28.12.2021

לצפייה בוידאו של השיעור לחצו כאן

תמלול השיעור:

ערב טוב ושלום לכולם, אנחנו ממשיכים עם הספר, כמו שאמרתי בתחילת המפגשים הספר הזה דורש מאיתנו ללכת עקב בצד אגודל. גם ידע שאנחנו כביכול רכשנו לגבי גופים וכו׳, תמיד יש כאן עוד הבהרה ודיוק וזה נבנה נדבך על נדבך ואנחנו נצעד לאט לאורך הפרקים. תוכן הפרקים נעשה יותר ויותר מורכב מבחינת הנושאים שבהם נעסוק ומבחינת הקשר בין התכנים בהם הוא עוסק לבין החזון עצמו ממש.

הייתי רוצה שנפתח בהרצאה הראשונה. היא נפתחת בטקסט שבשבילי הוא כמו מדיטציה, ואז נמשיך.

מקור 1

עמוד 26 פיסקה ראשונה שורה 5 לפני הסוף:

"מה הם חיים אנתרופוסופיים מהותיים? אותם אנו מבינים כראוי רק כאשר לימוד מדע הרוח אינו מהווה בעבורנו עיסוק תיאורטי בלבד, אלא דבר המחדיר רוחיות לחיינו, שמלהיב ומרומם אותם עד למעמקי הנפש, הקושר אותנו בקשרים הדוקים עם זולתנו ועם העולם כולו.

..לגבי מי שמכניס את האנתרופוסופיה לחייו, מהווה למעשה העולם על כל אשר בו, במידה הולכת וגדלה, ביטוי פיסיונומי של המהויות הרוחיות אלוהיות. וכאשר יתבונן סביבו … יהיה לו הדבר כאילו חדר מתווי פניו של אדם אל הלב, אל הנפש שלו. ביחס לכל מה שמופיע בפניו באופן חיצוני בהרים ובסלעים, במעטה הצומח של האדמה, בבעלי החיים ובבני האדם, במה שמופיע לעומתו בכל העולם הסובב אותו, בכל עיסוקיו של האדם, יהיה הדבר.., כמו היו אלה פנים של הוויית קיום שביסודה קיום אלוהי רוחי, ומכל דרך ההתבוננות הזו יפרצו בשבילו חיים חדשים, וכל אשר ישאף לקחת על עצמו לעשות יצית סוג אחר, אצילי של התלהבות "

ברוח הדברים הללו יש לגשת להבנת התכנים של חזון יוחנן ולכל התכנים האזוטריים.

אז רק להזכיר, את השיעור הקודם סיימנו בשאלה – מה בעצם קרה באבולוציה של התודעה של האנושות מאז האירוע של ישוע כריסטוס. בואו והופעתו על פני האדמה ציינה נקודת מפנה בתודעה האנושית ובאימפולס שאליו האנושות הולכת וציינו מספר הבדלים או כמה השתנויות שחלו מאז בואו והלאה, אתם זוכרים מה השתנה מאז בואו?

משתתפת: האני ירד.

יפה: נכון, אני אזכיר, מה שהשתנה זה אופן ההתקדשות –

הנקודה הראשונה – עד לתקופתו ההתקדשות היתה צריכה להיעשות הרחק מהחיים, להתבודד מהמגע הפיזי עם עולם החושים כדי שלא יפעל עלינו. ומאז האירוע הזה החניכה שלנו מתרחשת בתוך החיים עצמם.

הנקודה השניה – שיש למורה ,ולא רק לידע שהוא מביא, האיש שהוא היה יש לו משמעות מאד גדולה כמורה, כחונך. לא רק מבחינת ההלימה בין האדם לתורה שהוא מלמד אלא יש נקודה שפחות הדגשנו אותה בפעם הקודמת, שהמורה עצמו עובר סוג של סבל או מצבים מאד מאד קשים ודרך מצבים קשים אלו והסבל הוא לומד להכיר את האנושות.

זאת אומרת אם אנחנו מתייחסים למשפט ׳כל שאנושי לא זר לי׳ המורה על בשרו ידע שהקושי האנושי לא זר לו. המורה עצמו היה זירה להתנסות האנושית באשר היא, זה כבר לא היה איזה נתק.

אפשר לראות את זה גם אצלנו, מורים מאד גדולים שלקחו כביכול איזשהו סבל שהכשיר אותם להכיר ולדעת את הסבל של כל מי שבא אליהם. המורה הזה, הדמות הזו שירדה אל האדמה מגבהי הרוח למדה את הסבל של מה זה להיות אנוש.

אז במובן מסוים גם אנחנו כיועצים, מורים ומדריכים למי שזקוק לעצתנו ועזרתנו לראות שהסבל שאנחנו עוברים הם הכשרה להתרחבות בה נוכל להכיר את האדם, את סבלו ולדעת מאין הוא בא. התלמיד שבא יודע שמה שהוא מדבר עליו המורה יודע על מה הוא מדבר.

