ביוגרפיה בימי קורונה 103

05.01.2022

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן

עיקרי השיעור:

הגוף האסטרלי

אֲנִי עָלָיו הָשָׁלוֹם / יהודה עמיחי

אֲנִי, עָלָיו הָשָׁלוֹם, אֲנִי הַחַי אוֹמֵר עָלַי הָשָׁלוֹם

אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם כְּבָר עַכְשָׁיו בְּעוֹדֶנִּי חַי.

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְחַכּוֹת כְּמוֹ אוֹתוֹ הֶחָסִיד שׁבִּקֵשׁ רֶגֶל אַחַת

מִכִּסֵּא הַזָּהָב בְּגַן עֵדֶן. אֲנִי רוֹצֶה כִּסֵּא אַרְבַּע רַגְלַיִם

כָּאן. כִּסֵּא עֵץ פָּשׁוּט. אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם עָלַי עַכְשָׁיו.

חַיַּי עָבְרוּ עָלַי בְּמִלְחָמוֹת מִכָּל הַמִּינִים: קְרָבוֹת חוּץ

וּקְרָבוֹת בִּפְנִים, קְרָבוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים וְהַפָּנִים

הָיוּ תָּמִיד הַפָּנִים שֶׁלִּי, פְּנֵי אוֹהֵב וּפְנֵי אוֹיֵב.

מִלְחָמוֹת בְּנֶשֶׁק יָשָׁן, מַקֵּל, אֶבֶן, גַּרְזֶן פָּגוּם, מִילִים

סַכִּין קֵהָה וְקוֹרַעַת, אַהֲבָה וְשִׂנְאָה

וּמִלְחָמוֹת בְּנֶשֶׁק חָדִישׁ, מִקְלָע, טִיל,

מִילִים, מוֹקֵשׁ מִתְפּוֹצֵץ, אַהֲבָה וְשִׂנְאָה.

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת נְבוּאַת הוֹרַי שְׁהַחַיִּים הֵם מִלְחָמָה

אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם בְּכָל גוּפִי וּבְּכָל נַפְשִׁי. עָלַי הָשָׁלוֹם.

בשני המפגשים הקודמים שהיו איתי עסקנו בגוף הפיסי ובגוף האתרי, היום אנו מגיעים למרכיב השלישי של האדם, הגוף האסטרלי.

הגוף האסטרלי נולד בירח קדמון. בביוגרפיה על פני האדמה הוא נולד בשביעון השלישי, גילי 14-21

 

מה מאפיין את הגוף האסטרלי?

הגוף האסטרלי הינו גוף הנפש. הנפש היא המגשרת בין הגופים הפיסי-אתרי לבין האני, שהינו המרכיב הרוחני של ישות האדם, ונמצאת במגע עם שניהם. במובן מסוים הנפש היא 'משרתן של שני אדונים'.

בספירה של גוף-הנפש, חיים הדחפים, התשוקות, היצרים והאינסטינקטים. על מנת להגשים אותם ולהוציאם לפועל, זקוק האדם לגופו הפיזי. כמו-כן, כל מה שבא אל האדם מן החוץ – הרשמים והחוויות החושיות – נחרט בו, מותיר חותם. החוויה הנפשית היא היוצרת את העולם הפנימי. ללא הנפש, הרשמים השונים היו חולפים על פנינו בלי להותיר כל סימן; זהו המנעד (הפעימה) בין האדם לעולם.

את הגוף האסטרלי חולקים בני האדם עם ממלכת החיות, והיסוד מבין ארבעת היסודות – אדמה, מים, אויר ואש – אליו הוא קשור, הינו האוויר. האוויר מתאפיין בכך, שהוא נמצא סביבנו ובתוכנו כל הזמן. הנפש, כמו האוויר, יוצרת קשר בין החוץ ובין הפנים, דרך הנשימה. הצורך של בני האדם באוויר, יוצר קשר ותלות בין האדם ובין העולם החיצוני. הנשימה היא הפעולה הראשונה שהתינוק עושה בבואו לעולם. האוויר נמצא גם בתוך גופו של האדם, ומחבר בין 'עליונים לתחתונים', דרך הדם. מכיוון שהגוף האסטרלי קשור ביסוד האוויר, לעיתים קרובות, תבאנה בעיות רגשיות לידי ביטוי בקשיי נשימה, כגון – אסטמה.

