09.11.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
עיקרי השיעור:
שתוף 1:
" לא עשינוך שמיימי גם לא ארצי, לא בן -תמותה גם לא בן-אלמוות, כדי שאתה- שהינך, אם אפשר להגדיר זאת כך, בעל תואר -כבוד, של יוצר-עצמך וצר צורתך-שלך- אתה תיצור את עצמך בצורה בה תבחר. תוכל להידרדר לצורות התחתונות, צורות הפרא; גם תוכל, על פי החלטתך, להיוולד מחדש בצורות העליונות שהן אלוהיות."
ג'ובני פיקו דלה מירנדולה, נאום על כבוד האדם נכתב עפ"י נאום שהוא נשא ב1486
דיברנו בשיעור הקודם על החלוקה לנקבי וזכרי בתוך האדם בן זמננו וראינו שהגוף האתרי באשה הוא זכרי ובגבר הוא נקבי. ניסינו לראות בעזרת הביוגרפיה את הצדדים הגבריים והנשיים שנמצאים בנו. בסוף השיעור ציינתי גם את האבחנה ששטיינר אומר שמבחינה קרמתית אנחנו מתגשמים לרוב פעם כגבר ופעם כאישה (יש יוצאים מן הכלל) על מנת לחוות את חוויות החיים באופן שונה.
היום נסתכל על המהלך הגדול של בריאת הזכר והנקבה באבולוציה שבה אנחנו מתחילים מאחדות מוחלטת עם עולם הרוח ואח"כ נוצר פיצול והפרדה בין העולמות וכמו כן נוצרת החלוקה לנקבי וזכרי ולעולם דואלי. אנחנו בתקופה הפוסט אטלנטית החמישית של האדמה והולכים לקראת התקופה השישית בה נשוב לאחדות אבל ממקום של תודעה מלאה ותתפתח יכולת לברוא דרך בת קול ולא דרך הפריה מינית. התחלפות הקול אצל המתבגר היא רמז לכך.
נתבונן כעת על שני סיפורי הבריאה בבראשית פרק א וב שמביאים לנו את נקודות המבט השונות של האבולוציה. נסתכל על הקשר של התמונה הגדולה לתקופה בה אנו חיים היום.
סיפור בריאת האדם מופיע בספר בראשית פעמיים באופן שונה לחלוטין.
פרק א, פסוק כו-כח- היום השישי
"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ. ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אתם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ…"
מה המשמעות של בריאת האדם בצלם אלהים? המילה צלם מופיעה 3 פעמים, (3 זה שלם) מה קורה כשהכול באחדות? אין הבדלה כלומר צלם אלהים הוא זכר ונקבה ביחד. גם בעתיד לפי שטיינר כשנהיה ישויות רוחיות הישויות האנושיות יהיו אנדרוגניות ויתרבו דרך כוח המילה (שניים באחד). כתוב גם ברא אותו ואח"כ ברא אותם. ישות אחת עם דואליות פנימית.
במצב אחדותי- אין בחירה.
בחלק זה לא התקיימה עדיין הפרדה בין זכר לנקבה כפי שאנחנו מכירים אותה היום. מדובר באדם גברי- נשי. האדם אתרי ורוחי וכל העבודה הזאת היא בעולם הרוח עדיין. השם של הבורא הוא אלהים- הוא מעל הטבע, הוא בורא את העולם והאדם במאמר. הסדר של הבריאה הוא צמחים, בעלי חיים ואחר כך האדם.
שטיינר מתייחס לשני סיפורי בריאת האדם בתנ"ך בספרו בראשית. לגבי התיאור הראשון הוא אומר, כפי שהוא מציין גם במקומות נוספים, שהגבר והאישה לא היו מובדלים. האדם היה גם גבר וגם אישה. לא במובן שאנחנו רואים היום. גם הפרשנות היהודית מקבלת את התפיסה הזאת. למשל בזוהר הקדוש נאמר שאיש ואישה הם ב' חצאים של נשמה אחת ורק כשהיא יורדת לאדמה היא מתפצלת לשני גופים. גם רש"י מסכים ואומר שבכל גבר יש זכר ונקבה ובכל אישה יש זכר ונקבה.
השלב שמתואר בבריאה הראשונה הוא קודם אפילו למה ששטיינר מציין שהיה קיים בלמוריה.
שתוף 3:
"…באותו זמן היה עדיין הגוף האנושי מורכב מחומרים רכים וגמישים…בנגוד למצבה הנוקשה המאוחר יותר, היתה האדמה במצב מבעבע ונוזלי. כל עוד יכלה הנפש לשלוט בחומר, יצרה את גופה לא כזכר ולא כנקבה, אלא העניקה לו תכונות שהכילו את שניהם בעת ובעונה אחת, שכן הנפש הינה זכר ונקבה כאחת והיא נושאת בחובה את טבעם של שני המינים. היסוד הגברי שבה קשור למה שמכונה רצון ואילו היסוד הנשי- למה שמכונה דמיון."
