ביוגרפיה בימי קורנה 101

22.12.2021

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן

תקציר השיעור

בְּשֶׁבַח  הַדֵּעָה הֲרָעָה עַל עַצְמְךָ/ וִיסְלָבָה שִׁימְבּוֹרְסְקָה

לַבָּז אֵין שׁוּם טְעָנוֹת כְּלַפֵּי עַצְמוֹ.

מוּסַר כְּלָיוֹת זָר לְפַנְתֵּר הֲשָׁחֹר.

דָּג הַפִרַנָה לֹא מְפַקְפֵּק בְּצִדְקַת מַעֲשָׂיו.

נָחָשׁ הַפַּעֲמוֹנִים מְקַבֵּל אֶת עַצְמוֹ לְלֹא סְיָג.

אֵין בְּנִמְצָא תַּן עִם בִּקֹּרֶת עַצְמִית.

הָאַרְבֶּה, הַתַּנִּין, הַשַּׁעֲרוֹנִית וּזְבוּב הַבָּקָר

חַיִּים כְּמוֹת שֶׁהֵם חַיִּים וּמְרֻצִּים מִזֶּה.

מֵאָה קִילוֹ שׁוֹקֵל לֵב הַלִּוְיָתָן אוֹרְקָה.

אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי הוּא קַל.

אֵין לְךָ דָּבָר חַיָּתִי יוֹתֵר

מִמַּצְפּוּן נָקִי

עַל הַפְּלָנֵטָה הַשְּׁלִישִׁית בְּמַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ

ייסורי המצפון הם חלק חשוב בהיותנו אדם. מצפון נקי לגמרי יש לחיות.

אנחנו נדבר היום על המצפון האנושי – ככלי רכב לאבולוציה של הנפש והאני.

אנחנו נעשה את זה בהסתכלות על העבר איך המצפון נולד, ההווה והעתיד, נדבר בפעם הבאה של יכולת מופלאה זאת בנפש של כולנו.

למרות שכבר הסתכלנו על המצפון בשנה שעברה עם יפה אני רוצה לתת עוד כמה זוויות של הסתכלות על תכונת הנפש החשובה הזאת.

נתחיל באמירה של  שטיינר על המצפון: "המצפון הוא במיוחד זה שפועל כסטנדרט למעשים שלנו,כאשר אנחנו מגזימים בדרישות שלנו, כאשר אנחנו מחפשים יותר מידי את האינטרס  או את הרווח שלנו. הוא פועל כסטנדרט בין הסימפתיות לאנטיפתיות. בעזרתו אנו מגיעים למשהו שהוא אובייקטיבי יותר".

מה אתם מרגישים כלפי האמירה הזאת?

כוח נפשי

קשור למעשים שלנו- כוחות הרצון

משמש כברומטר ששולף אותנו מהאסטרלי אל האני הגבוהה יותר בעל הכוחות המוסריים שזו המטרה של התקופה שלנו ההתמרה של הגוף האסטרלי שלנו. בעזרת האני

משתתפת: איזה סטנדרט, מי קובע אותו

שימו לב ששטיינר מניח פה אמירה שאין בה איזכור לקול האלוהי או קול הצדק  הטבעי שנכנסו מבחוץ לתוך האדם. נחזור לזה בסוף

שטיינר אומר שהמצפון הוא זה שיחדור כמווסת לנפש התודעה הוא זה שמוביל לאורך שביל האמצע האמיתי. האמונה (אסטרלי-נפש התחושה), האהבה (אתרי-כוחות חיים אימפולס הכריסטוס, הנפש השכלית) והמצפון , הגוף הפיזי, נפש התודעה שגורמת לאדם להיות מודע לעולם החיצוני דרך טבעו הגופני, הגוף הפיזי הוא בעיקר הכלי של נפש התודעה, והגוף הפיזי הוא גם זה שדרכו האדם מגיע לתודעת אני-שלושת הכוחות האלה יהפכו להיות שלושת הכוכבים של הכוחות המוסריים שייכנסו לנפשות בני האדם בעיקר דרך מדע הרוח. הם יהיו הכוחות הבונים את העתיד.

