אנתרופוסופיה בימי קורונה – 33

3.6.2020 – לימוד יומי 33

לצפייה בוידאו של הלימוד לחצו כאן

עיקרי הלימוד:

זהו השיעור ה-33. אנחנו יודעים שגיל 33 זה גיל ההיפוך. נשים את זה כאן שיהיה בתודעתנו, ואולי נרגיש אם יהיה משהו מתוך גיל 33 בשיעור זה.

בשבוע שעבר דיברנו על האדם הפיקח שנמצא בכל אחד מאיתנו. נקרא שוב את הטקסט של שטיינר על האדם הפיקח:

“מדוע זקוקים אנו לנחמה בחיים? משום שאנו עשויים להיות עצובים, לסבול, לחוש בכאב. טבעי הדבר שהאדם מרגיש עצמו ביחס לכאב כאילו דבר מה בפנימיותו חייב להתקומם כנגד הכאב הזה, באופן כזה שהוא אומר לעצמו: מדוע הגיע אלי כאב זה? האם החיים לא יכלו להתנהל בשבילי גם כך שלא אפגוש כאבים, שאהיה מרוצה? מי שמציב כך את השאלה הזו יכול להגיע לתשובה רק כאשר הוא יוצר לעצמו הכרת ידע אמיתית על טבעה של הקארמה האנושית שלנו. מדוע אנו סובלים בעולם? כשאנו נכנסים לחיים בכללותם ומציבים נכחנו באמת את הקרמה שלנו, נשתכנע תמיד שכל הכאבים הפוגשים אותנו וכל הסבל המוצב בדרכנו הם מסוג כזה שחוסר המושלמות שלנו חיפש אותם. למעשה את הרוב המכריע של הכאבים והסבל חיפשו אותן חוסר מושלמויות שהבאנו מהתגשמויות קודמות. ומשום שחוסר המושלמויות הללו מצויות בתוכנו, מחפש אדם פיקח יותר מאיתנו הנמצא בתוכנו, את הדרך לכאבים, לסבל. שכן זהו כלל זהב בחיים שכולנו כבני אדם נושאים בתוכנו תמיד אדם פיקח מאתנו. הגורם שאנו קוראים לו בחיים הרגילים “אני” הנו חכם הרבה פחות. ה”פחות חכם” הזה, לו היו נותנים לו לחפש כאב או אושר, היה הולך בדרך אל האושר. “הפיקח יותר” הוא זה הנמצא במעמקי תת המודע שלנו, שעד אליהם לא משתרעת תודעתנו הרגילה. הוא מסתיר לנו את המבט אל האושר הקל ומצית בנו כוח מאגי ההולך בדרך אל הכאבים בלא שנדע זאת. עם כל סבל פנימי וחיצוני אנו עוקרים חוסר מושלמות מסוים והופכים עצמנו למושלמים יותר.”

שטיינר, הלך נפש בסיסי מול הקרמה, 1912

השאלות לחקירה ביוגרפית שניתנו בפעם הקודמת:

  1. לתאר איזשהו כאב או סבל אליו הוביל אתכם האדם החכם. אירוע שבו האני הרגיל אמר “למה הייתי צריכה את זה”, זה היה נראה סבל אכזרי, מיותר, כואב מדי.
  2. בראייה לאחור היום – האם אתם יכולים להכיר בהכרחיות של הסבל הזה?

אם היינו מחוברים לאדם הפיקח היינו יודעים שהוא הוביל אותנו אל הסבל כדי להפוך למושלמים יותר, להתוודע אל דבר שלא ידענו על עצמנו, שאותו עלינו לתקן.

  1. אלו פגמים האירוע בא לתקן? מדוע הסבל הזה היה הכרחי עבורכם? איך זה מכין אתכם לייעוד שלכם?

דוגמא של משתתף – בשירות הצבאי בחרתי ללכת לחיל קרבי. היה שם הרבה סבל – טירטורים, שמירות, מלחמת לבנון. אני היום מעריך את הרגעים בהם אני ישן טוב ואוכל טוב. רגש אחד דומיננטי מהתקופה ההיא: אי שליטה בזמן, השפלה, חוסר חופש, מישהו אחר מחליט עבורי, הקטנה.

הקטנה והשפלה, שליטת מישהו אחר עלי – האם אתה מכיר את זה ממקומות אחרים בחייך? כן, כשהייתי שכיר והכתיבו לי. היום אני עצמאי. הרגשות האלו מוכרים גם בילדות.

בביוגרפיה של אבי יש משמעות ליציאה לעצמאות. זה עבורו צעד מכריע וחשוב בחיים.

בחקירת אירוע ביוגרפי אנחנו מחפשים מה הרגש. הנפש היא המפתח שלנו להגיע אל הרוח. היא המתווכת שמאפשרת לנו להתחבר לגוף ולרוח, עושה את הקשר בין האירוע בפיזי לבין הרוח.

לפני הרגש, הדבר הראשון שאנחנו חוקרים באירוע הביוגרפי – העובדות והפרטים הפיזיים. האמת נמצאת בפיזי, בעובדות. לפני הרגש ולפני הפרשנות.

את מה שיתברר כתמצית האירוע אנחנו נפגוש בעוד מקומות בביוגרפיה.

