האני האותנטי וכוח הכבידה

מתוך הספר 'האני האותנטי', מאת אורנה בן דור, ע"פ צבי בריגר ז"ל, פרק 3, עתיד לצאת בקרוב הוצאת 'כחותם'

האני האותנטי וכוח הכבידה

ל'אני' יש שני פנים:

  • 'האני' הארצי – המופיע במהלך אינקרנציה מסוימת ומשתנה בכל מהלך חיים חוזר, נכנה אותו גם בשם: אישיות.
  • 'האני-האותנטי' הנצחי – הנמשך לאורך כל האינקרנציות, נכנה אותו גם בשם: עצמיות.

'האני-האותנטי' אינו נראה לעין, אך ביטוייו מתגלים לראייה הרגילה. בשלוש השנים הראשונות של הילד ניתן לראות את הביטוי שלו בהתפתחותן של שלוש תופעות המאפיינות רק את האדם, והן – הזדקפות, חשיבה ודיבור.

"ידוע לנו שכשאדם עובר את סף המוות הוא נוטש קודם את גופו הפיזי, אחרי כן את האתרי, ואז הגוף האסטרלי מלווה אותו לאורך זמן רב וזאת עד לתום הקמלוקה. בפנימיותו של האדם נשאר 'האני' ללא שינוי. אך אין להחליפו 'באני' אותו מכיר האדם בחייו הרגילים. אי אפשר לדבר על נצחיותו של 'האני' כאשר בכל שנת לילה נכבה כביכול אותו 'אני' – ועל ידי כך תהיה נצחיותו מוכחשת. אך לעומת אותו 'אני' מוכר, קיים 'האני' הקרוי – 'האני-האותנטי', המצוי הרבה יותר עמוק מ'האני' הקודם. ואיך ניתן לדמות את אותו 'אני-אותנטי' אם האדם לא הגיע עדיין לספרות של האוקולטי (הנסתר)? כדי לקבל מושג כלשהו מותר לאדם לחשוב שעל אותו 'אני' להיות נוכח באדם גם כאשר האדם אינו מסוגל עדיין לומר 'אני'; וכשהוא עדיין זוחל על ארבע, 'האני-האותנטי' הזה כבר נוכח אז."

Steiner, Between Death and Rebirth, lecture 6

הזדקפות, חשיבה ודיבור הנן יכולות המהוות מכלול הבלעדי לאדם, שנוצר באופן אורגני על ידי 'האני-האותנטי' השקוע עמוק בתוך התת-מודע של האדם.

"ביכולתנו ליצור מושג תקף אם נאמר לעצמנו: 'האני' חייב להיות נוכח באדם אף לפני שהאדם יכול לומר את המילה 'אני', כאשר הוא עדיין זוחל על הרצפה. 'האני' האמיתי – לא 'האני' עליו מדברים הפילוסופים – נוכח כבר ובא לידי ביטוי בצורה ישירה מאוד. (…) תחילה האדם זוחל על ארבע, ובעזרת מאמץ מיוחד מצדו הוא מתרומם מתנוחת זחילה זו, מתוך הכניעה שלו (Subjection) לכוח הכבידה, לעבר תנוחה אנכית הנשמרת אצלו. זהו דבר אחד. הדבר השני הנו הדבר הבא: אנו יודעים שבתקופת חייו הראשונה האדם לא מסוגל עדיין לדבר ועליו ללמוד לעשות זאת. נסו להיזכר כיצד למדתם לראשונה לדבר, כיצד למדתם לראשונה לבטא את המילה הראשונה שהייתם מסוגלים להגות, וכיצד למדתם ליצור את המשפט הראשון. נסו להיזכר בזאת, למרות שמבלי ראיה על-חושית כמעט ולא תוכלו לזכור זאת, בדיוק כפי שאינכם יכולים לזכור כיצד עשיתם את המאמץ הראשון להתרומם מזחילה למנח זקוף. והיכולת השלישית הנה החשיבה. הזיכרון מגיע רק עד לזמן בו התחלתם לראשונה לחשוב, אך לא לפני הזמן הזה. אם כן, מיהו השחקן בתהליך למידת ההליכה, הדיבור והחשיבה? השחקן הנו 'האני' האמיתי, האותנטי!"