זה מעניין ששטיינר שם את המצפון יחד עם האמונה והאהבה, נכון? יכול אולי היה להגיד מוסר אבל נראה שזה באמת כוח בגוף שמכוון בין עולם הרוח והעליון לבין החיים הארציים של הכרת האחר או ואהבת לרעך כמוך

ככל שהחשיבה נעשית יותר מטריאליסטית- החשיבות של המצפון הולכת וגדלה מבחינת מדע הרוח למה? כי החשיבה המטריאליסטית מעודדת למעשה את תפיסת המצפון הסובייקטיבי  שתלוי בהרגלים והשיפוטים שחונכנו עליהם. יש בזה כמובן גרעין אמת  ובעיקר איפה שהזהות הקבוצתית חזקה ומעפילה על האני, אבל זו לא כל התמונה. ואם השאלה כיצד האדם צריך להתנהג בעולם היא חשובה כאשר הערכים קורסים ואין סטנדרט מוסרי למדוד את פעולותיו של האדם קיומו של המצפון יכול בהחלט להיות חשוב.

אנחנו נסתכל עכשיו על התהליך שהתרחש באנושות שאיפשר למצפון כפי שאנחנו מכירים אותו ( פחות או יותר) להפוך לחלק מהנפש עם איכות מוסרית חשובה, אותה אנחנו מחפשים בתקופתנו וזה לצאת מעצמנו אל האחר.

בואו נראה מה קרה באנושות שאפשר למצפון ככוח נפשי לעלות.

נתבונן רגע על הפרבולה של תקופות התרבות ומרכיב הנפש שהתפתח בהן.

שיתוף: התרשים

אנחנו נסתכל על שלושת התקופות : המצרית בבלית שבה התפתחה נפש התחושה עדיין ללא אני אבל עם קשר חזק עם עולם הרוח. היוונית-רומית שבה התפתחה הנפש השכלית ובה האני נכנס ויש  נקודת שוויון בין הרוח לחומר ותקופתנו, התקופה האנגלו -גרמנית שבה מתפתחת נפש התודעה. האני מתבסס ,אין קשר ישיר עם עולם הרוח אך קיימת כמיהה אליו מצד אחד ומצד שני ירידה חזקה לחומר.

כשאנחנו מדברים ביוגרפית על האדם האינדיבידואל אנחנו מדברים על השבועונים שבהם מתפתחות שלושת הנפשות בין גיל 21-42.

לצורך ההתבוננות שלנו צריך  להבין שהתפתחות הנפש התרחשה באופן שונה באזורים גאוגרפים שונים. זה קשור לעקרון הדיפרנציאציה. שהתפתחות אבולוציונית צריכה להתרחש על יד הפרדה בין  קבוצות כדי שתכונות מסויימות יתפתחו בכל אחת מהקבוצות באופן שונה וישרתו בסופו של דבר את  ההתפתחות האנושית. זו תמונה מדהימה בגודלה להבין ולהחזיק בתודעה.

בואו ננסה להבין מה קרה בתקופה המצרית-כשדית: שהשפיע והכין את הולדתו של המצפון.

בזמן שהתקופה המצרית התקיימה באסיה ואפריקה. היו אנשים שחיו גם באזורים של יוון ורומא(דרום אירופה) ובאירופה המרכזית והצפונית.

שוב אני חוזרת לאנשים שחיו באסיה ואפריקה בתקופה המצרית-כשדית בה התפתחה נפש התחושה, היה תפקיד מסויים, לאנשים בדרום אירופה תפקיד אחר, ולאנשים בצפון ומרכז אירופה תפקיד אחר. כל אחד היה צריך להביא איכויות אחרות להתפתחות של האנושות ככלל.

אם נסתכל על האנשים באסיה ואפריקה בתקופה המצרית- התפקיד שלהם היה לפתח את התכונות והאיכויות  של נפש התחושה את זה הם עשו  על ידי לימוד מה שהגיע מהמרכזים הקדושים של מצרים, בהם היתה הבנה עמוקה של סודות היקום ועולם הרוח. התפתח שם מדע ותרבות מופלאים עד כמה שאנחנו יודעים. היה עדיין קשר חזק מצד אחד לעולם הרוח ומצד שני כבר התעניינות הולכת וגוברת באדמה . שטיינר אומר בהקשר לזה שמה שחשוב זה לא הידע המדהים שהתקיים באזורים הללו אלה מה הידע המופלא הזה גרם להתפתחות של הנפש. התוכן עצמו עובר כמו שהתוכן של המדע בתקופתנו יעבור ויחלוף וישכח. התוכן כתוכן ימות. כמו שציוויליזציות שלמות נעלמו.

אבל מה שהנפש רכשה עובר אל הנצח. מה שיצא בתקופה ההיא מהמרכזים הרוחניים היה אוצרות בשביל הנפש. וכך הלאה בין התקופות. ההתפתחות היא בזמן. אבל עם האלמנט הנצחי של הנפש.

