17.05.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
ערב טוב ושלום לכולם אנחנו ממשיכים את הלימוד שלנו בספר.
לפני שאשכח אני ממש מבקשת וממליצה לקרוא את הסיום של פרק 7 ואת פרק 8,
פרק 7 מעמוד 124 עד סוף הפרק ואת פרק 8 – זה כמובן יקדם אותנו אל הנושאים הבאים בהם נעסוק, זה הולך ומתחדד.
במפגש האחרון התחלנו לעסוק בתקופת התרבות ה-6, דיברנו מה יאפיין את התקופה הזו, איך היא מתוארת, אבל לא קראנו את האיגרת של התקופה השישית. אני מקווה שהיום נספיק לעסוק בשתי האיגרות שמסיימות את השלב הזה של אבולוציית האדמה ובמפגשים הבאים נוכל לעבור לנושאים היותר איזוטריים הקשורים לאפוקליפסה.
הייתי רוצה קודם כל לשתף מחדש את הטבלה, המקרו, איך נראית כל האבולוציה שאנו מדברים עליה, כדי שנתמקם לקראת המשך השיעור הזה.
שיתוף הטבלה של פלנטות עידנים ותקופות תרבות – לינק
מזכירה שאנחנו בפלנטות בשלבים ובגלגולים של השלב שאנו נמצאים בו, עברנו את שבתאי קדמון, שמש וירח ואנחנו בשלב האדמה שמתחלק ל- 7 עידנים.
אנחנו נמצאים בעידן החמישי שנקרא ׳פוסט אטלינטיס׳ והוא מחולק ל-7 תקופות תרבות – מהמבול עד מלחמת הכל בכל.
עברנו את הודו, פרס, מצריים, יוון וארבעת האיגרות – מה מאפיין אותן ומה התרומה של כל שלב לאבולוציה הרוחית.
אנחנו נמצאים בתקופה החמישית שדיברנו עליה.
משתתפת: האם מעידן לעידן עוברים דרך איזו קטסטרופה? או שמדובר רק בעידן הזה?
יפה: צפויה קטסטרופה אחרי העידן הזה, אני לא יודעת מה לגביי עידנים 6 ו7, אבל לפחות בשלב הזה מדובר על מה שנקרא – פרליה, קודם זה היה בצורה של תהליכים רוחיים וכאן מדובר על תהליכים של קטסטרופה.
משתתפת: בין פולאריס להיפרבוריה ולמוריה?
יפה: אני לא ראיתי ששטיינר מתייחס לזה בין העידנים, יעל את יודעת משהו על זה?
יעל: הוא מתאר את פולאריס והיפרבוריה ולמוריה – יותר את התהליך שמתרחש, אבל במדע הנסתר הוא לא מתאר את החלוקה. בספר של הרשימות האקשיות הוא מתייחס יותר לתקופות האלה, אני לא חושבת שהיה אחריהן ממש קטסטרופה, כמו הפלנטות שהיה הממש הרס מוחלט ופרליות, הוא כן מתאר שבתוך כל תקופה יש הרס יותר קטן ופרליות קטנות. כך אני לפחות הבנתי את הדברים. ברשימות האקשיות אפשר לקרוא על זה תיאור יפה.
אני חושבת שהתהליך הזה מתואר גם בתורת הנסתר של היהדות שאומרים שאלוהים בורא עולמות ומחריבם עד שנברא העולם הנוכחי – יקומים שיכולים להכיל את שלבי ההתפתחות השונים של מי שאמור לקבל את האני שלו את הגוף שלו.
מה הכוונה ׳מחריבם׳? באיזה אופן הם נחרבים כדי שייווצר הדבר החדש? זה לא ממש מתואר ואנחנו לא ממש יודעים איך נראית פרליה, אנחנו יודעים שהישן איננו ועובר איזשהו תהליך ועוברים לשלב הבא של האנושות.
משתתפת: פרליה זהו ׳לילה קוסמי׳, זה מצב שמבחינת לראות משהו גשמי אי אפשר לראות אפילו לא הרואים הרוחיים, כביכול הכל נעלם. כמו שבמוות אם מישהו מת נראה לנו שהאדם נעלם, אז גם לנו נראה שהפלנטה ממש נעלמה, אבל בינתיים קורים תהליכים מאד מאד חשובים שהם עיבוד והכנה לקראת הפלנטה הבאה, כמו חיים בין מוות ללידה חדשה אצלנו אז כך ניתן לומר שיש חיים בין מוות ללידה חדשה של פלנטה .
יפה: תודה.
דיברנו על תקופות התרבות וכל תקופת תרבות על הקהילה המקבילה שלה ואנחנו בעצם נעסוק היום בתקופה ה- 6 וה-7 ונראה את המעבר מהתקופה ה-6 ל-7 כמעבר שמתואר מ׳שיא הפרי הבשל ביותר׳ ל׳פרי הרקוב׳ של התקופה השביעית שלאחריה תבוא מלחמת הכל בכל. זו הסקירה.
האם אתם זוכרים מהם שלושת העקרונות שמאפיינים את התקופה השישית שנקראת ׳קהילת אהבת אחים׳? שלושת העקרונות של אהבה ואחווה ורוח.
משתתפת: אני זוכרת – שאף אחד לא יוכל להיות מאושר אם יש אדם שסובל.
