28.06.20022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
יש לנו היום הרבה טקסטים לקרוא, אנחנו בהרצאה ה-8 שהיא לב ליבו של תיאור התהליך, ואתעכב ברזולוציות יותר עמוקות של התהליך המתואר.
אחזור בקצרה –
במפגש הקודם דיברנו על האגואיזם כחרב פיפיות, דיברנו על התגברות הרוע והתגברות הטוב ושהכול זה חלק מתכנית הבריאה האלוהית.
הזכרנו את תפקיד ה׳טובים׳ – להשיב כמה שיותר אנשים אל הטוב – אל החיבור לעולם הרוח, לא ׳טוב מוסרני׳ אלא החיבור אל עולמות הרוח, היציאה מהאגואיזם הקשה.
אנחנו הולכים במפגש הזה לראות את מה ששטיינר קורא – הסיום של תפקיד האדמה, סיום שליחות האדמה, לאחר שיסתיימו שבע התקופות (אנחנו בתקופה ה-5) תבוא התקופה ה-6 וה-7 ואח״כ מלחמת הכל בכל, לאחר כל זה שליחות האדמה בשלב הזה תסתיים.
משתפת: מה זאת אומרת ששליחות האדמה תסתיים?
יפה: נעבור ליופיטר.
משתתפת: אבל זה לא אחרי מלחמת כל בכל כי יש עוד תקופות ?
יפה: אנחנו אומרות אותו הדבר, אראה את הטבלה.
משתתפת: הפוסט אטלנטית ה-6 וה-7 זה עדיין האדמה?
יפה: הוא קורא לזה סיום שליחות האדמה כסובסטנס פיזי.
ההתקדמות שלנו היא לרמות תודעה הולכות וגוברות – התנועה היא דו-צדדית, האדם עושה צעדיו לכיוון עולמות הרוח וכאילו עולמות הרוח מתקרבים אליו – בתמונה הציורית של זה. ככל שאנחנו מתקדמים באבולוציה ועושים את העבודה הפנימית הזו, אנחנו עולים ברמות התודעה. ההתקרבות לעולמות עליונים קשורה לכך שאנחנו מדברים על הכרת האמת, הכוחות הרוחיים שפועלים בעולם, ובשפת המקורות – להכיר את ׳סיבת הסיבות׳, השורש של הדבר.
כשאנחנו מדברים על אמת אנחנו אומרים – לחשוף את האמת, לגלות את האמת, האמת הערומה – התהליך שלנו, האופן בו אנו חיים היום, אפילו הגוף שלנו מסתיר את מה שאפשר לראות ואנחנו עדיין לא רואים, יש הרבה מאד מחיצות בינינו לבין האמת, מה שהוא השורש של הדבר, סיבת הסיבות.
במובן מסויים אנחנו הולכים ומתקלפים ומסירים את העטיפות ביננו לבין העולם הבא.
איך נקרא העולם הבא ביהדות?
עולם האמת – אין מה שיסתיר ויהווה חציצה, אין אפשרות למניפולציה. אנחנו נהיה שקופים במובן העמוק של הדבר הזה.
מה יקרה לאחר תקופת התרבות ה-7?
נקרא עכשיו טקסט.
הסבר קצר –
"האחרון מבין הגזעים הלמורים יסד את הגזעים האטלנטיים. החמישי מבין הגזעים האטלנטיים יסד את תרבותנו שלנו, השישית מבין תרבויותינו תייסד את תרבות העתיד אחרי מלחמת הכל בכל, והאחרונה מבין התרבויות הללו תייסד את אלה שנרמז עליהם בשבעת השופרות״ –
זה יותר מסובך ממה שזה נראה.
בכל שלב כזה קבוצת האנשים הנבחרת ביותר תעבור הלאה לתקופה הבאה ותייסד את התרבות הבאה.
מכל שלב תרבותי של האבולוציה, קבוצת אנשים הנבחרת שהגיעה למיצוי הגבוה ביותר של התקופה, היא זו שתעבור הלאה.
מה שחשוב הוא להבין בידי מי מופקדת המשימה להעביר הלאה, כמו מירוץ שליחים.
בשלב שלנו, תקופת פילדלפיה, התקופה ה-6, היא זו שתעביר הלאה לתקופת התרבות הבאה.
טקסט 1 – מה יקרה לאחר התקופה השביעית ? עמוד 136 – 137
"האחרון מבין הגזעים הלמורים יסד את הגזעים האטלנטיים. החמישי מבין הגזעים האטלנטיים יסד את תרבותנו שלנו, השישית מבין תרבויותינו תייסד את תרבות העתיד אחרי מלחמת הכל בכל, והאחרונה מבין התרבויות הללו תייסד את אלה שנרמז עליהם בשבעת השופרות.
