תרגול רוחני בליווי הספר – 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים'

תמלול השיעור:

קוֹרֵן יוֹתֵר מֵהַשֶּׁמֶשׁ

טָהוֹר יוֹתֵר מֵהַשֶּׁלֶג

עָדִין יוֹתֵר מֵהָאֶתֶר

זֶהוּ הָאֲנִי

הָרוּחַ שֶׁבְּלִבִּי

אֲנִי הִנְנִי הָעַצְמִי הַזֶּה

עַצְמִי זֶה הוּא אֲנִי

שטיינר

 

 זה ורס יפה שאפשר לעשות אתו מדיטציה כי הוא קצר, ומאוד חודר.

בשני המפגשים האחרונים דיברנו על שלושה מבחנים: מבחן האש, מבחן המים, והיום – מבחן האויר, המבחן השלישי. לפני שניכנס אליו אשמח לשמוע אם יש למישהו שיתוף במחשבות, תובנות, חוויות או שאלות שקשורות לנושאים האלו של מבחן האש ושל מבחן המים.

נזכיר שדיברנו על מבחן האש כמבחן שבו אני צריכה לעמוד מול הפחד הכי גדול שלי. במבחן האש אני נדרשת לאבד את הדבר שנדמה לי שבלעדיו אין לי תכלית, או לעמוד מול הפחד לאבד את הדבר שאני הכי נאחזת בו ומרגישה תלויה בו.

אמרנו שכל מבחן כזה בנוי על המבחן הקודם, ובמבחן המים דיברנו על השחיין שצריך להתקדם ללא קרקע מתחת לרגליים – כך אנחנו נדרשים להתקדם ולהמשיך בדרך, כשאין לנו משענות, כשאין לנו את מה שהניע אותנו קודם. כל הדברים שהיינו רגילים להישען עליהם – אינם. הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. ענבל שיתפה אותנו בחוויה שהיא הרגישה תלויה בין אדמה ושמים.

משתתפת – עברתי השנה אירוע מאוד מטלטל, שממש שמט את הקרקע. להמשיך להתקדם, להחזיק מעמד, בלי מה שהיה עד עכשיו, בלי הקרקע הזו – זה היה מאוד מוחשי. אני כן יכולה להגיד מה עזר לי לא להישמט ולהתרסק, וזה לא קרקע פיזית. זה היה הלימוד הרוחני. בחומרים הרוחניים מצאתי את הכוח שאפשר לי להחזיק מעמד בטלטלה הענקית הזו.

יעל – תודה, זה בדיוק. לא סתם אנחנו נדרשים לכל כך הרבה הכנה למבחנים האלו, כי אנחנו לא יכולים לבוא ככה פתאום ולהתמודד איתם. לפעמים יש לנו מחשבה הרפתקנית שזה כמו באגדה, ואני חושב שאני רוצה להגיע ולעבור את המבחן, אז אלמד הרבה בבית, אבל המבחנים האלו הם מבחנים שכל מה שהיינו רגילים להישען עליו, כל מה שנתן לנו איזשהו ביטחון – הוא נלקח. אם אין את המענה הרוחני, את הקרקע הרוחנית כמו שאמרת, זה מאוד קשה. הוא המשענת החדשה. אבל הוא צריך להיבנות במשך הרבה זמן כדי שאני אוכל להחזיק מעמד.

אנחנו נתקדם ונקרא על המבחן השלישי שנקרא 'מבחן האויר':

"אם המועמד התקדם בדרך זו במידה מספקת, אז מחכה לו מבחן שלישי. כאן אינו מוצא כל מטרה מוגדרת להגיע אליה. הכל נתון בידיו. הוא נמצא במצב אשר בו אין שום דבר הדוחפו לפעול. הוא חייב למצוא את דרכו לגמרי לבדו ומתוך עצמו. דברים או אנשים אשר יעוררהו לפעולה – אין. שום דבר ואף אדם אינו יכול לתת לו כאן את הכוח הדרוש לו, – מלבד הוא-עצמו. אם לא ימצא את הכוח הזה בתוך עצמו, – עד מהרה מוחזר הוא למקום ממנו יצא. אולם, רק מעטים אשר עברו בהצלחה את המבחנים הקודמים, ייכשלו למצוא כאן את הכוח הדרוש. או שנכשלים כבר לפני-כן, או שמצליחים גם כאן. כל מה שנחוץ למועמד הוא להבין מהר את המצב. כי כאן עליו למצוא במלוא מובנה של המילה את ה'האני' העילאי שלו. הוא חייב להוכיח את עצמו כזריז-החלטה ולהקשיב מהר  אל כל אשר הרוח רוצה להשמיע לו. כאן כבר לא נשאר זמן לספיקות או היסוסים. כל רגע של היסוס יוכיח כי איננו בשל עדיין. עליו להתגבר בעוז על כל דבר המונע ממנו להקשיב לרוח. במצב הזה חיוני להוכיח כוננות נפשית-רוחית. וזו – בדיוק – התכונה, אשר פיתוחה המושלם הוא ענינו של שלב זה. חדלים כל מניעים לפעול או אפילו לחשוב, שהאדם הורגל להם מוקדם. בכדי לא להפוך אדם חסר מעשה, אסור לו לאבד את עצמו. כי רק בתוך עצמו ימצא את  הנקודה-היציבה היחידה, בה יוכל להיאחז."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 2008, 'שלבי ההתקדשות', 'התקדשות', עמ' 59

