תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’ 

תמלול השיעור:

אֱמֶת / יעל ערמוני

אֱמֶת

כַּמָּה נִכְסַפְתִּי אֵלַיִךְ.

 

בְּמִדְבַּר הַסּוֹדוֹת

בִּקַּשְׁתִּי אוֹתָךְ

שֶׁתִּרְוִי צִמְאוֹנַי.

 

בִּשְׂדֵה הַשְּׁקָרִים

הִתְחַנַּנְתִּי אֵלַיִךְ

שֶׁתַּצְמִיחִי פֹארוֹתַי.

 

בְּיַעֲרוֹת הָרֶשָׁע הָאֲפֵלִים

כָּמַהְתִּי בַּלֵּילוֹת

שֶׁתָּאִירִי שְׁבִילַי.

 

אֱמֶת

 

מוּל מַרְאַת יָפְיֵךְ הַדּוֹמֶמֶת

זוֹעֲקִים כִּעוּרִי, סוֹדוֹתַי וּשְׁקָרַי

נַפְשִׁי כְּרוּיָה לְמִלּוֹתַיִךְ

הַמְּטַהֲרוֹת.

 

בַּמִדְבָּר

בַּשָּׂדֶה

בַּיַּעַר

רַק אַתְּ תִּהְיִי לִי מַרְפֵּא.

 

בסוף המפגש הקודם התחלנו פרק חדש שנקרא "כמה תוצאות של ההתקדשות". לקראת סוף המפגש הקודם עשינו תרגיל אימגינציה – ניסינו לחוש מהו הרגש, הלך הנפש שאנחנו נמצאים בו כרגע, להשתקע בתוכו ולראות אם עולה מתוכו איזושהי תמונה של הלך הנפש הזה. זה היה בהתייחסות לדבריו של שטיינר על כך שאדם שמפתח ראייה רוחית יכול לראות את הגוף האסטרלי, ולכן רואה מצבים אסטרליים שונים בצורות שונות, בצבעים ובקווים. ניסינו לחוות את זה במעט. לפני שנמשיך אשאל אם מישהו מכם התנסה בכך בשבועיים האחרונים ורוצה לשתף, לשאול או להתייחס לנושא הזה.

שלחתי טבלה ותרשים שמסכמים את ההתייחסות של שטיינר לשבעת פרחי הלוטוס – שבע הצ'אקרות – גם מתוך הספר הזה וגם מתוך הספר 'קוסמולוגיה אזוטרית'[1]. שטיינר לא מתייחס לנושא זה בהרבה מקומות. היה לי חשוב לסכם את זה בטבלה גם עבורכם וגם עבור עצמי כי זה פרק מורכב וקשה יותר להבנה יחסית לפרקים הקודמים. בשיעורים הקרובים לא נעבור כל פרח / צ'אקרה לחוד לראות מה מתפתח שם משתי סיבות: האחת היא שאני ממש לא מומחית לנושא הזה. בנושא הצ'אקרות עוסקים בהרבה תורות רוחניות וגם ברפואה האלטרנטיבית, גם בזו המבוססת על האנתרופוסופיה, ויש מומחים הרבה יותר גדולים לנושא. זה לא הנושא המרכזי של הספר. הסיבה השנייה – אם תסתכלו על הטבלה ועל התכונות ששטיינר מדבר עליהן ושאותן אנחנו נדרשים לפתח תראו שפרחי הלוטוס מתפתחים כתוצאה מהעבודה הרוחנית שאנחנו עושים, עבודה תודעתית על המידות שלנו. ככל שאנחנו מפתחים את התודעה אז פרחי הלוטוס – שבע הצ'אקרות – יכולים להתפתח ממצב שהם מופיעים בצבעים כהים וללא תנועה אצל אדם בלתי מפותח, אל מצב שבו הם מופיעים אצל אדם מפותח שעושה עבודה ומגיע לדרגה של רואה רוחי – אצלו נראה שהצבעים של פרחי הלוטוס מתבהרים ונהיים זוהרים, יפים, כמו צבעי הקשת, ובהמשך הם מתחילים להסתובב. הם מתחילים להסתובב, בעיקר כאשר אנחנו עושים התמרה של הגוף האסטרלי שלנו, והאדם יכול להגיע לראייה רוחית.

