תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’ 

תמלול השיעור:

אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי שֶׁקֶט / ר. שטיינר

אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי שֶׁקֶט

אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹךְ תּוֹכִי

כּוֹחוֹת שֶׁיְּחַזְּקוּ אוֹתִי

כָּעֵת אֶהְיֶה חֲדוּרָה

בְּחֻמָּם הַזּוֹהֵר

כָּעֵת אֲמַלֵּא עַצְמִי

דֶּרֶךְ הַנְּחִישׁוּת שֶׁל כּוֹחוֹת רְצוֹנִי

וְאָחוּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט

שׁוֹטֵף אֶת כָּל הֲוָיָתִי

כַּאֲשֶׁר דֶּרֶךְ חֲתִירָה מַתְמֶדֶת

אֲנִי נַעֲשֵׂית חֲזָקָה

לִמְצֹא בְּתוֹךְ עַצְמִי

כּוֹחוֹת שֶׁל רֹגַע פְּנִימִי

 

זה ורס שקראנו בעבר וטוב לחזור אליו מדי פעם ולהיזכר בו.

אתחיל בהנחייה לקריאה לשיעור הבא, כדי שלא נשכח. בשבוע הבא נתחיל את הפרק 'שליטה במחשבות וברגשות'. הטקסט שנעבוד איתו היום קשור לזה. אבקש לקרוא את עמודים 43-52 (מהדורת 2008). במהדורות אחרות יכול להופיע בעמודים אחרים, אך בכל אופן זה תת-פרק שנקרא 'שליטה במחשבות וברגשות', ומופיע כחלק מהפרק 'שלבי ההתקדשות'.

נחזור היום לטקסט מתת-פרק קודם שנקרא 'הכנה', ועוסק גם כן במחשבות והרגשות, ואיך נכון להתייחס אליהם.

"נקודה חשובה נוספת במדע-הרוח היא רכישת חוש ההתמצאות בעולמות העליונים. חוש-התמצאות זה נרכש, אם האדם יהיה חדור וספוג היטב היטב, בהכרה כי הרגשות והמחשבות הם עובדות ממשיות, כשם שהשולחן והכסא הם ממשיים לגבי העולם החושי-פיסי."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 2008, 'שלבי ההתקדשות – הכנה', עמ' 37

כמו שאמרנו בהרבה שיעורים, בתהליך החניכה הרוחנית שאנחנו עושים אנחנו מנסים לפתח חושים רוחניים. שטיינר מדבר כאן על חוש התמצאות. סיפרתי כאן שחוש ההתמצאות שלי בעולם הארצי הוא חלש, ואני מקווה שבעולם הרוח אתמצא קצת יותר… בטקסט נאמר שבשביל לרכוש התמצאות בעולם הרוח, קודם כל עלינו להבין שהמחשבות והרגשות הן עובדות ממשיות, באותו אופן ששולחן וכסא ממשיים לעולם החושי-פיזי. מה זאת אומרת? המחשבות והרגשות שלנו הן גם סוג של חומר. קשה לנו לתפוס את זה, כי זה חומר הרבה יותר היולי מהחומר הרגיל שאנחנו נוגעים וחשים בו כאן בעולם הפיזי. כשאני מחזיקה בקבוק מים אני מרגישה אותו בידי, אני חשה את החומר ורואה שהוא חומר. גם המחשבות והרגשות שלנו הם חומרים, אך חומרים מאוד מאוד עדינים. אנשים שהם רואים רוחיים בדרגה מסויימת יכולים לראות, לחוש ולתפוס באופן חושי את המחשבות והרגשות של האחר.

מה מקור המחשבות והרגשות? הזכרנו כאן שעולם הרוח בנוי מספירות שונות של תודעה. במסע לאחר המוות נעבור דרך הספירות האלה – דרך רמות התודעה השונות האלו. אנחנו נלך ונתפשט. אבל כבר כאן בעולם הארצי – ככל שאנחנו מפתחים את התודעה, את אברי החוש האלו – אנחנו נתחיל לחוש את רמות התודעה השונות הללו.

המקור של הרגשות שלנו נמצא בעולם הנפש – העולם האסטרלי. כמו שיש לנו עולם ארצי, כך יש גם עולם הנפש. אנחנו יכולים לדמיין את זה כמו ים, שיש בו מלא מלא מלא סוגים של רגשות, ואנחנו חווים מתוכן רגשות מסוימים במצבים מסוימים.

המחשבות שלנו – המקור החי שלהן הוא במקום עוד יותר גבוה שנקרא 'עולם הרוח'. המחשבות עצמן הן מחשבות חיות, הן מחשבות של האלים, מחשבות של ישויות רוחניות. אבל המחשבות הרגילות שאנחנו חווים בעולם שלנו הן בבואה של המחשבות החיות של עולם הרוח. המחשבות שלנו הן צל חיוור של מחשבה אלוהית חיה.

בספר גוף נפש רוח" עמ' 78 "מעל הכל יש להדגיש שהעולם הרוחי הזה הוא מאותו חומר כמו מחשבת האדם".

המחשבה שלנו עשויה מאותו 'חומר' של עולם הרוח. זה  אומר שגם בעולם הרוח יש חומרים. הרוח עצמה היא לא חומר, אבל בעולם הרוח יש חומרים, והם מאוד מאוד עדינים.

"אולם המחשבה כפי שהיא חיה באדם הינה רק צל, בבואה, של ישותה האמיתית".

המקור של המחשבות שלנו הוא בעולם הרוח, אבל המחשבות הרגילות שלנו הן מחשבות מתות, בבואה חיוורת של מה שהיה פעם ומה שנמצא בעולם הרוח כמקור חי.

כדי להבין את הסיבה לכך נסתכל בגרף מתוך הספר "ידע האדם", שרבים מתלמידנו מכירים:

כאן מסביר שטיינר את הסיבה שבגללה המקור של הרגשות שלנו הוא בעולם האסטרלי ובאים מהעבר. אנחנו חושבים שהרגש עולה כי מישהו העליב אותי, או צעק עלי, או חלילה קרה לי אסון. אבל הרגש מגיע מהעבר – מחיים קודמים. כך גם המחשבות הרגילות שלנו, עד שלב מסוים – עד שאנחנו מתחילים לפתח מחשבה חופשית וחיה.

בתרשים אנחנו רואים משמאל שאנחנו באים לחיים הארציים מעולם הרוח – 'עולם הרוח לפני הלידה'. אנחנו עוברים בשער הלידה, ומרגע שאנחנו מתגשמים בעולם הארצי, או מסביבות גיל 3 (כי עד גיל 3 הילד עדיין מחובר במידה רבה לעולם הרוח), אנחנו הולכים ומפתחים אנטיפתיה לעולם הרוח.

מהי אנטיפתיה לעולם הרוח, ולמה צריך לפתח אותה?

משתתף – כדי להביא את ה'אני' שלנו.

יעל – נכון. כי עד אמצע החיים אנחנו צריכים להתגשם בעולם הארצי. מה היה קורה אילו היינו זוכרים וחווים את עולם הרוח באופן מלא, באופן חי?

משתתפים – לא היינו עושים את התיקון שבשבילו באנו. ולא הייתה לנו בחירה חופשית.

יעל – נכון מאוד. לא הייתה לנו בחירה חופשית, ולא היינו יכולים להפוך לישויות ארציות. לא היינו יכולים להתגשם על-פני האדמה. זה לא תמיד היה כך, אך בתקופה המודרנית אנחנו צריכים להתרחק מההוויה של האחדות בשביל להפוך לישות ארצית. אנחנו צריכים להתרחק מהשלם. אם היינו זוכרים את החיים הקודמים וזוכרים את כל מה שעשינו ואת הקרמה שלנו – אז לא היינו יכולים לעבור תיקון בעולם הארצי.

בחלק הראשון של החיים הארציים – עד אמצע החיים – אנחנו צריכים לפתח אנטיפתיה לעולם הרוח. אנטיפתיה היא איכות, היא לא שנאה או אהבה. אנטיפתיה היא כמו הצד הדוחה במגנט, לעומת סימפטיה שהיא הצד שמקרב, מושך. אין צד מסוים שהוא טוב יותר מהאחר.

האנטיפתיה לעולם הרוח קיימת בחלק הראשון של החיים שלנו, אבל המחשבות שלנו 'מושתלות' בנו ע"י ההיררכיות הגבוהות – ע"י ההיררכיה השלישית – בצורה שתשרת את הקרמה שלנו, ובצורה שקשורה למשהו חי ואמיתי שהיה בחיים קודמים. למשל: אדם שהיה לוחם, אז גם בחיים הארציים הנוכחיים תהיה לו איזושהי מחשבה והוויה של לוחם, ורגשות 'לוחמניים'. או אדם שהיה כומר בחיים קודמים – יישאר לו בחיים האלו משהו מצורת המחשבה ומההוויה הזו, הגישה שלו לעולם וההתייחסות לאחר תהיה מתוך הוויה של כומר.

איזה מחשבות לדעתכם יכולות לאפיין לוחם, לעומת מחשבות של כומר, או של נסיכה?

משתתפת – לוחם יכול להתאפיין בעקשנות, עמידה על שלו. הכומר יהיה אדם יותר מכיל, סלחן, מבקר. הלוחם יותר דבק במטרה, כובש.

יעל – נכון. אם נחשוב על תקופות קדומות, אז כומר יכול להיות גם צדקני, מוסרני, יהיה עסוק בשאלות של מוסר. ניקח לדוגמא אדם שהיה שופט – התמונה החיוורת של זה תהיה שהוא יסתכל על הדברים בביקורת, בשיפוט. הכומר, או אדם שהיה בחיים קודמים איש מוסר, יתכן שיהיה בחיים האלו אידיאליסט ואפילו בעל אידיאולוגיה קיצונית.

המחשבות והרגשות שלנו יהיו כאלה שישרתו את הקרמה שלנו. אם למשל למישהי יש קרמה שעל-פיה היא צריכה לחוות דחייה חברתית, אז היא תחווה בחיים גם דחייה אמיתית, אבל יש גם עוד דבר: היא יכולה לשבת בקבוצה של בנות שלא דוחות אותה, ואפיו נחמדות וחבריות כלפיה. ומה בכל זאת יהיו הרגשות שילוו אותה?

משתתפת – שלא מקבלים אותי, שאני דחויה.

יעל – נכון. איך זה יקרה? אם הקבוצה טובה ואוהבת, אז איך בכל זאת האישה תחשוב ותרגיש ככה?

משתתפת – אולי היא לא תהיה שמחה על איך שהיא נראית, היא תדחה את עצמה.