אפשר לראות פה איך כל מבחן נבנה על המבחן הקודם. זה מתחבר אל מה שסיפרה לנו המשתתפת – המשענת של הרוח. היא המשענת של ה'אני', אבל רק אם אנחנו מתחברים ומוצאים את האני-העילאי. כי ה'אני' הרגיל לא יכול לתת כאן מענה.

כאן מדובר על מצבים בהם אנחנו נדרשים לקבל החלטה. אם קודם דיברנו במבחן האש – לעמוד מול הפחד, ובמבחן המים – להמשיך להתקדם בלי הקרקע, עכשיו אני צריכה גם לקבל החלטה. אנחנו עומדים בתוך סיטואציה שבה עלינו לקבל החלטה מהירה ונכונה, כשאין לנו שום דבר ממה שהיינו רגילים לפני להחליט לפיו. גם אם יש לנו כזה דבר – הוא לא יכול להיות המדד. אנחנו לא יכולים להחליט ברגעים האלו לפי הניסיון הקודם שלנו. אנחנו לא יכולים לפעול מתוך המניעים הרגילים שלנו. דיברנו על הויתור על כל מניע אישי. אנחנו לא יכולים להסתמך על שום דבר. אנחנו גם לא יכולים להסס. שטיינר מדבר כאן על ההססנות, ועוד מעט נדבר קצת על התכונה הזו, ובכלל על תכונות שמכשילות אותנו.

גם במבחנים הקודמים, ולאורך כל הספר בכלל, מדובר על התכונות שאנחנו צריכים לפתח. נזכיר את התכונות שצריך לפתח לקראת המבחנים האלו – איזה תכונות?

משתתפים – אומץ לב, התמדה, אמונה. ענווה. חוש לאמת. מוסריות, מוסר שלא כברירת מחדל, מוסר מתוך חירות.

יעל – נכון. דובר גם הרבה על החשיבה הבהירה. אנחנו עומדים מול סיטואציה וצריכים לקבל החלטה. ואם נהיה מופעלים שם מתוך הפנטזיות, מתוך הדעות הקדומות שלנו, מתוך משאלות הלב שלנו, מתוך התשוקות שלנו, מתוך כל הדברים האישיים ומתוך כל הדברים הקודמים שעליהם אנחנו רגילים להישען – לא נוכל לפעול שם.  יש פה דרישה קשה – הדרישה היא לזהות מה הרוח אומרת, לפעול מתוכה, ולעשות את זה ללא היסוס, והרבה פעמים גם בבדידות מאוד גדולה. בדיוק היום לפני השיעור נכנסתי לכותרות של החדשות, כי יש לי נטייה כזאת להיות מנותקת אבל צריך וחשוב לדעת, אז נכנסתי וראיתי כתבה קצרה של עיתונאי שמצא את עצמו במקרה במיון של קורונה. הוא לא חולה, הוא הגיע בגלל משהו אחר, ובגלל שהיה לו חום אז הכניסו אותו למיון של הקורונה. הוא תיאר מה הולך שם. תיאר מצב מאוד קשה של עוד ועוד חולים שמגיעים לשם, ואחיות שנמצאות במצוקה ובהיסטריה כי אין להן כבר כוחות והן מבקשות ממד"א "אל תביאו לכאן עוד חולים, אין לי ידיים…" . הוא תיאר אנשים שמאוד סובלים, תיאר תמונה קשה. בכתבה הוא פנה לציבור – אלינו – ואמר: תתעוררו, אתם לא מסתכלים בבהירות, אתם לא רואים את הנתונים, אתם עסוקים בהפגנות וחושבים שבגלל שלא נוח לכם עם מסיכה או שאתם רוצים לנסוע לחו"ל – אבל תתעוררו. אם הייתם בסיטואציה הזו הייתם רואים מה המציאות ומה באמת קורה'. חשבתי שזה מאוד מתאים לשיעור שלנו, כי יש לנו נטייה חזקה – כמו שדובר אתמול בשיעור של אורנה – לא להבין: אנחנו רגילים למציאות שבה בתי קפה ומסעדות פתוחים, ונוסעים לחו"ל פעם בשנה – דברים שכולנו התרגלנו אליהם. ופתאום המציאות השתנתה, בצורה דרמטית, ואנחנו עוד בסרט הישן. יש קושי להסכים למציאות שנוצרה – אנחנו בפנטזיות שלנו, ובדעות הקדומות. מבחן האויר קורא להסתכלות בהירה, נקייה, חסרת מניעים, על הדברים כמו שהם, ומתוכה לקבל החלטה.