האדם הפיקח מוביל אותנו לפגוש את הכאב הזה. הכאב אינו מהאירוע, זה משהו שהיינו צריכים לפגוש. אם יש הקטנה והשפלה בחיים שלי יש להם תפקיד קרמתי, עלינו לשאול – מה היה התפקיד שלהם? מה הם עוזרים לי להכיר בעצמי? איזה פגם הם באים לתקן?

אפשרות אחת היא, שהרגשות האלו באים לעזור לנו לחזק את ‘האני’ – אם לא בניתי ‘אני’ חזק בחיים קודמים, אז מתוך חוויית הקטנה והשפלה איתם אאלץ להתמודד, אני אצטרך מתוכי להתגבר ולפתח ‘אני’ חזק.

קיימת אפשרות נוספת, לשם הבנתה עלינו לשאול – מה זה קרמה? – קרמה הינה “חוק הסיבה והתוצאה”. הסיבה נמצאת בחיים הקודמים, והתוצאה – אותה נפגוש בהתגשמות הנוכחית. בגלל שאנחנו לא זוכרים מי היינו ומה עשינו, אז אנחנו לא מבינים את הסבל. האדם הפיקח יודע את התכנית הגדולה, יודע מה עשינו ומוביל אותנו אל ‘התוצאה’ בחיים האלו. והתוצאה תהיה לחוות בעצמי את הכאב שגרמתי לאחר:

אם הייתי בחיים קודמים ממעמד גבוה והקטנתי והשפלתי אחרים, אם הייתי יהירה (במודע או שלא במודע) – במסע לאחר המוות אפגוש את אותו הכאב שגרמתי לאחר בתוכי, ככאב שלי, מוכפל ומשולש. החוויה שאני חווה את הכאב שגרמתי לאחר – זהו הצו הקרמתי והגשמתו. המעבר שלי דרך הכאב הזה, שגרמתי לאחר, יכול לגרום לי להתעורר לתודעה ולראות את הכאב של האחר, קודם כל דרך הכאב שאני חווה על עצמי. התיקון האמיתי יכול להתרחש דרך ההתעוררות לכאב ככאב שאני גרמתי.

לכן אנחנו בודקים – האם אני מכירה את הכאב מהביוגרפיה?

ואז – עבור מה זה בא? זו שאלה שכרוכה באומץ. אם גרמנו את הכאב הזה בחיים קודמים אנחנו נמצא עדות לכך גם בחיים האלו, נגלה  שאנחנו עשינו ועושים גם בחיים האלו את אותו דבר.

שאלה של משתתפת – שאלה לגבי מות ילדים – מבקשת לדעת איך אפשר להסביר על-פי חוק הקרמה כאב כזה.

חשוב לציין שהצו הקרמתי הוא לא נוסחה. הקרמה והביוגרפיה הן מורכבות, ועלינו להתייחס לביוגרפיה אינדיווידואלית, ובזהירות. אחרת אנחנו יכולים להגיע למסקנות מעוותות ולא נכונות.

על מוות של אנשים צעירים שטיינר אומר שזהו בדרך כלל מעשה של הקרבה שאינו נובע מהקרמה של האדם, וודאי כשמדובר בילדים – ההקרבה יכולה להיות עבור מישהו ספציפי, למשל הורה, אח, או כלפי קבוצה מסוימת, לפעמים אפילו עבור האנושות כולה. זו הקרבה שיכולה לעזור לאנשים שנותרו בחיים.

לכולנו יש כמות מסוימת של כוחות אתריים, כוחות חיים. כשאדם מת בזקנה, לא נותרו אתו הרבה כוחות אתריים. כשאדם צעיר או ילד מת, יש מלאי גדול של כוחות חיים שנותרו. כוחות חיים אלו מותמרים לכוחות רוחניים, הם יכולים לשרת אותו בהתגשמות הבאה שלו, או לשמש בחזרתם לאדמה עבור אדם אחר שזקוק לכוחות חיים, או עבור האנושות כולה שזקוקה בנקודה מסוימת לכוחות חיים.

הקרמה היא דבר מורכב ועלינו להיזהר מאוד מלקחת את הדברים בצורה פשטנית.

מות ילד זה בלתי נסבל לנפש. אבל מבחינה רוחנית, המוות הוא לא סוף, אלא הוא עוד שלב, ואחריו יש חיים נוספים.

 

ורס / ר.שטיינר

סְפֵרַת הָרוּחַ הִנֵּה מוֹלַדְתָּהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

הָאָדָם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ

בַּהֲלִיכָה בַּשְּׁבִיל שֶׁל חֲשִׁיבָה כֵּנָה;

בִּבְחִירַת כּוֹחַ הָאַהֲבָה שֶׁל הַלֵּב כְּמַדְרִיכוֹ הָאֵיתָן

בִּפְקִיחַת עֵינֵי נַפְשׁוֹ לִכְתַב הַיָּד שֶׁל הָאֲדָמָה

הַנִּפְרָס לְפָנָיו דֶּרֶךְ כָּל הַיְּקוּם,

בּוֹ יוּכַל לִמְצֹא תָּמִיד אֶת הִתְגַּלּוּתָהּ שֶׁל הָרוּחַ

בְּכָל מָה שֶׁחַי וּמְשַׂגְשֵׂג

וְגַם בַּחֲסַר הַחַיִּים הַנִּגְלֶה בַּמֶּרְחָב

וּבְזֶרֶם הַזְּמַן – תַּהֲלִיךְ הַהִתְהַוּוּת.

print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *