11.02.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
אני מקווה שנצליח לסיים היום את ההרצאה הראשונה, יש המון טקסטים לקרוא ואני מקווה שנעמוד במשימה.
נתחיל עם ורס של שטיינר:
שטיינר / ספרת הרוח הנה מולדתה של הנפש
סְפֵרַת הָרוּחַ הִנֵּה מוֹלַדְתָּהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
הָאָדָם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ
בַּהֲלִיכָה בַּשְּׁבִיל שֶׁל חֲשִׁיבָה כֵּנָה;
בִּבְחִירַת כּוֹחַ הָאַהֲבָה שֶׁל הַלֵּב כְּמַדְרִיכוֹ הָאֵיתָן
בִּפְקִיחַת עֵינֵי נַפְשׁוֹ לִכְתַב הַיָּד שֶׁל הָאֲדָמָה
הַנִּפְרָס לְפָנָיו דֶּרֶךְ כָּל הַיְּקוּם,
בּוֹ יוּכַל לִמְצֹא תָּמִיד אֶת הִתְגַּלּוּתָהּ שֶׁל הָרוּחַ
בְּכָל מָה שֶׁחַי וּמְשַׂגְשֵׂג
וְגַם בַּחֲסַר הַחַיִּים הַנִּגְלֶה בַּמֶּרְחָב,
וּבְזֶרֶם הַזְּמַן – תַּהֲלִיךְ הַהִתְהַוּוּת
במפגש האחרון סיימנו בעצם בשלוש שאלות ששטיינר מציב כחלק מכל הנושא של הספר הזה ושעליהם הוא מנסה לענות גם בהרצאה הזו וגם למעשה לאורך כל הספר הזה.
שלושת השאלות היו:
- התקדשות מהי?
- מה מתרחש בזמן ההתקדשות?
- מהי הזיקה שבין האפוקליפסה, כלומר חזון יוחנן, לבין התהליך הזה שנקרא התקדשות?
אז גם להגדיר מהי התקדשות וגם לנסות ולתאר מה קורה לאדם, לגופים שלו כשהם בתהליך של התקדשות, וכמובן איך הוא מקשר בין תהליך ההתקדשות לבין ההצהרה הראשונית שלו שכל חזון יוחנן הוא בעצם ספר של חניכה והתקדשות.
בין כל ההגדרות השונות שהוא נותן להתקדשות, אחת ההגדרות היתה – שהתקדשות היא פיתוח הכוחות והכושרות הרדומים בכל נפש.
נקודת המוצא היא שבאדם טמון הפוטנציאל, כמו בתוך זרע, טמון הפוטנציאל לפיתוח האיברים והיכולות שכרגע הם כוחות רדומים או לא מתאימים לשלב בו נמצא האדם אבל בעבודה והדרכה נכונה מתאימה – שזה תהליך ההתקדשות – אותם איברים וכושרות יתפתחו ויגיעו לשלב הגבוה שלהם ויוכלו לשרת את האדם בשלב ההתפתחותי הגבוה.
מפה נבעה השאלה, שלא עסקנו בה לצערי, שאלה של עבודה ביוגרפית – איזה כוחות שהם רדומים בי הייתי רוצה לפתח? איזה כושרות הייתי רוצה שיהיו בי ואני צריכה להתאמץ כדי שהם יתפתחו בתוכי, איך אני פועלת לשם פיתוח של אותם כושרות?
על שתי השאלות הראשונות שטיינר עונה במה שניסינו לקרוא בפעם הקודמת – הוא מתאר שני תהליכים :
האחד נקרא קאטרזיס – היטהרות – קשורים לגוף האסטרלי – אימגינציה – העין הרוחית.
האחר שנקרא הארה – קשורים לגוף האתרי – אינספירציה – האוזן הרוחית.
שני התהליכים האלה הם כמובן בחלוקה רק מבחינה מתודית לצורך התיאור.
בהמשך נראה שהם כרוכים זה בזה והאחד צומח מתוך האחר. אם נקדים קצת את המאוחר נאמר שבעצם נעבור מפיתוח היכולת שנקראת אימגינציה לפיתוח היכולת שנקראת אינספירציה, ואי אפשר לקצר תהליכים בכלל.
אם נדבר על איברים אז נדבר על איבר פיתוח העין הרוחית – אימגינציה,
ופיתוח האוזן הרוחית – אינספרציה.
אז מהו התהליך הזה שנקרא קטארזיס- היטהרות שקשור לגוף האסטרלי?
אנחנו כבר יודעים שהתודעה שלנו – דיברנו על תודעה מתחלפת ועל מצבי תודעה – יום, לילה וחלימה – אבל ההתייחסות כאן היא למצב של התודעה הערה. כשאנחנו לומדים בגוף נפש רוח על נפש התחושה וכו אז אנחנו יודעים שהתהליך הוא כזה שהאדם פוגש את העולם, רשמי העולם חוזרים אליו, ואז באופן שהוא מגיב אל העולם מתחיל להיווצר העולם הפנימי של האדם, זה התהליך הטבעי. אלא שמה שקורה, ואלו דברים שהוא כתב לפני יותר ממאה שנה, שאנחנו במשך היום חשופים להרבה מאד קולות ורשמים מהבוקר עד הערב בצורה מתגברת שהנפש נמצאת כל הזמן במצב של תגובה – לקלוט ולהגיב כל הזמן, החלק הזה שלנו מועסק על ידי המציאות שאנחנו נמצאים בה כל הזמן.
