15.11.2023
הנושא: גיל 49 – שער החמישים – שיעור מס' 3
ע"פ הרחבות מספרו של דן וינוקור, סודות השפה העברית.
המורה: יעל ערמוני.
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן.
ארץ ישראל – שער החמישים
עתה צריך להבין לעומק, את מהות שלימות האמונה, אותה מסמלת ארץ ישראל עצמה, הנקראת בחכמת הקבלה בשם – 'שער החמישים'. וכן נקראת היא בשם 'שער הנון' (נ=50). (…)
קיים קשר מהותי בין האות ח' והאות נ', שבהיות שתיהן מסמלות את המספר 'שמֹנה'. קשר זה נלמד ממצוות שמיטה, המגיעה אחת לכל שבע שנים. כאשר לאחר שבע שמיטות, הכוללות בתוכן 49 שנים, מגיעה השמיטה השמינית והאחרונה, שהיא 'שנת החמישים'. שנה זו מסמלת את מהות השלימות של 'חמישים שנות יובל', ולאחריה מתחילה ספירה חדשה של חמישים שנות יובל.
ולפי שהשמיטה השמינית הנה שנת החמישים, לכן נקשרת האות ח' אשר מספרה 8, עם האות נ' אשר מספרה 50, כיוון ששתיהן שייכות למספר שמֹנה ויחד יוצרות הן את היסוד הלשוני 'חן' המסמל את מהות המספר שמֹנה ומהות הנשמה, שהיא המציאות שמעל המספר שבע המסמל את מהות הטבע.
עמ' 500
מ"ט ספירות תחתונות
'טמא' – 'אמת'
מובן מהנ"ל, כי היסוד הלשוני 'מט', מסמל את ארבעים ותשע הספירות התחתונות, הנמצאות 'מטה' משאר חמישים ואחד הספירות העליונות. ולפי שמהות היסוד הנ"ל נובעת מהמספר 'שבע', מסמל הוא את הסתרת אור הבורא בבריאה, הטבוע בטבע ונעלם בעולם. ולעומת זאת, המספר 50, מסמל את העלייה אל מעל למט' הספירות התחתונות, אל המספר שמנה, המסמל את אחדות אור הנשמה.
והנה מובא בזוהר חדש, פרשת יתרו, כי –"ישראל, בזמן שהיו במצרים, נטמאו (…) עד שנמצאו שרויים תחת ארבעים ותשע כוחות טומאה." כלומר שהירידה למצרים, מסמלת את הירידה 'מטה' אל 'מט שערי 'טומאה'. מהות הנרמזת בשיכול האותיות של היסוד 'מט', הנותן את היסוד 'טמ', אשר הנו היסוד הלשוני של השורש 'טמא'.
כמו כן, השורש 'טמא', בשיכול אותיות נותן את השורש 'אטם', המסמל את מהות האטימות. לרמז כמובן , כי מצרים מסמלת מבחינה רוחנית את הירידה מטה אל גשמיות הטבע, מה שאוטם את האדם מהיכולת להתחבר לאחדות אור הבורא, שהוא מעל לכוחות הפירוד של הטבע.
ולכן, כפי שכבר התבאר לעיל, מצרים הנה בבחינת עבודת 'פרך', המסמלת את מהות ה-'כפירה' והאמונה בכוחות הטבע בלבד. ואילו מסע האמונה הנרמז באכילת ה-'מן', מסמל את הדרך להגיע אל מהות האמת, אשר הנה בבחינת קו אמצע יחיד שהוא בבחינת ישר – אל.
והנה נמצא, כי בחילוף האות ט' באות ת', ובשיכול אותיות, השורש 'טמא' נותן את השורש 'אמת'. לרמז, כי היציאה ממצרים, המסמלת את 'מט שערי טומאה', שהם בחינת האחיזה בכוחות השבע שבטבע אל 'חמישים שערי קדושה', שהם בבחינת 'ישר-אל', בבחינת 'קו אמצע', מסמלת את המעבר ממהות הטומאה אל מהות האמת.
ולפי שהאמת הנה בבחינת 'קו אמצע', אזי מובן כי הטומאה הנה בבחינת שטיה מקו האמצע.
| א | מ | ת |
| ט | מ | א |
עמ' 503-504
שבועות מתן תורה
התבטאות נוספת למהות הספירות הנ"ל, נמצאת בספירת העומר, שבה סופרים חמישים יום, מיום לאחר חג הפסח, עד לחג השבועות. שהם כנגד חמישים הימים, מיום צאת בני ישראל ממצרים, עד ליום 'מתן תורה' בסיני. ימים אלו, מקבילים במהותם לחמישים שנות היובל (… כל השביעיות בתורה מקבילות במהותן), (…)
מהות זו נרמזת כבר ביציאתם של בני ישראל ממצרים, וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, (…) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות, יג':יז'-יח').
על-פי הפשט חמושים פירושו מזוינים. עם זאת קל לראות, כי המילה 'חֲמֻשִׁים', כתובה ללא ו', כדרך שנכתבת בה המילה ' חֲמִשִּׁים' בפסוק המדבר על ספירת העומר. ובכך נרמז כי עיקר יציאתם של בני ישראל ממצרים היה כדי לקבל מהות המספר חֲמִשִּׁים כנרמז בכך שהתורה ניתנה 'ביום החמשים', וארץ ישראל מסמלת 'שער החמשים', שאותו קיבל משה רבינו בהר נבו ומסרו ליהושע בן נון. ושתיהן מסמלות את עיקר המסע של בני ישראל. שהרי התורה מסמלת את המהות הרוחנית העיקרית שקיבלו בני ישראל במדבר, וארץ ישראל את המקום העיקרי אליו הוביל מסעם.
ובכך נרמז רמז עצום, והוא שהנשק האמיתי שכל אדם חמוש בו, הוא 'שער החמישים'. כלומר שכאשר האדם יוצא ממצרים הפנימית שבו, אז עוברים עליו קשיים רבים ונפילות רבות, ויצר הרע רוצה להפילו ליאוש, ולהשיטו מדרך האמת. אך התורה מרמזת לאדם בבירור, כי ישנה השגה רוחנית שאליה יכול לזכות האדם להגיע, הנקראת 'שער החמישים', אשר שם הישועה השלימה שלו. ולכן, אם ישכיל האדם לא לשטות מדרך הישר, וילחם בכל כוחו להגיע לארץ ישראל שבתוכו אזי בודאי שיגיע אליה בסוף המסע הארוך של המדבר, ויזכה לשלימות הרוחנית אותה היא מסמלת על כל המשתמע מכך.
*למעשה כלי נשק רבים מרמזים בשמם על מהות רוחנית, ועל המלחמה להגיע לחיבור ואהבה. למשל המילה 'נשק' עצמה, הנה שורש המילה 'נשיקה'. המילה 'מלחמה', שורשה מסמל את מהות ההלחמה והחיבור. המילה 'רומח' בשיכול אותיות מסמלת את מהות הרחמים. המילה 'חרב', בשיכול אותיות מסמלת את מהות החיבור. המילה 'שיריון', מרמזת על מהות השירה. החץ והקשת מרמזים על מהות הבקשה והתפילה (…). כלומר, שהמלחמה כפשוטה מסמלת את מהות הפירוד, אך המלחמה הרוחנית של האדם הנה לבטל את הפירוד, ולהביא לחיבור בבריאה. ולכן בסוף המלחמה זוכה האדם לעשות שלום אפילו עם אויבו הכי גדול של האדם, שהוא יצר הרע.
עמ' 509-510
דרור
רמז נוסף למהות הרוחנית של 'שער החמישים', טמון במהות הרוחנית הזהה שבין 'היום החמישים', למהות הרוחנית של 'שנת החמישים', שהיא שנת היובל, הנקראת גם 'שנת הדרור', מהות זו הנה מהות החרות.
(…) עצם קבלת התורה הנה בבחינת חרות. ונקראת היא במקרא בשם –וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. (שמות לב:טז) ודרשו חז"ל – אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.(משנה אבות ו:ב). כיון שיש בכוחה לתת לאדם דעת, שיכולה להוציא אותו ממצרים הרוחנית שבו. וכן יש בכוחה גם להביאו אל הדעת של 'ארץ ישראל' שבו, אשר השלימות הרוחנית שלה, המתבטאת בשיא החרות, מתרחשת גם כן בשנת החמישים, המסמלת את 'שער החמישים' בקדושה.
עמ' 511-512