14.06.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
ערב טוב לכולם,
אנחנו ממשיכים את הלמידה באפוקליפסה.
אזכיר מה עשינו בשיעור הקודם כגשר לשיעור הזה.
בשיעור הקודם ניסינו בעיקר להבין מה זו מלחמת ׳הכל בכל׳ וסיימנו בטקסט קשה שמתאר את המלחמה הזו. אנחנו נעסוק עוד מלחמת ׳הכל בכל׳ ובעיקר במה שאמור לקרות עד המלחמה הזו ולאחריה.
מלחמת ׳הכל בכל׳, בעצם מה שכבר מתחיל לחולל אותה קשור ל׳אני׳, אני כחרב פיפיות, אותו איבר שמתפתח עכשיו, בשלב הגדול הזה של פלנטת האדמה, האיבר הגבוה ביותר מבין איברי האדם, הוא זה שפועל כחרב פיפיות. או להגביה את האדם ולהביא אותו מתוך ה׳אני׳ לעלייה ברמות התודעה, אנחנו לא יכולים להגיע לרמות של אינספירציה, אינטואיציה בלי האיבר הזה שנקרא ׳האני׳.
האיבר הזה שמביא לידי ביטוי את ההיבט הרוחני הגבוה ביותר של האדם, הוא גם זה שפועל כנגדו עד למלחמת ה׳הכל בכל׳.
התהליך שדיברנו עליו של חדירת האני לאבולוציית האדם, הוא חלק מתכנית הבריאה הרוחנית, והסכנה הגדולה שהצבענו עליה היא התקשות האני לאגואיזם.
שורש הרוע הוא האגואיזם ועם זה סיימנו בפעם הקודמת – במלחמת הכל בכל ראינו שהאגואיזם כל כך יתקשח שהכל התפורר ולא יהיה שום דבר שיאחד בין האנשים.
הבאתי טקסט מהמקורות על אמא ובת, כלה וחמותה, התפוררות מוחלטת.
אבל דווקא בגלל שאנחנו יודעים מה מפורר – זה גם המענה שיכול לעמוד נגד הפירוד. במובן מסויים מתוארת הסכנה, הדבר שיחולל את הדבר האיום ביותר, אבל ניתן בידינו המפתח להבין מה יכול לפעול כנגד אותה ההתפוררות.
אם האגואיזם הוא המפורר, אז בצורה פשטנית נאמר, ההיפך מהאגואיזם הוא זה שיכול למנוע את זה. לא מדברים על אגואיזם ברמה הלוציפרית, של ׳בואו נאהב אחד את השני ונחבק עצים׳, אלא באמת על ההתמרה של האגואיזם לרמה הגבוהה ביותר שנזכיר אותה היום – הרמה של אהבה רוחנית.
ראינו שבכל תקופה (תקופות התרבות והפלנטות) היתה משימה. בכל תקופה ראינו איך נכון להתקדם וגם מה הסכנה בכל תקופה. אבל השלב שאנחנו נמצאים בו הוא קריטי לכל עתיד האנושות. כל עתיד האנושות תלוי בהבנה של הסכנה בתקופה שלנו, זה לא משהו שהאנושות יכולה לדלג עליו, המפתח נמצא פה.
עוצמת האחריות היא קריטית בתקופה זו – כל השלב הזה שאנו נמצאים בו כפלנטת האדמה וההתפרטויות שלה.
נקרא במילים המדוייקות של שטיינר את החלק הזה על האגואיזם והסכנה הטמונה בו.
טקסט 1 – האגואיזם כחרב פיפיות
"כאשר נשוב לדבר כעת על סיומם של שבעת שלבי התרבות שלנו עם מלחמת הכל בכל, עלינו לתאר לעצמנו מלחמה כזו של הכל בכל בצורה שונה לגמרי מכפי שהבריות רגילות לתאר לעצמן מלחמות עד כה. עלינו לתפוס ולהבין מהו היסוד, מהו הגורם העיקרי למלחמה זו. יסוד או גורם זה הנו התפשטות האנוכיות, האגוצנטריות אל בני האדם. ..ראינו ש"אני" זה של האדם מהווה חרב פיפיות, חרב חדה. מי שאינו תופס שהאני הנו חרב פיפיות, אינו מבין את כל משמעות ההתפתחות של האנושות והעולם.
מצד אחד מהוה האני את הגורם לכך שבני האדם מתקשחים בתוך עצמם, שאת כל מה שיכול לעמוד לרשותם בעניינים חיצוניים ובקניין פנימי, ברצונם להציב לשירותו של האני שלהם. האני הזה הוא הגורם לכך שכל משאלות האדם מופנות להשביע את רצונו.
שאיפתו של האני הזה היא לסלק מתחומו את כל ה"אני'ים" האחרים, להיאבק, להילחם בהם. זהו צד אחד של האני. אולם מצד שני אסור לשכוח שהאני הזה מהווה בד בבד את המהות שמעניקה לאדם את עצמאותו, את חירותו הפנימית, זו שמרוממת את האדם במשמעות האמיתית של המילה, באני הזה מתבסס ערכו, הוא מהווה את צלם האלוהים באדם…. השקפת העולם האמיתית יכולה להציב לפניה כמטרה ייסוד קהילה של "אני'ים" שנעשו חופשיים ועצמאיים , שנעשו אינדיבידואלים. זו בדיוק שליחות האדמה שמתגלמת באהבה – שהאני לומד להתייצב מול אני אחר מתוך חירות" עמד 128 – 129.
שאלה – האם יש לי איזה ׳אני׳ שהייתי רוצה לסלק מתחום המרחב שלי? מישהו שאני נאבקת בו והייתי מעדיפה שהוא לא יהיה בתחום המרחב שלי, משהו ב׳אני׳ של האחר שאני לא רוצה במרחב שלי?
מנגד, אולי הצלחתי לעמוד מול ׳אני׳ אחר באופן שיש בו אהבה רוחנית לאפשר לו חירות ל׳אני׳ האחר?
אני חושבת שכל מי שנמצא פה התנסה בחלק השני של לאפשר לאחר להיות ׳אני׳ אחר – לא בצורה שיפוטית או מוסרנית, לומר שיש פה מישהו שהייתי מעדיפה שלא יהיה במרחב הזה ומצד שני התמרה שהצלחתי לעשות מול בן הזוג שלי, הילד שלי, השכנה שלי שיכולתי לעשות פעולה שתאפשר ל׳אני׳ שלו להתקיים.
כדאי לבדוק את זה בחברותות.
דיברנו על זה שהאנושות הולכת לקראת חלוקה לגזעים – הטובים והרעים. עולה שאלת הרוע, האנושות הולכת לקראת גזע של ׳רעים׳, וכמו שאמרתי, הפיתרון נמצא.
פרק 8 הוא לב ליבו של הספר וכל התהליך, ממליצה לקרוא את הפרק הזה שוב ושוב, יש אותו בתרגום נוסף בקובץ מאמרים אחר, אני מוצאת שהתרגום באפוקליפסה מדוייק יותר וכדאי לקרוא אותו.
הפרק השמיני הזה מביא אותנו לשאלה פנימית של כל אחד מאיתנו –
מה זה באמת מדע הרוח? איך מתייחסים לתמונות הרוחניות? והאם אני מאמינה באופן עמוק לתיאורים שמתוארים, תהליכים שיקרו עוד עשרות אלפי שנים?
זה כבר לא איזה תיאור אסתטי מרתק על התקופה ההודית וכו׳, מכאן והלאה זה תיאור שמעמיד אותנו בפני שאלה – האם אני נשארת בצד האסתטי של האפוקליפסה כמו סרט שמראה את האסונות שינחתו על העולם, או שאני מאמינה?
שטיינר מביא את זה כבקשה, כדרישה, כתנאי –
מה אני עושה עם התיאור הזה? ובעיקר מה זה קשור אלי? נניח שאני מאמינה שיקרו האסונות הללו עוד עשרות אלפי שנים, האם אני מרגישה שזה קשור אלי? האם יש לי חלק? או שאני אומרת ׳בסדר, יש עוד תיאורי אחרית הימים בנביאים׳ אז מה הקשר שלנו למה שמתואר?
זה מבחן כי אחרת לא ניכנס עד הסוף למהות המשימה שנדרשת מאיתנו על פי מה שאנו לומדים כאן ועל פי מה שאנו קולטים כמשימה התקופה.
עולות גם שאלות – מדוע צריך ליצור ׳גזע של רוע׳ ? השאלות הראשוניות ובסיסיות של אמונה, של שליחות העולם, של למה צריך רוע ומה זה בכלל רוע?
בפרק הזה אנו נדרשים לעסוק בשאלות הללו, אבל לא ממקום אינטלקטואלי אלא ממקום מאד פנימי.
