01.11.20223
הנושא: גיל 49 – שער החמישים – שיעור מס' 1.
הרחבות ע"פ ספרו של דן וינוקור – בספרו 'סודות השפה העברית'
המורה: יעל ערמוני
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
עיקרי השיעור
מן השבע (טבע) אל השמֹנה (נשמה) – מן הטבעי לרוחני.
אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי שֶׁקֶט
אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹךְ תּוֹכִי
כּוֹחוֹת שֶׁיְּחַזְּקוּ אוֹתִי
כָּעֵת אֶהְיֶה חֲדוּרָה
בְּחֻמָּם הַזּוֹהֵר
כָּעֵת אֲמַלֵּא עַצְמִי
דֶּרֶךְ הַנְּחִישׁוּת שֶׁל כּוֹחוֹת רְצוֹנִי
וְאָחוּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט
שׁוֹטֵף אֶת כָּל הֲוָיָתִי
כַּאֲשֶׁר דֶּרֶךְ חֲתִירָה מַתְמֶדֶת
אֲנִי נַעֲשֵׂית חֲזָקָה
לִמְצֹא בְּתוֹךְ עֲצָמָי
כּוֹחוֹת שֶׁל רֹגַע פְּנִימִי
-שטיינר-
גיל 49 – גיל שחרור עבדים
מהלידה ועד גיל 49 נושא אתו האדם את הגורל (קרמה) שהחל עוד טרם לידתו, אותו הביא עמו מעולמות הרוח, ואשר קשור לחייו הקודמים. גורל זה משפיע על הביוגרפיה של האדם בעיקר בילדותו, כאשר אין לו כמעט אפשרות לשנותו.
לאיזה דברים אנחנו נולדים כעובדה טבעית?
האדם נולד לעם, למשפחה, לתנאים סוציו-אקונומים, לגנטיקה מסוימת מבלי שיוכל לבחור; גם עובדת היותו זכר או נקבה, נמוך או גבוה, בעל נטיות כאלו ואחרות, הן גופניות והן נפשיות, אינן בשליטתו, כמו גם אירועים מסוימים אותם הוא עובר, 'הבאים לקראתו' מהעולם. בכל מה שנוגע לדברים הללו, בחירתו של האדם היא מזערית. כך שניתן לומר שהאדם הוא 'עבד' לעברו.
"המספר שבע מסמל בחכמת הפנימיות, בין היתר, את מהות גשמיות הטבע. מהות זו נובעת מחכמת הקבלה, ורק על ידי לימוד בחכמה זו, ניתן לבאר את מהות המספר הזה כראוי. (…) ניתן להגיע להכרה ברורה של קשר זה, מתוך התבוננות פשוטה במציאות הטבע, אשר מספר זה מתבטא בה פעמים רבות, יחסית למספרים אחרים.
למשל, קיימות שבע יבשות בכדור הארץ. ישנם שבעה תווים בסולם המוסיקה, אשר נוצרים ממידות מדויקות על פי הטבע. (…) כמו-כן ישנם שבעה ימים בשבוע, מילה הנובעת מהשורש 'שבע' (על-אף שאדם רגיל לספור עד עשר, והיה ראוי שגם מחזוריות הזמן העיקרית תתבטא במספר זה). ישנם שבעה נקבים בראש של האדם אשר הנו החלק החשוב ביותר בגוף. וכן ישנם שבעה צבעים עיקריים בקשת, המסמלת את התפצלות האור (…). וכן שבעה כיווני אויר עיקריים: מעלה, מטה, מזרח, מערב, צפון, דרום, ונקודת האמצע שהיא הנקודה הפנימית. (…).
כמו כן, נרמז הקשר שבין מהות המספר 'שבע' ומהות הטבע, גם ברובד הניגון שבשפה. כפי שניתן לשמוע ולהרגיש, כי צליל המספר 'שבע', הנו הצליל הדומה ביותר לצליל המילה 'טבע', יותר מכל שאר המספרים. כלומר, שלהבדיל מצליל המילה 'אחד', או 'שניים', 'שלוש' או 'ארבע' וכו', צליל המילה 'שבע' הנו כמעט זהה, לצליל המילה 'טבע': 'שבע' – 'טבע'. לרמז, על הקשר הרוחני הקיים ביניהם.
חלק א', עמ' 38-40
מה טבעי לכם?
10 הספירות – ג"ר – מעל הטבע, ז' תחתונות – בתוך הטבע.