הסתכלתי באתר של שמוליק רפאלי, שהוא אדם שעוסק ברפואה הוליסטית, ושם היה סיכום יפה של נושא הצ'אקרות. אני יודעת שברפואה הסינית וברפואות נוספות עוסקים ומשתמשים הרבה בנושא הצ'אקרות, ולכן רציתי לראות מה כתוב בעוד מקורות. באתר זה מתוארות שבע הצ'אקרות כמרכזי אנרגיה, כמו שגם שטיינר מציין, אשר משפיעות על האיזון שלנו בכל התחומים: גם האיזון הפיזי, גם הנפשי וגם הרוחני. אם יש לנו עודף או חוסר באנרגיה של אחת הצ'אקרות – זה יגרום לחוסר איזון באיזור אחר, כל צ'אקרה לפי התפקיד שלה. כאשר הצ'אקרה מאוזנת או לא מאוזנת יש לזה השפעה    על כל המימדים שהזכרתי: על המימד הפיזי, הנפשי והרוחני. ברפואה האלטרנטיבית עובדים על הצ'אקרות מבחוץ – בדיקור, למשל, הטיפול בא לעזור לאזן את הצ'אקרה שבה אובחן חוסר איזון לפי שיטות האיבחון של אותה רפואה. העבודה ששטיינר מציע לגבי הצ'אקרות היא עבודה אחרת, וגם מטרותיה אחרות. כמובן שגם היא בסופו של דבר מכוונת להגיע לאיזון, אבל העבודה ששטיינר מציע הוא עבודה תודעתית – עבודה על התודעה והמידות, שיכולה להוביל לכך שהצ'אקרות יפעלו. יפעלו – לא רק במימד שמאזן אותן ושהן ישפיעו עלינו להרגיש טוב, אלא שהן יגיעו לדרגה כזו שהן יאפשרו לנו לעלות לדרגה של תודעה רוחנית.

בהמשך, כפי שמופיע בסיכום ששלחתי, בתוך הפרק הוא גם מדבר על פיתוח המרכז של הכוחות האתריים – נגיע לזה באחד השיעורים הבאים. מה שחשוב להבין הוא שהתכונות ששטיינר מציין שאנחנו נדרשים לפתח, או המידות שעליהן אנחנו נדרשים לעבוד – הופיעו כולן גם בפרקים הקודמים של הספר, והוא מציין זאת בעצמו במהלך הפרק. לא נאמר לנו לעשות עבודה זו או אחרת שלא הוזכרה קודם כדי שפרחי הלוטוס שלנו יופעלו, זו גם לא המטרה – אנחנו לא אמורים מהפרק הזה והלאה להתחיל לחשוב איך אני אגרום לפרחי הלוטוס שלי לפעול. לא סתם הוא מגיע לזה רק בשלב הזה של הספר, ולא סתם השם של הפרק הזה הוא "על תוצאות אחדות של התקדשות". הפעלת פרחי הלוטוס היא למעשה תוצאה של העבודה הרוחנית שנדרשת מאיתנו לכל אורך הספר, כפי ששטיינר מציע בשלבים השונים, בתנאים, בפרקים הקודמים ובפרקים הבאים. זו הקדמה כללית.

משתתפת – יש לשטיינר תלמיד שלקח את נושא פרחי הלוטוס ופיתח אותו בעבודת עומק לכיוון של פתיחת צ'אקרת הלב. הוא עשה שם הרחבה ועבודת עומק ומצא את כל החומרים והדברים ששטיינר אמר על צ'אקרת הלב ואסף אותם למתודת עבודה שכוללת גם תנועות וגם את היוגה הספציפית של האנתרופוסופיה. הספר הוא "החייאת הצ'אקרה של הלב" מאת פלורין לאונדס.

יעל – תודה רבה זה מידע חשוב.

בהמשך הלמידה שלנו ניקח קטעים מסוימים מתוך הפרק שבחרתי להתעמק בהם. לפני כן נראה את התמונה הכללית:

פה לפנינו התמונה של שבע הצ'אקרות. יש לנו הרבה יותר משבע צ'אקרות, אבל אלו הן הצ'אקרות המרכזיות והן הולכות מלמטה, מהבסיס, ועד למעלה בקו אנכי לאורך כל הגוף שלנו, כמו צינור של אנרגיה. ממה שאני ביררתי, גם עם דניאל זהבי שבקיא במקורות נוספים, מצאתי ששטיינר לא מתייחס כמעט בכלל לצ'אקרת הבסיס ולצ'אקרת הכתר. בנוסף, הוא לא מתייחס לצ'אקרות לפי הסדר שלהן. הוא מתייחס לצ'אקרות  לפי הסדר שנכון או אפשרי לפתח אותן מבחינת התהליך של ההתפתחות הרוחנית.

אחד הדברים ששטיינר מדגיש – גם בראשית הפרק וגם כשהוא מדבר על פרחי הלוטוס השונים – הוא שיש כל מני דרכים לפתח את פרחי הלוטוס, חלקן דרכים מהירות ועקיפות שאינן מומלצות ועלולות לגרום להתפתחות מעוותת. אז אותו פרח לוטוס יכול להתחיל לפעול, אבל בצורה מעוותת שעלולה להוביל אותנו לעיוותים קוגניטיביים, להזיות ולשיגעון.