Steiner, Between Death and Rebirth, lecture 6

חלום

"מלבד הדירה הרגילה שבה אני מתגורר, יש לי דירה נוספת בעלת אותה כתובת, אף כי היא נמצאת במקום אחר. הדירה השנייה הרבה יותר קטנה וצנועה ומצויה בשכונה נידחת. אני מחליט לבקר בדירה הזאת. איני רואה בה את בעל הבית, אף כי הדירה אינה נעולה. הכל שם כאילו פרימיטיבי. אני פותח דלת ונכנס לחדר קטן. שוכב שם ילד ששותק. אני עוזב."

התבוננות, אימגינציה ואינספירציה:

"בבית הקטן גר 'האני-האותנטי'. איני רואה אותו כי אני לא נמצא בַּסְּפֵרוֹת האוקולטיות, אין לי ראייה על-חושית. הילד בחלום שוכב ושותק, הוא עוד קטן, 'האני-האותנטי' עוד לא לימד אותו לקום ולדבר. הסיבה לכך שיש שתי דירות באותה הכתובת היא כי מדובר באותה ישות – 'האני-האותנטי', ואני כפי שאני מופיע באינקרנציה הזו."

***

"מלכתחילה נועד האדם לצעוד זקוף, לדבר ולחשוב. אך דבר אינו קורה בבת אחת עם היוולדו. הוא איננו מיד הישות שהוא אמור להיות כאדם על פני האדמה. הוא לא רוכש בבת אחת את היכולות המאפשרות לו להשתתף בתרבות האנושית המתפתחת; עליו לרכוש את היכולות הללו בהדרגה. בתקופה הראשונה ביותר של החיים ישנו קונפליקט בין הרוח החיה בתוכו כאשר הוא עומד זקוף כל הזמן, ובין הרוח החיה בתוכו כאשר הוא נמצא עדיין תחת השפעת כוח הכבידה וזוחל על ארבע, בזמן בו היכולות של הדיבור והחשיבה עדיין בלתי מפותחות. כאשר האדם מגיע לרמה שיועדה לו, כאשר הוא יכול לעמוד זקוף, ללכת, לדבר ולחשוב, אז הוא הביטוי של צורה המתאימה לאנושות."

Steiner, Between Death and Rebirth, lecture 6

בני אדם שרוח 'האני-האותנטי' שלהם מתקשה להתגבר על כוח הכבידה, אינם מסוגלים לרכוש את שלוש הפעולות המאפיינות את המין האנושי, או אחת מהן: הזדקפות (הליכה), דיבור וחשיבה. ישנם ילדים שכוח הכבידה הזה יגבר על 'האני-האותנטי', ויגרום להם לעיוותים בגוף ובנפש ולהתנהגות חייתית מפחידה.

בציטוט הבא, מסביר ר. שטיינר כיצד קורה ששלבים מוקדמים של אבולוציה אנושית חודרים לשלבים מאוחרים יותר ומשתלטים עליהם.

"בכל שלב של ההתפתחות האנושית אפשר שמישהו יישאר במצב נייח, קבוע. אם נתאר את שלבי ההתפתחות השונים, כשאנו מוסיפים לסקירה של היום את השלב העוברי וממשיכים עד לחילוף השיניים וגיל התבגרות, נכסה את התקופות בהן חיים אנושיים מפותחים לגמרי יכולים להיווצר. לפני זמן קצר מאוד המגמה הכללית של ההתפתחות האנתרופוסופית הביאה לכך שתינתנה הרצאות על חינוך מרפא, עם התייחסות מיוחדת למקרים של ילדים שנשארו מאחור או שבמובנים מסוימים, ההתפתחות שלהם הייתה א-נורמלית. הלכנו צעד אחד הלאה, בכך שהראנו מקרים מסוימים שטופלו במכון הקליני-רפואי של דר' ווגמן. בקרב המקרים האלו היה ילד אחד בן שנה לערך, בגודל של ילד בגיל הזה, אך אשר, בתצורת גופו הפיזי, נשאר עדיין בשלב של עֻבָּר בין שבעה-שמונה חודשים. (…) בהיבטים רבים, הילד הזה שימר על המבנה העוברי שלו גם לאחר הלידה. כל שלב בחיים – כולל השלב העוברי – יכול להינשא לשלב מאוחר יותר. משום שהפאזות השונות של ההתפתחות, כאשר הן עוקבות זו אחר זו הן כאלו, שכל שלב חדש הוא מטמורפוזה של הישן כשדבר חדש כלשהו נוסף. (…) השלב הראשון של ההתגלמות הגופנית יכול להינשא לתוך כל אחד מהשלבים האחרים, כך שמה שהיה נוכח כשלב המקורי מופיע בשלבים מאוחרים בחיים. (…) הבה ונתייחס לדבר דומה בממלכה הנמוכה בטבע. לצמח הגדל במלואו, למפותח במלואו, יש בדרך כלל שורש, גבעול עם פסיגים, שלאחריהם העלים הירוקים. לאחר מכן הם מתרכזים בגביע, בעלי כותרת, באבקנים, בַּעֱלִי וכן הלאה. מכל מקום, ישנם צמחים שלא מתפתחים עד לפריחה, אלא נשארים מאחור בשלב של עשבים. ישנם פרחים אחרים בהם העלים הירוקים נשארים קבועים והפרי הוא רק בסיסי. כמה רחוק נשאר השרך מאחורי פרח הנורית! אצל הצמחים זה לא מוביל לא-נורמליות. אך האדם הוא מין (species) בפני עצמו. הוא מהווה סדר טבעי מושלם."

שטיינר, 'ערכים אנושיים בחינוך', פרק 3

בתת-המודע הקולקטיבי של האדם קיימות דמויות מפלצתיות כאלו. ניתן לראותן בסרטי אימה כגון: פרנקשטיין, סרטים על אדם-זאב ועל זומבים (מת-חי). אלו אנשים שלא הצליחו להחדיר לחלוטין לפנימיותם את 'האני' הדרוש על מנת להפוך ממש לבני אדם. אלו הם רוצחים סדרתיים ופושעים אחרים, כגון הנאצים, אצלם האינסטינקטים האפלים גברו על 'האני-האותנטי'.

שטיינר מתאר אנשים חסרי 'אני', שאת מקומו תפסה ישות-אהרימנית. אנשים אלו נראים כמו בני אדם רגילים, כך שקשה להבחין בכך באופן חיצוני. התקופה המודרנית, על המטריאליזם והמכניות שלה ההולכים וגוברים, הולכים ומתחזקים, תהיה קרקע פורייה ליותר ויותר אנשים כאלו להתגשם.

הזדקפות, דיבור וחשיבה קשורים לתכונת-על אותה מכנה שטיינר בשם: סגולת הצדק – שהנה הסגולה הרוחנית ביותר מבין ארבע סגולות אותן הוא מציין – הקשורה לאדם כולו. בשנים הראשונות של חייו, באה תכונה זו לידי ביטוי ככוח הבונה בו את היכולת להזדקף, לדבר ולחשוב – תכונות ההופכות אותו לאדם אמיתי. לאחר מכן משתחרר הכוח הזה והופך לתכונה מוסרית – תכונת הצדק הקוסמית.

 "לאדם יש יכולות אותן הוא מאבד מוקדם, אותן יש לו רק בשנים הראשונות של הילדות. הזכרנו זאת מספר פעמים. כאשר אנו נכנסים למישור הפיזי אין לנו את המנח (position) לו אנו נזקקים עבור הַגְּדֻלָּה (dignity) האנושית. אנו זוחלים על ארבע. הסבתי את תשומת ליבכם בזהירות לעובדה, שרק באמצעות כוחותינו שלנו אנו מביאים את עצמנו למנח הנכון ולהזדקפות. אנו מתפתחים גם על ידי הכוחות הנכנסים לדיבור. בקצרה, בשנים הראשונות לחיינו אנו מפתחים כוחות המכוונים אותנו באופן בסיסי, וצריך להיזהר בביטוי, לתוך העמדה שיש לנו כבני אדם אמיתיים בעולם. איננו מגיעים לעולם כך שאנו מוצבים בו באופן "הנכון". אנו זוחלים. אנו מוצבים בו באופן הנכון אם אנו מפנים את ראשנו לעבר הכוכבים. דבר זה מקביל לכוחות הפנימיים. אנו מאבדים את הכוחות האלו מאוחר יותר בחיים. הם אינם מופיעים יותר. שום דבר אינו מופיע יותר כך שהוא מתערב באופן דומה בצורה נמרצת בחיים האנושיים, כלימוד ללכת וכעמידה הזקופה. אנו הופכים לעייפים ביותר בנוגע למנח הזקוף שלנו. אנו מתחילים מוקדם בבוקר לחיות עם המוח שלנו, וכאשר אנו מסיימים את היום אנו מתעייפים, יש לנו צורך לישון. מה שבילדות, כאשר אנו עייפים, מעלה אותנו, נשאר עייף למדי במהלך כל החיים והופך לנרפה. בחיים המאוחרים שלנו אנו לא מְתַרְגְּלִים יותר דברים הדומים להזדקפות בילדות."

שטיינר, 'המסתורין של המוות', הרצאה 1

שטיינר מתייחס לצדק הקוסמי – להכרה שאנו חלק מאלוהים, ולכך שכל אדם אחר גם הוא חלק בלתי נפרד מהאלוהות. כוחות אדירים אלו נשארים ברשותנו ואינם אובדים לנו במהלך החיים המאוחרים. הם הופכים מכוחות הזדקפות לכוחות מוסר – בתנאי שאנו מתרגלים את סגולת הצדק, יוצאים מהריכוז בעצמנו והולכים לקראת האחרים.

חוסר צדק שקול לאתאיזם, לאיבוד מקורנו האלוהי. כאשר אנו עושים דבר רע לאדם אחר אנו מכפישים את האלוהי ממנו אנו נובעים.

"מצד שני, חינוך הילד יישא גם הוא פירות מיוחדים אם תראו את הסגולה דמוית-האומץ וסגולת המתינות באור הנכון. עלינו לקחת את התכונות האלו בחשבון כאשר אנו מחנכים את הילד באופן אישי, דרך כך שנזכיר שוב ושוב לילדים שהם אוחזים בחיים באומץ, שהם אינם מתכווצים או נסוגים משום דבר, ושהם מבינים את החיים במתינות ובאיפוק על מנת להפוך בהדרגה לחופשיים מתשוקותיהם. באופן הזה ניתן להגיע רחוק בחינוך הילדים. במהלך העתידי של השיקולים הרוחניים-מדעיים שלנו עלינו להסביר את העניינים האלו יותר ויותר.

כך, אנו רואים כיצד מה ששייך לחוקי החיים המוסריים של האנושות – לא רק עבור המישור הפיזי, אלא גם עבור החיים בין לידה ומוות – מתפשט ע"י דעות (considerations) רוחניות-מדעיות על פני אופק רחב עד אינסוף."

שטיינר, 'המסתורין של המוות', הרצאה 1

הרוחות-האחראיות לכך שלאדם יש 'אני-אותנטי', בצלמן נברא האדם הנן רוחות-הצורה, האלוהים.

"הסיבה לכך הנה שלאחר המאמצים שנעשו על ידי 'האני-האותנטי' (האמיתי) או האגו, המאפשר לו לחשוב, לדבר ולאמץ את המנח הזקוף, האדם משובץ באופן אולטימטיבי בספרות של רוחות-הצורה (הכוחות). רוחות צורה אלו, המוכרות בתנ"ך כאלוהים, הנן הישויות מהן הצורה האנושית צומחת בפועל; זוהי הצורה בה 'האני' האנושי של האדם הנו דייר טבעי, צורה המכריזה על עצמה במהלך החודשים הראשונים והשנים הראשונות של החיים."

Steiner, Between Death and Rebirth, lecture 6

לעומתן, רוחות-נגד לוציפריות, הן אלו שאחראיות לנפילה של האדם שנכנע לכוח הכבידה.

"אך בניגוד להן עומדות רוחות אחרות המשליכות את האדם לרמה נחותה מהרמה שנתנו לו רוחות-הצורה. לאיזו קטגוריה משתייכות רוחות אחרות אלו? רוחות-הצורה הנן הישויות המאפשרות לאדם לדבר, לחשוב ולצעוד זקוף. הרוחות-המסלקות אותו למטה, הגורמות לו לנוע על ארבע ולכך שאינו מסוגל בשנותיו הראשונות ללמוד לדבר ולחשוב במובן האמיתי, הנן רוחות שעליו לגבור עליהן במהלך חייו, המעניקות לו תחילה צורה מעוותת. רוחות אלו היו אמורות באמת להפוך  לרוחות-התנועה (עוצמות), אך הן נפלו מאחור באבולוציה שלהן ולא הגיעו עדיין לרמה של רוחות-הצורה. אלו הן הרוחות הלוציפריות שנעצרו בהתפתחותן, שפועלות על האדם מבחוץ, כשהן מפקידות אותו לכוח המשיכה מתוכו עליו להתרומם בעזרת רוחות-הצורה האמיתיות. בהסתכלות על האופן בו האדם מגיע לקיום דרך הלידה, במאמצים אותם הוא עושה לרכוש את היכולות להן הוא נזקק לאחר מכן בחייו, ניתן להבחין ברוחות-הצורה האמיתיות כשהן נלחמות עם הרוחות האחרות, שהיו אמורות להפוך כבר לרוחות-תנועה אך נשארו בשלב מוקדם יותר. אנו רואים את רוחות-הצורה נלחמות עם הרוחות הלוציפריות שהנן, בספרה הזו, כה חזקות ועוצמתיות, כך שהן דוחקות את התודעה המשתייכת 'לאני'. אילולא היו הרוחות הלוציפריות דוחקות את התודעה הזו, בשלב זה של חייו היה האדם מבין את הדבר הבא: אתה לוחם; אתה מודע למנח האופקי שלך ושואף בתודעה לעמוד זקוף, ללמוד, לדבר ולחשוב! כל זה מעבר לכוחו, משום שהוא מוקף ברוחות לוציפריות."

Steiner, Between Death and Rebirth, lecture 6

השפעתו של לוציפר מונעת מהאדם את היכולת לעמוד זקוף, לחשוב או לדבר – כל מה שהופך אותו 'לאני' אנושי-אלוהי אינדיבידואלי.

בחיים ישנם מצבים בהם אנו מאבדים את כוח הדיבור, החשיבה והעמידה הזקופה שלנו. אנו שבויים בידי הנסיבות והאירועים, מבלי ש'האני' שלנו יבוא לידי ביטוי. הדבר יכול להתבטא כציות עיוור מצדנו לאחרים, בעשיית מעשים בהם אנו לא חפצים ובהליכה שבי אחרי אנשים כריזמטיים. אנו פועלים בניגוד לרצוננו או אמונתנו, מבלי יכולת לעמוד זקוף ולתבוע את שלנו. המקרה יכול להיות נקודתי, אך גם להימשך כמה חודשים ואף שנים.

אירוע ביוגרפי – כישוף תודעתי

לפני כמה חודשים, החלטתי לקחת את בני בן השמונה העשרה לאירידיולוגית, על מנת לאבחן בעיות בריאותיות בהן חשדתי. המפגש (שעה) היה אמור לעלות 1200 ₪, ולמרות שהמחיר נראה מוגזם בעיני, החלטתי לפנות אליה.

במהלך האבחון הצביעה האירידיולוגית על כך שבאופן בסיסי בני בריא, אך כדאי שהוא ייקח ויטמינים ותוספי מזון כאלו וכאלו, ועוד כהנה וכהנה. התעניינתי בשירותים הנוספים שלהם, והיא הוסיפה גם אותם בשמחה, כשהיא מצביעה על כך שכדאי שהוא יפגוש אותה לפעמיים נוספות, ללמוד טכניקה  מסוימת שתשחרר אותו מכל הבעיות שלו…

בעודה מדברת – כמלהטטת וכעושה כשפים ממש, הקלידה במהירות על המחשב את כל הטיפולים ועלותם, ובשוויון נפש אמיתי או מעושה הפנתה אלי את המסך. הסכום היה 12,000 ₪.

מבלי לחשוב יותר מדי הסכמתי, מתוך רצון עז לעזור לבני. לאחר תום השעה הופניתי למשרד, שם היה אחיה שגבה את הכסף. למרות שחשתי אי-נוחות מסוימת לנוכח ההתנהלות העסקית שלו, כל רצון עצמי (ובדרך כלל הרצון שלי  חזק מאוד) נעלם. פעלתי כמכושפת.

בדרך הביתה הבנתי שהולכתי שולל, ושכוונתי המקורית לא כובדה. הרגשתי מרומה ונבגדת, הרגשתי שאני משמנת עבורה את העסק, ושהיא משתמשת בידע שלה בצורה נצלנית.

***

ניתן להתייחס לחיים כאל שיפוע עליו על האדם לטפס בכוח הרצון של 'האני-האותנטי'. כניעה ללוציפר תהיה כניעה לכבידה והחלקה במורד.  לוציפר יוצר גם את הפיתוי המיני, הגורם לאדם לגלוש מטה בשיפוע. אך 'האני-האותנטי' של האדם יכול להתאמץ ולעלות שוב. בתורות המזרחיות מכונה 'שיפוע' זה בשם קונדליני.[1] לוציפר מוריד את האדם למטה, לעבר האנרגיה היצרית, ו'האני-האותנטי' מעלה את אותה אנרגיה עצמה למעלה והופך אותה לנכס רוחני.

כאשר אדם סובל מדיכאון כוח הכבידה מושך אותו למטה, במורד השיפוע. הדבר עלול לבוא לידי ביטוי באובדן כוח הרצון לקום מהמיטה, באובדן כוח הרצון להזדקף. במצבים כגון אלו נדרשים כוחות רוחניים שיוכלו לחלץ את האדם ולהגביר את כח העילוי.

לדוגמא: מיועצת בדיכאון קשה, שוכבת במיטה ימים רבים, אינה מוצאת כוחות לקום. לאחר שיחה עם המטפלת הביוגרפית שלה, מתקשרת ומספרת שהבוקר היה 'קול' שאמר לה לקום. היא יצאה מהמיטה והלכה לעבודה. מהו הקול הזה? זהו קולו של 'האני האותנטי' שהתחזק באמצעות השיחה עם המטפלת.

רוחות-הצורה הנן האלוהים. בתנ"ך הן מופיעות בפרקים הראשונים בסיפור הבריאה, ורק לאחר מכן מגיע שם ההוויה, אדוני (י ה ו ה), שהוא השם המפורש. אלוהים הוא אותו הפן של האינסוף הבורא שמים וארץ, מעניק צורה ליקום, לטבע ולאדם.

א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. בראשית א'

החל מפרק י"א (מגדל בבל) מופיע השם המפורש של הפן האלוהי שאינו קשור בבריאה, אלא באדם עצמו ובהתפתחותו האינדיבידואלית.

ה וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. בראשית יא

השם (י ה ו ה) הוא האלוהים הנמצא בקשר עם אברהם, משה והעם היהודי כולו, קשר הבא לידי ביטוי בציווי הרוחני של לך-לך, כלומר: לך לתוך עצמך, חפש את העולם בתוכך.

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. בראשית יב

את לוציפר ניתן למצוא כבר בפרק ג', כנחש המפתה את חוה לאכול מפרי עץ הדעת. זהו 'כוח הכבידה' שמושך אותה כלפי מטה וגורם לה להשתוקק ולהתאוות לאכול את התפוח, במחיר הפרת האיסור האלוהי.

ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל; בראשית ג'

אדם, הנתון גם הוא לכוח הכבידה, אינו יכול לעמוד זקוף מול חוה אשתו, ומבלי לחשוב לוקח מהפרי האסור. הסיבה לכך שהוא לא נלחם ונאבק על דעתו הנה ש'האני-האותנטי' עדיין לא נולד באדם בזמן ההוא. רק מאוחר יותר ייוולד 'האני-האותנטי' באדם ויוכל להילחם במשיכה הלוציפרית כלפי מטה.

וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. בראשית ג'

***

ילדים המורדים בהוריהם אינם מתמסרים 'לכוח הכבידה'. לעומתם, ילדים 'טובים ירושלים' יתמסרו 'לכוח הכבידה' על מנת לקבל אהבה ואישור מההורים ומהסביבה.  ההתגברות על 'כוח הכבידה יכולה לבוא לידי ביטוי בילדות ובנעורים גם בדרכים נוספות: למשל, ילדה שאינה נגררת אחר חברותיה בהתעללות בילדה אחרת ומוכנה לשלם על-כך מחיר חברתי. נער שאינו מעשן למרות שכל חבריו מעשנים ומסתכן באובדן הפופולריות שלו ועוד'.

מיידע למתודת עבודה:

השפעתו של לוציפר תגרום לאדם 'להימשך מטה' על ידי כוח הכובד, לחיות חיים סטיכיים, כלומר – להיות מובל על ידי האירועים והנסיבות מבלי יכולת לחשוב, מבלי היכולת 'לעמוד זקוף' ולעיתים אף מבלי יכולת לדבר ולהגיב.

  • היזכרו במצבים של ייאוש מוחלט בהם הרגשתם שכוח הכובד מתגבר עליכם. האם מתוך הייאוש והאין עלה קולו של 'האני האותנטי' ואפשר לכם להזדקף?
  • איזה ילד או ילדה הייתם? האם הייתם ילדים בעלי 'אני אותנטי' חזק, או ילדים המתמסרים לכוח המשיכה? באיזה אופנים זה בא לידי ביטוי (זה עשוי להשתנות לאורך החיים ובגילים מסוימים)? מה הרווחתם? ומה הפסדתם? אלו מחירים שילמתם?

[1] קוּנדַליני הוא מונח שלו שני פירושים: אנרגיה נפשית (פראנה) המתרוממת מאזור הצ'אקרה התחתונה לכיוון הצ'אקרה העליונה; והנתיב שבו עוברת אותה אנרגיה נפשית. פירושה המילולי של המילה "קונדליני" הוא פיתול. בתורת היוגה, מגדירים את הקונדליני ככוח נפשי כמוס שמצוי באזור האגן. חלק מתרגילי היוגה, נועדו לשחרר את הקונדליני ממצבו הכלוא ולשחרר אותו, באופן שיפעל על כל מערכות הגוף והנפש. במסורת הבודהיסטית, ישנה חשיבות להתרוממות ספונטאנית של הקונדליני ממקומו באגן לכיוון חלקו העליון של גוף האדם. הבודהיסטים רואים בהתרוממות הספונטנית הזו, קפיצה לרמת תודעה גבוהה יותר. קפיצות כאלו מכונות בשם סאטורי. (ויקיפדיה)