ולאחר תרבות זו מה יקרה? אז תגיע האדמה שלנו ליעד ההתפתחות הפיזית שלה. כל המהויות והישויות של אדמתנו יעברו טרנספורמציה, שהרי אם אמרנו כבר שבתקופה (הגדולה) השישית ישאו בני האדם על פניהם את הטוב והרע שבהם, על אחת כמה וכמה אנו חייבים לומר על התקופה השביעית, שהאדם וכל הישויות יהוו בדמותם ביטי לטוב ולרע במידה רבה עוד יותר מאשר בתקופה השישית. מה שהנו חומר יישא בעצמו את חותם הרוח, שום דבר לא יוכל להסתיר משהו בתקופה השביעית הזו, וכבר אוכלוסית התקופה השישית לא תוכל להסתיר דבר ממבטו של המתבונן בה. הרע יביע את הרע והטוב את הטוב. אבל בתקופה השביעית אי אפשר יהיה כלל להסתיר על ידי הדיבור את מה שמצוי בנפש. המחשבה לא תהיה עוד מחשבה אילמת שניתן להסתירה. כשהנפש תחשוב היא תשמיע את המחשבה כלפי חוץ. אז תהיה המחשבה כפי שהיא כבר כיום למתקדש. מחשבת המתקדש נשמעת כיום בדווכאן .
אולם הדווכאן ירד מטה עד לעולם הפיסי כפי שהעולם האסטרלי ירד עד לעולם הפיסי בתקופה השישית. כבר כיום אפשר למצוא את התקופה השישית בעולם האסטרלי שירד מטה, כלומר השתקפות, הביטוי וההתגלות שלו. השביעית תהיה ביטויו של העולם השמימי שירד מטה. ואז תגיע האדמה ליעד ההתפתחות הפיסית שלה. אז תעבור האדמה טרנספורמציה ותהיה לגוף אסטרלי שמימי. כל מה שמצוי עליה כמהות יותמר לגוף אסטרלי שמימי. הסובסטנציה הפיסית בתור שכזו תיעלם, היא תיכנס לחלק שעד אז גילה יכולת להחדיר לתוכו רוחיות, ותעבור לרוח, לסובסטנציה האסטרלית. חשבו היטב -כל אותן ישויות של האדמה שעד אז גילו יכולת לבטא בדמותן החומרית החיצונית את הטוב, את הנאצל, את האינטלקטואלי, את היפה, אלה שפניהם יהוו ביטוי של כריסטוס ישוע, שמילותיהם יישמעו כמחשבות נשמעות – לכל אלה תהיה העוצמה למוסס את מה שיהיה מצוי בהם כסובסטנציה פיסית, כפי שמים פושרים ממוססים מלח, כל המהות הפיסית תעבור אל כדור קוסמי אסטרלי, אך כל אשר לא עלה ידו עד אז לבטא בחומרי, בגופני, את הנאצל, היפה האינטלקטואלי והטוב, לא יהיה בכוחו למוסס את החומר. אצלו החומר יישאר, הוא יתקשח בתוך החומר ויקבל צורה חומרית. בנקודה זו בהתפתחות האדמה תתחולל עליה אל הרוחי בתבניות זכות, שיחיו באסטרלי זה ויפרישו מתוכן כדור חומרי נבדל, כדור שיכיל את אותן ישויות שלא תהיינה מוכשרות לעליה משום שלא יכלו למוסס את החומר. כך תחיה האדמה שלנו לקראת עתידה. בכל הקשור לסובסטנציה שלה היא תזדכך יותר ויותר …יגיע הזמן שבו תסולק החוצה הסובסטנציה הבלי מתמוססת ותהיה לכדור קוסמי נפרד. "
המוקדים שאנחנו נדבר עליהם –
על פנינו נישא את הטוב ואת הרע – אנחנו כבר נסומן, הפנים יראו את הטוב והרע.
המחשבה – לא תהיה אילמת, היא תשמע בחוץ, וכאן זו שאלה והנחייה:
האם כבר היום אני מתאמן/ת על טיהור המחשבה שלי? אם אנחנו יודעים שהמחשבה היא כוח פעיל, אנחנו יכולים להתאמן כבר היום על איכות המחשבה שלי, מה אני חושבת? איך אני יכולה לשלוט בכוח המחשבה שלי על התכנים שיכנסו?
אני רוצה שנסתכל על הדבר המשמעותי הבא:
יהיו אנשים שיוכלו למוסס את מה שפיזי, את האיכות הפיסית, כמו מלח במים פושרים, ויהיו כאלה שלא יצליחו למוסס את החומר הזה, ואז מה שיקרה ש״יגיע הזמן שבו תסולק החוצה הסובסטנציה הבלי מתמוססת ותהיה לכדור קוסמי נפרד״.
משתתפת: זה מעניין, כי זה כנראה לפי החוק – שכשיש התקדמות, משהו תמיד נשאר מאחור. מסביר את הישויות שנותרות מאחור.
יפה: נכון, אז איזו תמונה עולה כשהוא מדבר על ״כדור קוסמי נפרד״?
משתתפת: יש לי שאלה – זה יהיה ביופיטר?
יפה: לקראת יופיטר.
משתתפת: זה מזכיר לי קצת כשהשמש נפרדה מכדור הארץ ואז הירח.
יפה: אז יהיה כדור קוסמי נפרד.
כדור אחד למי יהיה מיועד?
משתתפת: לאלה שכן הצליחו למוסס את הפיזי שלהם.
יפה: והכדור האחר?
משתתפת: לאלו שהסובסטנציה המקורית תישאר והם לא יצליחו למוסס אותה.