שטיינר מתחיל מצ'אקרת הגרון, ומקטע מסוים בה. עוד מעט נתייחס לזה ונחבר את זה, כמו שאנחנו עושים תמיד, לעבודה הביוגרפית. זהו פרח הלוטוס הראשון ששטיינר מתייחס אליו – פרח הלוטוס שנמצא באיזור הגרון, ליד פיקת הגרגרת. פרח זה מכונה 'הפרח בעל שישה עשר עלי הכותרת'. בתמונה אפשר לראות שלכל אחד מהפרחים הלו, שנקראים גם 'הגלגלים' על שם אפשרותם להסתובב, יש עלי כותרת. לכל אחד מספר אחר של עלי כותרת, ולמספר הזה יש משמעות. בחלק מהמקרים הוא מתייחס למשמעות של המספר ובחלק לא. לפני שנתייחס למה ששטיינר אומר על הפרח הזה, ולמה שנאמר עליו גם ברפואה האלטרנטיבית, נשאל את עצמנו שאלה לגבי המיקום שלו: אנחנו יודעים שלכל דבר שבא  לידי ביטוי בפיזי יש משמעות רוחנית – מהות רוחנית שעומדת מאחוריו. מה לדעתכם יכולים להיות התפקידים של פרח הלוטוס הזה אם זה המיקום שלו, וגם מה יידרש מאיתנו לפתח על מנת שהוא יפעל כראוי, שיפעל בצורה מאוזנת ונכונה.

מה לדעתכם יכולה להיות החשיבות של פרח הלוטוס שנמצא באזור הגרון?

משתתפת – קודם כל זה ביטוי. הביטוי העצמי שלנו. יש לי טבלה שהיא אמנם הולכת עם שטיינר, אבל קשורה לבחירה: מה אנחנו בוחרים לעשות, האם אנחנו בוחרים באמת או בשקר – אני חושבת שזה גם כן שייך לשם.

יעל – את אומרת שאם יש משהו שנמצא בגרון, ובתוך הגרון שלנו נמצא גם הדיבור, אז יהיה קשר גם לאמת ולשקר.

משתתפת – וגם איזה מסרים אנחנו מקבלים מהיקום וגם מוציאים החוצה.

יעל – נכון, כי דרך הגרון שלנו אנחנו גם בולעים וגם מדברים.

משתתפת – זה גם קשר בין הראש ללב. זה החלק המחבר בין המחשבה לבין הרגש. יש פה מעבר צר, זה לא אותו רוחב. המעבר צר, לכן חלק מהדברים עוברים חלק וחלק מהדברים נתקעים. זו המסננת שאנחנו צריכים להפעיל במעבר הזה, וזו תקשורת החוצה ופנימה. זה ביטוי עצמי, תקשורת, חיבור ראש ולב.

יעל – זו תוספת חשובה. במה שאני קראתי שטיינר פחות התייחס לכך שזה מעבר בין לבין ויוצר קשר בין הראש הלב. אני חושבת שזה לא מקרי שהוא מדבר קודם כל על הפיתוח של הצ'אקרה הזו. בהמשך הוא מסביר שאנחנו לא מפתחים צ'אקרה האחת, ואז את השנייה ואז את השלישית. זה לא ככה. בסופו של דבר הן קשורות כולן זו בזו, והן צריכות כולן להתפתח בו זמנית. בכל זאת, הוא כן יוצר דירוג בסדר מסוים, והוא אומר שהצ'אקרות שהוא פחות מתייחס אליהן יתפתחו כתוצאה מהעבודה שאנחנו עושים על הצ'אקרות האלה. מתוך מה שאת אומרת אני חושבת עכשיו שזה לא סתם מתחיל כאן – בגרון. יש הגיון להתחיל בחלק הזה שמחבר בין הראש ללב.

משתתפת – רציתי להוסיף על הגרון כאיבר פיזי של הדיבור. הבריאה. חשבתי גם על קנה הנשימה – נשימה פנימה והחוצה. איבר של בריאה בשאיפה, ואולי ההרס בנשיפה החוצה.

