25.01.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
אנחנו נתחיל היום להתקרב יותר ויותר אל חזון יוחנן עצמו ממש, לטקסט המקורי ולא רק לספר ששטיינר כתב על, אלא לספר ממש. עוד לא נקרא מתוכו אבל הספר האפוקליפסה שנכתב ע״י שטיינר מתחיל עכשיו להתקרב אל התוכן עצמו של חזון יוחנן, וזה יהיה מהיותם והלאה, פחות או יותר, הצירים המקבילים – ניגע בטקסט של חזון יוחנן וניגע האופן בו שטיינר מפרש את הטקסטים האלה – כטקסטים של חניכה והתקדשות.
אני רוצה היום שנתחיל בשיתוף טקסט של שיר שכולנו מכירים והשיר הזה ישרת ויהדהד אותנו בהמשך.
שום אדם אינו אי /ג'ון דאן – תרגום רמי דיצני
שׁוּם אָדָם אֵינֶנּוּ אִי, כֻּלוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ;
כָּל אָדָם הוּא פִּסָּה מִן הַיַּבֶּשֶׁת,
חֵלֶק מֵאֶרֶץ רַבָּה.
אִם גוּשׁ עָפָר יִגָּרֵף עַל־יְדֵי הַיָּם – אֵירוֹפָּה תִּהְיֶה נֶחְסֶרֶת,
מַמָּשׁ כְּמוֹ לוּ הָיָה כֵף־סֶלַע,
כְּמוֹ לוּ הָיָה אֲחֻזַּת מֵרֵעֶיךָ אוֹ אֲחֻזַּתְךָ שֶׁלְךָ הָיָה.
מוֹתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מְפַחֵת בִּי,
יַעַן־כִּי אֲנִי מְשֹׂרָג בְּגֶזַע הָאָדָם.
וְלָכֵן לְעוֹלָם אַל תִּשְׁלַח לִשְׁאֹל לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים
לְךָ הֵם מְצַלְצְלִים.
במפגש האחרון הגענו לאופן שבו ראינו 4 שלבים של התקדשות:
הראשון – טיהור הגוף האסטרלי – קטארזיס – זה קורה במימד הפיזי.
השני – בניית איברים בגוף האסטרלי – בונים חושים או כלים שיכולים לשמוע ולראות את עולם הרוח – שלב זה נקרא הארה – השלב התודעתי נקרא אימגינציה .
השלישי – שלב האינספרציה – הגוף האסטרלי שנבנו בו האיברים, מטביע את האיברים האלה בתוך הגוף האתרי, כמו חותם ונחתם, השלב הזה שבגוף האתרי הוטבעו האיברים הרוחניים נקרא – האינספרציה – האוזן הרוחית נפתחת לשמוע.
השלב הגבוה ביותר הרביעי – אינטואיציה – השלב בו אדם עומד מול ישויות עולם הרוח, מול הרצון הקוסמי וכמו שהוא מכנה את זה בשפה הסרת הפרגוד ביני לבין עולם הרוח.
לאחר תיאור השלבים הוא עושה את ההקבלה בין השלבים האלה לבין איך שהם מופיעים בשמות שלהם או המופע שלהם כפי שהם מופיעים בחזון יוחנן. עכשיו יכנסו לשפה שלנו מושגים נוספים שילוו אותנו לאורך כל הדרך.
אשתף עכשיו את החלק בו שטיינר מתאר את השלבים האלה בחזון יוחנן ולמעשה אני קצת מדלגת בהרצאה השניה, אנחנו עוד נחזור אליה. ההתקדמות שלנו תהיה כמו טנגו, קצת קדימה וקצת אחורה, כדי לאסוף את הידע העצום ששטיינר מפזר לאורך כל הספר.
הרבה פעמים הוא נותן מן פרומו לדברים ואח״כ הוא מפרט ומרחיב.
אז בואו נראה איך הוא מרכז את זה לגביי חזון יוחנן בשלב הזה של ארבעת השלבים.
