27.04.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תוכן השיעור:
הערב ערב יום הזיכרון לשואה. מאיזה היבט נוכל לדבר על הנושא הזה, על הפרק האפל הזה בהיסטוריה האנושית? ובכל זאת הוא קרה. אירוע שהוא בעוצמתו – נשגב מבינתנו. המילה נשגב – קשורה אצלנו למשהו גבוה מרומם, אבל כל התרחשות שאינה מובנת בכלים של השכל האנושי – היא התרחשות מעולמות הרוח שזה אכן נשגב מבינתנו.
בחרתי להתחיל את המפגש שלנו בנושא זה בשיר של זלדה – לכל איש יש שם. שיר שיש בו מצד אחד משהו כלל אנושי אוניברסלי ובו זמנית משהו כל כך אישי אינטימי ואינדיבידואלי. השיר מוקדש לכל איש.
נקרא את השיר של זלדה – לכל איש יש שם.
מקור 1
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים
וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ
וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ
וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים ו
ְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו,
…
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו
וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו
וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְנָתַן לוֹ עִיווְרוֹנוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם
וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ."
אנחנו יודעים שאחד ההסברים לחורבן הבית השני הוא – שנאת חינם.
בית המקדש הפיזי נחרב בגלל שנאת חינם. הביטוי הזה ככ שגור בפינו שאנחנו לא ממש עוצרים לשאול מהי שנאה ? ומה זה בכלל שינאת חינם.
תנסו רגע לחשוב איך הייתם מגדירים רגש זה של שנאה? וגם ביני לבין עצמי האם אני חווה או חוויתי שנאה?
בחסידות מובאים שלושה הסברים על מהי שנאת חינם. נראה שמדובר ברמות הולכות ומעמיקות של הקשר ביני לבין האחר ומתוך כך הקשר ביני לבין עולם הרוח לבין האמונה באל, בהיררכיות בכוחות הרוחיים המנהלים אותנו ואת העולם.
ההסברים הם מה מעורר שנאה ומדוע היא חינם.
שנאת חינם הראשונה היא:
מישהו סיפר לי כי פלוני בן אלמוני דיבר בגנותי או איים עלי, ולכן אני שונא אותו. – כלומר אני שומע ממשהו על מישהו אחר שהשמיץ אותי, העליב, איים וכדו'. באותו רגע אני מתמלא שנאה לאותו אדם שעל פי המסופר אמר עלי דברים אלו.
בשפה של הביוגרפיה – האסטרלי שלי מפעיל אותי, זה כמובן יושב על הביוגרפיה שלי וכו' וברור שאין הפרדת כוחות נפש.
זוהי שנאת חינם, מכיוון שאם הייתי בודק, וניגש לאותו אדם ושואלו האם אמת הדבר ואם כן מדוע מסתבר שברוב המקרים היה מתברר כי המידע הועבר עלי הוא שגוי במידה זו או אחרת: או שלא נאמרו הדברים מעולם, או שנאמרו לא ברצינות, או שהוצאו מהקשרם, או שהושמט פרט חשוב וכדומה. אנו מנצלים את ה'אמונה פשוטה' שישנה אצל כל יהודי כדי להאמין באמונה פשוטה להולכי רכיל ומחרחרי ריב, מבלי לברר 'הכצעקתה'.
כלומר המילה חינם כאן מיוחסת לכך שאם הייתי בודק הייתי רואה שלא כך הם פני הדברים.
שנאת חינם השניה היא:
מישהו באמת עשה לי רע, פגע בי וכו', ובכ"ז אם אני שונא אותו. זה נקרא שנאת חינם!
אם הייתי מאמין והייתי מפנים את הנאמר בתניא שעל הניזק כבר נגזר משמים וזה שפגע בי אינו אלא שליח של ההשגחה העליונה, ואם הוא לא היה עושה זאת, זה היה נעשה על ידי מישהו אחר, על כן אין לי כל סיבה לשנוא אותו. אם אני בכל זאת שונא אותו, זוהי שנאת חינם, שנאה ללא כל סיבה מוצדקת.