יעל – העולם נברא בדיבור ואנחנו יודעים שיבוא זמן שהגרון יהיה גם איבר הבריאה האנושי. לא תהיה לידה דרך הפריה מינית ולידה פיזית. אנחנו גם נהפוך לישויות בוראות, ואנחנו נביא לעולם, לא באותה צורה פיזית שאנחנו נמצאים בה היום, בריאה. האדם יברא דרך הדיבור שלו. לכן יש חשיבות מאוד גדולה, כפי שהוזכר, מה אנחנו מוציאים מהפה שלנו. איזה מילים. אמת או שקר האם האמירה שלנו מוסרית. יש הרבה התייחסות, גם בשיעורים האחרונים עם יפה, לנושא הדיבור: כמה אנחנו מדברים וכמה אנחנו שותקים, האם אנחנו מדברים דברי הבל, מה יוצא מהפה שלנו. זה נושא חשוב שקשור לצ'אקרה הזאת. קשור לפיתוח שלה.

יש שישה עשר עלי כותרת בצ'אקרה של הגרון. בזמנים קדומים, שמונה מעלי הכותרת האלה היו מפותחים – לא כתוצאה מעבודה של האדם, אלא ניתנו לאדם כמתת, כחסד. זה היה קשור לראייה הרוחנית האינסטנקטיבית שהייתה אז, הקשר הרוחני האינסטנקטיבי שהיה בין האדם לעולם הרוח.

בתקופה שלנו, שמונת עלי הכותרת האלו התנוונו ואנחנו נדרשים לגרום בעבודה שלנו דווקא להפעלה של השמונה הנוספים, אלה שאף פעם לא היו בפעילות. כאשר אנחנו נגרום לפיתוח שלהם, אז גם השמונה שהתנוונו יתחילו לפעול מאליהם. כלומר, ברגע שנצליח לגרום לשמונה הנוספים לפעול אז גם השמונה הקודמים יפעלו. זה לא רק בפרח הלוטוס הזה. זה מוזכר בעוד כמה מפרחי הלוטוס. כמו שאמרנו כבר בעבר, הרבה דברים שניתנו לנו פעם בצורה אינסטנקטיבית כבר לא ניתנים. אפשר להשוות את זה לילד: כשיש לנו תינוק אנחנו נותנים לו הכל. אנחנו לא מצפים שתינוק יכין לעצמו ארוחה. הוא יונק מאמא, מטפלים בו באופן מלא, הוא לא צריך לפתח כלום בכוחות עצמו. ילד קצת יותר גדול – אנחנו מתחילים לדרוש ממנו לעשות או למלא אחר כל מני דברים. ככל שהילד מתבגר כבר אין מי שיעשה בשבילו. אם אני עכשיו רוצה שתהיה ארוחה בבית – אני צריכה להכין אותה. אם אנחנו רוצים ללמוד משהו – אנחנו צריכים להתאמץ ללמוד אותו. אנחנו לא מקבלים כבר את הדברים מבחוץ. הדבר הזה ילך ויתפתח. יגיע זמן שגם כדי לראות צבע אנחנו נצטרך לפתח תודעה. בעוד היום אנחנו לא צריכים לעשות שום מאמץ כדי לראות פרח אדום – כולנו רואים פרח אדום ללא מאמץ מיוחד, לא למדנו בשביל זה שום דבר מיוחד, וכולנו רואים צבעים בלי לעשות עבודה תודעתית. יבוא זמן שגם זה לא יינתן לנו במתנה.

כמו שאמרתי, בעבר חלק מהתפקוד של פרח הלוטוס הזה פעל כמתנה, והיום לא פועל בכלל, אלא אם אנחנו גורמים לפעולתו. שטיינר נותן בתוך הפרק 8 דברים שאנחנו צריכים לשים לב אליהם ולעבוד עליהם כדי לפתח את הפרח הזה. כרגע לא נפרט אותם. אתם מוזמנים לקרוא בפרק ולהעמיק בזה בכוחות עצמכם. היום נתייחס אל פן מסוים ששטיינר מתייחס אליו – פן שקשור לאמת. בטקסט הבא שנקרא שטיינר אומר שכאשר אנחנו מצליחים לפתח את פרח הלוטוס הזה אז מבחינת ראייה רוחית הוא גם ייתן לנו כוח מוסרי, ויאפשר לנו קליטה של צורות, דמויות, מחשבות נפש – כמו בתרגיל שעשינו בפעם שעברה. כל הדברים האלה יתגלו לנו דרך הפעילות של פרח הלוטוס הזה. אנחנו נוכל לראות צורות ודמויות של הדברים השונים, כולל של הישויות שנמצאות מאחורי הפיזי, האתרי, האסטרלי-הנפשי, ועד האדם. זו היכולת שפרח הלוטוס הזה יקנה לנו. בתוך התכונות השונות שהוא מציין הוא מדגיש את האמת.

