בס"ד
26.01.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי השיעור:
את המפגש היום נקדיש לנושא שנקרא המתח והתנועה בין חיים וצורה.
נושא זה של חיים וצורה עלה בהרצאה של שטיינר בנוגע לשאלת הרוע. מהו הרוע ? מה היחסים בין הטוב והרוע ? ומול התפיסה הדואלית שרואה את הרוע כממלכה נפרדת – קיימת התפיסה הרוחית באנתרופוסופיה ובקבלה שמה שנחשב רוע הוא חלק מהבריאה כמו הטוב. אלא שהוא הופך לרוע בנסיבות מסויימות.
" אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. ז יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה." ישעיהו מה.
מה שאנחנו מכנים רוע – הוא בשפת מדע הרוח – כוחות הנגד או הסיטרא אחרא הצד האחר.
למה הם כוחות נגד – נגד מה ? אם הם חלק מתכנית הבריאה – מה הנגד שלהם משרת
בתמונה הגדולה הוא משרת את הטוב.
אחד ההיבטים של הבנת כוח הנגד הוא בהתייחסות לנושא – המתח שבין חיים לצורה. שאלו הם שני עקרונות דרכם אפשר לראות כיצד הטוב והרע פועלים יחד, עלינו להבין כיצד שני עקרונות פועלים יחדיו. והוא נותן שם לשני עקרונות אלו :
- עקרון החיים. הפוטנציאל.
- עקרון הצורה. האופן בו הפוטנציאל מתממש.
אם רוצים להבין כיצד טוב ורע פועלים יחד נתבונן על שני עקרונות אלו. שטיינר מדבר על מחזור החיים של צמח. עלינו לדעת ששני עקרונות אלו, במהלך המחזור השלם – פועלים יחד.
נבדוק את שני העקרונות על מחזור הצמח.
השלבים של צמח – זרע, שורשון, שורש,נבט, גבעול, עלים , פרי/ פרח.
כיצד בצמח יש שיתוף פעולה בין חיים וצורה.
ברגע שיש זרע, החיים הם במקסימום. הצורה היא במינימום. איפה החיים של הצמח ? החיים אינם בתוך הצורה, אלא מחוצה. שטיינר אומר – הצורה דחוסה לחלוטין. היא לא יכולה לקטון יותר. אך באותו זמן החיים מתפשטים למקסימום. מתי נראה את הצמח בחיות שלו?
הזרע – מכיל את פוטנציאל החיים של כל מה שיבוא לאחר מכן. מבחינת עקרון החיים – יש מקסימום חיים. החיים נמצאים מחוץ לזרע.
מבחינת עקרון הצורה – מינימום צורה. משהו דחוס ביותר. כאשר החיים נכנסים פנימה. הצורה יוצאת החוצה. הצורה משתנה.
הדברים מתהפכים. כעת הצורה מתפשטת, מתרחבת, משתנה נעשית יותר נוכחת והחיים מתחילים להתכווץ, הולכים וקטנים.
באביב כאשר אנו רואים את הצמיחה והפריחה אומרים – החיים חזרו. למעשה הצורה גדלה. גדילה משמעה – לשים גבול לפוטנציאל של החיים. אם לא מגבילים, שום דבר טוב לא יצמח מזה. מה כאן לשים את הגבולות?– הצורה
התפתחות – לשים גבול לפוטנציאל החיים. הפוטנציאל יוצא לפועל רק כאשר הצורה מתהווה,.
מה קורה בין בין הזרע והשורש? אנו לא יודעים. הזרע צריך להיעלם. עלי לתת לו להיעלם באדמה. ואז לחכות. אני לא בטוחה מה יצא, ומתי.
בפרח – צורה במקסימום. חיים במינימום. כמעט ואין חיים בפרח, זוהי מקסימום הצורה. מסיבה זו הצורה יכולה להפוך כה מושלמת.
החיים מקריבים את עצמם לצורה, על מנת להפוך למניפסטציה המושלמת ביותר.
מקסימום חיים ומינימום צורה – מינימום חיים מקסימום צורה (ציור המחשה)
טקסט 1
"איך עלינו לתאר לעצמנו את פעולתם ההדדית של הטוב והרע? עלינו לבארם לעצמנו מתוך המצלול ההדדי של חיים וצורה. מהו שעושה את החיים לצורה? החיים נעשים לצורה כשהם פוגשים התנגדות. כשאין בידם לבטא עצמם בבת אחת, בדמות אחת. שימו לב איך החיים שבצמח מסוים, למשל בשושן, מדלגים מצורה לצורה, חיי השושן עיצבו צורה, הציגוה לראווה. כשהצורה מוצגת, מכניעים החיים את הצורה, עוברים לזרע כדי להיוולד שוב כאותם חיים בצורה חדשה. וכך צועדים החיים מצורה לצורה. החיים עצמם הם חסרי צורה ובתוך עצמם אינם יכולים להתחיות כך שיקלטו את ביטויים. בכל מקום מתפשטים אותם החיים המופיעים בצורה המוגבלת. הופעתם בצורה המוגבלת אינה אלא הגבלה של החיים הכלליים הזורמים. צורה לא היתה קיימת אלמלא עוכבו החיים ונעצר כוחם הזורם לכל עבר. דווקא מתוך מה שמתעכב, שמעמדת התפתחות גבוהה יותר נראה ככבול, דווקא מתוך זה צומחת ביקום הגדול הצורה.