זוהי הדרישה הגבוהה מאיתנו – שאותה אנו מכנים – לא להרוג את השליח. האם אני מצליח לעשות הפרדה מתוך אמונה שבאה מעולם הרוח – שמעשה היה חייב להעשות והאחר הוא השליח. שנאת השליח היא הפרדה ביני ובין עולם הרוח.
שנאת חינם השלישית היא:
השנאה המוזכרת בקונטרס 'החלצו', שאני שונא בן אדם לא בגלל שמועות שהגיעו לאוזני, וגם לא בגלל שהוא פגע בי, אלא בגלל שהוא קיים. הקיום שלו מאיים עלי. ההצלחה שלו והמעמד שלו מאיימים על המעמד וההצלחות שלי. זו השנאה הכי גרועה, שהישות שלי לא נותנת מקום למציאות של השני. זוהי השנאה הגרועה והקשה ביותר.
שאלה – נחשוב על האנשים הסובבים אותנו : בני משפחה, חברים, שכנים קולגות בעבודה וכו' – האם יש בהם מישהו שלגביו אני אומר – הלוואי וחלק זה שבך לא היה קיים, או עצם נוכחותך מכביד עלי, עדיף שלא היית כאן בסביבה שלי?
נוכל לומר – שהדרגה הזו של השנאה היא שהתגלתה במלוא עוצמתה בשואה. הקיום של האחר איים עלי, היה מיותר, לא היה לו מקום. זה היה יכול להיות יהודי, חולה רוח, נכה, צועני ועוד.
ואפשר לומר שכאלפיים שנה לאחר החורבן הפיזי של בית המקדש – זהו חורבן המקדש של התקופה המודרנית של תקופת נפש התודעה.
אנחנו מכירים את הדרישה האלוהית שאומרת- ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. לא ושכנתי בו אלא ושכנתי בתוכם. בתוך האדם עצמו.
מהו הדבר שמאפשר בכלל שהאל ישכון בתוך האדם? איזה חלק בי באדם יכול לאפשר לאל לשכון בתוכי?
העובדה שהאדם נושא בתוכו את צלם אלוהים. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.
בשנאה מהסוג השלישי – מחריבים את צלם אלוהים שבאדם. מכחישים את צלם אלוהים שבאדם שבכל אדם. הנסיון להוריד את האדם מהממלכה שלו לתת אדם – זהו חורבן המקדש הפנימי.
מהו התיקון?
אם בדוגמא הראשונה של השנאה אני יכול לגשת ולברר מה באמת נאמר, ובדוגמא השניה אני יכולה על ידי עבודה פנימית עמוקה לא לשנוא את השליח ולהתחזק באמונה שמה שקרה צריך היה שיקרה.
מה המענה לשנאה השלישית ?
הפשט הוא אם יש שנאת חינם צריכה להיות גם אהבת חינם. אבל מה זה? איך עושים את זה ? האם באופן המקביל כמו שאני שונא את האחר על עצם קיומו על מי שהוא – האם אני יכול לאהוב את האחר על עצם קיומו על מי שהוא?
השלב הראשון יהיה לאהוב למרות מה שהוא והשלב האחר לאהוב כי הוא נברא בצלם וכי עצם קיומו הוא התגלות של האל בתוכו.
אנו מתמודדים עם שנאת חינם כבר למעלה מ-2000 שנה, ולא הצלחנו עדיין להתפטר ממנה. עלינו לסיים את המשימה ולהתפטר מהנגע, מהמחלה הזו שנקראת שנאת חינם.
התרופה לכך, היא כמו שהרבי כותב – אהבת חינם! למרות שאין לי שום סיבה לאהוב את השני, בכל זאת אני אוהב אותו. אהבת חינם היא התרופה והתיקון לשנאת חינם.
מקור 2
הרב קוק :
"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להיבנות,
והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם.." הרב קוק אורות הקודש חלק ג.