משתתפת: אולי רצית להגיד את זה – אופן ההתקדשות מתוך רצון.

יפה: ההתקדשות לעבר ולעתיד?

משתתפת: כן ושלעתיד אם זה היה בלתי אמצעי לפני כן אז היום זו צריכה להיות התקדשות מתוך רצון ואז הכוונה – אני אכוון את עצמי והאנושות לעתיד דרך רצון ולא דרך קבלה ישירה.

יפה: אוקי תודה רבה, אני אחזור על הנקודה הזו.

ההתקדשות זה שיש לי כלים לפענח את מה שהוא מעבר לחושים ולנגלה, שההתקדשות עד אז אפשרה למתקדש להכיר את מה שהיה עד לתקופתו, להכיר את עולמות הרוח עד לתקופתו, ומהתקופות של ישוע כריסטוס ניתנו כלים לפענח לאן העולם הולך, לאן האימפולס רוצה שנגיע ובהתאם לזה נוכל לפעול ולהפעיל את כוחות הרצון.

׳האני׳ כבר חדר את האדם, הוא כבר לא נמצא בהיקף, הוא חודר – זה בתהליך – זה איבר שחודר לאט, אבל אנחנו פועלים מתוך המרכז הרוחני שלנו.

נקודה נוספת שלא התעכבנו עליה והייתי רוצה שנזכיר אותה עכשיו והיא קשורה לנקודה הקודמת – כניסת ה׳אני׳ הרוחי שבאדם ולהפיכתו אינדיווידואל שמכיר בצלם אלוהים שבו, היא גם האפשרות להכיר את האינדיווידואל של האחר וצלם אלוהים של האחר.

אם אנחנו הולכים ומשתיתים את היחסים על ההכרה הרוחנית העצומה הזו, שבאשר אני אני ובאשר אתה אתה שנינו יש בנו את צלם אלוהים, מה שילך וישתנה לאט לאט זה המשמעות והתפקיד בין קשרי הדם. כלומר מאותה תקופה כל עניין של תפקיד קשרי הדם הולך ונחלש, היה לזה תפקיד באנושות ואנחנו לא ניכנס לזה עכשיו, כשמדברים על קשרי דם מדברים על מעגלים הולכים ומתרחבים מהמעגל הראשוני של המשפחה אל המשפחה המורחבת אל השבט אל העם וכו – כל מה שקושר אותי בזהות למעגלים שאני מכיר ולזהות קשרי הדם והיה תפקיד לקשרי הדם או על ההבחנה בין דם לדם שלא יתערבב אבל מאז האימפולס הזה שחדר, לאט לאט קשרי הדם יתחילו להתרופף. הם לא יהיו המניע הראשוני לקשר שלי העם האחר אנחנו יכולים כבר לראות את זה מתרחש בעולם, הקשר שלי עם האחר יצטרך להתבסס על הרוח, על העובדה שאתה צלם אלוהים יש בך.

זה המסע אולי הגדול ביותר שאנחנו אמורים לעבור בהשתנות שלנו ביחסים ביננו לבין האחר.

משתתפת: אני יכולה לראות את הניצנים שאת מדברת, יש לי חבר שהוא גרוש כבר שנים ובלי ילדים והוא הכיר מישהי שהיתה בחודש 9 עם תאומים והיום הוא אבא לתאומים- זה לא "קשר דם" אבל זה לגמרי שם, אז אפשר לראות את הניצנים שאת מדברת בסוגי המשפחה השונים.

יפה: נכון, ההרכבים המשפחתיים משתנים ועוד מעט נציג שאלות שיאפשרו לדון בעניין זה.

מקור 2

עמוד 21 פיסקה ראשונה

"ככל שיהפוך האדם אינדיבידואלי יותר, כך יהפוך יותר לנושא האהבה. במקום בו כובל הדם את בני האדם יחדיו, אוהבים בני האדם את מה שהם אמורים לאהוב – משום מונהגים דרך הדם. כשהאם מסגל לעצמו את האיניבידואליות הוא מטפל בניצוץ האלוהי בתוכו ומטפח אותו, ואז חייבים אימפולסי האהבה, גלי האהבה לעבור מאדם לאדם מתוך הלבבות החופשיים. וכך, עם אימפולס חדש זה מעשיר האדם את קשר האהבה הישן הקשור לדם. האהבה פונה במידה הולכת וגוברת לעבר האהבה הרוחית, זו הזורמת מנפש לנפש, אשר לבסוף תקיף את האנושות כולה בקשר משותף של אהבת אחים."