" המניכאיזם "-רודולף שטיינר
פוטנציאל עצום חייב לפגוש את חיכוך של הצורה כדי להתממש. מן הכוח אל הפועל – מה יש בכוח ? מה יש בפועל .מה שמעכב את הזרימה הוא דווקא זה שיוצר את האפשרות לביטוי ולמימוש
בצמח -יש זרע, כל פונטנציאל החיים נמצא שם ברגע שהתחיל לממש את החיים – מתהווה צורה. הצורה שנוצרה הגבעול וכיוב יש בהם פוטנציאל חיים קטן יותר ממה שהיה בזרע אבל זה משרת את שלב החיים הבא. ולמעשה הפרי – שהוא מימוש הפוטנציאל הראשוני יש בו הכי פחות חיים.
מה שהיה חיים לפנים, הופך אחר-כך לצורה עבור דרגת-חיים גבוהה יותר.
ציור תהליכי הצמח – מצורף כנספח
בביוגרפיה –
האדם נולד עם פוטנציאל עצום. כל אדם באופן פרטי עם גם האדם כממלכה בפני עצמה. המהות שנקראת אדם – היא פונטציאל אינסופי. מבחינת הפיתוח של יכולותיו הרוחיות. כך באנתרופוסופיה וכך בקבלה. גם ברמה הפרקטית – תינוק נולד אנחנו לא יודעים לאן הוא יתפתח, אבל הוא חייב להתחיל לקבל כיוון מסויים.
שטיינר אומר – אם אנו רוצים שהצורה תהפוך לחיים, אז צריך להיות תחילה חיים, ולאחר מכן צורה. מתוך החיים תיווצר הצורה. יש לזה תוצאות יוצאות מן הכלל.
נניח בצד את הצורות הקיימות שלתוכן נולדנו – הורים, עם, תכונות וכיוב. בתוך כל זה – מדובר על פוטנציאל רוחני של החלק הגבוה שלי שהוא מעבר לכל הנתונים הללו. אפשר להתחיל לזהות זאת כמובן במחצית השניה של החיים. אם אנחנו נשארים במחצית השניה של החיים עם אותם כלים – כלומר צורות שהשגנו במחצית הראשונה – זה אומר שאנחנו מחזיקים צורה ללא חיים.
הסכנה – החיים יכולים לקפוא בתוך צורה, להתאהב בצורה מסויימת.
סכנה – למהר לאמץ צורה מסויימת.
מבחינת הקרמה
תמיד נכללת מהות החיים כצורה בידי מה שהתקיים כחיים קודם לכן. מה שהיה קודם חיים והפך לצורה נכלל בשלב הבא של החיים. לדוגמא – תלמיד בכיתה א החיים – ההתרחשות של החיים עבורו היא ללמוד לרכוש כלים. לדוגמא לרכוש את הכתב. מה שהוא למד הופך כבר לצורה עבור מהות החיים הבאים. יש חיים – נוצרים צורות בשביל אותם חיים. הצורה שנוצרה עוברת הלאה בשביל השלב הבא של החיים.
החיים הקודמים שלנו הפכו לצורה בחיים הנוכחיים שלנו. בחקירה ביוגרפית אנחנו בודקים – מה היו החיים הקודמים, איזה צורה הם קיבלו בחיים הנוכחיים והאם אני מוכנה לתת צורה חדשה לחיים ה הזורמים?
חיים במובן של השאלה הבוערת בי, משהו ששייך למשמעות הקיומית שלי מה שהוא סיבת הקיום שלי מעבר למרכיבים השונים של המציאות. כאשר כל הצורות המוכרות של החיים כבר נלקחות מאיתנו – אני כבר לא אמא, לא מורה , לא צעירה מושכת וכו'
מהי הצורה שתתן מענה לחיים אלו ? תמיד קודם יש חיים אחר כך יש צורה.
כאשר יש משבר – הצורה לא מותאמת יותר לחיים. במילים אחרים – החיים צריכים צורה אחרת. כאשר החיים מבקשים צורה אחרת ומחכים יותר מדי אז יש משבר.
