אנתרופוסופיה בימי קורונה – 32

27.5.2020 – לימוד יומי 32 – שבועות בראי הביוגרפיה 

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

עיקרי הלימוד: 

לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי
אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי

תהילים נא, יב.

לאלו מילים מהפסוק אתן מתחברות, נוגעות בלבבכן או פותחות בכן משהו חדש?

משתתף – אל תשליכני מלפניך. מראה לי שיש לי אפשרות לתקן, לקבל עוד הזדמנות אם עשיתי משהו רע.

משתתפת – לב טהור ברא לי אלוהים. אני חושבת שבני אדם נולדים נקיים בלב, ועכשיו אני מתחברת אל המקום הזה בחזרה.

משתתף – רוח נכון חדש בקירבי. היכולת להתחדש ולהתרענן, גם אם נפלת או מישהו אחר נפל, יש תמיד אפשרות להתחדש.

היום השיעור יגע בחג שבועות העברי-יהודי, ונמצא את משמעותו הביוגרפית לבני האדם כיחידים.

בשיעורי הקהילה הבאים נדבר על האני של העם היהודי, והיום נדבר עליו בהקשר הביוגרפי.

אנחנו בפתחו של אחד משלושת הרגלים, שבתודעה הקבלית הוא התיקון האולטימטיבי, המקורי.

תיקון ליל חג שבועות נולד בצפת במאה ה16 – שם ישבו מקובלים ולמדו בליל שבועות, ואז זכו להתגלות אדירה של השכינה, והשכינה מתחננת, בטקסט פיוטי, שלא יפסיקו ללמוד, כי בזכות הלימוד שלהם כאן מתעוררת השכינה וקמה מעפרה.

המוטיב המעניין הוא שהתיקון הנדרש הוא שהעולם העליון תלוי בעולם התחתון – השכינה תלויה בנו. הנשמה, האני, נמצא בגלות – העולם הזה, עולם החומר, נחשב לגלות של הרוח. כשאנחנו לא מחוברים לעצמנו, לרוח שלנו, אנחנו חשים בגלות, חשים ריקנות, שיממון, חוסר תכלית.

בקבלה נאמר גם שהשכינה נמצאת בגלות והיא זקוקה להתעוררות מלמטה. זו המהפכה הקבלית, וגם האנתרופוסופית.

בתקופות הקדומות השפע ירד מהעולם העליון לעולם שלנו. זה לא היה תהליך הדדי. לא היה תהליך שהשפע היה מותנה בעלייה מלמטה למעלה. עולם הרוח השפיע את שיפעו על האנושות בשחר ימיה, וההיפוך הקבלי – אותו היפוך שאנחנו מכירים מהפרבולה של ההתפתחות האנושית באנתרופוסופיה – הוא ההיפוך של התניית השפע, ההרמוניה והזיווג של העולם העליון בעבודה של העולם התחתון.

לא עוד יתקבל השפע כמתנה שניתנת מלמעלה מבלי שנצטרך לעבוד.

לחג שבועות אין שם עצמי. המילה ‘שבועות’ אינה שם של חג. בתורה לא כתוב “חג שבועות” אלא כתוב “וספרת לך שבעה שבועות” וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. ויקרא כה ח’ – עד שמגיעים ליום החמישים, 49 ימים. שבועות אינו עומד בפני עצמו אלא מתהווה דרך הספירה – ספירת העומר – מפסח ועד שבועות.

הספירה קשורה גם לספירות בקבלה. אנחנו קוראים לספירות גם ‘ההיררכיות’. בעולם הקבלה נספרות כל אחת משבע הספירות התחתונות מתוך עשר הספירות, לשבעת השבועות של חג השבועות.

פסח הוא חג החירות המדינית – היציאה ממצרים. מטרתה של היציאה ממצרים היה להגיע למעמד הר סיני. מעמד הר סיני הוא קבלת התורה.