מקור 1 – עמוד 39:
"שלבים אלו עובר המועמד להתקדשות, והם מתוארים בנאמנות באפוקליפסה של יוחנן. נקודת המוצא היא בעולם הפיסי. מה שיש לומר באמצעים של העולם הפיסי נאמר בשבע האגרות. מה שרוצה אדם לעשות בתוך התרבות הפיסית, מה שברצונו לומר לאלה הפועלים בעולם הפיסי הוא אומר להם באגרות, משום שהמילה שמבוטאת באגרת יכולה להיות בעלת השפעה בעולם הפיסי. … לאחר שבע האגרות באה עולם של שבעת החותמות, עולם התמונות – השלב הראשון בהתקדשות. לאחר מכן בא עולם הרמוניית הספירות, העולם שקולט מי שיכול לשמוע בארח רוחי. הוא מתאפיין בשבעת השופרות. העולם שלאחר מכן, שבו חש המתקדש בישויות, מתאפיין באמצעות מה שמופיע כישויות בשלב זה, ומה שמסיר את צעיפי הכוחות המתנגדים לטוב… הדמות האמיתית של האהבה האלוהית המקדמת את העולם, נקלטת בספירה שלישית זו בידי אלה אשר לגבי העולם הפיסי מרוקנים את שבע קערות החימה"
הנה אנו רואים כאן מה שמתרחש במימד הארצי וכמובן נרחיב אותו, ואח״כ אנו רואים את שלושת השלבים הגבוהים יותר של ההתקדשות, והם מופיעים כאן כשבעת החותמות, שבעת השופרות ושבע קערות החימה או הזעם – שזו תמונה שקשה להבין אותה נעסוק בה כמובן בהמשך.
עכשיו נראה באמצעות טבלה את מה שקראנו עכשיו על חזון יוחנן ואת השלבים שלמדנו כך שתהיה לנו תמונה מלאה בו זמני, של השלבים השונים.
לצפייה בטבלה של השוואת תהליכי ההתקדשות לחזון יוחנן
אז המושגים האלה של החותמות והאיגרות נפגוש אותם לאורך כל הדרך, נתחיל כמובן עם שבע האיגרות, כאן נתחיל את המסע להבין את התמונות שמופיעות בחזון יוחנן כחניכה. יש שם הדרכה והכוונה עבורנו איך לעבור תהליך של חניכה.
כמובן שאם השלב הראשון מתרחש בעולם הפיזי אז שטיינר יתחיל איתנו עם נושא האיגרות – זו ההקבלה. ונקודת המוצא או הצעד הראשון שאנחנו אמורים לעשות היא ההכוונה שאנחנו מקבלים שאדם חייב להכיר את תקופות התרבות שהאנושות עברה עד לתקופתו. האדם חייב לדעת ולהכיר את העבר של האנושות.
אי אפשר לדעת איפה אני נמצא אם אני לא מפנה את המבט אחורה כדי להכיר את התקופות העבר – העבר שלנו שאנו יכולים להכיר אותו בשלב הזה של האדמה – ובלי הכרת העבר והכרת האבולוציה של האנושות, אנחנו לא יכולים להימצא בתהליך של התקדשות. אי אפשר לגשת לשלב הראשון של ההיטהרות ללא הכרת העבר שלנו ולא נהיה מחוברים אליו.
שאלה – מדוע לדעתכם כל כך חשוב שנכיר את ההיסטוריה ואת העבר והאבולוציה של האנושות? מה המשמעות לדעתכם?
משתתפת: בשבילי זה מסביר את כל התהליכים ומה קורה עכשיו, מה עבר על האנושות בתקופה ההיא ולמשל למדתי מדיטציה טרנסצנדנטלית אבל אני יכולה להסתכל על הדברים אחרת וגם מבחינת ההתפתחות מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו .
יפה: נכון, זה טוב הדוגמא האישית שנתת. איך זה מבהיר לך את מה שאת צריכה לעשות היום?
משתתפת: זה אומר לי ללכת שוב לעולם הרוח, מה שאנחנו עושים, מתוך ה׳אני׳ ולא ללכת מתוך דרך לוציפרית כמו שחלק מהתורות האלה, באמת לראות את ההתפתחות – איזה כוחות היו ולהבין שמה שהיה נכון אז כבר לא נכון היום, בשבילי היום התרבות ההודית, שאני מאד אוהבת את המדיטציה הטרנסטדנטלית אבל לא ממש נקשרתי כמו אנשים אחרים זה לא ממש משך אותי עד הסוף. אני מרגישה שאנשים שהולכים רק לשם אולי הולכים קצת אחורה, זה לא מתאים לתקופתנו, זו ההתנסות האישית שלי.
