ביוגרפיה בימי קורונה 95

3.11.21

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן

עיקרי השיעור:

גאווה / דליה רביקוביץ

אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,

וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.

שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקֹּר,

שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,

כִּמְעַט נוֹצָר רֹשֶם שֶׁל שַׁלְוָה.

אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.

מֵעֵין גַּאֲוָה.

שָׁנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.

מִי שֶׁעָתִיד לְְְשַׁבֵּר אוֹתָם

עֲדַיִן לֹא בָּא.

וְאָז הָאֵזוֹב מְשַׂגְשֵׂג, הָאַצּוֹת נִגְרָשׁוֹת וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר,

וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְּנוּעָה.

עַד שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּךְ עַל הַסְּלָעִים

יָבוֹא וְיֵלֵךְ.

וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.

אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה.

וּמַה גַּם אֲנָשִׁים.

בחרתי לפתוח בשיר הנפלא הזה של דליה רביקוביץ, לא בגלל נושא הגאווה, שהוא נושא חשוב בפני עצמו שאולי נעסוק בו בפעם אחרת, אלא מכיוון שהאדם מושווה בו לסלע.

לעיתים קרובות אנו מדברים על כך שהאדם מורכב מארבעה מרכיבים: גוף פיסי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ו'אני'.

היום ננסה להבין קצת יותר לעומק את המהות של הגוף הפיסי שלנו ואת תכונותיו, וכיצד הם באות לידי ביטוי בביוגרפיה שלנו. ובמפגשים הבאים איתי נעסוק גם במרכיבים האחרים.

נבט הגוף הפיסי של האדם נוצר בשבתאי קדמון. בשבתאי קדמון אין מדובר על גוף פיסי מינרלי מוצק, אך שטיינר אומר לנו שהחוקים הפועלים כיום על ממלכת המינרלים, פעלו גם בשבתאי קדמון. דרך התיאור של יצירת הגוף הפיסי בשבתאי קדמון אנחנו יכולים ללמוד על תכונותיו ומאפייניו ועל החוקים הפועלים עליו:

"בגוף קוסמי בעל תכונות אלו, לא קיימים תנאים לקיומן של ישויות בנות זמננו מעולם החיות, הצמחים והמינרלים. (…) הישויות הנראות להכרה העל חושית בהתבוננות אל השבתאי היו ברמת התפתחות שונה לחלוטין מרמתן של הישויות הארציות הניתנות לתחושה בתקופתנו בעזרת החושים. בפני הכרה זו עומדות ישויות חסרות גוף פיסי, כפי שהוא קיים באדם בן זמננו. גם כאן, כאשר מדובר על 'גוף פיסי', יש להישמר מלחשוב על גופניותו הפיסית הנוכחית של האדם; יש להבחין בקפידה בין גוף פיסי לגוף מינרלי. גוף פיסי הוא גוף ששולטים בו החוקים הפיסיים אותם אנו פוגשים כיום בממלכת המינרלים. גופו הפיסי הנוכחי של האדם לא רק נשלט על ידי חוקים פיסיים אלה, אלא שבנוסף לכך הוא חדור בחומרים מינרליים. לא ניתן לדבר על גוף פיסי-מינרלי כזה על השבתאי; שם קיימת רק גופניות פיסית, בה שולטים החוקים הפיסיים – אך חוקים פיסיים אלה מתבטאים רק בהשפעות חום.

הגוף הפיסי מופיע כאן אפוא כגוף חום אתרי עדין ודליל. השבתאי כולו מורכב מגופים כאלה, המהווים את יסודותיו הראשונים של גופו הפיסי-מינרלי העכשווי של האדם. גוף עכשווי זה נוצר מאותו גוף ראשוני על ידי כך שהאחרון התמלא בחומרי גז, בנוזלים ובחומרים מוצקים, שנוצרו רק בתקופות מאוחרות יותר.

בין הישויות המופיעות בפני התודעה העל חושית שעליהן מדובר כאן כתושבי השבתאי – פרט לאדם – היו כאלה שלא היו זקוקות כלל לגוף פיסי. (…)

כפי שאדמתנו מוקפת באטמוספירה של אויר, כך היה מוקף גם השבתאי, אלא שבו היתה 'האטמוספירה האווירית' בעלת אופי רוחי. אטמוספירה אווירית זו היתה מורכבת בעיקרה מן הישויות שהוזכרו עתה וישויות נוספות. השפעת גומלין מתמדת התקיימה בין גופי-החום של השבתאי לבין הישויות הללו. אלו השקיעו את מרכיבי ישותן אל תוך גופי החום הפיסיים של השבתאי. בעוד שגופי החום הללו עצמם היו חסרי חיים כלשהם, התבטאו בהם חיי הישויות שבסביבתם. ניתן להשוות גופים אלו עם מראות, אלא שלא השתקפו בהם תמונותיהן של הישויות החיות שהוזכרו, אלא מצבי החיים שלהן. בשבתאי עצמו לא ניתן היה איפוא למצוא כל דבר חי, אך הוא פעל על סביבת החלל שלו באופן מחיה, בהחזירו לסביבה זו כמעין הד את החיים שנשלחו אליו. השבתאי כולו נראה כמין מראה של החיים השמימיים."

