האני האותנטי – שיעור 30

2.3.2021 – האני האותנטי – שיעור 30

לצפייה בווידאו של השיעור לחצו כאן         

תמלול השיעור:            

'מסילת ישרים' פרק א' – בביאור כלל חובת האדם בעולמו.

"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו."

מה שואל כאן הרמח"ל?

משתתפת – מה חובתו של האדם בעולם.

אורנה – נכון, על מה הוא צריך להתבונן כשהוא מתבונן על כל העמל של כל ימי חייו. מה המגמה, מה התכלית, של העמל שלו? כל אחד ואחת מאיתנו צריך לשאול את השאלה הזו. התשובה של הרמח"ל:

"והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא."

זו לא תשובה שהיינו מצפים לה, לא?!

משתתפת – אנחנו פה ליהנות – זה מאוד מודרני.

אורנה – כן, אז אני אגלה עוד קצת מדבריו:

"ולכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק בו ית' והוא מה שהיה דוד המלך אומר בתהילים עג  כח  וַאֲנִי, קִרְבַת אֱלֹהִים- לִי-טוֹב: ואומר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שיבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נטעה."

מה אנחנו מבינים מזה?

משתתפת – אמונה אמונה אמונה.

אורנה – קודם כל אמונה אמונה אמונה זה נכון. דיברנו על זה שבעולם שלנו – העולם הארצי – האיכות היחידה שיכולה לחבר אותנו עם עולם הרוח זו האמונה. אין לנו ידיעה. עולם אחד מעלינו, שנקרא 'עולם המלאכים' – שם כבר לא צריכה להיות אמונה. למה שם, עולם אחד מעלינו, סמוך אלינו, לא צריכה להיות אמונה? בטרמינולוגיה של הקבלה אנחנו בעולם העשייה, ועולם אחד מעלינו – עולם היצירה. בטרמינולוגיה של האנתרופוסופיה – אנחנו העולם הארצי, ועולם אחד מעלינו הוא העולם האתרי – העולם של המלאכים, ארכי-מלאכים וארכאי. למה הם לא צריכים אמונה ורק אנחנו צריכים אמונה? למה שם אין בכלל אמונה?

משתתפת – אולי האמונה שלהם היא כבר ידיעה.

אורנה – בדיוק ככה: כשיש ידיעה אז לא צריך אמונה. לנו יש את המשימה הכי קשה: אנחנו צריכים לפתח אמונה במשהו שאנחנו לכאורה לא יודעים, ויש כל כך הרבה הטעיות בדרך, והרבה שבילים שיכולים לקחת אותנו למקומות של ספק ושל כפירה. לפתח אמונה זה ממש הרואי. אני לא מדברת על 'מצוות אנשים מלומדה' – כלומר שעושים את כל המצוות ולא מקדישים לזה תשומת לב. אני מדברת על אמונה שיש בורא לעולם והבורא הזה הוא רק טוב. הוא רוצה רק טוב בשבילי גם כשהדברים נראים חשוכים מאוד. זה הפרויקט, זה האתגר של כולנו. ברגע שהאמונה הופכת לידיעה – אנחנו כבר בעולם הבא, בתוך העולם הזה! היו, ועדיין יש אנשים שהיו בעולם הבא בתוך הגוף הזה. אפשר להיות בגוף הזה וכבר להיות בעולם הבא. אז מי שאמרה 'אמונה אמונה אמונה' – צודקת! וכאן הוא אומר עוד דברים.

משתתפת – דבקות.

אורנה – דבקות. מה זה דבקות ברוחניות?

משתתפת – להיות קרוב. התמסרות.

אורנה – יותר מאשר להיות קרוב, להיות אחד. בספר בראשית נאמר בסיפור הבריאה:

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. בראשית ב, כד.

יש את הרצון הזה להיות אחד. כמובן שבגשמיות אי אפשר להיות אחד. את יכולה להיות מאוד מאוד קרובה. אני חושבת שהניסיון, שהוא אולי קצת נואש או אולי לא נואש, להיות אחד זה ביחסי אישות – יש ניסיון להיות אחד, לחבר את הגופים באופן כזה שתצא ישות אחת לכאורה. אבל אף פעם אנחנו לא יכולים להיות אחד עם אף אדם. זו גם לא המטרה שלנו להיות אחד. המטרה שלנו היא כן להרגיש את האחר מתוכו – כן להיות אחד אתו בניסיון להבין מה מתרחש בנפש שלו/ה ולא לשפוט על פי קנה המידה של האמונות שלי או תפיסת ה'נכון/לא נכון' שלי. זו שאיפה מאוד גדולה. זה הכי קרוב ל'להיות אחד'. אבל ברוחניות כשאומרים 'להיות אחד' הכוונה היא 'שיווי צורה' – שתי הישויות נהיות אחת. אחת ממש. לא קרובות אלא ממש אחת – זה נקרא 'שיווי צורה' בעולם הרוחני.

בעולם הזה, יש ניסיון שלנו להגיע לאחדות – דרך אהבה והתמסרות. אבל להיות ממש אחד – זה אפשרי רק ברוחני. נחזור על מה שאומר הרמח"ל:

"והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא."

בהתחלה זה נראה טקסט דתי, ואנחנו יכולים לחשוב 'מה לנו ולטקסט הזה – לדבוק בה'?' אבל יש כאן חכמה יוצאת דופן. כולנו מחפשים את תחושת האחדות והמלאות, בכל מה שאנחנו עושים. הרמח"ל מסביר לנו, מלמד אותנו, שבשום דבר לא נמצא את זה – אלא רק באחדות עם הבורא.

תכף נדבר מה הוא הבורא ומי הוא הבורא בעיננו, אבל ראו מה שנאמר כאן. תחפשו את זה בבן הזוג שלכם – לא תמצאו את זה. אחרי כמה זמן תראו שאתם שניים, במקרה הטוב. תחפשו את זה בעבודה שלכם – גם שם לא תמצאו את האחדות. תחפשו את זה בילדים שלכם – גם שם לא תמצאו את האחדות. כל זה כל הזמן מכוון אותנו רק למקום אחד – אך ורק לעולם הרוח. רק שם אנחנו נמצא את האחדות. זה חלילה לא מבטל את כל האהבה לכל האנשים האחרים – להיפך. אבל הכמיהה הזו לאחדות, לנצחיות, לחיי נצח, לחיי העולם הבא – את זה אפשר למצוא רק בקשר עם הבורא.

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שיבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו – זה המקום שאנחנו מחפשים בכל דבר ודבר.

וכל זולת זה שיחשבו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נטעה. – נתייחס ל'נטעה' ונאמר שבטעות אנחנו מחפשים את זה בבני אדם, ואולי לא בטעות – אולי זו הדרך. אפילו לא אולי, אלא בטוח – אנחנו מחפשים ומתאכזבים, מחפשים ומתאכזבים, עד שאנחנו מבינים שאין שום מקום שאני יכולה למצוא את האחדות שלי. ולא רק את האחדות שלי אלא את האחדות של הניגודים, כי העולם הזה הוא עולם של ניגודים, בעוד עולם הרוח הוא לא עולם של ניגודים, כי הוא עולם של אחדות. אז איך אני יכולה, בתוך עולם של ניגודים, למצוא אחדות? הוא מנוגד לשכל הישר, אבל הוא לא סתירה עצמית.

אז איך אני יכולה להכיל גם את אלה שמתחסנים וגם את אלה שלא מתחסנים? להכיל את שניהם בכפיפה אחת בתוכי, גם אם אני מאלה שלא מתחסנים וגם אם אני מאלה שמתחסנים, או מאלה שעושים הפגנות, או מהדוסים שעושים תפילות בבתי כנסת – האם אני יכולה להכיל בתוכי את הניגודים? זו תכלית הבריאה – מה שנפרד צריך להתאחד דרך האדם.

משתתפת – האהבה שאנחנו מפתחים כאן בעולם הארצי היא סוג של התאמנות שיכולה כן לקרב אותנו לאחדות בעולם הרוח?

אורנה – איך אני מפתחת אהבה לאדם אחר? מה זה אומר שאני אוהבת אדם אחר? הרבה פעמים אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו אוהבים אדם אחר, ואנחנו בעצם אוהבים את עצמנו דרכו. כמו למשל כשאנחנו אוהבים את עצמנו דרך הילדים שלנו.

משתתפת – בכל זאת יש אכפתיות, יש התמסרות, יש חמלה.

אורנה – כן, בהחלט, אנחנו מתאמנים באהבה. אבל המילה אהבה, לפי דעתי, עושים בה שימוש רווח מדי. זו אפילו לא הוזלה של המילה, כי הרבה פעמים פשוט לא שמים לב. הרבה זרמים קיימים של אור ואהבה – זו לא באמת אור ואהבה, כי זה 'אני אוהב אותך כל עוד נעים לי איתך, כל עוד אתה בזרם שלי, ואני ממש לא אוהב אותך כל עוד אתה מביא דעה אחרת, או אם אתם שונאים אותי'. אני חושבת, וגם שטיינר אמר את זה, שאנחנו מנסים למצוא את האהבה, את המענה לכמיהה אל האחדות, בכל מני דברים, עד שבסוף אנחנו מגיעים להבנה שרק עולם הרוח – שאתם יכולים לקרוא לו אלוהים שלי, או ה'אני' הגבוה שלי, או השלם שלי – הוא נותן לנו את היכולת לאהוב את האחר בצורה הנכונה: אני לא צריכה לאהוב את האחר כדי לאהוב את עצמי דרכו, אני יכולה לאהוב אותו כי אני מקבלת את התזונה שלי מעולם הרוח, ואז אני יכולה לאהוב אותו בצורה יותר נקייה. אני לא תלויה בו. למשל, לא תלויה בילדים שלי – לא תלויה בזה שהם יהיו מוצלחים.

פעם למדתי באקדמיה למוסיקה עם מישהי שהיו לה 3 בנות, ולי הייתה רק ילדה אחת קטנה בת שנתיים וחצי, ואחת הבנות שלה אמרה לי 'אמא פחות אוהבת אותי כי אני לא ייצוגית' – היא הייתה נערה יפה אבל שמנה, וככה היא אמרה. אז זה מאוד זעזע אותי, אבל היום אני יכולה להבין את זה – שאמא רוצה לראות את עצמה בילדה שלה, רוצה לאהוב את עצמה דרך הילדה שלה, ואם הילדה שלה בעייתית ולא ייצוגית, אז יכול להיות שהאמא מאוכזבת – אם האמא תלויה בילדה שלה כדי לאהוב את עצמה, לקבל אישור לעצמה. זה נשמע מזעזע, אבל זה ככה. אם אני תלויה בילדים שלי אז הם צריכים לייצג אותי טוב, או להיות אפילו יותר ממה שאני, וככה אני מקבלת איזושהי נחמה ומרגוע ויכולה לחשוב 'הילדים שלי מוצלחים, הילדים של האחרים פחות מוצלחים' אז יש לי משהו להישען עליו, יצא לי משהו טוב. אני יודעת שאני אומרת דברים שאם תתבוננו בתוך עצמכם – אתם תמצאו אותם: 'הילדים שלי מוצלחים, הם יפים, הם מוכשרים…ואז הילדים מתחילים לעשות בעיות ואני כבר לא יכולה כל כך להישען על זה, ואז – על מי אני אשען? אז אני חוזרת למסלול, כי אין לי על מי להישען, חוץ מאשר על עולם הרוח. מחזירים אותי למסלול. אני לא אומרת שזו לא אהבה כלפי הילדים, אבל גם את זה צריך לבחון – האם זו באמת אהבה טהורה, נקייה ובלי תנאי? לא יודעת. אולי כן.

מי זה הבורא? מי זה אלוהים שלי? פעם הייתי בסדנה של יעוץ ביוגרפי, שמישהו אחר הנחה ולא אני.  והייתי בתוך משבר. הוא עשה שם פסיכודרמות וכל מני תרגילים, ואז הוא בא אלי בטון מתנשא ואמר 'תבחרי את האלוהים שלך. אלוהים שלך הוא לא אלוהים טוב'. ואני אמרתי לעצמי 'מה זאת אומרת תבחרי את האלוהים שלך? מה, אני יכולה לבחור את האלוהים שלי?' והוא אמר 'כן, תבחרי שיהיה לך אלוהים טוב אז יהיה לך אלוהים טוב'. ואז אני הבנתי שלכל אחד נותנים את האלוהים שלו, לפי המקום שהוא נמצא שם, ולפי מה שהוא צריך לעבור. וכשהוא עובר דרגה – אז נותנים לו אלוהים אחר. כי אלוהים זה כמו שכתוב בתנ"ך – זה אימה ופחד. זה כמו שאומר שטיינר על עולם הרוח. עולם הרוח זו אימה בשבילנו. יש אנשים שיכולים לעשות להם אלוהים טוב, כמו איזה סנטה קלאוס כזה, וזה בסדר, אבל זה אלוהים שמתאים להם. אנחנו הרי מציירים את אלוהים – כל אחד מצייר, במובן של 'מדמה'. לפי הכוח שמדמה – לפי מה אני מדמה, לזה אני מתפללת: אם אני מדמה מין סבא כזה טוב, אז אני מתפללת אליו. זה לא רע, זה בסדר, אבל זה מתוך כוח הדימוי שלי: הציור שיש לי בראש זה בדיוק לפי המצב הרוחני שלי, לפי הייעוד שלי. אם אני מתגברת התגברויות יותר גדולות – אז נותנים לי מהשמים דימויים אחרים, יותר חזקים, והכרה קצת יותר גדולה של הבורא.

נשאל שאלה ביוגרפית, ללא שיפוט חלילה: לכל אדם נותנים דימוי של אלוהים / בורא / הקדוש ברוך הוא לפי העבודה שלו, ולדימוי הזה הוא מתפלל. אז נשמע מי האלוהים שלכם? ואולי היה לכם אלוהים ואחרי זמן כלשהו גם הוא השתנה? אני אשמח לדעת אל מי אתן מתפללות כאשר אתן מתפללות?

משתתפת – אני לפעמים חושבת שלאלוהים שלי אין צורה, הוא יותר חוכמה או משהו כזה. כוח או חוכמה, לא צורה.

אורנה – האם זה כוח שאכפת לו ממך? האם זו חוכמה כללית? האם הוא משגיח עליך באופן אישי?

משתתפת – זה תלוי באיזה מצב אני. לפעמים כן, הוא מאוד קרוב או יותר נכון אני יותר קרובה, ואז הוא יותר ממשי, יותר מוחשי בהרגשה. אבל זה תלוי בי. הוא שם כל הזמן, ואני זאת שעושה את התנועה הלוך – וחזור.

משתתפת – גם לי אין דימוי ברור אבל יש תחושה של משהו גדול – הרבה יותר גדול ממני, בעל יכולות, מסוגלות, והרבה טוב. גם כשאני במשברים אני מרגישה שאני כן מתייחסת לזה בתפילות ובקשות למשהו טוב. בקשות שייתן לי סימנים, שידריך אותי. משהו יותר גדול ממני, יותר נשגב ממני, יותר מבין ממני, מחזיק את התמונה הגדולה.

משתתפת – אני חווה את האלוהים שלי מגיל מאוד צעיר כהדרכה פנימית. יש לי כל הזמן שיחות מתוך הפנימיות, דרך כל מני אירועים שעברתי. זה כוח מדריך, שומר, אבל עוד משהו… קשה או נוקשה זו לא המילה, אבל זה כמו המורים בבי"ס שלא מוותרים לך והם יובילו אותך דרך מה שצריך, והם לא באים ברוך אלא הם באים באופן אחר, וכל הזמן תוך כדי הגנה ושמירה ותחושה של הכלה, אבל לא באופן קל. עם דרישה מאוד גבוהה. אני מרגישה כמו התלמידים שצריכים להצטיין בלימודים כי יש דרישה מהמורה. זה מגיל מאוד צעיר, זה לא הגיע מתוך ידיעה אינטלקטואלית, זה משהו פנימי – אני עכשיו בבי"ס ואני יודעת שיש עכשיו שיעורים, ושאני צריכה מכל אירוע שקורה ללמוד משהו. זה צד אחד, ומצד שני אני חווה, במיוחד בשנה האחרונה, חום פנימי שהולך ממש לתוך הנקודה שבלב. אף פעם לא חוויתי את זה ככה. אני נמצאת בתוך כף היד של היקום. כל הזמן שיח בלתי פוסק שנע דרך רכות ונוקשות, פחד ושימחה. יש שם את הכל.

אורנה – ואם נתייחס לאלוהים שעליו דיברת בהתחלה, אז לאלוהים הזה יש תביעה ממך. מה התביעה שלו ממך?

משתתפת – להתפתח. מגיל קטן מאד אני יודעת שיש לי פה משימה, וזו לא משימה להיות מעצבת או יועצת, זו משימה פנימית. כמו דחיפה פנימית לכיוון של התפתחות. אני זוכרת שבאתי אלייך, אורנה, בפעם הראשונה ואמרתי לך שאת נשמעת כמו ההדרכה הפנימית שלי – את אומרת לי מבחוץ את מה שההדרכה הפנימית שלי אומרת לי כל החיים מבפנים. זה היה מזמן.

אורנה – אני רק זוכרת שפתחתי את הדלת ואת היית בלונדינית. דיווה הגיעה אלי הביתה. חוץ מזה לא זוכרת כלום (:

משתתפת – אני הייתי עכשיו 3 ימים במדבר, והרגשתי מוקפת באלוהים, בתוך אלוהים. הטבע. כשאני בטבע נטו, טהור, אני מרגישה את מגע אלוהים. מרגישה בתוך הבריאה האלוהית, מחוברת, מתרגשת, שקטה, במקום מאוד צלול. כשאני מתפללת אני לא יודעת למי ולמה. אני פשוט מבקשת בתוכי – באמצע פגישות או בתוך משבר, אני פשוט מבקשת ואין לי מושג ממי. אבל את מגע האלוהים אני מרגישה בעיקר כשאני בטבע.

אורנה – אלוהים זה שם, אחד מ 10 השמות הבלתי נמחקים של הבורא. יש שמות שאסור למחוק אותם, יש כאלה שמותר למחוק אותם, שהם כינויים. השם אלוהים זה הכוח של הבורא בטבע. מי שלא מכיר, כמו שאני לא הכרתי פעם, אז אומר אלוהים על כל דבר. אבל מי שמכיר יודע שזה רק שם אחד של הבורא, שהוא הפן של האלוהות בטבע, בלי שיכנס לשם הפן האחר, הפן שקשור יותר לאדם, אלא יותר הטבע וההנהגה של הטבע.

משתתפת – לי עולים עכשיו מהשאלה המון דברים, אבל המילה שאני הכי מרגישה כרגע זה אמת – אלוהי האמת, מצפן לאמת. משהו שנותן לי חוש כיוון, שאין לי בעולם הארצי, כדי שיהיה לי חוש כיוון בדרך הרוחנית. יש פחד, אימה, כשהוא לא נוכח, וגם כשהוא נוכח זה אימה. וגם אומץ. אימה ואומץ.

אורנה – ישר לשבתאי קדמון…

משתתפת – וגם שמירה. תמיד חיפשתי אלוהים שומר, אבל אולי לא שומר במובן הארצי אלא שומר במובן של 'לא לאבד' – שאני לא אאבד. מישהו שישמור שאני לא אאבד את הדרך.

משתתפת – החוויה שלי כמובן משתנה מאז שאני ילדה, אבל בשנים האחרונות היא חוויה של געגוע כואב. געגוע מאוד מאוד גדול, כמו לקרוא את הפסוק הזה שהבאת ולהתמלא בדמעות. זה ממש געגוע.

אורנה – אז איזה אלוהים זה?

משתתפת – זה אלוהים שיש רצון עז לחזור אליו. זה אלוהים מיטיב.

אורנה – תודה. מי עוד רוצה לספר מי האלוהים שלה? מעניין למה אתן לא רוצות להגיד. לא נראה לכן חשוב לברר מי האלוהים שלי?

משתתפת – אני גדלתי בסביבה הכי חילונית שיכולה להיות, לא חגגו סדר פסח, לא ראש השנה, ממש התעלמו לגמרי מכל סממן דתי. השאלה שלי 'מי זה אלוהים, מי ברא את כל הדבר הזה' היא שאלה שאני שואלת את עצמי מאז שאני ילדה, ואני חושבת שזה חילול אפילו לחפש את התשובה על זה. יש לי תחושה כזו. כמובן שאני מכבדת כל אחד על איך שהוא מחליט לחשוב על זה.

אורנה – למה זה חילול בעינייך?

משתתפת – כי אני חושבת שאני עוד 'יבחוש בן שלולית' בשביל לדעת.

אורנה – אוקי, הבנתי. תודה. אני אמשיך את השיעור ואם מישהי תרצה לשתף היא מוזמנת.

נמשיך בכיוון של ישות שנמצאת מעלינו ואנחנו מכנים אותה 'המלאך השומר'. המלאך השומר זה ישות שנמצאת בעולם אחד מעלינו, ישות מלאך ששייכת לעולם המלאכים – היררכיה אחת מעלינו, בעולם שנקרא 'עולם היצירה', ואנחנו נמצאים ב'עולם העשייה'. לכל אחד מאיתנו יש 'מלאך שומר' כזה. יש ישות שכל תפקידה זה לשמור על בן אדם אחד. פעמים רבות המלאך השומר מסייע לנו לשמור על החיים שלנו. האופן שהמלאך מסייע לנו זה דרך איזושהי אזהרה שאנחנו מקבלים בתוכנו: או שיש קול בתוכנו שאומר לנו לזוז או משהו כזה, או שהוא מפעיל מישהו לידינו כדי שאנחנו נשים לב, דרך המלאך השומר של האדם השני. אתן יכולות לקרוא לזה ה'אני' הגבוה שלנו, אם אתן רוצות, שהוא בעצם ה'אני' הפוטנציאלי שלנו. אבל אין שום בעיה לקרוא לזה 'המלאך השומר'. מלאך זה כוח. שוב אני אומרת שלא לדמיין מלאך עם כנפיים. זה כוח רוחני ששומר עלינו. אם יש לנו עדיין תפקיד רוחני חשוב – הוא ישמור עלינו גם שאנחנו לא נמות, כי יש לנו עוד מה לעשות פה.

יש פסוק בתהילים צא', ז':  יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. – מה זאת אומרת? מי לא יגש אליך?

משתתפת – המוות.

אורנה – נכון מאוד, מלאך המוות. בספר 'הדבר'  של אלברט קאמי, יש את הדמות של הרופא, שכל הזמן בא במגע עם חולי הדבר: אנשים שהמגיפה הזו נגעה בהם. דבר זו מחלה מאוד מדבקת, ומוות מאוד אכזרי, והוא, הרופא, מילא את המשימה שלו. היו כאלה שהטיפו, היו כאלה שהתלוננו, ולכל אחד הייתה דעה, ואילו לרופא לא הייתה שום דעה אבל מה שהוא ידע זה שהוא קם כל בוקר ועושה את העבודה שלו, נגד כל הסיכויים. בסופו של דבר המגיפה נגמרה, והוא אחד היחידים שלא מת מהמגיפה. איש הדת מת, העיתונאי מת, המון אנשים שהיו להם כל מני דעות על המגיפה – מתו, והוא, הדבר היחיד שהוא עשה זה לקום כל בוקר וללכת לרפא כנגד כל הסיכויים. זה סיפור אבל זה מראה לנו מה התפקיד של המלאך השומר. הוא ישמור עלינו כל עוד נהיה בדרך הנכונה. אם לא – אז אין פה רחמים. אם למשל ניתן ללוציפר לקחת אותנו – וזה יכול לקרות לגדולים ביותר, גם כאלה שפגשתי וגם כאלה שאני רק שומעת עליהם. אדם יכול להיות בדרך רוחנית ולעשות המון טוב, ולאט לאט הוא קצת מתבלבל, מתחיל לחשוב שהוא העוזר של בורא עולם ושהוא בדיוק יודע מה בורא עולם רוצה, והוא בא ומצהיר על הידיעה שלו מתוך משוכנעות פנימית, ואז פתאום כל העולם רודף אותו. למה זה קרה? לא בגלל שהוא אמר דעה כזו או אחרת. זה קרה כי כבר מזמן הוא הלך בדרך לא נכונה. מזמן הוא התבלבל. יש אנשים שהולכים בדרך רוחנית ואז מתחילים להרשות לעצמם כל מני הנחות קטנות: טוב, אני כזה גדול ואני עושה כל כך טוב, אז לא נורא, קצת מפה מגיע לי'. ככה מתחילים לסטות מהדרך. זה קורה לאנשים שבאמת התפתחו והגיעו למקומות טובים, ואז הפיתוי הלוציפרי כל כך מתוחכם שלא שמים לב. ואז פתאום עושים איזה מעשה שמביא את הנפילה שלהם. הם מצטערים וחושבים 'למה עשיתי את זה', כי הם חושבים שהנפילה הגיעה בגלל זה, אבל היא בכלל לא הגיעה בגלל זה – כבר מזמן הכנת את הנפילה שלך. לאט לאט לוציפר כרסם בשביל האמצעי. לאט לאט קצת יהירות, וקצת אני לוקח הרבה יותר כסף על השירותים שלי כי מבחינתי 'ברור, אני כזה גדול/ה, ברור שאני צריכה לקחת הרבה'.

לא מזמן אמרה לי אחת המיועצות שלי שלוקחים לה 700 ש״ח עבור טיפול זוגי – זה נראה לי טירוף. בטח זו מטפלת מאוד טובה, אני לא מתווכחת, אבל נראה לי ממש מוגזם. אנשים מתחילים להתחרפן – הם חושבים שמכיוון שהם גדולים הם צריכים לקחת הרבה כסף. להיפך – צריך לקחת פחות כסף. אם את יכולה לחיות – בסדר, אל תקחי על זה כל כך הרבה כסף. בעיני, יש בזה משהו מושחת. ואני לא מתווכחת, יתכן שהם מאוד מאוד טובים, אבל מישהו התבלבל פה.

במצב כזה – המלאך השומר לא שומר אותך. זה לא במובן שהמלאך השומר מעניש אותך. הכל לפי רוב המעשים – הכל בדרך לטוב המוחלט, אבל אם אתה סוטה מהטוב המוחלט, ויש גם סכנה שתסטה עוד יותר, אז חבל על מה שכבר השגת עד עכשיו. יש שלב שאתה יכול ליפול ולהתדרדר לגמרי. נכון שמרמה מסוימת כנראה כבר לא מידרדרים, אבל יש שלב שחבל. אז המלאך השומר עושה לך טובה – מה זה לא שומר עליך? הוא שומר עליך, אבל שומר על הנפש והרוח שלך, לא שומר על הגוף שלך.

המלאך השומר תמיד שומר עלינו. גם כשהוא גורם לנו לעבור לעולם אחר – זו גם כן שמירה: הוא רואה שיש סכנה גדולה, שאנחנו התבלבלנו בדרך, אז הוא מעביר אותנו לשלב הבא, הוא אומר 'אין לך מה לעשות כאן יותר, חבל על הזמן. תעברי תהליך של תודעה של מה שקורה כאן ותחזרי'.

כולנו בלי יוצא מן הכלל, אני בטוחה שכל אחת מכן חוותה את השמירה של המלאך השומר במקרים שהיו סיכויים חלילה שתפגעו – ואז המלאך השומר התערב. אני זוכרת מקרה שכתבתי בספר, אולי בספר של הקורס הזה: יום אחד היה תורי להחזיר את הבת שלי ואת החברה שלה בנות ה – 16 מחוג לציור. במודיעין יש איזו כניסה לכביש מרחובות קטנים, ואני פתאום איבדתי .., לא הייתי אני, הרגשתי רק שהרגל שלי לוחצת על הברקס. לא ידעתי מה קרה לפני כן, אבל הרגשתי שהרגל נלחצת על הברקס. כשהתעוררתי, זה עניין של מיקרו-שניות, ראיתי שעצרתי לפני שאני נכנסת לכביש הסואן הזה ועושה תאונה. באותו רגע לא הייתי בתודעה. התערב כוח אחר וגרם לי ללחוץ על המעצור, ברוך השם. זה מנע תאונה מאוד גדולה, חס וחלילה וחס ושלום.

מי שמאמין במלאך השומר – מחובר למלאך השומר. מי שחושב שכל העניין הזה זה שטויות – הוא – השינוי צורה. שיווי צורה ושינוי צורה: אם אני מתעסקת ושקועה לגמרי בעולם החומר ולא מפנה שום חלק ממני למחשבות רוחניות – אז אני לא בקשר עם המלאך השומר. שטיינר אומר: רק הרוח שבאדם היא זו שמחוברת לרוח שבתבל. הוא אומר את זה קצת אחרת, אבל הוא מתכוון שלא הגוף הפיזי וגם לא הנפש, אלא רק הרוח דומה לרוח. רוח ברוח. רוח יכולה לתקשר עם רוח. אם אנחנו לא מאמינים בכלל במלאך השומר – אז אנחנו לא נראה אותו בכלל בחיים שלנו. זה מוזר לחשוב שאנחנו יוצרים קשר איתו או שאנחנו יוצרים אותו. אנחנו לא יוצרים אותו, אבל המחשבה שלנו משפיעה אם יהיה לנו קשר איתו ונקבל ממנו את המשאבים הנחוצים או לא. אם אנחנו לא בקשר איתו אז אנחנו לא מקבלים ממנו את האנרגיות.

