ביוגרפיה בימי קורונה 88

11.8.21

לצפייה בווידאו של הלימוד לחצו כאן

תמלול השיעור:

היום השיעור האחרון לפני שיוצאים לחופשה, ונפלה בחלקי הזכות להעביר אותו. הנושא עליו נדבר היום הוא “המניע והייחול”. חלקכם מכירים את המושגים האלו מנקודות מבט שונות, והיום נפרוט אותם באופן נוסף. הנושא ‘”המניע והיחול” הוא מתוך הספר של אורנה ‘הרצון והקורבן’, המבוסס על מחקרו של צבי בריגר ז”ל, ונלמד בשנה ד’ של ההכשרה. שני המושגים האלו הם פרי מחקר של ההרצאה הרביעית בספר של שטיינר ‘ידע האדם’.

נקרא ציטוט מתוך הספר ‘הסיפור שאינו נגמר’ (מיכאל אנדה), ותנסו לראות מה יותר משתייך לכם למילה ‘מניע’ ומה משתייך יותר למילה ‘יחול’:

“ימים אחדים לאחר מכן ניהלו עוד שיחה רצינית ביניהם. בסטיאן הראה לאריה את הכתובת החרותה בצדו האחורי של הקמיע. “מה לדעתך פירוש הדבר”? שאל.

 “עשה כל מה שליבך חפץ”.          

“זה ודאי אומר, כי מותר לי לעשות כל מה שעולה ברצוני. אינך חושב כך”?

לפתע פתאום לבשו פני גרוגרמאן ארשת רצינית וחמורה להבהיל, ועיניו נתלהטו.

“לא” אמר בקולו העמוק, הרועם. “פירוש הדבר, שעליך למלא את רצונך הכן והאמיתי, אין קשה מזה”.

“רצוני הכן והאמיתי? למה כוונתך בכך?”

“זה הסוד הכמוס ביותר שלך עצמך ואתה עצמך אינך יודע אותו.”

“ואיך אוכל לגלות מהו”?

“בכך שתלך בדרך משאלותיך, ממשאלה למשאלה, מהראשונה עד לאחרונה. הדרך הזו תוליך אותך לדבר שאתה רוצה באמת בכל לבך.”

מה בשיחה הזו מתחבר ל’מניע’ ומה רומז יותר ל’יחול’?

משתתפת – השיח מושך לכיוון של היחול, כי הוא מדבר על משהו כמוס, משהו שצריך לחפש אותו. זה לא ‘מה שבא לך’ – שהופיע בתחילת השיחה, אלא משהו שאתה צריך לחפש בתוכך, ושם יש את היחול.

אביבית – אז את מדברת על משהו שאתה רוצה לבין משהו יותר כמוס שצריך לחפש אותו.

משתתפת – כן, שצריך להגיע אליו.

אביבית – ננסה לפרוט מה זה בשבילכם מניע ומה זה יחול, ברמה של אסוציאציות, רגשות, מחשבות, צבעים…. איזה אסוציאציות עולות לכם כשאתם שומעים את המילה ‘מניע’? מה עולה לכם כשאתם שומעים את המילה ‘יחול’?

מניע ייחול
•         בכדי ש…

•         רצון

•         צורך נפשי

•         תנועה

•         עלייה

•         המראה

•         דחף

•         להשיג

•         מנוע

•         אדום

•         כהה, חזק

•         מוטיבציה

•        ארצי

•         סוד

•         כמיהה

•         מטרה…סוג מסוים מטרה

•         משאלת לב

•         מתמשך, לאורך זמן

•         התפתחות

•         ערגה

•         אינסופי

•         סמוי

•         תכלת

•         בהירים, פסטלים

•         חרישי

•         רוחני

•        נשגב

היסודות הם שונים – הייחול הוא באיכות של מים או אויר, והמניע הוא יותר אדמה או אש.

אנחנו רואים פה את השונות, ועכשיו נשאל מה המשותף בין המניע והיחול?

משתתפת – שניהם נמצאים אצל האדם, שניהם חלק מה’אני’. אבל נמצאים במקומות שונים: אחד בארצי ואחד ברוחני, אחד באני הנמוך יותר ואחד באני הגבוה.

משתתפת – שניהם קשורים להתפתחות.

אביבית – נכון. מה הוא אותו דבר שחודר דרך ה’אני’ את כל הגופים, אבל נמצא באמות התפתחות שונות? מה הוא יכול להיות?

משתתפת – כוח רצון. שניהם מוליכים אותנו לפעולה.

אביבית – אני אוריד את המילה כוח ואתייחס למילה רצון – יש שם פעולה, כאשר במניע הוא יותר חזק, יש בו יותר פיזיות וכוח, ובייחול יש רצון שבא לידי ביטוי בצורה יותר עדינה.

משתתפת – כיסופים.

אביבית – אז מה זה רצון? זו שאלה גדולה, אבל אפשר לענות עליה גם אינטואיטיבית.

משתתפת – משהו שנובע מצורך, מהפנים אל החוץ. אביבית – כלומר זה משהו מהפנים שפועל בעולם.

משתתפת – ביטוי של ה’אני’ באמצעות פעולה, עשייה. נוכחות, עמידה בעולם.

משתתפת – אני חושבת שאת שניהם, גם את המניע וגם את הייחול, מרגישים בגוף הפיזי.

אביבית – נכון, תכף נראה איך מרגישים את הייחול, שהוא יותר חמקמק.

משתתפת – זה גם קשור לאנרגיית החיים שלנו. רק כשמשהו חי יש לו רצון.

אביבית – נכון, הרצון הוא ביטוי חזק של הגוף שלנו, וככה אנחנו פועלים עם הגוף שלנו בעולם. מה היה הגוף בלי רצון?

משתתפות – כלי ריק. חסר חיים. גווייה. חסר תכלית.

אביבית – זאת אומרת שהגוף שלנו בלי רצון חוזר להיות חומר. אם נשווה את הרצון לרגש באופן כללי, מה ההבדל בין הרצון לרגש?

משתתפת – רגש מניע את הרצון.

אביבית – רגש יכול להניע את הרצון. אם נחזור לחץ וקשת, למשל, נראה שלרצון יש כיוון, לעומת הרגש שיש לו איכות אמורפית, הוא חסר צורה וחסר כיוון. הרצון, לעומת זאת, הוא מעוצב.

משתתפת – הוא גם נמצא בגפיים, הידיים והרגליים מעוצבות. הרצון מאוד ברור, המיקום שלו ברור.

אביבית – אם נשווה את הרצון לרגש נוכל לומר שרצון זה כוח ורגש זאת אנרגיה. הרצון הוא כוח בעל כיוון ברור, לעומת רגש שהוא אנרגיה אמורפית חסרת כיוון.

״רצונו של האדם כבודו״ – הרצון הוא קודש הקודשים של האדם. הרצון קשור ל’אני’, והוא בא לידי ביטוי בהיבטים שונים’ בהתאם למרכיבי האדם השונים

הרצון הוא ישות רוחנית מיסודה שאינה זקוקה לאובייקט פיזי כדי להתקיים ביקום; על פני האדמה פועל הרצון על הגוף אבל אינו תלוי בו

חשוב להוסיף שעל-פני האדמה הרצון פועל בפיזי, אבל הוא ישות בפני עצמה. הוא לא תלוי בגוף כדי להתקיים. לאיזה היררכיה שייך הרצון?

משתתפת – הראשונה.

אביבית – הרצון קשור להיררכיה הגבוה ביותר, יש לו קיום בפני עצמו, ומההיררכיה הגבוהה ביותר הוא חודר כמו צינור את כל ההיררכיות מתחתיה עד האדם, ובאדם – מה’אני’ הגבוה שלו דרך ה’אני’ הנמוך שלו ודרך כל שאר הגופים.

נראה איך הרצון בא לידי ביטוי בגופים שלנו, במעטפות. איזה מעטפות יש לנו?

משתתפת – הגוף הפיזי, הגוף האתרי, והגוף האסטרלי, וה’אני’.

אביבית – הרצון, כשהוא בא לידי ביטוי בגוף הפיזי, הוא נקרא אינסטינקט.

כשהרצון בא לידי ביטוי בגוף האתרי, הוא נקרא דחף.

הביטוי של הרצון בגוף האסטרלי הוא תשוקה.

בגוף הפיזי – האינסטינקט:

“אך במובנים רבים, בנוי גופה של החיה אחרת משל האדם. חִשבו על חיות כמו הבונה, כאשר הוא בונה את ביתו. האדם אינו יכול לעשות זאת מבלי שרכש קודם את המיומנות הזאת, דרך לימוד. הבונה בונה את ביתו מתוך המערך של גופו הפיזי, שהוא כאילו המורה שלו. כנ”ל לגבי הדבורה, הנמלה; גם בהן קיים שימוש מושרש – שאינו קיים באדם – וכל זה מכונה אינסטינקט.”                               

  שטיינר, ‘ידע האדם’, פרק 4 עמ’ 48

משתתפת – אם אדם צריך לרכוש מיומנות מסוימת אז הוא צריך ללמוד אותה, מה שאצל חיות מסוימות מובנה בתוכן, זה מה שמייחד אותן ומאפיין אותן.

אביבית – נכון. הוא נתן דוגמא לבונה, לנמלה ולדבורה. אפשר להגיד על בעלי הכנף למשל שבמבנה שלהן, בקונסטיטוציה הפיזית שלהן, מובנה הקישור לעוף, כאינסטינקט אינהרנטי. הביטוי של הרצון כאינסטינקט זו הרמה הנמוכה ביותר ביטוי הרצון – וזה בגוף הפיזי. האדם – צריך ללמוד את הכישורים, לרכוש אותם, ולא יכול להיות כמו הבונה שכישוריו מובנים בגופו.

דוגמאות לאינסטינקטים שלכם?

משתתפת – Fight, Fly, Freeze  הם הישרדותיים, אלה אינסטינקטים שהתכוונת אליהם?

אביבית – גם הם מובנים בנו, ויש בהם משהו חייתי הישרדותי. ועוד אני מתכוונת לאינסטינקטים שיש בנו כמו הבונה. בשביל לבנות בניין אני כאדם צריכה ללכת ללמוד אדריכלות, כי כאדם זה לא מובנה בי שאדע לבנות בתים, או לעוף. איזה אינסטינקטים, כישורים, יש לכם שבאתם איתם? יש אנשים שאומרים עליהם שיש להם ‘ידי זהב’, או ‘יש לו אינסטינקט למסחר’. איזה אינסטינקטים כאלה יש לכם?

משתתפת – לי יש אינסטינקט התרבות, אימהות. לידות. זה אינסטינקט אצלי, אף אחד לא לימד אותי את זה.

אביבית – אני מתכוונת יותר לאינסטינקטים אחרים. כולנו בני אדם, לכולנו פחות או יותר אותו מבנה, בעוד אצל החיות – אם ניקח את כל הבונים למשל, במבנה הפיזי שלהם כאינסטינקט יש להם את היכולת לבנות, בעוד אנחנו צריכים ללמוד את זה. למה אנחנו בני האדם כ’זן’, בשונה מהחיות צריכים ללמוד לעוף, להכין דבש, ועוד…

משתתפת – כדי שנצטרך לפתח כוח רצון. כדי להפוך משהו להיות שלנו אנחנו צריכים לגייס את כוחות הרצון, כדי לצאת לפעולה, ללמוד אותו לאכוש אותו.

אביבית – וכוחות הרצון האלה, מאיפה הם מופעלים? לחיה יש כוח רצון שונה מכוח הרצון שאני צריכה לגלות כדי ללמוד.

משתתפת – אני חושבת שחיה שיש לה רצון לצאת לחפש צוף ולהפוך אותו לדבש – זה הרצון היחיד שיש לה, אין לה שום רצון אחר מעבר לזה, ולכן היא גם לא מתפתחת. היא נשארת כל הזמן על אותו הקו של ‘לצאת מהכוורת, לעוף לפרח להביא את הצוף’. ואנחנו, כנראה, יצורים אינסופיים אז אנחנו חייבים ללמוד את הדברים האלה.

אביבית – אז אני לא יודעת אם אנחנו אינסופיים אבל אנחנו בהחלט צריכים ללמוד את זה, בשונה מהחיה. אז מה לנו יש ולה אין?

משתתף – לנו יש את ה’אני’, בשביל ללכת אנחנו צריכים להזדקף וללכת, מה שהחיה עושה מהרגע הראשון.

