31.03.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
ערב טוב, אנחנו מתקדמים לקראת החלקים היותר איזוטריים והיותר קשים לפיענוח של האפוקליפסה. מה שבעצם אמור להתרחש אחרי התקופה ה-6 וה-7 ואחרי מלחמת הכל בכל.
השיעור הזה יהיה מן שיעור מעבר – מה קורה בסוף תקופת התרבות ה-7, סוף תקופת התרבות ה-7 לקראת מלחמת כל בכל, ואולי אחרי כן נוכל לעבור לחלקים הבאים של האפוקליפסה לפי הטבלה.
טבלת הפלנטות ותקופות התרבות מנקודת המבט של האפוקליפסה.
אנחנו נמצאים בתקופה הפוסט אטלנטית שמתחלקת ל-7 תרבויות ולפנינו עוד 2 תרבויות – הקהילה ה-6 קהילת פילדלפיה והקהילה ה-7 עם הפושרים ואחרי זה תבוא מלחמת כל בכל.
מה שפגשנו באפוקליפסה – איגרות, חותמות, שופרות וקערות החימה – 7 מכל דבר – כל זה משתרע עד לסוף העידן ה-7, כלומר נסיים את התקופה שלנו, תהיה מלחמה ותבוא התקופה הפוסט אטלנטית ה-6 שגם היא מתחלקת ל-7, ואז תבוא התקופה הפוסט אטלנטית ה-7.
בפוסט אטלנטית ה-5 מדברים על האיגרות.
בפוסט אטלנטית ה-6 מדברים על החותמות.
בפוסט אטלנטית ה-7 מדברים על השופרות.
קערות החימה זה במעבר לקראת הפלנטה הבאה של היופיטר.
כל שביעייה כזו נובעת מהשביעייה קודמת – חותם מספר אחד יהיה קשור לאיגרת הראשונה והשופר הראשון יהיה קשור לחותמת הראשונה שקשורה לאיגר הראשונה – וכך הלאה, יש קשר בין הדברים. לא הכל מובא בצורה מאד ברורה בתוך האפוקליפסה ולא תמיד קל להבין את הסימבולים אבל אנחנו ננסה לנוע ולהבין מה זה השופרות עד שנגיע ליופיטר בסבב הזה של ההרצאות.
יש שאלות?
משתתפת: אני לא הייתי מודעת עד עכשיו שהיו עוד 2 פוסט אטלנטיות ה-6 וה-7, חשבתי שאחרי מלחמת הכל בכל עוברים ליופיטר.
משתתפת: את יכולה להראות את זה שוב? התבלבלתי.
יפה: יש 7 פלנטות וכל פלנטה עוברת 7 מחזורים. ובכל מחזור כזה באמצע יש היפוך. כשהגענו לאדמה, היא גם עוברת 7 מחזורים. הפלנטה מתחלקת ל-7 עידנים אז אם אנחנו בעידן ה-5 אז צפויים לפנינו עוד 2 עידנים עד שנעבור ליופיטר. גם העידן שאנו נמצאים בו, שאין לו שם משלו, בתוך התקופה שלנו אנו מתחלקים ל-7 תקופות תרבות .
הגופים נעשים רכים יותר ולאחר מכן מדבר על איזה גוף יכול לקבל השפעה.
היום אדבר קצת על תקופות ה-6 וה-7 כשהמרכז שלנו הוא מה זה מלחמת הכל בכל?
משתתפת: האיך עוברים מהתקופה ה-5 ל-6 ? מהאנגלו-אמריקאית לרוסית?
יפה: אין אירועים דרמטיים כמו מלחמת הכל בכל או האטלנטיס, אבל בקטע הבא שנקרא, אנחנו נראה את הסימנים שמובילים למה שקורה באנושות לקראת התקופה ה-6 של ׳אחוות אחים׳, כבר בימינו נראה באנושות את ההתפצלות עליה הוא מדבר בתקופה ה-7 של : הרעים, הטובים והפושרים.
הסימנים המוקדמים כבר קיימים. המלחמה הזו שתעשה מעבר ברור, זה יקרה אחרי התקופה ה-7. כמו שעברנו מתקופה 4, מיוון-רומי, ל-5 לא קרו אירועים דרמטיים אבל ניתן לומר שאנחנו לא אותם אנשים, לא אותה תרבות ולא אותה תפיסה.