יעל – זה גם יתכן, אבל בקבוצה עצמה שאיתה היא יושבת עם קבוצה נחמדה ואוהבת, אבל מבחינת האישה – כל אמירה קטנה תתפרש כדחייה. לדוגמא: יתכן שמישהי מהקבוצה תהיה במצב רוח רע שלא קשור לאותו אירוע, והאישה תחווה זאת כדחייה שלה. או שיהיה בקבוצה ויכוח והיא תחשוב שדוחים אותה… זה קורה כך כי אם אנחנו לא עושים עבודת התפתחות, ובכל מקרה גם עד גיל מסוים, אנחנו נהיה באנטיפתיה לעולם הרוח – לא נראה את המקור החי של הרגש שעולה, ונשאר בחוויה שבה הדברים שאנחנו פוגשים בחיים יחוו מתוך מחשבה ורגש פסיביים, שכבולים לקרמה שלנו.

משתתפת – אני רוצה לשאול לגבי הלוחם והכומר: אם בגלגול קודם האדם היה לוחם, אז כלוחם הוא כובש ובונה ממלכות, אז בגלגול הבא זו אמורה להיות השתקפות חיוורת של זה? ההוויה של הלוחם ממשיכה באופן חיוור כך שהוא יהיה אולי דורסני ולא מתחשב באחרים?

יעל – המחווה של הלוחם יכולה להיות מאוד חזקה ועוצמתית, אבל החשיבה תהיה כזו שאופיינית ללוחם. אנחנו אומרים שזו תמונה חיוורת במובן זה שהאדם כבר לא מחובר למקור לחי של מחשבותיו. למשל, אידיאולוגיה – שטיינר נותן כדוגמא ב"יחסי קרמה" על קארל מרקס והאופן שבו הוא פיתח את האידיאולוגיה שלו בחיים הנוכחיים שלו, מתוך הגלגול הקודם שלו. לא נכנס כרגע לדוגמא, אבל מה שחשוב לראות זה שהאידיאולוגיה היא מחשבה שכבר מתה שהבסיס שלה זה מקור חי מעולם הרוח.

משתתפת – אז כשעושים כזה ניתוח של בן-אדם, אז יש צורך לעיתים ללכת כמה גלגולים אחורה כדי להגיע למקור החי?

יעל – המקור החי יכול להיות שייך לגלגול יותר רחוק, אבל כרגע מה שאני רוצה להדגיש זה שאנחנו נוטים לחשוב שהמקור של המחשבות והרגשות שלנו הוא פה – אני חושבת ונדמה לי שאני יצרתי את החשיבה שלי כאן היום, אבל בעצם החשיבה הרגילה שלנו היא משהו ש'שתול' בנו, שקשור לקרמה שלנו. החשיבה הרגילה שלנו לא חופשית בכלל וגם לא חיה, אבל מאחוריה יש מקור חי שנמצא בעולם הרוח, מאחוריה יש מחשבה אלוהית.

משתתפת – כשאת אומרת "חיה" את מתכוונת למשהו חיובי, בונה? שמחשבות רגילות הן שליליות, ומחשבות חיות הן דווקא פרו-אקטיביות וטובות?

יעל – לאו דווקא כמחשבה חיובית או שלילית, אלא במובן שמחשבה חיה בעולם הרוח היא מחשבה יוצרת. המחשבה המתה היא כמו בבואה של משהו שהיה קודם חי. היא לא התמונה האמיתית של הדבר. נתקדם קצת ואולי זה יהיה יותר מובן.

משתתפת – בתקופות האחרונות יש הרבה שיטות שעובדות על שינוי דפוסי מחשבה והתנהגות, ועל תת-מודע, וזו עבודה מאוד עמוקה לשנות דפוסי מחשבה שלנו על עצמנו.

יעל – נכון מאוד, השאלה מתחברת אל מה שנקרא ונדבר בהמשך.

ראינו בתרשים שיש לנו אנטיפתיה לעולם הרוח, ואנחנו שואפים, מאמצע החיים, החל מנקודת ההיפוך, להתקרב בחזרה אל המהות החיה של הדברים. נעשה זאת בכך שנתחיל לפתח סימפטיה לעולם הרוח. סימפטיה שאינה במובן שלפני כן לא אהבנו את עולם הרוח ועכשיו אנחנו אוהבים אותו. סימפטיה במובן זה שאנחנו יכולים להתחיל להתקרב למהות האמיתית של הדברים, דרך כלי שנקרא "הפרדת כוחות הנפש". מי שלמד כבר אצלנו מכיר את הכלי הזה, ומי שלא למד עוד ילמד את זה איתנו בהמשך, זה גם נמצא בספר "כיצד קונים". אנחנו יכולים בהדרגה להתקרב בחזרה למהות החיה של הדברים: להתחיל להבין, לגלות, את מקור הדברים. למשל, אותו כומר יכול להתחיל לגלות את המהות החיה שמפעילה אותו. ואז אנחנו כבר לא חייבים להיות כל-כך פסיביים. אז אנחנו יכולים להתחיל להיות עם יותר חירות במחשבה שלנו. מה שאני רוצה כרגע להדגיש הוא שהמחשבות והרגשות שלנו הן חומר ממשי. קשה מאוד לתפוס את זה.

"בעולם-הנפש והמחשבות פועלים רגשות ומחשבות אלה על אלה, כשם שעושים זאת הדברים החושיים בעולם הפיסי. כל עוד אין האדם חדור בהכרה זו, לא יאמין כי מחשבה שלילית בנפשו עלולה לפעול כגורם הרסני על מחשבות אחרות החיות בעולם-המחשבות, כמו שכדור-תועה פועל על העצמים בהם הוא פוגע בשעת מעופו. אדם כזה, יתכן שלא ירשה לעצמו לבצע פעולה פיסית הנחשבת בעיניו שלילית. אולם לא ירתע מפני נטירת מחשבות ורגשות שליליים בקירבו, כי הללו נראים לו כבלתי-מזיקים לכלל העולם."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 2008, 'שלבי ההתקדשות – הכנה', עמ' 37

כאן יש תשובה מסויימת למשתתפת ששאלה על האופי של מחשבה חיה ומתה מבחינת חיוביות או שליליות.