מקור 3
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט), כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. (מסכת אבות פרק ג משנה יד)
שטיינר מלמד אותנו שהעולם הבא, התקופות הבאות של האנושות יהיו מראה של המעשים המוסריים או אי מוסריים שלנו. האנושות יכולה ליצור את פלנטת האהבה במובן הרוחני האלוהי אבל אנחנו צריכים להכין את עצמנו על ידי המעשים המחשבות והדיבורים על מנת להגיע לכך. המעשים המוסריים שלנו יהיו התשתית והמהות של הפלנטה הבאה של השלב הבא של האנושות. בידי האדם לקבוע מהי אותה תשתית.
מקור 4
"היום אדם שולח החוצה את מילותיו והן נרשמות באקאשה. שם הן נשארות, אפילו כשתנודות האוויר פוסקות. מתוך מילים אלו יעוצב מאוחר יותר יופיטר העתידי. כאשר משתמשים היום בשפה רעה ומנאצת, בעתיד תיווצרנה על יופיטר מתוך זה צורות איומות. זוהי הסיבה מדוע אדם צריך להיות זהיר ביותר בדבריו, ומדוע חשוב לאין שיעור שהאדם יעשה אדון לדיבורו. בעתיד האדם ישגר החוצה גם את רגשותיו. תנאי הנוזלים על יופיטר יתהוו כתוצאה מהרגשות שהורגשו על האדמה. מה שהאדם מדבר היום יקנה ליופיטר את צורתו. מה שהוא מרגיש יוליד את חומו הפנימי. מה שהוא רוצה יגדיר את הישויות הנפרדות שיאכלסו את יופיטר. יופיטר העתידי ייבנה מתוך הכוחות הבסיסיים של נפש האדם " שטיינר, יסודות האזוטריות, 9.
שטיינר מתאר את האיכות האנושית המוסרית שצפויה להיות בתקופה הבאה של האנושות. תקופה שבה ישררו אחוות אמת וסבלנות אמת ביני ובין האחר. מתוך דבריו נוכל ללמוד כבר כיום להכין את עצמנו.
הוא מונה שלוש איכויות :
מקור 5
בתקופת התרבות החמישית שלנו מתפתחת נפש-התודעה או הנפש ההכרתית. אך מה שייתן את תָכנו בתרבות החיצונית של התקופה השישית ואף את כל אופיה, מן ההכרח שיוכן קודם לכן. קווים רבים של התקופה השישית יהיו שונים לחלוטין מאלה של התקופה החמישית שלנו. ניתן להזכיר כאן שלושה קווים אופייניים, שעלינו לשאתם בלבבותינו למען תקופת התרבות השישית, שכן תפקידנו הוא להכינם למענה.
בימינו חסרה החברה האנושית אותו כושר שבתקופה השישית יהיה אופייני לאותם אנשים אשר יגיעו אל מטרת ההתגשמות של אותה תקופה, ואשר לא נכשלו בה. אכן, זוהי תכונה שלא תהיה ברשותם של אלה בתקופה השישית, שנשארו בדרגת פראים ברבריים. אחד מהקווים האופייניים החשובים ביותר של האנשים שיחיו אז על האדמה – בשיאה של התקופה השישית – ימצא את ביטויו כתכונה מוסרית מסוימת.
אדם בן זמננו, מן ההכרח שנפשו תהיה בעלת מבנה עדין מאוד כדי שיכאב באמת את כאבו של אדם אחר המצוי בתנאים פחות טובים משלו בעולם הזה. נכון הדבר, שאנשים בעלי נפש עדינה יותר כואבים את הסבל שהוא נחלת רבים בעולם – אך כל זה אמור רק לגבי אנשים רגישים ביותר. בני האדם בשיאה של תקופת התרבות השישית ירגישו כאבים שאינם דומים לאלה שמרגישים בימינו כלפי עוני, סבל ומצוקה בעולם, אלא שאנשים אלה ירגישו את הסבל של הזולת כסבלם-הם. אם יפגוש מישהו באדם רעב, כי אז יחוש את הרעב אל תוך גופו-הוא, ובמידה כה חריפה עד שרעבונו של האדם הרעֵב יגרום לו סבל ללא נשוא. הקו המוסרי האופייני המרומז כאן הוא, שאושרו של הפרט בתקופה השישית – שלא בדומה לתנאים בתקופתנו החמישית – יהיה תלוי לחלוטין באושרו של הכלל. ..האדם הפרטי ירגיש את סבלותיו, עניו, מצוקתו או אושרו ועושרו של הכלל. זהו הקו המוסרי הנעלה הראשון שיאפיין את האנושות המתורבתת של התקופה השישית.