אשלח לכם שוב את הטבלה בקובץ .
בפגישה הקודמת עסקנו ב׳קהילת פילדלפיה׳, ׳קהילת אהבת אחים׳ והקהילה ה-7 ואמרנו שהקהילה ה-6 היא הפרי הבשל ביותר שאליו חותר כל המחזור הזה של האבולוציה – כל 7 התקופות. זו קהילה שמיוצגת בהישג רוחני מאד מאד גדול שנקרא ׳מפתח דוד׳ – ״פותח ואין סוגר סוגר ואין פותח״ – הסימבול הזה של המפתח שקשור ל׳אני׳ ולעצמאות ה׳אני׳. מי שעובד, פועל ומתפתח בכיוון הנכון יהיה לו המפתח הזה, זה יהיה ההישג הגדול ביותר שקשור ל׳אני׳ הגבוה ועצם קיומו וחירותו.
מי שילך בדרך הזו מובטח לו שהשער לעולם הרוח יהיה פתוח בפניו.
לעומת זאת התקופה ה-7 היא תקופה שהיא כמו רגע אחרי ההבשלה האופטימלית של הפרי, זו כבר התחלת הריקבון – החמים, הקרים והפושרים, כשהפושרים הם החלק שהכי קשה לעבוד איתם באבולוציה.
נקודה נוספת שמוזכרת בתקופה ה-7 שאת סימניה כבר ניתן לזהות, ההתקשות המטריאליסטית של האנשים באותה תקופה, שיהיו כל כך מנותקים מהרוח שהם ייחסו כל קניין לעצמם – בחומר וברוח. הם ינכסו את זה לעצמם – זה השלב שבו הניתוק מעולם הרוח כל כך גדול.
באיגרת של הקהילה ה-7 יש צער, הטפה והזמנה לאנשי התקופה לחזור בהם מהדרך, הדרך לא ננעלה בפניהם.
את החלק הזה שבו עולם הרוח/אלוהים/הבורא לא מוותר על האדם ורוצה שהוא יחזור אליו.
טקסט 1
א.
כִּי אָמַרְתָּ אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי וְלֹא חָסַרְתִּי כֹּל וְלֹא יָדַעְתָּ כִּי ־אֻומְלַל אַתָּה וְדַווָּי וְעָנִי וְעִוֵּר וְעֵרֹם׃ 18 אִיעָצְךָ לִקְנוֹת מֵאִתִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְכַּסֶּה בָהֶם וְלֹא תֵרָאֶה בֹּשֶׁת עֶרְוָתְךָ וְקִלּוּרִית לָתֵת עַל ־עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה׃ 19 אֲנִי אֶת ־כֹּל אֲשֶׁר אֵהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר לָכֵן תִּשְׁקֹוד וְתָשׁוּב׃ 20 הִנְנִי עֹמֵד בַּפֶּתַח וְדֹפֵק וְהָיָה כִּי־ יִשְׁמַע אִישׁ לְקוֹלִי וּפָתַח הַפֶּתַח אָבוֹא אֵלָיו וְסָעַדְתִּי עִמּוֹ וְהוּא עִמִּי׃ 21
ב.
אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל.
יחזקאל, לג פסוק יא.
ג.
לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב.מלאכי ג',ז.
חלק א – זו הפניה לאנשי הקהילה ה-7, אלא שאומרים ׳כוחי ועוצם ידי׳, הדובר אומר: אתה אומלל ועני ועיוור, תחזור, אני מציע לך לחזור ולקנות ממני זהב – שזהו סימבול לחכמה הגבוהה בעולם הרוח. לא תראה את המקום הנמוך שבך, תחזור אליי, מי שיבוא אני אבוא לקראתו.
חלק ב וג מהמקורות ביהדות – אני לא חפץ במות הרשע – תשובו אליי ואשובה.
השאלה שאני שואלת – מה המשותף ל-3 המקורות האלה ביחס לאדם?
משתתפת: שעדיין יש דרך לשוב, זה שאתה ׳רשע׳ לא אומר שאתה לא יכול לשוב בכל רגע, הוא סולח.
משתתפת: תמיד הדלת פתוחה לשוב.