אנחנו נוטים לחשוב שאם אני 'רק חושבת' או 'רק הרגשתי' אז זה לא נורא ואין לזה השפעה ממשית. אבל כאן נאמר: מחשבה יכולה לפעול, מחשבה יכולה ליצור דברים, ליצור ישויות – דברים חיוביים ושליליים. מי שעוסק בחינוך מכיר את זה: שבלי להיפגש בכלל עם הילד, אלא מתוך מפגש עם ההורים ושיחה על הילד, מתרחש שינוי משמעותי בילד עצמו. בלי שפעלנו, אלא רק העלנו אותו לתודעה, ועשינו זאת בצורה אקטיבית, חיה. רואים רוחיים יכולים לראות את המחשבה ואת הרגש – כפי שקראנו מהספר 'גוף נפש רוח', שהוא ספר בסיס ומאוד רצוי שיהיה לכם אותו. בספר זה וגם בחלקים מסויימים ב'כיצד קונים', שטיינר מתאר שסוגים שונים של מחשבות ושל רגשות יהיו בעלי צבעים שונים ואיכויות שונות שאדם שהוא רואה רוחי יכול לראות אותם, כמו שאנחנו רואים צבעים שונים. גם אנחנו, אפילו שאנחנו לא רואים רוחיים, יכולים לפתח את הרגישות שלנו כדי להרגיש את המחשבות והרגשות – זה זרם של אנרגיה. לדוגמא: אם נכנס לחדר אדם מלא בטינה, כלפי או כלפי משהו שקרה לו לפני, האם נרגיש את זה? כמובן, גם אם הוא לא יאמר מילה. מרגישים את זה כזרם של אנרגיה. אנחנו יכולים לשבת במקום כלשהו וכולם יהיו נחמדים ואף אחד לא יגיד משהו יוצא דופן, ובכל זאת תהיה בחדר אנרגיה אסטרלית קשה. אנחנו יכולים להרגיש. גם אדם מלא בביקורת אפשר להרגיש, כאיכות, כאנרגיה, אם אנחנו רגישים מספיק. גם כשיש לידנו מישהו מלא בתשוקות אסטרליות, לאו דווקא תשוקה מינית, אלא גם תשוקה להשיג משהו, להראות את עצמו או לקבל משהו – אנחנו יכולים להרגיש את זה.

הרבה מהשיטות היום כמו פסיכולוגיה קוגניטיבית או שיטות אחרות, עובדות על שינוי החשיבה. שטיינר דיבר על זה הרבה קודם, ונותן לזה את ההסבר הרוחני, את ההבנה הרוחנית של זה – המחשבה שלנו והרגשות שלנו פועלים בעולם, יוצרים דברים בעולם. אנחנו לא כמו הישויות הגבוהות שממש בוראות. תודה לאל שלא כל מחשבה שלנו היא מחשבה יוצרת כי אז אפשר לתאר איך העולם הזה היה נראה קטסטרופלי יותר ממה שהוא היום…. אבל יש לדעת שהמחשבה שלנו יכולה ליצור ויכולה להרוס.

משתתפת – אני יכולה להבין איך מחשבה חיה היא מחשבה יוצרת, אבל איך למחשבה מתה שהיא בבואה יש כוח של יצירה או הרס?

יעל – אפשר להגיד שיש לה יותר כוח של הרס. יש שני סוגים של מחשבה ואנחנו נוטים להתבלבל ביניהם.

יש לנו מחשבה פסיבית – רוב החשיבה שלנו היא חשיבה פסיבית. חשיבה פסיבית היא כזו שאני לא צריכה לעשות עבורה כלום. זה כל פעם שאני לא מפעילה מחשבה אקטיבית אז יש שם חשיבה פסיבית. היא גם תגובתית וגם אוטומטית, היא אסוציאטיבית. מי שמתנסה במדיטציה רואה איך המחשבות רצות, ואנחנו מתחילים לשים לב לכל המחשבות שלנו. המחשבות נמצאות שם גם אם לא נעשה כלום. אני לא צריכה להתאמץ כדי שתהיה לי מחשבה. אבל אני צריכה להכניס את ה'אני', את הרצון שלי, אם אני רוצה להגיע לחשיבה פעילה, חשיבה אקטיבית, ויותר קרובה לחשיבה חיה. אחרת מה שפועל זו המחשבה האוטומטית, זו שקשורה לקרמה שלי, ולרוב קשורה לצדדים הנפולים שלי, ולעיתים גם לצדדים הגבוהים שלי. אבל גם אם היא קשורה לצדדים הגבוהים שלי  היא עדיין יכולה להיות מאוד לא חופשית. למשל, אדם שהוא מאוד אחראי, ותמיד דואג ולוקח את העולם על כתפיו – האחריות כשלעצמה היא תכונה חיובית אבל אם בכל סיטואציה הוא מיד חושב על מה צריך לדאוג ולקחת אחריות, ויש בו חרדה שחלילה משהו 'ייפול בין הכיסאות' ולא יקרה כראוי – אז התכונה החיובית הזו, עוזרת לו להקים, לקדם ולגרום לכך שדברים יקרו, אבל היא עדיין תכונה לא חופשית. גם במחשבה כזו אין חופש, כל עוד יש שם פעולה אוטומטית. יכולה להיות מאחורי המחשבה הזו מהות של קושי לסמוך, או מהות עמוקה אפילו יותר של חוסר אמונה – לא לסמוך על אלוהים, לא לסמוך על עולם הרוח שהדברים יקרו נכון. האם אדם כזה צריך להפסיק לקחת אחריות או להפסיק לארגן דברים? לא, הוא לא אמור להפסיק לעשות את התפקידים שלו או להשתמש בחוזקות שלו. עליו להכניס לשם מחשבה פעילה: לשחרר את המחשבה והחרדה שאף אחד אחר לא ידאג והכל על כפיו, ולבחור מתוך מקום חופשי אם לדאוג לדברים או לא לדאוג להם.

משתתפת – לגבי גילים: יש ילדים שפועלים ככה וזה הופך לרועץ כי הם לוקחים תפקיד שהוא לא להם, ואז חברת הילדים גם לא מקבלת את זה – ילד שלוקח אחריות, ומעיר.

יעל – לגבי ילדים בוודאי ובוודאי שאין להם חירות, ילדים פועלים מתוך הקרמה שלהם ומתוך הישות הקודמת שלהם. עד גיל 21 בכלל עוד לא נכנס לשם ה'אני' ואי אפשר בכלל לדבר על חירות, וגם אחרי גיל 21 יש חירות מאוד קטנה. אנחנו מדברים על חירות הולכת וגדלה ככל שהגיל עולה וככל שאנחנו עושים עבודה התפתחותית. אנחנו יכולים להיות בחוסר חירות עד סוף ימינו אם אנחנו לא מפתחים אותה.

בדוגמא של הילד שלוקח אחריות – זה קשור לקרמה שלו. דוגמא אחרת יכולה להיות הלוחם שמרגיש צורך עז לכבוש כל דבר. גם שם אין חופש. אנחנו יכולים לדבר על חירות רק החל מגיל 49, אבל אנחנו יכולים להתחיל התפתחות לקראת חירות ולקראת חשיבה אקטיבית הרבה קודם. לנסות להכניס חשיבה אקטיבית לתוך המחשבה שלנו – זו פעילות שאנחנו יכולים לעשות כל הזמן.

משתתפת – כשאנחנו עושים עבודה ומשנים חשיבה בצורה יזומה, איך אני יכולה לדעת שהחשיבה החדשה שאני מאמצת היא לא גם כן חשיבה מתה שמגיעה מאיפשהו.

יעל – אני אשאל אותך: בתור מישהי שעושה עבודה רוחנית הרבה שנים ויש לה לבטח חשיבה חיה – כשיש לך מחשבה שאת מתקרבת בה למהות חיה – את לא יודעת את זה?

משתתפת – אף פעם לא חשבתי על זה. אני יודעת שהיום אני חושבת ורוצה ומרגישה דברים אחרים מבעבר, אבל מאיפה אני יודעת שזה לא עוד משהו שהתמצק אצלי באופן זה או אחר?

יעל – אני חושבת וגם מרגישה בחוויה שלי, ואני מאמינה שעוד אנשים כאן מרגישים כך, שכשאנחנו מתקרבים למהות החיה של הדברים אז יש שם ידיעה. ואז השאלה הזו היא לא באמת עולה. מתוך הכרותי איתך אני חושבת שגם אצלך אין שאלה כשעולה מחשבת אמת, כי יש שם ידיעה. החשיבה החיה היא חשיבה שבה יש לנו חוויה של ידיעה – זו חוויה של אחדות עם הדבר. אנחנו מתקרבים וחווים את המהות החיה, את הישות החיה שנמצאת שם.

משתתפת – זה מה שרציתי לדעת: האם כשיש ידיעה פנימית של הדבר, האם זו מחשבה חיה. כי אף פעם לא חשבתי על זה עד עכשיו שהעלית את הנושא. עד כה היה לי ברור שכאשר זה בא אז זה בא.

יעל – תודה וטוב ששאלת את זה כי בזכותך עניתי על זה, לא חשבתי לפני כן על ההבדל הזה ועזרת לי להגיד משהו חשוב. נמשיך עם הטקסט:

"אבל ההתקדמות בשביל מדע-הרוח מותנית בשמירה מפני מחשבות ורגשות שליליים, כשם שאדם שומר על צעדיו בעולם הפיסי. אם נתקלים בקיר הרי אין מנסים לעבור בעדו, אלא פונים הצידה. לשון אחר: מתנהגים בהתאם לחוקים השוררים בעולם הפיסי. חוקים כאלו קיימים גם בעולם הרגשות והמחשבות, אלא שאין ביכולתם לאכוף עצמם על האדם מבחוץ. חייבים הם לנסוע מפנימיותו-הוא, מחיי נפשו. מגיעים לידי-כך אם נמנעים מלנטור מחשבות ורגשות שליליים. יש להרחיק כל מחשבות שרירותיות המרחפות להן הלוך וחזור, כל משחק הזייה, ולא להרשות כל רגשות מקריים עולים או יורדים. אין לחשוש כי בעשותו כך יתדלדל האדם ברגשותיו. נהפוך הוא: על ידי הכנסת סדר כזה בחייו הפנימיים יתחיל האדם להעשיר את רגשותיו ולהיעשות פורה בדמיון-יוצר. במקום להתענג ברגשות תפלים ולשחק במחשבות של הבל, יופיעו רגשות חשובים ומחשבות פוריות. רגשות ומחשבות כאלו יסגלו את האדם להתמצא בעולם הרוח."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 2008, 'שלבי ההתקדשות – הכנה', עמ' 37

זה יכול להישמע מרתיע ומוסרני – שאסור לחשוב מחשבות שליליות. ואיך בכלל זה אפשרי? אני הרי לא יכולה באמת לא לחשוב מחשבות כאלה. זה גם יכול להיות מפחיד. אותי זה מאוד הפחיד כשקראתי את הטקסט הזה לראשונה בשנה א' – 'גם זה לא בסדר, כל פעם שאני חושבת מחשבות רעות? גם בזה אני פוגעת במישהו?'. זה יכול מאוד להפחיד. אנחנו גם בד"כ לא שולטים במחשבות וברגשות שלנו. חשוב מאוד להבהיר, במיוחד לי חשוב להבהיר זאת כי אני באתי מקיבוץ, ובתפיסה הקיבוצית של פעם הייתה אידיאולוגיה של נסיון לשלוט במחשבות וברגשות של האנשים בצורה חיצונית – וזאת לא הכוונה, זה אסור, וזה בכלל לא דבר שאנחנו שואפים אליו באנתרופוסופיה ובדרך הרוחנית – אין שום ניסיון לפגוע בחירות של האדם. החירות שלנו מתחילה במחשבה – זה המקום שאנחנו יכולים לפתח בו חירות. כשמדובר בעבודת התפתחות של שליטה ברגשות ובמחשבות ולהגיע לאפשרות לא לחשוב מחשבות שליליות – לא מדובר על שליטה ממקור חיצוני. מדובר על עבודה פנימית, שאנחנו עושים בהדרגה, ובה אנחנו מתחילים יותר ויותר להכניס את הרצון לתוך החשיבה. כשאנחנו מכניסים את הרצון לתוך החשיבה אנחנו יכולים בהדרגה לפתח חשיבה אקטיבית, ולהתגבר יותר ויותר על המחשבות התפלות.

מה זה מחשבות תפלות ורגשות תפלים? איזה מחשבות ורגשות תפלים אתם מכירים אצל עצמכם?

משתתפת – מחשבות שקשורות לרגש, נגיד כשאני כועסת ושיפוטית כלפי מישהו זה ממקום ישן וקשור לעבר, זה תפל. רק כשאני עושה עבודת תודעה אני מצליחה להבין מה קורה שם ואז זה משתנה.

משתתפת – מחשבות שיפוטיות, מזלזלות, שלא נותנות כבוד לאחר, מחשבות הרסניות שאין להן מקום ולא מביאות לטוב.

משתתפת – רכילות.

יעל – בהחלט. רכילות יכולה להיות כבר במחשבה, גם אם לא אמרתי כלום אבל הסתכלתי על מישהי וחשבתי שהבגד שלה מגוחך או איזה פרצוף היא עושה. בלי שאפילו אמרתי דבר. זה גם סוג של מחשבה תפלה.

משתתפת – כשאני מתעסקת בהענשה עצמית. כשאני חושבת שאולי אמרתי משהו שחושבים או לא חושבים עליו האחרים כל מני דברים.

יעל – זו דוגמא חשובה, שמתייחסת לכל המחשבות שעוסקות ב: מה חושבים עלי, איך רואים אותי, כמה אני נחשבת או לא נחשבת – אלו מחשבות תפלות. גם רחמים עצמיים.

שטיינר מציין כאן שאנחנו צריכים להפסיק להתענג על המחשבות התפלות. למה זה עונג? כי זה לא דורש מאיתנו מאמץ. לפעמים זה גם גורם לנו להנמיך את האחר ולהגדיל את עצמנו. אדם שאין לו ביטחון עצמי, ויסתכל על מישהי ויבקר אותה, או יחשוב עליה באופן שלילי – יחזק דרך זה את הביטחון העצמי שלו. זו כמובן תכונה נפולה. גם כשאני שוקעת ברחמים עצמיים יש סוג של עונג. למה? כי זה מוריד ממני את האחריות: אני יכולה לשבת ולחשוב כמה אני מסכנה וכמה 'עשו לי' והחיים שלי קשים, ואין בזה שום אחריות אישית שלי. יש עונג בתחושת המסכנות הזו, ואולי גם שאיפה שירחמו עלי. כולנו נופלים במקומות האלו של מחשבות תפלות, ועונג סביבן.

מחשבות תפלות לא דורשות מאיתנו מאמץ, לא דורשות פעילות פנימית. לצפות בסדרה, או בתכנית ריאליטי, ולחיות דרך האנשים שם – זה גם מחשבות תפלות במובן שזה לא דורש ממני להסתכל על עצמי, לקחת אחריות על המחשבות והרגשות שלי, לקחת אחריות על החיים שלי.

משתתפת – אולי זה מסביר את החלק המת של החשיבה – כי הוא לוקח חיים ואנרגיה ומתענג. משהו מת בד"כ לא יוצר אלא לוקח אנרגיה ומתענג ונשאר תפל, בולע ולא מייצר, ללא המשכיות. זה אגואיסטי כי הוא רק בולע לעצמו. חור שחור. כמו פרזיט.

יעל – זה מקסים ההקשר שאת מעלה. זה ממית את הכוחות הרוחניים, את הכוחות היוצרים. ממית את הכוחות ולא מחייה אותם. איך אנחנו יכולים לזהות האם אלו רגשות ומחשבות מתים? אני יכולה לבדוק האם אני מופעלת או שאני פעילה. כשזו מחשבה מתה, או רגש מהעבר – אני אשים לב שאני מופעלת מתוך הרגש, מופעלת מתוך המחשבה. המחשבה הזו כאילו נכפית עלי ואני לא יצרתי אותה בפעילות שלי.

משתתף – האם אפשר להגיד שכל המחשבות על העבר, על מה שכבר היה, הן תפלות?

יעל – לא. ביעוץ הביוגרפי אנחנו חושבים על העבר הרבה, מתוך רצון להבין את התמונה השלמה, ומתוך רצון להבין את המהות והמשמעות הרוחנית שלה, ומתוך רצון לחבר את זה להווה. אז תלוי באיזה אופן אני חושבת על העבר. אם אני חושבת על העבר כדי לבכות על מה שהיה ולרחם על עצמי, או כדי לשחזר אותו – אז זה אכן מחשבות תפלות.

משתתפת – מעניין אותי לגבי תחומים אחרים, כמו מדע. כי ברגשות זה די מובן, ובחשיבה אז הדוגמא שלך על מדיטציה מסבירה את המחשבות כדבר שרץ, וקיים, מבלי שמרגישים או יוצרים את זה.

יעל – למדע שטיינר גם מתייחס. לאנתרופוסופיה הוא קרא 'מדע הרוח' וראה בו מדע. מדע טהור מחפש אחרי האמת, בכל תחום ולא רק במדע הרוח. כשעושים מחקר מחפשים אחר האמת – במידה והחוקר הוא מדען אמיתי שרוצה להגיע לתשובה ולא רק להוכיח את מה שהוא כבר חשב. אבל הרבה פעמים האדם מגיע אל המדע עם תשוקה אסטרלית, עם מחשבה קדומה ועם עוד דברים שבסופו של דבר משפיעים על המחקר.

משתתפת – זה בדיוק מה שאני שואלת. זה לא רק במדעים מדויקים אלא בכל תחום: מוכרחים במידה רבה להישען על דברים שאנחנו קוראים להם לא חיים כי זה ידע שהוא כבר נרכש והוא מהעבר וברור שכשאיינשטיין חשב מה שהוא חשב זו הייתה מחשבה חיה כי הוא פרץ גבולות ידע שהיו עד אז.

יעל – העניין הוא לוותר על הדעות הקדומות שלנו. זה בסדר שנישען על ידע ועלינו להיעזר בכל ידע שהוא ידע אמיתי. אבל השאלה היא אם אני נאחזת בידע ולא רוצה שיפריכו את מה שאני יודעת כי זה נורא מפחיד. אנחנו יודעים שגם במדע הופרכו המון עובדות שאנשים היו בטוחים בהן, כולל המחשבה שהעולם הוא שטוח. היו הרבה דברים שאנשים היו בטוחים בהם והופרכו. בד"כ התגובה הראשונית כלפי מי שהביא את הידע החדש הייתה לסקול אותו, או לסווג אותו כמשוגע, והעיקר שחס וחלילה לא יערער על המחשבה המתה הקיימת, שמפחיד לוותר עליה. אז להישען על ידע זה בסדר גמור אם אני לא נאחזת בו ובדעות הקדומות שלי, ואז מוכיחה הכל לפי התפיסה הקדומה, שהיא כבר לא חיה. זה קורה הרבה במדע.

תרגיל לחקירה ביוגרפית:

לקחת איזושהי מחשבה שחיה בכם כרגע, אפילו מחשבה תפלה, כל מחשבה שכרגע נמצאת בכם, או שחשבתם אותה היום.

תשבו בנוח, נעצום עיניים. תנשמו עמוק. תנסו לחוות את המחשבה הזו כאילו היא ישות חיה. תנסו לחוות מהי הישות החיה שנמצאת מאחורי המחשבה. תראו איזו תמונה עולה, בלי להילחם בזה, פשוט לראות מה עולה. תראו איזה צבעים יש לה, איך היא נראית, איך היא מדברת, איך היא פועלת.

לאט לאט נפקח עיניים.

שיתוף במליאה:

משתתפת – חשבתי על משהו חיצוני שעלה לי: בגליל יש ערימות אשפה וכל פעם שאני עוברת ליד זה אז זה מעסיק אותי. זה מה שקפץ לי לראש. בתרגיל ראיתי את זה בדמות אדם לבוש אשפה. צבעים שונים, וזה הפך גם לציפור גדולה מכוסה אשפה. משהו בין האדם לחי.

יעל – כשאת רואה את האשפה איזה מחשבות מתעוררות בך? מה את מרגישה?

משתתפת – על כדור הארץ בעיקר. על האדמה, על רעל. זה חוסר אונים מול הדבר הזה שאין עליו שליטה. אני בפינה הקטנה שלי, וכל אחד בפינה שלו, וזה גדול ומשתלט עלינו.

יעל – המחשבה היא שיש משהו שאני חסרת אונים מולו והוא משתלט עלי, ולא רק עלי אלא עלינו ועל כדור-הארץ, ואולי הוא הורס אותו. אנחנו צריכים לראות גם מה זו המחשבה הזו שלך. עלינו לזכור שכדור הארץ והגוף הפיזי שלנו בסופו של דבר יהרסו, וזה בסדר. כי החומר סופו להיהרס, סופו להתכלות. החיים הולכים לעבר המוות הפיזי. ככל שאנחנו מתים יותר פיזית אנחנו הולכים לעבר הרוח. מעניין שהייתה שם גם ציפור, מכוסה באשפה.