שטיינר, מן הרשימות האקשיות, עמוד 58
שטיינר מוסיף ואומר שהרביה התקיימה ללא התערבות הזכר. מה שיצר ילדים בדיוק כמו המקור. חלק מהאפשרות לשונות היא האנטראקציה בין המינים. אם היה נשאר רק האלמנט הנשי, העקרון האינדבידואלי לא היה מתפתח ובני האדם היו דומים אחד לשני ( לא היתה לנו ביוגרפיה וגם לא קרמה כלומר לא היו חיים חוזרים) האפשרות להמשכיות בין החיים על האדמה לחיים בעולם הרוח קשורה לעבודה המשותפת של האלמנט הנקבי והזכרי.
נסתכל כעת על סיפור הבריאה השני, הוא הרבה יותר מפורט וציורי ומספר לנו על הפיצול שילך ויעמיק עם חטא גן העדן . יש פעילות רבה בתיאור זה.
בראשית ב' פסוקים ד-כג
"אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים…ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. ויטע ה' אלהים גן עדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר… ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה… ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגר בשר תחתנה. ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
אנחנו רואים שם אחר לבורא- ה' אלהים המציין את אחוד העליון עם התחתון. שיתוף מידת הרחמים בדין מאפשר את היצירה החיה. מאפשר קטנות וגדלות . זה גם מה שקראנו בקטע הראשון שאנחנו בעבודה שלנו יוצרים את עצמנו בצלם אלהים. הבריאה קשורה כבר למבנה העולם ולפיצול שקיים בו . האל מעורב בטבע: יוצר מעפר, נוטע גן האדם פסיבי מבחינת סדר הבריאה : האדם נברא ראשון, אח"כ הצמחים ורק אח"כ בעלי החיים.
האדם נברא ורק לאחר שלא נמצא לו עזר כנגדו מבעלי החיים מרדים אותו האל ובונה מצלעו את האשה. עצם מעצמי- תחילתה של עצמיות, אגואיזם, הרצון לקבל. האדם נוצר מעפר- מעמד נמוך יותר. יותר מוצק ופחות אתרי התפקיד שלו לעבוד ולשמור את הגן.
למה צריך לעזוב את אביו ואמו ולדבוק באשתו – מה המשמעות של זה היום? רק על ידי החיבור בין זכר ונקבה נוצר שלם. מעבר לזה יש שני צדדים ויצירה שלישית שהיא קו האמצע האור בחיבור הנכון. זו היצירה השלמה.
שאלה: למה ה' מרדים את האדם? מתי אנחנו נרדמים. האם לקחו מאתנו חלק בנו שלא היינו בתודעה ערה? מתי התעוררנו לידיעה שמשהו בנו חסר? חסרון יוצר השתוקקות אנחנו כבר לא בשלם.
שטיינר מציין שהחלוקה למינים התרחשה בלמוריה. תקופה בה האדמה התחילה לאבד חלק מהנוזליות שלה והפכה למוצקה יותר. גם האדם האנדרוגני התחיל לאבד משלמותו. האדם הלמורי בגלל דו מניותו לא יכול היה לקשור תחושה חושית עם מחשבות. הוא לא חשב. חייו התנהלו לפי אימפולסים. תודעתו היתה חלומית. בתוך ההתפתחות הזו היו גם אנשים בעלי יכולת איטואיטיבית חזקה עם קשר חזק עם עולם הרוח.
אותם בני אדם הפכו בהדרגה לזכר ונקבה ואיבדו את יכולת ההפריה העצמית. חלק מהאנרגיה הזו השתחררה למחשבה והתפתחות המודעות העצמית. שטיינר אומר שהמחיר של המחשבה הינה חד מגדריות הגופים הנקביים והזכריים , כל אחד מהם מייצג דמות פגומה של הנפש. איבדנו את השלמות והאחדות שלנו עם האלהי אך השגנו את האפשרות להתפתחות של חיים חופשיים שדרכם נוכל למצוא שוב את האחדות.
מה קורה בתקופתנו בין הנקבי לזכרי:
על פי שטיינר אנחנו חיים בתקופה של הכרעה – אנחנו צריכים לפתח את היכולת להתגבר על המפריד, על הפיצול.
בתקופה שלנו אנחנו צריכים ללמוד לקחת חלק ככוח בורא של העולם- האם אנחנו מבינים את זה ? את גודל האחריות.
מה ששולט הוא האגואיזם- מה אני יכול להשיג עבור עצמי.
שטיינר בספרו הפילוסופיה של החירות אומר שאנחנו חיים בתוך גזע מסויים, עם, דת, משפחה, מין זכרי או נקבי, מדינה – כל אלה משפיעים עלינו אבל כל אלה ישרתו את האדם כאמצעי לביטוי ישותו המיוחדת.
כשעוסקים ביחיד אפשר להסביר אותו רק מתוך עצמו.