יפה: בדיוק.
בואו ננסה להבין את שטיינר – מה פירוש למוסס חומר? מה אנחנו צריכים למוסס כדי להיות זכים? המימד הפיזי של האדמה כבר לא יהיה, יעבור למימד רוחני ולא פיזי במובן שאנו רואים היום.
איזה חומר אנחנו אמורים למוסס?
ומהו הכוח שממוסס?
משתתפת: אולי למוסס את האגואיזם, ואולי הכוח הממוסס זו אהבה?
משתתפת: כשמנסים להבין מה זה למוסס צריך להבין קודם איזה תפקיד יש לפיזי בהתפתחות? מה אנחנו מגשימים בפלנטת האדמה, וכשנהיה חופשיים ממה שהיום האדמה ממלאה עבורנו, הרי כל דבר קיים כי הוא משרת משהו בבריאה.
יפה: נכון, אז למה אנחנו צריכים למוסס אותו אם הוא משרת?
משתתפת: אז אני אומרת שכשנהיה חופשיים ממה שהאדמה מעניקה לנו – היא מהווה גבול, זאת אומרת הדבר הגבוה ביותר צריך גבול כדי להיראות ולהתגשם, מגשימים פה את האני שלנו, את האינדיווידואל, וברגע שנשלים את זה האדמה תתייתר, האדמה היא תמונה.
יפה: יופי, נכון.
באמת לחומר יש תפקיד, החומר הפיזי והחומר הנפשי-אסטרלי של האגו, גם הוא ילך ויתקשה, אבל כשהוא יסיים את תפקידו אם הוא ישאר עדיין, אז אנחנו בהחטאה של הדבר הזה.
אגב בסוגריים, ראיתי סרט – המשחק לא משהו וגם העלילה- אבל הרעיון מקסים. הסרט בעברית נקרא ״עולם הזמן״ בנטפילקס. הרעיון שם הוא רעיון רוחני מקסים – לאנשים יש קיצבת זמן על היד והם קונים הכל בזמן – קפה עולה 4 דקות, נסיעה עולה חודש וכו. הם עובדים ומרוויחים זמן. ההזדקנות שלהם נעצרת בגיל 25 ואחרי גיל 25 הם צריכים להרוויח זמן כדי לחזור על עוד מחזור חיים. יש איזורי זמן – העשירים ביותר יש להם המון המון זמן והם חיים חיי נצחו על האדמה – זה פרוייקט הארימני מדהים.
אחרי גיל 25 הם לא מזדקנים ואז בשלב מסויים אי אפשר לדעת מי האבא/הסבא או הילד כי כולם נעצרים בגיל 25. יש להם המון זמן, והאחרים שחיים בגטאות חייבים לחשב כל דקה ודקה, והיה שם רק אחד מהעשירים האלה שהבין שהוא מואס בחיי הנצח האלה על האדמה. מאד מעניין הרעיון של ההתקשות – הם לא רצו לוותר על הזמן וכלל לא הבינו מדוע צריך לוותר. כדאי לראות אפרופו למוסס את החומר.
אז זה באמת מה שאמרתם ההתקשות של ה׳אני׳ ושל החומר ומה שימוסס את זה – זו האהבה ככוח ממוסס.
כשאנחנו אומרים את המילה ׳אהבה׳ מה אנחנו מרגישים?
משתתפת: התרחבות.
משתתפת: שמחה, חום.
יפה: יכולים לראות את התנועה הזו של האהבה שמפשירה ומחברת, שזורמת ומכילה.
הניגוד שלה כמובן זה האגואיזם, ההתקשות וההסתגרות בתוך עצמו.
באמת כוח האהבה הוא הכוח שממיס ואפשר לומר שכל הקוסמוס הזה, כל מערכת השמש הזו – התפקיד של היקום שאנחנו נמצאים בו הוא להגיע לקוסמוס של אהבה. לכל קוסמוס היה תפקיד אחר, הקוסמוס הקודם היה של חכמה, ופה אנחנו באהבה. צריך להגיע לרמה ואיכות של אהבה, וכל החניכה שלנו היא להגיע לאותה איכות של אהבה. הרוחות העליונות ביותר שאנחנו מכירים בהיררכיות הן רוחות האהבה, והבריאה כולה גם על פי הקבלה – היא מעשה של אהבה.
טקסט 2 – כוח האהבה – עמוד 137 – פיסקה שניה
"..שבע תקופות יחלפו עד לסילוק זה החוצה של מה שהתקשה בתוך הסובסטנציה, והכוח שיושקע בסילוק זה יהיה לכוח נגדי שירומם את הישויות הטובות. מה הן יביאו עמן אז להמסת החומר ? זהו למעשה כוח האהבה שיירכש על ידי עקרון כריסטוס. הישויות יהיו מסוגלות למוסס את החומר הודות לכך שיקלטו את האהבה לתוך נפשן. ככל שהנפשות יתעלו יותר על ידי האהבה, כך יוכלו לפעול ביתר עוצמה על החומר. הן יחוללו ספיריטואליזיה, אסטרליזציה של האדמה כולה ויתמירו אותה לכדור אסטרלי. אולם כשם שהאהבה ממוססת את החומר כמו המים הפושרים את המלח, כך ילחץ כלפי מטה ניגודה של האהבה, ואף זאת בשבעה שלבים, על כל מה שלא יהיה מסוגל לממש שליחות זו של האדמה. "
מן המקורות :
1.שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה." (ספר משלי פרק י)
תרגום מצודות: השנאה שיש לאדם על מי, היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל; אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע, לבל יקפיד אף על דבר קשה.
