09.02.2022
לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן
תמלול השיעור:
ערב טוב לכולם.
אנחנו הולכים ומעמיקים בתוך האפוקליפסה. מעמיקים הכוונה שאנחנו יותר ויותר ניגע בטקסטים המקוריים של חזון יוחנן ונלמד בעזרת שטיינר להתמודד עם השפה הנבואית, ציורית אימגינטיבית שם, ונצלח את זה בעזרת השם כי זה באמת מאד מורכב.
נעשה חזרה על עיקרי המפגש הקודם כדי שנוכל לעבור לשיעור הנוכחי כי זה באמת מאד מורכב.
למדנו על ארבעת תהליכי ההתקדשות מהשלב הארצי עד השלב הגבוה וראינו איך זה מופיע בשפה של חזון יוחנן.
רואים כאן את תהליכי ההתקדשות בהתאמה לאופן בו זה מופיע בחזון יוחנן – לשלב הראשון שאנחנו מכירים אותו בתור קאטרזיס – מופיע בתור 7 האיגרות שהן מקבילות ל- 7 התקופות.
השלב השני – האימגינציה – הארה – בתור שבעת החותמות – התמונות .
השלב השלישי – אינספירציה – הצליל – מופיע בתור שבעת השופרות.
השלב הגבוה שאנחנו עומדים כמעט פנים אל פנים מול פעולתם הישויות הרוחיות, ידיעת הדבר – להיות בתוך הדבר זהו הרצון הקוסמי האינטואיציה – מופיע בתור 7 קערות החימה וכשנגיע לשם נבין מדוע אלו שבע קערות החימה.
אחת הנקודות שראינו כאן זה בתהליך החניכה האדם צריך להכיר את ההיסטוריה של האנושות. דיברנו על מימד של הכרת הזמן והידיעה שכל אחד מאיתנו הוא חוליה בשרשרת. דיברנו על מימד הזמן והמרחב הסוציאלי שאנחנו חייבים להכיר – להכיר את ההיסטוריה האנושית לא בידע האקדמי כמובן אלא להכיר את האבולוציה של התודעה. במובן מסוים זה להכיר אותי – אם אנחנו אדם קוסמי אז כל אחד מאיתנו עבר דרך כל התקופות. משהו מכל התקופות יש בנו כי אנחנו חלק מהמסע שהאנושות כולה עוברת.
הדבר המשמעותי זה להכיר את תקופות התרבות בהתאם לאימפולס הגדול של משימת האדמה, ובתוך כל תקופה מה אני מהווה ולמה נועדתי בתקופתי? כל אחד בתקופתו.
עובד דיברנו שמרחב. הזמן עליו מדובר זה בין המבול האטלנטי אחרי שאטלנטיס טבעה ועד מלחמת הכל בכל – האפוקליפסה- שתתרחש בסוף התקופה השביעית לפי הפלנטה הבאה.
מקווה שנספיק לעסוק היום בהודו ובקהילת אפסוס – האיגרת הראשונה. אנחנו בתקופה החמישית ולפנינו עוד שתי תקופות ומלחמת הכל בכל עד לפלנטה הבאה.
שאלות?
משתתף: היתה לי מחשבה/הארה השבוע אולי הפסיכולוגיה של המאה ה20 פרויד וכו הביאו התבוננות מעמיקה על האדם אבל היה חסר המימד האבולוציוני וזה הסביר לי איפה אנחנו עומדים על ציר הזמן של האנושות. החשיבות של זה בתהליך ההתקדשות – מה שהסברת בפעם שעברה.
יפה: בהתייחס לדברים שלך אני חושבת שהם מצביעים על כיוון האנושות אבל זה ציר לינארי, אין את הגרף הזה שאנחנו מדברים עליו – לצאת מעולם הרוח ולחזור מכיוון אחר – הם מצביעים על התקדמות אבל היא בכיוון אחד בלבד בלי לראות את הקשר לאן האדם אמור להגיע. את המקור הרוחני – אנחנו תמיד מדברים על פרבולה והם מדברים על גרף ליניארי. נקודה מעניינת תודה.
ההסמכות באבולוציה היא בעיקר על דארווין, מוצא המינים.
עכשיו למעשה אנחנו מתחילים את ההרצאה השלישית בספר.
בתוך ההרצאה הזו יש התייחסות לשבע תקופות התרבות ואח״כ הוא מתייחס לאיגרות ולכן ננוע קדימה ואחורה – נסתכל על תקופה ואז נסתכל על איגרת.
משתתפת: אני הגעתי לקטע בסוף ההרצאה השניה שאיבדתי לגמרי את הצפון עם שבעה מחזורי שבתאי, לילות ימים, 12 עידנים – כל מיני מספרים, אז דילגתי על זה – זה חשוב?