יפה: דבר נוסף שנראה בהמשך – הנפילה שלכם או הרוע שלכם, הוא בעצמו חלק מתכנית הבריאה כולה, זו לא טעות, ובכל זאת מה אין פה?
משתתפת: זה לא שאלוהים נטש או עזב…
משתתף: החירות לבחור.
יפה: מצויין, בדיוק. אני מבקש מכם לשוב אבל יש לכם את החירות הגבוהה ביותר להחליט לא לשוב. הוא יכול לכפות עליהם את דרכו אבל הוא משאיר בידיים של האדם את החירות הגבוהה ביותר – לבחור ברע.
גם עולם הרוח משתמש ברע או בטעות אבל ההחלטה לשוב לאמונה או לאמת, זו החלטת האדם – ביהדות נאמר ׳הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים׳ – אמונה זו בחירה אז גם פה לחזור זו בחירה – ׳שובה אלי ואשובה אליכם׳ – אז אנו רואים שלא אבדה התקווה, אבל מי שלא יקבל את הזימון הזה, הכל תלוי קרמה ותכנית אלוהית, גם זה חלק ממה שנראה שקורה בהמשך.
אם יצא לכם לקרוא את הפרק ה-8 נראה תהליך מאד מעניין שמתואר כנישואין, חתונה, בין מזרח למערב. בתהליך שעוברת האנושות, בתכנית הגדולה של האבולוציה והתודעה, אחרי האסון האטלנטי, מאיפה הגיעו המורים הראשונים של העולם?
משתתפת: מאירלנד ואז הם עברו להודו, למזרח.
יפה: בדיוק.
הרישים הראשונים הגיעו מהמזרח, החכמה הראשונה הגיעה מהודו, פרס ומצריים ואז לאט לאט היא הגיעה למערב. מה שיקרה לקראת התקופה -6 וה-7 וסיום המחזור ה זה שתהיה חזרה של המערב אל המזרח. יש משהו שניתן לעולם ע״י חכמת המזרח ויש מה שהתפתח במערב – מה בעיקר התפתח במערב?
משתתפת: האינטלקט.
יפה: בדיוק. האינטלקט יחבור מחדש אל הצד שייצג המזרח אבל זה יהיה לא אותה מיסטיקה ישנה אלא לחזור אל מה שבמזרח מבצבץ ועולה ברוחניות חדשה, והשילוב הזה בין מזרח ומערב הוא קורא לזה ממש חתונה ונישואין. יש לזה המון סימבולים של נישואין וקו שמאל וקו ימין – גם זה מוזכר שם, ואז יוולד משהו חדש – לא פשרה או וויתור, יהיה משהו חדש של אינטלקט ותודעה בהירה עם ספיריטואליות ורוחניות שמתפתחת במזרח.
אנחנו נקרא את הקטע שהוא מתאר את זה – מעלה על נס את אחד הסופרים הגדולים של רוסיה – טולסטוי, כזרע מוקדם מאד של התקופה ה-6 (הרוסית).
טולסטוי מייצג בכתבים המדהימים שלו בעומק ובגאוניות שלו אך הוא הגיע טרם זמנו.
של אדם שחי לפני יותר מ-200 שנה אבל כבר אז יכל לחוש את הדופק של מה שאנו עוסקים בו.