שאלה ביוגרפית בנוגע לקשרי דם – כשאנחנו אומרים קשרי דם הכוונה היא גם לכל המסורת, האמונה, ההרגלים התרבות וכיוב. קשרים שהם בהיבט הגדול קשורים לזהות השבטית שלנו. זהות שבטית היא במעגלים הולכים וגדלים מהגרעין המשפחתי ועד זהות העם.

  1. כולנו כבולים כאמור בקשרי דם. ננסה לחשוב על מצבים שבהם מצאנו את עצמנו פועלים מתוך ההכרח של קשרי דם ואם זה היה תלוי בבחירה חופשית היינו פועלים אחרת ?
  2. מצב אחר- נחשוב על מישהו שקשור אלינו בקשר דם ואשר היה לנו רגש קשה כלפיו – רתיעה, ביקורת, ואולי אפילו שנאה והצלחנו או אנחנו מצליחים לאט לפתח אליו אהבה בזכות היותו בצלם אלוהים?
  3. האם יצא לי ליצור מערכת יחסים עם מישהו שאינו קרוב אלי כלל בקשרי דם – שום זהות משותפת והצליחה להתעורר שם אהבה? איך אני חשה את הכבילות של קשרי הדם, האם אני מצליחה להתגבר על כבילות זו?

משתתפת: יפה יש לי שאלה, הכבילות הזו בשאלות אז מצד אחד יש שם את השאלה ׳איפה אני מרגישה את הכורח של קשר הדם׳ את המקום שהוא לא חופשי ובשאלה השניה את שואלת איפה קשר הדם חייב אותי להישאר בקשר זאת אומרת להתגבר על השינאה והרתיעה שעם אדם בלי קשר דם הייתי פשוט מתרחקת.

יפה: השאלה הראשונה היא יותר ממקום של מחויבויות למשפחה ואנחנו לא חופשיים שם – כולנו מכירים את המקום הזה ׳אם זה היה תלוי בי לא הייתי הולכת׳ ומצד שני יש מצבים שאני לא יכולה שלא לפעול בגלל קשר הדם – אז זו הכבילות משני הצדדים.

השאלה האחרת היא יותר של טרנספורמציה – איפה למרות קשר הדם יש אדם שאני לא יכולה לסבול אותו ויש לי רגשות קשים אליו, הצלחתי לעשות טרנספורמציה.

משתתפת: זו ההבהרה שהייתי צריכה שבעצם היציאה מהכבילות היא טרנספורמציה ולא מתוך כורח.

משתתף: אני יכול להתייחס, המהלך של ה- 10 שנים האחרונות שלי חי בגרמניה וב-20 שנה האחרונות שאני נשוי לאישה לא יהודיה – גרמניה, הביא אותי באופן אינטנסיבי להתעסק עם השאלה הזו, בכריסמס הזה חגגו והלכנו פה למשפחה של אשתי, זה אדם שהוא בעצם גיסי, והיה לי צורך להרגיש איתו משפחתיות, למרות שאנחנו שכנים יש ביננו ריחוק גדול, יותר רחוקים משכנים רגילים בגלל שאנחנו משפחה. באתי עם איזה רעיון למשחק כדי לחמם את החוויה המשפחתית המאד קרה וזה יצר שם חוויה מאד אחרת, משפחתית, אז יש פה קשר דם שאני כאילו רואה שיש בו תמונה משפחתית אחרת ממה שהתרגלתי אליו במשפחה ישראלית חמה. יחד עם זה אין לי פה קשרים עם ישראלים, אני גר פה בתור ישראלי יחיד במרחב מאד גדול וכל האנשים הקרובים אלי הם גרמנים יש אולי גם מעט זרים אבל בגדול הקרמה שלי הובילה אותי לחיות ולהבין אנוש גם בשפה אחרת וגם בקשר דם אחר, אז הנושא הזה קרוב, קראתי פעמים רבות את הטקסט הזה ואת הטקסט על אברהם.

יפה: אתה מחוץ לשבט שלך במובן הרחב של המילה.

משתתף: כן, ומשפט המפתח מאז שהכרתי את מיכאלה זה שמשפחה שלה זה החברים, תמיד הרגישה נורא רחוקה מקשרי הדם שלה והיא את המשפחה שלה יוצרת. זה מאד מאד עצבן אותי, מה זאת אומרת – משפחה זו משפחה זה לא משנה גם אם אני רחוק מאחי, הוא המשפחה שלי! אבל עכשיו אני רואה, גם אם היא חיה בזרות מוחלטת מאחיה ומצד שני עם המון חום והאהבה משפחתיים שאנחנו מפתחים עם חברים.

יפה: תודה רבה על השיתוף.