אתן עוד דוגמא, קצת אישית: אבא שלי זכרונו לברכה נפטר לפני שנה, ובחודש האחרון לחייו נאמר לנו ולו שהוא הולך לקראת מותו. ברגע הראשון שאמרו לו את זה היה לו קשה, הוא בכה והוא לא רצה לקבל את זה, הוא ניסה לשאול אם אין עוד משהו שאפשר לעשות, ואז – בתוך יממה הוא עשה סוויץ', הוא הבין את המצב, הבין את התמונה, והחליט איך הוא נפרד, והחליט איך יראה החודש האחרון הזה. זו הייתה חוויה מאוד חזקה, עוצמתית. כשרופא המשפחה בא לביקור, אבא אמר לו אני הייתי מזכיר קיבוץ הרבה שנים, ולמדתי שיש רגעים שצריך להסתכל על התמונה כמו שהיא ולדעת מתי לעצור, לדעת מתי לקבל החלטה. זו הייתה עבורי ועבור כל מי שנכח שם חוויה רוחנית עוצמתית. הרגע הזה שבו אנחנו עומדים פתאום מול משהו כזה. אתה בונה לפני כן את הכלים, את התכונות – הם אלו שאפשרו לו לפעול כמו שהוא פעל. אבל ברגע עצמו אין לך משהו שאתה יכול להישען עליו. אתה צריך עכשיו (!) לקבל החלטה מתוך ה'אני', מתוך הרוח. לזהות את התמונה ולפעול משם.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

אשמח לשמוע על מצבים בחייכם, או על אדם שהייתם עדים מהצד, למצב שבו נדרשתם לקבל החלטה שהייתם צריכים לקבל אותה עכשיו – לא היה על מי להישען, לא היה ניסיון קודם, אולי הייתה בדידות.

משתתפת – זה לא היה בדיוק אירוע אחד. במהלך החודשים האחרונים חוויתי מאחותי כל מני אירועים, שלא קרו בעבר. תקופה ארוכה שמשהו השתנה – ה'אני' שלי השתנה, התחזק. הרגשתי שיש ביננו חילוקי דעות ואני צריכה לקבל לגביהם החלטות שלא קיבלתי בעבר. את אומרת לא להסס, אבל אני היססתי. לא היה לי ניסיון קודם בדבר הזה, היה משהו שונה עכשיו. בסוף קיבלתי החלטה, בסוף הדברים הסתדרו, אבל אכן לא היה על מה להישען, רק על ה'אני'. בסוף התקבלה ההחלטה, אני לא יכולה לקבל החלטה מעכשיו לעכשיו, אני צריכה את התהליך. אבל לחלוטין לא היה מה להישען עליו.

יעל – מה זה דרש ממך כדי שתוכלי לקבל בסופו של דבר את ההחלטה מתוך ה'אני'? איזו הקרבה נדרשה? על מה היית צריכה להתגבר בתוכך?

משתתפת – הייתי צריכה להתגבר על דיסהרמוניה. יש לי בעיה עם דיסהרמוניה במערכות יחסים. קשה לי עם זה. אני רוצה שתמיד הכל יהיה טוב במערכות יחסים. הייתי צריכה לעבור את המחסום הזה עבור משהו שחשוב לי, שאני חושבת שהוא נכון והוא האמת. הייתי צריכה להתגבר על זה, וכל השנים זה היה לי קשה מאוד. ואכן ויתרתי על זה, ובסוף זה הסתדר – אנחנו כל הזמן עכשיו בעליה וירידה, אבל זה עבר. עברתי את המבחן. חשבתי שזה לא יעבור ושזה יהיה קטסטרופה, אבל הייתי כ"כ נחושה ויודעת שזו האמת, אז ויתרתי על זה.

יעל – האמת זה לעשות את הדבר הנכון, לבחור ברוח. היית מוכנה ברגע הזה לבחור באמת, לבחור ברוח, בידיעה שאולי את מפסידה את ההרמוניה לתמיד. להקריב את ההרמוניה, לעמוד מול הפחד הזה. אנחנו רואים שיש כאן גם את מבחן האש, גם את מבחן המים – רואים איך הם בנויים אחד על השני.