אם בעולם הפיזי קיימים אינספור חומרים, בעולם הנפש, קיימות שתי מהויות בלבד, הסימפטיה והאנטיפתיה, ומיזוגיהן השונים: הכוח, בעזרתו מושכת צורת-נפש אחת את האחרות, שואפת להתמזג איתם, להשתייך אליהן, מכונה סימפטיה. הכוח, בעזרתו דוחות צורות נפש ושוללות האחת את השנייה בעולם הנפש, מכונה אנטיפתיה. במילים סימפטיה ואנטיפתיה, מכוון שטיינר לכוחות אובייקטיבים, הדומים, לדוגמא, לכוחות משיכה ודחייה של המגנט. הוא לא מקנה להם ערכיות שלילית או חיובית, המיוחסת להן בשפה הרגילה. כוחות אלו קובעים את כל סוגי הרגשות האנושיים.

עיקרון הסימפטיה והאנטיפתיה, על פיו פועלת הנפש, יוצר חיבור שגוי בין 'הנעים' ל'טוב',  ובין ה'לא נעים' ל'רע'. קל לזהות את השגיאה העולה מתוך עיקרון זה, כאשר חושבים למשל על אכילת ממתקים, אשר על פי רוב היא 'נעימה', אך 'לא טובה' (מזיקה לבריאות). פרויד כינה עיקרון זה – "עיקרון העונג", והסביר על-פיו את ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם. על-פי האנתרופוסופיה, קיים עיקרון גבוה יותר מעיקרון העונג – זהו עיקרון הרוח, 'האני',  המבחין בין 'הנכון' וה'לא נכון', בין האמת והשקר.

הגוף האסטרלי מתאפיין בדיכוטומיה וניגודים, שחור ולבן, טוב ורע, אהבה ושנאה, כאשר רק 'האני', המרכיב הרוחני של האדם יכול להוות את קו האמצע, הקו המאזן היכול לאחד את הניגודים ולאזן ביניהם.

מבין שלושת הגופים שנולדו באדם עד לשביעון השלישי – הפיסי, האתרי האסטרלי – הגוף האסטרלי הוא 'הצעיר ביותר'. מה משמעות הדבר?

הגוף הפיזי הוא הגוף הוותיק ביותר שיש לאדם, כלומר – מבחינת האבולוציה הקוסמית, הוא עבר את תהליך ההתפתחות הארוך ביותר, ועל כן הוא המפותח ביותר מבין הגופים האנושיים. הגוף הפיזי בנוי בחכמה מופלאה, לכל איבר ואיבר תפקידו המדויק, והאיברים פועלים בהרמוניה מופתית.

הגוף האתרי/ גוף החיים, מושלם גם הוא במידה רבה, וכל הפעולות הקשורות בו מתקיימות באופן תקין, מבלי שהאדם יצטרך להתערב בכך באופן מודע.

הגוף האסטרלי הוא הצעיר ביותר באבולוציה (פרט ל'אני') ולפיכך הפחות מושלם. הרגשות של האדם לא פועלים תמיד באופן מאוזן, ועל מנת לשלוט עליהם ולכוון אותם, על האדם לפעול באופן מודע, מתוך רצון ומאמץ. התפתחות הגופים הפיסי והאתרי, נעשתה על ידי כוחות גבוהים יותר מהאדם, בשלבים מוקדמים יותר של האבולוציה, וכל אדם בן זמננו מקבל אותם 'במתנה', מבלי שיצטרך להתערב בהיווצרותם ובהתפתחותם התקינה. גם החלקים הנמוכים יותר, האינסטינקטיביים של הנפש ניתנים לאדם.