"ככל שקיים תיאום בין מחשבותיו ודיבורו של אדם ובין המתרחש בעולם-החיצון, כן תוחש התפתחותו של כושר זה. מי שחושב או מדבר בניגוד לאמת, ממית דבר-מה בנבט של פרח-הלוטוס שלו בעל ששה-עשר עלי-הכותרת. אמיתיות, כנות, יושר – הם בהקשר זה כוחות בונים; שקרנות, צביעות, אי-יושר – כוחות הורסים הם. ותלמיד מדע-הרוח חייב לדעת כי, בהקשר המדובר כאן, הדבר הקובע אינו כרוך בכוונותיו – ותהיינה טובות כאשר תהיינה – אלא במעשיו הממשיים. אם אני אומר או חושב דבר, אשר אינו תואם את המציאות, הורס אני משהו באיבר-חישתי הרוחי, אף כי נדמה לי, שעשיתי זאת מתוך כוונה טובה. דומה הדבר לילד הנכווה בנגעו באש, גם אם עשה זאת מתוך חוסר-ידיעה."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 81-82

נבין את הדברים לעומק ולאחר מכן נשאל על זה שאלות ביוגרפיות.

הוא אומר שצריך להיות תיאום בין המחשבות והדיבור שלנו, לבין מה שמתרחש בעולם החיצון. זה לא מספיק שאני אגיד אמת במובן שלא אשקר שקר מכוון. חשיבה מעוותת, כפי שדיברנו הרבה בשיעורים הקודמים על החשיבות של פיתוח חשיבה נכונה וגם זה מצוין: אם החשיבה שלי מעוותת וכתוצאה מזה אני תופסת את העולם החיצון בצורה לא נכונה, אני בעצם מתחברת לאיזשהו שקר – אין שם אמת, אפילו אם לא התכוונתי לזה.

"מי שחושב או מדבר בניגוד לאמת, ממית דבר-מה בנבט של פרח-הלוטוס שלו. (…) אמיתיות, כנות, יושר – הם בהקשר זה כוחות בונים"  

פה אנחנו מתחברים שוב לנושא הבנייה וההרס, ואנחנו רואים שהאמת היא כוח בונה, כוח מרפא. השקר – הוא כוח הורס. שקר מכוון בוודאי הורס – אדם שמשקר באופן מכוון מתוך חוסר מוסר בוודאי הוא כוח הורס. אבל כאן מדובר על דבר נוסף: על האפשרות שדיברתי בחוסר אמת, או אפילו חשבתי חוסר אמת בגלל שהתפיסה שלי מעוותת. אפילו אם היו לי כוונות טובות, אבל עשיתי זאת – כתוצאה מקנאה, כתוצאה מפחד, או מחוסר אמונה, כתוצאה מנטיות לוציפריות ועוד. לכולנו יש עיוותים כאלה, כפי שאנחנו לומדים לא מעט בבית הספר שלנו על העיוותים הקוגניטיביים האלו. אם אני תופסת את הדברים בצורה של עיוות קוגניטיבי – זה גם כוח הורס. אני גם נמצאת בשקר באיזשהו אופן.

האמירה בסוף " אף כי נדמה לי, שעשיתי זאת מתוך כוונה טובה. דומה הדבר לילד הנכווה בנגעו באש, גם אם עשה זאת מתוך חוסר-ידיעה" – בהקשר של האמת, ובהקשר של הניסיון לפתח את החוש לאמת ואת ההסתכלות הנכונה, האובייקטיבית, הנקייה, על המציאות – יש לנו אחריות מאוד גדולה. בוודאי כיועצות ביוגרפיות, וככל שאנחנו הולכים בדרך הרוחנית, ומטפלים או מלמדים אנשים, ילדים, הורים, וגם כבעלי משפחות, מכרים, חברים – יש לנו אחריות מאוד גדולה בהקשר הזה.

שאלות לחקירה ביוגרפית:

אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות ביוגרפיות בנושא הזה. השאלה הראשונה היא אולי קצת קשה: איך אתן ביחס לאמת? האם אתן דוברות אמת על פי רוב? האם אתן כנות? יכול להיות שהיו לאורך החיים שינויים בהקשר הזה. מה היחסים שלכן עם האמת?

משתתפת – אני יכולה להעיד על עצמי שאני בדרך כלל דוברת אמת. לפעמים אפילו אני 'סרגל ישר מדי' – זה לא תמיד מטיב עימי. משלמת על זה מחירים, ויחד עם זה, זה נכון לי. להיות תמיד אמיתית. אני ישנה טוב בלילה ומרגישה טוב עם עצמי כשאני באמת שלי. אבל לפעמים יש לי התמודדויות. זה לא בדיוק לומר אמת, כמו גם לעשות אמת. היום לדוגמא נסעתי לים המלח. קניתי מראש כרטיסים באתר. בכניסה לא שאלו אותי שום דבר ולא הייתי צריכה להראות את הכרטיסים. הכרטיסים תקפים עד יוני. עולה בי שאלה מצפונית – מה אני עושה? אני למעשה יכולה להשתמש בכרטיסים האלה עוד פעם, כי אף אחד לא ביקש ממני אותם. אני מתמודדת יותר בשאלה של העשייה של האמת, המצפון והמוסר, ופחות בדיבור – לספר דברים אם באים ושואלים אותי.

יעל – הרבה פעמים אנחנו מתרחקים מהאמת, או לא מצליחים לומר אמת או לעשות אמת, או להיות באמת, מכל מני סיבות. זה יכול לנבוע מתוך חוסר מוסר – זו הסיבה הכי ישירה: מישהו שמשקר במצח נחושה כי משתלם לו וכי לא אכפת לו לשקר. זה קיים וחשוב מאוד להסתכל על זה כשזה ישנו. אבל הרבה פעמים גם אנשים שפועלים בצורה מוסרית בבסיסם, ישרים, כאלו שמשתדלים כן לפעול מתוך אמת – יש דברים שמרחיקים אותם מהאמת. הרבה פעמים זה פחד – להגיד את האמת או לדעת את האמת על עצמי, להגיד אמת לאדם אחר, זה מאוד מפחיד. יש לזה מחיר – הדימוי שלי, בעיני עצמי או בעיני האחר יכול להיפגע. אולי ידעו עלי את החלקים הנמוכים שאני מפחד שידעו עלי.

משתתפת – גם הפחד לפגוע.

יעל – את צודקת, תיכף נתייחס לכך. יש פחד לפגוע, יש פחד שהאחר אולי גם יכעס עלינו. הפחד הוא הרבה פעמים משהו שמרחיק אותנו מהאמת. חשוב להבחין: לפעמים אני יכולה לדעת את האמת ולא להגיד אותה – לא מתוך הפחד על עצמי אלא מתוך הסתכלות על האחר והמצב שבו הוא נמצא. הרעיון הוא לא שמעכשיו נגיד לכל אחד בכל מצב את האמת בפרצוף. דיברנו לא מעט על 'טוב שלא בזמנו או לא במקומו' ואז הוא הופך לרוע. אם אני יודעת שהדבר שאני עומדת להגיד לאחר יהרוס אותו והוא לא יכול לעמוד בזה – אז אני לא אמורה להגיד. אבל לפעמים גם אמת קשה, שהאדם זקוק לשמוע אותה מאיתנו, כמו מיועץ שעומד בפני שאלה מאוד קשה וצריך עכשיו לשמוע את האמת ומבקש מאיתנו לדעת את האמת, זקוק לעזרה הזו מאיתנו וצמא אליה – אם לא נגיד לו את האמת הזו אז זה ממש רוע. שטיינר כותב את זה ב'יחסי קרמה 1': לפעמים להגיד למישהו משהו קשה זה מעשה של אהבה. במידה ואנחנו לא אומרים את זה מתוך שיפוט או רצון לפגוע בו, אלא מתוך הסיבות הנכונות. זה דורש הרבה מאוד אומץ, וגם מחיר כבד.

עוד סיבה שיכולה להרחיק אותנו מהאמת היא ההעדפה שלנו את היופי וההרמוניה על פני האמת. כאשר היופי וההרמוניה יותר חשובים לנו מהאמת וקשה לנו לוותר עליהם. זה גם פחד, פחד ספציפי שיש להרבה מאיתנו, פחד קיומי. זה לא פחד קטן. עבור מי ששמר תמיד על יופי והרמוניה והם בשבילו דבר מהותי בחייו – זה פחד קיומי להסכים לוותר עליהם. יכול להיות שאז נבחר, בלי להיות מודעים, בשקר או בייפוי האמת – נראה אותה אבל נייפה אותה, נעשה אותה קצת יותר נחמדה כי זה קשה לשאת את האמת כמו שהיא.

סיבה נוספת יכולה להיות טעויות החשיבה שלנו כאשר נטיות אסטרליות שלנו מסתירות לנו את האמת, ואנחנו ממש לא רואים אותה.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

עכשיו נשאל באופן אחר: מה מרחיק אתכן מהאמת? מה גורם לכן להתרחק מהאמת?

משתתפת (בצ'אט) – "מה זו הצינה הזורמת בעצמותיי? זו האמת." חנוך לוין.

משתתפת – קודם כל זה לא מובן מאליו וגם לא הכי נעים לדבר ולראות בהסתכלות אחורה שהיום אני הכי קרובה לאמת. לא חושבת שבאופן מוחלט, אבל עדיין יותר ממה שהייתי. לשאלתך על מה שמונע ממני להיות באמת אני מוצאת הרבה סיבות: כדי למצוא חן אנחנו יכולים להימנע מהאמת. לא לקבל ביקורת או שיפוט על משהו שהייתי בטוחה שיגרום למי שאגיד לו. אצלי 'בשם הילדים' הייתי מוכנה להגיד דברים 'ליד' ולא את האמת. הסברתי את זה לעצמי כרצון להגן עליהם, אבל היום אני מבינה שזה לא השיג את המטרה. היום אני בחופש – כשאני אומרת את האמת זו תחושה של חופש. זה גורם לי להתמיד להגיד את האמת, כי התחושה הזו היא כל כך אלוהית. זה משחרר אותי מכל דבר אחר. אני מקווה שלא אוותר על זה אף פעם. האוטומט הוא להמציא סיפור כדי לא להתמודד, אבל תודה לאל מיד מגיע הרצון להגיד את האמת כדי להיות בחופש. החופש הזה חשוב לי.

יעל – תודה על הכנות והאמת. מדברייך אפשר לשמוע את הכוח הבונה והמרפא של האמת. כשאנחנו לא חיים באמת אז הרבה אנרגיה מופנית על ההסתרה. "לשקר יש רגליים" – השקר גורר אחריו עוד שקר, במעגל שאנחנו לא יכולים להיפטר ממנו. ברגע שרימינו במשהו קטן מתחיל מעגל, כי עכשיו צריך להגן על השקר הזה ולהוסיף עוד ועוד חומות הגנה שאנחנו בונים בשביל שהאמת לא תצא לאור. האמת, גם על עצמנו מתוך הפחד מביקורת, או שידעו עלינו דברים, הבושה שיש שם.

מעניין לשאול בהקשר לדוגמא עם הכרטיסים לים המלח – מה שם מרחיק אותך מהאמת? מה הטריגר? מה החלק שמפתה אותך להשתמש עוד פעם בכרטיסים?

משתתפת – זה ביני לבין עצמי, זה קשור לאופן שאני מחזיקה את עצמי בעיני רוחי. הרבה בחיי אני מסתכלת על המקום הזה אצלי. זה מהחינוך שקיבלתי, מהילדות. מוסר, אמת. לפעמים זה פוגע בי.

יעל – אני מציעה לך, ולכולנו, לבדוק האם יש פה "מוסר כברירת מחדל". מוסר כברירת מחדל זה מוסר שלא פיתחנו מתוכנו אלא מוסר שמגיע מהחינוך, מ'ככה צריך', ככה זה יפה, ככה זה ייראה טוב. זה לא שחור/לבן, זה לא אומר שאת לא אדם מוסרי גם בתוכך, אבל אצל אנשים שבאו מחברה של מוסר מקובל – דתיים (הכוונה גם לדתיים בחיים קודמים), חינוך אידיאליסטי – יש סכנה שהמוסר יהיה מוסר כברירת מחדל: אני טובה וישרה כי ככה צריך וככה יפה. אין שם חירות כי זה לא מוסר שהתפתח אחרי שעברתי דרך הרוע ודרך הכרת החלקים הנמוכים שלי. שאלה נוספת שצריך לשאול היא: מה קורה כשלא יכולים לתפוס אותי? את אומרת שהדילמה עולה כשזה ביני לבין עצמי. זה אמנם שימוש חוזר בכרטיס הזה הוא לא המעשה החמור ביותר שאפשר לעשות, אבל זו הזדמנות להסתכל ולשאול האם המוסר שלי מושפע מזה שאחרים רואים את המעשה שלי – מה יחשבו עלי ואיך אני נתפסת בעיני עצמי ובעיני מי שבחוץ. זו שאלה עבור כולם: מה קורה במקומות הקטנים שביני לבין עצמי, האפורים, בהם אני יכולה לעשות מעשה ולא לשלם עליו שום מחיר כי כנראה שאף אחד לא ידע. את היית מאוד אמיצה לספר לנו פה על זה ולכן אנחנו יודעים, אחרת זה יכול היה להישאר ללא ידיעה של אף אחד, או שהיית מספרת לכאלה שהיו אומרים לך 'איזה כיף לך, הרווחת' במקרה ותשתמשי בכרטיס פעמיים. זו שאלה חשובה שעולה פה בזכותך.

משתתפת – היה לי ריחוק מהאמת והייתי בהתבוננות על זה. באותה תקופה היה לי קושי לקבל ביקורת, הרגשתי שמתנפלים עלי ואני בסדר והם לא בסדר. חקרתי את זה לעומק וקיבלתי את זה, וההרגשה מדהימה. פחדתי מאוד לקבל את החלקים האלה של עצמי, שהם פחות נעימים, אבל כשזה קורה זה מדהים, זה שווה את הקושי.

