2.11.21
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור
היום השיעור ה- 3 ואנחנו עדיין עוסקים בהרצאה הפומבית. זה יקח לנו עוד 2 מפגשים ואנו נראה שהיסודות שהוא מניח כאן לגבי מה שהתחלנו לראות על האנושות התודעה והרמות השונות של התודעה שנעסוק בהן היום, הנושאים הללו נפגוש אותם שוב ושוב ממש בתנועה ספירלית, נלמד ולהכיר את המושגים של השפה החיה הזו, כי אחרת נאבד קשר עם החיות של הספר הזה כספר חניכה.
האם כולם רכשו את הספר?
אני רוצה בסוף כל מפגש לכוון אתכם לקרוא לקראת המפגש הבא, ללוש את השפה ולהיכנס לתוכה וליצור איזו רציפות וגם לשבור את השיניים בשפה הזו של שטיינר.
נתחיל בשיר שאשתף – אני מאד אוהבת אותו
ראבעה אל עדוויה
לאן את הולכת?
היא אמרה: אל העולם ההוא
ומאיין את באה?
היא אמרה: מהעולם ההוא
ומה את עושה בעולם הזה?
היא אמרה: אני מתמירה את הצער
באיזה אופן? שאלו אותה
ורביעה ענתה:
אני אוכלת את לחם העולם הזה
ועושה את עבודת העולם ההוא.
אללה !
אהבתיך בשתי אהבות:
האחת אנוכית והשנייה נאצלת.
באיזה אופן? שאלו אותה
ורביעה ענתה:
באהבה האנוכית אבטל הכול מלבדך
באחרת תעטפני באצילות.
אנחנו נמשיך הים לעסוק בנושא שהתחלנו בפעם הקודמת – דיברנו על שני המצבים הבולטים של האנושות –
התקופה הדתית – ככל שהאדם התרחק מעולם הרוח נוצרה כמיהה לעולם הרוח ואז נוצרה הדת.
התקופה הטרום-דתית – שבו האנושות לא נזקקה לדת כיוון שהיא חיה בתוך עולם הרוח.
על הרצף של המצבים של התודעה נרד לרזולוציות יותר דקות וננסה להבין את המאפיינים של התודעות השונות, ובכלל ננסה להבין במפגש הזה ובמפגשים הבאים את השאלה שאניח כאן –
שאלה : למה זה חשוב שנכיר את האבולוציה של התודעה, את המאפיינים של התודעה השונה, מה זה משנה – אנחנו פה וזו התודעה שיש לנו , אז מדוע זה חשוב?
נשאיר את השאלה הזו פתוחה להמשך המפגש.
וגם דיברנו , עושה קשר לדברים שכבר עסקנו בהם – בעצם אפשר לומר שאולי עד המאה ה17 פחות או יותר , אולי עד דקארט , לא היתה חילוניות – חילוניות היא תופעה חדשה ביחס להיסטוריה האנושית, ככל שהפילוסופיה עסקה באדם כמקור הסמכות לידע על העולם, כך יותר ויותר האדם התרחק מכל מה שהוא טרנסדציה – מכל מה שהוא מעבר לעולם החושים. לא רק ״אני חושב משמע אני קיים״ – אלא קודם כל ״אני קיים״. מה שאני חווה זה מה שיש, אין משהו שהוא מעבר.
הקצה או השיא של זה היה בהצהרה של ניטשה האלוהים מת ביחס לאנשים סביבו, הצהרה מפורסמת שלו פירושה – אם ויתרתם והרגתם את אלוהים, אז נשאלת פה שאלה מאד גדולה – מה יהיה המקור המוסרי שלנו? מה תהיה הסמכות שלנו? אם אלוהים מת אז מה יהיה איתנו? וזאת הוא עשה בהתבוננות על המאות שקדמו לו. דווקא בשיא הזה של השאלה או אמירה על מות האלוהים , אולי שם מתחיל גם ההיפוך והחזרה לאלוהים.
אז אנחנו בתנועה הזו של ההתרחקות והתחלת החזרה. זו תנועה שהיתה הכרחית ובהמשך נראה איך מתוארת התנועה הזו ומה היה תפקידה.
האבולוציה של האנושות היא אבולוציה של התודעה שזה באמת העיקר, אבל מי שלמד או ילמד את ״מדע הנסתר בקוו העיקריים״ שם שטיינר מתאר את ראשית ההתהוות של האדם על פני עידנים קוסמיים , התהוות שהיא פרי יצירה של ישויות רוחיות מהגבוהות ביותר. מהשלב שבו האדם מתואר הנבט אדם – שלב שנקרא כשבתאי קדמון, לא היה לאדם גוף במובן שאנו מכירים את עצמנו היום – פיזי נפשי ורוחני . אם נקביל את זה באופן ממש פשטני לעובר האדם – אחרי ההפריה של הביצית יש שם אדם אבל הוא עוד לא אדם במובן שאנו מכירים, זה רק נבט אדם – אח״כ מתווספות המעטפות.
בלימוד שלנו וכמו שזה מתואר באנתרופוסופיה ההתווספויות האלה הם הגופים השונים שהיום אנחנו מכנים אותם , 4 גופים שהם – פיזי, אתרי, אסטרלי ואני – אבל זה לא היה כך כל הזמן. בקושי היינו פיזי ואח״כ התווסף הגוף האתרי ולאחריו הגוף האסטלי ולאחריו ׳האני׳ שהוא בעצם גוף מתהווה, ובעצם כל גוף זו גם תודעה , התפתחות התודעה. כשאנו מדברים על התפתחות הגופים אנו מדברים על התפתחות התודעה במובן העמוק של איזו איכות של תודעה נוספה לאדם אחרי הגוף האתרי? איזו איכות של תודעה נוספה אחרי הגוף האסטלי? וכן הלאה וכן הלאה , וזה מקרין על האיברים הבאים שאנו נפתח בעתיד – לא איברים חיצוניים אלא איברים פנימיים תודעתיים וכל איבר כזה הוא גם תודעה נוספת.