משתתפת – רציתי לשתף בתחושה שאתה נמצא בהבנה שאתה לבד. כשזה נוחת עליך – שאתה לבד ואין יותר משהו שיעזור לך או יושיע אותך מבחוץ, ורק אתה מבפנים – זו נקודה מאוד קשה. אני יכולה להעיד מתוך אירועי השנה האחרונה שלי, שהנקודה שאתה מבין שאתה לבד ולא יעזור כלום, אתה במדבר של עצמך ואין שום משענת. אין יותר, זה נגמר. זה רגע מטלטל. הוא מפחיד. הוא מדבר על התבוננות בהירה, ואני מרגישה שההתבוננות שלי בהירה – ברור לי שהדבר הזה הוא הדבר הנכון לעשות. אבל הכאב והסבל שכרוך בדבר הזה הם קשים מנשוא. אני הולכת את הדרך הזו – זה קרה לי בשני אירועים השנה – אחד פחות מפתיע, והשני מאוד הפתיע. זה היה בום, התנפצה הבועה שהייתי רגילה לחיות בתוכה ולהישען עליה. התובנה שאתה לבד שם זה רגע מכונן. זה רגע שאני לא אשכח לעולם. כי יש שם פחד מאוד גדול. זו תובנה ש – זהו, זה אתה, ועליך למצוא את הכוח מתוך עצמך. אני לא יודעת אם מצאתי. זו דרך, כל פעם עוד פעם. יש שם שאלות, יש היסוסים מסוימים, יחד עם התובנה שאתה מבין שזהו זה, זו הנקודה – עכשיו אתה לבד. אתה מסתכל על הסובבים אותך ופתאום כולם זרים באיזשהו אופן.

יעל – תודה. אמרת דברים חשובים ומהותיים. לא סתם אנחנו מדברים הרבה על הבדידות. הבדידות שמקבלים בילדות הכנה לקראתה, כי זה חלק מאוד גדול בדרך. הפחד מול הבדידות – דיברנו על זה כאן בעבר בהקשר לקורונה, שמציבה הרבה מאוד אנשים מול בדידות. בסוף, כמו שהוא כותב, אנחנו צריכים למצוא את המשענת בתוכנו. בתוכנו – שלא ניקח את זה למקום של יהירות: הכוונה 'בתוכנו' היא למקום הנקי והרוחני שלנו, ולא בתוך האגו הרגיל שלנו. אם לא נמצא – אז נאבד. את מתארת רגע שאת מבינה שאין – אי אפשר יותר להישען על משהו מבחוץ. אין על מה להתלות מבחוץ.

משתתפת – יש לי שאלה לגבי הבדידות – עד כמה היא מהותית למבחן האויר? אם אני עוברת כזה מבחן, ואני כן נשענת על מורה רוחנית, כן נשענת על חברים לדרך, מתייעצת, אז זה כבר לא בודד כ"כ.

יעל – אני לא חושבת שהכוונה היא לא להתייעץ. תלוי כמובן איזו מורה רוחנית זו. אם זו לא מורה שהיא 'גורו', אלא מורה שעוזרת לחזק משענת פנימית. מורה רוחני אמיתי אמור להיות אקסטנציה של ה'אני' שלנו, ולהדהד לנו את ה'אני' שלנו. הוא לא אמור לקחת את ה'אני' אליו. מורה רוחני אמיתי עוזר לך לפגוש את ה'אני' הגבוה שלך. הוא יכול לשאת אותו עבורך לזמן מסוים, אבל לא במובן שהוא לוקח אותו אליו ומשתמש בו. חברים לדרך, כמו בשיר של כריסטיאן מורגנשטיין, בסופו של דבר צועדים לבד, אבל יש להם 'אחים לנצח נצחים'. יש אחים שיש ביניהם ברית. זה נכון שזו שאלה. איזושהי בדידות אני חושבת שתהיה שם. שטיינר מתאר בספר אחר שבשלב מסוים אנחנו נחווה גם את הפרידה מהמורה שלנו. נרגיש שנעזבנו. זה לא אומר שנעזב באמת, אבל נחווה חוויה שנעזבים. אני לא יודעת אם עניתי לך. גם אין לי תשובה חד-משמעית, אנחנו יכולות לחפש את התשובה ביחד.

משתתפת – אז אני מבינה שתחושת הבדידות מתוך זה שההישענות היא רק על ה'אני' – זה מאוד מהותי.

יעל – כן. כמו שתואר: הקרקע נשמטת. גם להישען על מישהו, על אדם אחר, זו קרקע חומרית. זה מבחוץ. הקרקע היחידה שיכולה או אמורה להיות לנו כדי שנוכל לעבור את המבחן הזה – זו הקרקע הרוחנית. ככה אני מבינה את הדברים. מה זה מעורר בך? למה בעצם את שואלת את השאלה הזו?