את הקשיות בשיפוט כשמנסים להגדיר לפי הסוג ניתן לראות בהבדלים בין המינים. "כמעט תמיד רואה הגבר באישה והאישה רואה בגבר יותר מדי מן האופי הכללי של המין האחר ופחות מדי מהאינדיבידואלי. " דבר זה שטיינר מציין פוגע יותר בנשים בגלל מעמדן החברתי. כלומר לא על בסיס אינדיבידואלי.
"כל עוד מתווכחים הגברים אם האישה מתאימה למקצוע מסויים "על פי טיבעה", לא תחול התקדמות בפתרון מה שמכונה בעיית האישה מעבר לשלב הבסיסי ביותר מוטב שהאישה תחליט מה היא רוצה להיות, במסגרת מגבלותיה הטבעיות." שם, עמוד 178
שתוף 4:
"במקום שבו מתחילה חירות הפרט (בחשיבה ובפעולה), נפסקת הגדרתו לפי חוקי הסוג. ( סוג הכוונה לחלוקה לגבר ואישה , לעם, משפחה וכדומה) אין להסיק מתוך מושג הסוג איך צריך האינדבידואל לחשוב. זאת קובע רק הוא עצמו. …מי שרוצה להבין את האינדבידואל היחיד, חייב למצוא את הדרך אל תוך ישותו המיוחדת ולא להתעכב על תכונותיו האנושיות הכלליות.
לשם הבנתה של אינדבידואליות חופשית, עלינו לקבל לתוך רוחנו את המושגים שהיא מגדירה את עצמה באמצעותם, לקבל אותם בטהרתם (בלי לערבב אותם בתוכנם של המושגים שלנו). אלה המערבבים מיד את מושגיהם בכל שיפוט על הזולת, אינם יכולים להגיע לעולם להבנת האינדבידואליות. בדיוק כשם שהאינדבידואליות משתחררת מתכונות הסוג, כך חייבת פעולת ההכרה לשחרר את עצמה מן האופן שאנו מבינים את מה ששייך לסוג. רק במידה שאדם משתחרר כך ממה ששייך לסוג, הוא יכול להיחשב רוח-חופשית בתוך ישות קיבוצית אנושית. אין אדם שכולו סוג ואין אדם שכולו אינדבידואליות".
שטיינר, הפילוסופיה של החירות, עמודים 177-180
שטיינר מסביר לנו בקטע הזה שההפרדה לזכר ונקבה במובן המגדרי-חברתי, מנוגדת לחירות האישית. כלומר אנחנו רואים שהפיצול המגדרי צריך לקבל אופי אחר על מנת שנוכל להיות חופשיים בתוך חברה. כלומר הצעד הבא הוא לראות כל אדם כבן רוח ללא קשר למין או הגדרה חברתית אחרת.
היום הכוח האינדיבידואלי שאפשר לנו לבנות אני חזק ונפרד גרם גם לפירוד ולאגואיזם. אנחנו רואים את זה בקושי לקיים זוגיות ובקושי שלנו להכיר את האחר ובטח הקושי הגדול להכיר את האחר כבן רוח. השאלה של תקופתנו היא איך אנחנו יכולים לראות באחר בן רוח- בעל צלם אלהים?
אנחנו צריכים היום ליצור כוח של אחדות שיאפשר לאהבה לצמוח.
הפתגם טובים השניים מן האחד – פירושו שהיחד מאפשר ליצור שלם. יש כוח עצום באחדות שלא בלועה אלא מאפשרת לבנות משהו שלישי משניים. שטיינר מציין שזוגיות ארוכה יוצרת גוף אתרי נפרד מהשניים שלוקח לו זמן להתפוגג אחרי שזוג נפרד או אחד מבני הזוג נפטר.
מה שקורה בפועל היום ממספר מאמרים שקראתי הוא שההגדרה הביולוגית של גבר ואישה מאבדת את האחיזה שלה ובמקומה נכנס ספקטרום של הגדרות שכל אחד יכול לבחור לעצמו.
למשל בגרמניה קיימת הצעת חוק לפיה אדם יוכל לשנות את המגדר שלו לפי החלטתו. זה קיים גם היום אבל מצריך חוות דעת של מומחים והחלטה של בית משפט.
אוניברסיטת ייל יצאה בתוכנית שמאפשרת להורים להשתתף עם ילדיהם בני ה3 למסע של הגדרה מגדרית.
אפילו ארגון הבריאות העולמי אמר שהוא ישנה את ההגדרות המגדריות של זכר ונקבה.
אחת הטענות של מדענים היא שקיים ניסיון להגדיר מדעית ספקטרום מיני המכיל זהויות מיניות מגוונות, בעוד שזה קשור בעיקרו לתופעה חברתית-פוליטית.
אז מה קורה לנו? ספקטרום של הגדרה מינית או אי הגדרה קשור לאינדיבידואל, כמו שגם שטיינר מציין.
השאלה היא האם חוסר הגדרה בינרי מראה על התפתחות רוחנית או השתקעות נוספת בחומר ובאגואיזם של האינדיבידואל. האם הוא מתרחק או מתקרב אל האחר?
האם אתם יכולים לראות את שני הצדדים?