ר. שטיינר, 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים', 1998, עמ' 98-101

"נוכל לומר כי על השבתאי הקדום – זאת תוכלו לקרוא ב"מדע הנסתר" – היה הכל במעין מצב מינרלי. מה שהתקיים שם בתור יסודותיו הראשונים של האדם, מה שיצר בכלל את כל המאסה של השבתאי הקדום, היה במצב מינרלי מסוג מסוים. אין לדמות בכך את הצורה המינרלית בת־זמננו, שכן על השבתאי הקדום לא התקיימו עדיין כלל אלמנטים של מים או חומר מוצק; היה שם רק חום שארג בערבוביה. אולם החוקים ששלטו בפלנטת החום הזו, אלו שחוללו את ההשתנויות, אשר ארגנו את האריגה הזו בערבוביה, היו אותם החוקים השולטים כיום בממלכת המינרלים המעובה והמוצקה. כשאנו אומרים איפוא שהשבתאי הקדום וגם האדם עצמו היו במצב מינרלי, עלינו להיות מודעים לכך שלא היה זה מצב מינרלי כמו בזמננו, עם צורות מוצקות, אלא מצב שהתקיים בתוך חום אורג – אך חוקיו היו חוקים מינרליים."

ר.שטיינר, 'בראשית – סודות סיפור הבריאה המקראי', 2006, הרצאה 3, עמ' 39, הוצאת תלתן

 

מהם החוקים הפיסיים-מינרליים?

חוסר חיים, חוסר תנועה, פסיביות, מוות, חוסר שינוי וחוסר התפתחות – כאשר מתרחש שינוי הוא נובע מגורמים חיצוניים ולא מגורמים פנימיים, חוסר תודעה, יכולת לשקף ולתת פידבק לפעילות של ישויות אחרות, כוח הכובד.

תרגיל לחקירה ביוגרפית: באילו מצבים אתם מתנהגים כמו ממלכת הדומם? מתי הרגשתם כמו 'דומם'?

דיכאון, חרדה, כשאנחנו נגררים אחרי האחר, מצבים של התעללות.

"בהתבוננות על ראשיתה של חומריות בלתי סדירה זו, מגיעים אל תחילת התפתחות השבתאי. מה שניתן לראות כאן אינו נושא עדיין את אופי החום המאוחר יותר. אם מבקשים לתאר מצב זה, ניתן לדבר על תכונה אחת בלבד, הניתנת להשוואה עם הרצון האנושי; אין כאן לחלוטין מאומה מלבד רצון. מדובר כאן איפוא במצב נפשי לגמרי. אם נבקש לעקוב אחרי מקורו של 'רצון' זה, ניווכח כי הוא נותר מהזרמה של ישויות עילאיות, שהביאו את התפתחותן בשלבים גבוהים לדרגה גבוהה עד כדי כך, שיכלו להרים עם תחילת התפתחות השבתאי מתוך ישותן-הן את ה'רצון'. לאחר שזרימה זו נמשכה פרק זמן מסוים, התקשרה עם רצון זה פעילותן של 'רוחות החכמה'. הודות לכך קיבל הרצון בהדרגה את הכושר להקרין חזרה את החיים אל החלל. הישויות שמצאו את אושרן בהזרמת רצון בתחילת התפתחות השבתאי קרויות 'רוחות הרצון'."

ר. שטיינר, 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים', 1998, עמ' 98-101

 

מה יכול להביא לחיים / לתנועה לתוך הדומם? רק הרצון. בשבתאי קדמון רוחות הרצון בעזרתן של רוחות החכמה הביאו תנועה, הביאו התפתחות לתוך שבתאי. הרוח היא זו שיכולה להחיות את החומר, החומר, ואין זה משנה מה רמת הדלילות או הסמיכות שלו, הוא פסיבי. רק הרוח היא אקטיבית.

 

תרגיל לחקירה ביוגרפית:

  • עצמו עיניים והרגישו את הגוף הפיזי-המינרלי חסר החיים שלכם למשך כשלושים שניות.
  • כעת, בעזרת רצונכם הניחו לגוף האתרי החי לחדור לכל מקום בגוף הפיסי ולמלא אותו בחיים.
  • ספרו על החוויה? מה הרגשתם בכל אחד מהמצבים? מה גיליתם?

