29.9.21
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
סיכום עיקרי השיעור
את שני המפגשים הקרובים, לפחות, נקדיש לנושא מוכר אבל עדיין חשוב ומרכזי :
כוחות הנגד ופועלם באדם – לוציפר ואהרימן
על פי האנתרופוסופיה ישנם 2 כוחות נגד המאיימים לנתק את האדם מתוך הזרם המרכזי , זרם האמצע, דרך הישר.
אלו כוחות שהאלוהות הציבה ויש להם תפקיד חשוב באפשרות של האדם להגשים את משימתו להיות ישות חופשית.
כל אחד מהם מאיים על ישות האדם ורוצה לסחוף אותו לחד צדדיות.
כדי שלא ניפול טרף לכוחות הללו אנו נדרשים להכירם את שני הכוחות הללו ואת דרכי הפיתוי שלהם.
אם נצליח להתגבר על כוחות אלו, תהיה לנו האפשרות להפוך מישות 'ילדית' (נברא) אל ישות יוצרת (בוראת).
כדי להבין זאת עלינו לשאול מיהו האדם?
האדם בנוי משתי ישויות מנוגדות רוח וחומר.
האדם הינו הישות היחידה שצריכה לשאת בתוכה את המצב הבלתי אפשרי של ישויות סותרות, של ניגודים. זהו הדבר שמייחד את האדם והופך אותו לנזר הבריאה.
בכל המערכות מעלינו או מתחתינו אין אף ישות שנאלצת לשאת את הקונפליקט הזה.
"ישויות שהנן היוצרות והבוראות של האנושות פיתחו וביססו אותנו בקיום ארצי. אנו בני אדם כפי שאנו, בקיום הארצי, בהתאם לזרם האחד אותו תיארתי (הזרם המרכזי). ישנם כוחות אחרים, שלו הם היו מנצחים, היו מעצבים אותנו רק כאנשי-האדמה; הם היו קורעים אותנו מהעבר בשבתאי, שמש וירח. הם היו משמרים אותנו בחיים ארציים, הופכים אותנו לחלוטין לאנשי האדמה. כוחות מסוימים שואפים לכך; אלו הם הכוחות האהרימניים. אהרימן שואף להפוך אותנו לבני אדם הקשורים רק לזמן, ולנתק את חיינו הארציים מהעבר הקוסמי. הוא שואף להפוך את האדמה לישות המוכלת בעצמה באופן מוחלט, להפוך אותנו לחלוטין לארציים, אדמתיים.
ישנם כוחות נוספים השואפים בדיוק לדבר ההפוך; לקרוע אותנו מחיי הזמן האלו, להעניק לנו חשיבה, רגש ורצון הקולחים פנימה רק מעולם המשך (Enduring realm). ישויות אלו שואפות למלא אותנו – מלידה ואילך וללא מאמץ מצדנו – בכמות קטנה מאוד של חשיבה, רגש ורצון, ואז לשמר את זה עבורנו במהלך השלם של חיינו. לו הם היו מנצחים, היו החיים תלויי-הזמן שלנו מתייבשים לחלוטין. לבסוף היינו (…) שמים בצד את הגופניות הפיזית, את ישות-הרוח הגופנית שלנו. אך המשימה שלנו, כל עוד היא מגיעה מהקיום-הארצי שלנו, לא הייתה מתממשת. היינו מסולקים מהקיום-הארצי. עבור הישויות האלו האדמה רעה מדי, הן שונאות את האדמה, הן היו רוצות להיפטר ממנה. (…) אלו הן הישויות הלוציפריות. הן שואפות בדיוק לדבר ההפוך ממה שהישויות האהרימניות חפצות בו.
הישויות האהרימניות רוצות לשחרר את האדם יחד עם כל קיום-האדמה מהעבר הקוסמי, ולשמר את הארצי. הישויות הלוציפריות שואפות לסלק את האדמה, לסלק מהאדם כל דבר שהוא ארצי ולהעביר אותו ספיריטואליזציה מלאה, כך שכוחות האדמה לא יוכלו לפעול עליו. הן היו רוצות שהאדם יהיה ישות-קוסמית טהורה, שהאדמה תישמט מהאבולוציה, ותיזרק ליקום. בעוד שאהרימן רוצה שהאדמה תהפוך לישות עצמאית, ושתהיה כל עולמו של האדם – שואפות הישויות הלוציפריות למטרה ההפוכה. הן רוצות שהאדמה תעלם מהאנושות, ושהאנושות תתרומם לעולם בו הן עצמן קיימות, עולם טהור של משך. (…)
רק חִשבו: אנו, כבני אדם, עומדים למעשה בין שתי מטרות מנוגדות אלו של עולמות-הרוח. ובמובן מסוים, כבני אדם, מטרתנו היא לחיות את חיינו בעולם, כך שלא נלך אחר אהרימן או לוציפר, אלא נמצא את האיזון בין שני הזרמים."