גיל 49 באנתרופוסופיה הוא הגיל בו הקרמה נגמרת – ההיררכיות הגבוהות שכפו עלינו את הקרמה שלנו ‘הר כגיגית’, בלי יכולת שלנו להתנגד לה, נסוגות. למרות שאנחנו מרגישים חופשיים בתוך מרחב החיים שלנו, אנחנו למעשה מופעלים ע”י הקרמה.

גיל 49 ידוע כגיל שבו ההיררכיות הגבוהות האחראיות לאכיפת הקרמה בהתאם לביוגרפיה שלנו – הן מתרחקות, עוזבות. ז”א שאנחנו לא כפופים יותר לאילוץ, לציווי של הקרמה. אנחנו יכולים לצאת לחופשי ולהתחיל לפעול למען קרמת העתיד.

כדי להיות מסוגלים לצאת לחופשי בגיל 49 אנחנו צריכים לפעול לפני כן.

הרבדים השונים של חג השבועות:

שבועות הוא אחד החגים שניתנו בתורה.

זהו קודם כל חג חקלאי. שלושת החגים החשובים הם חגים חקלאיים. כשאנחנו חיים במנותק ממחזור החיים של האדמה אנחנו לא חשים את עצמנו כבני העולם הזה, כישויות שעשו אינקרנציה.

אנחנו יכולים להקביל את מה שנאמר על האינקרנציה שלנו כבני אדם, על המחצית הראשונה של חיינו כבני אדם, שבה אנחנו בונים את עצמנו כאזרחי האדמה.

אם אנחנו לא עושים אינקרנציה, לא מתחברים לאדמה, אז יתכן שמתרחש עבורנו אחד מהשניים:

  • או שיש לנו יעוד רוחני מאוד מיוחד, ובאנו לאדמה ברמה רוחנית מאוד גבוהה ותהליכי האינקרנציה שלנו מזורזים ולא קורים באופן הנורמלי. אך זה עדיין נכון ליעוד הרוחני שלנו, כי יעוד רוחני תמיד דורש בדידות ותחושת לבדות.
  • או שבאנו עם קושי להתגשם על-פני האדמה – גם מתוך הביוגרפיה שלנו – ונעבור את החיים באופן כזה שלא ניטע כאן שורשים.

המשמעות השניה של חג שבועות – חג מתן תורה.

בתודעה הקבלית זהו ליל הכלולות של כנסת ישראל עם אלוהים – זוהי החתונה בין חומר לרוח. כנסת ישראל – בקבלה היא הצד הנקבי, צד הנפש. אלוהים – הרוח.

החתונה בין חומר לרוח זה האתגר המיוחד, הייחודי והחד פעמי בקוסמוס כולו, במערכת השמש שלנו כולה, על כל גלגוליה. אתגר זה ניתן רק לבני האדם. זו המשימה של האדם, המשימה הקשה ביותר.

זאת משום שהחומר זו הרוח שהתרחקה באופן העמוק ביותר. כשאנחנו בתוך החומר אנחנו יכולים להכחיש את הרוח. ישויות שיכולות להכחיש את הרוח ונדרשות למצוא את הרוח – להן יש את התפקיד הקשה ביותר.

ההיררכיות הרוחניות לא יכולות להכחיש את הרוח. הן בעצמן כל-כך קרובות לאלוהות האינסופית, שבקירבתן זו הן חשות חלק ממנה. הן לא יכולות להכחיש משהו שנמצא מול עיניהן. רק האדם, שירד לחומריות שמסתירה את האלוהות, יכול להכחיש את האלוהות, וגם את האלוהות שבתוכו. המשימה של האנושות המודרנית היא לחבר שמים וארץ מתוך האדם. אם אנחנו לא נעשה את התנועה כלפי מעלה, הגאולה לא תגיע. הגאולה לא תגיע יותר רק מתוך הצד האלוהי. הגאולה חייבת להיות פעולה משותפת. עלינו לעשות תהליכי טרנספורמציה ולהגיש את פריים כמנחה לאלים, לעולם הרוח, על-מנת שעולם הרוח יוכל לפעול לטובתנו.