טקסט 2
"האומות המהוות כיום את נושאי התרבות של המערב נועדו להוביל את תקופת התרבות החמישית אל שיאה. אלה הן האומות שצריכות לפתח את השכל. מכאן שיש לנו כאן, במקום שבו משתרעת תרבות המערב, עדיפות לתרבות השכלתנית, ואין היא קרובה לסיומה. אינטליגנציה זו תלך ותתפשט. בני האדם ישיגו את אשר דרוש להם לצרכי הגוף תוך שימוש בכוחות רוחיים רבים יותר, עם הרבה יותר כוחות רוחיים הם יחנקו זה את זה לפני מלחמת הכל בכל הגדולה. תגליות רבות יתגלו כדי לשפר את המלחמות, אינטליגנציה אינסופית תושקע כדי לספק את הדחפים הנמוכים. אך בתוך כל אלה מגיע להכנתו הדבר שאליו נועדו אומות מסוימות של המזרח, של צפון מזרח. אומות מסוימות מתכוננות לצאת מתוך האטימות ולהביא באימפולסים עצומים וגדולים את מה שיהפוך להיות אימפולס ספיריטואלי, משהו כמו הקוטב הנגדי לאינטליגנציה. לפני תקופת התרבות השישית, המיוצגת בקהילת פילדלפיה, נעבור מעין נישואים עצומים בין עמים, ברית נישואין בין אינטליגנציה, שכלתנות וספיריטאוליות…אתם יכולים להשוות בצורה אובייקטיבית בין מה שהושג במערב האירופאי כמדע וכפילוסופיה לבין מה שבוקע ועולה במזרח על ידי טולסטוי למשל…במערב אירופה מייסדים בעזרת השכלתנות תרבות רוחנית.. ובהקשר זה ביצעה התרבות המערב אירופאית דברים ששום תקופה לא הגדילה לעשות כמוה. אך תוכלו לדחוס את מה שנאמר בשלושים כרכים בספרות המערב אירופאית לעשר שורות אם תבינו ספר כמו ספרו של טולסטוי "על החיים"… כאן צריך להיות מסוגלים לשפוט מה נובע ממעמקי הרוח, למה יש בסיס רוחי ולמה אין…" עמוד 126 -127.
היתה פה עקיצה קלה – אפשר לקחת 30 כרכים אבל זה לא יהיה כמו 10 שורות של טולסטוי.
אלו יהיו הנישואין האלה שאנחנו מדברים עליהם של החיבור מחדש, של זרם חדש שלא היה כמותו כי לא היתה שכלתנות קודם ועכשיו תהיה שכלתנות עם מיסטיקה וזה יהיה משהו חדש.
עכשיו נטעם משהו מכתביו של טולסטוי. הוא היה פציפיסט כבר אז, מהטמה גנדי הושפע ממנו, מנדלה הושפע ממנו – כבר אז הוא הבין את האיוולת שבמלחמות ובאלימות.
ציטוט ראשון מהפתיחה של אנה קרנינה והקטע הנוסף מתוך נובלה קצרה ׳מותו של איוון איליץ׳. ואנחנו נראה מתוך שני הקטעים איך טולסטוי בעצם קלט באינטואיציות שלו את מה שהיום אנחנו מדברים עליו בתוך הביוגרפיה האנתרופוסופיה. אותי זה מאד מרגש.
טקסט 3
1.מתוך "אנה קרנינה ":
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו – כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה "
איך אתם מבינים את זה?
משתתפת: זה נשמע לי כמו סימפטיה ואנטיפתיה.
יפה: הרבה יותר מזה.
משתתפת: אולי שהאומללות היא חלק מהתכנית להיות מאושר?
יפה: המאושרים דומים זה לזה והסובלים דומים זה לזה.
משתתפת: שטיינר אמר שהשמחה היא מתנת האלים זאת אומרת שכל המאושרים זה לא שלהם, הם קיבלו את זה. האומללים מספרים את הסיפור של עצמם- זה ביוגרפי ופרטי.
יפה: נכון, החסד והשמחה הם מתנת האלים, אני לא יכולה לתבוע מאלוהים שמחה. אבל האם היום, במאה ה22, שכל המאושרים והשמחים שהכל טוב ויפה להם בטיקטוק ובאנסטגרם מעלים תכנים – הם לא נראים לכם אותו הדבר, דומים?
יש משהו באושר שלא מאפשר לאינדיווידואליות לבוא לידי ביטוי. מתי אדם מכיר את מסלולו האישי והאינדיווידואלי?
משתתפת: בשעת צער ומשבר.
יפה: בדיוק.
כל סבל הוא יחודי ורק דרכו אנו בעצם יכולים לפגוש את ה׳אני׳ שלנו, את הקרמה שלנו, הצו הקרמתי, את התכנית הרוחנית שלנו.
מה אנו יכולים ללמוד מאדם מאושר? כלום.
הסבל מעשיר, הוא נותן נקודת מבט. באושר/לוציפר יש משהו מאד מטשטש. הסבל הוא ייחודי לכל אדם.
משתתף: בשבוע שעבר הייתי בשבעה והאלמנה אמרה לי שהאנשים באים כדי לגעת רגע באמת.
יפה: נכון. אני זוכרת כמורה לספרות התלמודיים שאלו אותי ׳למה אנחנו לומדים יצירות רק על סבל׳?…
- 2. מתוך "מותו של איוואן איליץ"
במועד הקבוע בא הרופא. איבן איליץ ענהו על כל שאלותיו רק “הן” או “לאו”, מבלי להסיר ממנו את מבטו המלא כעס, ולבסוף אמר:
– הלא יודע אתה, כי לא תועיל מאומה, לכן הניח לי.
– להקל את הייסורים אנו יכולים, אמר הרופא.
– גם זאת אינכם יכולים.
…הרופא אמר, כי ייסורי החולה הגופניים הם נוראים, וזה היה אמת, אבל יותר נוראים היו ייסוריו המוסריים, ומאלה היה סובל במיוחד.
ייסוריו המוסריים היו אלה: בלילה ההוא, בהביטו אל פני גרסים האחוזים בשנה ושעצמות לחייו בולטות, פתאם עלה על לבו: ומה אם באמת כל חיי מאז שחייתי בהכרה, היו באמת בלתי הגונים?
עכשיו עלה על דעתו, כי מה שחשב מלפנים לדבר בלתי אפשרי, שכל חייו עברו עליו לא כך כמו שהיו צריכים לעבור, אפשר שהוא האמת…. וכל הפקידות שלו וסדרי חייו ומשפחתו ועניני חברתו ומשרתו, הכול אפשר שהיה בלתי נכון. הוא ניסה להצדיק בעיני עצמו את כל אלה. ופתאום הרגיש את כל החלישות של אותם הדברים, שהוא בקש להגן עליהם, וגם לא היה באמת על מה להגן.
“ואם כך הוא”, אמר הוא לנפשו "ואנכי יוצא מן החיים בהכרה, שהשחתתי כל מה שניתן לי ואי אפשר לתקן, אז מה זאת? הוא שכב פרקדן והתחיל מחדש להביא בחשבון את חייו. כשראה בבוקר את המשרת, ואחר כך את אשתו, ואחר כך את בתו ואחר כך את הרופא, אז כל תנועתם, כל הגה שיצא מפיהם, אִשֵר בשבילו את האמת הנוראה שנגלתה אליו בלילה. הוא ראה בתוכם את עצמו, את הכול מה שהוא היה חי בו, כי הכול היה שלא כהוגן, כי הכול היה אונאה גדולה, שהיתה מכסה את החיים ואת המוות. הכרה זו הגדילה שבעתים את ייסוריו הגופניים.
..הכול אמר לו רק אחת – לא זאת. “הכול, כל מה שהייתי חי בו ושהנך חי בו עכשיו – שקר, מרמה, המכסים ממך את החיים ואת המוות” – וכשעלתה על לבו מחשבה זו, ושנאתו התגברה בו ויחד עם השנאה תקפו עליו הייסורים הגופניים עם ייסורי ההכרה של הכיליון המוכרח, הקרוב, נתהווה בו איזה דבר חדש, שהיה דוקר ומחנק את גרונו.
במשך שלשת הימים לא היה בשבילו חלוק של זמנים. הוא היה מפרכס באותו החור השחור, שאיזו יד נעלמה דחפה אותו אל תוכו, ויחד עם זה אינו יכול להיכנס שמה. להיכנס אל תוכו – בעד זה הפריעה אותו ההכרה, שחייו היו ישרים. החפץ להצדיק את עצמו אחז בו ולא נתנו לרדת הלאה והוסיף ייסורים על ייסוריו.
פתאום דחפו איזה כוח בלבו, בצדו ועוד יותר נחנקה נשמתו, הוא נפל אל תוך החור ושם בתהומו האיר איזה דבר….בעת ההיא ירד איבן איליץ אל תוך החור וראה את האור. אז נגלה לו, כי חייו לא היו כהוגן, אך עוד אפשר לתקן. הוא שאל את עצמו “במה?” ונשתתק והקשיב. אז הרגיש, כי אחד נושק את ידו. הוא פתח את עיניו והביט אל בנו. ובלבו התעוררה רחמנות על בנו. האישה נגשה אליו. הוא הביט אליה וראה אותה מבטת אליו בפה פתוח ובדמעות ..בפנים מפיקים ייאוש. ואז נכמרו רחמיו גם עליה.
..ופתאום ראה, כי מכל העינויים, שעד עתה לא מצא להם תרופה, נפתחו לפניו מוצאות לא רק מצד אחד, אלא משני הצדדים, מעשרה צדדים, מכל הצדדים. רחמנות עליהם. צריך לעשות, שלא לגרום להם ייסורים, לפטור אותם ולפטור גם עצמי מכל הייסורים הללו. “מה טוב ומה פשוט”, חשב הוא. “והמכאוב?” שאל את עצמו. “איפה המכאוב? איפה אתה מכאב?”
"והמות? איפה הוא? הוא חיפש את הפחד, שהיה רגיל לפחד מפני המות, ולא מצאהו עוד. איפה הוא? איזה מות? פחד לא היה כלל, וגם המות לא היה.
תחת המוות היה אור.
"אם כך, הנה “זאת”. אמר הוא פתאם בקול – “איזו שמחה?”
..הוא שאף אל קרבו את האויר, עמד בחצי האנחה, נתמתח ומת.
25 מארץ. 1882.
משתתפת: זה ממש שומר הסף הקטן, וגם מציין 3 ימים וגם הקמלוקה בעצם.
משתתפת: הסבל הגדול מהיסורים המוסריים.
יפה: לעמוד מול השקר הקיומי, כל ההתעוררות הזו. זה טולסטוי לפני 200 שנה, מה שאנחנו מדברים עליו הוא כבר חש באופן המאד מאד רגיש.
משתתפת: זה מקסים ביותר.
אנחנו נמשיך.
דיברנו על זה שהרוחניות של המזרח, המערב ילך אליה.
אני שואלת שאלה: מי כבר הרגישה משיכה אל המזרח? נסעה למזרח? הרגישה שיש שם משהו שהמערב לא נותן? שיש שם תשובות?
משתתפת: מי לא?! יוגה.
משתתפת: מדיטציה.
יפה: העולם גילה את המזרח – החיפושיות בשנות ה-60. זה עדיין המזרח שאולי לא לפי החדש אבל רואים שהמערב מגלה עניין במזרח, כל תורות המזרח כבר הפכו למשהו שמערב עוסק בו ולוקח אליו. הוא מתאר את התנועה הזו שתבוא ביתר עוצמה ורואים את התיאור המקסים של טולטסוי, איזו רוחניות תבוא, היחס אל המוות אל החיים, באיזה אופן המערב יגלה את זה. מול השכלתנות של המערב אנו רואים את היצירה המופלאה הזו שמראה איך לגשת אל החיים מהכיוון הרוחני של המזרח.
משתתפת: יש מישהי שמדברת על זה שלא סתם הסינים פלשו לטיבט בשנות ה-50, בעצם הפלישה הם גרמו לנזירים הטיבטים לבוא למערב ולפתוח את כל הסודות שלהם. אנחנו כאילו רואים את זה בתור משהו נורא, אבל בעצם התפקיד של הסינים היה לגרום לנזירים להביא את התורות שלהם למערב.
יפה: זה ממש ה׳רוע בשירות הטוב׳.
משתתפת: ממש, כדי לפתוח את זה, כי קודם זה היה במנזרים ואף אחד לא ידע על זה.
יפה: מדהים.
אז מלחמת הכל בכל שתבוא אחרי התקופה ה-7, איך נראית לכם מלחמה כזו? איזו תמונה עולה לכם בראש? מה זה?
משתתפת: אני חושבת שהמלחמה התחילה כבר עכשיו.
יפה: איך זה נראה?
משתתפת: רואים את כל מה שקורה במערב – הפכפכות בין משטרים טוטאליטרים למה שכבר הלך לאיבוד, אחרי מלחמת העולם השניה של התרבות וזכיות האזרח והאקלים. מרגישים את זה בחיים הפוליטיים פה בארץ, בקיצוניות האין סופית, בנפרדות, אחדות לא חייב להיות ערך אבל חופש ביטוי חייב להיות ערך וצריך להכיל, ועכשיו כל אחד מתבצר במקומו.
יפה: נכון.
משתתפת: אני חווה את זה יותר כמלחמה של אדם לאדם, הפירוד בין אנשים, בין דיעות לדיעות.
משתתפת: מלחמה על הדעת – על הדעות והפירוד.
יפה: מה באדם מביא את זה למצב שאני נלחם בך ואתה נלחם בי? מה מביא את האדם לכיוון הזה?
משתתפת: התחזקות האני, האני החומרי.
אז באמת כמו שאמרתן, מלחמת הכל בכל, זו תמונת הניפרדות הגדולה והקשה ביותר בין כל בני האדם, בדיוק התמונה ההפוכה מהאחדות הרוחנית מהמקום שבו כולנו בצלם וכולנו באים מאותו השורש, יש כאן נפרדות מאד גדולה, זרות של מלחמה של האחד באחר.
זה לא שקודם לא היו מלחמות – לאו דווקא פיזיות – אבל האדם לא יצא כנגד השתייכותו שלו, פה הפירוד וההתפוררות יהיו כל כך גדולים שזה יערער את כל המסגרות, ההשתייכויות, לא יהיה כלום שיחבר בין אדם לאדם.
האיבר שבאדם כשהוא יכול להביא לדבר הזה הוא ה׳אני׳ של האדם.
אם הוא מתקשה לתוך עצמו במקום לעשות את ההתמרה, זה האני שפועל כנגד האדם, המתנה הרוחנית אם היא לא תותמר ולא תופעל בכיוון הנכון תצא כנגד האדם והאדם יביא על עצמו את אסונו במתנתו שלו.
האני הוא חרב בעל שני להבים ואם הוא לא פועל נכון – עוצמת האני – אז הוא הרסני ביותר. האיבר הזה שהאדם קיבל במתנה וירד לתוך האדם, שמאפשר לו חירות מוחלטת ואת ההכרה שלו שהוא בצלם אלוהים, אם הוא לא יפעל לכיוון הנכון הוא יתקשה לתוך אגואיזם. כלומר מלחמת הכל בכל תהיה התוצאה של אגואיזם מרושע, מוחלט ואנוכי. ואולי זה מה שאנחנו מתחילים לראות עכשיו – אין אפשרות וסובלנות ל׳אני׳ אחד לראות ׳אני׳ אחר. שורש הרע והמלחמות הוא באגואיזם .
חשבתי על האירוע של הירי בארצות הברית שהיה בשבוע שעבר, על כך שארה״ב נקראת ׳ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות׳ וחשבתי על הזוועה של האפשרויות הבלתי מוגבלות, איזה אסון זה שמשהו שהוא בלתי מוגבל יוצא משליטה ונעשה פראי לגמרי. העיוות שנוצר בהבנת זכויות הפרט – כולם נגד כולם, אנו עדים למלחמת הכל בכל, והדבר נותן לנו תמונה עתידית לאיך זה יראה. שאני לא יכול למצוא שום נקודת השקה ביני לבינך, שום חיבור ביננו, פירוד וניתוק מוחלט.
נקרא עכשיו שני מקורות – אחד השל שטיינר ואחד מהיהדות – איך נקראת התקופה שתהיה לפני מלחמת הכל בכל או גוג ומגוג, לפני בוא המשיח והסיום.
טקסט 5
1.
"..כך מהווה איפה האני ערובה למטרה הנעלה ביותר של האדם. אולם בעת ובעונה אחת הוא מהווה מסית ומדיח, שהודף אותו לתהום אם אינו מוצא את האהבה ואם הוא מתקשח בפנימיותו. אז הוא יהיה הגורם שיפריד את בני האדם אחד ממשנהו, שיקרא להם למלחמה גדולה של הכל בכל, ולא רק למלחמת אומות כנגד אומות – שכן למושג העם לא תהיה אז כל משמעות כפי שיש לו היום – אלא למלחמת יחיד ביחיד, בתחומים שונים של החיים, למלחמת מעמד במעמד, כת בכת, דור בדור. בכל תחומי החיים יהפוך האני לתפוח המריבה, ועל כן אנו רשאים לומר שהאני עשוי להוביל מצד אחד למרומי הגבהים ומצד שני למעמקי תהומות. הוא מהווה איפה חרב פיפיות חדה. " 129
- במשנה מתוארת התקופה כך על סמך המתואר בספר מיכה:
בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר. וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו; וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. — משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו
מה אתם רואים היום מהטקסטים הללו?
משתתפת: בעיתונות וברשתות החברתיות רואים את זה איך שאנשים מדברים על זה. אין כבוד לאף אחד.
משתתפת: לא יוצאת לי תמונה מהראש, כל זמן שאת מדברת, היתה אתמול תמונה בעיתון ׳הארץ׳ של בחור צעיר שמחזיק ביד ספריי ומתחת כתוב שזה גז מדמיע, הציציות שלו מתנופפות והוא בתנועה כזו והוא משפריץ על זקנה ערביה, תמונה שאי אפשר לתאר. זה גם צעיר מול זקנה, וזה גם יהודי מול ערביה, שנאה .
יפה: רואים את ההתפוררות. במוסדות חינוך אובדן סמכות של הורים ומורים, אובדן סמכות של שוטרים, אובדן סמכות של שופטים ורופאים.
הכל מתפורר – המבנה החברי מתפורר.
אני זוכרת כשהבת שלי היתה בת 10 ואפשר לומר שהיא קיבלה חינוך טוב, ונסעתי והיא ישבה מקדימה, ואמרתי לה כשנאסוף את סבתא תעברי אחורה. היא התמרמרה כי היא אוהבת לשבת קדימה, אז אמרתי לה לעבור ואח״כ היא אמרה לי – ׳אני מבינה שאמרת לי לעבור אבל אני לא מבינה למה אני צריכה לעבור׳? הדבר הזה, האמירה שלה, הלכה איתי הרבה מאד שנים שאין יראת כבוד טבעית לזקנים או למי שבדרגה מעליך, וזה ביטא איזו התפוררות שאנחנו רואים בכל המערכות. זו מלחמת הכל בכל.
גם אם לא נלך לתמונות הדרמטיות אנחנו צריכים להיות ערים למה שמתואר בעתיד שכבר מתרחש היום, ובמובן מסויים כשאנחנו לומדים בלימודים שלנו לכבד את האחר, זו ההצלה שלנו.
שאלה: לחשוב על כל האנשים ׳המעצבנים׳ שאנחנו פוגשים בחיים – זו שלא זזה מהר בקופה, זו שמתווכחת או שמרעישה כל מי שיש בו משהו שהיה לנו נוח שלא יהיה לידנו, לא בצבע שלו ולא בהרגלים שלו וכו׳ – מי הם האנשים שהיינו מעדיפים שלא יהיו לידנו כי כך יהיה לנו יותר נוח ליהות עם האנשים הדומים לנו בלי להתאמץ להכיל את האחר?
משתתף: בהיבט של ההתפוררות אני חושב שאנחנו במעבר בין החוקים והמצוות שהיו חיצוניים לבין המשהו שצריך להיוולד באופן מוסרי-פנימי. המשהו שהחזיק באופן חיצוני מתפרק והיחיד מול היחיד צריך להוליד את המוסר ואת הדבר החדש. אז אנחנו בהתפרקות הזו.
יפה: נכון, ההתפרקות הזו בין בניית מוסר פנימי-רוחני אותנטי. שלב המעבר הזה הוא באמת מאד מסוכן והתהום היא ל׳פתח חטאת רובץ׳ – התהום היא פה, אפשר ליפול לתהום הזו אם אין מה שיחזיק ועוד לא נבנה האיבר של המוסר הפנימי שיחזיק. מהו הדבר הנכון לעשות אותו בהתאם לאימפולס הרוחני, בהתאם לראיית האחר בצלם אלוהים ובהתאם לאימפולס אהבה רוחנית שאליה אנחנו אמורים להגיע? זו תקופה מסוכנת.
משתתפת: יצאתי נורא עצובה מכל זה.
יפה: אבל זה שאנחנו פה ואת פה זו התקווה, הקבוצות הללו שאנחנו ביחד זו התקווה.
כן שהיו לגזעים ולתרבויות השונות היה תפקיד באבולוציה, אמרנו באחד המפגשים, שלאט לאט לא יהיו גזעים אתניים אלא יהיו גזעים רוחניים שלפי המוסר יהיו הטובים והרעים. לגזע של הטובים תהיה משימה. הפיצול בין הטובים לרעים הוא הכרחי אבל הטובים שהולכים אל האמת ואל הרוח ולא נופלים בכבלי השקר, תהיה להם המשימה לא להסתגר ולבודד את עצמם אלא לגאול את אלא שמוכנים להיגאל. זו תהיה המשימה של קהילת פילדלפיה, מקהילת פילדלפיה, אלא עם הבגדים הלבנים ומפתח דוד תצא הגאולה.