יש שאלות? מישהו יצא לו לקרוא את הפרק ה-8?
משתתפת: אני מוכרחה להגיד שהקטע הזה שהוא חוזר ואומר למה בעצם צריך את הרוע הזה כדי ליצור משהו טוב יותר, שם אני מתנדנדת באמונה, קשה לי עם זה. הוא חוזר על זה כל פעם מזווית אחרת והוא כל הזמן אומר שזה חלק מהתכנית האלוהית ויש שם משהו שקשה לי לקבל.
וגם אני לא מבינה שהוא חוזר על זה שהשלב ה-6 וה-7 גם באטלנטיס וגם אצלנו, עם ׳הפרי הבשל׳, אז אלפים של שנים ממשיכה ההתפתחות הזו בשביל מה? מה זה הבזבוז הזה? אבל זה אינטלקטואלי…
יפה: זה בכלל לא אינטלקטואלי, זה שאלות שגדולים ועצומים שאלו את השאלה הזו – מה זה? הרוע כחלק מתכנית הבריאה? למה צריך לחכות ולבזבז זמן? למה עץ חרובים לוקח 50 שנה עד שיש פרי, אי אפשר לשתול ולמחרת שיהיה פרי למחרת?
אפשר להסתכל על מימד הזמן, שאלת הזמן, שנחווה אצלנו בהיבט אחר, מה ההבשלה? ההבשלה היא מאד מאד ארוכה. יש גם חישובים, אולי נספיק במפגשים שעוד נותרו, לראות, שטיינר מדבר על 349 מצבי תודעה שהאדם עובר, שהאנושות תעבור עד שיקרה משהו, מדברים במושגים של עשרות אלפי שנים עד שאיבר חדש מבשיל.
אני יכולה להחזיר אותך ממש להתחלת סיפור הבריאה – ויוכלו השמיים והארץ, אדם וחווה בגן עדן – למה היה צריך להכניס את הנחש? הגיע משהו כל כך טוב וגן עדן, למה היה צריך ל׳חרב׳ את הסיפור הזה? למה היה צריך להכניס משהו שיכניס חטא ופיתוי?
זו שאלה שקיימת כבר הרבה זמן.
אחת התשובות היא שהעניין הוא בהתפתחות ולא בהבאה לשלמות שתעצור. אם משהו יגיע לשלמות הוא יתנוון. זה בתנועה הולכת ומתקדמת שלא יודעים לאן, אבל זה מתקדם.
מישהו נוסף רוצה להתייחס לשאלות ?
משתתפת: אני רוצה להגיד שזה לא עניין של ׳מה איכפת לי׳ כמו שזה עניין שאני לא יכולה בכלל להכיל את זה ולהבין את המשמעות של עוד 20 אלף שנה. זה משהו שהוא לא בר משמעות עבורי. אני לא יכולה להבין מה זה עוד 20 שנה אז בטח לא בעוד 20 אלף שנה.
יפה: אחד התנאים בהתקדשות זה שהמתקדש מתנתק ממימד הזמן הארצי ואז התמונה הגדולה ברורה לו. שאנחנו לא נצמדים לזמן הארצי, אחרת זה בלתי נתפס.
זו שאלה אמונית האם אני מאמינה במתואר, אמונה רוחנית ולא נאיבית – לאן האנושות הולכת? ואיפה אני בתוך הזרם הזה של האנושות?
משתתפת: אני גם חושבת שבאמת צריך להיות ברמה של מתקדש כדי לתפוס את התמונות האלה של מה שיקרה בעוד אלפי שנים, אבל יש לי אמונה גדולה בדבר הזה, ובגלל האמונה הזו האחריות שלי היא לגביי מה שהוא מדבר על ה׳אני׳ שלנו, איך אנחנו בעצם מתמירים את האגואיזם הזה, אז גם אם אני לא יכולה לתפוס את האחריות שיש לכל אחד מאיתנו על התקופות הבאות, אבל האחריות על ה׳אני׳ שלנו פה, כאן ועכשיו, והטרנספורמציה שאנחנו יכולים לעשות לאגואיזם שלנו זה החלק שלנו.
יפה: תודה רבה. בדיוק מה שאת אמרת אנחנו נפגוש בהמשך, בקשר שלי מול הקהילה.
אז מה אתם חושבים, מדוע צריך שהרוע ילך ויתעצם? שטיינר אומר את זה במפורש, שהרוע ילך ויגבר – מדוע לדעתכם?