זה נושא שהאנושות תעבד אותו בתקופות הבאות. לא סתם אומרים ׳דם סמיך ממים׳ גם ההתגברות על זה היא דורשת מאמץ יותר גדול, לפעמים הרבה יותר קל לי לאהוב את הזר מאשר את בן המשפחה. לפעול בתוך הסמיכות הזו של הדם זו טרנספורמציה אדירה של ההשתנות. יש תרבויות שעבורן קשרי הדם הם עמוקים – המושג ׳נקמת דם׳ מתוך המחויבות השבטית שהדם קושר ביננו ואני לא יכול להיות שלם אם יש פגיעה בדם.

אז 3 השאלות הללו ישלחו אליכם וכדאי להסתכל עליהם מתוך  הזוויות שעלו מדבריו של שטיינר.

לאט לאט עכשיו שטיינר יוביל אותנו לתוך התכנים שבהם הוא יעסוק בעומק בהמשך והוא מציב כאן שאלה:

מה קרה במהלך ההיסטוריה האנושית ביחס של בני האדם לאפוקליפסה ובכלל לתכנים איזוטרים ושהאפוקליפסה, שהיא המסמך האניגמטי ביותר, זכה/סבל מאי הבנה הולכת ומתמשכת אפילו סמוך לזמנים בהם היא נכתבה – במאה הראשונה לספירה- סמוך להופעת הכריסטוס ולמרות שאנשים היו קרובים לאירועים ולהתרחשויות, כבר אז הובנה האפוקליפסה לא כראוי וזה הלך והחמיר בתרבויות השונות ובתקופות השונות.

מה היה במסמך הזה בחזון יוחנן שהוא סבל או מהתעלמות או מפרשנות מסולפת?

אז כמובן יכולים לומר שהדבר הראשון שניתן להצביע עליו שמי שלא מתרגל את החשיבה שמבעד לגלוי יש עולם רוחי סמוי, לא יכול לגשת לטקסט כל כך מסתורי אז או שהוא יתעלם מזה או ייחס לזה פרשנויות שונות. ומי שלא מכשיר את עצמו להבנת עולם הנסתר באמצעות המילים גם לא יוכל לגשת.

הייתי רוצה שנתייחס דווקא לאלו שהיו קרובים לנצרות במאה הראשונה לספירה, אלו שעסקו בפנימיות התכנים של הנצרות, גם הם החמיצו את ההבנה של האפוקליפסה ושל התכנים שלה.

 

מקור 3 

עמוד 29-30.

"..כך הופיעה באזוטריקה בתקופה הראשונה לנצרות, ההשקפה שדברים אלה שמתחוללים לגבי התפתחות העולם קודם כל ברוחי… שתהליכים רוחיים טהורים כאלה חייבים להתרחש באורח חיצוני בתוך חיי התרבות החומריים. כך קרה שבה בשעה שמחבר האפוקליפסה הביא בה לידי ביטוי את תוצאות התקדשותו, הבינו אותה האחרים באורח אקזוטרי בלבד ודעתם היתה שהדברים שראה הרוחי הגדול ואשר אודותיהם ידע המתקדש… יתרחשו בהכרח בזמן הקרוב ביותר בחיים החיצוניים הפיסיים המוחשיים…. לכן רווחה הדיעה… כאילו תתרחש ירידתו ושיבתו של כריסטוס ישוע בעננים הפיסיים – ומאחר שהדבר לא התרחש האריכו פשוט את המועד.. וכאשר שוב לא קרה הדבר, נקבעה, כביכול, הארכת זמן חדשה ובו בזמן הורם החזון לרמה סימבולית מסויימת… "

אחת הטעויות הבסיסיות בהבנת הטקסט של יוחנן ואולי גם בקבלה והמדרשים היא לשער או להבין שמה שהתרחש בעולמות הרוח, יתרחש אותו הדבר בפיזי, באופן שהחושים הפיזיים יכולים לקלוט. לא היה ניתן להבין שהדברים יתרחשו לא באופן שהחושים פיזיים יקלטו.

אורח אקזוטרי – ברמת החושים.

יש פה 3 שלבים שאני רוצה שנסתכל עליהם :

הפרשנות האקזוטרית – אם כתוב שישוע יתגלה אז זה חייב להיעשות על פי החושים. לא ידעו להסביר למה זה לא קרה לכן יש הארכת זמן, וכשזה גם לא קרה החזון הורם לרמה סימבולית מסויימת – מה הסכנה בזה? סימבוליזם זה זרם באומנות, בעיקר בשירה, ששם מדובר יותר על החוויה שהמילים יכולות לתת לקורא, יותר מאשר תיאור מוגדר של משהו. העושר של החוויה שנוצרת מהמילה ולא תיאור מדוייק, יש פה משהו מאד תנועתי ולא מחייב. הם לקחו את כל האפוקליפסה והעניקו לה מימד אסתטי וכל אחד יכול לחוות כך או אחרת, להקשיב למיצלול של המילים אולי ליופי של התמונות וזה ממש הסטה (הרחקה) של האפוקליפסה, כיוון שאם הכל הוא חוויה אסתטית-סימבולית מה זה אומר לגביי (הקורא) או מה היחס שלי לתכנים האלה?

משתתפת: החוויה סימבולית, אני לא עוברת את החוויה, אני יכול לדבר עליה.

יפה: בדיוק, זה נתפס כטקסט לא מחייב, אין שם הדרכה ואין הכוונה. זה לקחת כל טקסט ולהגיד שזה סיפור יפה. כשאנחנו לוקחים משהו בצורה סימבולית אז אנחנו מרחיקים אותו והופכים אותו לתמונה.

משתתפת: יש שם סכנה לפרשנות.

יפה: אם זה לא מחייב וזה לא ספר הדרכה אז כל אחד יכול להבין אותו בדרכו. יש לי ספר הדרכה להפעיל איזה מכשיר, סליחה על ההשוואה הפשטנית הזו, מכשיר חשמלי מסויים, זה לא נתון לפרשנות – אלה ההוראות וכך מפעילים אותו, אבל אם זה אסתטי אז זה נשאר ברמה לא מחייבת.

באותו האופן אני רוצה שנראה את ההקבלה גם אצלנו ביהדות, איך אפשר לקחת משהו ולתת לו פרשנות מוחשית. אחת השאלות שיש עליהן ויכוח איך לתאר את הדברים זה לגביי איך יופיע המשיח. לימדו אותנו שהוא יבוא על חמור לבן ויתקעו בשופרות, חלק מתארים אותו שוכב בשער העיר פצוע ומסכן אבל יש תמונה קלאסית איך יראה משיח.

מה זה משיח? האם הוא בשר ודם?

אני יודעת שיש חסידויות כמו חב״ד שאצלם משיח תיכף יגיע שיש להם מן מזוודה קטנה שמסמלת שברגע שהמשיח יבוא ׳אני קם והולך׳. זה סימבול כזה.

מצאתי טקסט שמתאר את הויכוח בין ענקיים ביהדות לגביי איך יראה המשיח.

מקור 4

טקסט משיח בשר ודם:

"בין השלושה עשר עיקרי האמונה המופיעים בנוסח "אני מאמין" נמנית גם האמונה בביאת המשיח… כלומר: אנו מאמינים בהופעת אדם, הבשר ודם, שיוציא את עם ישראל מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

אמנם בתלמוד: מופיעה גם דעתו של הלל שאמר: "אין משיח לישראל", ה' בעצמו ימלוך עליהם ויגאלם". אלא שהגמ' דחתה את דבריו בתוקף, ופסקה: הגאולה תהי' ע"י משיח בשר ודם, כמפורש בנבואת זכריה "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע", היינו שיבוא מלך צדיק, והוא יושיע את העם. ובאשר לדברי ר' הלל מוסיפה הגמ' ואומרת, יסלח לו ה' על דבריו.

ובספר "חתם סופר" מוסיף, כי מי שאומר כר' הלל ש"אין משיח לישראל" הוא כופר בכלל התורה! כי דעתו של ר' הלל בטלה לחלוטין מול דעת רובם המכריע של החכמים הסוברים שיבוא משיח בשר ודם, והלא "יחיד ורבים הלכה כרבים".

אם כן, ההלכה הסופית והמוחלטת היא כי "יעמוד מלך מבית דוד, והוא יושיענו".

מדובר פה על ענקים – הילל שהיה גדול התלמוד, והאיום הזה ׳אוי ואבוי׳ למי שיגיד כהילל שמשיח אינו בשר ודם. זה כל כך מפחיד שמא תהיה פרשנות אחרת שממש היה איסור, נידוי וכמעט נדר על מי שיעז להגיד שמשיח אינו בשר ודם.

א אנחנו רואים שהילל ראה לעתיד שרמות התודעה השתנו באופן כזה שמה שנחווה בשלב מסויים ע״י החושים, יחווה בשלב מאוחר יותר ע״י תודעה גבוהה יותר ולא ע״י החושים,

ואלה שפסלו אותו עוד היו אחוזים לרמת התודעה שהם היו באותו שלב. הילל במובן זה הקדים את זמנו כשאמר – אין משיח לישראל זו האלוהות זה לא בשר ודם. זו תודעה אחרת שנצטרך לפתח כדי לראות מה זה המשיח שיבוא בעתיד.

בהמשך שטיינר מביא דוגמא נוספת – מה קורה שמפרשים בצורה מטריאליסטית או כשיש סירוב לראות שמעבר לקיים יש עוד רובד שאני נדרש לראות בכלים אחרים. במאה הראשונה לספירה בהתהוות הנצרות הם נרדפו והוצאו להורג ע״י הרומאים שחששו שיש כאן מרד, הם נרדפו גם ע״י היהודים, ומבחינתם, אלו שהיו בתוך האימפולס הזה, היה שם פחד שמשהו יקום ויאיים על האימפולס הזה. הם ידעו שקורה משהו ומכולן להיות איזשהו כוח שיאיים על האימפולס הזה. השאלה היא איך יראה כוח הזה שיכול לאיים על הנצרות?

בחזון יוחנן עצמו מופיעות חיות שונות ומשונות עם קרניים ועשרה ראשיים ויש להם כמובן משמעות, ופעם אחת מופיעה חיה שהמספר המיוחס אליה הוא 666. עכשיו רק אני אומרת לכם את המספר 666 ומה האסוציאציה שעולה לכם?

משתתפת: שטן, כת השטן.

יפה: נכון. כל מיני טקסים פגאנים מיסטיים, כישוף וכו.

עכשיו נראה מה עשו אלה שרצו לפרש את האפוקליפסה אבל לא היו להם הכלים הנכונים והם נצמדו לכלים שהם הכירו באותו הזמן.

אז קודם כל נקרא טקסט מחזון יוחנן. נעסוק בזה בהרחבה בפרקים הבאים אבל רציתי להביא את עניין החיה והמספר 666. ומה אמרו עליה אלה שניסו לפרש מה זו החיה הזו.

מקור 5

חזון יוחנן פרק יג

11 וָאֵרֶא חַיָּה אַחֶרֶת עֹלָה מִן־הָאֲדָמָה וְלָהּ שְׁתֵּי קְרָנַיִם כְּקַרְנֵי הַשֶׂה וּמְדַבֶּרֶת כַּתַּנִּין׃ 12 וְהִיא עֹשָׂה כָּל־פִּקּוּדֵי הַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה בְּפָנֶיהָ וּמְבִיאָה אֶת־הָאָרֶץ וְישְׁבֶיהָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר־נִרְפְּאָה מַכַּת מָוֶת אֲשֶׁר־לָהּ׃ 13 וְנֹתֶנֶת אוֹתוֹת גְּדֹלוֹת וְגַם־אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִםתּוֹרִיד אַרְצָה לְעֵינֵי בְּנֵי אָדָם׃ 14 וּמַתְעָה אֶת־ישְׁבֵי הָאָרֶץ בָּאוֹתוֹת אֲשֶׁר נִתַּן־לָהּ לַעֲשׂוֹת בִּפְנֵי הַחַיָּה בְּאָמְרָהּ אֶל־ישְׁבֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת צֶלֶם לַחַיָּה אֲשֶׁר־הֻכְּתָה מַכַּת־חֶרֶב וַתֶּחִי׃ 15 וַיִּנָּתֶן־לָהּ לָתֵת רוּחַ בְּצֶלֶם הַחַיָּה עַד־כִּי יְדַבֵּר צֶלֶם הַחַיָּה וְכֹל אֲשֶׁר־לֹא יִשְׁתַּחֲווּ לְצֶלֶם הַחַיָּה תַּסְגִּירֵם לַמָּוֶת׃ 16 וַתַּעַשׂ אֶת־אֲשֶׁר כֻּלָּם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל אִם־אֶבְיוֹן וְאִם־עָשִׁיר גַּם־בְּנֵיהַחֹרִים גַּם־הָעֲבָדִים יַתְווּ תָו עַל־יַד יְמִינָם אוֹ עַל־מִצְחֹתָם׃ 17 וְלֹא־יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר כִּי אִם־בִּהְיוֹת עָלָיו תָּו הַחַיָּה אוֹ שְׁמָהּ אוֹ־מִסְפַּר שְׁמָהּ׃ 18 בָּזֹאת חָכְמָה מִי שֶׁבִּינָה לוֹ יְחַשֵּׁב מִסְפַּר הַחַיָּה כִּי מִסְפַּר אָדָם הוּא וּמִסְפָּרוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ׃

עכשיו הם לקחו את הטקסט הזה ואמרו רגע, אם אמרו פה מספרים אז סימן שיש פה איזה סוד, אז בוא נפענח את המספרים האלה ונראה מה הסוד.

איך הם פירשו את 666 הם אמרו כך – מי שיכול לאיים עלינו עכשיו חי עכשיו ומי שהיה הקיסר באותה תקופה היה נירון קיסר. אז לפי הגימטריה נירון קיסר בכתיב חסר זה 666 ואז הם אמרו שהחיה שמאיימת עלינו ואמורה לסכן אותנו זה נירון קיסר ולכן צריך להיזהר ממנו. הם התייחסו לפירוש החיה הזו בלי אופק ובלי לראות למה היא מרמזת – בהתייחסות נטו רק לזמן שלהם.

זו רק דוגמא נוספת איך אפשר ליפול אם אנחנו נגררים אחרי החושים או אחרי תודעה רק של זמננו – זה רק לגבי האפוקליפסה ואיך לא הבינו אותה ואפשר היה לפרש אותה לא נכון.

מקור 6

נ = 50                           ק = 100

ר = 200                         ס = 60

ו = 6                              ר = 200

ן = 50

ואז שטיינר אומר בוא נראה באמת מה יש באפוקליפסה כמדריכה של האדם בתהליך של התקדשות.

למי שיש ספר אני מציעה לקרוא בע״מ 31 את כל מה שהוא מתאר שם על החשיבה המטריאליסטית שאמרו שאין אפשרות לדעת שהאדם ידע לגביי העתיד, האדם יכול לדעת רק מה שכבר קרה ולכן אין סיכוי שהאדם ידע לגביי העתיד.

תיאור מאד יפה על הלך החשיבה של האדם המטריאליסטי.

כאן השאלות ששטיינר בעצמו מציג בתוך ההרצאה הראשונה כשהוא חוזר לעסוק בחזון יוחנן כטקסט של התקדשות.

  1. התקדשות מהי ?
  2. מה מתרחש בזמן ההתקדשות ?
  3. מה זיקת ההתקדשות לתוכן האפוקליפסה ?

אחת ההגדרות התמציתיות שלו היא : "התקדשות היא פיתוח הכוחות והכושרות הרדומים  בכל נפש."

שאלה – איזה כוח שאני יודעת שהוא רדום בי הייתי רוצה לפתח ? איזה יכולת אילו כושרות אני פועלת לשם פיתוחם ?

אם ההתקדשות היא פיתוח הכשרות הרדומים בנפש מה הייתי רוצה לפתח בי?

שאלה זו תלווה אותנו כמעט לאורך כל הספר.

האם השאלה הזו קשה?

משתתפת: היא לא קשה, אני מרגישה שהיא מאד מאד אינטימית עבורי.

יפה: נכון. התקדשות זה אינטימי, אנחנו לוקחים את החלקים הכי אינטימיים שלנו והופכים אותם לפלסטלינה… אוקי נשאיר את השאלה לעבודה אישית בבית.

אנחנו נתחיל עכשיו ולא נסיים אבל מאד הייתי רוצה לבקש מכם להמשיך לקרוא מעמוד 33 עד עמוד 38 בספר, כיוון שכאן הוא מתחיל לענות על שלושת השאלות האלה – התקדשות מהי ומה מתרחש בהתקדשות. גם ידע שאנחנו כבר מכירים הוא מעלה ברמה נוספת כדי להכניס אותנו לרזי ההתקדשות. אני אומר במה זה עוסק כדי שיהיה לנו כבר את המסגרת.

בעצם הוא יתאר עכשיו שני תהליכים :

האחד נקרא – קאטרזיס – היטהרות – קשור למימד האסטרלי – קשור לאימגינציות.

השני נקרא – הארה – קשורה לאתרי – קשור לאינספרציות – מוזיקת הספרות.

רמות הולכות וגוברות של תודעה וידע ומגע עם עולם הרוח לשם אנחנו חותרים –

אנחנו עוברים קטרזיס וחווים הארה זה תיאור התהליך, אבל לפני כן השאלה או ההכוונה תהיה לראות מה זה הגוף האסטרלי שעליו אנחנו צריכים לפעול ואותו לעבד?

מכירים את זה בהשתנות מצבי התודעה דיברנו על זה בשיעורים הראשונים, תודעת לילה ותודעת אור יום – תודעה ערה.

בלילה אנחנו נמצאים בחוסר תודעה מוחלט ואנחנו לא בקשר עם העולם אבל לא רק שאנחנו לא בקשר עם העולם, אנחנו לא בקשר עם הגוף האסטרלי שלנו שנמצא בעולמות הגבוהים.

והשאלה מה קרה שאני לא יכול לקבל, להיות בקשר, עם רשמים שהגוף שלי שנמצא בעולמות העליונים מקבל שם?

השאלה ברורה? כשאנחנו בלילה ישנים, החושים הפיזיים שלנו כבויים, אנחנו לא בקשר עם המציאות הפיזית אבל הגוף האסטרלי שלנו עולה לעולמות הרוח והוא נמצא בתוך ישויות רוחיות. השאלה למה אני לא יכול/ה לקבל בזמן השינה מידע ממה שהגוף האסטרלי שלי מקבל?

כמו בשיר השירים ״אני ישנה וליבי ער״, האם אני יכולה להיות בערות לעולמות הרוח בזמן שהחושים כבויים? אם החושים שלי משדרים לי כל הזמן אז למה הגוף האסטרלי שלי לא יכול לשדר? מה חוסם ומונע את זה שהגוף האסטרלי שלנו כשהוא נימצא בסביבה הרוחית לא מעביר לי את המידע הזה, על הישויות הרוחיות שהוא נמצא בתוכן, על מה שקורה בעולם הרוח, זה חסום בעיני אנחנו בחושך. זו שאלה שהוא מציב, אנחנו לא חשבנו על זה – למה זה חסום בפנינו, מה קרה?

כדי לתאר מה קרה הוא יחזור לתאר איך פועל הגוף האסטרלי ומה קרה לו במהלך האבולוציה. באחד הטקסטים הראשונים דיברנו על כך שפעם כשהאדם היה עובר ליד אדם אחר הוא יכל לחוות אותו, את המהות הרוחית שלו, כשהיינו פחות מעובים והגופים שלנו היו יותר אווריריים ויכולתי לחוש את הגופים האחרים, את האסטרליות וההילה של האחר. מה שקרה שהלכנו ואיבדנו את זה ופחות או יותר זה מה שקרה לגוף האסטרלי. כדי שהגוף הפיזי שלנו יקלוט את העולם יש לו 5 חושים לפחות, ולמדנו שהאיברים נבנים כתגובה למציאות הקיימת, קודם נוצרה מציאות ואז נוצרו האיברים – כיוון שהיה אור נוצרו העיניים, דיברנו על האבולוציה הזו. אז במהלך ההתפתחות של הגוף הפיזי של האדם המציאות יצרה בו איברים שיאפשרו לו לקלוט את המציאות, אז האבולוציה גרמה לכך שלאט לאט בתוך הגוף הפיזי שלנו יתפתחו איברים שיוכלו לקלוט את המציאות – את כל העולם סביבנו.

באותו אופן אומר שטיינר אנחנו צריכים לקחת את הגוף האסטרלי שלנו ולבנות בו איברים כדי שאותם איברים שיהיו בעולמות הרוח יוכלו לשדר לנו משם בדיוק כמו שהחושים הפיזיים משדרים לנו את העולם ואנחנו קולטים אותו. הגוף האסטרלי שלנו כרגע הוא נטול איברים ולכן הוא לא משדר לנו כרגע וזו התשובה לשאלה שהועלתה קודם לכן למה אנחנו לא רואים את הסביבה שבה נמצא הגוף האסטרלי שלנו בלילה – אין לו אברי שידור.

זו ה-משימה של האדמה בתקופת נפש התודעה, ליצור איברים בתוך הגוף האסטרלי, ואיברים אלו יוכלו לספר ולהעביר לנו את המידע מעולמות הרוח.

כי ה-משימה היא להיות בקשר עם עולמות הרוח בתודעה ערה – לא בטרנס או בשינה אלא בתודעה ערה, ולכן המצב שאליו האנושות הרוחית שואפת זה לפתח את הגוף האסטרלי שלנו באופן כזה שנוכל להיות בקשר עם עולמות הרוח אבל כשאנחנו בתודעה ערה.

משתתפת: אז האימגינציה זה האיבר שהגוף האסטרלי יפתח כדי לשדר את הרשמים?

יפה: כן. אין מה שיקלוט כרגע, זה חסר איברים אז זה לא יכול לשדר כלום למוח.

המשימה שזה צריך להיות בתודעה ערה כיוון שפעם המתקדשים, במצריים או ביוון, היו נכנסים לטרנס עמוק, יוצאים מתוך הגופים שלהם והמורים שלהם היו צריכים להיזהר לא לפעול על הגופים שלהם זה היה נוטל את החירות שלהם. אז גם אנחנו צריכים להגיע למצב של פעולה מתוך חירות ותודעה ולא מתוך טרנס – כי כך אנחנו לא בקשר עם ׳האני׳ שלנו.

משתתפת: זה נורא יפה מתחבר עם מה שלמדנו בקורס הקודם של כיצד קונים עם פרחי הלוטוס, על הדרך שבה אנחנו מתחילים להפעיל את פרחי הלוטוס והצ׳אקרות. זה מתחבר נורא יפה כי זה בעצם זה – להפעיל את החושים האלה.

יפה: בדיוק, תודה.

אז יש כאן גם ׳מה זה׳? איך זה קורה? וגם אילו תרגילים עלינו לעשות כדי שזה יקרה – כל תרגילי ההתרכזות וההתבוננות הפנימית הם ממש מפסלים ובונים איברים בתוך הגוף האסטרלי.

אשמח שתקראו כדי שיהיה לנו דיון במפגש הבא.

משתתפת: האם מי שזוכר חלום שלו אז הוא בעצם כבר מחבר את האסטלי ובאתרי?

יפה: זו התחלה, זה אימגינציות. עכשיו השלב הבא יהיה איך אנחנו נותנים לאימגינציה את האינספרציה הנכונה.

print