19.10.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי השיעור:
יונה הנביא – חלק א
במפגש היום ובזה שאחריו ככל שיתאים לנו הזמן – נעסוק בספר יונה. אנחנו אמנם לקראת סוף חודש תשרי אבל אני רוצה שנחזור דווקא ליום הכיפורים.
ביום זה קוראים שתי הפטרות – זהו החלק שקוראים אחר קריאת התורה.
ההפטרה הראשונה לקוחה מספר ישעיהו וההפטרה השניה כולה היא ספר יונה. בהמשך נראה את הקשר בין שתי ההפטרות הללו ליום הכיפורים וכמובן מה הקשר בין שתי ההפטרות הללו עצמן.
וכמובן איזה קשר אנחנו יכולים למצוא בין מה שמתואר בספר יונה ובין החיים שלנו? הביוגרפיה שלנו ?
שאלה – מה ידוע לכם על ספר יונה וסיפור יונה ?
ראשית עלי לציין שהדברים שאביא כאן הם מפיהם של שני מורים – פרופ אוריאל סימון והרב אורי עמוס שרקי.
נקרא את פרק א וננסה להבין מה קרה שם.
מקור מס' 1: יונה פרק א
א וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃ ב ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָֽעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃ ג וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה
ראשית נשים לב לשם שלו – בן אמיתי. מהשורש אמת.
האל פונה אל יונה ומטיל עליו משימה. נשים לב לפניה של הוויה אליו – קום, לך. מה חריג בפניה זו ? מדוע היה צריך להוסיף קום. זוהי קריאה לצאת ממצב הישיבה, הפאסיביות לקום ולפעול. יש ביטוי – צריך לקום ולעשות מעשה.
שאלה לגבי הציווי לך – היכן מוזכר לראשונה ?
נאמר על אברהם לך לך. ההליכה כולה היא בשבילך, למענך. ובהמשך נאמר וילך אברהם. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה בראשית יב.
כלומר מול המודל הזה של אברהם ששמע לך לך – הוא הולך כאשר דיבר אליו ה'. יונה הנביא מסרב לציווי.
שאלה – למה נינווה ? הרי היו שם גויים ?
להראות שיש עניין לבורא בכל נבראיו. ותיקון העולם כולל גם אותם. גם למי שאינו ישראל יש חובות מוסריות הנקראות שבע מצוות בני נוח.
נאמר ליונה קרא עליה אבל לא נאמר לו מה לקרוא עליה. מה להגיד.
מדוע לא אמר לו מה לומר ?
מי שמחובר לשליחותו יודע מתוכו מה עליו לעשות ולהגיד.
ואמנם יונה קם – אבל כדי לברוח.
כלומר גייס את כוחו, את הזדקפותו כדי לעשות ההיפך ממה שציווה אותו האל או לפחות למרוד ברצונו של האל.
יונה בורח מלפני ה'. – איך נוכל להסביר זאת ?
שאלה – מדוע בכלל בורחים ?
סכנה, הצלת חיים. בורחים ממשהו. בורחים מזירת הקונפליקט או הסכנה.
היה שם משהו שיונה לא יכל לשאת ולעמוד מולו.
אחד המפרשים שלצערי איני זוכרת ומקווה לברר בהמשך אומר – שאם נשים לב לביטוי – בנוגע לבריחה אנחנו אומרים – ברח מפניו. לא ברח מלפניו.
איך ניתן להסביר זאת ?
הבריחה היתה על מנת לא לעמוד לפניו. מול פניו. מול פני ההויה והדרישה שלו.
אתם מכירים עוד נביאים שניסו לברוח משליחותם ?
נשארה עלומה השאלה = מדוע הוא בורח ? מה יש במשימה זו שהוא אינו רוצה לקיים אותה.
הבריחה – בשפה של הביוגרפיה – זהו האקט של הבריחה מקונפליקט.
עוד הרבה שאלות יש לפתור אבל נתייחס לראשיתם של הדברים
הקריאה שמגיעה מהאל. הפניה של האל אלי
מהי בשבילנו הקריאה שבאה מהאל ? מתי אנחנו חווים או מרגישים בתוכנו את הקריאה של האל ?
אנחנו מכירים את הגרף של הביוגרפיה של האדם שהיא גם הביוגרפיה של האנושות. את המסע של האדם מעולם הרוח אל האדמה וחזרה. זהו מסעה של האנושות כולה, אבל בתוך התהליך הזה של האבולוציה יש תמיד כאלו שחשים את הצורך לחזור אל הרוח כבר בשלבים מוקדמים של חייהם או ככמיהה עזה, כחיפוש שאינו נותן מנוח.