לעומתם, ההתפתחות הנפשית, והתמרת החלקים הנמוכים יותר לרגשות נעלים – תלויים באדם עצמו, בעבודה המודעת שלו, ובתהליך החינוך של גוף – הנפש, על ידי איבר הרוח, האני. האתגר של האדם הבוגר בתקופתנו הינו, חינוך הנפש והתמרתה. בין היתר, נובעת הסיבה לקושי היחסי בחינוך בני נוער, לעומת חינוך ילדים בגילאים רכים יותר, מכך שגוף-הנפש נמצא בתהליך התחנכות גם אצל המבוגר.

"מתוך ארבעת המרכיבים הנוכחיים של ישות האדם, הותיק ביותר הנו הגוף הפיסי. (…)

אם מתבוננים באדם בעין בלתי משוחדת, לא יתעוררו קשיים בהבנת דרגות השלמות השונות של מרכיבים בודדים אלה. בהקשר זה ניתן להסתפק בהשוואת הגוף הפיסי עם הגוף האסטרלי. כמובן שכמרכיב נפשי עומד הגוף האסטרלי בשלב התפתחות גבוה יותר מן הגוף הפיסי, וכישגיע בעתיד לשלמות, תהיה חשיבותו לגבי כל ישותו של האדם גדולה הרבה יותר מזו של הגוף הפיסי הנוכחי. אך זה האחרון, מבחינתו-הוא, הגיע בכל זאת לשלב גבוה מסוים. נתאר לעצמנו את מבנה הלב המסודר ואת מבנהו המופלא של המוח, שנוצרו ברוח של חכמה עילאית, או אפילו חלק בודד של עצם, לדוגמא הקצה העליון של עצם הירך. בקצה עצם זה אנו מוצאים רשת או פיגום הבנויים בחוקיות ועשויים ממוטות עדינים. הכל מחובר יחד באופן כזה, שמושגת הפעולה הטובה ביותר על משטחי הפרקים, כמו חלוקת לחץ החיכוך יחד עם התנועה הנכונה, כל זאת תוך שימוש בכמות חומר מינימלית. אנו מוצאים איפוא בחלקיו השונים של הגוף הפיסי מבנים  מלאי חכמה. ומי שמוסיף על כך התבוננות על פעולתם ההרמונית של כל החלקים הנפרדים במכלול, ימצא שנכונה האמירה כי גוף זה הוא המושלם ביותר בתוך ישות האדם. (…)

ננסה להשוות גוף זה עם הגוף האסטרלי – נושא ההנאות והכאבים, התאוות והתשוקות; איזה חוסר בטחון שורר בו בכל הנוגע להנאה וכאב, ואילו תאוות ותשוקות חסרות משמעות מקננות בו, המנוגדות למטרותיו הנשגבות של האדם. הגוף האסטרלי מצוי רק בדרך להשגת ההרמוניה והשלמות המצויות כבר עתה בגוף הפיסי."

ר. שטיינר, 'מדע הנסתר וקוויו העיקריים', 'התפתחות האדם והתפתחות העולם', עמ' 94-95

תרגיל לחקירה ביוגרפית: ספרו על אירוע שבו פגשתם (בכאב) את חוסר המושלמות של הגוף האסטרלי שלכם שהובילה ל'חבלה' במטרות הנשגבות שלכם כבני אדם מתפתחים?

איך נפגוש את הנפש שלנו בעלייה לעולמות הרוח בתוך תהליך של התקדשות?

"אילו הגיע האדם לראייה אל-תוך העולמות העליונים הללו בלי הכנה מספיקה בקשר לטבעם, אז נתקל היה בתמונה, המתארת את נפשו-הוא, כמו ב-תעלומה. שם מתיצבות ממולו הדמויות של תשוקותיו, ויצריו שלו כצורות, אותן הוא חש כחיות או – לעיתים נדירות – גם כבני-אדם.  (…)

