01.06.2022
עיקרי השיעור:
שיעור א' על בסיס המאמר של שטיינר: "פעולת המלאכים בגופו האסטרלי של האדם"
אם נתעמק בשם המאמר נוכל לקלוט את השאלות והכיוונים שאליהם יוביל אותנו המאמר.
למה הם פועלים? ממתי הם פועלים ? האם רק בגופנו האסטרלי ולא בגופים אחרים ?
המסקנה תוביל לכך שאכן המלאכים פועלים בגוף האסטרלי שלנו. הנקודה הזו או המסקנה הזו באה לחזור להבהיר ולקשר מחדש את הקשר של האדם עם עולם הרוח ובעיקר את המחשבה שקשה לנו מאוד להבין והיא – שהישויות מההיררכיות הגבוהות שמעלינו ממשיכות להיות פעילות בחיי האדם.
לא מספיק שנגיע להבנה/ לידיעה/ לאמונה שהיא לכשעצמה מאוד גדולה שמאחורי כל הנגלה מאחורי כל החומר קיימת המהות הרוחית. שטיינר מביא אותנו לכך שהדבר אינו בגדר רעיון כללי נשגב ככל שיהיה – אלא יש ללמוד ככל שניתן – איך פועלים עלינו ועל העולם כולו הישויות הרוחיות. כלומר – גם בתוך כל אדם ואדם.
נראה כיצד מציב שטיינר דרישה זו מאיתנו וגם איך היא מנוסחת במקורות.
טקסט 1
הבנה אנתרופוסופית של הרוח, צריכה להוות לא רק השקפה תיאורטית על העולם, כי אם כוח תוסס ופעיל בחיים. רק כאשר עולה בידינו לחקור השקפת עולם זו ביסודיות מרובה, עד שהיא באמת מתחייה בקרבנו – או אז מילאה היא את שליחותה כיאות, הואיל ועל ידי הצמדת נפשותינו אל ההשגה האנתרופוסופית הזאת אודות הרוח – כמו נעשינו שומרים על תהליכים מוגדרים ומלאי חשיבות עד מאוד בהתפתחות האנושית. תהא מה שתהא השקפת עולמם, בני האדם משוכנעים בדרך כלל, שלמחשבות ולמושגים אין מעמד בעולם, מלבד כתוכן של נפשם הם. אלה המחזיקים בהשקפות כאלה מאמינים שמחשבות ותיאורים שכליים 'דמיוניים' המה ומתגשמים בגוף ובעולם רק במידה שעולה בידו של האדם ליישם אותם במעשיו הפיזיים.
הגישה האנתרופוסופית מבססת את ההכרה שעל מחשבותינו ומושגינו למצוא דרכים אחרות להתגשמותן, בלבד זו המיושמת דרך מעשינו בעולם הפיזי. הכרה בעיקרון חשוב זה משמעותה שהאנתרופוסוף מוכרח למלא את תפקידו כשהוא ניצב על משמר אותות העיתים. הרבה מאוד מתרחש כל הזמן בהתפתחות העולם ומוטל על בני האדם ובמיוחד על בני האדם שבתקופתנו, לרכוש הבנה ממשית על המתרחש בתהליך השתלשלות העניינים בו הם עצמם מעורבים"
מה ה' אלוהיך שואל מעמך ?
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. דברים י' יב.
שאלה: באיזו מידה אני חשה את התקופה שלי ? את הקשר של התקופה שלי לאימפולס הכללי ? מה מתעורר בי מול הבקשה/ הדרישה – למלא את תפקידו כשהוא ניצב על משמר אותות העיתים ?
מה המשמעות של הדבר שלא ניקח על עצמנו הבנה של התהליכים ?
אנחנו יודעים שלגבי מצבי תודעה אנחנו מדברים על מושגים של ערות ושינה. האם אני ער, אני בתודעה או אני ישן. לא בקשר עם המציאות הרוחית – שבוי כולי במאיה. באותו אופן אנחנו יכולים להיות ערים או ישנים לעובדות סביבנו הדורשת מאיתנו הבנה של האופן בו פועל עולם הרוח.