אנשים היום, נערים ונערות, שהעולם המודרני כל כך קשה להם, והם לא מקבלים את האנרגיות במקום הנכון, אז הם לוקחים אותן מסמים, כי גם סמים נותנים אנרגיות. ולא רק נוער. אם אני לא מחוברת לעולם הרוחני אז אין לי מאיפה לקחת אנרגיות, ואני צריכה סמים. הבעיה בסמים היא שסמים זה כמו חוזה עם השטן: הם גם לוקחים את הנשמה שלי. הם נותנים ולוקחים. אבל אם אני מחוברת עם עולם הרוח ועם המלאך השומר – אני מקבלת אנרגיות, מקבלת את המשאבים הנחוצים. לכן תפילה זה כוח ממשי – זה כוח, ערוץ, שממנו אני מקבלת אנרגיות. לכן כדאי לכל אחת למצוא לה את התפילות שמחברות אותה. זו לא מחשבה, זה לא דמיון. זה ממשי. זה יכול לשנות עולם. זה לא שאנחנו צריכים סמים. סמים – גם העבודה שלנו יכולה להיות סמים.

היה לי לפני השיעור יעוץ עם מישהי שעובדת עכשיו באחת המפלגות שלא בטוח תעבור את אחוז החסימה. יש שם התרחשות, וכאילו שקורים שם מלא דברים, אבל בעצם לא קורה שם כלום. היא כאילו מקבלת איזשהן אנרגיות, אבל חוזרת הביתה מרוקנת לחלוטין. היא סיפרה לי שבכלל אין מפלגה שהיא כנראה מוסרית, כלומר שאם אתה מוסרי כנראה שאתה לא יכול להיות פוליטיקאי. אז היא לוקחת משם 'כאילו' אנרגיה, אבל היא חוזרת הביתה ויותר ממה שהיא מקבלת – היא נגזלת. זה קורה עכשיו המון אצל הצעירים בעולם המודרני, ויש לזה סיבה. אנחנו חייבות, בשביל עצמנו, לטפח את הקשר הזה עם המלאך השומר, עם אלוהים שלכן, או איך שתקראו לזה. אם לא – אנחנו נישאר טיפשות. טיפשות – לא נבין כלום. אנחנו נישאר עם כל המסכים ששמו עלינו כדי שלא נראה את האור באופן ישיר. אז נהיה טיפשים – לא נקבל הדרכה. אנחנו יכולות להיות מאוד אינטליגנטיות ושיהיו לנו תארים מהאוניברסיטה, אבל נהיה טיפשות – ניתן לקרמה לעשות את שלה.

המלאך השומר יכול להתערב בגורל שלנו גם דרך המערכים שאנחנו נמצאים בתוכם, שעוטפים אותנו. למשל, אם אנחנו מסורים לעבודה הרוחנית שלנו בצורה אמיתית, הוא יכול לפטור אותנו מבעיות כלכליות. הוא יכול לדאוג שאיזה דוד ייתן לנו ירושה, או שהבעל שלנו ירוויח מספיק – הוא יבנה מסביבנו 'גוף פונקציונלי' שישרת אותנו. זה לא אומר שלא נסבול את הסבל ההכרחי שקשור להגבהה וההנמכה. זה לא אומר שלא נסבול, אבל מסביבנו יהיו תנאים כך שלא נצטרך לבזבז זמן יקר. אם אנחנו לא נהיה נאמנות לעבודה שלנו אז לא תהיה לו שום סיבה לעשות את זה.

התנאים של 'הנקראים-אל-הרוח' ובאמת מתמסרים לזה באופן אמיתי וזה בראש מעייניהם – אז התנאים הסביבתיים, מה שקורה סביבם, יסתדר. לא יהיו הרבה בעיות. גם אנשים פתאום יתאימו את עצמם אליהם. לא תהיה בעיה. הכל יסתדר כל עוד אנחנו נמשיך בעבודה הרוחנית שלנו. צבי סיפר שכאשר הוא עשה את הסדנאות הרוחניות שלו ב 10 השנים האחרונות, והיה לו קשה צאת מהבית בגלל הבריאות שלו, הכל הסתדר בשביל שהוא יוכל לעשות את זה: הילדים שלו הביאו לו אוכל, החנות היחידה שהוא היה צריך כדי לקנות את הויטמינים שלו הייתה במרחק הליכה מעבר לרחוב שלו, הפנסיה שלו מהעבודה הספיקה.

הוא לקח גרושים עבור הסדנאות שלו ואני חושבת שגם את זה הוא נתן לבן שלו. היה לו כל צורכו, והוא לא היה צריך להשחית זמן, לבזבז זמן, על 'בזיעת אפך תאכל לחם'. מי שעושה עבודה רוחנית ברמה גבוהה יכול להיות שקט, לא צריך לדאוג – הפרנסה תגיע. אני לא אומרת שהוא יהיה עשיר, אבל הפרנסה תגיע, והדברים שצריכים להגיע יגיעו, בתנאי שאנחנו מוכנות לעבודה הרוחנית שלנו. אז המלאך השומר שלנו, שהוא הישות, הכוח האישי,  ששומר עלינו ומחובר לכוחות הרבה יותר גדולים, עד האינסוף – ישמור עלינו. הוא לא ישות עצמאית – ההיפך.

משתתפת אשאל שאלה שהיא אולי שיפוטית: אמרת שלכל אחד מאיתנו יש מלאך שומר. 'מאיתנו' זה מי – בני האדם?

אורנה – כן, לכל בן אדם יש מלאך שומר.

משתתפת – וכל בני האדם שנמצאים בעולם החומר נטו – המלאך השומר שלהם מובטל?

אורנה – לא, הוא רק מסכן, כי המלאך השומר הולך איתנו לכל מקום שאנחנו הולכים.

משתתפת – אז אם לא מחוברים אליו, לא קשובים לו, לא מודעים ברמה רוחנית לקיומו… מעניינת אותי הבחירה של המלאך השומר שמלווה אדם כזה.

אורנה – הוא לא בוחר. אין כאן בחירה. בחירה יש רק לבני אדם ולבורא עולם – לדבר הכי גבוה ולדבר הכי נמוך. אמרנו מקודם שרק לאדם יש בחירה להאמין או לא להאמין, לעשות טוב או לעשות את הרע. אין דבר כזה בעולמות העליונים – שם הכל אחדות והכל טוב.

משתתפת – אז המלאך השומר מקבל אדם שחי בעולם, והאדם הזה לא מרגיש אותו, לא קשוב לו.

אורנה – את מדברת על גלגול אחד. אולי בגלגול הבא האדם הזה כן יהיה קשוב לו. המלאך השומר מלווה אותנו לאורך כל הגלגולים.

משתתפת – הוא לא מתייאש?

אורנה – אין דבר כזה 'מתייאש'. זה רק בשפה שלנו אפשר להגיד 'מתייאש'.

משתתפת – אני רוצה לדבר על הבעייתיות של מה שאמרת, כי אם נסתכל על אנשים סביבנו אז דונלד טראמפ הוא אדם הכי רוחני וגבוה, כי כל צרכיו וצורכי ביתו מתמלאים בצורה מדהימה. יש סכנה בתפיסה הזו.

אורנה – אני אסביר. את צודקת שאני מדברת היום מפן אחד, לכן אסביר גם מה שאת אומרת. אני לא אמרתי שאתה תהיה מליונר, אני אמרתי שאתה לא תדאג – אתה לא תהיה מודאג כי יסדרו לך שהפרנסה שלך תגיע, וגם לא יתנו לך מכות בלתי הפיכות – יורידו אותך עד התהום ויעלו אותך ברגע האחרון. לגבי טראמפ אני אגיד שיש גם אנשים שמשרתים קרמה עולמית. זה בובות, זה לא אנשים. אלה הן בובות לשירות הקרמה העולמית. דונלד טראמפ נמצא שם כי עולם הרוח רצה אותו שם, כמו שהקורונה היא פה כי עולם הרוח רצה אותה פה. לכן צריך להתייחס לזה בכל מני רבדים. אני התייחסתי לזה עכשיו מפן אחד. הוא כאן כי הוא משרת משהו שעולם הרוח רוצה, אבל הוא כשלעצמו – ואת יכולה אפילו לראות, כי עליו מאוד קל לראות – אין שם בן אדם. עליו אפשר לראות מאוד בקלות. את צודקת שהצגתי את הדברים רק מכיוון אחד, אבל יש לזה עוד כיוונים.

משתתפת – רציתי להגיד שלא צריך לחשוב שכל מי שיש לו כסף אז הוא רוחני. מה שאורנה התכוונה זה שמי שהולך בדרך הרוחנית לא צריך לדאוג, אבל זה לא אומר שכל מי שעשיר הוא בדרך רוחנית. זה קצת מבלבל, אבל הכוונה היא שמי שהולך בדרך רוחנית לא יצטרך לדאוג ויוכל להקדיש את זמנו לדרך הרוחנית.

אורנה – לא רק הפרנסה. כל הקונסטלציה מסביבו תסתדר כך שיהיה לו זמן ופניות נפשית ורוחנית לעשות את העבודה שלו, אמנם בין משבר למשבר, אבל בכל זאת. המשברים לא יהיו משברים של פרנסה. הם יהיו משברים קיומיים.

משתתפת – יש בעניין הזה תפילה שאומרת "ברוך אתה ה' שעשה לי כל צרכי". זה בהקשר לכסף – כל צרכי לא נמדד בעושר, אלא במידה שאני זקוק לה כדי להיות כאן.

אורנה – בשביל לעשות את העבודה.

משתתפת – אני גם חושבת שככל שאתה מתקדם בדרך הרוחנית אתה תצטרך פחות מבחינה חומרית.

אורנה – אבל זה לא חשוב. אליזבת הייך כתבה ב'התקדשות' שיש כאלה שהם עשירים ויש כאלה שהם עניים, וכל אחד יש לו את המקום שלו.

משתתפת – כן, התכוונתי שזה לא אומר שמי שחסר לו כסף הוא לא רוחני.

להתראות.

תודה רבה.

print