שמֹנה – נשמה שקופית 6 להגיד בעל-פה ורק לקרוא את הפסקה האחרונה
"הנה לעומת המספר 'שבע', המספר 'שמֹנה' הנמצא מעליו, מסמל את המציאות שמעל לשבע ומעל לטבע. ובטרם נחל לבאר את מהותו הרוחנית של מספר זה, צריך לידע, כי ישנה מהות בחכמת לשון הקודש, הנקראת 'שיכול אותיות בשורשים'. כלומר שאם ניקח שורש מסוים בלשון הקודש, ונשנה את סדר אותיותיו, אזי יתקבל שורש נוסף, אשר יהיה בעל משמעות, הקשורה למשמעות השורש הראשון. (…)
ולפיכך ניתן לראות, כי המספר 'שמֹנה' בחילוף אותיות, נותן את המילה 'נשמה', המסמלת את עיקר הרוחניות שבאדם. כלומר, שכשם שהמספר 'שמֹנה' הנו מספר שמעל המספר 'שבע', כך גם הנשמה שבאדם מסמלת את המהות הרוחנית שבו, שהיא מעל לטבע הגשמי של הגוף.
וכן מצינו, כי המילה 'נשמה' בשפה העברית, מסמלת מהות רוחנית הטבועה בתוך הגוף הגשמי של האדם. כמובא בספר בראשית, פרק ב', פסוק ז', דכתיב – ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים. מפרש רש"י: 'ויפח באפיו' – 'עשהו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים, ונשמה מן העליונים'. כלומר, שהגוף הגשמי הנו מקביל לעולם הטבע הגשמי התחתון, השייך למספר שבע, ואילו הנשמה הרוחנית הטבועה בו, מסמלת את אור הבורא הטבוע בו, השייך למספר שמֹנה."
חלק א', עמ' 40
ישׂראל ושבעים אומות[1] שקופית 7 ו-8
ג' הספירות הראשונות (כתר, חכמה, בינה), נקראות בפי המקובלים: ג"ר. הראש מסמל את שלושת הספירות הראשונות, לכן החלק המחבר את ג' הספירות הראשונות עם הגוף נקרא בלשון הקודש בשם – 'גרון', מילה אשר יסודה הנו היסוד 'גר', לרמז על ג' ספירות ראשונות המתחברות דרכו אל הגוף.
כמו כן, היסוד 'גר' יוצר את המילה – 'גר'. מילה זו, מסמלת על פי הפשט, אדם שעבר לגור במדינה זרה, ולכן בני ישראל נקראו במצרים 'גרים', וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (שמות כב':כ')
לכן מסמל יסוד זה את מהות הפחד, כמובא באיוב, גוּרוּ לָכֶם סט חָרְב (איוב, יט':כט') כי אדם הגר בארץ אשר אינה ארצו, יש לו פחד טבעי רב יותר מאשר לבני הארץ, כיון שאינו נמצא במקומו הטבעי.
עם זאת, מילה זו מסמלת ברובד פנימי נוסף, גם את המעבר הרוחני של גוי אל העם היהודי. כלומר שכאשר גוי בוחר לעזוב את דרכי העבודה הזרה, ובוחר להתגייר ולהסתופף בצל הקדושה אזי הוא נקרא 'גר'.
הגויה הראשונה שהתווספה לעם ישראל נקראה – 'הגר', ובשיכול אותיות – 'גרה'.
שורש כל הגויים על פי המקרא, הם 'שבעים אומות', שיצאו משבעים הצאצאים העיקריים של נח, דרך שלושת בניו – שם, חם ויפת, לאחר המבול.
ולפיכך מובן, כי 'שבעים אומות' הנ"ל, מסמלים את המהות של ז' ספירות תחתונות, כנרמז במספר שבעים' המסמל את מהות ז' ספירות תחתונות ברובד העשרות. שבעים האומות הנ"ל, נצטוו על פי התורה, בשבע מצוות 'בני נח', לרמז שוב על השתייכותם למהות ז' הספירות התחתונות.
המילה 'ישראל' בשיכול אותיות, נותנת את הצירוף 'לי – ראש'. ונרמז בכך כי עם ישראל, שייך לג' ספירות עליונות, שהן ספירות הראש. ולכן, כאשר גוי השייך ל-ז' ספירות תחתונות השייכות לגוף, מתגייר ומתחבר לקדושת עם ישראל, אזי עולה הוא בכך אל ג' הספירות הראשונות השייכות לראש, ולכן זוכה הוא בכך להיקרא בשם – 'גר', מלשון ג' ראשונות.
לכן הזיווג של עם ישראל עם אומות העולם, הנו בבחינת הארת האור של ג' ספירות הראש, אל ז' הספירות התחתונות של הגוף. ולכן עם ישראל הנם בבחינת 'אור לגויים', ואילו הגויים הנם בבחינת ז' הספירות התחתונות, המסמלות את מהות השכינה. (…)
ועוד מצינו לרמז על הנ"ל, במצוות הקרבת הקורבנות בחג הסוכות. כידוע חג סוכות נחגג שבעה ימים ומיד לאחריו, ביום השמיני, מגיע חג 'שמחת תורה', הנקרא בתורה 'שמיני עצרת'. בכל שבעת ימי חג סוכות, היו מקריבים בבית המקדש 'שבעים פרים' כנגד 'שבעים אומות', ואילו ביום השמיני, ביום שמעל השבע, היו מקריבים פר אחד, כנגד עם ישראל. כמובא במסכת סוכה, דף נה', עמ' ב': "שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה."