משתתפת – אני חושבת על כל האירועים המכוננים בחיי, שלמרות הבדידות תמיד שאבתי המון כוחות מהתייעצות עם אנשים נכונים. אפילו לא התייעצות אלא הבנות שקיבלתי בעצמי תוך כדי שיחות.

יעל – אסור להפסיק בשום אופן להתייעץ. אנחנו עוד לא במבחן האויר, אני לפחות לא חושבת שאני כבר שם. אנחנו בהכנה. נאמר כאן שמי שהגיע אל מבחן האוויר לא יכשל בו כי הוא כבר עבר את מבחן האש ואת מבחן המים. אנחנו עוברים הכנות. צריך להיזהר לא לפרש את זה ביהירות, ולא לחשוב ש'אני לא צריכה אף אחד ואסור לי להתייעץ'. ממש לא. חס וחלילה. לדעת להתייעץ, לדעת לשמוע אחרים, לדעת להיעזר במורה – זה חשוב ביותר. זה מאוד חשוב לא להתבלבל פה, אבל לדעת שגם המורה, גם החבר שאני רגילה להתייעץ איתו – אני לא יכולה עליו להישען ולחשוב שאם יש לי אותו אז יהיה בסדר. אני לא יכולה להיות תלויה בזה, כי יתכן שמחר לא יהיה לי אותו ועדיין אני צריכה להתמודד. זה ההבדל – זה לא אומר לא להתייעץ ולא ללמוד מאחרים. את יכולה להתחבר לזה? זה יותר ברור עכשיו?

משתתפת – כן, בהחלט.

יעל – יופי. אז טוב ששאלת. יש לעוד מישהו דוגמא, אולי להחלטה שהיתם צריכים לקבל בזריזות, שהיה משהו קריטי שהייתם צריכים לטפל בו.

משתתפת – כל המבחנים האלו מופיעים בפרק "התקדשות" בספר?

יעל – כן. בתוך הספר "כיצד קונים", בפרק על "התקדשות". העמודים רשומים בסיכומים מתחת לכל הציטוטים.

משתתפת – טוב. רציתי לשתף שבהיותי בת 27 הייתי אמא, הבת שלי הייתה בת 8. היו לי זוג אופניים, טוריה ו5 עובדים ערבים. גרתי בהרצליה. עיצבתי גינות. בוקר בהיר ב-29 במאי אימי נפטרה, בת 54, ללא הודעה מוקדמת. לאמא שלי היה עסק גדול בירושלים, עם 20 עובדות של ותק של 20 שנה. אני תמיד הייתי הילדה הבעייתית, הכבשה השחורה, זו שהולכת יחפה וכו'… כשהיא נפטרה מייד הפכתי להיות אמא שלי – נכנסתי לעסק שהוקם כ-20 שנה קודם, ורוב העובדים היו שם מההתחלה. אני חושבת שהיו שם כוחות רצון גדולים. אף אחת לא רצתה לעזור לי, כולם רצו שאפול ולא אצליח בדרך שלי. הייתה בדידות גדולה. את כל הידע שלי בניהול העסק 'גנבתי' כשהייתי יושבת ומסתכלת מה כל אחת עושה כדי ללמוד. אבא שלי כן היה ברקע, נשענתי עליו, שאלתי אותו שאלות, לא תמיד קיבלתי תשובות כי גם אצלו הייתי הכבשה השחורה. אבל מה שברור היה שאין לי זמן להחליט – היא נפטרה והיה צריך לקחת ולהוביל את העסק, ללמוד הכל מהתחלה, לעבור מבחן לרישיון לניהול עסק כדי שהעסק לא יסגר. גם מצד המשפחה הייתה בדידות – לא תמכו בי, לא יכולתי להישען על אף אחד אלא על עצמי. עכשיו אני מסתכלת ויכולה להיות בהתפעמות והתרגשות מעצמי – איך עשיתי את זה? היו שם כוחות רבים של רוע, העסקים האחרים רצו שאכשל, היה הרבה חושך. נלחמתי במשך שנה, ואח"כ נשארתי שם 25 שנה.

יעל – זו דוגמא חזקה לסיטואציה שבה את לא יכולה להישען על מה שבחוץ. גיל 27-28 זה גיל של מעבר סף. אנחנו לא יכולים להישען יותר על כוחות עבר וכישורי עבר, על מה שנשא אותי עד לשם. נדרשים לפתח משהו מתוך עצמנו. זה גיל השיקוף של גיל 49 – גיל שחרור עבדים, שבו אנחנו יכולים להשתחרר מהקרמה. כך שלא סתם זה בגיל הזה. זה נשמע כמו אירוע שהיווה הכנה גדולה למבחנים האלה. בגיל 28 אני לא בטוחה שאנחנו יכולים לעמוד במבחנים האלה, אבל בהחלט יש שם הכנה למבחנים האלה.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

נעלה עוד שאלה שקשורה למבחן האויר: איזה תכונות שלכם ועל איזה דברים אתם צריכים להתגבר כדי שתוכלו לעבור את מבחן האוויר? איזה חלקים שעוד לא פיתחתם, או איזה תכונות שעוד לא התגברתן עליהן, יעכבו אתכם או ימנעו מכם לעבור את המבחן הזה?

דוגמא מעצמי: אני יודעת שאצלי זה המקום של הלחץ – זה שאני נלחצת מאוד בסיטואציות מסוימות. זו חולשה שלי, שעד שאני לא אתגבר עליה אז לא אוכל לעבור את המבחן הזה. אני לא הססנית, אני כן יודעת להסתכל על הדברים בצורה בהירה, ובד"כ יודעת מה אני רוצה ומה נראה לי נכון. אבל החלק שנלחץ בתוך סיטואציה שבה אנחנו צריכים, כמו שדיברנו מזמן, שיוויון נפש. אנחנו רואים כאן למה דרושה כל ההכנה שעברנו מתחילת הספר. בטוח שיש לי עוד תכונות שהיו יכולות להכשיל אותי, אבל זו תכונה שאני מזהה כתכונה הראשונה.

מזמינה אתכם לחשוב איזו תכונה שלכם – אולי פחד, חוסר ביטחון, תשוקות אסטרליות, פנטזיות, יהירות, דעות קדומות, מניעים אישיים, קושי לפעול מחוץ לאינטרס האישי – כל אחד יודע מה עקב אכילס שלו. מה התכונות שלכם שיעכבו אתכם?

הססנות – על פניו אנחנו יכולים לשאול מה זה משנה אם מישהו הוא הססן או מחליט מהר, בדרך הרוחנית. בהססנות יש משהו שקשור לחוסר-רצון או חוסר-יכולת לשלם את המחיר. כשאני מקבלת החלטה אני צריכה להגשים משהו או לממש משהו בסיטואציה קשה ובלתי צפויה – יש לזה תמיד מחיר. לקבל החלטה זה לשלם מחיר. הססנות בלתי נלאית, כזו שלא מאפשרת לקבל החלטה – יש בה חוסר מוכנות לשלם את המחיר. באופן לא מודע, כמובן. יכולות להיות לזה הרבה רציונליזציות. אז זו גם תכונה שכאן שטיינר מזכיר כתכונה שיכולה לעכב אותנו.

משתתפת – כשאת אומרת 'הססנות' הכוונה היא לא לקבל החלטה? כי אני היססתי תקופה ארוכה, אבל בסוף קיבלתי החלטה.

יעל – כשאני אומרת 'הססנים בלתי נלאים' זה כאלה שלפעמים יתלבטו לנצח. מה שאת עברת הוא הכנה בדרך למבחן, ובשבילך – לקבל בסופו של דבר החלטה זה הדבר המשמעותי. במקרה שלך זה היה אירוע שבו לא היית חייבת לקבל החלטה מיידית. אבל יש החלטות שאם נשתהה בהן – כמו שקורה היום במדינה שלנו עם הקורונה – העובדה שיש הססנות שנובעת משיקולים ומניעים אישיים ופוליטיים, הזגזוג של ההנהגה שלנו – זו דוגמא חיה למה קורה כשיש החלטה קריטית שמנהיג צריך לקבל ברגע זה והוא לא מקבל אותה באותו רגע מתוך מניעים ושיקולים אסטרליים, שאין חיבור לרוח לגבי מה הדבר הכי נכון והכי מוסרי לעשות – אז אנחנו רואים מה התוצאה של זה.  באירוע שלך זה היה בסדר כי היה לך זמן להסס, אבל לא תמיד יש לנו זמן מספיק להסס. יש רגעים שההיסוס עצמו מעכב – זה לא יעזור אם אקבל את ההחלטה בעוד שבוע, צריך לקבל אותה עכשיו, ברגע זה.

משתתפת – הזכרת פה הרבה דברים כמו פחדים וחוסר ביטחון, וכמובן שהכל קיים, אבל כרגע אני חושבת על פיתויים – אני יכולה להיות באיזו סיטואציה, שהחלטתי משהו לגבי עבודה או תעסוקה למשל, ואז נכנסים פיתויים שבכלל לא קשורים לדרך ולמסלול שחשבתי עליו, ואז אני מתחילה להתערער. אני אומרת 'אולי הדרך שלי לא מספיק אמיתית או לא נכונה', מתחיל להיכנס חוסר ביטחון. אני מרגישה שהפיתויים הם החלק הנמוך אצלי.

יעל – מה מפתה אותך? איזה אופי יש לפיתויים האלה?

משתתפת – זה יכול להיות כל דבר, העיקר לא להישאר בחוסר וודאות. לא מזמן עזבתי עבודה של כמה שנים ביחידה להתמכרויות, ופתחתי קליניקה ועבדתי במגע, ועם הביוגרפיה, ועדיין הופיעו כל הפיתויים מסביב. גם כלכלית – אין לי ביטחון כלכלי והכנסה בטוחה, וכל דבר קטן שנכנס גרם לי לחשוב 'אולי אני אעשה את זה ואת זה', כדי להבטיח את המצב הכלכלי שלא ברור לי בדרך שבחרתי.

יעל – הפיתוי הוא לביטחון, לוודאות. של איזה כוח נגד הפיתוי כאן – לוציפר או אהרימן?

משתתפת – אהרימן. ואני בד"כ לגמרי לוציפרית.

יעל – נכון, מהיכרותי איתך. אני לא יודעת אם הייתי קוראת לזה פיתוי. פיתוי באמת מאפיין יותר את לוציפר. פה יש יותר מהפחד – פחד גדול לוותר על הביטחון הקיומי ועל הוודאות. אהרימן הוא זה שנותן לנו את התחושה שאין עולם הרוח, ושאם לא תשעני על הדברים הארציים אז לא יהיה לך על מה להישען.

משתתפת – אצלי יש את הספק, כמו בשיר שמקריאים פה לפעמים "במקום ספק – אמונה" (התפילה של פרנצ'יסקו מאסיזי). אני חושבת שאמונה זו היכולת לסמוך, להישען, על משהו גבוה ממני, ושתמיד נמצא. כשיש את האמונה הזאת, כשמתגברים על הספק, אולי על המקום האהרימני, אז אפשר לעבור כל מבחן. מצליחים להחזיק. אפשר לסמוך על המבחן הזה שהוא יוביל אותי לטוב, לחופש.

יעל – ספק. הוא גם קשור באהרימן. בזמן שדיברת חשבתי על זה שבהססנות יש משהו אהרימני, יש בה משהו שקשור לספק. חשוב לא להתבלבל בין הססנות לבין שיקול דעת. הכוונה פה היא לא לפעול באימפולסיביות, מתוך חוסר שיקול דעת, אלא יש הכוונה, תביעה, להפעיל שיקול דעת רב, אבל להפעיל אותו מהר ובלי הססנות. צריך לא להתבלבל ולא לחשוב שאנחנו נדרשים לאימפולסיביות ולעשיית הדבר הראשון שעולה לי בראש, הדחף הראשון – זה לא זה. יש אנשים שזו תהיה התכונה שתעכב אותם – אימפולסיביות. זו תכונה שיכולה מאוד להקשות עלינו במבחנים האלו. בקשר למה שאמרה המשתתפת – הספק קשור לאמונה, וגם לנכונות להתמסר. בהססנות יש חוסר התמסרות. אם אני מהססת נצחית, אם אני לא מקבלת החלטה, אז אני באופן מסוים לא מתמסרת עד הסוף. תמיד משאירה לי גם את האופציה השנייה, למקרה שהראשונה לא תהיה טובה. לקבל החלטה זה להתמסר למשהו גם כשאין לי הבטחה שהכל יהיה כמו שאני רוצה. אם אני נמצאת שם מתוך אמונה, לא עיוורת, ומוכנה להתמסר אפילו שאולי לא יהיה קל, שיהיה קשה, אולי בלי שיהיה לי משען בטוח – אבל מתוך ידיעה שזה נכון. ספק זו תכונה חזקה בתקופה שלנו, כי מלמדים אותנו מגיל צעיר להטיל ספק בהכל. זה אהרימן בהתגלמותו.

משתתפת – מה שעומד אצלי בפני עשיית הדבר הנכון, מה שאני צריכה להתגבר עליו, זה הריצוי – הצורך לרצות את כולם. זה בהחלט מפריע לי לעשות את הדבר הנכון.

יעל – תודה שהוספת את זה. עשיתי לי רשימת תכונות, וזו הייתה אחת מהן, ושכחתי להזכיר אותה. זה דבר מאוד חשוב. עבור רבים מאיתנו זה אחד הקשיים הגדולים. במיוחד ממי שהיה רגיל לרצות ולעמוד בציפיות, להיות בסדר, מתוך הצורך שיאהבו אותי. להסכים לעשות החלטה שאולי לא יאהבו אותה, ושאולי אצטרך לשלם עליה מחיר חברתי, ובלי לקבל אישור מבחוץ. הפחד כשאין אישור מבחוץ – איך אדע? מה אם זה יעורר התנגדות? אם לא יאהבו את זה? זו תוספת חשובה למה שדיברנו.