בביוגרפיה אנו מסתכלים על האיברים והתודעות כשביעונים – כל שביעון זו לידה של גוף וכל לידה של גוף זו לידה של תודעה. אנו מדברים על התודעה של 7 השנים הראשונות, אנו מדברים בצורה מאד ברורה על התודעה האסטרלית שנכנסת בשביעון השלישי, ואנחנו לומדים על התודעה של רוח העצמיות, כלומר מה שמתפתח בעידנים ובקוסמוס ע״י הישויות הנעלות הרוחיות. תהליכים מקבילים למה שאנחנו רואים במיקרו-קוסמוס באדם בשביעונים, ולכן אחת השאלות שאנחנו בודקים כשמישהו בא ליעוץ ביוגרפי, אנחנו בודקים באיזה שביעון הוא נמצא לא רק כשאלה של זמן, אלא לדעת באיזה שלב של תודעה הוא נמצא – הרי לא נדבר עם מישהו שנמצא בשביעון הרביעי שלו כמו אדם שנמצא בשביעון ה7 וה8 שלו. זה לא רק גיל בתעודת הזהות אלא זה גיל גם מבחינת התודעה.
אז למרות ההקדמה נשאל איזה איכויות וסוגים של תודעה אנחנו מכירים כבר היום בחיים שלנו? איזה מצבי תודעה אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מכירים והם קיימים?
משתתפת : ערות ושינה
משתתף : חלום
יפה : נכון, חלום זו תודעה ממש ממש מרתקת כיוון שהיא לא בנויה, לא על החושים, לא על הזמן, לא על המרחב, לא על האינטלקט ולא על ההגיון – הכל יכול להיות שם. זו תודעה מסוג אחר לגמרי , תודעה מרתקת.
איזה עוד תודעה ניתן לפגוש היום, אולי במצבים מסויימים?
למשל, מי שהתנסה בחומרים משני תודעה למיניהם, גם אם בצורה מבוקרת, האנשים האלה מדווחים על מפגש אחר לגמרי עם העולם, החושים פועלים אחרת, תפיסת העולם והמרחב היא אחרת לגמרי .
כלומר התפיסה שיש לנו רק תודעה אחת של האינטלקט זו אשליה כי אנו צריכים ללמוד לאט לאט להשתחרר מהתפיסה שקושרת בין קליטת החושים לבין המחשבה שמה שאנו רואים זו אמת, אנחנו כולנו יודעים שהחושים יכולים לתעתע , אני חושך שעל הדבר הזה כל הקוסמים מנצלים את התעתוע כיוון שהם לא עושים שום דבר שחורג מחוקי הפיזיקה, אבל איכשהו מצליחים לתעתע באופן שהחושים קולטים את הדברים האלה ואנחנו נשארים פעורי פה.
אז כמו שאמרתם על תודעת לילה ויום , תודעת חלום ותודעת חומרים משני תודעה וגם אפשר לדבר על תודעה של ילד ותודעה של מבוגר – זה אחרת לגמרי.
תודעה פירושה – מה הם הכלים שלי שאיתם אני פוגש את העולם? ומה הם הכלים איתם אני מפענח את מה שאני פוגש מהעולם? ובוודאי האופן בו ילד מפענח את העולם זה אופן אחר לגמרי למקום בו אנו נמצאים, למרות שאנו בשר ודם עם אותם חושים.
בואו נראה את המקור הראשון –
״למי שמתבונן בעולם בדרך של מדע הרוח, הכל שרוי בהתפתחות, ובראש ובראשונה התודעה האנושית. מצב התודעה האנושית שבו אתם חיים כיום, בו כשאתם מתעוררים בבוקר יכולים איברי החושים לראות ולתפוס את עולם החושים – מצב תודעה זה התפתח ממצב תודעה שונה. במדע הרוח אנו מכנים מצב תודעה נוכחי זה בשם "תודעת אור היום", אך תודעת אור יום זו התפתחה מתודעה שונה, תודעה קדומה, אותה אנו מכנים "תודעה תמונתית מעומעמת " של האנושות…מה שאנו מכנים היום בשם חשיבה הגיונית, אינטלקט ושכל, כל אלה התפתחו מאוחריותר באנושות. כושרות מסוימים של בני האדם שהיום כבר נחלשו – כמו למשל כושר הזיכרון – היו חזקים בהרבה. הזיכרון היה מפותח הרבה יותר בתקופה קודמת מאשר כיום. עקב התרבות האינטלקטואלית ההולכת וגוברת באנושות הולך ומתנוון זיכרון זה ."(11 -12 )
מה לומדים מתוך הטקסט הנ"ל ?
1.התודעה הנוכחית שמתבססת על החושים היא התפתחות מתודעה קודמת
2.יש שני סוגים של תודעה : תודעת אור יום ותודעה תמונתית מעומעמת.
3.התפתחות של תודעה מסויימת גורמת להתנוונות של איברים אחרים.
מה זה בשבילכם תודעה תמונתית מעומעמת?
איזה כישורים/יכולות שלכם נחלשו עם הזמן – גם בעקבות האינטלקט וגם עם הזמן?