משתתפת: אולי כדי שגם אנחנו יותר ויותר התפתח מול הרוע הזה? בלי הרוע אנחנו לא עושים עבודה.
יפה: יופי, נכון.
משתתפת: כדי שהטוב יגבר באופן הזה שהוא יכול לעשות התמרה של הרוע לטוב, ולהיות טוב מול הרוע זו עבודה תודעתית הרבה יותר קשה, כי זה בניגוד לאינסטינקטים. הגברת הרוע יכולה להביא להגברת הטוב.
יפה: זה נכון, קשה לתפוס את זה.
בואו נסתכל בדוגמאות בחיים שהגברת הרוע שירתה את הטוב?
משתתפת: השואה והמדינה.
יפה: הלכת מאד רחוק, זה נכון, אבל אני מדברת על דברים הרבה יותר פשוטים במימד הפיזי.
משתתפת: מחלה שמצליחים להתגבר עליה – המערכת החיסונית הופכת להיות יותר חזקה לפעם הבאה.
יפה: אפילו קצת עושים אותנו חולים להתחסנות – מזריקים לנו משהו רע כדי שנתחסן. בהכשרות מנטליות של אנשים, באימון הגוף, צריך להגביר את המאמץ, להגביר את הקושי והסבל, כדי להביא את הגוף ליכולות גבוהות ביותר. יותר קל להתגבר על מכשול קטן אבל אז גם העוצמות שנדרשות ממני הן יותר קטנות ואז יהיה לי קשה להתגבר על מכשולים גדולים יותר.
אז בפיזי קל וחומר אבל ברמה רוחנית מה זה אומר ש׳הרע יגבר? ומה זה אומר עלינו שאנחנו נידרש לעוצמות הרבה יותר גדולות כדי להתגבר על הרוע הזה ואז הטוב יגבר.
יש איזו הפרדה מכוונת בתכנית הגדולה של ׳הרעים׳ ו׳הטובים׳ כדי שהעוצמה של שתי המהויות האלה תיאלץ להיות הרבה יותר גבוהה.
משתתפת: זה מה שנקרא אולי יתרון האור מן החושך. בעצם אנחנו יכולים באמת להרגיש את האור או את היתרון שלו אחרי שאנחנו חוצים את החושך, וזה יכול קצת להסביר על ה׳רע׳ באנלוגיה לטוב ורע, הטוב כאור גדול אחרי שאנחנו חווים את הרע.
יפה: נכון, אז קודם להבין את זה וגם להשאיר את זה בתוך התמונה הגדולה, זה מאד מאד חמקמק אבל אפשר להתאמן על זה.
טקסט 2 – התגברות הרע – תפקידו של הרע בבריאה
1.
"הזרם העולמי שמכין זאת מראש אומר לתלמידיו את הדברים הבאים: הנה מדברים האנשים על טוב ועל רע, ואינם יודעים שבתכנית העולם נחוץ שגם הרע יגיע לשיאו כדי שאלו שחייבים לנצח את הרע הזה – מעצם ההשתלטות על הרע – ישתמשו בכוח באורח כזה שטוב גדול יותר יצמח מכך. אולם יש להכין מראש את בני האדם שייבחרו לכך, אלה שיעברו מעבר לתקופת מלחמת הכל בכל, שמולם יתייצבו בני אדם שבפניהם חקוק אות הרוע. יש להכינם מראש לכך שיהיה צורך להזרים לתוך האנושות כוחות טובים רבים ככל האפשר…הטוב לא יהיה טוב גדול כל כך אם לא יגדל באמצעות ההשתלטות על הרע. באהבה לא תהיה כה אינטנסיבית אם לא תתעצם במידה כזו שתתגבר על הכיעור בפניהם של בני האדם הרעים. דבר זה יוכן כבר לפני כן ולתלמידים ייאמר : אינכם רשאים להאמין שהרע אינו מושתת בתכנית הבריאה, הוא נמצא בתוכה, כדי שבאמצעותו יתהווה פעם הטוב הגדול ". עמוד 133
2. ישעיהו מה7: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה"
3. ודומה לזה כתב רמח"ל:
"אמר השכל:… אין הקב"ה משפיע רעה, ח"ו, כי הוא מקור טוב, וממקור טוב לא יצא רע.
אמרה הנשמה: ואם כן, הרע איך בא? והרי כתיב " עושה שלום ובורא רע "!