עתה, בהיכנס האדם אל עולם זה, מן ההכרח שיסגל לעצמו שיטת-שיפוט חדשה-לגמרי. כי מלבד העובדה, כי הדברים, המהווים בעצם את פנימיותו של האדם, מופיעים כעולם חיצוני, הם אף מתייצבים כהיפוכה – כבבואה, כתמונת ראי – של הווייתם האמיתית. אם רואים של למשל מספר מסוים, יש לקראו בסדר הפוך, כמו תמונת-ראי; למשל אם מתייצב המספר 265, ייקרא הוא באמת: 562. כדור רואים כאילו נמצאים בתוך מרכזו. ראייה פנימית זו חייבים אז קודם לתרגם למובנה הנכון. גם תכונות-נפש מופיעות כתמונות ראי. חשק המכוון אל חפץ חיצוני, מתייצב כדמות, הנעה לקראת האדם המתחשק. תאוות השוכנות בחלק הנחות של טבע האדם, עשויות להתייצב בצורות של חיות, או צורות דומות, המתנפלות על האדם. בעוד שהמצב המציאותי הוא שהתאוות הללו דוחפות החוצה, הן מחפשות בעולם החיצוני את הדבר המאווה, ממנו הן מצפות שיביא אותן על סיפוקן. אלא שדחיפה-חוצה זו מופיעה בצורת תמונת-ראי כהתנפלות על עצם האדם בו שוכנות התאוות."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 99

תרגיל לחקירה ביוגרפית:

  • ספרו על אירוע שבו פגשתם את החייתיות הנפשית שלכם מבחוץ, דרך בעל חיים או דרך אדם שיתנהג כלפיכם בצורה חייתית. מה השתקף לכם אודות נפשכם דרך האירוע?
  • חשבו על תכונה נפשית שמאפיינת אתכם, ונסו להעלות תמונה שלה כבעל חיים – איזה בעל חיים חי שם? איך נראה המפגש שלכם עמו?

"הַתְּנוּעָה הַנַּפְשִׁית כְּלַפֵּי הַהַכָּרָה הָעַצְמִית מִתְגַּלְגֶּלֶת הִיא, עוֹבֶרֶת מוּל הַתֹּכֶן הָרְאִיׇתִי שֶׁל הַבְחָנַת עַצְמוֹ. יֵשׁ שֶׁהַצְּדָדִים הָרַעֲנָנִים אֲשֶׁר לְהַנֶּפֶשׁ עוֹבְרִים, וְאָז מִתְמַלֵּא הָאָדָם גֹּדֶל וָעֹז, יֵשׁ שֶׁהַצְּדָדִים הַשּׁוֹמְמִים עוֹבְרִים, וְאָז לוֹבֵשׁ הוּא חֲרָדוֹת, וְרוּחוֹ נָמוֹג בְּקִרְבּוֹ.

הַהַקָּפָה הַשְּׁלֵמָה דּוֹרֶשֶׁת הִיא, שֶׁבְּעֵת שֶׁעוֹבְרִים הַצְּדָדִים הַמְּלֵאִים וְהַמְּיֻשָּׁבִים, לֹא תָּזוּז דַּעְתּוֹ, וַיֵּדַע כִּי רַק צַד אֶחָד עוֹבֵר, וְכִי אַחֲרֵי הַחִזָּיוֹן הַזֶּה, הַמָּלֵא וְהָרַעֲנָן, יָבוֹא חִזָּיוֹן דַּל וּמְעֻגָּם, וּבְעֵת הַהַקָּפָה הַקּוֹדֶרֶת יֵדַע, שֶׁעוֹד מְעַט וְחִזָּיוֹן מְשַׂמֵּחַ וּמְרַנֵּן יוֹפִיעַ.

וּבָזֶה יִשְׁתַּכְלְלוּ תְּכוּנוֹתָיו, וּמֵעוֹלָם לֹא תִשְׁלֹט עָלָיו גַּאֲוָה גַּסָּה, הַמְּאַבֶּדֶת כָּל הוֹן, וְלֹא תְּדַכֵּא נַפְשׁוֹ מֵעֶצֶב חָשׁוּךְ, וְיַחֲזִיק בְּמָעוֹז הטּוֹב, הַחָכְמָה וְהַצֶּדֶק, וְשֵׁם ד' יִהְיֶה תָּמִיד מִגְדָּל עֻזּוֹ."

הרב קוק, 'יש לך כנפי רוח', 'כעור הנפש ויפיה', עמ' ע'-עא'

print