שטיינר אומר שאיבדנו את הזיכרון, יש עוד משהו שאיבדנו ונחלש? מישהו מרגיש?
יעל: יש כוחות חיים שנחלשים.
יפה: למה הכוונה?
יעל: אם נסתכל על האנרגיה שלנו היום , מי שיש לו ילדים, אז אני מניחה שאצל רובנו האנרגיה ירדה.
יפה: נכון מאד.
ככל שהחשיבה האינטלקטואלית התפתחה איבדנו את הזיכרון אבל מה עוד?
משתתפת: את הדימיון.
יפה: נכון מאד, את היכולת המופשטת, את היכולת של הדימיון. אני יודעת שבחינוך האנתרופוסופי מקפידים עדיין לשמר את הילד ולהרחיק את הילדים מהאינטלקטואליות כדי לשמור על הרעננות הזו והדמיון של החשיבה החיה, של המשהו הזה שעוד לא התייבש. אנחנו יכולים לחשוב על עוד פיתוחים שגרמו לכישורים שלנו להתנוון אבל לא נעמיק בזה.
בואו ננסה להבין מה זה ׳תודעה תמונתית מעומעמת׳ ?
הוא מסביר כאן שתודעת אור יום זה שפותחים את העיניים ורואים אור, צבע, צלילים וכו׳ ומתמקדים במציאות בעזרת החושים.
יעל: לגבי המקום הזה של לאבד כישורים זה בעצם כל ההתפתחות של האנושות ושל האדם היחיד זה לא סתם, כשאתה מקבל כישור חדש, מרכיב חדש, אתה מאבד את המרכיב הנמוך יותר , זה חלק מתהליך של התפתחות.
יפה: נכון מאד, תודה רבה יעל. זה חלק מתהליך ההתפתחות. אבל אנחנו שמים את ההתבוננות על התופעה הזו כדי לראות איך אנחנו יכולים להחיות באופן אחר , אולי מה הפיצוי? מה האיבר החדש נותן? להשתמש בצורה מיטבית באיבר החדש ולא להתגעגע, לנסות לרענן ולחדש את האיבר החדש שהתנוון. כלומר שלא נישאר קרחים מכאן ומכאן – גם אנחנו מאבדים את הכישור הישן וגם לא מפתחים את מלוא הפוטנציאל של האיבר החדש. חשוב שנדע מה בא במקום.
משתתפת: מה שאנחנו מפתחים עכשיו זה האימגניציה.
יפה: נכון מאד. זה מתחיל להיות קרוב אל התודעה התמונתית אלא שבמקום שהיא תהיה מעומעמת, היא תהיה יותר בהירה כיוון ש׳אני׳ יכנס שם. כלומר התודעה הישנה של תודעה תמונתית, ותיכף נראה בספר מה זה תודעה תמונתית מעומעמת, אנחנו נלך לקראת תודעה תמונתית עם פחות אינטלקט, פחות הגיון ולוגיקה (לא לוגיקה במובן של האוניברסיטה או מה שלימדו ביוון ששירת מאד את האנושות) אבל עכשיו זה מייבש את החשיבה במקום לרענן אותה ולהחיות אותה, ואנחנו נלך לאיבר של האימגניציה, זה של השלב הבא של האנושות , של האימגניציה.
בואו נראה איך נראית תודעה תמונתית מעומעמת, אבל לפני כן, אולי זה יעזור לנו להבין את השאלה הזו, איפה אנחנו מוצאים בהיסטוריה האנושית שדיברו בצורה של תמונות?
משתתפת: אני חושבת שהמיתולגיות זה בעצם סיפורים שמביאים תמונות.
יפה: נכון המיתולוגיות הן תמונות. וגם הרבה אחרי תקופת המיתולוגיות עוד המשיכו לדבר בתמונות.
ורד: ציורים, במצריים עם הנושא של סמלים וציורים.
יפה: נכון, התמונות כשפה.
תמונה כמקור של ידע רוחני – איפה אנו מוצאים?
משתתף: בתנ״ך.
יפה: נכון, מי בתנ״ך?
משתתפת: הנביאים.
יפה: נכון, הנביאים דיברו באימגינציות, הם לא דיברו באופן שאנו מדברים היום. גם תמונות כמו אני רואה שקד פורח ואת זה אני צריך לפענח, לנביא זה לא היה מעומעם, הוא ידע מה הוא רואה ומה המשמעות של מרכיבי התמונה. לנו זה עדיין מאד מאד קשה, בהרבה מקומות אנחנו עדיין מתקשים להבין את המשמעות של חלקי התמונה, אבל אנחנו מתאמנים, כמו שאפרת אמרה, לקראת השלב הבא שבו נראה תמונה אבל היא כבר לא תהיה מעומעמת, היא תהיה בהירה.
באמת בתנ״ך אנחנו מוצאים וגם הקאנון של הברית החדשה, כל התמונות של הבשורות, גם שם יש תמונות מאד מאד גדולות שהתמונה היתה מאד בהירה לדובר וגם לשומע, לרוב השומעים, לפחות לאלו שהיו בחוג המצומצם ששמע והבין על מה מדובר. החלומות של יוסף כמובן וכו׳.
בואו נראה את מקור מספר 2 והתיאור הבאמת מדהים , ע״מ 14-15 (לא רציף) ששם מתואר מה זה תודעה תמונתית מעומעמת.