מעבר לקרמה האישית של להיות בתודעה או לא יש לכך השלכות על התקופה כולה על האנושות.
טקסט 2
אחד הפגמים הבולטים ביותר, אחד המקורות העיקריים לסטייה מוסרית ולמבוכה בימינו, הוא הכישלון לתת את הדעת לכך, וכן הדעה הרווחת, שניתן לדבר אודות האדם או אודות האנושות במונחים של הכללות מופשטות, ושאין צורך לראות את האנושות כמעורבת בתהליך מתמשך של אבולוציה.
טקסט 3
אולם במדע רוח אמיתי, לעולם אין עלינו להיעצר בהכללות ובהפשטות. בכל מקום ובכל עת, צריכה זו להיות השתדלותנו להבין עובדות ממשיות. רעיונות מופשטים בדרגה גבוהה ביותר, שימושיים הינם לספק את הסקרנות במובן המקובל ביותר של מונח זה. אם על מדע הרוח להיעשות כוח מהותי ותוסס עד מאוד בחיים – מוטל על כובד הראש לגבור על הסקרנות, ואין עלינו להיעצר בהפשטות כאלה אודותיהן דיברתי זה עתה. אמת הדבר וגם חשוב הנהו, שהואיל וחיים אנו בתקופת נפש התודעה, עלינו לדעת במפורט על התפתחותה, אך אסור לנו להיעצר בזה.
שאלה – מה ההבדל בין לגלות עניין ובין סקרנות ?
בשלב זה מתחיל שטיינר להוביל אותנו אל מה שדיברנו עליו בתחילת המפגש. מה פירוש הגוף האסטרלי, ומה פירוש שהמלאכים עובדים בגופו האסטרלי של האדם. אבל נשאל קודם – איפה כבר ראינו שישויות מהיררכיות גבוהות פועלות על האדם ?
- במדע הנסתר בשבתאי קדמון כאשר מתואר שרוחות הרצון הקריבו ממהותן לכרובים. הקרבה שהחלה את הבריאה.
- בספר בראשית בששת ימי הבריאה נאמר – וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ
- חז"ל אמרו "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל"
טקסט 4
חז"ל אמרו "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". ".
ויש להבין, מה מרמז לנו המאמר הזה בעבודה. הנה אנו רואים בעולמנו, שכל הנבראים אוהבים את מנוחה,.. דהיינו, אנו אוהבים את המנוחה, מטעם משום שהשורש שלנו אינו בעל תנועה". ולפי זה נשאלת השאלה, למה אנו עושים דבר מה שאנו לא אוהבים אותו. ומי מכריח לנו לתת יגיעה. והתשובה היא, שיש למעלה ממונה אחד, ויש לו מקל בידו, ומרביץ יסורים להנבראים. והיות שלא יכולים לסבול את היסורים, זהו הגורם שעוזבים את המנוחה והולכים לעבודה. נמצא, שהעבודה זו נקראת "עבודה על דרך הכפיה", שהאדם כופה עצמו ללכת לעבודה, בגלל היסורים שהממונה מכה.
לכן אנו עושים "ואומר לו גדל". אחרת האדם, כשנולד, היה שוכב על מקומו, ולא היתה שום התפתחות, הן מצב הגופני והן מצב הנפשי. לכן המקל הזה, שיש ביד הממונה, שמרביץ להנבראים, הוא הגורם ההתפתחות של הנבראים.
נמצא, שהגורם של קבלת התענוגים, שבא על ידי התפתחות הבריאה, הוא מטעם שיש ממונה אחד למעלה, "שמכה ואומר גדל", היינו שיתגדל כל עשב ועשב. נמצא לפי זה, האנשים הם בעולם כעשבי השדה, שכל עשב צריך להתגדל." מתוך – מהו שכל עשב, הרב אשלג.
האם אני מזהה בתוכי קול פנימי שדוחף אותי בכיוון של העמקה פנימית, לימודים והתפתחות? לא מדובר על קולות שקשורים לנפש /לתורשה וכו'. איפה קלטתי שיש כאן קול שאומר לי לגדול ?