יפה: בדיוק. סבלו של האחד יחווה כסבלי שלי ממש ואף אחד לא יוכל להיות מאושר כל עוד האחר סובל. שזה מעבר לאמפטיה האסטרלית שאנחנו חווים היום.
משתתפת: אולי גם שהצורך בנתינה לאחרים יהיה כמו רעב וצמא – כמו משהו פיזיולוגי.
יפה: הרעב והמצא מתואר בכלל כצורך רוחני של מי שמחפש את הכמיהה הרוחנית של האדם הרוחני , אבל בנוגע לרוח באותה תקופה אז יש פה משהו שאולי אליו את מכוונת…
אז הראשון הוא שלא נוכל להיות מאושרים אם יש מישהו שסובל, כלומר הסבל של האחר יחווה כסבלי שלי.
השני – החירות המוחלטת לרוח ולחשיבה, הפתיחות הזו שכל אדם יוכל לחיות את הרוח בדרכו שלו בניגוד לפאנטיות והשנאה שאנו רואים היום ונמצאים תחת האימה הזו שלה.
השלישי – בתקופה הזו שאליה אנחנו הולכים בעלי ידע יחשבו רק מי שמחובר לרוח ופועל לפי עקרונות הרוח.
איזה ידע לא ייחשב באותה תקופה?
עולם החומר, האינטלקטואלי והאינטליגנציה של תקופתנו, כל השכל והפיקחות לא יחשבו כידע האמיתי, כבר רואים איך הוא מאבד את תפקידו במתן התשובות או מענה לכמיהות האמיתיות.
אז זו קהילת פילדלפיה, קהילת אחוות אחים. הייתי רוצה שנקרא את האיגרת שנקראת ׳אחוות אחים׳ כי יש בה סימבולים ממש מרתקים.
טקסט 1
7 וְאֶל ־מַלְאַךְ קְהַל פִילָדֶלְפִיָּא כְּתֹב כֹּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מַפְתֵּחַ דָּוִד הַפֹּתֵחַ וְאֵין סֹגֵר וְסֹגֵר וְאֵין פֹּתֵחַ׃ 8 יָדַעְתִּי אֶת ־מַעֲשֶׂיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ שַׁעַר פָּתוּחַ אֲשֶׁר לֹא ־יוּכַל אִישׁ לְסָגְרוֹ כִּי כֹוחַ ־מְעַט לָךְ וַתִּשְׁמֹר אֶת ־דְּבָרִי וְלֹא כִיחַשְׁתָּ בִּשְׁמִי׃ 9 הִנְנִי נֹתֵן אֲנָשִׁים מִכְּנֵסֶת הַשָּׂטָן אֲשֶׁר יֹאמְרוּ יְהוּדִים אֲנַחְנוּ וְאֵינָם כִּי־ דֹבְרֵי שֶׁקֶר הֵמָּה הִנְנִי עֹשֶׂה אֲשֶׁר יָבֹאוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְרַגְלֶיךָ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ׃ 10 יַעַן שָׁמַרְתָּ דְּבַר סַבְלָנוּתִי אֶשְׁמרְךָ גַם ־אֲנִי מִשְּׁעַת הַנִּיסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל ־תֵּבֵל כֻּלָּהּ לְנַסּוֹת אֶת ־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃ 11 הִנְנִי בָא מְהֵרָה הַחֲזֵק בַּאֲשֶׁר לָךְ לְמַעַן לֹא־ ייִקַּח אִישׁ אֶת ־נִזְרֶךָ׃ 12 הַמְנַצֵּחַ אֶתְּנֶנּוּ לְעַמּוּד בְּהֵיכַל אֱלֹוהַי וְלֹא־ יֵצֵא עוֹד הַחוּצָה וְכָתַבְתִּי עָלָיו אֶת ־שֵׁם אֱלֹוהַי וְאֶת ־שֵׁם עִיר אֱלֹוהַי יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה הַיֹּורֶדֶת מִשָּׁמַיִם מֵעִם ־אֱלֹוהַי וְאֶת ־שְׁמִי הֶחָדָשׁ׃ 13 מִי אֲשֶׁר ־אֹזֶן לוֹ יִשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר הָרוּחַ אֹמֵר לַקְּהִלּוֹת׃
אתם זוכרים מה הפירוש של ׳כתבתי עליו את שם אלוהי׳ – איפה יהיה כתוב שם אלוהים? על המצח יהיה אפשר להבחין מי כתוב עליו שם אלוהים ומי כתוב עליו שם החיה.
אני רוצה שנתייחס לפתיחה של האיגרת – מה זה ׳הקדוש האמיתי׳?
כל איגרת נפתחת באופן בו השליח מציג את עצמו וזו התמונה העתידית שלנו- להיות הקדוש האמיתי אשר בידו מפתח דוד״ – אז מה זה ׳קדוש אמיתי׳ לדעתכם? או ׳קדוש לא אמיתי׳?
משתתפת: קדוש אמיתי זה אדם שהולך רק לפי צו אלוהים ולא מקשיב לשום דבר אחר.
יפה: ומי זה לא אמיתי?
משתתפת: נביאי שקר.
יפה: נכון. הם יכולים להטעות.
הקדוש האמיתי הזה מתואר כמי שמחזיק בידו מפתח, נקרא ׳מפתח דוד׳, והמפתח הזה מתואר כמפתח הַפֹּתֵחַ וְאֵין סֹגֵר וְסֹגֵר וְאֵין פֹּתֵחַ – יש לכם השערה מהו המפתח הזה שהוא מחזיק? שכשאני פותח אף אחד לא יסגור וכשאני סוגר אף אחד לא יפתח? תחשבו עלינו כעל בני אדם מתפתחים.
משתתפת: זה מזכיר קצת את ההבטחה של שומר הסף הקטן, שהוא אומר שברגע שאנחנו פותחים איזשהו פתח לפגוש אותו אז הוא כבר לא יכול לעזוב אותנו, ברגע שזה נפתח זה פתוח, זהו.
יפה: זה דווקא מתואר כאן כאיכות גבוהה של קדוש שכשאני פותח אף אחד לא יוכל לסגור את זה, ואם אתה סוגר אף אחד לא יכול לפתוח.
משתתפת: זו החירות, החופש.
יפה: אוקי, נכון…
משתתפת: אולי הקשר עם עולם הרוח שברגע שאתה יודע את עולם הרוח אף אחד לא יוכל לסגור את זה.
יפה: נכון, אני אתן לך שער פתוח.
ומה האיבר שבי שהוא בקשר עם עולם הרוח?
משתתפת: הלב…
יפה: הלב זו חכמת הלב, אבל אנחנו מדברים על ה׳אני׳ שלנו שהוא בקשר עם עולם הרוח.
כשמדברים על ה׳חירות׳ – זו האפשרות לפתוח או לסגור מתוך בחירה, זאת אומרת שאנחנו אמורים להגיע, ולכך אנו מכשירים את עצמנו, להגיע לחירות הגבוהה שלנו – עומד ב-חירות רוחנית מוחלטת – ״פותח ואין סוגר וסוגר ואין פותח״ – זאת אומרת שכשאנחנו מחנכים כעת האסטרלי שלנו בשלב הזה כדי להגיע לכך שרק האני הגבוה שלנו הוא בעצם – ׳בעל הבית׳ האמיתי, מתוך אותה חירות מוחלטת דרך ׳האני׳, אנחנו נקבע מה יפתח ומה יסגר.
המפתח הזה יכול להינתן רק למי שהופך להיות ׳הקדוש האמיתי׳, זאת אומרת אם אני לא הקדוש האמיתי או אם אני בזיוף ולא בחיבור, לא תינתן לי האיכות הזו.
יש קשר בין התקדשות, אמת והמפתח.
המפתח הוא החירות, אבל החירות האמיתית הזו תינתן רק אם אנחנו נהיה קדושים אמיתיים – זה המפתח שנקבל בעבודה שלנו בדרך אל החירות הרוחנית.
נסתכל איך שטיינר מתאר את המפתח הזה –
טקסט 2
"האדם יפתח את האני שלו עד לרמה הנכונה, כך שיביא עמו בעצמאות ובחירות את האהבה לכל ישות זולתו אל התקופה השישית המיוצגת בקהילת פילדלפיה. יש להכין זאת מראש כדי שאלה יהיו החיים הרוחיים של התקופה השישית. עלינו לפתח את האני האינדיווידואלי ברמה גבוהה, כך ששום כוח חיצוני לא יוכל לפעול בתוכנו אם לא נרצה בכך. כך שנוכל לסגור בעדנו ואף אחד לא יוכל לפתוח ללא רצוננו, וכאשר נפתח – שום כוח נגדי לא יוכל לסגור. זהו 'מפתח דוד'." ועל כן מדבר מעניק ההשראה לאגרת ואומר שבידו מפתח דוד "ואל מלאך קהל פילדלפיה כתוב: כה אמר הקדוש האמיתי אשר בידו מפתח דד הפותח ואין סוגר, וסוגר ואין פותח… הנה נתתי לפניך שער פתוח אשר לא יוכל איש לסוגרו. זה האני שמצא עצמו בתוך עצמו" . שטיינר עמוד 69 – 70
אני רוצה שניקח את זה כשאלה ביוגרפית אלינו – ולראות מי מרגישה או חושבת או באיזה מצבים היא התנסתה שהמפתח שלה פעל באופן כזה שיכלה לסגור ואף אחד לא פתח או שלא היה לה כוח לסגור, כלומר שיש מצבים בהם לא היתה היכולת לסגור בעד משהו שבא אלינו, או שלא היתה לי החירות להחליט האם אני סוגרת או פותחת מתוך חירות – להתאמן על מפתח דוד. דוגמאות קטנות שעדיין אין לנו את החירות מתי לפתוח ומתי לא.
אני יכולה לשתף בדוגמא ששיתפתי אותה כבר בקבוצות אחרות אבל זה כל כך טרי שאני ערה לזה –
לפני שבועיים-שלושה קיבלתי פתאום הודעה, אני כבר שלוש שנים לא עובדת בביה״ס בו עבדתי וגם כשהייתי לא הייתי ה׳חיה החברתית׳ הכי סוערת …
ואז קיבלתי הודעת וואטצאפ מיועצת חינוכית שהיתה שם –
״שלום לך, חשבנו לפתוח קבוצה של מפגשים מדי פעם וחשבנו על זו וזו ועלה בדעתנו שתוכלי גם את להצטרף לקבוצה ״ – ארבעת הנבחרים של הקבוצה… ולי לא היה עניין להיפגש עם אף אחת מהן לא אישית ולא מקצועית ואני ידעתי את זה בתוכי, ופעלתי ממש נגד החירות הפנימית שלי ואמרתי טוב, אני מסכימה שניפגש אבל לא אוכל להתמיד במפגשים קבועים כיוון שאני מאד עסוקה.
למזלי הגיעה עוד הודעה ׳אוקי אז נפתח קבוצה רק לתיאומים׳ אז היה לי ברור שעד כאן, עוד קבוצה אחת ואני אמות… אז יצאתי מזה , אבל היענות הראשונה המפתח שלי לא יכל לסגור, הבחוץ נכנס לתוכי, המבנה הנפשי נכנס ולא היה לי המפתח לסגור מה שאני לא רוצה שייכנס. זה אימונים ממש קטנים.
האם למי מכם יש דוגמא איפה הוא כן עמד וסגר עם המפתח?
משתתפת: אתמול קיבלתי הזמנה לחתונה של ידידה שאני מאד קשורה אליה אבל כל החיים ראיתי אותה אולי 4 פעמים, ובוודאי שאני לא מכירה את בנה והיה לי ברור שאני לא הולכת לחתונה של בנה. בעבר תמיד נמנעתי ללכת לאירועים, זה תמיד משהו שלא אהבתי והיה קשה לי, לא הלכתי אבל בילפתי, לא ידעתי לעשות את זה בכנות – והפעם זה ממש יצא לי בצורה כנה, הבאתי את עצמי על באמת, סגרתי את זה ואני מאד גאה בעצמי.
יפה: נכון, כשיש מפתח של חירות זה באמת גאווה.
אז זו שאלה ביוגרפית שאנחנו יכולים לבדוק כל יום איפה האחר נכנס לתוכי – לא בהאשמה, איפה עדיין לא רכשתי את היכולת להתגבר על זה מתוך חירות.
משתתפת: רציתי לומר שזה יכול להיות גם אל מול רגשות, כמה אני נותנת למילים של האחר או לדברים שהאחר אומר או עושה – כמה אני נותנת לזה לחדור אלי, או דברים שפעם היו יכולים מאד לערער אותי ולהעליב אותי והיום זה פחות. זה לא האחר אלא העולם האסטרלי שחודר.
יפה: תודה על התוספת זה נכון. זה קשור לתמונה הגדולה שאנחנו מחנכים את האסטרלי שלנו ובעצם החירות של האני שלנו גוברת תוך כדי.
זה מפתח דוד שיש בתקופה השישית, השאיפה היא להגיע שם.
יש דבר נוסף על הקהילה השישית באיגרת הזו, הוא אמר לא רק שיש מפתח אלא ״ יָדַעְתִּי אֶת ־מַעֲשֶׂיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ שַׁעַר פָּתוּחַ אֲשֶׁר לֹא ־יוּכַל אִישׁ לְסָגְרוֹ״ – גם במקורות שלנו יש את המילה ׳שער׳ שניתן להיכנס דרכו, למישהו עולה איזה ציטוט?
משתתפת: ׳פתח לנו שער׳.
יפה: נכון, המילה ׳שער׳ יש לה הקשרים רוחניים –
׳שערי שמיים׳, ׳שער גן עדן׳, ׳שער הרחמים׳ אבל גם העניין של ׳פותחים שער׳ –
יש בתהילים ׳פיתחו לי שעריי צדק אבוא בם אודה יה – זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו״ –
מה זה השער הזה שהאדם של התקופה השישית, ׳הקדוש האמיתי׳ יוכל להיכנס בו?
מה זה השער הזה שצדיקים יבואו בו? ומי הם בכלל הצדיקים שיבואו בשער זה?
משתתפת: רציתי לשאול האם הוא מתייחס לעניין מדוע זה ׳מפתח דוד׳ והאם מתייחס לדמות של דוד שגם כתב את תהילים?
יפה: שאלה טובה, לא ראיתי שהוא מסביר מדוע דוד, אבל הרבה מהטרמינולוגיה הרוחנית העתידית מופיעה בנבואת ישעיהו ומתוך הקשרים שיש גם בתהילים או באופן שבו יראה העולם לצדיקים – אז הטרמינולוגיה מאד מאד דומה.
׳זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו׳ אז גם פה יפתח השער – פה קוראים לזה ׳הקדוש האמיתי׳ ובתהילים זה נקרא ׳צדיקים יבואו בו׳.
התקופה השישית היא מאד חשובה, אז אני רוצה שנראה את האיגרת בטבלה.
שיתוף טבלה
היא תקרה עוד הרבה מאד זמן למעלה מ- 1000 שנים.
בכל איגרת ראינו:
איך מאפיין עצמו הדובר – זו הקרנה עתידית שלנו – הדובר – הקדוש האמיתי.
מה באותה תקופה הוא בהלימה לאימפולס הרוחני שיקדם את האנושות – ״ידעתי את מעשיך… איש לא יוכל לסגור… ולא כיחשת בשמי״ – בשמו של מי? קבלת עול מלכות שמיים – זה הדבר המשמעותי ביותר.
מה יכולה להיות הסכנה והסטייה – שיש בכל תקופה – אנשים מכנסת השטן ואנחנו יכולים ללכת שבי אחריהם ולאבד את הצלם ואת הנזר הרוחני שיחבר אותנו לאלוהים. ההבטחה למי שכן יעמוד בהסכם – אם החזקנו מעמד בכל התקופה הקשה הזו אז גם אלוהים ישמור עלינו ואנחנו נסומן ע״י האלוהות באופן שאנו נישמר ממה שעתיד לבוא עלינו במלחמת הכל בכל או בכלל בתקופה השביעית.
אז התקופה השישית נחשבת לפרי הבשל ביותר, הגבוה ביותר של ההתפתחות.
כל חמשת התקופות שקדמו מובילים אליה. מי שיגיע לתקופה השישית הם אלו שעשו את ההתמרה והתגברו על הסכנה של הירידה אל החומר (הפרבולה) – זה הפרי הבשל ביותר שהאנושות תגיע אליה. קהילת אהבת אחים היא הקהילה בהלימה הגבוהה ביותר לאימפולס הרוחני של אהבה ואחדות בין בני האדם.
משתתפת: אז בעצם זה האידיאל, אז מה קורה עם אלו שלא עשו את העבודה?
יפה: הם עדיין יהיו שם, יש להם ערוד המון שנים לגלגולים, הם לא מושמדים. יש המון שערים ופתחים לעשות את ההתמרה. כמובן שמי שהתחילה מוקדם הוא נמצא במקום יותר בטוח, אבל גם אלו שלא היו שם יש להם הזדמנות. יהיה מצב בו האדם יראה איך האחר נחווה – אם עלי יש חותם חיה ועל האחר חותם האל, אני יכול לראות לאן אני יכול להגיע, זה יהיה ברור.
לקראת התקופה השישית מתחילה ההתהוות של מה שיהיה ברור בתקופה השישית ומוחלט בתקופה ה7.
האנושות הולכת בעצם אל שני מושגים משמעותיים שקשורים לאפוקליפסה:
הגזעים – מדובר בגזעים רוחניים ולא אתניים-תרבותיים. מה שהתחיל בהתייחסות לתרבויות וגזעים מסוימים מתוך השלב שגזע מסוים ואנושות מסוימות היו צריכים להוביל את אנושות, לאט לאט תפקיד הגזעים והתרבויות ישתנה ויהיה חסר משמעות. המוסר יגדיר לאיזה גזע אני שייך.
יהיו שלושה גזעים – הטובים, הרעים והפושרים – על פי המוסריות שלו והקשר שלנו לעולם הרוח.
מלחמת הכל בכל.
מה שמתהווה מהתקופה שלנו והלאה, יתחיל להתבהר כמו נוזל שיש בו איזו תמיסה ואחרי צנטריפוגה החומרים הגסים שוקעים והחומרים הזכים צפים –
כך יתחיל להתבהר מי הם החומרים הגסים הקשורים למוסריות הנמוכה, ומי הם החומרים הזכים יותר הקשורים למוסריות הגבוהה.
טקסט 3
"לגבי התקופה הבאה שתבוא במקום כל התרבויות הללו, יהיו פני הדברים שונים. שם לא תיווצר מושבה המוגבלת למקום אחד, אלא שמתוך המאסה הכללית של בני האדם יגויסו בכל מקום אלה הבשלים, הטובים והנאצלים כדי לייסד את הצד היפה של התרבות הבאה לאחר מלחמת הכל בכל. זוהי התקדמות לעומת התקופה האטלנטית, שבה התפתחה באותו זמן המושבה במקום מצומצם. אולם אצלנו קיימת האפשרות לגייס על פני כל האדמה ומכל הגזעים את אלה שמבינים באמת את הקריאה של שליחות האדמה, שמבינים שיש להחיות את עקרון כריסטוס ולטפח עקרון זה של אהבה ואחווה על פני כל האדמה, לטפחו במשמעות נכונה, לא במשמעות הדת הנוצרית אלא במשמעות הכריסטיאניות האזוטרית האמיתית, העשויה לנבוע מכל התרבויות. אלה המבינים את עקרון כריסטוס הזה יהיו שם בתקופה שתבוא לאחר מלחמת הכל בכל הגדולה. לאחר תרבותנו הנוכחית, לאחר התרבות השכלתנית הטהורה שלנו, לאחר כל מה שיתפתח בזמננו יותר ויותר לכיוון התהום של השכלתנות… תבוא תקופה שבה יהיה האדם עבד לאינטליגנציה, שבה הוא יתדרדר בתור אישיות. היום קיים רק אמצעי אחד ויחיד כדי לשמור על האישיות, וזוהי הספיריטואליזציה. אלה המבינים זאת, הנכונים לפתח את החיים הרוחיים, ישתייכו לקומץ הקטן של המאושרים מתוך כל הלאומים והגזעים שיופיעו בבגדים לבנים לאחר מלחמת הכל בכל הגדולה ". עמוד 125.
משתתפת: לא הבנתי אם הוא מדבר על התקופה השישית או על העידן השישי, כי זה היה נשמע כאילו הוא מדבר על העידן ה6?
יפה: נכון, האיכות כשתיווצר היא תזין את מה שיהיה בעידן הבא, איזו אנושות הולכת להיות.
נסתכל על ההבהרה ששטיינר חוזר עליה בהרבה מאד מקורות, על העיקרון של הכריסטוס של אהבה ואחווה על פני כל האדמה – לא במשמעות הדת הנוצרית. זה עיקרון רוחני אוניברסלי – מוצאים אותו ביהדות, בודהיזם ובהרבה דתות ותפיסות רוחניות שלא קשורות לדתות, ומי שפועל כנגד האהבה והאחווה אז נראה בצורה גורפת שהוא אינו פועל מתוך הרוח אלא הוא פועל מתוך קנאות, היסטריה מתוך עריצות וממניעים אסטליים , כי ברוח יש את האהבה ואחווה לכל הגזעים לשם זה אמור להגיע.
משתתפת: לא עוד גזעיים תרבותיים אלא גזעים רוחניים?
יפה: נכון, גזעים רוחניים-מוסריים.
התקופה שלנו היא התהום של השכלתנות – ״תבוא תקופה שבה יהיה האדם עבד לאינטליגנציה, שבה הוא יתדרדר בתור אישיות״ –
הייתי רוצה שנדבר על הדברים הללו ולראות מהו התהום של השכלתנות? למה השכלתנות היא תהום ומדוע שאדם יתדרדר בתור אישיות אם הוא ימשיך להיות עבד לאינטליגנציה ?
משתתפת: בעצם שכלתנות או אינטיליגנציה זה מבטא את היחסים של האדם עם הכלי שלו המכשיר שלו, זה מפנה את האדם לתוך עצמו, זו סכנה שמחריפה בתקופה הרביעית והחמישית דיברו על זה שנהיה בתת-פיזי, האדם תווה יחסים עם הכלים שלו והוא מאבד את האחר, הוא כבר לא ביחסים עם האחרים.
יפה: למה זה שכלתנות? יש תהום, לאיזה תהום נגיע?
משתתפת: ברגע שאנחנו מכוונים את עצמנו למערכת יחסים עם השכל שלנו אנחנו בעצם מאבדים את הקשר ם האחר וזו התהום. מה זו אישיות? זה להיות איש אל איש וברגע שאנחנו לא ביחסים עם בני אדם אנחנו נופלים לתהום.
יפה: אוקי, אנחנו יכולים גם ליפול לבעיה של יחסים גם על בסיס אינטלקטואלי – לומדים בסדנאות איך לדבר ואיך להתנהג, על פניו אנחנו יכולים להיות ביחסים שמכבדים.
משתתפת: טוב ניסיתי להאיר את מה שנמצא מאחורי הדברים – לחפש בתוך השכל זה לא בתוך החיים.
משתתפת: אני חושבת ששכלתנות זה בתוך החומר, זה מתעסק בעולם החומר והשכל שלנו לא מבין את עולם הרוח, אז יכול להיות שמדובר בזה שאנחנו מתעסקים בשכלתנות זה להתעסק כל הזמן בעולם החומר.
יפה: נכון.
משתתפת: אני חושבת שרואים את זה היום זה נקרא ai – אינטיליגנציה מלאכותית, אני פונה לאתר ממשלתי ויש רובוט קטן עם שם, והיא הסייעת שלי באותו רגע, אני כותבת לה את הדברים שאני צריכה ואז פחות או יותר היא נותנת לי תפריט של 4 אפשרויות שמתוכן אני צריכה לבחור משהו, ויש פה ממש את האינטליגנציה והשכלתנות שאין הקשבה לאחר. אנחנו לא מתעניינים בכלל באחר – השכל מבקש מאיתנו מילוי של פונקציה, שזה ברמה
הפיזית אבל גם ברמה האתרית, כל הגופים הוירטואליים הפונקציונלים. ההתייחסות לאחר כאל פונקציה. כל הדברים האלה קשורים אל הנפילה אל התהום.
יפה: אני מסכימה איתך ואני נזכרת שבאחד האתרים שהייתי צריכה היתה פרסומת – הרחבנו את השירות- מה זה אומר? הוספנו בוטים… כבר חשבתי שיהיה מישהו לדבר איתו.
משתתפת: אפשר לנסות לדבר עם בוטים, שזה קיצור של רובוטים, אבל ….
יפה: כן זה צמצום של העולם. יש רק 4 שאלות ורק 4 מילים, אם את מכניסה משהו שהוא לא בסטינג של הבוט הזה אז הוא לא יודע מה לעשות איתך. איבדנו את הקשר.
אז בעצם למה אנחנו בתהום?
כי אנחנו נשאר בשלב אחד אחורה של האבולוציה, כלומר פיתוח האינטיליגנציה היה חשוב אבל אם אנחנו נמשיך בכיוון הזה אנחנו נהיה בכיוון הפוך להתפתחות – זו התהום. אנחנו נישאר בשלב אחד מוקדם, אחורה, ולא נהיה בשלב הבא שהאנושות נדרשת אליו, וזו התהום. אנחנו לא נפתח את האיברים הדרושים להתקדמות לשלב הבא.
משתתפת: זה תהום הנשיה או השכחה, אנחנו נשכח שאנחנו בצלם. זה מה שקרה עם הקורונה שעזבו את כל הזקנים לבד כדי לשמור עליהם שלא יהיו חולים, במקום להעניק להם את החברה ואת התחושה שהם לא לבד, שהם מוגנים, שמורים ושייכים לחברה. המדע קובע שצריך להשאיר אדם לבד, זה מנוגד לכל..
משתתפת: רציתי לומר 2 דברים. אחד זה שנאבד את חום הלב שבעצם זה חלק מהאינטיליגנציה, כשהאדם חודר לגמרי לתוך האינטיליגנציה, בשלב מסוים הוא מנכס את החכמה שלו לעצמו והניכוס הזה היא טעות, אז אתה כאילו אומר ש׳אני אלוהים קטן׳ החכמה לא באה אלי מהקוסמוס אלא אני בראתי אותה, אני יודע אותה, וזה גם מעצים את היכולת להביא את החכמה שהיא באה ביחד עם חום הלב.
יפה: מאד יפה.
כל הדברים שאמרת הם הכנה למה שנראה באיגרת השביעית. על החום, עכשיו נפגוש את המושגים – הקרים, החמים והפושרים, ועל העניין של ייחוס החכמה לעצמי – ׳כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה׳ ונפגוש את זה באיגרת השביעית, אז קידמת אותנו לשם – לסטיות, לסכנות ולנפילות שהאדם יכול להגיע אליהם. תודה.
בדקות שנספיק לראות מה נאמר על התקופה השביעית. אמרנו שהיא כבר תראה כמו פרי שעבר זמנו, דווקא הוא אחרי הזמן, מתחיל שלב של ריקבון באופן שבו מתוארת התקופה השביעית. נראה מה שטיינר אומר על התקופה ונקרא את האיגרת וכך זה יסגור את התמונה שתיארנו היום.
טקסט 4
"המשימה של תקופת התרבות השביעית –רכישת ידע באמצעות רוח-החיים – חזרה על העידן הפולארי – הזרע נופל מהפרי הנרקב.
תקופה זו תתקיים בעידן מזל גדי ומשימתה תהיה רכישת ידע באמצעות רוח-החיים או הגוף האתרי המושלם.[10]משמעות הדבר תהיה חזרה על תקופת התרבות ההודית –חזרה על תקופת שבעת הרישים הקדושים של הודו כמו במילותיו של רודולף שטיינר: "כך שבתקופה השביעית תינתן האפשרות לחוכמה הנפלאה שנגלתה על ידי המורים הגדולים של הודו הקדומה לחיות שוב בנפשות אנוש. וכעת היא תהיה לגמרי שלהם – האמת שהם חיים לפיה."[11] עידן 'ברהמה' הזה של אחדות עם הרוח… בזמן הזה אדם כבר פיתח איברים להתנסות בדוואכאן הנמוך או העולם הרוחי כמו גם בעולם האסטרלי ובעולם הפיזי. האדם יתהלך שוב עם המורים הקדמוניים שלו ויהיה בקשר עימם. עם זאת התרבות תדרדר, ויגיע זמן של תהפוכות גדולות והדואליות של טוב ורע שנראתה בתקופה השישית תעפיל לשיאה ב'מלחמת הכול בכול'. אדריאנה קוליאס
"תתווסף לנו תקופה שתבוא לאחר תת התקופה השביעית, המתאפיינת בכך שהיא מציבה לפנינו מצד אחד את כל הרע שבקהילה המייצגת את התקופה השביעית, את מה שהינו פושר – לא חם ולא קר – שאינו מסוגל לחמם עצמו למען החיים הרוחיים ועל כן חייב לנשור ומצד שני מצביעה על אלה שהבינו את מילות הדרישה, המהווים את חסידיו של מי שאמר "אני הנני האמן " ופירושו של דבר : אני הוא המלכד בתוכו את יעודה של כל המהות האנושית, שמכיל בתוך עצמו את עקרון כריסטוס".71 שטיינר
כמו שראינו זה ממש בולט – הרע ביותר והטוב ביותר יהיה ממש מובחן אבל מי שיעבור את התקופה עם הבגדים הלבנים, הקדוש האמיתי ומפתח דוד, יהיה שם בתקופה השביעית סביב המנהיג הרוחני שיאיר לו את הדרך בהמשך התקופה הסוערת הזו.
נקרא את האיגרת:
טקסט 5
וְאֶל־מַלְאַךְ קְהַל לוּדְקְיָא כְּתֹב כֹּה אָמַר הָאָמֵן הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי רֵאשִׁית בְּרִיאַת הָאֱלֹהִים׃ 15 יָדַעְתִּי אֶת־ מַעֲשֶׂיךָ כִּי לֹא קַר אַתָּה וְלֹא חָם מִי ־יִיתֵּן וְהָיִיתָ קַר אוֹ־ חָם׃ 16 כִּי עַתָּה פּוֹשֵׁר אַתָּה וְלֹא קַר וְלֹא חָם עַל־כֵּן אֲקִיאֲךָ מִפִּי׃ 17 כִּי אָמַרְתָּ אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי וְלֹא חָסַרְתִּי כֹּל וְלֹא יָדַעְתָּ כִּי ־אֻומְלַל אַתָּה וְדַווָּי וְעָנִי וְעִוֵּר וְעֵרֹם׃ 18 אִיעָצְךָ לִקְנוֹת מֵאִתִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְכַּסֶּה בָהֶם וְלֹא תֵרָאֶה בֹּשֶׁת עֶרְוָתְךָ וְקִלּוּרִית לָתֵת עַל ־עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה׃ 19 אֲנִי אֶת ־כֹּל אֲשֶׁר אֵהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר לָכֵן תִּשְׁקֹוד וְתָשׁוּב׃ 20 הִנְנִי עֹמֵד בַּפֶּתַח וְדֹפֵק וְהָיָה כִּי־ יִשְׁמַע אִישׁ לְקוֹלִי וּפָתַח הַפֶּתַח אָבוֹא אֵלָיו וְסָעַדְתִּי עִמּוֹ וְהוּא עִמִּי׃ 21 הַמְנַצֵּחַ אֶתְּנֶנּוּ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל ־כִּיסְאִי כַּאֲשֶׁר נִיצַּחְתִּי גַם ־אָנֹכִי וָאֵשֵׁב אֶת ־אָבִי עַל־כִּסְאוֹ׃ 22 מִי אֲשֶׁר־אֹזֶן לוֹ יִשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר הָרוּחַ אֹמֵר לַקְּהִלּוֹת׃
אתם רואים כאן את החום והקור והאדם שמייחס לעצמו את החכמה?
לאיזה היבט של קור וחום מתייחסים כאן באיגרת כאמת מידה? מה זה הקור והחום הזה? שהדובר אומר ׳הלוואי והיית או חם או קר רק לא פושר׳?
משתתפת: מה שהוא אומר בטקסט, אלא שמבסוטים מהדברים הקטנים, טוב להם ולא מעסיקים את עצמם בדברים הקטנים.
יפה: אלה שלא מעסיקים את עצמם הם אלו שמייחסים את הכל לעצמם. שהם אלא שהביאו את עושרם, חכמתם ואת כוחם – שהתנתקו לגמרי.
אז מה כאן ׳קר׳ ומה ׳חם׳ והנורא מכל זה להיות ׳פושר׳ – מדוע זה כל כך נורא?
משתתפת: אני חושבת שפושר אתה לא מתקדם לשום מקום ואתה סתם עובר את החיים.
יפה: נכון, על איזה מימד של האדם מדברים כשהוא ׳קר׳ ׳חם׳ או ׳פושר׳? איזה איבר בנו אנחנו יכולים ליחס לו קור או חום?
משתתפת: אפשר להגיד שהקור זה ׳אנוכיות׳ והחום זה ׳אנוכי-הנני׳ והפושר זה ההיסוס.
משתתפת: אדם פושר הוא לא חם ולא קר, חסר רגשות, ניטרליות. אנחנו מרגישים את החולף והקור כשהאדם הוא אקטיבי מול אדם אחר, אם בכעס או אם ברחמים וזה הקור והחום. בעצם החום נטייתו להתפשט ובדיפוסיה החומרים יכולים לעבור ממקום למקום רק באמצעות החום, והקור הוא כוח מנתק.
יפה: זה נכון, בחום יש חיים ובקור יש מוות. מבחינת קידום האדם, התפתחות, מהי המהות של האדם? מהי האיכות של האדם שיכולה לקדם אותו או לא לקדם אותו?
משתתפת: האני.
יפה: כן אבל בתוך האני זה עוצמת הרצון – רצון חם או רצון קר. חום וקור זו עוצמה ואנחנו יכולים להגיד שאדם עם עוצמה, יש לו פוטנציאל – בין אם היא חיובית או שלילית אבל יש שם עוצמה, יש שם חומר. מי שלומד קבלה יודע שהחומר של האדם הוא הרצון, יכול להיות לו רצון עז חיובי או שלילי אבל העובדה שיש שם רצון יש שם חומר לעבודה.
מה קורה עם הפושרים?
משתתפת: אין רצון.
יפה: נכון, אין שם רצון, אין תנועה ואין את החומר הבסיסי של האדם, המהות הזו שאני רוצה. הרצון כחומר עומד בפני עצמו – בין אם זה ראש מאפיה או אדם מאד גדול – לשניהם יש רצון.
׳במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד׳ -עוצמת הרצון שלהם ככ גדולה והיא יכולה לעבור התמרה, אז עולם הרוח אומר ׳הלוואי והיית חם או קר׳ כי כך יש עם מה לעבוד והנורא מכל זה הפושרים.
בחיים שלנו כשאנחנו פוגשים את הפושרים – אדם כזה שאין עם מי לדבר שם, אין לו עניין בכלום, אין תשוקה – אדם משעמם. עם הפושרים אין עבודה.
החום זה עוצמת הרצון.
שאלה בשבילנו לראות איפה אני על הסקלה – עד כמה אני חמה, קרה, פושרת? איפה אני נזהרת, איפה מפשירה, איפה אני מגייסת או האם יש מקומות שאני נופלת או עדיין נמצאת במקום הפושר שלא מתגייס להניע את עצמו להחיות את הרצון.
בזה עברנו על שבע הקהילות והאיגרות ונפגוש אותם בהקשר של שבע החותמות.
תודה רבה.