"… מצב התודעה של ימינו התפתח מתוך מצב תודעה שונה קדום, שבו לא עמד האדם במגע ישיר עם העצמים המוחשיים במשמעות של ימינו, ולעומת זאת היה לו קשר אל העובדות והישויות הרוחיות. באותו זמן לא ראה האדם את הדמות הפיסית של הזולת, וזו גם לא התקיימה אז בצורתה הנוכחית. כשהתקרבה אליו ישות אחרת בקע ועלה בנפשו דבר מה דמוי חלום. בהתאם לאופן עיצובה וצבעה של הדמות, היא הראתה לו אם כוונתה היתה סימפטית או אנטיפתית בעבורו. תודעה מעין זו קלטה למעשה את העובדות הרוחיות – והודות לכך את עולם הרוח. כשם שהאדם כיום נמצא יחד עם ישויות בשר ודם, כך חי הוא באותו זמן,.. בין ישויות רוחיות. גם אם היתה לו מעין תודעה חלומית בלבד בכל זאת היו התמונות שעלו בו בעלות קשר חי לסביבתו. זו היתה התקופה הקדומה שבה חי עדיין האדם בעולם רוחי, שממנו ירד מאוחר יותר כדי ליצור לעצמו בשר ודם חושי למען התודעה שמתאימה לו כיום…. אז ירד האדם מטה והתודעה הקודמת שהיתה ברשותו השתנתה לתודעה של ימינו. האדם אינו רואה עוד בחלל גוונים וצורות מרחפים, הצבעים נפרשו על פני השטח של העצמים החושיים. ובאותה מידה שבה למד האדם להפנות את חושיו החיצוניים לעבר עולם החושים החיצוני, פרש עולם החושים החיצוני הזה מעין צעיף, כמו המאיה הגדולה, על פני עולם הרוח, והאדם חייב היה לקבל דרך מעטפת זו אינפורמציה על עולם הרוח. התעורר הצורך בדת. " (14-15)
תודעה קדומה מאפיינים :
- אין קווי מתאר ברורים של הדמות הפיזית.
- המהות הרוחית שלה היתה גלויה – לא היה מסך /גוף או מעטפת שהאפילו על המהות.
- אפשר היה לחוש באנרגיה שלה כלפי האחר.
- העובדות הרוחיות היו גלויות
- תודעה חלומית לא נתקה אותו מהסביבה שבה הוא חי ופעל. אפילו ניתן לומר את ההיפך – היה קשר חי לסביבתו.
- ראה בחלל גוונים וצורות מרחפים.
נחזור אל הציטוט שמסתיים במילים :
"ובאותה מידה שבה למד האדם להפנות את חושיו החיצוניים לעבר עולם החושים החיצוני, פרש עולם החושים החיצוני הזה מעין צעיף, כמו המאיה הגדולה, על פני עולם הרוח, והאדם חייב היה לקבל דרך מעטפת זו אינפורמציה על עולם הרוח."
התקרבה אלינו דמות, לא ראינו את קווי המיתאר שלה אבל קיבלנו מידע אחר על הדמות בהתאם לאופן עיצובה וצבעה של הדמות, היא הראתה לו האם ופעלה היא סימפטית או אנטיספטית. תודעה מעין זו קלטה למעשה את העובדות הרוחיות והודות לכך את עולם הרוח.
משתתפת: איזו תקופה זו בהיסטוריה , למוריה?
יפה: התקופה הטרום-דתית אולי גם למוריה.
מה האיכות שמתוארת שם?
משתתף : איכות אסטרלית.
משתתפת: איכות אתרית.
יפה: הוא כותב פה משהו אחר.
האדם יכל לקלוט את המהות הרוחנית של מי שהתקרב. היום המהות הרוחיות שלנו מוסתרת מעיננו ואנחנו מפחדים לגעת בזה, בוודאי ובוודאי לא במהות הרוחנית של האחר. המעטפות סביב המהות הרוחנית שלנו ואנחנו לא יכולים לקלוט אפילו לא בצורה מעומעמת, אנחנו צריכים להתאמץ. המאמץ הגדול שלנו היום הוא לא לראות אלא להסכים שיש בכלל מהות רוחנית ומתוכה אתה פועל, משהו מהאיכות הזו שאני רואה את האחר ואז אני רואה את הסימפטיה והאנטיפתיה שלו , משהו מזה נשאר אצלנו גם היום אבל אולי ברמה האסטרלית-אתרית.
האם אנחנו יכולים לפגוש אדם ולהסתכל עליו, שלא הכרנו קודם, ותתעורר בנו התחושה ׳נעים לי׳ או ׳לא נעים לי׳ ? מאיים עלי או לא? נינוח או לא? מכירים את זה?
משהו נשאר מזה אצלנו, אבל עדיין אצלנו הסימפטיה והאנטיפתיה היא עדיין ברמה הנפשית, כלומר אני יכולה להגיד ׳האיש הזה לא נעים לי׳ ומיד הנפש שלי מגיבה. אני מיד משליכה עליו את זה ואני לא רואה את הרוח שבו. או שניכנס לבית מסוים או לחדר מסויים ולחוש את האווירה שם.
אני זוכרת כשהייתי בת 20 ומשהו, סטודנטית, וחברה הזמינה אותי לבוא אליה הביתה ואיך שנפתחה הדלת המילה הראשונה שאמרתי ״קר פה״ – היה בית קר, האירוח היה חביב אבל אח״כ התחושה הזו הוכיחה את עצמה בהיבטים אחרים.
