה, שהכעיסה אותה ורצתה לדבר על זה איתו, לפתוח בשיח הדדי – מה הרגישה ועוד…. עד היום לא התקיימה השיחה. מבחינתה היה אירוע נפשי שאפשר היה להפוך לרוחני. השאיפה שלה היתה לגדול מזה, להפוך את האירוע הנפשי למשהו יותר גבוה.

אבל האדם יכול בעצמו לעשות את המעבר מהנפשי לרוחני, גם בלי השתתפות של האחר ביצירת קשר אחר. אפשר לחקור מה היה הרגש שפגשת כשניסית ליצור טרנספורמציה בקשר ולא נענית? את המשתתפת זה החזיר אל הגישה שהיא מכירה בחייה – שלכל אחד יש הזדמנות וההזדמנות הזו לא נוצלה.

ועדיין, כשקורה אירוע עם האחר – לנסות לבדוק בעומק מה הוא הרגש הראשוני שעולה באירוע. את הרגש הזה ניקח לעבודה ביוגרפית שלנו עצמנו. העבודה התודעתית שלנו לא תלויה באחר. העבודה הביוגרפית הולכת אלינו ולקרמה שלנו. לא קשורה אל האחר. לעיתים לאדם אין תפקיד בהמשך הקשר כמו העבודה האישית שאנחנו יכולים לעשות עם עצמנו. כשאדם עובד על עצמו הוא לא תלוי באחר. זה קשר רוחני, יש בו חופש לכל אחד להתפתח או לא להתפתח, זה לא בתלות בינהם. בקשר הנפשי אני עדיין תלויה באחר. הנתינה בקשר רוחני היא נתינה שאינה תלויה בדבר, ולכן גם לא הכרחי שהוא יקבל את זה.

קשר דם – קשר שבאנו אתנו מחיים קודמים, ושם האתגר שלנו להפוך מנפשי לרוחני הוא הכי גדול.

.

עם קומץ שמיים ביד / אברהם חלפי

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.

הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם בְּרַגְלַי

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

מה הוא ‘קומץ השמים’ לו אתם זקוקים, שעוזר לכם לעבור את החיים האלו, לחצות את הים, להחזיק מעמד?

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *