תרגול ועבודה מעשית לאור הספר – 'האפוקליפסה' – סדרת הרצאות של שטיינר שפורסמה בספר אחד
5.10.21
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
סכום עיקרי השיעור:
וורס ישות אדם – עולם
רודולף שטיינר / יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם
חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ
וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם
חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל
וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ
שִׂים לֵב לפעימת המטוטלת
בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם
וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ
יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם יֵשׁוּת עוֹלָם אָדָם
וורס זה עומד בתשתית החשיבה האנתרופוסופית, ודרכו שטיינר מכוון אותנו לאופן בו נראה את חזון–יוחנן / האפוקליפסה: עלינו לזכור את התנועה בין העולם ל'אני' תוך כדי עבודה.
הספר 'האפוקליפסה' יילמד בעקבות סדרת ההרצאות של שטיינר בנושא זה ב–17–30 ביוני 1908. הספר מוביל אותנו, עקב בצד אגודל להבנת הלימוד על האפוקליפסה, ולאפשרות לראות כיצד התמונות מהספר הופכות להיות משהו שיכול להתקרב אלינו על מנת שנוכל לעבוד איתן להתפתחות והתקדמות.
שאלה : מה היא עבורכם המילה 'אפוקליפסה'? איזה רגש מלווה את המילה?
עלינו להתגבר על האינטלקט והשכל בחקירת הספר – זה האימון שאנו נדרשים אליו לאחר תקופת הנפש השכלית–רגשית. עלינו להרפות מהאינטלקט. בהמשך הקורס נעשה הקשרים לביוגרפיה וכך הידע הרוחני יתחיל להדהד לתוך חיינו.
הפירוש היווני למילה אפוקליפסה הוא התגלות.
בהמשך המושג הזה קיבל את משמעות 'סוף העולם', אחרית.
הספר של יוחנן הוא התגלות – חזון יוחנן. התיאור שמופיע בחזון מתאר את מה שיקרה בעולם לפני שובו מחדש של הכריסטוס.
לפנינו הקאנון של הברית החדשה:
ארבעת האוונגליונים (הבשורות הטובות) המתארות את לידת ישוע, את השנים ואת הצליבה בדרכים שונות, הן הלב של הנצרות. אוונגליון פירושו 'מסר טוב'.
חזון–יוחנן הוא חלק מקאנון אך העדיפו לא לעסוק בו יותר מדי, ועשו הכל למנוע את הכללתו בקאנון.
האפוקליפסה היא התגלות. לשטיינר יש ספר נוסף שעוסק בזה הנקרא 'ספר ההתגלות – חזון יוחנן או האפוקליפסה ועבודת הכומר'.
חזון–יוחנן פרק א
חֲזוֹן יוֹחָנָן פֶּרֶק א:
א חֲזוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים לְהַרְאוֹת אֶת־עֲבָדָיו אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה בִּמְהֵרָה וְהוּא הוֹדִיעַ בְּשָׁלְחוֹ בְּיַד־מַלְאָכוֹ לְעַבְדּוֹ לְיוֹחָנָן׃ 2 אֲשֶׁר הֵעִיד דְּבַר הָאֱלֹהִים וְעֵדוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאֶת־כֹּל אֲשֶׁר רָאָה׃ 3 אַשְׁרֵי הַקּוֹרֵא וְאַשְׁרֵי הַשֹּׁמְעִים אֶת־דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְשֹׁמְרִים אֶת־הַכָּתוּב בָּהּ כִּי קְרוֹבָה הָעֵת.
ישוע נגלה ליוחנן ומעביר לו את הבשורה. המילה 'משיח' מופיעה מספר פעמים.
יש הבדל בין איך שאנו קוראים לנוצרים ולדת הנוצרית לבין איך שהם קוראים לעצמם – כריסטיאנים.
- שמה של הדת בעברית נגזר כנראה משמה של העיר נצרת. נצרת היא העיר שבה גר ישוע עם משפחתו רוב ימי חייו, על פי הכתבים הנוצריים (אם כי על–פיהם הוא נולד בבית לחם).
- קיימת גם תפיסה שמקור השם "נוצרים" אינו על שם העיר נצרת, אלא בפלג של יהודים–נוצרים, מפועל נָצַר במשמעות של "שומרים" על דרך האמת ועל תורת האל, על יסוד דברי הנביא ירמיהו.
ירמיהו ד. טז. : הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם, הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל–יְרוּשָׁלִַם, נֹצְרִים בָּאִים, מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק; וַיִּתְּנוּ עַל–עָרֵי יְהוּדָה, קוֹלָם. יז כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי, הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב:
ירמיהו לא, ה :כִּי יֶשׁ–יוֹם, קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם; קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל–יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. {פ}
כינוי דומה לנוצרים מופיע בקוראן ובקרב חלק מהמוסלמים – "נסארא" (نصارى).אולי השם נסאררלה – שומר האל.
3. לפי הבשורה על פי מתי, הברית החדשה – ישוע הוא נצר לשושלת משיח בן דוד.
א. ספר תולדת ישוע המשיח בן–דוד בן–אברהם: 2 אברהם הוליד את–יצחק ויצחק הוליד את–יעקב ויעקב הוליד את–יהודה ואת–אחיו: 3 ויהודה הוליד את–פרץ ואת–זרח מתמר ופרץ הוליד את–חצרון וחצרון הוליד את–רם:…4. ועובד הוליד את–ישי: 6 וישי הוליד את–דוד המלך ודוד המלך הוליד את–שלמה מאשת אוריה: ..ואלעזר הוליד את–מתן ומתן הוליד את–יעקב: 16 ויעקב הוליד את–יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח:
ב. הנוצרים עצמם מכנים עצמם "כריסטיאנים" (כלומר "משיחיים" (למשל בערבית: مسيحيون מסיחיון). שמות אלו נגזרו מן האמונה הנוצרית הקדומה, כי ישוע היה המשיח. ביוונית, וברוב השפות האירופיות, מכונה ישוע בשם "כריסטוס" (Χριστός), מילה, שהיא תרגום מילולי של המילה העברית "משיח".
בתנ"ך "משיח" הוא מי שנמשח בשמן כאות להכתרתו כמלך, או להכרתו כנבדל לכהונה.
ביהדות חז"ל אומרים "תיפח רוחם של מחשבי הקיצים" בהתייחסות לנושא אחרית הימים.
מדוע יש צורך אנושי בכלל לחשב את הקץ?
- צורך של וודאות – מתוך פחד וחוסר וודאות – מה יהיה? מנגנון אנושי הנובע מהצורך לשלוט בזמן ובאירועים ולא לעמוד בפני הלא נודע.
- כיוון נוסף הוא – איזהו החכם הרואה את הנולד – כלומר יש קשר בין חכמה לאפשרות לראות את הנולד – ובכיוון הזה שטיינר היה רוצה שנלך.
בעברית אומרים 'לראות את הנולד' – זה חולש על הזמנים – עבר, הווה, עתיד.
הקשר בין לראות את העבר והיכולת לצפות את העתיד, לא כפנטזיה אלא כאבולוציה של האנושות. לראות את העבר, ללמוד אותו מבחינה רוחנית וללמוד לאן מוביל העתיד.
התפיסה הזו עומדת בבסיס הספר בפרט ובאנתרופוסופיה בכלל –
מתוך הכרות האבולוציה של התודעה של האנושות אפשר לדעת לאן ללכת.
אנחנו כבר יכולים להכין את עצמנו אל השלב הבא של האבולוציה של התודעה.
במהלך הספר שטיינר הולך קדימה ואחורה על מנת להבין מה נדרש מהאנושות בעבר ומתוך זה ללמוד מה האדם נדרש לעתיד.
שאלה ביוגרפית: מי מכם עוסק/מוטרד בשאלת הסוף ובאיזה אופן?
נתחיל בהרצאת הפתיחה ל–12 ההרצאות, בה יש את התשתית להמשך העבודה על ההרצאות הבאות.
ההרצאה הראשונה נקראת : המדע הרוח, הבשורות ועתיד האנושות.
דרך מדע הרוח נפענח את הבשורות ואז נבין לאן האנושות הולכת.
עתיד האנושות יתגלה לנו אם נבין נכון את הבשורות דרך מדע הרוח ולא דרך השכל הרגיל. במובן זה עתיד האנושות תלוי בנו. אם יקראו את הבשורות באופן פשטני, לא תבוא משם הבנה.
במידה מסוימת הספר 'אפוקליפסה' הוא ספר התחנכות והתקדשות.
"את העובדה שהדת הכריסטיאנית ובשורת האוונגליונים ניתנות לתפיסה לכל שלב תודעה, למדנו בתקופה שאפשר לאמוד אותה בכמעט אלף שנה. להראות שהן נדרשות למחשבה העמוקה ביותר, לחדירה המעמיקה ביותר בלימודי החכמה של האנושות, יהיה זה אחד התפקידים של הזרם הרוחי האנתרופוסופי, של מדע הרוח, כאשר יובן במשמעתו הנכונה, כשייתפס באימפולסים הפנימיים ביותר שלו וייעשה לשולט בחיי האדם.
עיוננו היום יובן לא נכון אם תחשבו שלאנתרופוסופיה או למדע הרוח יש קשר כלשהו לדת חדשה, ושברצונה של האנתרופוסופיה לקבוע דת חדשה במקום הישנה. כדי שלא תיווצר אי הבנה ניתן לומר שכאשר יובן פעם מדע הרוח, יובהר לבריות שמדע הרוח כהווייתו מהווה אפילו את ההמשך היציב והבטוח ביותר לחיי האמונה, שהוא עצמו אינו דת, ומכאן שלעולם לא יסתור שום דת בתור שכזו. אולם זהו דבר שונה, כאשר הוא עשוי להוות את הכלי כדי להבהיר ולהביא ליד הבנה את דברי החוכמה והאמיתות העמוקים ביותר ואת הסודות הרציניים ומלאי החיים של הדתות" (מתוך ההרצאה הפומבית ע"מ 7–8)
הנחה ראשונה – התכנים של הדת ניתנים לתפיסה בכל שלב של תודעה ומובנים בהתאם לשלב התודעה בו האדם נמצא. הרמות השונות של התודעה ביהדות נקראות פרד"ס (פשט, רמז, דרש וסוד).
הנחה שניה – הטקסטים הללו דורשים מאיתנו מחשבה עמוקה, ועלינו לחדור אליהם דרך חכמת האנושות – כלומר, הספר הזה דורש מאמץ ואקטיביות. אם רוצים לעלות ברמות התודעה אנו נדרשים למאמץ.
הנחה שלישית – איפה מה שאני לומדת הופך להיות חלק מחיי? איפה מתחילים להרגיש שזה לא הופך להיות "רק ידע" אלא משמש להכוונת החיים שלי? אם נתסכל על הטקסטים כאימפולס שמכוון את חיינו ולא רק מעשיר את הידע – זה יהיה הכיוון הנכון.
שאלה ביוגרפית: מה מתוך לימודי הרוח הפך למשהו שהוא כבר פעיל בתוכי ?
"מדע הרוח מהווה המשך יציב ובטוח לחיי האמונה שהוא עצמו אינו דת" –
יש פה אבחנה בין אמונה לדת. מה זה אמונה ומה זו דת? האם אני אדם מאמין, האם יש בי אמונה?
בכל דת יש טקסים ופולחנים, מבנה וארגון – משהו נוקשה, חיצוני וללא חירות. מבנה חברתי-תועלתי עם כל הפגמים המתקיימים במבנה שכזה.
אמונה – זה משהו יותר פנימי ויש בה חירות.
האם בראשית האנושות הייתה דת? – הדת לא נדרשה, בהמשך זה הפך למשהו שהתעבה והתקשה.
למרות שמדע הרוח האנתרופוסופי אינו דת – "הוא עשוי להוות את הכלי כדי להבהיר ולהביא לידי הבנה את דברי החכמה והאמיתות העמוקים ביותר ואת הסודות הרציניים ומלאי החיים ביותר של הדתות".
נמשיך בשיעור הבא.
תודה ולהתראות לכולם.