הדבר הזה שאנחנו כל הזמן נמצאים מול גירויים בלתי פוסקים גורם לכך שהגוף האסטרלי שלנו מתעייף ומגיע מותש לסוף היום. אני רוצה להזכיר לכם שהשאלה שהוא שאל זו שאלה מרתקת, השאלות הרבה פעמים יותר מרתקות מהתשובות שניתנות לאחר מכן, השאלה היתה – למה בלילה אנחנו לא קולטים רשמים? מהו הדבר שמונע מהחושים שפעלו קודם, לא לפעול עכשיו? מה מונע מהגוף האסטרלי את הפעילות הזו בשעות מסויימות?
ואנחנו יכולים לשאול בכיוון נוסף אם יש מתקדשים שיש להם את היכולת הזו אז מה יש להם שאין לנו? מה יש להם שהתודעה שלהם נשארת פעילה וערה בשעות שאנחנו בחשיכה מוחלטת?
אז הניסיון עכשיו זה להסביר מה קורה לגוף האסטרלי? למה הגוף האסטרלי שלנו שובת? זה תיאור מחמם לב שהגוף האסטרלי שלנו חשוף לכל כך הרבה גירויים שהוא מגיע לסוף היום מותש וכבר לא יכול לעשות את פעילותו שאמורה לאפשר לנו להיות בתודעה ערה גם למשך הלילה. הגוף האסטרלי לכשעצמו לא יכולת לפעול לבד, הוא זקוק לגוף ולחושים שיקבלו את התשדורות אבל כיוון שיותר ויותר כחלק מהאבולוציה חלק מהתהליך הנכון היינו אמורים לרדת לעולם החושים ולפגישה עם העולם החיצוני היינו אמורים לעבור מהשלב שהעיניים מופנות פנימה לשלב שהעיניים מופנות החוצה ואם לדבר על תקופות תרבות – מהודו לפרס.
באחד משיעורי הקהילה דיברתי על זרטוסטרא ועל הנתיב מיסטי להתקדשות, שכל כולו השתקעות פנימה והנתיב של זרטוסטרא שדיבר על מדע הרוח – להיפך – תפנו החוצה ותחקרו את העולם. אבל החקירה של העולם הפכה יותר ויותר מטריאליסטית ונותר לנו רק האינפורמציה שאנו מקבלים מהחושים בלי לראות את העולם שמעבר, שזה תהליך הכרחי אבל בדיוק התהליך ההכרחי הזה מתיש את הגוף האסטרלי ומונע ממנו להגיע אל השלב הזה ש מתקדשים הגיעו אליו.
אז רק תחשבו מה קורה אם שטיינר כתב את זה לפני יותר ממאה שנה, מה אנו יכולים להגיד על הגירויים שמציפים אותנו היום בשנת 2022? איך אתם תופסים את העניין הזה שאתם ׳מותקפים׳ מהגירויים המתגייסים כל הזמן, איך אתם רואים ותופסים את זה?
משתתפת : אני פשוט רוצה לומר משהו. את אומרת שהעובדה שהנפש שלנו היא נפש קולטת ובשל כך היא נפש מותשת ואני חושבת שזה נכון אבל אני חושבת שזה לא כל מה שאפשר לומר עליה בהקשר של נ פש שלא מעבירה לנו, לא קולטת את עולמות הרוח. אני חושבת שמה שאנחנו צריכים לעשות, קראתי את הדברים וזה עורר בי מחשבות, אני ניסחתי לעצמי שאנחנו צריכים ולעבוד על הנפש כך שנהפוך אותה מ׳נפש מגיבה׳ ל׳נפש אקטיבית׳. אז לא רק בעיה של התשה, זה נכון שהיא בהצפת גירויים בלתי מבוקרת, אבל הבעיה היא לא שהנפש עולה עייפה לעולמות הרוח, היא אולי לא מוכשרת. בעולם הארצי היא כל הזמן רפלקטיבית, ואנחנו צריכים דרך האני שלנו להכשיר אותו להיות אקטיבית ויוצרת.
יפה: צודקת מאד. זה בדיוק השלב הבא שהוא מדבר עליו. זה באמת תיאור חלקי מה שנתתי ואת מדייקת את הדברים. בואו נאמר שהיו לנו ״כלי שידור״ מסוג א׳ וויתרנו עליהם עבור ״כלי שידור״ מסוג אחר והכלי שידור מסוג א הלכו והתנוונו וכלי השידור מהסוג האחר הלכו והתחזקו והשתלטו ונעשו חזות הכל. זו הכוונה, ועכשיו הוא אומר בואו נחזור ונהיה אקטיביים ונפתח את כלי הקליטה שהיו לנו ושהם נרדמו וכמעט התנוונו בתהליך הזה שהיה הכרחי באבולוציה – אז אני מסכימה איתך.
אז כדי שנבין מה זו היטהרות של הגוף האסטרלי נראה שני טקסטים.
אחד – מה זה העולם האסטרלי? חלק מכם כבר פגשו את הטקסט הזה במקום אחר, וטקסט נוסף שנראה מה היה בזמנים הקדומים בנוגע לגוף האסטרלי שלהם?
מקור 1
מהו העולם האסטרלי ?
" ..דרך המחשבות, הרגשות והתפיסות שלנו, אנחנו עומדים בקשר מתמיד – באופן לא מודע לחלוטין מבחינת רוב בני האדם – עם העולמות העליונים. היום נתבונן בקשר הזה שיש לנו עם העולם האסטרלי.