משתתפת – אפשר להוסיף למה שאמרת גם 'מה יהיה אם אני אכשל וההחלטה שלי לא תהיה נכונה?'

יעל – כן. את מכירה זאת מעצמך?

משתתפת – בן היתר. אצלי אני חושבת שהעיכוב הוא מחוסר בחשיבה בהירה.

יעל – מה מטשטש לך את החשיבה?

משתתפת – זה בעיקר מה שאני חושבת שאני יודעת על עצמי. אבל זה מתוכי, זה לא אמת.

יעל – אלו דברים אסטרליים?

משתתפת – כן. אסטרלי לגמרי.

יעל – הרבה פעמים האסטרלי שלנו – תשוקות חזקות, פנטזיות. יש אנשים שהם מאוד רגשניים, הכל מאוד רגשי וסוער – אי אפשר לשים שם חשיבה בהירה. אלו תכונות שיש לרבים מאיתנו ואנחנו נדרשים להתגבר עליהן. בטקסט הוא מדבר על זה ששום מניע חיצוני לא יפעיל אותנו. אנחנו קוראים לזה – הרצון הטהור: איך אני פועלת מתוך חיבור לרצון האלוהי, לא לרצון האישי, ובכל זאת פועלת. כי אנחנו יכולים להגיע למצב שבו אין לנו שום מניע – ואז מה יפעיל אותי? מה יגרום לי לקום בבוקר ולעשות את מה שנדרש ממני? זה הרצון הטהור. זהו חיבור לרצון האלוהי כשאין כבר משהו חיצוני שמפעיל אותי. זה נשמע גבוה ורחוק, אבל כולנו עובדים ואנחנו בדרך לשם. כל יום אני מנקה עוד קצת את האסטרלי. כל יום אני מתגברת או לא מצליחה להתגבר על הלחץ שלי, ומחר מנסה שוב. כל יום אני מוכנה שלעוד משהו קטן לא יהיה לי אישור מבחוץ, ולהחזיק שם מעמד. כל יום אנחנו מתגברים עוד קצת על הספק. כל אחת והדברים שנדרשים ממנה. זה תמיד חוזר לפחד עליו דיברנו בהתחלה במבחן האש. לא סתם הוא דיבר הרבה בהתחלה על אומץ – כי כל הדברים האלה קשורים להתגברות על פחד. גם לפעול ללא אישור מבחוץ – מתחת לזה יושב פחד. הפחד שלא תהיה לי וודאות, שלא יהיה לי ביטחון כלכלי. בכל אחת מהדוגמאות שעלתה פה.

משתתפת – אני רוצה להבין. את בעצם אומרת שהנפש 'גונבת' אותנו. שלפני הכל הנפש צריכה להתחנך לפני שכל זה יהיה אפשרי: אם קורה משהו וצריך להחליט מהר. שתהיה קודם כל אפשרות להתחבר ל'אני', אז הנפש צריכה להיות רגועה, מאוזנת, שקטה. אחרת זה לא יקרה.

יעל – נכון. לכן בטקסט שטיינר אומר שאם האדם לא יצליח להתחבר אל ה'אני' שלו הוא יכשל, אבל זה כנראה לא יקרה כי אם הוא עבר את המבחנים הקודמים, אז הוא בעצם מוכן למבחן הזה. לכן צריך לעבור קודם את המבחנים הקודמים, וראינו שלקראתם אנחנו צריכים להתכונן ולהתחנך בכל מה שהזכרנו. כנראה שלא יעמידו אותנו במבחן האויר אם לא נהיה מוכנים אליו, וגם לא במבחנים האחרים. זו בהחלט הארה חשובה – עם נפש סוערת אנחנו לא יכולים לחשוב חשיבה בהירה.

 

קוֹרֵן יוֹתֵר מֵהַשֶּׁמֶשׁ

טָהוֹר יוֹתֵר מֵהַשֶּׁלֶג

עָדִין יוֹתֵר מֵהָאֶתֶר

זֶהוּ הָאֲנִי

הָרוּחַ שֶׁבְּלִבִּי

אֲנִי הִנְנִי הָעַצְמִי הַזֶּה

עַצְמִי זֶה הוּא אֲנִי

שטיינר

 

 

אני מאחלת לכולנו שנתחבר ביום כיפור זה ל'אני' שלנו, נחזק אותו, ושכל אחת מאיתנו תצלח את המבחנים שהיא עומדת לפניהם.

הודעה חשובה: בשבוע הבא ביום שני – יום כיפור. לא יתקיים שיעור 'האני האותנטי'. בימים שלישי ורביעי שיעורים כרגיל. בשבועיים לאחר מכן השיעורים של אורנה 'האני האותנטי' יהיו בני שעה וחצי, כדי להשלים את השיעור החסר.

 

שנה טובה וחתימה טובה.

להתראות.

print