משהו באיכות הזו נשאר לנו אבל הוא ירד לרמה הנפשית ועושה אותנו שיפוטיים. השבוע חברה שלי היתה בחתונה, הכירה את החתן ולא את הכלה, וכשהיא חזרה היא אמרה לי ״הכלה סימפטית״ אז שאלתי אותה ״האם את מכירה אותה?״ אז ענתה שלא אבל משהו הקרין ממנה. לא יודעת אם זה היה שיפוטי אבל לשים לב שמשהו מהאנרגיה הזו עוד עובר אותנו, אבל היום אנחנו נדרשים להתגבר על הסימפטיה והאנטיפתיה שיש לנו במפגשים עם האחר.
פעם, בתקופה שמתוארת כאן, זה היה מידע, משהו מזה אפשר לראות בספרון קטן של שטיינר על ״חינוך הילד לאור מדע הרוח האנתרופוסופי״ ושם הוא מתאר את 7 השנים הראשונות של הילד שכמובן מאד חשובה הסביבה שהילד גדל בה כי הסביבה בונה בו איברים רוחיים. אחד המשפטים שאני זוכרת משם ונשארו חקוקים בי זה שהילד הקטן חווה כעס גדול של הוריו, הוא לא מגיב לכעס הזה אלא לישות הרוחית של הכעס ולכן זה כל כך חזק. הוא עדיין מחובר לעולם הרוח, הוא עדיין יכול לחוות את הפעילות הרוחית שמבעד לתופעות ולכן זה כל כך חזק ומטלטל עבורו.
מה שהיה בזמנו זו התודעה התמונתית בלי קווי מיתאר , אבל זה היה אמת – הידע הרוחי היה שם.
יעל: רציתי להעיר שאני חושבת שמה שרז אמר שזה קשור לאסטרלי גם במקור שלו, אני חושבת שזה נכון, קודם כל יש פה את הסימפטיה והאנטיפתיה והתודעה הזו קשורה לנפש התחושה שאותה אנחנו צריכים להתמיר לרוח העצמיות. שטיינר מתאר שבאסטרלי שלנו אנחנו בתודעת חלום. הוא מתאר את הרצון כתודעת שינה ואת האסטרלי כתודעת חלום, תודעה תמונתית. אני חושבת שכן יש קשר, שהאנשים אז היו ברמת תודעה אסטרלית של נפש התחושה או אולי עוד יותר מוקדמת ולכן זו היתה התפיסה שלהם שהיום באמת אנחנו צריכים להתמיר אותה.
רז: עוד משהו לגבי הפילטרים אז אנחנו נדרשים להתגבר על הפילטרים האינטלקטואלים במובן הזה שהחושים שלנו – המקום השיכלי רגשי הוא זה שלילד לא מכהה את מה שהוא רואה, ומרגיש. אנחנו מאד מחוברים לאדמה ולחשיבה ובמובן הזה, אם אין לנו את החוש הקדום לחוש את האסטרלי, את הנפש. אמרת קודם על פילטרים, לנו יש פילטרים כי אנחנו מחוברים מאד לחושים, אנחנו יכולים לפגוש אדם והוא יהיה לבוש יפה ועם הרבה תפאורה זה ימסך לנו את החוויה הזו – האנטיפטית או הסימפטית.
יפה: זה גם, אנחנו נראה בחלק האחרון של הטקסט הזה שקראנו עכשיו, נראה על מה שהוא קורא ״המאיה הגדולה״ האשליה הגדולה, אז יש גם את הנפילה לתעתוע של החושים, כן, אבל גם יש, אני רוצה להתחבר לדברים של יעל שאמנם אולי זה היה נפש התחושה, אני חושבת שזה היה הרבה יותר מוקדם, אבל החיבור למקור הרוחי היה יותר נגיש, היום כשאנחנו מדברים על סימפתיה ואנטיפתיה זה מידע, יש לנו ידע על האחר שאנחנו פוגשים, כן, אבל הוא מיד מולבש על הנפש, כלומר אנחנו מיד מחברים את זה לנפש ולא רואים בזה מידע רוחני, אנחנו לא מצליחים לנתק את הסימפתיה והאנטיפתיה שמתעוררים אצלנו מהמקור הרוחי של האדם, אני לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את זה .
אז זה 2 תעתועים – האחד שהאדם יכול , למעשה כל תכנית ״הנוכלים״ עוסקת בדבר הזה, על הנפילה לתוך החושים והאשליה אבל גם שעולם הרוח כל כך התרחק מאיתנו שהפרשנות הראשונית שלנו היא פרשנות נפשית ולא פרשנות רוחנית.
אביבית: אני רוצה להוסיף ולחזק את מה שדובר פה, כמובן זה נשמע שזה היה מידע, זה בא כמידע התמונה פשוט בחיבור ישיר אליה, יש פה עם קבלת האני על פני האדמה את הייסורים ואת ההשלכה ואת מה שהביאו הסימפטיות והאנטיפתיות והשיפוטיות, אבל מיופיטר , למעשה משבתאי קדמון והתפתחות הגוף הפיזי, אתרי והאסטרלי, הרמות תודעה שמשתקפות מיופיטר ונוס והלאה אז באמת האסטרלי עובר את הטרנספורמציה לאימגינציה, ההבדל הוא שבאימגינציה, בהנחה שאנחנו נהיה עם אני גבוה, אז יהיה ׳קריסטל קליר׳ כלומר האימגניציה הזו לא תהיה עמומה כמו על פני האדמה.
יפה: נכון מאד.
אביבית: פשוט לא הבנתי למה דיברנו על האתרי-אסטרלי כי האתרי הוא כבר שייך לאינספרציה.
יפה: נכון זו ההתמרה.