ר. שטיינר, 'רוע מקורו ותפקידו ביקום' , הרצאה 2
שטיינר מתאר שיש את הזרם המרכזי בתוך האלוהות שהיא האחדות, ויש כוחות שונים (כוחות הנגד) הפועלים גם הם על האדם כנזר הבריאה.
השאיפה של אהרימן היא להפוך אותנו לבני אדם שקשורים רק לזמן, לנתק את האדם מהמהות הרוחנית. להיות ישות ארצית בלבד בתוך ממד הזמן.
הזמן לא היה תמיד, הוא נוצר עם נבט האדם בשבתאי קדמון. הזמן נוצר כדי שאנחנו נוכל לעבור התפתחות ותיקון. ללא הזמן לא היינו יכולים לעבור תיקון.
הזמן הוא גם המסך שלנו שמגביל את הראייה שלנו והופך אותה לחלקית. בעולם הרוח – עבר, הווה ועתיד – אחד הם, לא קיים שם ממד הזמן.
הישויות הלוציפריות רוצות לנתק אותנו מן האדמה, מהממד החומרי, לנתק אותנו מהממד בו יכול להתרחש התיקון ולהעלות אותנו ללא עבודה והכנה אל הממד הרוחני. אז ייווצר מצב של רוחניות אוטומטית ללא התהליך של היחיד (אינדיבידואל) והתפתחותו.
כאמור יש לנו כאן 2 כוחות –
אהרימן – (רק חומר) מאיים לכבול אותנו אל האדמה, הסופיות, הארציות ובכך נהפוך למעיין אדם-מכונה שחי ללא מטרה לקיומו, לכוד בזמן.
הוא מאיים לקחת מאיתנו את מטרת הבריאה – לממש את משימתו להחזיר את החומר לרוח.
לוציפר – (רק רוח) מאיים להפוך אותנו לישות רוחנית ללא תהליך של תיקון. אני אינדיבידואלי בעל מוסר אוטומטי ללא המהות שלשמה נוצרנו. ישות לכודה בנצח.
כל אחד מהכוחות הללו פועל על ממד הזמן ממקום אחר.
שאלה : מה היחס שלכם אל ממד הזמן? האם אתם יכולים לזהות מה הנטייה שלכם בהקשר לזמן? איפה הסכנה שלכם?
לוציפר –
מכונה נושא האור.
המפגש הראשון שלנו אתו הוא בסיפור גן העדן. הוא הנחש שמפתה את האישה לאכול המפרי עץ הדעת טוב ורע. הוא פונה אל האישה כי הוא חודר דרך האסטרלי.
הביטוי של לוציפר בחיים – תחושה של בערה ולהט פנימי, מהאידאלים הכי גבוהים ועד ליצרים והתשוקות הכי נמוכים.
משימתו – להביא את הנצח אל הרגע החולף, זאת אומרת להביא את ממד הרוח לתוך הממד הארצי.
יש לזה ביטוי גם בצד הגבוה וגם בצד הנפול.
איך הוא נכנס ומפתה אותנו בחיינו?
עקרון 1 – עיקרון העונג, זהו עיקרון אסטרלי הקשור לנפש, הוא מחבר בין הנעים לטוב ובין הלא נעים לרע. כך הנפש שלנו שופטת דברים.
עקרון 2 – עקרון גבוה יותר שעדיין לא נולד באדם בגן העדן – 'עקרון האני' – מה שטוב ומוסרי זה לאו דווקא מה שנעים לי, ומה לא נעים לי זה לא בהכרח לא נכון ולא מוסרי.
מה שנדמה לנו, לנפש שלנו כטוב הוא לא בהכרח נכון.
למשל – 'גורואים' רוחניים שעושים דברים איומים בהקשר הרוחני, משתמשים בפיתוי הלוציפרי לשימוש מיני וזה כבר לוקח אותנו לחוסר מוסר, אגואיזם ולרצון עצמי.
כל עוד אנו פועלים משם ושופטים את האירועים מתוך הממד הזה, הסבל יחווה כרוע.