אני מזמינה אתכם להמשיך את התרגיל ולצייר את מה שעלה – מה הישות החיה שנמצאת מאחורי המחשבה ואיך היא קשורה לביוגרפיה שלי? אנחנו תמיד לוקחים את זה בסופו של דבר להקשר הביוגרפי. מי שמוכן יכול גם לשאול איך היא קשורה לקרמה שלי, אבל אם אתם עוד לא יכולים אז מספיק לראות איך הישות שעומדת מאחורי המחשבה שלי קשורה לביוגרפיה שלי – איפה היא מופיעה? איזה רגשות היא מעלה?

בדוגמא של המשתתפת – מצד אחד כולנו יכולים להזדהות עם זה ולהגיד כמה היא צודקת בתחושות שלה מול האשפה והרס כדור הארץ, אבל בתרגיל נסתכל קודם כל שזו המחשבה שעלתה לך. ומאחורי המהות הזו עלה פחד בכלל מההרס של הפיזי, או שמשהו ישתלט ואני לא יכולה לעשות מולו דבר – אני רק מציעה כיוון כי זה דורש עבודה יותר עמוקה. יכול להיות שזה הפחד האמיתי. אנחנו לא נישאר רק עם הדבר שעלה, כמו הרס כדור הארץ, כי אז אנחנו נשארים רק עם המחשבה המתה. מתה במובן הזה שאנחנו נשארים עם משהו חיצוני. כאן בתרגיל לא כולנו חשבנו על האשפה והרס כדור-הארץ – כי המחשבה של המשתתפת קשורה אליה, לביוגרפיה שלה, קשורה אל משהו עמוק יותר בתוכה. אפשרות נוספת עבורך היא לבדוק מה זה אשפה שמכסה הכל – אולי יש דברים שאני צריכה לנקות: איזו אשפה אני צריכה לנקות. זה כיוון אחר שאני מציעה. אולי יש המון אשפה, לא פיזית, שאני אוספת או אמורה לנקות.

אני מזמינה אתכם להמשיך את התרגיל בבית ולהביא את הדוגמאות לכאן, או לצייר את מה שעלה.

תרגיל נוסף:

עוד דבר לעשות בבית כדי להכניס חשיבה פעילה לתוך המחשבה הפסיבית זה לרשום את המחשבות שלנו. להתחיל להתבונן עליהן. לא לשפוט אותן. כששטיינר מדבר על מחשבות שליליות, אין כאן כוונה להפסיק לחשוב באופן מכני מחשבות שליליות. זה קורה לעיתים בתפיסות ניו-אייג'יות שמנחות לשינוי חיצוני – לחשוב רק חיובי. זה לא קורה ככה – אי אפשר לחשוב רק חיובי כי החלטנו לחשוב חיובי. אפשר להתחיל לעקוב אחר המחשבות שלנו. להתבונן. לעשות כל יום תרגיל של מעקב אחר המחשבות שלנו – מה קורה לי כשאני הולכת כל יום לכלבו של הישוב ואיזה מחשבות מתרוצצות אצלי במפגש עם אנשים מסוימים, או כשאני רואה את האשפה בדרך, או כשהילד שלי מספר לי משהו. לעקוב אחרי המחשבות שלי ולרשום אותן במשך איזשהו פרק זמן. כך אנחנו מתחילים להכניס התבוננות יותר נקייה ולראות מה מניע אותנו, מה מפעיל אותנו, ממה אנחנו מופעלים. גם לרגשות אפשר לעשות את זה אבל הפעם אני מציעה דווקא להתרכז במחשבות.

משתתפת – לגבי מה שאמרת על גיל 3 והאנטיפתיה לעולם הרוח: האם חווים את זה פתאום בגיל 3?

יעל – זה קורה בהדרגה, לא פתאום בגיל 3. גיל 3 זה גם הגיל שהילד לראשונה אומר 'אני'. מתחילה תודעה מאוד ראשונית שלנו כבעלי 'אני'. עוד אין שם הרבה תודעה אבל יש איזושהי חוויה של הילד כ'אני' בעולם, הוא מתחיל להתגשם כאן יותר. הילדים בד"כ עדיין מחוברים יותר לעולם הרוח, זה לא קורה ברגע אחד, אלא אם כן יש אירוע יוצא דופן, אבל בד"כ זה הדרגתי.

נסיים עם ורס שיחזק אותנו להיות בשלווה פנימית ועם מחשבה פעילה:

אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי שֶׁקֶט / ר. שטיינר

אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי שֶׁקֶט

אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹךְ תּוֹכִי

כּוֹחוֹת שֶׁיְּחַזְּקוּ אוֹתִי

כָּעֵת אֶהְיֶה חֲדוּרָה

בְּחֻמָּם הַזּוֹהֵר

כָּעֵת אֲמַלֵּא עַצְמִי

דֶּרֶךְ הַנְּחִישׁוּת שֶׁל כּוֹחוֹת רְצוֹנִי

וְאָחוּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט

שׁוֹטֵף אֶת כָּל הֲוָיָתִי

כַּאֲשֶׁר דֶּרֶךְ חֲתִירָה מַתְמֶדֶת

אֲנִי נַעֲשֵׂית חֲזָקָה

לִמְצֹא בְּתוֹךְ עַצְמִי

כּוֹחוֹת שֶׁל רֹגַע פְּנִימִי

אמן.

print