במקורות מדברים המון על אהבה, אבל 3 פעמים בלבד מופיע ׳ואהבת׳ כציווי.
ואהבת לרעך כמוך.
ואהבת את אדוני אלוהיך.
ואהבת לו כמוך – את הגר החי בתוכנו.
טקסט 3 – ואהבת
א.
לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.
ב.
וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט.)
ג.
שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. (דברים ו).
אנחנו רואים שהעניין של האהבה הוא לא אהבה לוציפרית מענגת, אלא כפעילות אקטיבית מרחיבה שמאפשרת לי לעשות את הטרנספורמציה. אם אני לא מתרחבת לאהבה אני מתקשה – זו ההתמרה של האגואיזם. המעבר מקבלה לנתינה.
הציווי של ו׳האהבת׳ אפשרי – זו לא המלצה, עלינו לעבוד כדי להגיע ל׳האהבת׳, זה לא רעיון יפה – זו שליחות האדמה ועלינו לזכור את זה.
נעשה תרגיל קצר:
תנסו לחשוב על מישהו שיש לכם כלפיו רגש קשה. תיזכרו באירוע מסויים, או ברגש הקשה שמתלווה לאותו אירוע או לאותו אדם.
תחושו את חמימות האהבה בתוככם – את החום שלה, הכלה, הרחבה שלה.
תקחו את כל מה שהרגשתם ותזרימו את האהבה הזו אל האדם שעורר בכם רגש קשה.
האם מישהו מוכן לשתף מה זה עשה? האם זה חולל איזה שינוי? משהו זז שם ?
משתתפת: אני יכולה להגיד שזה כאילו מוסס את הקיר שהיה שם.
יפה: הרגשת את הזרימה של החום הזה?
משתתפת: כן בהחלט, החום מוסס את הקיר.
משתתפת: אפשר להגיד שזה לא בא מאותו מישור. כשאתה לא אוהב מישהו זה בא ממקום יותר חסר חיים. התרגיל הזה מראה שאפשר לאהוב, אהבה זה אקטיביות ואפשר לבחור בה ואיך שער שיעמוד בפניה גם אם אתה לא אוהב מישהו, אם אתה יורד למישורים יותר עמוקים זה הרבה יותר חזק.
יפה: נכון מאד.
מה אומרים בשיר השירים על האהבה?
״עזה כמוות האהבה״ ו״מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה״ – אי אפשר לעמוד מול העוצמה האדירה של הכוח של האהבה, הכוח המקרב והמאחד של האהבה.
זה תרגיל שניתן לחזור אליו כחניכה והתאמנות, להפעיל את חומר האהבה כדי למוסס את החומר הקשה הזה בתוכנו – אנחנו יכולים להתאמן על זה, כמו להתאמן על המחשבות.
אם נחשוב שמישהו קורא את המחשבה שלי, היא נשמעת בחוץ, אז אנחנו נתחיל לאמן גם את החלק האקטיבי הזה שלנו, שלרוב הוא פסיבי, אנחנו נתונים, אבל נוכל לשלוט ולנקות גם את המימד הזה בתוכנו.
טקסט 4 – קוסמוס של אהבה
"אבל אל לו לאדם לחשוב שתהיה חזרה מדויקת על מה שהיה: אף פעם אין חזרה על אותו הדבר. שום דבר אינו קורה פעמיים בעולם; מעולם לא היה קיום ארצי כפי שהוא קיים עכשיו. קיום כדור הארץ מציין את הקוסמוס של האהבה; הקיום של הפלנטה הקודמת מציין את הקוסמוס של החוכמה. עלינו לפתח אהבה מהשלב הבסיסי ביותר שלה עד לעליון ביותר. החוכמה נותרת חבויה בבסיס הקיום של כדור הארץ. לכן אין לדבר על הטבע האנושי הפיזי 'הנמוך יותר', משום שהוא למעשה הצורה הכי מושלמת של האדם. יש להסתכל על המבנה מלא-החוכמה של עצם, למשל העצם העליונה של הירך. אנו רואים שם את המסה הגדולה ביותר האפשרית של משקל בהשקעה של הכי מעט חומר וכוח. יש להתבונן על המבנה הנפלא של הלב, של המוח. הגוף האסטרלי אכן אינו ניצב גבוה יותר. הוא הוא ה'נהנתן' שגורם להתקפות נמשכות על הלב מלא-החוכמה. ייקח עוד הרבה זמן עד שהוא יהפוך למשוכלל וחכם כמו הגוף הפיזי. אך הוא יהיה חייב להפוך לכזה, משום שזהו מהלך האבולוציה. גם הגוף הפיזי צריך היה להתפתח; מה שחכם בו היה צריך להתפתח מתוך טיפשות וטעות. האבולוציה של החוכמה קדמה לאבולוציה של האהבה; האהבה עדיין אינה מושלמת. היא נמצאת בכל הטבע: בצמח, חיה ואדם מהאהבה-המינית הנמוכה ביותר עד לאהבה הרוחנית הגבוהה ביותר. מספרים עצומים של ישויות שתשוקת-האהבה דחפה אותם נכחדו במלחמת הקיום. מאבק מתרחש תמיד היכן שקיימת אהבה, הכניסה של אהבה מביאה למאבק, מאבק הכרחי. אבל האהבה תתגבר גם עליו ותשנה את המאבק להרמוניה.
החוכמה היא המאפיין של הטבע הפיזי, והיכן שחוכמה זו חדורה באהבה שם היא ההתחלה של אבולוציה ארצית. בדיוק כפי שהיום קיים מאבק על כדור הארץ כך ניתן למצוא טעות על הפלנטה הקודמת. ישויות מדהימות ויוצאות מן הכלל שוטטו להן – טעויות של טבע שלא היו מסוגלות להתפתח. אהבה צומחת מתוך אי-אהבה וחוכמה נובעת מתוך אי-חוכמה. אלה שישיגו את מטרת האבולוציה הארצית יביאו אהבה לתוך הפלנטה הבאה ככוח של טבע, בדיוק כפי שחוכמה הובאה פעם לכדור הארץ. האנושות על כדור הארץ מביטה מעלה אל האלים כמביאי החוכמה. האנשים בפלנטה הבאה יביטו מעלה אל האלים כמביאי האהבה. החוכמה מוענקת לאנשים כהתגלות אלוהית מהאנשים של הפלנטה הקודמת. כל הממלכות של העולם קשורות זו עם זו. אם לא היו צמחים אז תוך זמן קצר נשימת החיים היתה נשחתת, משום שאנשים וחיות שואפים חמצן ונושפים דו-תחמוצת הפחמן הורס-החיים. אך הצמחים שואפים דו-תחמוצת הפחמן ונושפים חמצן. הנה אם כן הגבוה יותר התלוי בנמוך יותר בשביל נשימת החיים.
וכך הוא בכל הממלכות. כפי שחיה ואדם תלויים בצמחים, כך האלים תלויים באדם. זה בוטא בצורה כה יפה על ידי המיתולוגיה היוונית היכן שהאלים מקבלים צוּף ואַמברוסיה[1] מבני התמותה. שניהם מציינים אהבה; אהבה נוצרת בתוך הגזע האנושי, והגזע של האלים שואף פנימה אהבה, זוהי התזונה של האלים. האהבה שנוצרת על ידי האדם היא המזון של האלים. זה הרבה יותר אמיתי מחַשמל, למשל, למרות שזה נראה מוזר בתחילה, נראה שהאהבה מתחילה עם אהבה-מינית ומתפתחת לכדי האהבה האלוהית הגבוהה ביותר. אבל כל אהבה, נמוכה יותר וגבוהה יותר, היא הנשימה של האלים. כעת ניתן לומר: אם כל זה אמת הרי לא יתכן כל רוע. אבל חוכמה מונחת בבסיס העולם, ולכן האהבה מתפתחת. החוכמה היא המדריכה של האהבה. בדיוק כפי שכל החוכמה נולדה מתוך טעות, כך האהבה נאבקת להגיע למרומים רק דרך מאבק."
(שטיינר – ידע על חושי, הרצאה שניה, מקור הרוע)
ניקח מתוך הטקסט שני היבטים –
אחד – לחשוב שיש קשר בין מאבק לאהבה – כלומר כדי שתתפתח אהבה, מה שחודר לעולם זה המאבקים. אפשר לחשוב על מאבקים בכל הרמות – מאבקי מלחמות העולם, מאבקים פנימיים, מאבקים ביני לבין בן הזוג – כל מאבק זו קריאה לאהבה. התגברות על מאבק מאפשרת כניסתה של אהבה. הנצחת מאבק מנציחה את הפירוד.
תרגיל שכדאי לעשות בחברותא – לחשוב על מאבקים שהייתי מעורבת בהם, מאבק או שהותמר לאהבה או שהונצח הפירוד והקושי, לא בשיפוטיות, זה לא אומר שאנחנו נדרשים לפתח יכולת כזו לחיות עם כל אדם בכל מצב וכו׳, אלא על האיכות הפנימית שלנו ביחס לאותו אדם.
ו׳אהבת את הגר בתוכך׳ – איזה מאבק הצלחתי להתמיר והגיעה האהבה ואיזה לא הצלחתי?
מאבקים הולכים ונעשים יותר ויותר אלימים ומפרידים בין קבוצות, ואנו גם צריכים לדעת שהעוצמה של המאבק הולכת וגדלה, זה רק אומר שעוצמת האהבה היא גדולה מאד. אנחנו נדרשים להפעיל את האקטיביות של ו׳אהבת׳ באופן הרבה יותר גדול.
מתוך ההתגברות על הנפרדות של המאבק יכולה להגיע האהבה.
שני- אנחנו תלויים זה בזו כחוליה, בשביל האוויר שלנו אנחנו ותלויים בממלכה נמוכה מאיתנו בשתי דרגות. במי אנחנו תלויים כדי לנשום?
משתתפת: בצמחים.
יפה: כלומר הגבוה לשם חיותו והתפתחותו תלוי בפעילות ובקיומו של הנמוך ממנו.
ניקח את זה לביוגרפיה ונחשוב –
למי אנחנו חייבים תודה או אסירות תודה או הכרת תודה- למי שנמצא נמוך בהיררכיה הרוחנית, אולי אינו מתפתח או לא בעבודה רוחנית, ואולי היה לנו בוז כלפיו או שיפוטיות אבל אנחנו צריכים להיות באסירות תודה כלפיו כי בזכותו אנחנו יכולים להיות איפה שאנחנו נמצאים? מי נמצא מתחתנו, לא במדרגה שאנחנו זכינו להיות בה, והרבה פעמים אנחנו יכולים להיות שם בטרוניה אבל בעצם בזכותו אנחנו נמצאים במדרגה הזו?
זה יכול להיות אפשרות כלכלית, אפשרות מרחבית או דווקא הקושי שהוא מערים – מה החמצן שהם מזרימים כדי שאוכל להיות כאן?
כל הפעולות שאנחנו פוגשים כאן היום בשיעור – לגביי שליטה על המחשבות, לגבי ו׳אהבת׳ ולגבי הכרת התודה למי שנמצא מתחתינו – אלו פעולות שמעוררות אהבה, הן משרתות אימפולס הזה שהוא השליחות של האדמה להביא אהבה או להגיע לרמה הגבוהה ביותר, לרוחות האהבה.
משתתפת: אני יכולה לשאול על רוחות האהבה? הבנתי מהטקסט שרוחות החכמה הן אלו שבראו את חכמת הטבע – העצמות והגוף – אז מה היה התפקיד של רוחות האהבה?
יפה: אני לא בטוחה שבאופן בו הצגת את זה זה ככה מופיע. זה שזה קוסמוס של חכמה – בניית הגוף הפיזי היא ביטוי של חכמה מאד גדולה, אבל הרבה היררכיות השתתפו בבניית הגוף הפיזי כדי להנכיח את החכמה אם זה מה שאת שואלת?
משתתפת: כן זה מה ששאלתי.
יפה: הגוף הפיזי המושלמות שלו הוא הביטוי של החכמה, המשימה הזו של להנכיח את החכמה קיימת בטבע ובכל דבר. אם מסתכלים על הטבע זה פשוט מפעים החכמה האדירה הזו, אבל עכשיו אנחנו צריכים להכניס אהבה.
כשאנחנו לומדים את האפוקליפסה על פי חזון יוחנן ראינו שלכל תקופה יש שבע. אתם זוכרים מה השבע?
יש שבע איגרות, שבע חותמות, שבע שופרות, שבע קערות החימה – השאלה היא – מה הן שבע קערות החימה ומתי הן יורגשו בעולם?
אראה שוב את הטבלה.
רואים את 7 האיגרות. כשיסתיימו 7 האיגרות ואחרי מלחמת כל בכל אז יפתחו 7 החותמות. חותם מספר 1 מקביל לאיגרת מספר אחת וכן הלאה.
אחרי 7 התקופות של 7 החותמות יבוא פוסט אטלנטיס 7 ויבואו 7 השופרות.
חותמות ושופרות הן ביטוי של רמות תודעה גבוהות.
שופר קשור לשמיעה שזה אינספירציה וחותמות שייך לתמונה שזה אימגינציה.
איפה שבע קערות החימה?
השלב הבא ברמות התודעה הוא אינטואיציה, רמת הידע הגבוהה ביותר והיא אמורה להיות ביופיטר. ביופיטר יופעלו 7 קערות החימה ב-7 תקופות.
שבע קערות החימה הן ביטוי לזעם האלוהי שיפול ב-7 התקופות על אלו שמסרבים וממשיכים לסרב להכיר באלוהות ולהכיר בעולמות הרוח. מי במקורות שלנו סירב להכיר באלוהות וחטף מכה אחרי מכה?
פרעה – משה בא עם השליחות האלוהית ופרעה מתנגד, רק לאחר שנוחתות עליו מכות זו אחר זו הוא מודה בקיומו של האל, הוא נכנע. אלו שמסרבים להיכנע הם אלו שאינם מודים בקיומו של האל.
שאלה ביוגרפית לחיים שלנו – מתי והאם נכנעתי? או עדיין אני מתקוממת ומחפשת הסבר בכלים האגואיסטים שלי? הכנעה אקטיבית – להכיר בפעולתו של עולם הרוח.
טקסט 5 – מה הן קערות החימה ? שטיינר עמוד 137
"הניגוד של האהבה האלוהי מכונה החימה האלוהית. זהו ביטוי טכני. כפי שאהבה זו הוטבעה במהלך ארבעת שלבי התרבות של האנושות, כפי שהיא תתחמם במידה הולכת וגוברת במהלך שלבי התרבות האחרונים של תקופתנו – היינו השישי והשביעי – כך יגדל מצד שני הגורם המקשה את החומר בתוך עצמו – החימה האלוהית. פעילות זו של החימה האלוהית, הדחיפה החוצה של החומר, נרמזת לנו באפוקליפסה של יוחנן באמצעות הרקת שבע קערות החימה האלוהית. דמו לעצמכם באורח ציורי כיצד יהיה כל זה: האדמה תזדכך יותר ויותר מבחינת החומר. האדם יהיה רוחי יותר ויותר… והחלק הגשמי ביותר ייראה בינות לזך כקליפות בלבד, כמו הקליפות שהזוחלים או הנחשים משילים מעצמם, והחלקים הנוקשים יכו וינשרו מן החומר המזדכך. בתקופה האחרונה, תקופת תקיעת השופרות, כבר תראו בעיני הראיה הרוחית שבני האדם עשויים מגופים זכים, גופים חדורי רוחיות. תראו גם את אלה שמקשיחים בתוכם את העיקרון החומרי, ששמרו בפנימיותם מה שמהווה בימינו את המרכיב החשוב ביותר של החומר, המהות שתנשור כקליפה לתוך הכדור החומרי שייוותר כשריד לאחר התקופה שעליה נרמז בתקיעת השופרות" .
טקסט 6 – קערות החימה על פי חזון יוֹחָנָן פֶּרֶק טז
טז וָאֶשְׁמַע קוֹל גָּדוֹל מִן־הַהֵיכָל אֹמֵר אֶל־שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים לְכוּ הָרִיקוּ אֶת־שֶׁבַע קַעֲרֹת חֲמַת הָאֱלֹהִים אָרְצָה׃ 2 וַיֵּלֶךְ הָרִאשׁוֹן וַיָּרֶק אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הָאָרֶץ וַיְהִי שְׁחִין רַע וּמַכְאִיב בָּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־עֲלֵיהֶם תָּו הַחַיָּה וּבַמִּשְׁתַּחֲוִים לְצַלְמָהּ׃ 3 וַיָּרֶק הַשֵּׁנִי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הַיָּם וַיְהִי לְדָם כְּדַם חָלָל וַתָּמָת כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר בַּיָּם׃ 4 וַיָּרֶק הַשְּׁלִישִׁי אֶת־קַעֲרָתוֹ בַּנְּהָרוֹת וּבְמַעְיְנוֹת הַמָּיִם וַיִּהְיוּ לְדָם׃ 5 וָאֶשְׁמַע אֶת־מַלְאָךְ הַמַּיִם אֹמֵר צַדִּיק אַתָּה הַהוֶֹה וְהָיָה וְהַקָּדוֹשׁ כִּי־כֵן שָׁפָטְתָּ׃ 6 כִּי דַּם קְדֹשִׁים וּנְבִיאִים שָׁפָכוּ וְדָם הִשְׁקִיתָם כִּי־גְמוּל יָדָם הוּא׃ 7 וָאֶשְׁמַע אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֹמֵר אָמְנָם כֵּן יְהוָֹה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱמֶת וָצֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ׃ 8 וַיָּרֶק הַמַּלְאָךְ הָרְבִיעִי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הַשָּׁמֶשׁ וַיִּנָּתֶן לוֹ לְלַהֵט אֶת־בְּנֵי הָאָדָם בָּאֵשׁ׃ 9 וַיְלֹהֲטוּ בְנֵי־אָדָם בְּחֹם גָּדוֹל וַיְגַדְּפוּ אֶת־שֵׁם אֱלֹהִים אֲשֶׁר־לוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא שָׁבוּ לָתֶת־לוֹ הַכָּבוֹד׃ 10 וַיָּרֶק הַחֲמִישִׁי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־כִּסֵּא הַחַיָּה וַתֶּחְשַׁךְ מַלְכוּתָהּ וַיְנַשְּׁכוּ אֶת־לְשׁוֹנָם מִכְּאֵב לֵב׃ 11 וַיְגַדְּפוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם מִמַּכְאֹבָם וּשְׁחִינָם וְלֹא שָׁבוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם׃ 12 וַיָּרֶק הַשִּׁשִּׁי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר־פְּרָת וַיֶּחֶרְבוּ מֵימָיו לְיַשֵּׁר מְסִלָּה לַמְּלָכִים הַבָּאִים מִמִּזְרָח־שָׁמֶשׁ׃ 13 וָאֵרֶא וְהִנֵּה מִפִּי הַתַּנִּין וּמִפִּי הַחַיָּה וּמִפִּי נְבִיא הַשֶּׁקֶר יֹצְאוֹת שָׁלֹשׁ רוּחוֹת טְמֵאוֹת דּוֹמֹת לִצְפַרְדְּעִים׃ 14 כִּי רוּחוֹת הַשֵּׁדִים הֵנָּה וְהֵן עֹשׂוֹת