זו משמעות חג השבועות: החתונה בין חומר לרוח, השכינה שמתחננת שנגאל אותה ע”י הלימוד הרוחני בליל חג שבועות. זו האינטואיציה, ההארה, שקיבלו אותם מקובלים שישבו בצפת בליל חג השבועות.

ביהדות נאמר שכל המהות של חג השבועות היא תיקון ההחמצה.

מעמד הר סיני היה אמור להיות התיקון של האדם הראשון.

מה היה החטא של האדם הראשון, הנפילה של האדם הראשון?

הנפילה הייתה הכניעה לפיתוי. אמנם זה חלק מהתוכנית השלמה של האלוהות ושל הרוח, אבל כרגע לא נסתכל מנקודת המבט של התוכנית השלמה אלא מנקודת המבט של האדם – מרגע שנפל לחטא הקדמון, ברגע שנכנע ליצריו – חלה ירידה בבריאה כולה, כל הבריאה התקלקלה.

משמעותה של הנפילה מגן עדן – ירידה בתדר הרוחני של העולם.

זה היה אמור להיות מתוקן במעמד הר סיני. המעמד בהר סיני היה אמור להיות שיבה אל המציאות שהיתה לפני חטא האדם הראשון.

התוכנית לא הייתה ללכת במדבר 40 שנה, ולא לקבל את לוחות הברית השניים, אלא את לוחות הברית הראשונים טרם הקלקול. נאמר על הלוחות הראשונים שהם היו עשויים מאור, לא לוחות פיזיים.

חז”ל אומרים שהאמירה של ה’ למשה “פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים” – ‘פסול’ מהמילה ‘פסולת’. פירושו של דבר שהדרגה האנרגטית שלהם הייתה נמוכה. האמירה מופנית אל עם שירד מהתדר הרוחני הגבוה שהיה לו לפני הנפילה ושכעת זקוק לדיברות מסוג אחר:

5 דיברות מתחילות במילה “לא”. עם שנמצא בדרגה רוחנית גבוהה לא צריך דיברות מבחוץ, ובטח לא דיברות/ציווים שמתחילים במילה “לא”. בעתיד לא נצטרך צווים מבחוץ. התורה תצמח מתוכנו, לא נצטרך יותר לקבל את צווי המוסר מבחוץ. אנחנו לא נוכל יותר שלא להיות מוסריים.

כשאנחנו עוברים את האינקרנציה, ובמיוחד אחרי גיל 49, כבר לא צריך להגיד לנו מה לא לעשות, זה כבר חקוק בתוכנו. לא נשקר, לא נרמה, כי כבר לא נוכל לעשות זאת. הדיברות חקוקות בתוכנו, לא מתוך מוסר אוטומטי או מוסר שנכפה עלינו מבחוץ, אלא שנולד בתוכנו מוסר פנימי. מוסר פנימי זה מקרב אותנו לאחדות. לא נרמה אדם אחר כי נרגיש שאנחנו יותר קרובים מאשר חשנו לפני כן. נרגיש שאנחנו קשורים לאחדות.

הלוחות השניים התאימו לדרגה של עם לאחר החטא.

חטא העגל – הפך את מעמד הר סיני מלהיות תיקון ההחמצה, להיות החמצת התיקון.

ליל שבועות נועד להיות תיקון ההחמצה של מעמד הר סיני.

בליל שבועות יש מנהג לא לישון וללמוד כל הלילה.

הסימבוליקה של זה היא: מכיוון שישנתם בתודעה שלכם לפני זה, אז עכשיו תהיו ערים, תתעוררו.

השינה היא השינה בתודעה. התודעה שלנו רדומה.

אל מה התודעה שלנו רדומה? אנחנו רדומים להימצאות עולם הרוח ולקשר שלנו אתו. אנחנו רדומים לזה שהעולם הזה הוא עולם חולף, הוא לא עולם האמת. הוא הסימולציה, הוא שדה הלימוד, והוא יחלוף. הוא עולם חשוב, כי כאן אנחנו מתאמנים וכאן אנחנו משלמים, אבל רוב האנשים רואים בעולם החומר והנפש את חזות הכל. זו התרדמה.