מקור 2 – מחשבות מנחות
." האנתרופוסופיה היא שביל של ידע, המוביל את הרוחני באדם לרוחני שביקום. היא עולה באדם כצורך של הלב, או של חיי הרגש; ניתן להצדיקה רק במידה שהיא יכולה לספק צורך פנימי זה. יכול להכירה, רק מי שמוצא בה מענה, למה שבחייו הפנימיים הוא חש כהכרח לחפש. לפיכך, רק אלו המרגישים ששאלות מסוימות על טבע האדם והיקום הינן עבורם כצורך בסיסי של החיים, שניתן להרגישו כפי שניתן להרגיש רעב וצמא – יכולים להיות אנתרופוסופים."
אנתרופוסופים – הנקראים אל הרוח.
נקרא שני מקורות בנושא הקריאה
מקור מס' 3: חנה סנש /קול קרא
קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי,
הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.
הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל.
אַךְ עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים
סָתַמְתִּי אָזְנַי בַּלֹּבֶן הַקָּר
וּבָכִיתִי.
כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.
קיסריה, 12.1942
מקור מס' 4 : מרטין בובר / דברים מתוך נאום.
דבריו מתייחסים לציטוט הבא:
יא וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם–חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל. יב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.
קול דברים אתם שֹמעים ותמונה אינכם רֹאים זולתי קול' (דברים פרק ד' פסוק יב)
הקול דובר באותות של כל מה שהמתרחש, בכל התרחשות העולם אל בני אדם שבכל דור ודור קורא להם ותובע אותם לאחריותם… עיקר העיקרים לאדם – לא להפסיד את פתיחות נפשו. והרי זהו פשר הפתיחות: לא לאטום את הנפש מלהסכית לקול הדובר, יכנוהו בשם שיכנוהו. לא מה שמכנים אותו הוא העיקר, העיקר הוא לשומעו. להיפתח פירושו נכונות להשתנות. להקשיב – זו היכולת לשמוע באמת. והשומע – מוצא עצמו מתחייב למשהו. מתקדש למשהו.
מתוך אתר ספריא :מרדכי מרטין בובר, מתוך נאום שנשא לפני נוער יהודי בפראג, נדפס במאמר 'דיעותיו הקדומות של הנוער' (1935), פורסם בתוך: תניא ציון (עורכת) סיפורי ראשית, הוצאת משכל, עמוד 201
מה דיבר אליכם מתוך הטקסטים הללו ?
שאלה – מתי שמעתי בתוכי את הקריאה ? מה היתה אותה קריאה ? איך הגבתי ?איך אני היום ביחס לאותה קריאה?
למעשה הנקראים אל הרוח – אלו שחווים באופן הזה את החיים האלה ואת שליחותם או ייעודם והכמיהה שלהם – אפשר לומר שלמעשה הם נבחרו /סומנו על ידי עולם הרוח כמי שאמורים לשאת את השליחות הזו למען האנושות כולה.
מקור 5 – ירמיהו פרק א
ד וַיְהִ֥י דְבַר־ יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽור׃ ה בְּטֶ֨רֶם אצורך (אֶצָּרְךָ֤) בַבֶּ֨טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ ו וָֽאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנֵּ֥ה לֹֽא־ יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־ נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃ {ס} ז וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אַל־ תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־ כָּל־ אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַווְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר׃ ח אַל־ תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־ אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּילֶ֖ךָ נְאֻם־ יְהוָֽה׃
אנחנו יודעים שהנקראים אל הרוח – עוברים את ההכשרה הזו כבר מילדותם. חוויה של בדידות, סבל, הרגשת אי שייכות לעולם הזה – מה שאנו מכנים החוויה של – בני בלי בית.
נושא הירידה
שמים לב לירידה של יונה יורד ליפו, יורד בספינה, יורד אל היירכתיים ואז וישכב ויירדם. כלומר בניגוד לשני הפעלים הפותחים קום לך – מוצאים כאן וישכב ויירדם.
מהי אותה ירידה בעצם ?
רואים כאן ירידה מוסרית. ברמה שבין אדם לחברו
הוא מנתק עצמו מגורלם של שאר אנשי הספינה. כאשר אני מוציא עצמי מן הכלל – כמו אחד האחים בהגדה שנקרא רשע. משום שאמר מה העבודה הזאת לכם ? אומרים חז"ל לפי שהוציא עצמו מן הכלל. אם אני לא רואה עצמי חלק מן הכלל או איבר מתוך האנושות לא יהיה תיקון עולם אמיתי. יהירות או אדישות הם שני הקצוות של עניין זה.
יונה בורח מלפני ה' אבל הוא ממשיך לברוח גם מפני חובתו המוסרית. לעזור למלחים.
דווקא המלחים מתגלים כיותר אנושיים ויותר מוסריים.
אבל אנחנו רואים גם ירידה מוסרית ברמה עמוקה יותר – הסירוב לשליחות שלי. הסירוב לשליחות שלי הוא סירוב לרוח, סירוב לראיית התפקיד שלי בשרשרת הדורות של האבולוציה.
אנחנו רואים כאן שהפנית הגב לקול הקורא היא ירידה מוסרית.
ירידה נוספת – היא ירידתה של התודעה.