יפה: נכון, זה קרוב מאד למה ששטיינר מלמד אותנו.
מי עוד רוצה להוסיף על חשיבות העבר כתנאי ממש להתקדשות?
משתתפת: אני יכולה להגיד משהו, זה פוגש אותי מאד ביוגרפית ואישית. מבחינתי זה מתחלק לשני דברים מאד נפרדים שאני לא חושבת שהצלחתי לחבר אותם כל כך.
אחד זה שאני לומדת את מה שאת מלמדת ואנחנו לומדים או גם במובנים אחרים כן ביולוגיה או התפתחות העובר, אז זה נורא מעניין אותי ברמה האינטלקטואלית להבין את העולם ולהבין איך ששטיינר בונה את זה זה ממש משמעותי ביותר כדי להבין את התמונה.
מצד שני יש את העץ המשפחה, המשפחה שלי ודודה גניה ודוד דוד ושסה ומאשה וזה אף פעם לא עניין אותי ותמיד הדפתי את זה, ואמא שלי תמיד היתה שואלת אותי ,את יודעת מי זה? ואת לא זוכרת מי זה?״ והדודים והמשפחה. נורא העניין אותי לקרוא על השואה אבל את השואה האישית זה פחות עניין אותי. עם השנים משהו השתנה לגמרי בסיפור הזה ועכשיו אני מתמודדת עם הבת שלי שלא רוצה בכלל לשמוע גם כן באופן אישי כשאני מתחילה להגיד לה ״אבל את יודעת מי זה שפגשנו עכשיו ברחוב? זה אח של ..״ אני רואה שהיא נאטמת לגמרי ולא שומעת – כמו שאני הייתי. מצד שני היא עשתה תואר בהיסטוריה ונורא מעניין אותה לדעת… אז מה שאני רוצה להגיד שצריך להיות איזה שהוא קשר בין ההתעניינות האינטלקטואלית להבין דברים על העולם ולהעמיק את הזהות לבין העניין האישי-משפחתי- פרטי. יש את אלה שתמיד מתעניינים בסיפורים המשפחתיים ואלה שלא. זה נורא שונה אצל ילדים וצעירים. אח״כ כשנהיים יותר מבוגרים זה יותר מתחבר – לי בכל אופן.
יפה: מקסים. אמרת הרבה מאד דברים, נראה אותם בהמשך. היחס אל העבר הוא לא חד משמעי, יש הנחייה מה לעשות איתו ובאיזה אופן. אנחנו יודעים בביוגרפיה באיזה גיל אנחנו מתחילים להתעניין בעבר שלנו ומתי זה נכון להדוף את העבר. הבת שלך לא רוצה לשמוע על העבר ומצד שני היא לומדת היסטוריה.
מקור 2
"דבר ראשוני וחשוב ביותר למועמד להתקדשות במשמעות הכריסטיאנית הוא להכיר את התפתחות האנושות בתקופתנו, כדי שיוכל להעמיק לראות ברמה גבוהה את תפקידי האדם, משום שכל מה שאמור להתקיים כהכרה גבוהה, כשלמות גבוהה של האדם, קשור בשאלה "מה אני מהווה ולמה נועדתי בתקופתנו" התשובה לשאלה זו היא בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה " (עמוד 53 פיסקה 2)
תקופתנו זה לא רק תקופת התרבות שאנו נמצאים בה אלא זה העידן.
רואים פה כדבר ראשוני וחשוב להכיר את ההתפתחות של האנושות והטקסט הזה שהוא מעט המכיל את המרובה, אנו יכולים לראות כאן כמה שה או קצר, כמה עומק הוא מכיל של הכרת העבר מעבר לידע – שזה דבר חשוב ביותר למועמד להתקדשות, כדי שיוכל להעמיק ברמה גבוהה את תפקידי האדם. כשאנחנו מדברים על ׳להכיר את האדם׳ אז אנחנו מדברים על שני מימדים –
מיהו האדם באשר הוא אדם – מה זה האדם בממלכה הזו שנקראת ׳אדם׳ –
אם אנחנו מדברים על דומם, חי, צומח ואדם – אז מי זה ה׳אדם׳?
ובתוך השאלה הזו – מי אני בתוך הדבר הזה שנקרא ׳אדם׳?
כדי לענות על שתי השאלות האלה בו זמנית הצעד הראשון לפי הטקסט הזה – אנחנו צריכים להכיר את העבר שלנו כדי שהתמונה תהיה מלאה. במובן מסויים אם נכיר רק את השלב שאנו נמצאים בו, נכיר תמונה מאד חלקית על האדם. כמו להגיד ׳אני יכול להכיר את האדם רק על פי הראש׳.
יש ביטוי יפה במסגרת אבות על חשיבות העבר ״דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון״ – לפני אלוהים, העולם הגבוה, עולם הרוח – אבל אתה חייב לדעת מאין באת בכל המובנים, אנחנו עושים את זה גם בייעוץ הביוגרפי – הן בעבודה העכשווית והן מהקרמה הקודמת שלנו. היחיד שלא רוצה שנלך אל העבר ושנבין מאין באנו ואין לנו באמת לאן ללכת הוא – הארימן. הארימן רוצה שנחייה במקטעים ולא ברצף, נחיה כאן ועכשיו ונהיה מנותקים.
כחלק מההתקדשות וההתפתחות אנו חייבים לדעת מאין באנו כדי שנדע לאן אנו הולכים.
לי זה הזכיר גם את התנאי השני ב׳כיצד קונים׳ .
משתתפת: אני רציתי לומר שאני חושבת כשאנחנו יודעים מה העבר שלנו אנו בעצם מבינים שהמקור שלנו הוא רוחני, לא רק תקופות התרבות אלא באמת שמתחברים גם לאבולוציה היותר קדומה, אז לזכור כל הזמן בעצם מאיפה באתי, זה לזכור מה המקור שלי כאדם.
יפה: נכון מאד.
מקור 3 – התנאי השני
"התנאי השני הוא: התלמיד צריך להרגיש את עצמו כחוליה של החיים בכללותם…אז לא אהיה עוד רחוק מלחשוב כי אינני אלא חוליה בכוללותה של האנושות, וכי כל בני המין האנושיערבין זה בזה. אין להסיק מכך כי מחשבה זו חייבת מיד להיתרגם לשפת מעשים הפגנתיים חיצונייים. אלא יש לטפח אותה בשלווה בתוך הנפש, אז אט אט תטביע מחשבה זו את חותמה על התנהגותו החיצונית של האדם" (כיצד קונים דעת העולמות, 72)
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:
הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה:
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
(מסכת אבות פרק ג.)
עקיבא בן מהללאל אומר, כל הנותן ארבעה דברים אל לבו, שוב אינו חוטא. מאין הוא בא, ולאן הוא הולך, ומה עתיד להיות, ומי הוא דיינו. (אבות דרבי נתן יט )
אני ראיתי כאן שהאדם צריך לראות עצמו כחוליה בשני מימדים –
יש את הציר הסוציאלי (האופקי)– כל בני האדם ערבים זה בזה
יש את ציר הזמן (האנכי) – דע מאין באת ולאן אתה הולך
והאדם הוא החוליה האמצעית המקשרת.
שני הצירים הללו – האדם לא יכול לזהות עצמו כאדם אם הוא מנתק את עצמו מאחד הצירים. אם אני מנתק עצמי מהציר הסוציאלי יש כאן פירוד ואגואיזם ואם אני מנתק את עצמי מציר הזמן אז אני לא יודע מאין באתי ומה השורשים שלי.
שני הצירים האלה חייבים להיות פעילים בהכרח בתהליכים של התקדשות.
משתתפת: בארצם זה מרחב וזמן.
יפה: נכון יפה מאד.
בעקבות הדברים שנאמרו על הבת שלמדה היסטוריה, רציתי לשאול, מי מכם פנה ללימודים שנוגעים בהבנת העולם ומי פנה ללימודים שנוגעים בהבנת האדם?
משתתף: למדתי סוציולוגיה וחינוך.
יפה: אז זה ציר המרחב.
משתתפת: אני למדתי היסטוריה והעולם, אבל אני מרגישה שבלימוד שלנו אני לומדת גם את האדם.
יפה: זה לפגוש את האדם בציר הזה או השני, רק לראות מה הוביל אותנו.
משתתפת: אני יכולה להגיד ששילבתי בין התחומים – התחלתי בתחום ההנדסה והמתמטיקה ואח״כ נמשכתי מאד לחינוך. אבהל כאישה צעירה היסטוריה לא עניינה אותי וזה היה גדול עלי, לא יכולתי לראות את התמונה.
יפה: אני גם יכולה להעיד על עצמי שהיה לי מאד קשה לתפוס את מימד הזמן בלימודי ההיסטוריה והגיאוגרפיה. מאד נמשכתי לתנ״ך וספרות – הצד הגבוה של האדם, היום זה קצת יותר מאוזן.
משתתפת: היסטוריה בביה״ס אף פעם לא סבלתי, אבל כשאבא שלי היה מספר לי את ההיסטוריה של העליה שלו לארץ זה מאד מאד עניין אותי, אז כנראה היה שם איזו כמיהה לדעת מאין אני באתי, וזה היה גם מסופר בצורה של אגדה אז היה בזה מיסתורין, נגלה ונסתר.
יפה: אולי זה התאים להביא את זה בצורה חיה של סיפור או אגדה, כי למורים יש נטייה לייבש את החומר בביה״ס.
משתתפת: זה היה מקובל גם סבתא שלי היתה מדברת בצורה סיפורית כזו, אז אני גם מנסה להעביר את זה הלאה לילדים שלי – יש לזה ריח, אמת וכבוד גדול להיסטוריה מאשר ׳לפתוח בע״מ 56 ולראות מה קרה ב1900׳ למשל.
יפה: תודה.
אז אנחנו נתקדם עכשיו את העיסוק באיגרות בהקבלה ל- 7 תקופות התרבות.
משתתפת: אפשר לומר משהו לגביי הנושא הקודם? פשוט חשבתי על זה שהיינו הביוגרפי הוא בעצם שילוב בין השניים, אנחנו עוסקים בהיסטוריה האישית של האדם, כמובן לא רק במטרה לדעת את העבר, אבל ממש תחום שהוא משלב את שני הצירים.
יפה: זה נכון מאד ומקסים. אנחנו מתחילים מהעבר, אבל אני לפחות יכולה להגיד שבעבודה הזו של הייעוץ הביוגרפי יש התרחבות של המימד הסוציאלי- היכולת להכיל את האחר או משהו התרחב ביחס לאחר שקורה ביחס לעבודה הזו – זה באמת שילוב של השניים.
משתתפת: גם בחינוך יש את האנלוגיה הזו שמסתכלים על התפתחות הילד ואיך זה קשור להתפתחות האדם והתודעה האנושית, יש פה הקבלה.
יפה: כן, זה נראה בתורות יותר גבוהות מאשר זו של החינוך.
משתתפת: אני מדברת בחינוך ולדורף אתה לגמרי רואה את ההקבלה בין התמונה האנושית.
יפה: נכון.
נקרא עכשיו עוד טקסט איך אנחנו מתחילים לגשת לאיגרות בהקבלה לתקופות התרבות.
אם האדם צריך לראות את התקופות התרבות והאבולוציה שלו, אז אנחנו נמצאים בארבע תקופות תרבות שקדמו לנו ואנחנו נמצאים בתקופת התרבות החמישית, וצפויות לנו עוד שתי תקופות תרבות. אז הוא תוחם לנו את הזמן ואת ההיסטוריה הרוחנית האנושית שאנחנו יכולים להסתכל אחורה וללמוד אותה.
מקור 4 – עמוד 54
"כעת עלינו לתפוס את מהותו של שלב התקדשות מסוים. נתאר לעצמנו את האדם שהצליח להגיע לאותו שלב התקדשות.. כשהוא עומד כאילו על פיסגה ומשקיף מטה. מה הוא יכול לראות מעל פסגה ראשונה זו של התקדשות ? כאן הוא רואה ברוח בישותו הפנימית את כל מה שהתרחש מאז נחרבה אטלנטיס הקדומה במבול האטלנטי והאדם הפוסט אטלנטי נכנס לקיום. הוא רואה כיצד עוקבים מחזורי התרבות זה אחר זה עד לנקודת הזמן שבה תעבור גם תקופתנו חורבן כדי להעפיל לתקופה חדשה. בגלל מי המבול האטלנטי נחרבה אטלנטיס הקדומה. בגלל מה שאנחנו מכנים "מלחמת הכל בכל", בגלל התפתחויות בלתי מוסריות הרסניות תגיע תקופתנו לכיליונה."
אז זה מרחב הזמן בין המבול האטלנטי לבין מלחמת כל בכל, כל שבע תקופות התרבות שלנו מתרחשות בין צירי הזמן האלה.
שיתוף מצגת (ישלח בסוף הקורס)
המתקדש עולה בנקודת המבט שלו ויכול לראות את מה שהיה ואת מה שיהיה. אמרנו שחזון יוחנן הוא גם התקדשות לעתיד, לאן אני הולך – ״דע מאין באת ולאן אתה הולך״.
שבע הקהילות הן 7 האיגרות. כל קהילה היא למעשה איגרת שמופיעה בחזון יוחנן.
כל תקופה מגיעה עם איגרת, זאת אומרת שתהיה איגרת גם לתקופות שאמורות להגיע.
אמרנו שחשוב ללמוד ולהכיר את העבר, צריך לדעת מאין באתי ולאן אני הולך, ופה זה לא גורף. לימוד העבר הוא לימוד מתוך נקודת ראות של האימפולס הרוחני שאנחנו נמצאים בתוכו ואיך לימוד העבר ישרת או אמור לשרת את השלב שאנו נמצאים בו.
אנחנו חייבים להכיר את הזמן שאנו שייכים לו, חייבים להכיר את היותי בן התקופה. ההכרה הזו תיבנה על החוליות שקדמו לי.
השאלה היא – איזה חוליות שרירות וקיימות אני צריך ללמוד מהעבר.
אציג את הדברים מתוך הטקסט ונדבר על זה קצת.
מקור 5
"את מה שמתפתח איפה מתקופה לתקופה בתרבות הפוסט אטלנטית מציב לפנינו מחבר האפוקליפסה באורח כזה שהוא מדבר על קהילות קטנות, וקהילות קטנות אלו המתחלקות במרחב על פני האדמה החיצונית הופכות למייצגות של תקופות התרבות הללו.. כך יש לנו בכל אחת מן האגרות הללו ביטוי לנציג אחת משבע תקופות התרבות הפוסט אטלנטיות. בכל אגרת נאמר: כאלה וכאלה הנכם! צד זה ואחר של ישותכם תואם את מה שקיים במשמעות הכריסטיאניות, וצד זה שונה. כך אומר מחבר האפוקליפסה לכל אחת מקופות התרבות הללו: מה יכול להישאר כמו שהוא ומה אינו כשורה ודבר אחר צריך לבוא במקומו " (עמוד 63 )
אז מה הוא אומר על העבר כאן, מה הבנתם?
משתתפת: יש כאן משהו שהוא אומר שחלק נשאר וחלק צריך לא להיות, חלק נשאר וחלק צריך להתקדם ולהשאיר את זה מאחור.
יפה: האיגרות שמתוארות כאן, מחבר האפוקליפסה פונה לכל קהילה כלומר לכל תקופת תרבות מסויימת, ואומר לה כאלה וכאלה הנכם, צד זה ואחר תואם את מה שקיים במשמעות הכריסטיאניות ובמשמעות הרוחנית, במשמעות לאן אתה אמור ללכת ולאן האנושות אמורה ללכת. חלק ממה שפעולתם בעולם מתאים לכיוון הזה שהאנושות אמורה ללכת, וחלק אחר שונה. מה יכול להישאר כמו שהוא ומה אינו קשורה ומשהו אחר אמור לבוא במקומו.
לגבי כל קהילה כלומר לגבי כל תקופת תרבות, תיבדק השאלה מה בתקופת התרבות המסוימת הזו התאים לאימפולס הגדול שאליו האנושות כולה הולכת. יש כיוון שהאנושות הולכת אליו.
מה מתוך הכיוון שאליו הולכת האנושות מתאים לשרת את האימפולס ומה כבר איננו מתאים?
האבולוציה היא לא ׳עולם ישן עד היסוד נחריבה׳, האבולוציה היא מה בשלב הזה יכול לתמוך את הצמחת השלב הבא בכיוון הנכון?
השאלה הביוגרפית המרתקת שעולה מתוך הדבר הזה היא כזו –
האם אני יכול/ה לזהות מה בי יכול להישאר כמו שהוא ולעבור הלאה למען השלב הבא, ומה אינו קשורה ודבר אחר צריך לבוא במקומו?
איזו איכות שיש בי וניתנה לי יכולה לשרת את ה׳לאן אני הולך׳? ואיזו איכות או תכונה מסויימת שאני מזהה בי, מבנה נפשי מסויים, חייבים לפנות את מקומם למען השלב הבא?
השלב הזה שראינו בהתחלה שאנו חייבים להכיר את תקופות התרבות שקדמו לנו, בעצם אנו אמורים להכיר מה נבט משם שהיה חוליה באימפולס של האנושות.
מה הסכנה בעבר? להחזיר עטרה ליושנה, לחדש ימינו כקדם וכו׳ –
הסכנה היא לאמץ את העבר ולהקפיא את הזמן וההתפתחות לשקוע בנוסטלגיה.
זה לוציפר שאומר ׳פעם היה טוב׳ שמקדש את העבר ללא התפתחות והתקדמות. אנחנו נדרשים ללמוד מה היה שם, כמו ילד, אני צריכה לדעת מה נכון לו לקחת כשהוא נמצא בכיתה א ועל מה הוא חייב לוותר? הוא חייב לקחת איתו את ידע הכתב וחייב להפסיק את הרצון לשחק בכדור כל הזמן.
נחזור לשאלה – מה כבר לא מתאים ולא משרת אותי יותר?
משתתפת: עלתה לי דוגמא עוד מאינקרנציה שאני ככה. ההרבה פוגשת את הכומר שהייתי או איש דת ואני רואה את האיכויות והשליחות כמו המקום של קהילה, לראות בעיניים קהילתיות שזה משהו שהבאתי מחיים קודמים, ואת המוסר הישן והדוגמתי והמקבע שממנו צריך להיפרד.
יפה: מקסים. המוסר הזה יפנה את מקומו למוסר החדש, המוסר של החירות.
משתתפת: אני מרגישה שכמעט כל בוקר יש משהו שאני צריכה לוותר על מה דברתי ממנו אתמול ואני הולכת לקראתו מחר. אני מרגישה שאני לומדת לא לקחת איתי שום מטען בתור משהו קבוע אז אני מרגישה שאני כל הזמן נדרשת לשאלה חדשה, אני מרגישה שכל עוד אני לא מוותרת על מה שהיה אתמול אז החדש לא יכול לבוא.
יפה: האם את מזהה מה יש בך שיכול לשרת את השלב הבא?
משתתפת: כן. אני מזהה את יכולת ההתמדה שלי. אז עולה לי השאלה כל פעם ׳אבל במה אני מתמידה?׳ לקחת את יכולת ההתמדה אבל לא את הדברים שאני רגילה להתמיד בהם. זו שאלה דינמית כל הזמן.
יפה: זו באמת שאלה דינמית, כי ההטעיה יכולה להיות מאד גדולה.
משתתפת: לי עלתה תמונה שיש משהו באישיות שלי מאד ריכוזי, של מרכז, ואני חושבת שאני באה מאיזו תמונה שההיקף משרת את המרכז הזה, והיום אני מתקרבת למרכז, אני עושה דרך למרכז. תמונת המרכז שלי עוד נוכחת אבל הקרינה השתנתה. זה היה מרכז שלקח והיום זה מרכז שנותן.
יפה: זה שינוי מוסרי במובן של המוסר הקוסמי ביחסים ביני לבין העולם. תודה.
אז אולי נסיים ונאמר לגבי השיעורים הבאים.
נתחיל לגעת באיגרות אבל נחזור ללמוד על תקופות התרבות באופן שהוא מאיר אותן בספר האפוקליפסה. זה יהיה הקריטריון – מה בתקופת התרבות היה בסדר והיה צריך להמשיך הלאה ומה לא. בכל איגרת הוא ידבר אל הקהילה המסוימת ויראה לנו איפה היתה הטעות ואיפה פעלו נכון.
נקרא גם מתוך הטקסטים עצמם מתוך חזון יוחנן.
אני ממליצה לקרוא את פרק 2 עד סופו, ומעמוד 42 עד 44 יש הרחבה של נושא הגוף האסטרלי והאתרי. למעשה התחלנו את פרק 3 ובתוכו ננוע קדימה ואחורה.
תודה רבה.