 

המחשבה הרגילה שלנו, המחשבה האינטלקטואלית מאטריליסטית הינה מחשבה מתה, מחשבת 'צל'. במובן זה זוהי 'מחשבה מינרלית' הכפופה לכח הכובד.  אם ניתן לכוחות האהרימניים להשתלט על המחשבה שלנו, שזו אחת ממטרותיהם, נאבד את הקשר החי עם עולם הרוח.

"נסו להבין מה בעצם מכיל האינטלקט דמוי-הצל הזה. אין ביכולתו להבין את האדם עצמו. הוא מבין את המינרלים. אחרי הכל, זה הדבר היחיד שהאינטלקט דמוי-הצל יכול להבין עד לרמה מסוימת. כבר חיי הצמח נשארים חידה עבורו. זה נכון אף יותר לגבי החיות, וחייו שלו-עצמו הופכים לחלוטין לחבויים ממנו. לפיכך, אנשים הולכים ומפתחים השקפות על העולם אשר במציאות אינן אלא חידה, משום שכל מה שהן מכילות לא מסוגל להתקרב לטבע הצמח או החיה, פחות מכל לטבעו של האדם. ועדיין, יצירת תמונות זו תגדל יותר ויותר, עד שנחליט לקבל את מה שניתן לנו בצורה של אימגינציות חדשות בהן מתואר הקיום של העולם. לתוך הקונספטים האינטלקטואליים דמויי-הצל שלנו, החכמה החיה שמדע הרוח מסוגל לתת חייבת להתקבל. התמונות הצלליות של האינטלקט צריכות להפוך באופן הזה לחיות."

Steiner, 'A Picture of Earth-Evolution in the Future'

 

תרגיל לחקירה ביוגרפית: באיזה מצבים המחשבה שלכם הופכת להיות 'מינרלית', כפופה לכח הכובד, חסרת חיים, חסרת דמיון?

דברים שכתבה ורד זוילי בעקבות התנסות שלה במהלך מחלת הקורונה בה חשה עצמה כמו 'דומם':

"איבדתי קשר, איבדתי חיבור לדבר החשוב והבטוח היחיד שקיים – לאלוהים. איבדתי את תחושת נוכחות עולם הרוח באופן כזה שהוא נמוג, נמחק מתוכי כאילו לא היה שם אף פעם. אפילו כמיהה של געגוע לא נשארה, אפילו תחושת אובדן או סבל של תלישות לא היו שם. מצאתי את עצמי במצב כה מנותק, שהכי קרוב אליו אפשר לדמות את ממלכת הדומם, כי לבעלי חיים עוד יש תשוקות ויצרים, ולצמחים יש אנרגיה שמתחזקת חיים, ואילו אני הרגשתי רק את ה'בשר ודם' שאני, ואת האור הקלוש שעובר בי כדי לספק לי ניצוץ של חיים, זה שנקרא בקבלה 'נהירו דקיק', שיש בו רק לכדי חַיוּת, ותו לא. הרגשתי ממש את היותי 'תוּ לא'. זו הרגשה ייחודית. לא הרגשתי אותה עדיין אף פעם ב 50 שנותיי. ברור שזו לא הרגשה נעימה, אבל חמור מזה הוא שזו לא הרגשה בלתי נסבלת, ואם לא היה קיים בי זיכרון רחוק, זיכרון אקשי, 'רשימו', שיש מצב אחר – של חיבור ותכלית ומשמעות ואחדות ויראת קודש ונשגבות ואמונה – אז אני יכולה בקלות להבין איך אפשר להישאר במצב הזה ולחשוב ש'אלה החיים'. כשאין חיבור ואין כמיהה וזיכרון האחדות – שקיים אצל כולנו כי כולנו באנו משם – לא מתגבר על עוצמת עולם החושים, אז אין אפילו הנעה לחפש אחר חידת הקיום ותכלית החיים. נראה לנו שהחיים זה להשיג עוד ועוד – כסף, לייקים, מעריצים, חוויות – ואנחנו משרתים את החייתי-נפשי שבנו, במקום את הרוח. אז בימים האלה הייתי שם, בתוך הנפשי וההישרדותי, והמעט שעזר לי זו רק ההכוונה שקיבלתי כדי לדעת ששם אני. ידיעת מיקומי עזרה לי לפחות להתפלל נכון – להתפלל שיחזור החיבור לאלוהי, להתפלל שיתגבר הֵרְגֵש הנשמה על פני הֵרְגֵש הנפש, להתפלל לא לטעות ב'העיקר הבריאות' כי לא, זה לא העיקר, ולא רציתי ליפול לשם".

print