כאשר אנו חווים רגש כלשהו, כאשר עוברת בנפשנו שמחה או אימה, בהתחלה זה מהווה אירוע בחיי הנפש שלנו. אך זה יותר מכך. כשמישהו יכול לבחון זאת בראייה רוחית, הוא רואה שברגע של השמחה או האימה יוצא מהנפש משהו כמו זרם, כמו זרם זוהר, שנכנס אל העולם האסטרלי. אך הוא איננו יוצא סתם, ללא כיוון, אלא עושה את דרכו אל ישות מהעולם האסטרלי, כך שברגע שנדלקת בתוכנו חוויה, אנו נכנסים לקשר עם ישות מהעולם האסטרלי. נניח שעולה מחשבה כלשהי בנפשנו, כמו למשל מחשבה על טבעו של שולחן. כאשר המחשבה עוברת דרך נפשנו, הרואה הרוחי יכול לראות איך יוצא ממנה זרם לכיוון ישות מהעולם האסטרלי. וכך זה קורה עם כל מחשבה, כל מושג, כל רגש, כל חוויה. מכל זרימת החיים שנוהרת מתוך הנפש, יוצאים כל הזמן זרמים לכיוון הישויות המגוונות ביותר בעולם האסטרלי. תהיה זו טעות לחשוב שכל הזרמים מגיעים לישות אחת בלבד בעולם האסטרלי. אין זה קורה כך. אלא מכל מחשבה, מכל חוויה ומכל רגש יוצאים זרמים מכל מיני סוגים, והם הולכים לישויות מכל מיני סוגים בעולם האסטרלי… העולם האסטרלי מאוכלס במספר גדול של ישויות, בדיוק כמו העולם הפיזי, והישויות האלו נמצאות איתנו בכל מיני סוגים של קשרים.
עלינו להבין שאיננו סגורים בגבולות של העור שלנו, אלא שאנו שולחים קרניים לכל הכיוונים לתוך עולמות אחרים, וישויות אחרות שולחות קרניים לתוך העולם השלנו. רשת שלמה של ישויות נארגת מעל העולם האסטרלי. " (העולם האסטרלי/רודולף שטיינר/ ( GA 107
מקור 2
(עמוד 36)
"בעבר קדום מרוחק, כאשר הסתכל הגוף האסטרלי שהיה ברשות האדם מעלה וראה את התמונות של התחושה האסטרלית, אותן תמונות של תשוקה וצער, סימפטיה ואנטיפתיה, התקיימו באותו זמן אימפולסים פנימיים, אימפולסים רוחיים שאפשרו למהות שיצרה איברים אצל האדם להעפיל מעלה. אלה הומתו כאשר הניח האדם להשפעות מבחוץ לזרום לתוכו. כיום לא ייתכן שיישאר בגוף האסטרלי משהו פלסטי בעבור האדם מכל הרשמים שהוא קולט במשך היום".
אתם רואים, היכולות והאיברים אלו הומתו כאשר הניח האדם להשפעה מבחוץ לזרום לתוכו ולא יתכן שישאר בגוף האסטרלי משהו מהרשמים שהוא קולט במשך היום. זאת אומרת כל המידע שאנחנו מקבלים במשך היום, הוא לא בונה בנו את האיברים הנכונים והמתאימים לקליטת עולמות הרוח.
אז מה השאלה שנשאל?
משתתפת: מה כן בונה את האיברים האלו?
יפה: נכון. כל מה שאנחנו אומרים עכשיו על הגוף האסטרלי ועודף החושים, אנחנו יכולים לראות עכשיו את המקבילה של זה כשנסתכל על מה קרה לנו בעשורים האחרונים לגוף הפיזי שלנו ולאכילה, האוכל. נושא המזון נעשה כל כך אגרסיבי ביחס לגוף, אנחנו מאכילים את הגוף בכל כך הרבה גירויים, יש המון גירויי אוכל בעולם בכלל ובעולם המערבי בפרט והגירויים הללו באוכל הלא מבוקר שזמין כל הזמן, בלי תודעה, אני לא מדברת על אנשים מסויים שערנים לגבי האוכל שלהם, אני מדברת על תרבות – תרבות שפע קלוקל כזה, מה קורה לגוף הפיזי מרוב אוכל זמין כל הזמן?
משתתפת: זה סוג של הרעלה, יש אלרגיות.
יפה: בדיוק. העודף הזה הלא מדוייק עושה את הגוף מותש וחולה, המון מחלות שקשורות לעודף – מחלות לב, סוכר, השמנה וכו׳ – הגוף מאבד את האיזון שלו ואת היכולות הטבעיות שלו. אותה תמונה קיימת לגביי הגוף האסטרלי, אז כמו שאנחנו שואלים לגבי הגוף הפיזי – מה נעשה כדי להבריא אותו, אותה השאלה נשאלת גם לגביי הגוף האסטרלי. אם עודף הגירויים מחלישים אותו ולא בונים שום דבר אז במה נזין אותו כדי שכן יבנה משהו שיכול להזין אותנו להמשך?
שאלה שמופנית אלינו שלצערי לא נעסוק בה – מי מרגיש/ה את ההכבדה של עודף הגירויים בעולם או סביבנו ואיך זה פועל עלינו?
משתתפת: אני רציתי רק להביא מחשבה שעלתה לי בעקבות מה שאמרת – שזה כמו המקום הזה שאנחנו אומרים שאנחנו מקבלים יותר מדי אור ואז הכלי לא יכול להכיל את זה וזה הולך או למחלה או להתמכרות – זה הופך למשהו שהוא מזיק בכל הרמות, מהגוף הפיזי ועד הגופים השונים .