משתתפת – אולי לנו יש גם חופש בחירה.

משתתפת – לנו יש את מימד ההתפתחות, מה שאין לחיה.

אביבית – למעשה, אם היינו כמו החיה והרצון כאינסטינקט פיזי יחיד היה מובנה בקונסטיטוציה הפיזית שלנו כמו אצל החיה כברירת מחדל, אז חופש הבחירה היה נשלל מאיתנו. החירות הייתה נשללת מאיתנו. ולאדם יש את חופש הבחירה, וזה אחד הביטויים.

נעבור לביטוי הרצון בגוף האתרי – הדחף:

“וכעת, בגופנו הפיזי חי הגוף האתרי, כשהוא מעצב אותו וחודר אליו לחלוטין. עבור החושים החיצוניים הוא על-חושי, בלתי נראה. אך בהסתכלנו על טבע הרצון, אזי, בדיוק כפי שהגוף האתרי חודר לגוף הפיזי, הוא אוחז גם בכל המתבטא כלפי חוץ בגוף הפיזי כאינסטינקט – ואז הופך האינסטינקט לדחף. בגוף הפיזי מהווה הרצון אינסטינקט; ברגע בו מחזק הגוף האתרי את האינסטינקטים, הופך הרצון לדחף.״

שטיינר, ‘ידע האדם’, פרק 4 עמ’ 48

מאיזה עולם, מאיזו ממלכה אנחנו מכירים את הדחף?

משתתף – הצומח. הצמח פשוט צומח, יש לו דחף להתפשט, להתרחב.

אביבית – נכון מאוד. נזכיר שהרצון בגוף האתרי עולה דרגה: מאינסטינקט הוא הופך לדחף.

הרצון בגוף האסטרלי – התשוקה:

הדחף הופך להיות תשוקה, והתשוקה היא ביטוי של הרצון ברמה עוד יותר גבוהה. הרמה היא רמת התודעה – יש יותר תודעה לרצון. מה שונה בין תשוקה, שהיא ביטוי הרצון בגוף האסטרלי, לבין ביטוי הרצון בגוף הפיזי והאתרי?

“לאדם יש גם גוף תחושה (רגשות), שהוא פנימי עוד יותר. כעת, גוף זה תופס את הדחף ואז – לא רק שנוצרת הפנמה, אלא שהאינסטינקט והדחף עולים לתודעה ובכך מתקבלת התשוקה. …אך כשאתם מדברים על התשוקות, תגלו – באופן אינסטינקטיבי למדי – שאתם מסתכלים עליהן כעל משהו פנימי ביותר.”

שטיינר, ידע האדם’, פרק 4, עמ’ 49

אתם יכולים להרגיש על מה הוא מדבר? יש בתשוקה משהו שמרגיש פנימי יותר מהדחף ומהפיזיות של הרצון באתרי ובפיזי.

משתתף – יש משהו בתשוקה שאנחנו מזדהים אתו יותר. הפנימיות הזו הופכת את זה לדבר שאנחנו יותר מזדהים אתו. זה קשור לתודעה.

אביבית – אני חושבת שאפשר גם להזדהות עם הדחף, ובהחלט גם עם התשוקה.

כמה דוגמאות לביטוי הרצון כאינסטינקט: מאחורי רצון ללמוד, להתפרנס, להרוויח כסף – יכול להיות שיש כל מני אינסטינקטים של חוש טכני, או של חוש אומנותי. האינסטינקט הזה עוזר לאדם לבחור את הכיוון המתאים לו. כשהרצון מופיע כדחף – זה כמו הדחף של הילד לחיקוי: הוא מחקה את מה שהוא רואה. לפעמים, בחירת מקצוע מונעת מדחף, למשל: לחקות את ההורה. אז אפשר לומר שמאחורי דחף עומד צורך הישרדותי. מניע כתשוקה, שבו יש יותר רגשות, יכול להיות למשל אצל אדם שסבל בעבר מהתעללות, ובעתיד הוא יכול לפעול מתוך תשוקה לרפא את הסבל בעולם, למשל להקים מעון לנפגעי התעללות. פה אפשר לתכלל את שלושת סוגי הביטוי של הרצון ל’מניע’. כל הסיבות, הדחפים והתשוקות, מתאחדים לדבר אחד בנפש – למניע. ההבדל ביןאינסטינקט, דחף ותשוקה מצד אחד לבין מניע מצד שני – זו מידת הנוכחות של ה’אני’ ברצון. כמו שאמרנו, הרצון יורד וחוצה את כל דרגות התודעה. ככל שמידת הנוכחות של ה’אני’ גבוהה יותר ברצון, ככה אני מבינה אם הרצון שלי הוא יותר ‘מניע’, או שהוא יותר ‘ייחול’. ביעוץ הביוגרפי אנחנו בודקים כל הזמן את המניעים שלנו – חקר המניעים. לגבי כל מעשה בעולם אנחנו צריכים להבין: מאיפה אני פועל.

כשאנחנו עוברים ל’ייחול’ אנחנו מדברים על משהו יותר אוורירי, יותר דק, יותר בהיר, רך. אנחנו נוהגים לומר ‘קול דממה דקה’. יש בו קול, אבל הוא מאוד דק.

הרצון בתוכנו הוא כמוס, אנחנו לא יכולים לתפוס אותו. הוא מניע אותנו עוד לפני שאנחנו בכלל יודעים, ולפני שאנחנו פועלים. הרצון רוצה להזיז את היד לפני שאני יודעת שאני רוצה להזיז את היד, ולפני שאני מזיזה אותה.

יש שני רצונות :

הרצון הגלוי – הוא המניע, והרצון הנוסף הוא הרצון הסמוי – הוא הייחול.

לפעמים אתם אולי פוגשים אותו בשם ‘האדם החכם’ בתוכנו. הייחול הוא הרצון של הנשמה. אנחנו נושאים אותו בתוכנו.

“אינני מתכוון כאן לשאיפות חזקות שמתוכן צומחות התשוקות, אלא לקול דקיק של ייחול המלווה כל מניע שלנו. הוא תמיד בנמצא; הייחול תמיד מלווה את המניע.”

זו ההמשכיות שעלתה בהתחלה: הוא תמיד מלווה אותנו, אבל הוא דק מאוד. אנחנו צריכים לפנות לו מקום. מה יפנה לו מקום? מה יכול לפנות מרחב לייחול להתגלות?

משתתפת – עבודת מודעות, התפתחות, מפגש עם שומר הסף הקטן, כל התהליכים שאנחנו עושים הם המאפשרים לייחול להיחשף.

אביבית – זה נכון באופן כללי, ומה בהקשר של המניעים?

משתתפת – הרגש. כשמזהים את הרגש זה יכול לתת לנו רמז קטן מה באמת מסתתר מאחורי המניע.

אביבית – הרגשות שלנו הם בגוף האסטרלי, וגם הוא שייך למעטפות בהן הרצון בה לידי ביטוי כמניע. זה עדיין מניע. ואם נתחיל לנהל את הרגשות ע”י הכנסת ה’אני’, ונבין את המניעים שלנו ומאיפה אנחנו פועלים, אז נוכל לחתוך את החיבור האוטומטי בין שלושת כוחות הנפש.

משתתף – הפרדת כוחות הנפש.

אביבית – נכון. כנעשה הפרדת כוחות הנפש אז יתחיל להתפנות קצת חלל לייחול להתגלות. הוא שם תמיד, ואנחנו מפנים לו מקום להתגלות.

משתתפת – אולי לזה הייתה הכוונה בגילוי הרגש שנאמר מקודם: כשאנחנו עושים הפרדת כוחות הנפש אנחנו יכולים לזהות את הרגש ולהפריד אותו.

רציתי שנשתף באירוע ביוגרפי שבו נזהה את הייחול, אבל במקום זה אני אתן דוגמא קטנה, ובה ננסה להבין את המניע והייחול.

“מה שרצית או שעשית היה טוב”. בעוד שהקול החרישי מעולם הרצון ילחש: “את מה שעשית, אתה יכול לעשות טוב יותר”. נכנה את הקול החרישי של הרצון בשם – ייחול (wunsch) “

שטיינר, ‘ידע האדם’, פרק 4 עמ’ 50

יש פה סוג גדול שאתם מוזמנים לחקור: הייחול הוא הקול שמפנה אותנו לעשות את אותו מעשה – טוב יותר. ולכן הספירלה שבתמונה, וזה גם קשור לסוד השיקופים: מי שהגיע לגיל 58 יכול לזהות באופן הרבה יותר בהיר את הייחול שהולך אתו, יחד עם כל המניעים, לאורך החיים.

אירוע ביוגרפי:

דפנה חיפשה בן זוג. לאחר שמצאה בן זוג כלבבה פעלה בלא מודע באופן שחיבל בזוגיות. הדבר גרם לה למשבר גדול, שלאחריו השתנו מערכות היחסים שלה עם גברים לטובה.

מה היה המניע שלה? מה היה הייחול שלה?

בלי להכיר את הביוגרפיה, מה לדעתכם היה המניע שלה באירוע הזה, ומה יכול היה להיות הייחול? היא חיפשה זוגיות הרבה זמן, היא מצאה זוגיות כלבבה, היא חיבלה בקשר הזה והקשר התפרק, והיא עברה משבר מאוד גדול. בעקבות המשבר הזה הייתה לה מערכת יחסים, אבל מערכת היחסים הזו הייתה אחרת לגמרי ממערכות היחסים הקודמות שלה. איך אתם יכולים לזהות מה היה כאן המניע ומה היה הייחול?

משתתף – הייחול הוא התפתחות, המניע הוא קשר. דרך המשבר, דרך הלמידה על ‘איך מנהלים קשר’ היא התקדמה בהתפתחות.

אביבית – נפרוט את זה יותר: המניע שלה היה קשר, היא רצתה קשר, וזה היה המניע הגלוי לגמרי. אבל כשהיה לה כבר קשר, היא גרמה לקשר הזה להתפרק. והיא חוותה משבר מאוד גדול, שמתוכו היא צמחה. אז מה הייחול שלה, שעמד מתחת לכל האירוע הזה? הייחול הגבוה, שהיא לא יכלה להגיד אותו אפילו לעצמה?

משתתפת – אולי לכונן מערכות יחסים ממקום יותר גבוה, יותר עמוק, ממה שהיא הייתה רגילה לקיים.

אביבית – זה הייחול: ה’אני’ הגבוה שלה, שם בא לידי ביטוי הרצון כייחול שהולך אתה כל הזמן הזה, היה לתקן את מערכות היחסים שלה, שאכן עד כה היו סימביוטיות, למערכות יחסים שונות, ליכולת לקשור קשר בצורה אחרת לגמרי. זה היה ייחול גבוה, אבל היא לא זיהתה אותו, אלא רק אחרי המשבר. כי מה שהניע אותה – הרצון, המוטיבציה, המניע, היה ממקום נמוך יותר מה’אני’, והוא ‘לרצות קשר, להיות בזוגיות’.

משתתפת – אז גם המניע וגם הייחול הם רצון לקשר, אבל במניע זה רצון לקשר ברמה הנמוכה ביותר (שיהיה לי קשר, שתהיה לי זוגיות, שאני אהיה כמו כולם), והייחול הוא גם רצון לקשר אבל קשר מסוג אחר, שלא יושב על המניעים הנמוכים. הכמיהה ליצור מערכת יחסים אחרת ולא סימביוטית/מאשימה/וכו’…. זה באמת לעלות ברמת יצירת הקשר, אבל עדיין זה רצון ליצור קשר. זה אותן מילים, רק ברמות שונות.

אביבית – ממש סיכמת לנו את זה: הרצון בא לידי ביטוי מהגוף הכי נמוך שלנו, ועד ה’אני’ הכי גבוה שלנו.

אני מזמינה אתכן לבחון יותר ויותר את המניעים – להבין מאיפה אנחנו פועלים בגופים הנמוכים, או אולי אפילו מה’אני’, וגם ב’אני’ יש את הצד הארצי – האגו, ואת הצד הגבוה – ה’אני’ הגבוה. והמשימה שלנו היא לצמצם את הפער בין המניע לייחול.

משתתפת – זה היה לי מאוד מאוד מעניין. תודה.

אביבית – זה היה מקטע קטן מתוך ספר וקורס שלם. תודה לכולם.

print