יעל – את מאוד אמיצה, ואנחנו רואים כמה שחרור האמת יכולה להביא. כשאנחנו באמת אז הראייה משתנה – אנחנו פתאום רואים את האמת. זה מעגל. כשאני מחוברת לאמת ומוכנה לראות אותה, גם את האמת הכי קשה על עצמי, אז אני גם יודעת לזהות אותה בכל מקום. כשאני מזייפת – מתוך פחד, מתוך חשש לדימוי העצמי שלי – שם אני פחות אוכל לזהות את האמת שבחוץ. שם אני גם יכולה ליפול. שם יש חוויה, לפחות אצלי, של הרס.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

האם יצא לכן לחוות את ההרס של השקר ואת הריפוי וכוחות הבנייה של האמת? אולי חוויות שהוליכו אתכם או שאתם הולכתם מישהו אחר – שולל? מצב שהלכתי שולל ולאחר מכן חוויתי את התוצאות של זה, את הפגיעה של זה?

אני אשתף במקרה של מישהו שלא זיהיתי את השקר שלו. היה שם שקר ואני לא זיהיתי אותו, וזה לא קרה כי אי אפשר היה לזהות את זה, אלא לא זיהיתי כי הייתה לי הכחשה – לא רציתי לראות את זה. זה היה מישהו שהיה לי דימוי מאוד חיובי עליו, ולא רציתי לפגוש את החלק הזה. זה כנראה איים על משהו בתוכי. למזלי תיקנו אותי, אבל אם לא היו מתקנים אותי זה היה יכול להיות חמור, הייתי עלולה לאפשר לו משהו שהיה יכול להיות מאוד מזיק, ולא רק לי אישית. לתת לו כוח שהיה עלול להזיק. למזלי תיקנו אותי, אולי כי בבסיס יש לי היום כמיהה מאוד גדולה לאמת – כשאנחנו בכמיהה לעשות עבודה ולהתקרב לאמת אז עוזרים לנו אם אנחנו טועים. אבל אני זוכרת את הפחד שעלה כשהבנתי שהולכתי שולל ע"י עצמי, לא רציתי לראות עד הסוף. דבר נוסף שאני יכולה להגיד הוא שבעבר לא הייתי במגע עם החלקים הנמוכים שלי, או שהסתרתי אותם והחוויה של זה הייתה תחושת בושה מאוד גדולה. בבושה גם יש חוויה של הרס. הבושה מצמצמת אותנו מאוד. אני מאוד מזדהה עם מה שאמרו על האפשרות למצוא בתוכי אומץ ולחוות את השחרור – זה חופש וזה כוח מרפא. במקומות שזכיתי לקבל מהאחר אמת, גם אם היא קשה, אבל נאמרת מתוך אהבה – זה כוח בונה.

אתם מוזמנים לקחת את זה למחשבה ולהרהורים בבית. אלו שאלות חשובות, גם אם כבר עסקנו בהן לא מעט פעמים. לפגוש אותן עוד פעם ולהסתכל עליהן שוב.

 

אֱמֶת / יעל ערמוני

אֱמֶת

כַּמָּה נִכְסַפְתִּי אֵלַיִךְ.

 

בְּמִדְבַּר הַסּוֹדוֹת

בִּקַּשְׁתִּי אוֹתָךְ

שֶׁתִּרְוִי צִמְאוֹנַי.

 

בִּשְׂדֵה הַשְּׁקָרִים

הִתְחַנַּנְתִּי אֵלַיִךְ

שֶׁתַּצְמִיחִי פֹארוֹתַי.

 

בְּיַעֲרוֹת הָרֶשָׁע הָאֲפֵלִים

כָּמַהְתִּי בַּלֵּילוֹת

שֶׁתָּאִירִי שְׁבִילַי.

 

אֱמֶת

 

מוּל מַרְאַת יָפְיְךָ הַדּוֹמֶמֶת

זוֹעֲקִים כִּעוּרִי, סוֹדוֹתַי וּשְׁקָרַי

נַפְשִׁי כְּרוּיָה לְמִלּוֹתַיִךְ

הַמְּטַהֲרוֹת.

 

בַּמִדְבָּר

בַּשָּׂדֶה

בַּיַּעַר

רַק אַתְּ תִּהְיִי לִי מַרְפֵּא.

 

תודה רבה ולהתראות לכולם.

שיהיה לנו הרבה אור שיצמח מתוך העבודה שלנו. האור גם קשור לאמת.

חג שמח!

[1] מאת רודולף שטיינר, תרגום אורנה בן דור, הוצאת 'כחותם'.

print