אם לוציפר הנחש הוא זה שהוריד אותנו לדרגת תודעה נמוכה, אז אהרימן הוא זה שדואג שנרדם. הוא הרוח שמספקת לנו את כל מנעמי העולם הזה, בתנאי אחד: שנרדם להיותנו ישויות רוחניות, שלא נרצה גאולה, שנחשוב שגאולה זה רעיון טיפשי שקשור לאנושות הילדותית או ליהדות הפרימיטיבית, שלא נדע מה היא גאולה ולא נחפוץ בכלל להגיע לרמות תודעה יותר גבוהות. אהרימן מוכן לספק לאדם את כל מה שהאדם יכול להנות בו מבחינה חומרית, ובתנאי שירדם.

חג שבועות הוא החג בו התודעה צריכה להתעורר להיות כלי לקבל את הרוח, את התורה, שבה הכּלה – השכינה, כנסת ישראל – מתקשטת. התיקון הוא לא תיקון של הרוח כמובן, אלא תיקון שלנו.

התיקון הוא תיקון של האני.

מאז המאה ה16 התיקון לא נועד לקומץ מקובלים בלבד, אלא התיקון הוא לכולנו – כולנו רשאים ואמורים לחקור את תורת הסוד, את מה שהיה חבוי ונסתר, ולהחזיר את מה שהיה לנו – לדרוש אלוהים. עלינו לדעת שהתורה הפסיקה להינתן מלמעלה, וחייבת להתפתח מלמטה, מתוך האדם עצמו. התורה ניתנה לפני 3000-4000 שנה, אבל תמיד ניתנת מחדש בצורות שונות.

מעמד הר סיני הוא מעמד חד פעמי, אבל הוא ניתן מחדש כל שנה אצל כל בן-אדם.

אותה רוח קודש שנתנה את התורה ופעלה מלמעלה – ניתנת עכשיו מתוכנו, החל מזמן קצת קודם לתקופתנו. אנחנו מתחילים לפתח כוחות רוח חדשים שלא היו לנו לפני כן. הכוחות האלו מחוברים לאני, ואנחנו מרגישים את נוכחות הכוחות האלו. איפה שנרדמנו אנחנו מתעוררים. במהלך המאות הבאות ועוד אלפי שנים, אנחנו נרגיש את עצמנו יותר ויותר שוב כאזרחים בעולם הרוח, כמו שהיום אנחנו מרגישים את עצמנו כאזרחים בעולם החומר. לא נחווה יותר את הרוח כבאה מבחוץ אלא נחווה אותה בתוכנו, כבני בית. לא עוד בני-בלי-בית אלא בני בית.

התיקון – הקישוט שהכּלה מתקינה לעצמה – זה התיקון שאנחנו עושים לנשמה שלנו.

העבודה שלנו על האדמה תצמיח את פירות האדמה – את הביכורים שאנחנו ניתן בחזרה לעולמות הרוח.

במדבר, המזון – ה’מן’ – ניתן מלמעלה. התזונה הייתה שמיימית, בני האדם אכלו את הלוגוס. היום פירות הרוח צריכים לצמוח מלמטה. המקדש המודרני לא יבנה יותר בחומר. המקדש המודרני נמצא בכל מקום ששניים-שלושה אנשים או יותר מתכנסים ואלוהים נמצא ביניהם.

ירמיהו הנביא על אחרית הימים:

ירמיהו פרק לא: ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לא לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה׃ לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם׃ לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד׃

“כי אסלח” – לסלוח לעצמנו, אם כי לסלוח לעצמנו זה לא מספיק. ביהדות נאמר – ‘מודה ועוזב ירוחם’: אני סולחת לעצמי אבל אני משתדלת לא לעשות שוב את המעשה. במיוחד מי שמרגיש אשמה חזקה, צריך לסלוח לעצמו.