מה נפש התחושה מאפשרת ? היא מאפשרת לאדם לקלוט את עולם האוביקטים, דרך החושים ,להפנים אותו, להתעניין בו, להשתתף בו, ולא לחלוף על פני כל הדברים השונים מבלי לדעת משהו עליהם, מבלי ליצור קשר איתם.- לגלות עניין והתענינות מעלות מתוך הנפש את המעשה הנכון. ההתענינות הזאת היא חשובה מאד להתפתחות המצפון

היא הצד של ראיית האחר -ואהבת לרעך כמוך.

עוד דבר שכדי להזכיר שבתפתחות נפש התחושה האדם הרגיש את עצמו עדיין כאיבר בקבוצה כחלק מזהות קולקטיבית. עוד אין תחושת אני ועדיין יש קשר חזק עם עולם הרוח המדריך את האדם מבחוץ. זו הנפש הגופנית ביותר- מלאת תשוקה וגם עם מתח חזק בין הרוח לנפש

תרגיל: תנסו להיזכר האם בשביעון של נפש התחושה בין  21 ל- 28 היה למצפון שלכם גוון מסויים שאפיין את התעוררות המצפון בתקופה זו- לדוגמא: ייסורי מצפון על עוולות העולם, פעילות מצפונית בארגונים שונים למען קבוצות חלשות וכדומה. זה מדבר למשהו מכם?    ואולי התנועה היתה הפוכה של אכול ושתה כי מחר נמות.

משתתפת: יש הרבה עניין ביחסים עם אנשים  ומערכות יחסים

בצפון ומרכז אירופה לעומת זאת באותה תקופה קורה משהו אחר הם מרוחקים מהתרבות המפוארת המצרית ולא מקבלים את החום שהגיע איתה ( של חכמה לוציפרית במידה רבה)ובגלל החסרון הזה מתפתח באדם האני בנפש התחושה. התפתחו שם נפשות שהרגישו את האני האינדיבידואלי שלהם. האני מתפתח טרם זמנו. יכולה להיות בכך סכנה גדולה בכניסת האני הצעיר לנפש התחושה – מה לדעתכם הסכנה? של אגואיזם מוקצן.

המילה מצפון (שבלטינית קשורה לתודעה) מופיעה בעקבות התהליך הזה שעכשיו תיארתי. היא נכנסת ליוון ורומא בתקופת הנפש השכלית אבל מתבססת קודם ברומא. והופכת להיות מילה שגורה בכתבים הרומיים לפני שהיא חודרת ליוון. האני התבסס יותר ברומא.

  אנחנו רואים את המצפון נכנס איפה שנכנס האני ביוון עם התפתחות הנפש השכלית מתחיל להופיע המושג מצפון בערך ב-450 לפנה"ס בכתבים של אורפידס , עדיין ברמזים . זו בתקופה שבה עדיין היווני הרגיש את עצמו חלק מהאורגניזם של העיר- (אתונה , ספרטה)זה היה צריך להשתנות עם כניסת האני. האדם  צריך להיכנס יותר ויותר אל עצמו. ולברור את העולם דרך האני. לידת תודעת האני  המוקדמת ביקשה את העזרה של המצפון כמכוון בין נפש התחושה שקשורה לגוף האסטרלי בעלת הדחפים והתשוקות לבין האני הפנימי הצעיר שעדיין התודעה שלו איננה מפותחת.

המצפון נכנס כמושג לתוך מהלך ההתפתחות הזה שתיארנו בתחילת התקופה היוונית בה התפתחה הנפש השכלית  וקשור גם להכנה לכניסתו של אימפולס הכריסטוס ולידת תודעת האני באותה תקופה.

אם נסתכל רגע על אימפולס הכריסטוס כנושא האני- ההכנה הגופנית שלו היתה במזרח.  הגוף של ישוע שלתוכו יכלה להיכנס ישות גבוהה. ואז לאחר אירוע גולגלתא האימפולס עובר למערב שהוכן עם תודעת אני ומשם הוא מתרחב ועובר לשאר העולם. במערב אימפולס הכריסטוס  יכול למצוא נפשות מוכנות לקבל אותו כמביא התודעה. שטיינר אומר שאימפולס הכריסטוס לא יכול היה להיכנס לגוף מערבי כי היתה בו תודעת אני חזקה מידי והוא לא היה מאפשר לישות גבוהה להיכנס אליו.