הטעות היא – שמהצורה הקיימת אנו מנסים לעשות צורה אחרת. זה אף פעם לא עובד! זה יכול לעבוד לשנה, שנתיים. לדוגמא – יש בעיה בבית ספר מסויים. מי שיסד את בית הספר ברוחו הראשונה נתן צורה לבית הספר. במשך הזמן הצורות האלה התרוקנו מהחיים. מה לעשות ? אז במקום להכניס חיים חדשים השאירו הכל ורק שינו את הצורה .
זה מאוד ברור. ואנו לומדים את החשיבות של משברים. אותם אנו מחשיבים בדרך כלל, כמשהו רע. אבל זה לא. זו הקריאה האחרונה לצורה שונה – שמשמעותה – לחזור שוב לחיים. כלומר – לפוטנציאל שלך. לשאלה הבוערת שלך.
כאשר החיים לא מתאימים לצורה – יש כאוס. תוהו ובוהו. אין הלימה. צריך למשל לראות מדוע יש עכשיו כל כך הרבה אלימות בבתי הספר ? הצורה השתנתה. החיים מבקשים צורה אחרת.
אפשר לראות את זה בהרס הזרע. החיים לא מתאימים לצורה זו. הוא צריך לההרס. כך גם בהפריה של זרע וביצית – יש בכל אחד מהם פונטנציאל – כדי לממש את החיים הצורה שלהם צריכה לההרס.
כאשר לצורה אין חיים – היא הופכת למבנה נטול חיים. משהו מקובע, איבד את החיות שלו. גוף פונקציונאלי.
יש פחד מחיים ללא צורה – ואז הסכנה לאמץ מהר מדי צורה מסויימת.
וזה הדבר הגרוע ביותר. אתם רואים את שתי הקצוות.
חיים ללא צורה – כאוס. ואנו פוחדים. אבל אנו לא פוחדים ממבנים מקובעים. אבל היכן החיים?
אם על הצורה להיות צורה חיה, והחברה צריכה להיות צורה חיה – אז החיים צריכים לבוא קודם, והצורה לאחר מכן. ולא ההיפך. קודם החיים ואז לראות את הצורה הנכונה למימוש הפוטנציאל של חיים אלו.
שאלות לחקירה ביוגרפית
1.האם אני מזהה את עצמי כמי שממהר לסגור צורה, כיוון מסויים ?
2.האם אני מזהה את עצמי כמחפש עוד ועוד צורות למימוש הפוטנציאל ?
האדם נדרש לוותר על אפשרויות מימוש רבות על מנת לממש את הפוטנציאל שלו. לתת צורה לחיים שבתוכו. האם זו החמצה ? האם זה אבדן אפשרויות ? נניח שיש לי פוטנציאל לכישרונות מרובים אבל הם לא יצאו לפועל. לא יצאו מן הכוח אל הפועל.
מקור 2
"אתמול התייחסנו לעובדה שכל מה שנולד מת שוב. אך כעת אנו פוגשים היבט נוסף: מתוך מספר אינסופי של אפשרויות, רק מעטות הופכות למציאות, כלומר כבר בהתחלה, במקור, קיים משהו מסתורי, בכך שלא כל מה ששואף לקיום יכול באמת להיווצר ולהתקיים בעולם.
ניקח מקרה מוחשי. אם אנו זורעים חיטה או תירס בשדה, אנו רואים שנוצרות שיבולים רבות וגדולות. אנו יודעים היטב שמכל גרעין שיבולת יכולה להיווצר שיבולת חדשה. וכעת אנו שואלים את עצמנו: כמה מגרעיני חיטה אלה בשדה החיטה ישיגו מטרה זו? נחשוב לרגע על אינספור הגרעינים שממשיכים בדרך לגמרי אחרת מזו שמובילה למטרה להפוך שיבולים חדשות. כאן יש לנו דוגמה מוחשית למה שניתן לראות בכל נבטי-החיים. אם כן, אנו חייבים לומר: החיים שסובבים אותנו נוצרים כך שבהיווצרותם נראה שהם משליכים אינספור נבטי-חיים לתוך מעין תהום של אי-הגשמה. בכל מקום בסביבה שלנו, מה שקיים נבנה על היסודות של אפשרויות עשירות אינספור, שלעולם אינן יכולות להפוך למציאויות במובן הרגיל של המילה. אם כן, ניקח בחשבון שהמציאויות מופיעות מתוך קרקע זו של אפשרויות, ונראה בכך היבט אחד של חידת הקיום שמופיעה מול עינינו."
שאלה – האם אני מרגיש שעלי לממש היום במחצית השניה של חיי מה שרציתי לממש במחצית הראשונה ולא הצלחתי ? האם אני חושבת – שעכשיו אעשה את הטיול שלא עשיתי כשהייתי צעירה? עכשיו אלמד לנגן ? לרקוד וכיוב ?