המילה 'פר' מסמלת את מהות הפירוד. ונרמז בכך כי שבעים הפרים שהקריבו בבית המקדש בחג סוכות במשך שבעה ימים, הם כנגד שבעים אומות העולם המסמלים את ז' הספירות התחתונות, השייכות למציאות הפירוד של הטבע. ואילו הפר האחד שהקריבו ביום השמיני, מסמל את עם ישראל, השייך למציאות ההתעלות מעל לפירוד, אל מציאות אחדות הבורא.
*יחד 71 פרים בגימטריה 'יונה'. וזאת כיון שעם ישראל נקראים 'יונה', ושבעים אומות כלולים בהם ותלויים בהם.
ולכן כאשר באים בני ישראל לכבוש את ארץ ישראל, המסמלת את מהות ג' ספירות ראשונות, אזי הדבר מסמל את ההתעלות מעל ז' ספירות תחתונות, כנרמז בכך שכיבוש הארץ, היה על ז' העמים שהיו בה בטרם ביאתם של בני ישראל אליה. כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. (דברים ז:א)
סיכום ע"פ חלק ג', עמ' 768-770
'שבעים אומות באדם'
על-פי המדרש כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות. כל האומות סירבו לעמוד בתנאים שנדרשו על מנת לקבל את התורה ועל כן ניתנה לעם ישראל, שהיה היחיד שלא סירב.
כמו שבעולם קיימות שבעים אומות, אשר לא הסכימו לקבל את התורה מהבורא, כך גם באדם קיימות אותן שבעים אומות, שהן הכוח של הגוף השייך לז' ספירות תחתונות, אשר ממאן לקבל את מרותו של הבורא עליו.
וכן ניתן לומר, כי כמו שלכל אומה יש את הרצון לקבל המיוחד שלה, שבו היא אינה מוכנה להתבטל לקדוש ברוך הוא, כך גם בכל אדם, יש את האומה הפרטית שלו, דהיינו את הרצון לקבל המסוים שלו, שבו הוא אינו מצליח להתבטל לרצון הבורא. ודייקא בזכות הנקודה הזו, הוא יזכה להיכנע לבורא, וכך גם להיכנס לארץ ישראל.
כמו שבעולם קיימות שבעים אומות, אשר לא הסכימו לקבל את התורה מהבורא, כך גם באדם קיימות אותן שבעים אומות, שהן הכוח של הגוף השייך לז' ספירות תחתונות, אשר ממאן לקבל את מרותו של הבורא עליו.
וכן ניתן לומר, כי כמו שלכל אומה יש את הרצון לקבל המיוחד שלה, שבו היא אינה מוכנה להתבטל לקדוש ברוך הוא, כך גם בכל אדם, יש את האומה הפרטית שלו, דהיינו את הרצון לקבל המסוים שלו, שבו הוא אינו מצליח להתבטל לרצון הבורא. ודייקא בזכות הנקודה הזו, הוא יזכה להיכנע לבורא, וכך גם להיכנס לארץ ישראל.
מיידע למתודת עבודה
- שבע – טבע, שמֹנה – נשמה.
- על איזה 'טבע' שלכם עליכם להתגבר על מנת לעלות מהטבעי אל הנשמתי, מהשבע אל השמֹנה?
- ספרו על אירוע שבו נשארתם בשבע – בטבעי, ואירוע אחר שבו התגברתם על משהו מטבעכם ועליתם אל הרוחני, אל הנשמתי.
- ישראל ושבעים אומות העולם.
- עם ישראל נקראים 'יונה', ושבעים אומות העולם – 70 'פרים' (פירודים) כלולים בהם ותלויים בהם.
- האם אתם מסכימים לקחת על עצמכם את התפקיד של 'ישראל' – 'ישר-אל'? האם אתם מוכנים לאחריות ולמחויבות כלפי '70 אומות העולם'? תנו דוגמא מחייכם.
- כמו שלכל אומה יש את הרצון לקבל המיוחד שלה, כך גם בכל אדם, יש את האומה הפרטית שלו, דהיינו את הרצון לקבל המסוים שלו, שבו הוא אינו מצליח להתבטל לרצון הבורא.
- מהי 'האומה' הפרטית שלכם?
- [1] כאשר מדברים על ישראל ואומות העולם עלינו להסתכל על כך מתוך הפנימיות – ככוחות שונים הפועלים בתוך אדם אחד, וכן השתייכות ל'ישראל' 'ישר אל' אינה רק עבור מי שנולד יהודי מבחינה גנטית אלא כל מי שבוחר בדרך של 'ישר אל'.