משתתפת – האם עולם הרוח מחכה לצמיחה מלמטה פירושו שעולם הרוח אינו מושלם, שחסר בו משהו?

כשמדברים על עולם הרוח עלינו לא לחשוב באופן הרגיל הארצי שאנחנו חושבים, אלא לפתח גמישות. בעולם המוכר לנו אין ‘גם וגם’, הכל מוגדר, אם יש דבר אחד אז הוא מוציא את הדבר ההפוך מכלל אפשרות – זו החשיבה בעולם שלנו. האלוהות הגבוהה לא צריכה אותנו, היא בראה אותנו מתוך אהבה. ובכל זאת יש משמעות לעשייה שלנו להתפתחות העולם. זה פרדוקס, אבל מבחינה רוחנית אפשר להחזיק פרדוקס.

משתתפת – “כצלמנו ודמותנו” זה פרדוקס.

אנחנו בצלמם ודמותם כפוטנציאל, לא מהרגע הראשון ובודאי לא אחרי חטא גן העדן. לוציפר רוצה להגיד לנו שאנחנו כבר עכשיו בצלם האלים, אבל זה לא נכון, אנחנו בצלם אלוהים כפוטנציאל, אנחנו נוכל להיות כמו אלוהים.

כשאומרים אלוהים – למי מתכוונים?

על האלוהות האינסופית לא מדברים בשום תורת סוד. אין מה לדבר עליה או להגיד עליה, אין לנו שום ידע, ידיעה או נגיעה אליה. אבל כן מדברים על הביטויים שלה בעולם הזה ובכל העולמות. גם האלוהות הבוראת היא לא האלוהות האינסופית. גם זו דרגה יותר נמוכה מהדבר כשלעצמו, שעליו אין מה להגיד, אין מילה ואין מחשבה שיכולה לתאר אותו.

משתתפת – לפי האנתרופוסופיה יש לכל אחד קרמה. איך יתכן שבגיל 49 אנחנו משתחררים מהקרמה?

הקרמה היא לא מאסר עולם – ‘הכל צפוי והרשות נתונה’. ע”י טרנספורמציה בעצמנו אנחנו יכולים להקל על הקרמה. אנחנו לא חייבים לקבל אותה בצורה כ”כ קשה אם אנחנו מכניסים אל חיינו מודעות. כשאנחנו מכניסים מודעות אז אנחנו צריכים להסכים להקריב דברים שלפני כן היינו צריכים שמכות גורל יביאו לפתחנו, ונדרשנו להקריב באופן כפוי.

הקרמה לא נועדה להעניש אותנו, היא נועדה לפתח אותנו.

גיל 49 – שנת יובל ביהדות, בה האדון חייב לשחרר את העבד. העבד וגם האדון נמצאים בתוכנו. העבד הוא הגופים הנמוכים יותר, והאדון זה האני. בגיל 49 יש נסיגה של ההיררכיות שעד עכשיו כפו עלינו את הקרמה, ואז אנחנו יכולים לבחור. זה לא אומר שבאופן מיידי נצא לחירות, זה אומר שיש אפשרות כזאת.

היציאה לחירות יכולה להיות מאוד קשה, כי היציאה לחירות כרוכה בעמידה בפני השקרים הקיומיים שלי. זה יכול להיות משבר מאוד גדול – לעמוד בפני האמת זה אמנם לצאת לחירות מהשקר, אבל זה לעמוד מול הדברים שלא ראיתי עד עכשיו.

גיל 49  זו רק הנקודה הראשונה, ואחריו יש עוד גילים מכוננים. הביוגרפיה זו התפתחות האדם במהלך הזמן. והזמן קיים רק כאן על-פני האדמה.