אמר השכל: "בורא רע " כתיב, ולא "עושה רע". לפי שהוא ברא הרע במציאות, שאם לא היה בורא אותו לא היה נמצא, אך אינו עושה אותו בקום ועשה.
אמרה הנשמה: ואם כן, איך נעשה?
אמר השכל: ..וזה, כי הטוב – הקב"ה עושה אותו ממש בשפעו… אבל הרע – אינו אלא העדר שפעו וביטולו, אם מעט ואם הרבה…" ( דעת תבונות קד-קח
אז אני רוצה לשאול –
הוא אומר שם שהאנשים שיוכלו לעשות את זה יעברו הכנה מאד מאד ארוכה, אנחנו בהכנה, והם יוכלו לעמוד מול בני האדם שישי או על פניהם את הרוע והכיעור.
איך אנחנו עומדים היום כמי שאנחנו מזהים אותו כאדם רע, כמבצע רוע? אדם שמזוהה עם מעשים כעורים ורעים, האם אני יכולה להסתכל בפניו ולראות אותו כאנושי?
משתתפת: מצד אחד זה מפחיד ודורש הרבה אומץ, אבל זה גם דורש חמלה.. זה שהישות מולך נפלה למקום כל כך רע אולי צריך לעורר בי חמלה?
יפה: את יכולה להסתכל על רוצחים ולהרגיש חמלה? למשל הרצח באלעד, את יכולה להסתכל ולהגיד ׳שיתלו אותו׳ וכו׳? כי אנחנו בני אדם.
משתתפת: נכון, אבל אם אתה מסתכל על הרוע אולי אתה יכול להסתכל על הסיבות שיצרו את הרוע? אם אתה ער לסיבות שיצרו את הרוע אז אתה יכול לעשות תהליך של תיקון, אבל זה גם דורש הרבה אומץ.
יפה: הרבה מאד אומץ.
אשתף אתכם שהשבוע שמעתי על מישהו שהנהיג כת מאד אכזרית וקשה, אדם בשל דניאל אמבש, שישב בכלא ומת בכלא. כשדיווחו על מותו נאמר בפאנל ׳טוב שהוא מת, הוא לא יחסר לאף אחד׳, זה תפס אותי הערה הזו.
האם אני יכולה לראות, כמו שנאמר כאן, שהדברים הנוראים שהוא עשה הם בכלל חלק מהתכנית הגדולה לגביי ילדיו, מעשיו, לגבי אלוהים ולהסתכל עליו באופן שאני לא אומר ׳טוב שמתת׳. לשם אנחנו נלך.
משתתפת: זה לא להסתכל עליו על דניאל אמבש, אלא להסתכל על השליחות שלו כי אם נסתכל עליו אז הוא בלתי נסבל ושיישרף באש הגיהנום, אבל אם מסתכלים על הדרך בה הוליך את הילדים שלו, על ההתפתחות שלהם ועל מה שהם קיבלו למעשה, אז זה נראה לי אחרת.
יפה: זה מאד קשה להסתכל בפנים של האדם הזה ולנתק אותו ממעשיו.
בבוא היום כנראה שהמפלצתיות של הרוע תהיה עוד יותר גדולה, ואיך אנחנו נעמוד שם?
ההכנה נעשית עכשיו, של מי שיוכל לצלוח ולעבור את השלבים של 6 ו7, ושנוכל לעמוד מול הזרם הזה, מול האנשים האלה.
שאלות?
משתתפת: מה שהוא מדבר זה שבתקופה העתידית, הטובים והרעים יפרדו. כיום אנחנו גם הטובים אבל גם הרעים, הרוע נימצא בתוכנו, אבל בעתיד הרוע יהיה בחוץ, נפגוש אותו בחוץ בצורה חיצונית – כמו רוצח.
לפני הרבה שנים באירוע משפחתי הציגו לי מישהו ולחצתי לו את היד והבטתי בו והסתכלתי עליו, ומיד הרגשתי זעזוע מאד מאד גדול, ממש נחרדתי בתוכי. לא רואים עליו כלום, אבל לקרובי משפחה שלי אמרתי שהרגשתי שלחצתי יד לרוצח, הם הסתכלו עלי כמו על מטומטמת – כי גם אז לא ראיתי טלוויזיה, ולא ידעתי שהוא שייך לאחת המאפיות, ממש רוצח. אבל גם בלי שידעתי ממש הרגשתי תחושה מאד קשה ולא נעימה. לפגוש את זה פנים אל פנים זה מאד קשה.