יפה: אני אמרתי שבסוף ההרצאה השניה הוא נותן בדחיסות הרבה מאד אינפורמציה שקשורה לאפוקליפסה, לחזון, אז קשה להבין את זה בתמציתיות שהוא מביא את זה כאן. אם נספיק את זה השנה, את כל האפוקליפסה, אז נביא את זה גם.
ללמוד את תקופות התרבות, את ההיסטוריה האנושית, כמו שאנחנו מתבקשים כאן – אנחנו אמורים לקרוא וללמוד, אבל המתקדשים הגיעו לרמה כזו שהם יכלו לראות בראיה רוחית את התקופות – אלה שעברו ואלה שיבואו. היכולת לראות, לדעת ולהכיר את מהות התקופות היא שלב בהתקדשות, זה אומר שגם אנחנו בבוא היום, אם נגיע לכאלה שלבי התקדשות גבוהים, נוכל להיות מעבר למרחב של הזמן הארצי, אבל כיום אנחנו כבני אדם יכולים רק ללמוד את זה. המתקדש עצמו יכול היה לראות בעיני רוחו את מה ש/קדם לו ואת מה שיבוא.
בעמוד 53-54 אומר שטיינר – שאנחנו צריכים לתפוס את השלב הזה בהתקדשות- היכולת לראות מה קדם ומה יהיה, ואנחנו רק אמורים להתאמן על זה, ואחרי שאנחנו מבינים ולומדים את השלב הזה של ההתקדשות, נשאלת השאלה ששטיינר שואל בעמוד 54 – מה הוא יכול לראות? המתקדש שמגיע שלב הזה הוא כמו אדם שעומד על פיסגה ויכול לראות מולו את כל התקופות נפרשות לפניו – מה הכוונה ׳רואה את התקופות׳?
שטיינר שואל וגם עונה – שמה שהמתקדש רואה כשהוא עולה בדרגה הזו – את התוצאות של פעילות בני האדם בתקופות האלה, הכל מתוך התייחסות לאימפולס של משימת האדמה. כלומר ממש לראות איך פעלו האנשים ומה היה הפרי של פעילותם בכל תקופה נדונה. אז זה לא היסטוריה כמו שאנו מכירים אלא היסטוריה רוחנית – מה היו התוצאות, מה עשו בני האדם בכל תקופה ותקופה.
ביהדות יש מקבילה לדבר הזה שהמתקדש יכול לראות מעבר לנקודת זמנו וזה נקרא ״לראות מסוף העולם ועד סופו״ היכולת הזו שניתנה למתקדשים, נביאים, נקראת לראות מסוף העולם ועד סופו – היכולת הזו ניתנה למעטים.
טקסט 1
"ויאמר אלקים יהי אור וגו', זה הוא האור שברא הקב"ה בתחלה, והוא אור העינים, והוא האור שהראה הקב"ה לאדם הראשון, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר עליו מה רב טובך וגו', והוא האור שהראה הקב"ה למשה … ושמש עם האור כל ימיו ולא יכלו בני ישראל לגשת אליו עד שנתן מסוה על פניו, כמו שכתוב ויראו מגשת אליו וגו', והוא נתעטף בהאור כמו בטלית, זה שאמר עוטה אור כשלמה וגו'."
גם פה אנחנו רואים שהיכולת לראות מעבר לזמן זה שלב בהתקדשות, ועל משה נאמר שהוא היה כל כך מואר שאנשים לא יכלו לגשת אליו, הוא היה צריך להתעטף כדי שיהיה אפשר לדבר איתו.
אנחנו מדברים על השלב הזה בהתקדשות על היכולת לראות את התוצאות של מעשי בני האדם.
איך זה מקביל לביוגרפיה שלנו?
משתתף: התוצאות של ההתגשמות שלנו היא מההתגשמות הקודמת.
יפה: נכון, אפילו בתוך העבודה הנוכחית אנחנו יכולים להסתכל אחורה על השביעונים שלנו ולראות את המעשים או את התוצאות של מעשינו בהתאם לקרמה שלנו ובהתאם למעשים שלנו וכמובן בהתבוננות יותר עמוקה לראות את התוצאות של מעשינו בחיים הקודמים.
משתתפת: אני חושבת גם על סיפור הלידה וגיל 5 כשאנחנו יודעים לנתח אותם אז אנחנו ממש כמו קפסולה מאינקרנציות קודמות ועד האינטרנציות הבאות.
יפה: נכון. ואולי בקשר למה שנאמר ע״י המשתתף הקודם על הפסיכולוגים – בחקירה שלנו אנחנו רוצים לראות את הפירות הרוחניים – פירות העבודה שלנו לשם התפתחות רוחנית ולא רק לחפש ׳מי אשם׳ מהפן הפסיכולוגי, אנחנו לא יכולים לחלץ את עצמנו.
משתתפת: אפשר להגיד באמת על המבט של המתקדש שמה שהוא רואה כשהוא מסתכל אחורה – על הסוף שהוא בעצם התחלה – הוא רואה שם את המעשה האנושות תומכי האבולוציה, מעשים שיוצרים את האבולוציה, וזה בדיוק מה שקורה לאדם לאחר המוות. זאת אומרת מה שנשאר הוא יכול לזהות את עצמו בדיוק דרך השארית הזו שלו – מה שנשאר זה המעשים שלי יוצרי/תומכי האבולוציה אז כנראה שזה מה שאפשר לראות.
יפה: כן, זה מאד יפה.
אבל זה בדיוק מה שנראה שקורה באיגרות – כשמסתכלים על כל איגרת אז רואים את התקופה, ונראה שבכל תקופה הוא יראה לנו מה עשינו נכון בהתאם לפירות שפעלנו מתוך האימפולס ומה לא היה נכון. אז להסתכל מה שנשאר מהאבולוציה ולקחת את זה הלאה – מה נשאר מהתקופה ההודית ומה נשאר מהתקופה הפרסית וכן הלאה וכן הלאה, ואיפה טעינו וזה לא היה בהלימה לאימפולס.
כל האיגרות בנויות באופן הזה בקו הזה שהזכרת עכשיו.
אנחנו מתחילים עם התקופה הראשונה – הודו הקדומה, מדברים על תקופה זו הרבה.
בספר של שטיינר הקטע על הודו מופיע בעמוד 56-57, אנחנו לא נקרא עכשיו משם אלא מהספר ׳שבע תקופות התרבות׳ טקסט של אדריאנה קוליאס ואחרי כן נקרא את האיגרת, אבל אתם מתבקשים לקרוא בספר לקראת השיעור הבא.
את הידע הזה נשמור חי בשביל להבין את האיגרת, מה אומר החוזה על כל תקופה בהתאם למה שאנחנו קוראים עכשיו.
טקסט 2
מאפייני התקופה: המציאות מול המאיה – בעיני התרבות ההודית הקדומה
"המונח 'הודו הקדומה' מתייחס כאן לזמן שאיננו קיים כיום ברשומותיהם של בני אדם. כיום, האנשים הידועים כיום לכול כהודים, שייכים לשלב של אבולוציה היסטורית שהתפתחה הרבה לאחר מכן. אין הכוונה לומר שבאותה התקופה לא היו ציביליזציות אחרות, אלא רק שהתקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה של האדמה היתה הזמן שבו הציביליזציה המתוארת כאן כהודית הייתה השולטת.
התקופה ההודית הקדומה אשר התקיימה בעידן מזל סרטן מסמלת את סיומו של עולם ישן ותחילתו של עולם חדש. שבעת הרישים הקדושים, המנהיגים הגדולים של העם ההודי, היו אבותיהם של האטלנטיים הקדומים שהיגרו מהיבשת לפני שקיעתה. הם הביאו עימם זיכרון של ראיה רוחית עתיקה ועדיין יכלו לתקשר עם העולם הרוחי. המצב היה כזה שבאותו זמן אם אדם רצה לעבוד בעולם היומיומי, הוא עבד עם האיברים של חושיו הפיזיים, אבל אם הוא רצה להשיג ידע היה עליו לחדור למצב אחר של תודעה, מצב של תודעה המושג דרך האיברים של הגוף האתרי. דרך הגוף האתרי שלו ההודי הקדום היה יכול לחוות את העולם הרוחי באותו האופן שבו הוא היה יכול לחוות את העולם הפיזי באמצעות הגוף הפיזי שלו. זה נתן לו הרגשה של 'אחדות' רוחנית עם ישויות גבוהות, מצב שדמה למצב ה'אחדות' של העידן הארצי הראשון ושל המצב הפלנטרי הראשון. רוח זו של 'אחדות' הסתכמה על ידי ההודי כ-ברהמה. ההודי חש שהעולם שהוא היה יכול לראות על-ידי האיברים האתריים שלו באחדותו, היה ביתו הבראשיתי. בניגוד לכך העולם הפיזי היה להודי הקדום מצג שווא של תפיסתו, כאשליה. זה הוביל לשיטה של מאיה. לאדם ההודי לא היה עניין בארץ חוץ מאשר היותה מעטה (מאיה) של העל-חושי, והוא ביקש לשחרר עצמו מכבליה.
.. זו הייתה תחילתה של נסיגת הרוח מהאנושות, נסיגה אשר הייתה הכרחית כדי שהישות האנושית תוכל לפתח אמצעי לרומם את עצמה לאלים באמצעות מאמציה העצמיים" (אדריאנה קוליאס / שבע תקופות התרבות )
עמוד 56 שטיינר
"זוהי גדולתה ועצמתה של התרבות הזו שרישומים כתובים כמו הוודות והבהגוודגיטה מהווים רק הד ממנה – שבני האדם חיו בהיזכרות במה שהם עצמם חוו בתקופה האטלנטית… הם כמהו בכל נימיהם להסתכל לאחור, לראות את מה שראו אבותיהם, שאודותיו מסרה החכמה הקדומה"
בכל תקופה היה עם/תרבות מסויימת שהובילו את האימפולס – היו עוד תרבויות אבל מי שהוביל בתקופה הזו היו ההודים, בכל תקופה תרבות/עם אחר הובילו את התקופה המדוברת.
האנושות היתה צריכה להיבנות מחדש אחרי המבול הגדול ואחרי שאטלנטיס טבעה, היו דמויות ישויות רוחיות מאטלנטיס שעברו, לא נתעכב על זה, אבל דמויות הללו הוכשרו שבעת הרישים הגדולים לשלב החדש של האנושות והם נשאו בתוכם את הידע הרוחני של האנושות לפני המבול הגדול – מדברים פה על היזכרות, ההודים של התקופה הקדומה עוד חיו את ההיזכרות של מה שהיה עד לתקופתם, היתה צריכה להיווצר אנושות חדשה.
בכתבים ההודים אוודות בהגוודגיטא נקרא רק כדי לראות איך באמת השתמר כל מה שכתוב כאן בכתבים הדתיים ההודיים.
בהגווד גיטא פירושו שירת האל.
זהו דיאלוג בין האל קרישנה וידידו ארג׳ונה. הסיטואציה היא סיטואציה של קרב, מלחמה וארג׳ונה לא רוצה להילחם כי יפגעו אנשים, ויש שם דיאלוג. האל מלמד אותו תובנות מאד מאד גדולות, שאלות ותשובות על החיים, הנשמה והנצח. נקרא קטע מתוך בהגווד גיטא רק כדי לחוש את הדופק של התרבות ההודית הזו ונמשיך הלאה.
הוא משכנע אותו – מה אתה פוחד להרוג זה רק גוף, לנשמה לא יקרה שום דבר – דיאלוג ממש מרתק.
עכשיו נקרא את האיגרת מתוך האפוקליפסה של חזון יוחנן – איך הוא פונה לקהילה הראשונה שהיא קהילת אפסוס שהיא מקבילה לתקופת התרבות של הודו, וננסה מתוך הקריאה לראות מתוך מה שלמדנו וראינו עכשיו לראות מה אומר הדובר לבני הקהילה.
נקודת המוצא והקריטריונים שלנו צריכים להיות כאלה-
- איך הדובר מציג את עצמו?ֿ
- מה הוא אומר לאנשי הקהילה – מה פעלתם נכון? ומה היה הדבר שקידם את האבולוציה?
- במה שגיתם?
- מה יהיה שכרו של מי שיפעל בהתאם לדבריו של החוזה/נביא/אימפולס?
טקסט 3
חֲזוֹן יוֹחָנָן פֶּרֶק ב
ב אֶל־מַלְאַךְ קְהַל אֶפְסוֹס (1)כְּתֹב כֹּה אָמַר הָאֹחֵז בִּימִינוֹ שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הַמִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שֶׁבַע מְנֹרוֹת הַזָּהָב׃ 2 יָדַעְתִּי אֶת־מַעֲשֶׂיךָ וְאֶת־עֲמָלְךָ וְאֶת־סָבְלֶךָ וַאֲשֶׁר לֹא־תוּכַל שְׂאֵת אֶת־הָרְשָׁעִים וַתִּבְחַן אֶת־הָאֹמְרִים שְׁלִיחִים אֲנַחְנוּ וְאֵינָם וַתִּמְצָאֵם דֹּבְרֵי שָׁקֶר׃ 3 וְאַתָּה נָשָׂאתָ הַרְבֵּה וְיֶשׁ־לְךָ סַבְלָנוּת וּלְמַעַן שְׁמִי לֹא יָעָפְתָּ׃ 4 אַךְ יֶשׁ־לִי עָלֶיךָ כִּי נָטַשְׁתָּ אֶת־אַהֲבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה׃ 5 זָכְרָה אֵפוֹא אֵי־מִזֶּהנָפַלְתָּ וְשׁוּבָה וַעֲשֵׂה כְמַעֲשֶׂיךָ הָרִאשֹׁנִים וְאִם־לֹא הִנְנִי בָא עָלֶיךָ מַהֵר וְהָדַפְתִּי מְנוֹרָתְךָ מִמְּקוֹמָהּ אִם־לֹא תָשׁוּב׃ 6 אֲבָל זֹאת לָךְ אֲשֶׁר שׂנֵא אַתָּה אֶת־מַעֲשֵׂיהַנִּיקְלָסִים אֲשֶׁר שְׂנֵאתִים גַּם־אָנִי׃ 7 מִי אֲשֶׁר־אֹזֶן לוֹ יִשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר הָרוּחַ אֹמֵר לַקְּהִלּוֹת הַמְנַצֵּחַ אֶתֶּן־לוֹ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ גַּן־אֱלֹהִים
על מה הוא משבח אותם ועל מה הוא נוזף בהם?
משתתפת: יש לי שאלה קודם מי זה ״האוחז בימינו שבעת הכוכבים המתהלך בתוך שבע מנורות הזהב״?
יפה: התחלת מהקשה ביותר, בוא נתחיל מהקלים…
״האוחז בימינו שבעת הכוכבים״ – שבעת הכוכבים זה הסימבולי של שבעת המורים, הישות שיכלה לחזות את 7 המורים – 7 הרישים הקדושים, אלה שמלווים את האנושות ומלמדים אותה.
שבע מנורות הזהב – גם שטיינר בטקסטים שלו לא מסביר מי הן שבע מנורות הזהב, אבל אלה הן ישויות רוחיות מאד נעלות ומי שמתגלה שם זה מי שרואה את מי שמלווה את האנושות – המורים הרוחניים הגדולים. ומתוך הסיטואציה של מי שרואה
ונמצאים סביבו המורים הרוחיים הגדולים הוא פונה אל הקהילה ואומר ״ככה עשיתם ואתם בסדר וכך אתם צריכים לתקן״.
משתתפת: מה משמעות של ״אוחז בימינו״?
יפה: אני לא יודעת דווקא אם מדובר על צד ימין שלו אבל לצידו של הדובר עומדים המורים הגדולים של האנושות, כלומר מאיזה סמכות הוא מדבר אותו מלאך? מתוך זה שהוא נמצא בין ישויות רוחיות גבוהות שקשורות לאימפולסים הרוחיים. אז לא נוכל להבין כל תמונה על כל פרטיה אלא רק את המהות שלה ונוכל יותר להבין את התוכן שהוא אומר לקהילות ומה משם היה נכון ומה משם לא היה נכון.
משתתפת: לא מדובר על נוח? הוא הרי המורה של שבעת הרישים?
יפה: בדיוק, כאן מדובר על מנו – המורה הגדול שהוא המכשיר והכין את שבעת המורים בהתאם למה שהביא איתו מידע קודם – הכשרה מאד ארוכה של הגופים האתרים של המתקדשים שלפני אטלנטיס הם עברו למורים הבאים של האנושות. זה היה נוח/מנו שהכשיר את המורים הבאים.
משתתפת: אני מבינה שהוא מדבר שהם לא אוהבים את הרשעים והם יכלו לבחון מי מדבר אמת ומי שקר.
יפה: נכון. השליחים – אלא שבאים לדבר בשם האל – ואתם יכולתם לזהות את השקר.
משתתפת: הוא כועס עליהם שהם נטשו את האהבה הראשונה שלהם.
יפה: נכון, ״יש לי עליך כי נטשת את אהבתך הראשונה אבל זאת לך אשר שנא אתה את מעשה הניקלסים אשר שנאתים גם אני״.
הניקלסים היו כת בתקופה של הודו הקדומה שהעריצו וסגדו לחומר, במובן הזה הם היו יותר קרובים למה שהיה צריך להתפתח אבל הם עשו את זה מוקדם מדי, אז הם באמת שנאו, היה להם נגד הניקלסים, והמלאך אומר ״גם אני״ – זה היה טרם הזמן להעריץ חומר. בהתאם לתקופה התרבות ההודית עשתה נכון – התרחקו ממי שהעריץ את החומר טרם זמנו, חומריות טרם זמנה. אבל הוא כועס עליהם כי נטשו את אהבתם הראשונה.
מהי אהבתם הראשונה?
משתתפת: עולם הרוח?
יפה: להיפך, הם לגמרי היו מחוברים לעולם הרוח, האדמה היתה עבורם מאיה. אראה לכם את זה בטבלה יהיה לנו יותר קל.
לינק לטבלה – האיגרת הראשונה לקהילת אפסוס
מה שהיה בהלימה ולא היה בהלימה לאימפולס –
מזהה את הרשע ומזהה מי שליח האל ומי משקר.
מדברים על ההתמסרות ושנאתם את מעשה הניקלסים – נכון היה לשנוא אותם.
מה היתה הסטייה או סכנת הנפילה?
האהבה הראשונה קשורה לאימפולס של כל פלנטת האדמה.
מה האימפולס של כל פלנטת האדמה?
משתתפת: אהבה.
יפה: זה בסוף התהליך. אבל מבחינת תהליכי רוח וחומר?
משתתפת: לא להתייחס לאדמה כמשהו עויין ואשליה ולא לברוח מזה אלא להתגשם.
יפה: בדיוק. כלומר נקודת המוצא הראשונית על פי האימפולס של כל פלנטת האדמה זה להחדיר את הרוח אל החומר, לגאול את החומר. עד אז היתה מן דיכוטומיה מוחלטת בין רוח לחומר עד כדי סלידה מהחומר – ראינו את זה בדבריו של האל קרישנה לארג׳ונה – שהגוף מתכלה אבל לנשמה לא יקרה כלום – מדבר על ניצחיות הרוח.
אנחנו גם מדברים על נצחיות הרוח אבל גם מדברים על משמעות החומר כמשימה שלנו להכניס את הרוח לתוך החומר, לגאול את החומר, לגאול את החושך ולא להשאיר את החושך כממלכה נפרדת.
במובן הזה הטעות שלכם היתה – ההתכחשות המוחלטת שלכם לחומר וזה היה לא בהלימה למשימת האדמה, ׳עליכם לשוב משם׳ כלומר שימו לב היכן טעיתם.
משתתפת: היתה להודים הקדומים כמיהה לעבר, לפני המבול והשינוי. הכמיהה שלהם היתה לשמר או להקפיא את העבר ולא לתת לזרם הכריסטיאני ובעצם לאבולוציה להתפתח.
יפה: בדיוק.
משתתפת: זה קרה רק בתקופה הבאה הפרסית?
יפה: למה את מתייחסת?
משתתפת: השינוי וההתייחסות לאדמה כשדה התפתחות ולא להתעלם?
יפה: זה ירד בהדרגה. ההתייחסות לאדמה כזירת התפתחות היתה בהדרגה, רק ביוון-רומי אנחנו יכולים לדבר על זה, התקופה הרביעית, זו נקודת ההיפוך.
אנחנו כבר בתקופה היותר מסוכנת שהתהפכו היוצרות. ביוון-רומי זו היתה תקופת האיזון.
משתתפת: אז את אומרת בטבלה היפה שהראת מקודם, שאחד המאפיינים של התקופה שהם בתוך הסטייה הזו?
יפה: כן. אתייחס לדברים – מצד אחד היתה להם כמיהה לעבר, להקפיא את המצב – שתי הפעולות האלה את מי הם מיייצגים?
משתתפת: את הארימן ולוציפר.
יפה: הכמיהה לעבר זה לוציפר וההקפאה היא באמת של הארימן. לקחת את פעילותן של ישויות הנגד האלה ולהכניס אותן שיפעלו באופן הנכון זו המשימה שלנו, איך אדם עובד׳ עם כוחות הנגד כי הכוחות שלהם הם מאד חזקים.
אז ״נטשת את האהבה הראשונה״ – האהבה הראשונה קשורה למשימת האדמה.
נחזור לטבלה – מה הוא מבטיח למי שיפעל נכון?
משתתף: רציתי להוסיף איזו הערה. יש פה משהו מאד עדין כי הוא אומר שלא פעלו באימפולס הנכון וזה כמו עם ילד – האם היו להם בכלל את הכלים לעשות את זה? זה עברנו להסתכל על ילד ולחשוב שהוא יכול להתחיל לעשות עבודה רוחנית? אני מבין את הטעות מצביע עליה.
יפה: כן, זו לא תוכחה פרסונלית הרי. אנחנו מדברים על כך שהמתקדש מסתכל על תקופות התרבות הוא מסתכל על התוצאות – מה אנחנו לוקחים משם ומה לא במובן שאני מסתכל אחורה ומסתכל על עצמי, מה לא היה נכון – זו לא תוכחה אלא כמתבונן וכמתקדש איך אתה יכול להסתכל ולראות.
משתתפת: אני רוצה לומר שהדבר הזה שהמציאות לא חשובה והולכת לרוח זה אמנם התנוון אבל עדיין קיים בהודו – ללכת לאשרם ולחיות שם.
יפה: אז תארי לך איפה הם היו אז – 7000 לפני הספירה.
משתתפת: אני רוצה לשאול מספר דברים. הוא אומר ששנאו את הניקלסים שזו כת מעריצת חומר וגם הוא שנא אותם – זאת אומרת שיש פה תחום גיזרה מאד מאד צר. מצד אחד שונאים את מי שקשור עצמו חזק מדי בחומר ומצד שני הטעות שלכם זו דחיה והתכחשות לחומר ובעצם נאמר באיגרת שמה שהם עשו וידעו להבחין – זו מן ראשית בריאה בין שקר לאמת, בין רשע לטוב – אז מצביע על ראשית תהליך הבריאה כאימון, ומה שאני רוצה אני רק מתבוננת על הגיזרה הזו שהיא כל כך מוגדרת. מצד אחד הדובר אומר שהוא שותף לשנאת הניקלסים שלהם ומצד שני הטעות היא דחיית החומר, והשאלה שלי אם זו טעות שהם דחו את החומר, האם אנחנו פוגשים אותה אח״כ באבולוציה באיזה שהיא תגובת יתר של האנושות? האם לטעות הזו יש חיים? בעצם היא מסיתה את כל האבולוציה? יש לזה משמעות עצומה.
הרי למה כריסטוס היה צריך לרדת לאדמה? לרומם איזו התקשרות של האנושות שהביאה לכליה.
יפה: הוא הופיע על הסף. זו מערכת יחסים מאד עדינה במשימה של פלנטת אדמה בין רוח לחומר. באטלנטיס זה היה אחרת לגמרי. אנחנו צריכים להסתכל על האבולוציה מפרספקטיבות יותר ויותר גדולות – גם של התקופה, גם של הפלנטות וגם של העידנים. זה נכון מאד מה שאת מתארת על מערכת היחסים העדינה הזו בין רוח לחומר שזו
ה-משימה של פלנטת האדמה ולכן אי אפשר במשימה לעשות ׳מוקדם מדי׳ או ׳מאוחר מדי׳ – כמו בחיים.
יש דברים שאתה לא יכול לתת לילד – מוקדם מדי זה יהיה לא נכון ואם מאוחר מדי אז פספסת זה יכול להתקשות. זה בדיוק האיזון שאנחנו שואפים למצוא – אם אנחנו רוצים להוביל את עצמנו או את הילד שלנו למשימה מסוימת אנחנו יודעים בחושים או בלמידה מה יהיה נכון בשלב הזה ומה יהיה טעות אם ניתן לו. הבעיה גדולה של תקופתנו היא אינלקטואליזצית – יתר, זו טעות שאנו משלמים עליה ועוד נשלם עליה. בבוא היום המלאך יבוא וידבר איתנו על כך – יש סטייה חמורה לתוך הכיוון ההפוך, אבל בזמן שהוא מדבר על הניקלסים – זה לא היה נכון, זה היה מוקדם מדי, היה צריך להגיע שלב של הכרת החומר אבל זה היה מוקדם מדי.
משתתפת: איך שזה מתואר אצלך בטבלה זה מתואר יותר סכנה מאשר טעות. הסכנה המאפיינת את התקופה.
יפה: נכון, זו סכנה כי אתה מדלג שלב ולא עובר דרך השלב ההכרחי. האבולוציה היא לא בקפיצות, היא דבר שנובע מדבר ודבר בונה דבר, אז אנחנו לא יכולים לדלג על שלבים או לקצר שלבים.
אנחנו יודעים שמי שבא ליעוץ ומספר שבגיל 21 מחליט ללכת להתבודד אנחנו יודעים שזה לא נכון. היה לנו תלמיד מקסים כזה שמגיל מאד צעיר הגיע לגבהים והיה ביפן והיה מורה וכו ונפל לאדמה קשה – אז אי אפשר להקדים, לדלג או לקצר שלבים.
משתתפת: זה ישר קושר אותנו להתבוננות קרמתית, זאת אומרת מעשים שעשו אז מה הם התוו לעתיד? זה מדהים לראות את זה.
יפה: נכון אנחנו מדברים על הקרמה של העולם, האנושות והאדמה.
אז מה הוא מבטיח למי שיעמוד בזה?
״מי אשר אוזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהילות המנצח אתן לו לאכול מעץ החיים אשר בתוך גן-אלוהים״.
על איזה חיים מדובר?
מי שיפעל בהתאם לאימפולס יזכה בחיי נצח.
יש פה המון סימבולים שלא כולם מפוענחים, אם אמצא יותר אז אביא אותם.
משתפת: זה מעניין כי הוא לא מחזיק את המנורה הוא הולך בין המנורות ואז הוא מזיז את המנורה ממקומה.
יפה: את יודעת איך זה ביה״ס כחותם – מי ששואל עושה את המשימה …
משתתפת: זה בדיוק מה שחשבתי לעשות.
יפה: נשמח לעזרה. מה שאמרתי עכשיו זה לקוח משטיינר בפרק 3, הוא נותן סקירה של התקופות ואח״כ מעט הסברים על האיגרות והמהות שלהם ואתם מוזמנים לקרוא.
משתתפת: יפה הטבלה מדהימה ממש מסדרת את הכל.
יפה: אז נראה עכשיו את האיגרת ואת הטבלה.
שיתוף הטבלה והאיגרת שוב –
חֲזוֹן יוֹחָנָן פֶּרֶק ב
ב אֶל־מַלְאַךְ קְהַל אֶפְסוֹס (1)כְּתֹב כֹּה אָמַר הָאֹחֵז בִּימִינוֹ שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הַמִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שֶׁבַע מְנֹרוֹת הַזָּהָב׃ 2 יָדַעְתִּי אֶת־מַעֲשֶׂיךָ וְאֶת־עֲמָלְךָ וְאֶת־סָבְלֶךָ וַאֲשֶׁר לֹא־תוּכַל שְׂאֵת אֶת־הָרְשָׁעִים וַתִּבְחַן אֶת־הָאֹמְרִים שְׁלִיחִים אֲנַחְנוּ וְאֵינָם וַתִּמְצָאֵם דֹּבְרֵי שָׁקֶר׃ 3 וְאַתָּה נָשָׂאתָ הַרְבֵּה וְיֶשׁ־לְךָ סַבְלָנוּת וּלְמַעַן שְׁמִי לֹא יָעָפְתָּ׃ 4 אַךְ יֶשׁ־לִי עָלֶיךָ כִּי נָטַשְׁתָּ אֶת־אַהֲבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה׃ 5 זָכְרָה אֵפוֹא אֵי־מִזֶּהנָפַלְתָּ וְשׁוּבָה וַעֲשֵׂה כְמַעֲשֶׂיךָ הָרִאשֹׁנִים וְאִם־לֹא הִנְנִי בָא עָלֶיךָ מַהֵר וְהָדַפְתִּי מְנוֹרָתְךָ מִמְּקוֹמָהּ אִם־לֹא תָשׁוּב׃ 6 אֲבָל זֹאת לָךְ אֲשֶׁר שׂנֵא אַתָּה אֶת־מַעֲשֵׂיהַנִּיקְלָסִים אֲשֶׁר שְׂנֵאתִים גַּם־אָנִי׃ 7 מִי אֲשֶׁר־אֹזֶן לוֹ יִשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר הָרוּחַ אֹמֵר לַקְּהִלּוֹת הַמְנַצֵּחַ אֶתֶּן־לוֹ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ גַּן־אֱלֹהִים
המשימה שלנו היא לשמוע את מה שהרוח אומר ואז נוכל לאכול מעץ החיים בתוך גן העדן.
וכמובן לא עסקנו בשאלה הביוגרפית אבל זו שאלה גם לנו – בכל אחד מאיתנו יש משהו מהתקופה ההודית – מה היחס שלי לחומר? עד כמה אני בזה לחומר? מתרחקת מהחומר? אמביוולנטית לחומר? מעדיפה את הרוח? אני בגעגוע לרוח ומרגישה שהבית שלי שם?
מה היחסים שלי אל החומר?
איזה ״הודי קטן״ שוכן בי עדיין מאותה תקופה ומה היא הסכנה שאולי אני לא בהלימה לאימפולס של התקופה.
אתם מוזמנים לקרוא את התקופה השלישית ולנוע בין האיגרות.
משתתפת: רציתי להגיד שהאופן בו הגדרת וניסחת את הסכנה, הרגשתי שאצלי זה ממש מפורר לעפר את המקום הלוציפרי הזה- כאילו לוציפר לא יכול לעמוד במילים המנוסחות כאן, זה ממש מדהים. חזק מאד, תודה.
משתתפת: אני רוצה להתייחס למה שנאמר בעניין המנורה – יש לי איזו מחשבה גם בהקשר למה ששטיינר כותב וגם לאופן שזה מנוסח באיגרת – שהמנורה עם שבעת הקנים, מעבר לזה שזה סימבולי, כמייצגת את תקופות התרבות – זה בעצם המקודשים קושרים את תמונת כל תקופות התרבות ופה למעשה הוא מדבר על המעבר הנדרש לעשות מתקופה אחת לשניה ולכן הוא הולך בין המנורות.
משתתפת: גם לי נראה שזה התקופות ואם אתה מזיז את המנורה שלך אז לא עשית את המשימה שלך.
יפה: אני שמחה על הדיון הזה כי אנחנו מעלים פה ביחד את הדברים. בספר על ההיררכיות ופועלן בעולם הפיזי יש תיאור ממש יפה על שבעת הרישים והגופים – כדאי לקרוא את זה – איך נבנו הגופים של המתקדשים ואי הגופים האתרים עברו לתוך המתקדשים.
משתתפת: אם אני לא טועה גם בבראשית היו 7 ישויות, המנורה כמו הישויות שזוהרות בתוכנו.
יפה: כן, על המנורה במקדש, דיברנו על זה בפרשת השבוע.
אז תודה רבה לכם.