טלי: אבל יש פה כן בתקופה ההיא לפחות, אלמנט אתרי מאד חזק , בגלל העניין הזה שהגוף הפיזי הוא הרבה יותר אמורפי ממה שאנחנו מכירים אותו, מהגוף הפיזי שלנו, זאת אומרת שצריך להבין את זה שהישויות האלה שאנחנו מדברים עליהם סימפתיה ואנטיפתיה, זה כמו הנשימה שלנו – אנחנו נושמים החוצה ופנימה את האנשים האלה, אנחנו מכירים אותם מתוך הנשימה הזו. אז יש פה משהו שכן קשור לאתריות, כי יש פה אמורפיות מאד גדולה – זה לא הגופים שאנחנו מכירים אותם בכלל.
יפה: נכון, ותודה על הערות והעשרה של הזווית הזו , יש המון מה לומר על זה. הדבר הזה, כמו שאמרתי בתחילת המפגש, אנחנו נלך ונפגוש את הידע הזה בתנועה ספירלית לאורך הלימוד. ואולי יעל בהתייחסות לדברייך, המקום שהם היו בו אולי הם היו בנפש התחושה אבל היה פחות חספוס היתה פחות גסות במפגש עם העולם ולכן אולי הם היו בתקופה ההיא אבל יכלו, הרוח היתה יותר נגישה להם.
בכל אופן הדבר הזה שאנחנו יכולנו לחוש אותו ולנשום אותו הלך והתרחק מאיתנו ונפלנו כולנו במרחק לתוך האינטלקט ועולם החושים והמידע שמסופק לנו הוא על ידי החושים.
שרי אם את יכולה להחזיר את הטקסט ונסתכל על הסוף שלו שהדגשתי בקווים?
אז יש כאן שני תהליכים מקבילים שהם הכרחיים ותלויים זה בזה –
מהם שני התהליכים ומה התפקיד שלהם ברצף הזה עליו אנחנו מדברים על האבולוציה?
אפרת: לפתח את האני שלנו והאינדיבידואליות היינו צריכים להתנתק מעולם הרוח.
יפה: כן אבל הייתי רוצה שנגיד את 2 התהליכים בצורה ברורה ,מה הם שני התהליכים שהוא מתאר שם?
אפרת: יש מסך ביננו לבין עולם הרוח והחושים שלנו הרבה יותר מתפתחים.
יפה: נכון, ככל שהאדם הפנה את החושים שלו החוצה, כלומר קודם כל חושיו הופנו פנימה לתוכו, ככל שהאדם הפנה את חושיו החוצה, במקביל כאילו נפרס מסך שמסתיר את עולם הרוח – והמסך הזה נקרא ״המאיה הגדולה״ .
ניסיתי לחפש מה פירוש המילה מאיה, האם אתם יודעים מה פירוש המילה ׳מאיה׳?
אפרת: אני חושבת שזה מסנסקריט, אשליה.
יפה: נכון זה מסנסקריט אשליה.
אז יש שני פירושים שמצאתי, אחד בכתבים של שטיינר מתוך ׳יסודות האיזוטריות׳ ואחד
באתר של של מרצה או מורה לבודהיזם.
המאיה – הגדרות
מאיה = Maya = maha–a–ya = אי הקיום גדול. (שיעורים איזוטריים, כרך 2)
בפילוסופיה, השורש של המילה 'מאיה' (माया) בסנסקריט נגזר מהמילה 'מא', שפרושה"NOT, שאינו ומהמילה 'יה', שפרושה "THAT"זה. (שאינו זה)
התעתוע הוא שזה אמנם אי קיום אבל הוא קיים, אז איך אנחנו מתייחסים לקיים כאי קיום?
זו אחת המשימות הקשות של ההתמרה שלנו של ההסתכלות של מה שנדרש מאיתנו מהאדם שעושה דרכו חזרה אל הרוח. זה קיים כי החושים מראים שזה קיים אבל זה אי קיום.
הקיים שאינו קיים – המאיה הגדולה, זו המשימה שלנו, כי עד ההבנה שזה מאיה התייחסו אל מה שהחושים קולטים, כאל אמת, עכשיו מגיעה ההבנה שמה שנתפס כאמת הוא לא אמת
אני חושבת שהיה זרם באומנות, טלי אולי את יותר מתמצאת, שמה שאנחנו רואים הוא לא בהכרח הדבר המוחלט, מישהו יודע על מה אני מדברת?
משתתפת: על איזה תקופה את מדברת?
יפה: התקופה המודרנית.
אביבית : הדאדא והסוריאליזם.
יפה: ועוד קודם?
אפרת: האימפרסיוניסטים.
יפה: נכון.
אפרת: זו היתה ׳התרשמות׳.
יפה: נכון כך קראו להם בלעג ׳המתרשמים׳, כי קודם ראית ציפור אז ציירת ציפור, והם הבינו, היתה שם איזו הבנה מדהימה שמה שהעיניים קולטות כעובדה בשעה 10:00 בבוקר, היא עובדה אחרת בשעה 17:00 אחה״צ או ב13:00 בצהריים. כלומר כבר הייתה ידיעה של שבירה של התעתוע של החושים, החושים מתעתעים. אח״כ כבר הגיע הזרם של הקוביזם – שעסק גם בשבירת הצורות.
אביבית: האימפרסיוניסטים כן העתיקו את הטבע במובן מסויים אבל לרנה מגריט יש סידרת ציורים שמשלבת גם את הפילוסופיה של השפה וגם ציור, נגיד ׳פייפ׳ ולמטה יש משפט שכתוב ״זה לא פייפ״.
יפה: נכון.
אביבית: יש לו כמה כאלה אז זה בדיוק זה.
יפה: זה כבר אפילו ביטוי אינטלקטואלי מקסים – מה שאתה רואה זה לא מה שאתה רואה, פייפ זה לא פייפ. אבל מי שבמובהק הטילו ספק בעובדתית המוחלטת של מה שאתה רואה, זה הזרם באומנות – האימפרסיוניסטים.
מקסים לראות שם באמת שאני יכול לקלוט התמונות האלה לאורך כל היום ולאורך כל העונות ובכל שעה והעיניים הם לא הכלי שיכול לומר לי מה הפרח הזה באמת. האם הוא באמת כמו שהוא נראה ב10:00 בבוקר או כמו שהוא נראה ב17:00 אחה״צ או בחורף או בקיץ. אז יכולים לראות. שכשאימפולס מסויים יורד איך ההדים שלו באים באומנות, בספרות ובקולנוע. האחיזה הזו בחושים כמקור בלעדי לפיענוח המציאות נוצרו בה סדקים וזה כמובן חלק מההתפתחות ההכרחית שלנו ברצף התודעה.
שאלות עד כאן?
אני חושבת שאנשים שלוקחים חומרים משני תודעה יכולים דברים שהם מעבר למה שהחושים הרגילים משדרים, כן, לא לקחתי אף פעם אבל אני שמעתי מישהי שלקחה והיא אומרת שיש צורות שמרחפות, צבעים לא מוגדרים, אבל אנחנו אמורים להגיע לתודעה הזו לא באופן שתודעה האני שלנו מעורפלת אלא דווקא תודעה ערה.
שיתוף טקסט לא מתוך האפוקליפסה אלא תוך ספר מאד מאד מומלץ ׳התיאוסופיה של הרוזנקרויצרים׳ באמת ספר בסיס גם כן, להבנת ההתפתחות של הגופים וכו׳. שטיינר גם כן מתאר לנו את המעברים מהתודעות השונות.
"אנו קוראים לתודעתנו הנוכחית תודעה אובייקטיבית או תודעת עירות של יום. כולכם מכירים אותה משום שיש לכם אותה מהבוקר כאשר אתם מתעוררים ועד הערב, כאשר אתם נרדמים. הבה ונבהיר את טבעה. היא כוללת את הפניית החושים של האדם לעבר העולם החיצון וקליטת האובייקטים – לכן אנו קוראים לה תודעה אובייקטיבית.
האדם מביט סביב ורואה בעיניו אובייקטים מסוימים בחלל התחומים ע"י צבעים. הוא מקשיב באוזניו וקולט שישנם אובייקטים בחלל המייצרים טונים שמתפשטים ומהדהדים. בעזרת חוש המגע שלו הוא חש באובייקטים, מוצא אותם חמים או קרים. הוא מריח וטועם את האובייקטים. הוא חושב על הדברים שקלט. הוא מפעיל את תבונתו כדי להבין את האובייקטים השונים הללו, ומעובדות אלה של תפיסה חושית והבנתן בנפשנו, צומחת תודעת עירות היום. לא תמיד היתה לאדם תודעה זו. היה עליה להתפתח ולא תמיד תהיה לו תודעה זו, כפי שהיא היום. הוא יתרומם לשלב גבוה יותר. כעת בעזרת האמצעים שמספק לנו המדע האוקולטי, נוכל לסקור שבעה מצבים של תודעה, שהתודעה הנוכחית היא האמצעית ביניהן. נוכל לסקור שלושה מצבים קודמים ושלושה מצבים עוקבים למצב הנוכחי." (התיאוסופיה של הרוזנקרויצרים, הרצאה 8)
אולי אשתף את הגרף שנפגוש אותו די הרבה של שבעת מצבי התודעה –
אנחנו נעסוק בגרף הזה עוד הרבה וגם בתמונה הרבה יותר נרחבת של העידנים לא רק של הפלנטות.
אז כמו שאמרה אפרת, אנחנו לקראת אימגינציה אנחנו בשלב האמצעי של התפתחות התודעה – מה שנקרא ׳תודעת יום ערה׳ ובאנו מהתודעות המוקדמות שאולי חלק מהם נמצאים במצבי שינה או שינה נטולת חלומות או שינה עם חלומות ואנחנו לקראת האיברים הגבוהים של התודעה – אימגינציה , אינספרציה ואינטואיציה. אנחנו נעסוק במושגים האלו ובהקבלה בין הפלנטות בחלק גדול מהספר הזה , אבל זה יהיה הכיוון – מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים? התמרה של הנפשות לרוח וגם התמרה של אברי התודעה לאיברים נעלים יותר.
שאלות עד פה?
ורד: זה היה יפה בגרף לראות את האימגניציה מול התודעות שינה עם חלומות כי בעצם האימגינציה זה כמו להיות בתוך חלום ער.
יפה: מאד יפה, נכון.
ורד: יפה לראות בגרף מה ההקבלות, את השיקופים בעצם, אבל באימגינציה זה ממש ברור כי זה חלום אבל הוא ער.
יפה: עכשיו, זו שאלה האם אנחנו רוצים להיות ערים בחלומות שלנו, לא יודעת, זה משהו אחר.
אבל כן, שהתמונות שעולות הם יהיו עם המידע, נראה את המידע שטמון שם מעולם הרוח, אנחנו הולכים לקראת הדבר הזה, ובחדר היעוצים לפעמים קורה הנס הזה של מיועץ שעולה לו איזשהי תמונה out of the blue של פיענוח של מהות רוחית שהלכנו סביבה והלכנו סביבה ופתאום זה נהיה כל כך ברור, התמונה הזאת.
עכשיו אנחנו לקראת סוף המפגש הזה אני רוצה לבקש משהו.
מהחלק הזה שעסקנו בו עכשיו, העמודים הבאים , ואני אשמח שמי שיש לו את הספר שיתחיל לקרוא מעמ׳ 16-17-18 שטיינר מתחיל לעסוק ולהזכיר את אחד המושגים המרכזיים בכל הספר הזה והוא – ההתקדשות והמתקדשים והחניכה – זה יעבור לאורך כל הספר, והשאלה שעליה יענה הספר הזה היא – מה זה להיות מתקדש? איך אנחנו הופכים להיות מתקדשים? מה ההבדל בין המתקדשים של תקופה איקס, תיכף נאמר מה ההבחנה, ובין המתקדשים של ימינו ? ואחד האירועים שמופיעים בספר הזה ובכתביו של שטיינר ובכל יסוד התפיסה האנתרופוסופית הוא הנושא של הכריסטוס.
האירוע הזה של הכריסטוס שהתרחש לפני כ2000 שנה כאן בארץ ישראל, אנחנו נקרא אותו – כל אחד יקרא אותו מהמקום שלו, העניין הוא כמו שאמרנו בשיעור הראשון – זה לא שיעור של דת – אלא שיעור/מפגש שעוסק בהבנת האימפולס שהאנושות נמצאת בתוכה היום, ועל פי האנתרופוסופיה התיארוך שלה, הנקודה בה האנושות פגשה את האימפולס הזה היה בשנת 33 לספירה עם מותו והגילוי עם ישוע וכריסטוס וכו׳. אז כשזה מוזכר כאן אנו צריכים לקרוא את זה ולראות את הזמן הזה שמתואר באבולוציה כזמן שקרה משהו בעולם, קרה משהו מבחינת הדחף או הדחיפה שהאנושות קיבלה באפשרות של האדם בלהיות במימד אחר שקודם לא היינו בו, אוקי?
אז תוזכר כאן המיסתריה של גוגלתא, ויוזכר כאן הכריסטוס. כל אחד שיקרא את זה ויחליט האם במקום כריסטוס הוא אומר האימפולס הרוחי – זה לא משנה כל עוד נעסוק בהבנה שלאנושות חדר כוח, נפתח פוטנציאל אדיר שלא היה קודם בפיתוח אברי האנושות. אז אם בבקשה תקראו עמ׳ 16 עד 18 לראות מה זה מתקדשים? מה הופך אדם למתקדש? ומה התהליכים, רק מתחילים לעסוק בשאלה של מה זה להיות מתקדש? אחת ההגדרות הבסיסיות כאן בספר זה שאדם מפתח איברים שדרכם הוא יכול לקלוט את עולם הרוח. זה נשמע פשוט אבל זו עבודת חיים ועבודת עידנים.
אז נושא ההתקדשות הוא מאד מאד משמעותי בספר הזה, ואם, זו אזהרה ולא אביא עוד ציטוטים, אבל זו בקשה ואזהרה שמופיעה כאן בספר , שטיינר מבקש מאיתנו שנתייחס לאפוקליפסה הן זו של יוחנן שבה נעסוק , בתמונות המרהיבות שם, הן בתמונות עצמן והן בספר הזה, שנתייחס אל זה כאל מידע, כאל קרקע לחניכה ולכן מאד חשוב שנהיה ערים למצבי התודעה שלנו ולתעתוע של התודעה ונהיה פתוחים לקלוט אינפורמציה בתודעה אחרת ממצב אחר. אז בבקשה לקרוא את 3 העמודים האלה, נעסוק בהם. נעסוק בהרצאה הזו עוד 2 מפגשים ואח״כ לאט לאט נלך ונצלול לתוך 12 ההרצאות הבאות עלינו לטובה, ובכלל לקרוא אפילו מההתחלה בכל מה שעסקנו מההתחלה ועד עכשיו, שיהיה בתודעה שלנו הרצף של המושגים ושל ההתפתחות שאנחנו חלק ממנה. אנחנו בשלב הרביעי אבל אנחנו תולדה של שלושה שלבים שקדמו לנו ואנחנו בפוטנציאל לקראת שלושה שלבים שעוד יבואו.
זהו עד כאן, האם יש למישהו שאלות או בקשה להבהרות?
משתתפת : איזה ספר זה?
יפה: האפוקליפסה.
משתתפת: השיר ששיתפת בהתחלה, השורה האחרונה אומרת משהו על אצילות, אשמח לדעת מה מישהו חושב על זה, מה זה ״תעטפני באצילות״?
יפה: איך את מפרשת?
משתתפת: לא יודעת בגלל זה אני שואלת.
יפה: זה דיאלוג עם אללה.
משתתפת: מה זה אצילות , מלבד המושג הפולני?
יפה: זה האצלה, להאציל, כך אני מפרשת את זה, לא האצילות מחייבת אלא מלשון האצלה – לאציל מהאלוהות שלך עלי , תעטפני באצילות.
יעל: קשה להתעלם מזה שזה גם מושג בתוך הקבלה. מעניין אם המתרגם ידע, ובגלל שזה תרגום אז קשה לדעת האם זו השפה המדוייקת אבל שפות רוחניות שונות מדברות באותה שפה.
יפה: זה באמת העולם הראשון מבין ארבעת העולמות של אבי״ע – אצילות, בריאה, יצירה ועשייה – אז אני לא יודעת אם זה זה אבל זה מלשון האצלה. בכלל האצלה מופיע גם בתנ״ך – האציל על הנביאים – מרוחו על בני האדם. אז לא פולני – רוחני.
זהו תודה רבה וניפגש עוד שבועיים.