יפה: חווית את האנרגיה?
משתתפת: כן.
יפה: אני רק רוצה לדייק משהו בדברייך. זה נכון שאנחנו עובדים על שני הגזעים בתוכנו – הרוע והטוב – זיכוך של הדבר הזה. אבל מי שלא עובד על הרוע שלו מבפנים, רואה את הרוע מבחוץ.
בשלבים שאנחנו מדברים עליהם כבר אי אפשר יהיה להסתיר – הטוב יראה כטוב והרע כרע, לא יהיו מעטפות שיוכלו לטשטש. מי שלא עובד היום על הרוע בתוכו, תמיד יראה את הרוע בחוץ. אנחנו הולכים ומזככים את עצמנו מבפנים.
משתתפת: אני אולי אתרום לדיון עוד שתי נקודות. כשאת שואלת איך נעמוד מול הרוע ואיך נתייצב מול אדם שעשה מעשים רעים, אני חושבת שמה שמשרת אותי היום כשאני עומדת מול רוע זה להכיר כל הזמן את הסיבות שלי להתרחשות, נניח שהייתי בקשר שלילי עם מישהו, כל הזמן להכיר מדוע אני הייתי שם? מה זה שירת אצלי? זה תהליך של זיהוי פנימי.
מישהו אחד נושא את הרוע אבל הוא תמיד תולדה של הכלל, וכשאני עומדת מול ה׳מי שהיו האחד׳ הזה אני יכולה לנסות לזהות את הסיבות ואת הקשר שלי למעשה ולהתרחשות.
דבר נוסף אתמול ניסיתי להתקבל לאיזו עבודה וקיבלתי תשובה שלילית. ויש איזשהו חלק בי שעבר טלטלה בעקבות זה, והחלק הזה הוא החלק של הקושי וההתמודדות, הפגוע. ומה שקורה שאני יכולה להבחין, וזה עוד אחד מהתפקידים של הרוע, שאני יכולה להבחין את ה׳אני׳ שלי, את הטוב שלי. אני יכולה לחוות שמי שנחבט זו איזשהי ישות מסויימת בתוכי, הרוע הוא בעצם ישות מבדילה ודרך הרוע אני יכולה לזהות את עצמי.
יפה: זה מאד יפה.
בתהליכים של הפרדת כוחות הנפש וזה שאנחנו ׳לא הורגים את השליח׳, אנחנו בעצם מזהים את מה שדורש תיקון פנימי אצלי. ומה שאת מתארת על האירוע של אתמול עוד צריך לעשות על זה עבודה ביוגרפית עם מה זה הפגיש אותך, אבל מה שתיארת בדוגמא הראשונה, אם פוגשים משהו קשה ואומרים איך זה קשור אלי – זו התמונה של השלמות של כל העולם, לא רק ישראל ערבים זה לזה, כל העולם ערב זה לזה, כמו גוף גדול, אם משהו לא תקין בגוף זה יתבטא איבר חולה אבל כל הגוף צריך תיקון ולא רק האיבר.
אז בעצם למה לדעתכם הטובים נדרשים לעשות את העבודה הזו מול הרעים? לא מספיק שאני טוב, נחמד ומוסרי?
משתתפת: איך ניתן ביטוי לטוב אם לא נעשה שם עבודה? דרך המעשים או דרך ההשתדלות.
יפה: נכון, אבל אני יכולה לבחור, אבל פה אנחנו נידרש לעבוד מול הרוע/הרעים וממש כתנועה להביא אותם אל הטוב.
הדרישה הזו באה בשיאו של תהליך של התנתקות מאגואיזם מוחלט. בדיוק הדבר הזה שדיברנו, אם אצלי משהו נפגע זה קשור לכל האנושות. האגואיזם ילך ויותיר באופן כזה שלא אוכל להיות רגועה או שמחה עם עצמי אם משהו פגום אצל האחר.
באחד המאמרים שלו על התקופה הפוסט-אטלנטית ה-6 דיברנו על זה שלא אוכל להרגיש שמחה אם מישהו לידי נמצא במצוקה.
אז מעבר למימד הסוציאלי יש את המימד המוסרי-רוחני, שאני לא ארגיש
שלמה וממלאת את השליחות הגדולה של האנושות אם אני לא דואגת לתיקון החורים והנקודות השחורות שנמצאות במכלול הזה, ולכן זה יבוא מבפנים כהבנה עמוקה של המשימה – אני לא יכול לדאוג רק לעצמי.
אולי אתם זוכרים מהמקורות – מי הציל את עצמו ולא דאג לאחרים, ומי כן דאג לאחרים ?
משתתפת: לא מהמקורות, אבל למשל יאנוש קורצ׳אק זו הקרבה גדולה.
משתתפת: יונה הנביא – כדוגמא לזה שלא היה איכפת לו ולא רצה ללכת לנינווה שעמדה להיחרב.
יפה: אברהם התפלל על סדום וממש התווכח עם אלוהים. נוח שהיה איש צדיק גדול אבל הוא עלה על הספינה ולא נלחם שם.
העניין הזה איפה אני רואה את עצמי כחלק מהכלל? אם אני לא אדאג לכלל אז אני בעצמי חסר – לשם אנחנו הולכים.
נראה מה התפקיד של גזע הטובים והרעים ותפקיד הרוע בבריאה.
טקסט 5 – תפקיד הגזע של הטובים.
"לאחר מלחמת הכל בכל יועבר הזרם הרע בהדרגה אל הטוב באמצעות הגזע הטוב. זה יהיה אחד התפקידים העיקריים לאחר מלחמת הכל בכל : להציל את מה שניתן להציל מתוך אלה שאחרי המלחמה הגדולה יוותרו עם שאיפה אחת – להיאבק זה בזה ולטפח את האני באנוכיות קיצונית ביותר. בספירת האוקלטיזם דואגים לדברים כאלה בעולם
.אל תראו כנוקשות מדי של תכנית הבריאה או כדבר מה שבגללו יש להתווכח עמה, את העובדה שהאנושות מתפצלת לכאלה שפונים ימינה וכאלה הפונים שמאלה, ראו זאת כדבר המצוי בתכנית הבריאה ברמה הגבוהה ביותר. חשבו על כך שדווקא עקב העובדה שהרע יתנתק מן הטוב, מקיים הטוב את עצמתו בתוך הטוב, משום שלאחר מלחמת הכל בכל הגדולה חייב יהיה הטוב לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להחזיר למוטב את הרעים, בתקופה שבה ניתן עדיין לעשות זאת. לא יהיה זה תפקיד חינוכי בדומה לתפקידים החינוכיים של ימינו, אלא פעילות הנעשית בשיתוף כוחות אוקולטיים , מאחר שבני האדם ידעו להפעיל כוחות אוקולטיים בתקופה הגדולה הבאה הזו.
לטובים תינתן המשימה להשפיע על אחיהם מן הזרם הרע. כל זה מתוכנן מראש בזרם האוקולטי של העולם, אלא שהבריות מבינות במידה המועטה ביותר את עומקם של כל הזרמים האוקולטיים בעולם " 133.
טקסט 6 – מן המקורות – ערבות הדדית ותפקיד הטובים
א.
בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיוּ בַּרְיוֹנִים, וְהָיוּ מְצַעֲרִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה.
הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם רַ' מֵאִיר שֶׁיָּמוּתוּ.
אָמְרָה לוֹ בְּרוּרְיָה אִשְׁתּוֹ: מָה דַּעְתְּךָ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים"
וְכִי כָּתוּב "חוֹטְאִים"? "חֲטָאִים" כָּתוּב;
וְעוֹד, הַשְׁפֵּל לְסוֹף הַמִּקְרָא: "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם – כֵּוָן שֶׁיִתַּמּוּ חֲטָאִים – וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. אֶלָּא בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה – "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם"!
בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י, עמוד א.
ב.
"הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר טז, כב) –
שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה.
נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו.
אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ?
אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?
אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה.
מדרש ויקרא רבה, פרשה ד, דרשה ו
מדרש ילקוט שמעוני, ירמיהו, רמז שלד.
זה ממש איפה אני רוצה להרוג את האני האחר או רוצה לעזור לו.
שאלות –
האם אני מבינה שאם יש בי פגם זה מסכן את האחרים?
איפה חשתי שאם משהו בי לא מדוייק ולא נכון הוא באמת פועל לרעה על האחרים – אפילו בסביבתי הקטנה, בני משפחתי?
האם זהיתי את המקום הפגום ואם לא אתקן את זה אסכן את הסובבים אותי?
איפה תיקנתי או פעלתי על הפגם שלי/אגואיזם שלי וראיתי את הפעולה המבורכת של הדבר הזה?
משתתפת: זה קורה כל הזמן. אני למשל מתמודדת עם שיפוטיות אז כל פעם אני רואה את זה כשאני מצליחה להתמיר שם משהו, אני מקבלת אור.
יפה: כן, חסד.
ממקום טוב, יש לנו הרבה פעמים רצון לתקן את האחר, להאיר לו איפה הוא לא בסדר וכו, יש רצון לתקן את האחר לטובתו.
התנועה צריכה להיות ממקום אחר, קודם כל לתקן את עצמי וזה יפעל כבר על האחר, או שלא, אבל אנחנו לא עוסקים בלתקן את האחר.
משתתפת: לפעמים כשאני עוברת במעבר חציה ויש אור אדום ואין אנשים סביבי, אני עוברת. אבל אם יש אנשים סביבי אני לא אעשה את זה כי אולי אם אני אעבור ליד אנשים, אני אגרום לעוד מישהו לעשות את זה, אעודד עוד מישהו.
יפה: אני שמחה שאת אומרת את זה, אני נזהרת במיוחד כשילדים עומדים ברמזור, ככה אני מרשה לעצמי קצת ל׳גנוב׳…
הטקסטים שעסקנו כאן מעלים שאלה גדולה –
מה תכלית הבריאה? מה זה הסיפור של הרוע והרעים? מה זה ולאן זה הולך?
זו השאלה ששטיינר מנסה לענות כאן ומי שלומד קבלה יודע שיש תשובה אחת והיא, להיטיב לנבראיו. לפי שטיינר זה להפוך את כל הקוסמוס הזה לאהבה. לחשוב שכל מה שקורה הוא מהרצון להיטיב או להביא אותנו לאהבה – קשה לנו מאד לתפוס את זה .
מתי מתעוררת שאלת התכלית גם בחיים שלנו, בביוגרפיה?
באמצע החיים מתעוררים לשאלה הזו.
גם האדמה היא שלב 4, האמצעי, ובה מתעוררת שאלת התכלית בחיינו ושל כל הדבר הזה – מה מטרת הבריאה?
הפריחה של תורת הקבלה וזרמים רוחניים זה לאפשר לאדם להתחבר להבנה, מה ששטיינר אמר בהתחלה ׳שאנחנו מתקדשים לעתיד׳. אם נוכל להתחבר לתמונת העתיד אנחנו בעצם נמצאים בתהליכי התקדשות.
אם נצליח להפוך את העולם לקוסמוס של האהבה, מהבנת העתיד זה יקרין עלינו היום, זו התקדשות לעתיד.
טקסט 7 – שולי רנד – מה התכלית
מה התכלית של זה הכאב
אם לא לנענע לי את הלב
ששקע בתרדמה
וזה זמן רב שלא החסיר פעימה
למה באתני זה הקלון
רק לנפץ בי את הדימיון
שאני מין כל יכול
נוח לסלוח נוח למחול
מה רצתה זאת הנפילה
רק לעורר אותי שוב לתפילה
אל השמיים האדומים
שיתהפכו עלי לרחמים
לב העולם – אתה שומע ?
מה זה לפתע מפחד אני
באמונה אני יודע,
שלא תבזה תפילת עני
כמה חביב זה הכאב
עת הוא מזכיר לי מי המסבב
מי מוציא מוליך ומביא
מי את כול זאת עלי
באהבה הביא
טוב ויפה זה הכיפוף
שמשבר לי עוד קצת את הגוף
הגוף שאף פעם לא מתרצה
הן כבר זחלתי לכבודו
עד הקצה
מה רצתה זאת המכה
רק להוליד מתוכי צעקה
אל השמיים האדומים
שיתהפכו עלי לרחמים
את עיני עצמתי סגרתי את הספר
שעה שהייתי ליישב את דעתי
את גאוותי השלכתי בפינת החדר
וכך עמדתי לפרש את שיחתי
לב העולם אתה שומע
מה זה לפתע מפחד אני
באמונה אני יודע,
שלא תבזה תפילת עני
אני מקווה שהיום סיימנו בצורה קצת יותר אופטימית.
משתתפת: מה שעלה לי לגבי עוצמת הרוע פתאום, אני רואה שאני סתגלתנית, זאת אומרת כדי שאני אתעורר אז עוצמת הרוח חייבת לגבור בעוצמה.
להתראות בעוד שבועיים.