יפה: נכון מאד, תודה. כשאנחנו אומרים מחלה, אז בשפת הקבלה זה התנפצות הכלי או הכלי נשבר, זה לא משרת את המטרה, יש עודף.
אז מי מרגישה את עודף הגירויים ברמה שזה יכול לעייף או שגורם להימנע מחשיפה לגירויים?
אז או שאתם כאלה מוגנים או שהשאלה שלי לא מספיק מדוייקת.
רק לשים לב שהעולם לא נותן לנו להימנע מגירויים – נוסעים בצומת יש פרסומות ענק, נכנסים לחנויות יש מוזיקה חזקה וגם פירסומים 2+2 וכו׳ – לרגע לא נותנים למוח ולמחשבה להיות בשקט.
משתתפת: יפה אני כן רוצה להתייחס לשאלה שלך, אולי עברת מהר מדי…
יפה: יכול להיות שאני באיזה משימתיות..
משתתפת: אני מרגישה את זה כל הזמן. אני מרגישה את זה עלי ועל הילדים מאד, מהיום שהם נולדו אני מרגישה שממש צריך לגונן עליהם מפני העודף הזה שהוא ממש אכזרי.
יפה: כן. אולי למזלך במקום שאת גרה זה פחות דחוס מהעיר הגדולה שזה גם יתרון, אבל זה נכון, אם את ערה לזה אז הילדים שלך מרוויחים. אבל אם אנחנו לא נפעל ולא נהיה אקטיביים ונכבה גירויים רבים אז אנחנו נראה שנשלם על זה מחיר, אבל מי שנמצא פה כבר ער לדברים הללו.
משתתפת: גם אני יכולה להגיד שאני כאדם מבוגר מרגישה שהחיים לא נותנים זמן לעכל שום דבר, אירוע רודף אירוע, מפגש רודף מפגש, ומה שזה יוצר זה שזה שבגלל שאתה לא יכול ׳לעכל׳ את האוכל אז אתה מתחיל להתהפך עם הדברים ואז אתה מאבד קשר עם הדברים. זה יוצר איזשהו תהליך מאד קשה.
יפה: מאד יפה העניין הזה של ה׳לאבד קשר׳ אנחנו נעשים אטומים במובן מסויים.
משתתפת: כן, אתה לא יכול להתייחס מתוך חיבור וזה העניין.
משתתפת: רוצה להוסיף שהצד המשלים של העודפות שיוצרת מחלה אז אם ניקח את האוכל, אז תחושת השובע מאבדת את האינסטינקט הבסיסי, את התפקיד, החוש והאינטואיציה הבסיסית של האיבר, של החוש הזה, עד כדי כך שאנשים לא יכולים לסבול רעב 3 דקות, ואם אשליך את זה על עולם הרגשות, אז זה מאותו סוג.
יפה: זה מאד מעניין ומתחבר למה שהמשתתפת הקודמת אמרה – איבדנו את הססמוגרף, את החיישנים – מצד אחד אנשים לא יכולים לסבול רעב 3 דקות ומצד שני מנגנון השובע אבד. אתה כבר לא יודע ואז אתה במעיין הרעלה כזו, לא יודע מה נכון או לא נכון, נעשינו אטומים. עלינו לפעול לחדש את החיישנים שלנו.
משתתפת: יפה, אני גם חושבת על זה שזה בעצם מנגנון הגנה, כשאתה מוצף בגירויים, אפשר לראות את זה על תינוק שמביאים אותו לאירוע רועש עם הרבה אנשים – אז בהתחלה הוא יחייך, אח״כ הוא יבכה ולבסוף הוא ירדם ויתנתק – אז זה בעצם גם מנגנון של הגנה. פתאום עלה לי זיכרון שגרתי בירושלים והיתה תקופה שכל יום היו פיגועים ופיגוע אחד מאד טראומטי היה מתחת לבית שלנו וניפץ את החלונות, ואני זוכרת את המעבר מפחד נוראי לאדישות מוחלטת, ואני חושבת שאותו תהליך קורה לנו אל מול הגירויים האחרים.
יפה: אני לא בטוחה שזה בדיוק אותו הדבר כיוון שזה אירועים קשים. אני חושבת שגם במציאות שבה אין טראומות, חברת שפע למשל שאנחנו מוצפים כל הזמן, אנחנו נעשים קהי חושים, נעשים קהים, פחות מתרגשים, הכל עובר במהירות, אנשים נוסעים לטייל ולא מתעכבים לראות מה הם רואים, המנגנון שדיברת עליו הוא באמת מנגנון הגנה אבל בטווח הארוך של התקופה המודרנית החושים שלנו נעשו קהים והם לא יכולים לקלוט שום דבר, והקצה של זה זו ההתנתקות כמנגנון.
התופעה ששטיינר מתאר כאן היא תופעה של סכנה שאם לא נתעורר אליה אנחנו נופלים כפרי בשל שירקיב לזרועותיו של הארימן.
משתתפת: אז רציתי להגיד לך איך זה ממשיך ולא הגענו לקצה ואיך נפלנו לזרועותיו של הארימן – כל הססמוגרף הזה שדיברת, היום בא לידי ביטוי בסנסורים. היום כל דבר מחברים לו סנסורים – חום גוף – בטלפון למשל, סנסורים שיעשו עבורנו את העבודה.
יפה: העיקר שאתה לא תעשה את העבודה ותבדוק את עצמך, הטכנולוגיה תעשה עבורך הכל, רק שלא נעצור לחשוב ׳מה קורה איתי׳?
אז נחזור לשאלה ששאלתם בצדק – אם גירויי היום יום לא משרתים את הגוף האסטרלי אז מה כן צריך לעשות? והייתי אומרת שזה כמו הפסוק של חז״ל -׳סור מרע ועשה טוב׳ יש את מה שאנחנו אמורים להימנע ויש את מה שאנחנו אמורים לפעול. אני חושבת שעל מה שאנחנו לומדים ומתרגלים בהפרדת כוחות הנפש בלגית אחריות על הרגש שלנו ולהבין את מקומו בביוגרפיה ובקארמה שלנו ולא ל׳הרוג׳ את השליח – זה ה׳סור מרע׳ במובן הזה שאני עושה את העבודה בתוכי ולא הורגת בחוץ, זה החלק הראשון כחלק מהתהליך. החלק האחר הוא פעולות יזומות של עבודה פנימית שאותן פעולות לא יתישו את הגוף האסטרלי אלא להיפך – זה כמו זרע שיש בתוכנו ואנחנו כל פעם משקים אותו קצת והוא ימשיך לחיות. כלומר כל הגירויים שאנחנו פוגשים במשך היום לא עושים כלום, אבל אותן פעולות שאנחנו נקרא עליהן עכשיו כן יבנו משהו בגוף האסטרלי.
מקור 3
עמוד 37 – סוף פיסקה ראשונה
"כל הקרוי מדיטציה, התרכזות ותרגילים אחרים, שהאדם מתכנן במהלך חייו כשהוא ער, אינם אלא ביצועים של הנפש שפעילותם אינה דועכת כשהגוף האסטרלי יוצא, אלא הם ממשיכים להדהד ונעשים בלילה לכוחות מעצבים בגוף האסטרלי. דבר זה מכונה טיהור הגוף האסטרלי, טיהור מה שאינו הולם את הגוף האסטרלי, זה היה הצעד הראשון שנקרא גם קטרזיס –היטהרות, ועדיין אין זו פעילות בעולמות העל חושיים. היא התבססה על תרגילים נפשיים שהאדם מבצע במהלך היום, כעין אימון של הנפש. מהותה נעוצה ברכישת צורות חיים מסוימות, גישות חיים מסוימות, דרך מסוימת לניהול חיים אלה כך שיוכלו להדהד, ודבר זה יפעל על הגוף האסטרלי עד שיותמר , עד שיפתח בו איברים"
משתתפת: זה לא היה כתוב בטקסט שקראנו עכשיו?
יפה: זה מתוך הספר, אולי טעיתי בעמוד.
משתתפת: הטקסט שעכשיו קראנו מדבר על דברים אחרים ולא על מה שדיברנו עכשיו.
יפה: את יכולה לכוון אותי? כי מה שאמרתי לקוח מתוך הספר.
משתתפת: את אותה פיסקה כתוב על תרגילים מדיטיביים ואח״כ מדבר על הנפש. אז זה שונה מניקוי הרעלים שדיברת עליו עכשיו, אלא אם כן לא הבנתי.
יפה: אני עשיתי את ההקבלה על הטיהור. מה אני צריכה לעשות כדי לטהר את הגוף האסטרלי? מה שהוא אומר זה מדיטציה, פעולות של התרכזות, כל מה שהוא מלמד ב׳כיצד קונים דעת העולמות׳ כל התרגילים.
משתתפת: אז מה זה ההמשך? רכישת צורות חיים מסויימות וגישות חיים מסויימות?
יפה: האימונים האלה של התרכזות במדיטציה בונות איבר מסויים והאופן הזה שאנו חיים בו נשאר פעיל גם במהלך הלילה – זה לא מתפוגג. ממש אפשר לעשות הקבלה לתזונה – אם אני עושה דיאטה של אוכל בריא אז כל צורת החיים משתנה, הרעננות משתנה.
יש טקסט שאני רוצה שנקרא אותו בעניין זה מתוך ששת התרגילים לנפש, בואו נראה איך הוא מביא את ההרחבה על הטיהור.
מקור 4
"אין בנמצא כוחות שניתן להחדירם מבחוץ לתוך האדם; מה שניתן לעשות הוא רק לאפשר את פיתוחם של הכוחות שכבר טמונים בו. הם אינם מתפתחים מעצמם עקב מעצורים חיצוניים ופנימיים שחוסמים את דרכם. המעצורים החיצוניים מסולקים באמצעות חוקי החיים שלהלן; המעצורים הפנימיים באמצעות תרגול מתאים של מדיטציה, ריכוז וכיוצא באלה….
בחודש השלישי החיים צריכים להתמקד בתרגיל חדש – הפיתוח של שוויון נפש מסוים כלפי הטלטולים של שמחה וצער, תענוג וכאב. "גבהים של אקסטזה", ו"עמקים של ייאוש" – חייבים באופן מודע להיות מוחלפים במזג ממותן, תםשומת לב מוקדשת לכך ששום תענוג לא יסחוףאותנו עימו, ששום צער לא ישקיענו במעמקים וששום התנסות לא תוליכינו לזעם בלתי מרוסן, לחרדה ופחד, ששום סיטואציה לא תגרום לנו חוסר נחת, וכן הלאה – אין סיבה שתרגיל כזה יהפוך את החיים ליבשים ובלתי פוריים. נהפוך הוא, ניתן יהיה להיווכח במהירות שהתנסויות בהם מיושם תרגיל זה מצמיחות כישורים עדינים יותר בנפש. ומעל לכל, אם שומרים על תשומת לב דקה, תורגש יום אחד, שלווה פנימית בתוך הגוף…"
מתוך : שטיינר / ששת התרגילים המשניים.
איך אנחנו יכולים להגיע לדבר הזה שמצד אחד לא ליפול לקצוות ומצד שני שהחיים לא יהפכו יבשים?
תחת הדרכתו או תחת פעילות האני, הגוף האסטרלי הזה עובר התחנכות להגיע לאותו שיוויון נפש ולא להיות בתוך הדרמה האסטרלית ובתוך המהויות האסטרליות שמטלטלות אותנו כלכך, אלא אם אנחנו מדברים על דימוי המקובל של ׳הסוס ורוכבו׳ – האני הוא הרוכב על הסוס האסטרלי ואז מתפתחים אותם קישורים עדינים שזה חלק מהטיהור של הגוף האסטרלי.
משתתף: אפשר לומר משהו? אני חושב שהמושג מדיטציה יש לו טווח רחב, וגם הפרדת כוחות הנפש זו מדיטציה לצורך העניין, למה אני אומר את זה? כי דיברנו קודם על העניין הזה שהמון גירויים באים אלינו מבחוץ ואני חושב שבתקופה שלנו, גם כשהאדם עושה הכל כדי לנתק את עצמו מגירויים חיצוניים, גם אז הנפש שלו באיזשהו מקום קשה לה לעבור את התהליך של בניית האיברים – גם אז הנפש שלו לא שקטה, אני לפחות מדבר על עצמי, בודק את הדברים בתוך עצמי, ואני חושב שגם ההתרחקות מגירויים חיצוניים אינה מספיקה בתקופתנו. השימוש בתרגול הזה שנקרא מדיטציה הוא רחב יותר מאשר להתבונן בשקט פנימה.
יפה: זה נכון מאד, וזו בדיוק הכפילות הזו – איך אנחנו אמורים לפתח איברים כל כך מעודנים בתקופה כלכך אגרסיבית, שהתקופה הזו היא חלק מהדבר, חלק מהתהליך.
נשאלת באמת שאלה, מי מתרגל מדיטציה או תרגילים של שטיינר? אני יכולה לומר שאני כבר 15 שנה מתרגלת יוגה ולעומת המורה שלי שיכולה להיות בריכוז מוחלט גם אם ׳דחפור׳ יעמוד לידה ואצל התלמידים זה תמיד ׳חם לי׳, ׳קר לי׳ וכו. אני אמנם נמצאת במקום יותר טוב מלפני 15 שנה אבל עדיין אני לא באותה יכולת של המורה להגיע לשקט הזה שהגירויים לא יפעילו את הנפש.
אז יש מי מכם שמתרגלים את זה?
משתתפת: למדתי כמה שנים בודהיזם ומדיטציה בודהיסטית וזה משהו שחודר לתוך הנשמה, זה חודר לתוך הנשמה, במהלך החיים עצמם זה הופך להיות חלק מהלך הנפש, ועכשיו אני מתרגלת עם החברותא שלי את תרגילי המשנה שהם הבסיס.
יפה: נהדר, תודה.
משתתפת: אני גם רוצה לשתף, אני מתרגלת שנים מדיטציה ויוגה אבל בשנתיים האחרונות יותר מדיטציה בודהיסטית וכמו שהמשתתפת הקודמת אמרה, זה נכנסים למימדים אחרים במהלך היום, זו קליטה אחרת של העולם סביבנו, זה כלי נהדר אבל זה תרגול אין סופי, כל פעם לומדים יותר ויותר לקבל את הדברים כחלק מהתרגיל והמדיטציה, את כל הדברים שנכנסים פנימה בדרך.
יפה: האם את מרגישה לאורך התרגול שלך במהלך השנים שהנפש שלך פחות תגובתית למה שקורה?
משתתפת: כן בהחלט, נוצר מן מנגנון מווסת את התגובתיות, כבר לא ריאקטים למה שמגיע באותה הצורה. המשכתי לקרוא ספר וראיתי דברים מאד מקבילים לזה באמת.
יפה: תודה.
אז ראינו שבתהליכי ההתקדשות יש קודם כל את הטיהור הגוף האסטרלי בפעולות שהוא מתאר שצריך לעשות, השלב הבא בהתקדשות קשור לגוף האתרי אבל לעוד מושג והוא החתמה מלשון חותמת והטבעה.
כשמגיע השלב שבו אחרי שפיתחנו את האיברים האלה בגוף האסטרלי – שזה שנים ואף גילגולים – והם נעשו איברים שיכולים כבר לשרת אותנו אז תתארו לכם בצורה פלסטית כאילו הגוף יצר איברים, ואותם איברים ממש מטביעים את עצמם לתוך הגוף האתרי.
השלב הזה שבו האיברים של הגוף האסטרלי מטביעים עצמם בגוף האתרי, זה שלב שהוא מכנה אותו הארה, ומעבר מאימגינציה להארה.
נקרא עכשיו טקסט שמתאר את זה, אבל גם להבין שהעולמות כולם פועלים ממש כמו חותמת בשעווה. אנחנו מוצאים את זה בתיאור מאד מאד יפה בקבלה שהעולמות הם חותם ונחתם, אבל גם בדברים של שטיינר שהעולמות שפועלים בתוכנו (מחשבות ורגשות) הם הטבעה של עולם גבוה יותר. אז השלב הזה שבו ההישגים שלנו, האיברים שנבנו, כבר מצליחים לחדור את הגוף האתרי – שם המתקדשים כבר עולים לרמה מאד גבוהה – משלב הארה לשלב האינספרציה. הנביאים היו בשלב הזה.
בואו נראה איך מתואר הנושא של ההחתמה.
משתתף: בהקשר של מדיטציה רציתי לומר שקרישנה מורטי אמר פעם שיש אנשים שעושים מדיטציה והם קמים ממנה מאד תאבי בצע – זאת אומרת חוזרים לסורם היום יומי, הם חשובים שהמדיטציה מתקנת את זה.
אני שואל את עצמי ששטיינר אומר ׳מדיטציה׳ למה הוא מתכוון? והאם מדיטציה באופן של השקתה היא מה שמפסל את האיברים האסטרלי שלנו. ממה שאני זוכר את ששת תרגילי ההכנה אז זה בעצם מהלך משולב של גם השקתה וגם פיתוח המוסריות, הוא אומר את זה בכיצד קונים. פשוט משהו בשיחה שלנו היה חסר לי בגלל זה אני מביא את זה.
יפה: אני לא מתיימרת להגדיר איך שטיינר מגדיר מדיטציה אבל מה שאמרת לגבי קרישנה מורטי מה שקורה במדיטציה אם לרגע האדם מבודד את עצמו מהרעשים שעולים בחוץ אז עולים תכנים שהוא אינו בא במגע איתם, כולל התכנים האפלים שהוא לא בא במגע איתם ודווקא כשאדם מתחיל לעשות עבודה רוחנית הוא בסכנה יותר גדולה מאדם שלא עושה עבודה רוחנית, במובן הזה. הוא יכול לפרש לא נכון את מה שקורה, או לחשוב שמה שהוא עושה יטפל בצורה לוציפרית בבורות האפלים שהוא נחשף אליהם, אז בהתקדמות יש לנו יותר סכנה מאשר ב׳אי התקדמות׳ אז עלינו להיות ערניים. מדיטציה היא לא חזות הכל, היא כלי, היא לא ה-דבר.
משתתפת: אני רוצה להתייחס לדברים של המשתתף הקודם, אני שומעת את המצוקה שלו, ואני חושבת שמה שקורה במדיטציה זה כאילו אתה מזמין את הנפש שלך לאוטונומיה, לא להיות ישות פעילה, אני לא מדברת בכלל על ההשקתה, אתה יוצר פעילות שיח עם הנפש ואתה מזמין אותה להתגלות, ואח״ היא גם תוכל לגלות לך גם את העולמות העליונים. אתה מזמין אותה לגלות את הישות השלמה – האוטונומית שלה, ואיך אתה עושה את זה? מדובר בהתרכזות בנושא פשוט ולחשוב אותו דרך הנפש שלך, בפעילות בחירה יוצרת, אתה בחרת את זה הורתה לגמרי נכנס לשיח מגלה ומחזק עם הנפש שלך. שלב ראשוני והכרחי בהתפתחות זה הפרדת כוחות הנפש, אז זה מעמיק כי המדיטציה מאפשרת לנפש להשתחרר ולהיות ישות שלמה ואוטונומית ואז היא יכולה גם לגלות לנו עולמות. במדיטציה יש את ההשקתה אבל גם בתרגיל הראשון אתה לוקח מסמר ומתמקד בו אז אתה לגמרי בפעילות בכוחות הנפש שלך, אתה מעודד את כוחות הנפש שלך להתמקד ולהיות עם המסמר ולהיות עם המסמר לאין סוף שהוא יכול להוביל אותך.
יפה: אז זה באמת שלב, זה כלי, והדיאלוג שלנו עם הנפש – אנחנו צריכים להיות בהדרכה. גם במדיטציה אנחנו צריכים להיות בקשר עם מורה/מדריך שאנחנו לא שוגים בפנטזיות, שזה לא לוציפר מדבר ואנחנו שוגים לחשוב שזה האני שלנו. כל התרגילים האלה התקיימו במסטריות בהדרכה, אף אחד לא עשה את זה לבד.
משתתפת: בששת התרגילים יש הנחיה מאד ברורה.
יפה: הכל נכון, אני רק אומרת שצריך להיות בקשר עם מורה ומדריך של מישהו שיהדהד לנו שאנו נמצאים בדרך, אבל לטהר את הנפש זה גם לפגוש את ׳שומר הסף׳ שלנו, הנפש לא תהיה במגע עם עולמות עליונים אם לא נפגוש את שומר הסף שלנו. הפגמים המוסריים האלה לא יאפשרו לנפש להעפיל למעלה, כולל במסע לאחר המוות.
אז קצת הרחבנו את העניין הזה, מה שניסיתי להביא כאן זה באמת את המושג הזה של היטהרות וקאטרזיס ועכשיו נעבור למושג הבא שנקרא הארה, ונקרא עכשיו טקסט שמתאר מה קורה במעבר מקאטרזיס להארה.
משתתפת: המדיטציה כתוב עליה גם בספר התקדשות של אליזבת רייך, היא ממש מסבירה את החוויה שלה, בהדרכה היא עשתה את המדיטציה כשאמרה איזו אות, וכשהיא עשתה את זה היא כאילו נכנסת לתוך המנהרה, אז פתאום זה כביכול התוצאה של המדיטציה ואז מבינים שהיא עברה משהו.
יפה: נכון, זה מתקשר למה שאמרה המשתתפת הקודמת, שאפשר דרך דבר אחד להגיע לעומקים שלא ידענו רק דרך התרכזות במסמר או בהברה מסויימת. זה פיתוח כוחות אדירים של הנפש.
אז בואו נראה מה קורה אחרי שהגוף האסטרלי מטביע את איברים שנבנו בגוף האתרי, ובעצם אנחנו כאן נראה את שלושת רמות התודעה שאנחנו מדברים עליהן כל הזמן – האימגינציה, אינספירציה לאינטואיציה רק כאן זה מוגש באופן אחר שאנחנו מכירים.
מקור 5
עמוד 37 -38
"… הטבעה זו היא הצעד הבא בהתקדשות, השלב הנקרא הארה, משום שבכך הגיע בד בבד רגע חשוב בהתקדשות. כאן הופיע עולם רוח המקיף את האדם, כפי שקודם הופיע שם עולם החושים. שלב זה מתאפיין בכך שתהליכי עולם הרוח החיצוני אינם מתבטאים כעצמי החישה הפיסיים אלא בתמונות. עולם הרוח מגלה את עצמו בשלב הארה זה קודם כל בתמונות, האדם רואה תמונות…כך התקרב עולם הרוח אל האדם קודם כל בתמונות בעלות משמעות…מה שהיה תחילה מעין הטבעה נמשך בהסתגלות בגוף האתרי, כאן החל להצטרף לתמונות מה שמכונה מוסיקת הספירות. עולם הרוח העליון נתפס כצליל. המתקדש בשלב גבוה החל, לאחר שקלט בתמונות את עולם הרוח בהארה, להאזין באופן רוחי לצלילים הניתנים לתפיסה באוזן הרוחית."
מקור 6
עמוד 38
" אם עומד לפניכם למשל פרגוד, ומאחוריו מדבר אדם שאינכם רואים עדיין, יכולים אתם לשמוע קולות. כך הדבר בערך עם עולם הרוח. תחילה הוא מופיע לפניכם בתמונות, אחר כך נשמע בצליל, והמעטפת האחרונה נושרת כפי שאנו מסלקים, כביכול, מסך שמאחוריו עומד אדם ומדבר: אנו רואים את האדם עצמו – אנו רואים את עולם הרוח עצמו, את ישויות עולם הרוח. תחילה אנו קולטים את התמונות, לאחר מכן את הצלילים, אחר כך את הישויות ולבסוף את החיים של הישויות הללו " .
אז אלה הם שלושת השלבים.
השלב הראשון אלה הם התמונות – מה שמסתובב סביבנו היום כעצמים, למתקדש זה כבר לא עצמים מובחנים אלא הוא רואה את העולם סביבו בתמונות, אני לא יודעת איך זה נראה אבל אלו תמונות.
השלב השני זו השמיעה – אינספרציה.
השלב השלישי – אני לא יודעת אם משה אפילו זכה לכך שאמר ״הראני נא את כבודך״- לראות ממש את הישויות – אתה רואה את עולם הרוח, לא רק בצליל או בתמונה אלא את הפעילות עצמה.
שטיינר שואל – אם תמונות זה אימגינציה ואפשר להשוות את זה לראיית תמונות או מטאפורות או סימבולים, ואם אינספירציה זה צליל ואנו יכולים להשוות את זה לשמיעה המוזיקאלית שלנו, אז למה נשווה את השלב השלישי?
הוא מתאר תיאור שלקח אותי לתיאור מקסים מתוך הטקסטים של המקורות שלנו, נקרא את זה ובזה נסיים.
מקור 7
עמוד 38
"אך מה ניתן להשוואה עם התגלות הישויות בשלב השלישי? היא ניתנת להשוואה אך ורק עם מה שקובע היום את הדבר הפנימי ביותר של האדם, את פעילותו במובן של הרצון הקוסמי האלוהי. כשפועל האדם במשמעות של הרצון של אותן ישויות רוחיות המקדמות את עולמנו, נעשית ישותו דומה לישותן, ואז יקלוט רשמים אלה בספירות אלה. "
אז הרצון להידמות לישויות העליונות יכולות לפתח בנו את הדבר הזה שהוא לא מצליח לתת לו שם בשלב השלישי שאנו קוראים לו אינטואיציה, וזה כמובן הזכיר לי את הטקסט הפיוטי הזה מתוך ׳תומר דבורה׳.
הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה צֶלֶם וּדְמוּת, שֶׁאִלּוּ יְדֻמֶּה בְּגוּפוֹ וְלֹא בִּפְעֻלּוֹת הֲרֵי הוּא מַכְזִיב הַצּוּרָה וְיֹאמְרוּ עָלָיו צוּרָה נָאָה וּמַעֲשִׂים כְּעוּרִים. שֶׁהֲרֵי עִיקָר הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הָעֶלְיוֹן הֵן פְּעֻלּוֹתָיו, וּמַה יוֹעִיל לוֹ הֱיוֹתוֹ כְּצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה דְּמוּת תַּבְנִית אֵבָרָיו וּבַפְּעֻלּוֹת לֹא יִתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ. לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה אֶל פְּעֻלּוֹת הַכֶּתֶר שֶׁהֵן י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת. וּרְמוּזוֹת בְּסוֹד הַפְּסוּקִים (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ. תִּתֵּן אֱמֶת. אִם כֵּן רָאוּי שֶׁתִּמְצָאֶנָּה בוֹ י"ג מִדּוֹת אֵלּוּ.
מתוך תומר דבורה של הרב משה קורדובירו.