אוֹתוֹת וְיֹצְאוֹת אֶל־מַלְכֵי אֶרֶץ וְתֵבֵל כֻּלָּהּ לְאָסְפָם לְמִלְחֶמֶת הַיּוֹם הַהוּא הַגָּדוֹל יוֹם אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת׃ 15 הִנְנִי בָא כְּגַּנָּב אַשְׁרֵי הַשֹּׁקֵד וְשֹׁמֵר אֶת־בְּגָדָיו פֶּן־יֵלֵךְ עָרֹם וְרָאוּ אֶת־עֶרְוָתוֹ׃ 16 וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְעִבְרִית הַר מְגִדּוֹן׃ 17 וַיָּרֶק הַמַּלְאָךְ הַשְּׁבִיעִי אֶת־קַעֲרָתוֹ בַּאֲוִיר וַיֵּצֵא קוֹל גָּדוֹל מֵהֵיכַל הַשָּׁמַיִם מִן־הַכִּסֵא וַיֹּאמֶר הָיֹה נִהְיָתָה׃ 18 וַיִּהְיוּ קֹלוֹת וּרְעָמִים וּבְרָקִים וַיְהִי רַעַשׁ גָּדוֹל אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ לְמִן־הֱיוֹת אָדָם עַל־הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל הָרַעַשׁ עַד־מְאֹד׃ 19 וְהָעִיר הַגְּדוֹלָה נֶחְלְקָה לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וַתִּפֹּלְנָה עָרֵי הַגּוֹיִם וַתִּזָּכֵר בָּבֶל הַגְּדוֹלָה לִפְנֵי אֱלֹהִים לָתֶת־לָהּ כּוֹס יֵין חֲמַת אַפּוֹ׃ 20 וַיָּנָס כָּל־אִי וְהֶהָרִים לֹא נִמְצָאוּ׃ 21 וְאַבְנֵי בָרָד כַּכִּכָּר מִשְׁקָלָם יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם עַל־בְּנֵי הָאָדָם וַיְגַדְּפוּ בְנֵי־הָאָדָם אֶת־הָאֱלֹהִים עַל־אֹדוֹת מַכַּת הַבָּרָד כִּי־כָבְדָה מַכָּתוֹ מְאֹד׃
מה זה מזכיר לכם?
משתתפת: ממש עשרת המכות.
יפה: בדיוק. מידע מעניין שהגעתי אליו – מתי פרעה נכנע? כשאמר שאלוהים צדיק?
טקסט 7 – פרעה מודה בקיומו ובעליונותו של האל – שמות, פרק ט
וַיְהִי בָרָד–וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד–אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לֹא הָיָה, בָּרָד. כז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.
הברד הוא המכה השביעית.
משתתפת: מעניין מה נכתב קודם? אני חושבת שקודם התנ״ך.
יפה: לא ככ משנה מה שיפה לראות זה שפרעה נכנע.
שאלה – האם אני נכנעת או עדיין מתקוממת נגד הסדר האלוהי בעולם?
משתתפת: עולה בראשי תמונה – שמעניין שדווקא ברד מביא להכנעה ולא האש ולא מכת בכורות. אני חושבת שיש משהו בברד ההתקשות אל עצמו – תמונת התקשות כמו שלנו אל עצמנו.
יפה: זה באמת מעניין. בכל אופן פרעה הגיע אל ההכרה והאנשים שמדובר עליהם שם מסרבים ולכן הם יפלטו מהאבולוציה ויהיו כדור נחות יותר.
טקסט 8 – הכרת השורש האלוהי
מתוך: בפרדס החסידות והקבלה – הלל צייטלין. מתוך אתר בן יהודה.
האָדם בכוֹחוֹ להכּיר את האלהוּת שבכל דבר, את הקדוּשה ואת היוֹפי העליוֹן שבכל דבר, את האַחדוּת המוּחלטת שבכל זה הפּירוּד, הפּיזוּר והריסוּק, את הטעוּת של היש, את אחיזת-העינים העוֹלמית, שצריך לראות בעדה אֵל-עוֹלם, לשבר את המחיצוֹת והמסַכּים המַבדילים. והנה, בשעה שהאָדם מַכּיר ורוֹאה זאת, בשעה שהוּא חי באלהוּת, הרי כל מה שהוּא רואה, שוֹמע ופוֹגש בדרכּוֹ, מיד הוּא מעלהוּ אל השוֹרש: אל הרצוֹן העליוֹן. כל מה שהוּא משתמש בו, כל מה שהוּא נהנה ממנוּ, כל מה שהוּא אוֹכל ולובש, כל איש וכל דבר שיש לו שׂיח ושׂיג עמוֹ – הכל פּוֹשט אָז בגדי-החוֹל ולובש בגדי-קוֹדש, יוֹצא מעמקי-תהוֹמוֹת ועוֹלה לשמי-מרוֹם, מסתלק מן הגסוּת והטוּמאָה וּמזדכּך לאצילוּת שבאצילוּת.
וצריך שיהא האָדם מַכּיר זאת בהכּרה ברוּרה. כלומר: צריך שידע האָדם לא רק את העולמות, האלהוּת הממלאָה אותם והמתלבּשת בהם, אלא גם שכינתהּ של האלהוּת בכל פּרט וּפרט.
שאלה לתרגול – האם אני יכולה לראות בכל פעולה שאני עושה, בכל שיחה ומפגש את האלוהי שבזה – המפגש עם זה מעלה כל דבר אל השורש האלוהי של זה.
יש לנו עוד שני שיעורים ואני מקווה שנגיע במושגים מאד איזוטריים שיש באפוקליפסה.