בייעוץ הביוגרפי אנו מנסים להסתכל על האירוע ולפגוש אותו מחדש דרך השאלה של האמת והנכון – זו אחת הדרכים להתגבר על לוציפר.
בסיפור איוב אנו פוגשים את משמעות הסבל במובן העמוק ביותר אבל גם באירועים הרבה יותר קטנים הנטייה הטבעית של הנפש שלנו היא לדחות את מה שלא נעים לנו ונדמה לנו כרע.
ממד נוסף הוא – ניתוק מהחומר ושאיפה "להתאיין" –
אם הסבל הוא מיותר וחומר הוא מיותר אז עולה מתוך זה הפיתוי להפוך ל"אין", לא במובן הגבוה, פשוט להתנתק מכל מה שמחבר אותי לארציות. ישות שמזלזלת בחומר, שעושה הכול כדי לא לפגוש את החושך.
לדוגמא – האנורקסיה – הרצון להיות בלי גוף, הכחדה של הגוף – קיים פה הממד שרוצה להתגבר על הצורך הארצי לאכול. יש פה גם ממד של יהירות – אני יותר חזקה מאלוהים, מהבורא.
התכחשות לגוף (הפיזי, אתרי והאסטרלי).
מרדף אחר האור והכחשת החושך (דרקון אין דבר כזה)
נחשוב שנגיע לאור בלי לעבור דרך החושך, הרוע והחלקים הנמוכים, בלי שנשלים את משימתנו להתמיר את הרוע שתוכי.
לוציפר אומר לנו שאין צורך בחושך ובסבל. הרוע אינו קיים / אינו קשור אלינו. "שמישהו אחר יהיה בחושך".
כאשר אנו מכחישים את הרוע הוא צומח מתחת לפני השטח ומתפרץ ברגעים לא צפויים ואז הוא גדל למפלצת ענקית או שהוא מושלך על האחר.
בלי חיכוך ומגע עם הקונפליקטים הרוע יעלה על גדותיו לממדים אדירים.
שאלה: האם אתם מכירים את המקום הזה של להתכחש לחושך ולסבל? או "שמישהו אחר יהיה בחושך"? "החושך לא שייך אלי"?
נוסטלגיה
לרבים מאיתנו יש את הפיתוי לחשוב שפעם היה טוב. לא צריך להתקדם טכנולוגית, לא צריך מחשבים ומסכים. לא צריך את העולם המודרני והדברים הקשים שהוא מביא, נחזור להיות שבט, בטבע, נלבש בגדים מבד ונחיה בעולם יפה וורוד.
בדבר הזה יש תעתוע – אחת המשימות שלנו זה להתרחק מהשבט כדי לפתח אינדיבידואל ולחזור לרוח עם אני אינדיבידואלי. בתוך הזרמים הקיצונים בדתות רואים כמה רוע מסתתר מאחורי הרעיון היפה הזה.
להביא את הנוסטלגיה של פעם לתוך התקופה המודרנית זה גם הופך לסוג של רוע.
גם לאנתרופוסופיה יש סכנה להישאב למקום הזה, סכנה של ניתוק.
נושא ההתמכרויות הוא נושא מאד חשוב ששייך גם הוא לממד הלוציפרי. בהתמכרויות יש כמיהה לעולם הרוח ולאחדות והקושי לפגוש את הרוע והריק מוביל לרצון למלא אותו – אז יש נטייה לקחת משהו שימלא את הריק (סמים, סיגריות, אלכוהול, אוכל, מסכים, מין, מערכות יחסים וכו).
ממד נוסף המאפיין את לוציפר הוא סכנת היהירות –מתוך ניתוק והכחשה יוצאים למקום של יהירות ועליונות.
אלו מתנות לוציפר מעניק לנו ?
המשימה של לוציפר היא להביא את הנצח והרוח לתוך החומר. הפן הנמוך של זה מוביל לאגואיזם – לקחת את הידע הרוחני לטובת עצמי בלבד – דבר שנכון לחלק הראשון של החיים שלנו אבל לא בחלק השני. לחמוד את הידע הרוחני כמו שחומדים רכוש.
כשאנו מתגברים על האגואיזם ומוכנים להקרבה אנו יכולים להביא את הרוח לעולם הארצי גם עבור אנשים אחרים. יצירות גדולות, אמנים גדולים שיוצרים מתוך השראה רוחנית מביאים לעולם את האיכות הגבוהה של לוציפר.