תרגיל: לבית- תסתכלו על תכונה שצמחה בכם בשלב כלשהו בחיים (שלא זכורה לכם מהילדות) ותנסו לראות איך הכנתם אותה. מה קרה בחייכם שאיפשר לה לעלות

לדוגמא: מתינות שהתפתחה- גיל, פתוח תודעה ערה יותר- תשומת לב, חברות בקבוצה של אנשים שלא נתנו אפשרות  להתבטא. מעבר למדינה אחרת

 ,. מה היתה התוצאה של תודעת האני שהתבססה באופן איתן בנפש התחושה בעמים האירופאים, לפני שכריסטוס נכנס לתוך התפתחות האנושות, ולפני שהאנושות לקחה מה שהתפתח באסיה מבחינת התרבות?

נכנס המצפון באופן הבא

"בזכות זה התפתח כוח בנפש האדם, יחד עם נפש התחושה,  שיכול היה להתפתח רק באמצעות חדירתה של נפש התחושה עם תחושת -אני, בעודה עדיין בתולית לגמרי ובלתי מושפעת מציוויליזציות אחרות. חדירה זו של נפש התחושה עם תחושת העצמי(תחושת-האני) גדלה לכדי המצפון האנושי. היא אחראית לתמימות הנפלאה של המצפון! כיצד הוא מדבר? הוא מדבר ברוב בני האדם הפשוטים והפרימיטיביים, באותו אופן בו הוא מדבר בנפשות המורכבות ביותר.

הוא אומר לגמרי בפשטות:  זה נכון! זה לא נכון! בלי שום תאוריה או דוגמה.

כשהוא אומר זה נכון או זה לא נכון, מה שהוא אומר לנו פועל בכוח של אינסטינקט או דחף. תמצאו אותו מפותח באופן הזה רק במערב."

המצפון מדבר כאימפולס מדרבן. אך אין הוא אימפולס. כאשר הוא מופיע, הוא מדבר באותו כוח שיש לנפש התחושה: אך עדיין דרך כוחות אלמנטריים מקוריים.

השילוב של נפש צעירה-נפש התחושה  עם אני צעיר מאד- מבקשת את עליתו של המצפון כסטנדרט פנימי על מנת למנוע כאוס טוטאלי

המצפון הוא במידה רבה איבר שמאפשר לנו להיות אנשים מוסריים יותר. ובמוסר מה שחשוב זה המעשים בסופו של דבר. כלומר צריך להיות משהו במצפון שיזיז אותנו לפעולה. שיהפוך את התשוקה הנפשית האסטרלית לאקטיביות של הרצון.

תרגיל: תנסו להיזכר באירוע לאחרונה בה המצפון התעורר בכם

תסתכלו באיזה הקשר המצפון התעורר-מה גרם לו לעלות לתודעה ולדבר כמצפון (כלומר יכולתם להגיד זה קול המצפון שלי) והדבר השני  תסתכלו האם פעלתם כתוצאה מההתעוררות של המצפון או לא והוא נשאר כרגש.

ושאלה אחרונה יותר כללית- האם ככל שאתם מתפתחים קול המצפון עולה או יורד. האם אתם יכולים לראות שינוי בקול המצפון בין האינקרנציה לאקסקרנציה

אפשר לראות שיש משהו מאד אסטרלי (כוח שהוא כמו אינסטינקט או דחף) וחזק שמעורר ומצד שני את מה שאנחנו עושים עם ההתעוררות הזאת שהיא כבר פועל יוצא של מצב ההתפתחות שלנו.

מעניין להסתכל בהקשר זה להסבר  של הרב קוק לקיומו של המצפון: " המצפון, מקורו  בנשמה האלוהית הנמצאת באדם, בהיותו ברוא ב"צלם אלהים". מסיבה זו יכול המצפון לדפוק על ליבו של כל אדם- אפילו "על דלתי לב רשעי ארץ", והוא מכריח אותם  " לבקש במה להשקיט את רעבון הצדק הטבעי שלהם, יסוד כח התשוקה שהיא מעמדת את העולם"

המוסר גם לפי שטיינר הוא מתנה אלוהית, הוא חלק מהתוכן המקורי של הטבע האנושי. האנושות התדרדרה וכדי לעלות שוב הכרחי לסלק מנפש האדם את כל מה שהצטבר בה ומכסה ומסתיר את האימפולסים המוסריים. במעמקי ישותו האדם הוא טוב-הסטיות הרוחניות גרמו לו לרדת מן הדרך המוסרית. הרפוי המוסרי של האדם קשור תמיד בכך שנסלק את העיוות הרוחני. כל זה מתרכז ברגש בסיסי אחד מה היחס הנכון של האדם מול הזולת? האמונה בטוב המקורי הנמצא בטבע האנושי כלל ובכל אדם ואדם בפרט. מי שמפתח אמונה כזאת והופך אותה לדחף פעיל אינו יכול אלא להגיע לאהבה .

print