חשוב להבין מהמפגש שלנו היום שהעבודה שלנו היא קריטית. זה לא שאפשר להגיד ‘נגיד שיש העולם הבא, נגיד שיש עולם הרוח אחרי המוות, לי זה לא אכפת…’. אם בעבר כל האנושות הייתה עוברת פחות או יותר אותו מסלול בחיים לאחר המוות, היום גם החיים לאחר המוות תלויים בי ובמה שעשיתי פה. אני יכולה לעבור בעולם הרוח אחוזת שינה, כלומר: ההיררכיות יעשו איתי מה שצריך אבל אני אהיה לגמרי בתרדמה. המסע בעולם הרוח הוא נגזרת של המסע בעולם הזה. אנחנו כבר אנושות בוגרת, אנחנו לא האנושות בשחר ימיה, לכן העבודה חייבת להיעשות מתוכנו, והיא מזינה את עולמות הרוח.

מה ז”א מזינה?

אחד ההיבטים הוא שעל-מנת להזין אותנו, עולמות הרוח צריכים קשר אותנו. אם אני סגורה לגמרי בפני עולמות הרוח, אז אין שום ערוץ שהם יכולים לתקשר איתי. המלאך האישי, וכמובן גם הארכי-מלאכים והארכאי, מתרחקים כי אין להם שפה משותפת איתי, ואז הם לא יכולים לעזור לי. עולם הרוח זקוק לנו כדי לעזור לנו. אם אני מכחידה כל ערוץ תקשורת עם עולם הרוח, אז גם המלאכים הכי טובים לא יכולים לעזור לי, כי אני אטומה. אני חייבת להתפתח רוחנית כדי שהערוץ הרוחני שלי ישמש עבור עולם הרוח להזין אותי בחזרה.

העבודה שלנו היא קריטית ואין לדחות אותה למחר. אין לומר “כשאתפנה – אשנה”. ‘אשנה’ פירושו ‘אלמד’. אין לומר שנלמד כשיהיה זמן.

יש ביהדות מעין השתלשלות דברים עפ”י רבי פנחס – איך מגיעים לרוח הקודש. ‘נוסחה’ כביכול, של דבר המוביל לדבר. והשרשרת מתחילה בזריזות.

לעומת זאת, עצלות רוחנית – היא התנהגות לא מוסרית. מי שקיבל יכולות רוחניות ולא משתמש בהן, הוא לא מוסרי. אנשים שהיו במקום מאוד גבוה מבחינת היכולות הרוחניות שלהם, קיבלו מתנות שניבנו במשך אינקרנציות רבות, ובחרו לא לעשות איתן שום דבר. זה פן אחד של חוסר מוסריות – להתבטל בפני היכולות הרוחניות שלי, להתעצל, או רק ‘לעשות לביתי’. זה בזבוז של יכולות רוחניות, כמו בסיפור ‘בן המלך והעני’, שלקח את חותם המלך ופיצח בו אגוזים.

חובה עלינו לעשות את הדרך, כך אנחנו מתחברים לעולמות הרוח, וככל שנעשה את העבודה כך נרגיש יותר בני בית בעולמות הרוח. יפתחו בפנינו עולמות שכלל לא שיערנו, עולמות ממשיים שסגורים בפנינו.

העולם חי במטריקס וחושב שזה העולם היחיד. יש כוחות שהמשימה שלהם היא להרדים את האנשים, לתחזק אותם עם כל הטובין בתוך המטריקס הזה, וצריך להתעורר לזה.

זו משמעות חג שבועות – ההתעוררות מלמטה, הביכורים שמגיעים מהאדמה.

את כל הידע שאתם מקבלים עליכם לקחת ולעשות אתו משהו חדש, ליצור יצירה חדשה. “אנוכי בורא שמים חדשים וארץ חדשה, ולא תיזכרנה הראשונות”. להוציא מהחומרים של המפגשים שלנו פנינים, וכך להיות בתחזוקה של עולם הרוח. החיים הם מאתגרים, קשים, יש הרבה סבל וחוסר וודאות. לכן עליכם לקחת את התזונה הזו מכאן, מהמפגשים שלנו, כי זו התזונה שתקרב אתכם לעולמות אחרים.

חג שמח.

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *