הגישור על החיץ בין האדם והעולם

מתוך 'הפילוסופיה של החירות בראי הביוגרפיה' ספר עבודה בהוצאת 'כחותם'

• שביעון ראשון – בזמן הלידה חלה פרידה של הגוף הפיזי של התינוק מהגוף הפיזי של האם; זוהי הפרידה הראשונה.
• שביעון שני – בגיל שבע 'נולד' אצל הילד הגוף האתרי, והילד נפרד מגופה האתרי של האם; זוהי הפרידה השנייה.
• שביעון שלישי – בגיל ארבע-עשרה, עם לידת הגוף האסטרלי של הילד, חלה הפרידה מהגוף האסטרלי של האם; זוהי הפרידה השלישית.

בגיל תשע (שביעון שני) – טרם ההתבגרות – נפרד הילד מאמו בהיבט המחשבתי (האתרי): הוא מפסיק לחשוב בדיוק כמוה. אך עדיין, מבחינה אסטרלית הוא מקיים איתה קשר חזק מאוד של סימפטיה ושייכות.

הפרידה מהגוף האתרי של האם – הבאה לידי ביטוי ביכולת לחשוב באופן שונה ממנה – גורמת לוויכוחים ולעימותים בין הילד לאימו. הילד יכול להגיע 'למסקנות' הבאות: "אימא לא חושבת נכון, היא מטומטמת, היא 'דינוזאור', אינה שייכת לדור שלי, לא מבינה אותי, ועוד."

כל אחד משלושת השביעונים הראשונים (0-21), בהם מתרחשת לידת שלושת הגופים: גוף פיזי, גוף אתרי וגוף אסטרלי, מקבל בהתאמה שיקוף באחד מהשביעונים של הנפש (21-42) – נפש התחושה, הנפש השכלית-רגשית ונפש התודעה, ובאחד מהשביעונים של הרוח – רוח-העצמיות, רוח-החיים ואדם-הרוח (42-83). השיקופים מתחוללים דרך אירועים בחיים.

בכל שביעון של נפש ורוח, מתרחש אירוע הדומה באיכותו לאירוע המקורי שהתרחש בשביעון הגופני המקביל (ראו טבלה בעמ' הבא).

כאשר קורה אירוע בגילים 0-21 (שביעוני הגוף), רמת התודעה של האדם הצעיר עדיין לא מספקת לפרש אותו בהתאם לחיים השלמים. בשביעונים הבאים, שביעוני הנפש והרוח (21-63), רמת התודעה באדם עולה ואיתה רמת הפרשנות שניתנת לאירוע. לאחר מכן, אנו אמורים להחיל את הפרשנות בדיעבד גם על האירוע המקורי, בו רמת התודעה שלנו הייתה נמוכה יותר, בהתאם לגילנו.

בשביעון החמישי – 28-35, המשקף את השביעון השני – 7-14,[1] אותה מחשבה שעלתה בילד בשביעון השני, על כך שהמבוגר "אינו מבין ואינו מספיק חכם", יכולה לחזור – הפעם מול בן הזוג או מול קולגות בעבודה; שוב נוצר חיץ ושוב חוזרת תחושת הבדידות.

עבודת הגישור על החיץ ועל הניגוד בינינו לבין העולם דורשת אנרגיות אתריות (כוחות חיים וחשיבה), הבאות לידי ביטוי ביצירתיות, למידה וחשיבה – וגם אנרגיות אסטרליות (אנרגיות רגשיות ותחושתיות), הבאות לידי ביטוי ביכולת לחוש את האנשים האחרים מתוכם-הם באופן לא שיפוטי. זהו מצב של התפתחות ברמה גבוהה.

בין שני המצבים – המצב הראשוני לאחר הריסת 'הגוף המגן' למצב הגבוה של תודעה בו ניתן לחזור אל העולם מתוך מאמץ מודע (ללא 'גוף מגן') – קיים מצב ביניים, המאפשר לאדם בנייה של מעטפות פיזיות, אתריות ואסטרליות חדשות.

במקום המעטפות (פיזית, אתרית, אסטרלית) של הָאֵם מהן הוא נפרד, בגיל הנעורים יבנו הנערים/ות 'גוף מגן' חדש בעל שלוש מעטפות: 

• גוף פיזי 'מורחב': הימצאות בסביבה הפיזית של אנשים אחרים, בדרך כלל נערים ונערות מקבוצת השווים.
• גוף אתרי 'מורחב': הקשר לחשיבה יתפתח דרך הִמָצאות בצוותא במקומות בהם בני נוער החושבים באופן דומה, למשל – בתנועות הנוער, על האידיאולוגיות השייכות להן.
• גוף אסטרלי 'מורחב': המצאות בסביבת בני אדם החולקים ביניהם רגשות משותפים, המאפיינים את בני הנוער בהתאם לשייכות החברתית.

גיל 21, גיל 'לידת האני': בגיל זה, יכול האדם להשתחרר 'מהגופים המורחבים' שפיתח לפני כן. בעזרת 'האני', מפתח האדם עצמאות ויכולת יצירה אינדיבידואלית חדשה בעולם. כך הוא מגשר על הניכור וההפרדה בינו לבין העולם.