קו-היסוד האופייני השני הוא, שכל מה שמכונה בימינו פרי האמונה, יהיה תלוי במידה גדולה הרבה יותר מאשר כיום, באינדיבידואליות של הפרט. מדע הרוח מביע זאת באומרו, כי בכל מישור דתי בתקופה השישית תשרור חירות חשיבה מוחלטת וכמיהה לחירות החשיבה, כך שכל מה שהאדם רוצה להאמין בו, כל מה שהוא מבקש להיות משוכנע בו בעיקר בתור קשר רליגיוזי, יוצב ויהיה כפוף לאינדיבידואליות שלו. האמונה הקולקטיבית המשותפת הקיימת בצורות כה רבות בימינו, בין הקהילות השונות של בני האדם, לא תשפיע יותר על אלה אשר יהוו את האנושות של התקופה השישית. כל אחד יחוש כי בתחום הדת שוררת חירות מוחלטת.
והדבר השלישי הוא, שבתקופת התרבות השישית ייחשבו לבעלי ידע רק אותם אנשים שהם בעלי תודעה רוחית, היודעים כי הרוחי חודר ואורג בעולם, וכי על נפשותיהם של בני האדם להתאחד עם הרוחי. מה שמוכר בימינו כמדע בכיוון המטריאליסטי חומרני, בוודאי לא יכובד בשם מדע בתקופה השישית. יתייחסו אליו כאל אמונה תפלה מיושנת, והוא יוכל להיפקד רק בין אלה שנשארו מאחור בדרגה של התקופה החמישית שעבר זמנה., בתקופה השישית תחשבה כל האמונות החומרניות, גם במדע, כאמונות תפלות מיושנות. כעובדה, בתור מדע יוכר רק הידע המבוסס על הרוחי, על הפנאומתולוגיה – תורת הרוח.
שטיינר – הכנה לתקופת התרבות השישית.
נסיים בהתייחסות לתפילה – עושה שלום במרומיו.
למה צריך לעשות שלום במרומים? האם יש מלחמה במרומים? מהו אותו שלום שיש במרומים ואנחנו מתפללים עליו?
מקור 6
הִלֵּל אוֹמֵר:
הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה
אבות, פרק א, משנה י"ב
השלום מבחינת השלם – השלום במרומים הוא השלם, כלומר בתוך השלם לכל מלאך לכל צורה לכל הה שנוצר ונברא יש את המקום הנכון וההכרחי שלו. ומכאן באה התפילה והבקשה שיהיה לנו שלום כמו שיש במרומים.
מקור 7
השנאה, הדין והקפדנות הנם תוצאות של שכחת ה', ודעיכת אור הקודש. כל מה שדרישת ה' מתגברת ביותר בלבו של אדם, אהבת כל הבריות כולן מתרחבת בקירבו, והוא אוהב גם את הרשעים ואת הכופרים, וחפץ בתקנתם, מפני שהוא באמת מתקנם בגדולת אמונתו. אמנם בגלוי אין בכוחו של האדם להראות אהבה כי אם למי שמוצאים בו גם כן דבר טוב, שאז יוכל להדביק את אהבתו בצד הטוב, ולא יזיק אותו כלל הצד הרע והמכוער של אותם האנשים, שהוא אוהב אותם מצד מידתו הטובה של אהבת הבריות, הכוללת בקרבה להיות טוב ומטיב לרעים ולטובים. (הרב קוק אורות הקודש, חלק ג.)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ
וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל
וְאִמְרוּ אָמֵן: