תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’

תמלול השיעור:

יוֹם חֹפֶשׁ  / לאה גולדברג
אֲנִי לוֹקַחַת יוֹם חֹפֶשׁ מִגַעְגוּעַי,
מִגִילִי, מִזְּמַנִי וּמִכֹּל הַסְּפָרִים
שֶׁבִּקְשׁוּ לְלַמְּדֵנִי עוֹלָם בִּלְשׁוֹן קַפְּדָנִים.

וְטוֹב לִי
לַחְשֹׁב וְלִשְׁאֹל וְלֹא לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה.

מַה שֵׁם הָעֵץ הַזֶה? וְאֵיךְ
מְזַמְּרִים אֶת שְׁתִיקַת הַצִּפּוֹר? וּמֵאַיִן
נָשָׂא הָרוּחַ אֶת הַכּוֹכָב הַזֶה?

וְהַאִם אֲנִי אֲבוּדָה
בֵּין דְּבָרִים יְפֵי קִרְבָה?
אוֹ אוּלַי
הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר
מֵשִׁיב נַפְשִׁי אֵלָי?

אנחנו עדיין באותו הפרק 'על תוצאות אחדות של התקדשות'. היום נדבר על צ'אקרות נוספות ועל ידע נוסף שיש בפרק זה. עד כה דיברנו על 3 צ'אקרות. הצ'אקרה הרביעית שאליה שטיינר מתייחס, די בקצרה, מכונה 'צ'אקרת המין'. היא נמצאת במרכז הגוף, בערך 3 אצבעות מתחת לטבור. שימו לב שזו לא הצ'אקרה שנמצאת במיקום של אברי המין – שם נמצאת צ'אקרת הבסיס והיא יותר נמוכה. צ'אקרת המין אחראית על המיניות, על היצירה, וכל מה שקשור אליהן בדרגות השונות שלהן. היא מכונה 'פרח הלוטוס בעל שישה עלי-הכותרת'. נראה את התמונה של הצ'אקרות כדי להיזכר:

עד עכשיו למדנו על צ'אקרת הגרון, צ'אקרת הלב, צ'אקרת מקלעת השמש, ועכשיו – צ'אקרת המין. אתם יכולים לראות שיש מתחתיה צ'אקרה יותר נמוכה שנקראת צ'אקרת הבסיס, ואליה שטיינר כמעט לא מתייחס בכלל.

צ'אקרת המין היא צ'אקרה בעלת שישה עלי כותרת, ואנחנו יכולים דרכה ובאמצעותה לכונן קשר עם ישויות מעולמות עילאיים, אבל רק אלו שהקיום שלהן מתקיים בעולם הנפש. אנחנו יודעים שיש כל מני דרגות בעולם הרוח, וכאן מדובר על עולם הנפש שברוח, העולם האסטרלי. פיתוח של הצ'אקרה הזו, של פרח הלוטוס הזה – אם הוא מתחיל להסתובב – אז נוכל לפתח קשר אל ישויות עילאיות שנמצאות בדרגה של העולם האסטרלי, עולם הנפש.

לדברי שטיינר כדי שנוכל לפגוש את הישויות האלו בצורה שנוכל לשאת את המפגש, ושזה לא יגרום לנו למבוכה ובושה נוראיות, אנחנו צריכים לפתח גם דרגות יותר גבוהות. בשלב הזה אנחנו כבר צריכים להגיע לתיאום, לחיבור ולשליטה מוחלטת בין שלושת הרמות: הגוף, הנפש והרוח. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו גם התשוקות שלנו, גם היצרים שלנו והחלקים הכי ארציים יהיו בשירות של הרוח ולא בשירות הארצי – שהם לא יוכלו להפיל אותנו כי הם יהיו כל כך מטוהרים, מזוככים.

נקרא את הטקסט בנושא ונשאל שאלה ביוגרפית בנוגע לכך על עצמנו:

"אל תידחק הנפש על-ידי הגוף לתשוקות ותאוות שהן בסתירה לחשיבה טהורה ואצילה. אל תיאלץ הרוח לצוות כמו נוגש לנפש למלא אחרי חובותיה; אלא עליה למלא אחריהן מתוך רצונה החופשי. תלמיד מדע הרוח אינו ממלא חובה בעל כורחו, כדבר המעיק עליו – אלא הוא נשמע מפני שהוא אוהב אותה, עליו לפתח נפש שהיא בת-חורין, החיה בתוך איזון בין גוף ורוח, בין חושיות ורוחיות. עליו להגיע לרמה בה הוא רשאי להישען על חושיותו, היות והיא כה מטוהרת עד היותה חסרת-אונים להשפילו ולהורידו לדרגתה. לא יהיו לו עוד צורך לרסן את יצריו, כי מאליהם הם ישמעו לטוב. כל-עוד נאלץ האדם לסגף עצמו, אין הוא בשל לעלות לשלב מסוים של ההתאמנות המדע-רוחית. כי מידה טובה, הבאה לו מתוך אילוץ, אין לה ערך בשביל התאמנות זו. כל עוד ישנה תאווה, מפריעה היא להתאמנות המדע-רוחית, למרות המאמץ, לא להתמסר לה. ואין שום הבדל אם תאווה זו נובעת מן הגוף או מן הנפש."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים',  'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 89-91

זוהי דרגה מאוד גבוהה. הקטע הזה מאוד חשוב, כי הרבה פעמים כאשר אנחנו הולכים בדרך רוחנית, אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להדחיק או להתנזר מהתשוקות ומהחלקים שנראים יותר ארציים ונמוכים. בעבר, התקדשות נעשתה דרך התנזרות וסגפנות. יש בכך סכנה גדולה – סכנה שנובעת ממצב שאנחנו לא במגע עם החלקים האלה, עם התשוקות הבלתי מסופקות. בקבוצת המורות למדנו טקסט בו שטיינר מדבר על זה שכאשר יש תשוקה לא מסופקת – זה יכול אפילו להפוך למחלה, לגרום לנו ממש לחלות. התהליך שאנחנו אמורים לעבור הוא תהליך שבו בהדרגה – גם בהתאם לגיל ובהתאם לשלב שלנו בהתפתחות – התשוקות עוברות טרנספורמציה. הן מתעדנות והופכות לדבר שבו הגוף והנפש הופכים למשרתים של הרוח, ולא להיפך. הנפש שלנו בחלק הראשון של החיים משרתת את הגוף, וזה המצב הנכון – היא משרתת את החושים, את ההתגשמות הארצית. בחלק השני של החיים היא אמורה יותר ויותר להפוך למשרתת של הרוח. זה תהליך, והוא לא תהליך טכני. זה לא תהליך שנובע מהחלטה שאני לא רוצה יותר שתהיה לי איזו שתשוקה 'לא יפה' שיש לי, או שאני לא רוצה שיהיה לי יותר איזה חלק נמוך שיש בי, ואני אדחוק אותו, אשים אותו בצד ואגיד שאין לו יותר מקום אצלי. זה לא פועל באופן הזה.

אנחנו באים לחיים האלה עם מבנה גוף-נפש מסוימים. אנחנו יכולים לעבוד עליהם ולשנות אותם, אבל רק עד רמה מסוימת בגלגול אחד. זו גם אחת הסיבות שאנחנו צריכים למות – אנחנו מתים כשבגוף-נפש האלה אנחנו כבר לא יכולים יותר להמשיך את ההתפתחות שלנו, ואז בגלגול הבא אנחנו יכולים להיוולד, לאחר המסע בעולמות הרוח, לתנאים שיאפשרו לנו את המשך ההתפתחות. בהמשך שטיינר מציין שלפעמים יהיה אפילו נכון לוותר על דבר מסוים, שבו אני עוד לא יכולה לעשות את העבודה – יהיה יותר נכון לעשות ויתור מסוים ולהגיד שכרגע אני לא יכולה לקיים את הדרגה הזו, ויחד עם זאת אני ממשיכה לעשות את העבודה הרוחנית ולא מפסיקה את הדרך. אבל להכיר ולהסכים לזה שיש משהו שכרגע אני עוד לא בשלה אליו.

"ויתור נבון הוא, במצב מסוים, הישג גדול לאין שיעור, מאשר השאיפה אל דבר אשר, בתנאים הנתונים, פשוט אינו ניתן להשגה. אכן, ויתור נבון כזה תורם יותר להתקדמות מאשר ההיפך."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 89-91

אני נתקלת בזה הרבה בהקשר לגיל שלי: כשהתחלתי ללמוד הייתי בת 35. במשך שנים אורנה הייתה אומרת לי "את עוד לא בת 42". הגעתי לגיל 42, ברוך השם. היום אני בת כמעט 46, אז אומרים לי "את עוד לא בת 49". הרבה שנים התמרמרתי נגד זה והתנגדתי וחשבתי שזה לא מרכיב, אבל עם הגיל אני לומדת לראות את המגבלות של הגיל – לראות שיש דברים שלא יכולתי קודם כי עוד לא הגעתי לשלב הזה, אפילו אם אני נורא משתדלת, לומדת ועושה דרך. יש דברים שהם תלויי גיל, תלויי שלב, תלויי זמן. יש כאן כמה גננות, ואתן יודעות שכאשר יש ילד בגן, והוא אמור לעלות לכיתה א', והוא יכול להיות ילד מקסים וחמוד אבל אם יעלו אותו טרם הזמן, וינסו ללמד אותו קריאה וכתיבה כשהוא עוד לא בשל, זה לא ילך, וזה אפילו יגרום למפח נפש גדול ולסבל ולכל מני בעיות.

שאלה לחקירה ביוגרפית:

האם יש משהו שפגשתם לאחרונה או במהלך הביוגרפיה, נקודה שמאוד רציתם להגיע אליה או להתפתח אליה, והבנתם, או שעכשיו אתם מבינים, אולי בכאב, שכרגע אתם עוד לא מוכנים אליה, אתם עוד לא יכולים להגיע אליה?

זה לא אומר שזה לתמיד – אנחנו עוברים בתוך הגלגול הזה כמה גלגולים, אז יש לנו תקווה, וגם אם לא בגלגול הזה אז בגלגול הבא. זה יכול להיות גם משהו שחשבתי שאני כבר הגעתי אליו, למשל: חשבתי שאני כבר לא זקוקה לקבל הערכה ומחמאות, ולא צריכה הכרה חיצונית, ואז אני פוגשת אירוע שמראה לי שאני עדיין זקוקה לכך. זה לא אומר שאני לא אמשיך לעשות שם עבודה ולהתפתח. אבל עדיף שאני אכיר בזה שכרגע אני עוד זקוקה לזה, מאשר שאני אשלה את עצמי ואת האחר – שלא. כי אז הצורך הבלתי מסופק הזה יכול להתפרץ בצורה לא נכונה – כעס, עלבון, תוקפנות או כל מני דברים שנובעים מזה שבעצם אני לא באמת הגעתי למקום הזה.

תחשבו על זה בהקשר לביוגרפיה שלכם. חשוב להבין שיכול להיות מצב כזה – מצב שבו נגיע לידי זה שהתשוקות שלנו והיצרים שלנו יהיו כל כך מטוהרים והם ישרתו באופן מלא את הרוח – שיהיה תואם מוחלט בין גוף, נפש ורוח. הם יהיו באותה דרגה. זה מקום מאוד גבוה, ואנחנו יכולים להתפתח אליו. ודבר שני – שאנחנו לא אמורים להדחיק את החלקים האלה ולא להעלים אותם בכוח, אלא לעשות עבודה עד שהם יגיעו למקום הזה. נאמר בטקסט שאם אתה עושה משהו רק בגלל שזו חובה או רק בגלל שזה נראה יפה – אז זה לא המקום הנכון להתפתחות.

אחרי ההתייחסות לפרח הלוטוס הזה, שטיינר אומר שלפני שבכלל נוכל לדבר על פרחי הלוטוס האחרים – יש דברים נוספים שאנחנו צריכים לפתח, ואחד הוא 'מרכז הכוחות האתריים'. בסיכום שנשלח אליכם לפני מספר שבועות יש תרשים והסבר על האופן שהמרכז הזה מתפתח. לא נאריך על זה כאן – אני חושבת שזה שלב מאוד רחוק, אבל כן צריך להתייחס לזה. יש להבין שהגוף האתרי, גוף החיים, נמצא בכל דבר חי – בצמח, בחיה, באדם, ויש אפילו רמזים לקיומו בדומם. המרכז של הכוחות האתריים הוא חלקיקים של כוחות שנמצאים בתנועה מתמדת. יש שם אינסוף תנועה. אינסוף זרימה. במצב הרגיל קשה לנו לשלוט אפילו על הנפש, קשה לנו לנהל אותה, אז על אחת כמה וכמה על הגוף האתרי, שהוא הנטיות שלנו, ההרגלים שלנו, הריתמוסים, הנשימה וכל התנועה של האיברים הפנימיים – על זה בד"כ לאדם הרגיל אין בכלל השפעה. אדם שהפך לרואה רוחי ואדם שפיתח שליטה על המרכז של הכוחות האתריים, שקשור מאוד לצ'אקרת הלב, הוא אדם שמגיע לשליטה בכל התהליכים של הגוף האתרי. לדברי שטיינר זו מערכת יפהפייה, שאם היינו רואים אותה היינו רואים מערכת מופלאה של זרמים, שמגיעים לכל חלקי הגוף שלנו ולכל אברי הנפש שלנו. אצל רואה רוחי מערכת זו היא המסוגלת לווסת את התנועה של פרחי הלוטוס שלו. יש לו השפעה ושליטה על זה. בדרגה הגבוהה הזו יש תיאום מוחלט ביננו לבין הקוסמוס. אנחנו שיקוף, מיקרו של הקוסמוס. אבל באופן הרגיל שלנו אנחנו מיקרו מאוד לא מושלם. יש לנו את הפוטנציאל, אנחנו יכולים להפוך לצלם אלוהים, אבל באופן הרגיל שלנו, לפני שאנחנו מפתחים את כל היכולות האלה, אנחנו בעצם מיקרו מאוד לא מושלם. אנחנו יכולים להגיע לדרגה כזו שיהיה תיאום מושלם ביננו לבין הקוסמוס, שאנחנו נהווה שיקוף מדויק והרמוני שלו.

זה מקום מאוד גבוה. בתור התחלה נעבוד כמה שיותר על הנפש שלנו, ואם נגיע בזה לתודעה מלאה וליכולות יותר גבוהות, אז דיינו. אפשר לחוש את זה – כשאנחנו עושים נשימה מודעת, או בתרגול יוגה – בהחלט אפשר לחוש את חוויית הגוף האתרי ואת הקשר איתו, ואת ההשפעה שיכולה להיות לתרגול מסוג זה. אבל זה מקום מאוד גבוה.

אחרי שאנחנו מגיעים לפיתוח מרכז הכוחות האתריים אנחנו יכולים להגיע לשלב נוסף, ואני חושבת שאליו אנחנו יכולים להתחבר:

"חיים חדשים לחלוטין נפתחים בפני האדם, כאשר מתחילה אצלו התפתחותו של גוף-האתר בדרך המתוארת לעיל. (…) הוא מבחין, למשל – דרך פרח הלוטוס בעל ששה-עשר עלי הכותרת – בדמויות רוחיות של עולם עילאי. עתה חייב הוא ללמוד כמה שונות עשויות להיות הדמויות הללו בהיות מקורן מחפץ (או ישות) זה או אחר."

כמו שאמרנו הרבה פעמים – מאחורי כל תופעה בעולם הארצי יש מהות רוחנית, יש ישות. גם מאחורי חפץ דומם יש ישות רוחנית. קשה לנו קצת לתפוס את זה אבל חשוב להבין שמאחורי כל דבר ודבר שאנחנו פוגשים בעולם הארצי יש איזושהי מהות רוחנית.

"כדבר ראשון יתגלה לו כי מחשבותיו ורגשותיו הוא, יש ביכולתם להשפיע השפעה חזקה על סוג מסוים מהדמויות הללו, בעוד שעל דמויות אחרות ההשפעה היא מועטה או אפסית. יש סוג של דמויות המשתנות מיד אם המסתכל-עליהן אומר לעצמו: "זה יפה", ולאחר מכן במהלך הסתכלותו, משנה הוא את מחשבתו אל: "זה מועיל". – אופייני במיוחד, לדמויות הנובעות מן הדומם או מחפצים מלאכותיים, שהן משתנות תחת השפעתם של כל מחשבה או רגש, המכוונים אליהן על-ידי המסתכל."

מה הוא אומר פה? על איזה דמויות, מאיזה עולם, אנחנו הכי משפיעים? הדומם. זה די מופלא ונשמע הזוי, אבל אם נחשוב על זה נראה שזה נכון: יש לי כאן עיפרון. אם אני מסתכלת עליו ואני תינוקת בת שנתיים ובכלל לא יודעת למה עיפרון משמש, אז הוא לא יוכל לשמש לשום דבר. אבל אם אני כבר יודעת לכתוב, ואני חושבת "מצאתי עיפרון, אני בדיוק רוצה לכתוב משהו", אני אוכל להשתמש בו. על-פניו זה כביכול חיצוני, אבל כאן נאמר לנו שהישות שנמצאת מאחורי העיפרון הזה מושפעת מהמחשבה ומהרגש שלי. באותו אופן, כשצריך לקדוח בקיר, וסליחה על השוביניזם, אבל אם אני אסתכל על המקדחה – היא לא תעבוד, כי אני לא יודעת להשתמש בה. אם בעלי ייקח את המקדחה (או אחת מהבנות כאן שאני יודעת שיכולות לעבוד עם מקדחה) אז המקדחה תעבוד מצוין, כי הוא יודע איך להשתמש בה. אפשר להסתכל על הנאמר בצורה כזו, וככה אני לפחות הבנתי. יש שם ישות שמושפעת מהאופן שבו אני תופסת את החפץ.

"הוא הדין, אך במידה פחותה, לגבי הדמויות המשתייכות אל הצומח, ובמידה פחותה עוד-יותר לגבי אלה המתייחסות אל החי. גם הדמויות הללו מלאות חיים ותנועה, אלא שתנועות אלה נגרמות רק בחלקן על-ידי מחשבותיו ורגשותיו של האדם; היתר נובע מגורמים, שהם מחוץ לגדר ההשפעה של האדם."

פה אנחנו רואים שככל שהממלכה שמאחוריה עומדת הישות היא ממלכה יותר גבוהה, כך ההשפעה שלנו הולכת ופוחתת: חפץ – אני יכולה להשתמש בו ויש לי שליטה מוחלטת עליו. הוא כמעט לא יושפע מדברים אחרים, אלא אם פתאום יבוא, למשל, ברק, ויפיל אותו אז הוא יושפע, אבל אם לא קורה משהו דרמטי אז אני המשפיעה העיקרית. אם אני מחזיקה מספריים ואני יודעת לגזור, אז אני יכולה לגזור איתן, כל עוד לא מגיע גורם אחר שמשפיע על זה. עם צמחים – פחות. עם חיות – אפילו פחות. זה מתקבל על הדעת אם חושבים על זה באופן הזה.

משתתפת – אני חושבת שאני יותר משפיעה על הכלבה שלי מאשר על פרחים, למשל. אם אני מלטפת אותה היא מאוד שמחה, ופרח פחות 'ישמח'…. זו מחשבה שעלתה לי.

יעל – זו מחשבה מעניינת. על פניו זה נשמע מאוד מתקבל על הדעת, אבל אני חושבת שאפשר להסתכל על זה ככה: פרח – את יכולה לקטוף. אבל אם תרצי לתפוס את הכלבה שלך – היא יכולה גם לברוח. היא יותר יכולה להגיב, יש לה כוח נוסף, יש לה רגשות ויכולות שלא תלויות רק בך. אבל את צודקת במובן שזה לא טבעי לנו לחשוב כך. הטקסט הזה הוא מרחיק לכת, הוא מפעים, כי זה לא שגרתי לחשוב באופן הזה.

"עתה, בכל עולם-הדמויות הזה קיים סוג אחד של דמויות, אשר בתחילה נבצר מן האדם כמעט כליל, להשפיע עליהן. תלמיד מדע-הרוח ייווכח, כי הדמויות הללו אינן נובעות, לא מן הדומם, לא מחפצים מלאכותיים, ואף לא מן הצומח או מן החי. כדי שהעניין יהיה לו ברור ללא צל של ספק, עליו להפנות את תשומת לבו אל דמויות, מהן ביכולתו לדעת כי נבעו מרגשותיהם, יצריהם, תשוקותיהם וכו' של בני-אדם אחרים. אולם גם לגבי דמויות אלה ילמד, כי חשופות הן להשפעה על-ידי מחשבותיו ורגשותיו הוא, אמנם רק במידה קטנה יחסית. אבל תמיד נשארת שארית בעולם דמויות זה, אשר השפעתו עליה כמעט אפסית. – אכן, שארית זו מהווה, בראשית צעדיו של תלמיד מדע-הרוח בעולם העילאי, עיקרו של החלק, בו הוא מבחין בכלל. על טבעו של עיקר-זה יצליח לעמוד רק אם יפנה את תשומת-לבו אל עצמו. אז יגלה, אלה הן הדמויות שהוא בעצמו יוצרן. כי מעשיו-הוא, רצייתו-הוא, משאלותיו-הוא וכד', מוצאים את ביטוים בדמויות הללו. יצר השוכן בקרבו, תשוקה הממלאת אותו, כוונה אשר הוא צופן בלבו וכד', – מתגלים בדמויות הללו. אכן, אופיו-כולו מתגלה בעולם-דמויות זה. על-כן, על-ידי מחשבותיו ורגשותיו המודעים יכול האדם להשפיע על כל הדמויות אשר אינן נובעות ממנו-עצמו; אולם על אלו שהן תולדה של ישותו-הוא בעולם העילאי, אין לו כל השפעה לאחר שהולידן. מכל האמור לעיל נמצא, שבפני הראייה העילאית – הרוחית – מופיעים חייו-הפנימיים של האדם – על יצריו, תשוקותיו ודימוייו – בתור דמויות חיצוניות, בדיוק כמו חפצים וישויות אחרים. העולם-הפנימי הופך לחלק של העולם-החיצוני לגבי היידע העילאי. – אילו היה האדם מוקף מראות בעולם הפיסי, היה רואה ופוגש את צורתו הגופית-פיסית בתור דמות המשתקפת בהם; בדומה פוגש הוא בעולם העילאי את ישותו הנפשית-פנימית בתור דמות המשתקפת חיצונית כמו תמונת-ראי."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 97-99

על מי יש לנו הכי מעט השפעה?

משתתפת – על הדמויות שיצרנו בתוכנו ויצאו החוצה.

יעל – נכון, על הדמויות שאנחנו יצרנו, אבל הן לא רק בתוכנו. אם אני חלילה משקרת – אני יוצרת ישות. אני יכולה לעשות על עצמי עבודה מודעת ולא לשקר, אבל אם שיקרתי – נולדת ישות, ואין לי השפעה יותר על הישות שיצרתי. זה די מטורף. את הישות שיצרתי אני כבר לא יכולה לבטל. אין לי על זה השפעה בכלל. אני יכולה להשפיע על ישויות של אנשים אחרים, יותר מאשר על שלי. זה לא אומר שאין לנו השפעה על עצמנו – אנחנו יכולים לעשות הרבה עבודה מודעת על עצמנו, כמו שכולם פה עושים, ואז אנחנו יכולים להשתנות ולשנות את הישויות שאנחנו יוצרים בעולם. אם אני עושה מעשה של אהבה לאדם אחר – אני גם יוצרת ישות.

משתתפת – אני לא מבינה, החל מהחלק שאמרת שמאחורי כל חפץ יש ישות.

יעל – שטיינר מדבר בהרבה מקומות על כך שמאחורי כל דבר שאנחנו פוגשים בעולם, כל דבר שגלוי בפנינו – יש ישות. ישות – מהמילה 'יש'. יש מהות רוחנית מאחורי כל דבר, אפילו מאחורי עצמים פיזיים. יש ישויות אלמנטליות, שאנחנו גם יכולים לגאול אותן. אני לא רוצה להיכנס לעומק לגבי המהויות של חפצים, למרות שזה מרתק, כי אני רוצה שנעסוק בנו – באדם. בסופו של דבר העבודה הכי חשובה היא על עצמנו, ונראה את זה גם בהמשך הטקסט. כשאנחנו עולים לעולם הרוח – אם זה במסע לאחר המוות או אם זה בגלל שהגענו לרמת תודעה רוחנית גבוהה – אז אנחנו נראה את כל המעשים שלנו, את התשוקות שלנו, את ההתנהגויות שלנו. הם יתגלו לנו. החוויה היא שאני מוקפת מראות, אבל המראות האלו לא משקפות את המראה החיצוני שלי אלא משקפות את הישויות שאני יצרתי. מתגלות אלי כישויות. תכף נראה שיש סכנה שאנחנו לא נבין שאלו הישויות שאנחנו יצרנו. זה המפגש הראשון עם שומר הסף הקטן – אנחנו פוגשים את מה שאנחנו יצרנו בעולם.

משתתפת – מה זה ישות שנמצאת מאחורי משהו? אני מבינה שזה 'יש'. אבל האם זה קשור לאבולוציה של האדם? מה זה ישות שלי כשאני משקרת?

יעל – ניקח לדוגמא את הישות שאת יוצרת כשאת משקרת. זה יותר קל להבין את זה מאשר את הישויות של החפצים. אם את משקרת – את יכולה לראות שיש למעשה שלך השפעה שיוצאת מהתחום שלך בעולם?

משתתפת – כן. פעם קראנו לזה אנרגיה. מה זאת אומרת ישות?

יעל – אפשר לקרוא לזה אנרגיה. זו לא ישות פיזית בשר ודם. אבל יש שם משהו שכבר מנותק ממני. אחרי שעשיתי את זה יצרתי משהו שכבר נמצא. אני יכולה לאחר המעשה להצטער מאוד, אבל הדבר שעשיתי כבר נמצא בעולם, הוא נמצא כמהות.

משתתפת – אז כל חייו של אדם זה שובל של מהויות?

יעל – נכון.

משתתפת – העניין הוא שזה הופך להיות ישות אוטונומית – היא יוצאת מהשליטה שלנו, מתחילה לפעול בעולם, ויש לה חיים משל עצמה. לכן אנחנו מוצאים את עצמנו עושים את אותם דברים שוב ושוב, ולא מבינים למה עשינו את זה עוד פעם. כי זה פועל מתוקף עצמו כבר.

יעל – לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתנהגים מתוך ישות העבר שלנו. מתוך הישות שהבאנו מחיים קודמים. זו גם ישות. ואני יכולה לשאול את עצמי "רגע, מאיפה בא עכשיו הדבר הזה?" – זו ישות שמתלווה אלי מחיים קודמים. אבל זה לא לנצח – אני יכולה לעשות עבודה מודעת עם עצמי ואני יכולה בהדרגה להיפרד מהישות הזו, היא לא חייבת להישאר כל כך צמודה אלי, ואני לא חייבת כל כך לפעול מתוכה.

משתתפת – אמרת שאין לנו יכולת השפעה על המהויות שאנחנו יוצרים, מול זה שכן יש לנו יכולת השפעה על מהויות שאנשים אחרים יוצרים.

יעל – כן, השפעה קטנה. זה לא אני אמרתי, זה שטיינר אמר וקראנו ביחד כדי להבין את זה ביחד. איך אתם מבינים את זה?

הוא אומר שככל שהדרגה של הישות שיצרנו היא מממלכה יותר גבוהה – ככה יש לנו פחות השפעה עליה. זה מתקבל על הדעת, כי כמו שאמרתי קודם – על חפץ יכולה להיות לי השפעה כמעט מלאה לגמרי, לא יהיה שם דבר אחר שמגיב אלי או מונע ממני להשפיע עליו.

משתתפת – זה קשור לכוחות רצון? שככל שיהיו ישויות מממלכות יותר גבוהות אז יש להן יותר כוחות רצון ולכן קשה להשפיע?

יעל – זה קשור במובן הזה שיש הבדל אם אני עומדת מול ילד או עומדת מול מבוגר. זה לא מה ששטיינר אומר פה אבל אנחנו יודעים שיש אנשים שיותר קל להם לעמוד מול ילדים כי אין שם 'אני' נוכח שיכול להתנגד או לבוא מולי. מול אדם ללא 'אני' יש לי יותר כוח. כשמדובר על שני אנשים מבוגרים, וככל שה'אני' שלהם נוכח, אז יש לי פחות יכולת להשפיע. הרצון קשור ב'אני'. יש קשר בין הרצון שלנו לבין ה'אני'. החיבור שאת עושה הוא נכון.

משתתפת – את יכולה להמשיך את הדוגמא של השקר – זה היה ברור איך אני משקרת והשקר שלי נולד לעולם ואין לי כבר יכולת להשפיע עליו. אבל אם חבר שלי משקר ויצר ישות של שקר – איך אני משפיעה על ישות השקר שהוא יצר?

יעל – נאמר בטקסט שיש לנו עליהם השפעה מועטה. בואו נחשוב יחד וננסה להבין את מה שהוא אומר.

משתתפת – אולי הוא מתכוון לזה שאני רואה את הישות שהאחר יצר: אם האחר שיקר – אני רואה אותו, אני 'תופסת' את הישות שלו ויכולה לדבר אליה או לעשות איתה משהו. לעומת הישויות שאני יצרתי בעצמי, שיש לנו לגביהם את העיוורון שיש לנו כלפי חלקים בעצמנו – אנחנו לא רואים את עצמנו. אנחנו רואים את האחר. המפגש עם שומר הסף הקטן זה הרגע שהכל מתגלה לנו במלוא כיעורו.

משתתפת – אולי היכולת שלנו לשקף את הישויות מבחוץ. כשהוא מדבר על 'מידה מועטה' של השפעה, אז היכולת שלנו לשקף לאדם את הישות שהוא יצר החוצה – השיקוף הזה הוא אולי ההשפעה שלנו. לא בטוח שאדם יכול לעשות, בשלב מסוים, עבודה על הישות הזו, אבל היכולת לשקף לו את זה היא אולי מידה של השפעה שלנו שיכולה להיות.

יעל – זו כבר השפעה על האדם עצמו. אני מתחברת למה שאתן אומרות, וחושבת שאולי זה קשור לזה שאנחנו יכולים להיות פחות מושפעים מהישות של האחר. נכון שהוא מדבר כאן על השפעה שלנו על הישות, אבל אם אני יצרתי ישות של שקר, או אם אני מתייחסת לישות שבאה איתי מחיים קודמים – זו ישות שיש לה המון כוח עלי, ולי יש מעט כוח עליה עד שאני עושה עבודה קשה לגביה, ועדיין מאוד קשה לעבוד על זה. הן צמודות אלינו כמעט כמו עור שני. הישות מחיים קודמים זו למשל מחוות הנפש שלי. אחרי שזה כבר נמצא – יש לי מעט מאוד השפעה על זה. זה לא אומר שאני לא יכולה לעשות עם זה עבודה, אבל זו יותר עבודה 'להיפרד ממנה' ולא עבודה 'לשנות אותה'.

יכול להיות שכמו שאמרו כאן המשתתפות, בזכות היכולת לזהות את הישות של האחר, יש לה פחות כוח עלי ואז אני אולי גם יכולה להשפיע עליה, למנוע את ההשפעה שלה או להקטין את הכוח שלה.

משתתפת – אני חושבת שכאשר אנחנו משקרים אז אנחנו מתחילים להצדיק למה שיקרנו, ואז אנחנו עיוורים לשקר שלנו, ואנחנו פחות משפיעים על מה שקורה אתו מחוץ לנו. אנחנו יכולים להשפיע על זה אצל אחר, אבל על עצמנו, אלא אם כן אנחנו עושים עבודה, אנחנו פחות יכולים להשפיע. כשיש לנו הצדקה שזה בסדר, או שלא שיקרתי, או שזה היה שקר לבן וזה בסדר – אז אנחנו לא מסתכלים באמת מה עשינו.

משתתפת – אני מרגישה את החלק שיש לי פחות השפעה על דברים שאני יוצרת, שלפעמים אני מאוד מזדהה איתם עד כדי מצב שאני לא יכולה לראות באופן ברור את מה שיצרתי או את המקומות שבהם אני צריכה לעשות שינוי, כשמדובר על מהויות חשוכות ואפלות ולא מביאות תועלת לעולם. לעומת זה, כשהאחר יוצר איזושהי מהות באופן שזה משפיע עלי ואני מגיבה אל אותה מהות של האחר, שם אני מרגישה שאני יכולה להביא השפעה.

יעל – זה מתחבר בהחלט לדברים שנאמרו. זה טקסט לא פשוט, אבל זה משמעותי לנסות להבין אותו ואנחנו מנסים ביחד. גם לי אין תשובה שאני יודעת אלא חוקרת איתכם. הלכנו מהר מאוד אל ההשפעה ואני רוצה שנתעכב על זה: מעשה שלי, אמירה שלי, פעולה שלי, לחיוב או לשלילה, יוצרת בעולם ישויות, יוצרת מהויות, שכבר יש להן חיים בפני עצמם. הן כבר פועלות בעולם. לא סתם אומרים 'לשקר יש רגליים'. הדברים פועלים ומגיעים אל מעגלים מאוד רחוקים.

תרגיל ביוגרפיה באמנות:

לחשוב על פעולה או מעשה או תשוקה שהיו לכם בזמן האחרון. משהו שעשיתם ובדיעבד לא טוב לכם איתו כל-כך. לנסות לצייר את הישות שנוצרה מתוכו. אשמח שתביאו את זה למפגש הבא. אל תפחדו. תנסו לא לחשוב את זה.

אנחנו צריכים לנסות להבין את זה לא רק באופן קוגניטיבי, אלא לחוש את הדבר הזה. כשאני מנסה לחשוב קוגניטיבית אז חלק מהדברים לא לגמרי מובנים, אבל החוויה הזו – שאי עושה משהו ואני מצטערת עליו, אז אני לפעמים ממש יכולה להרגיש את הדבר הזה: מה יצרתי פה עכשיו וחבל שאני לא יכולה לעצור את זה. כשאנחנו מצטערים ומתחרטים על משהו אנחנו אומרים "אם רק הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, אם רק הייתי יכולה להחזיר את זה". ממה שכתוב כאן אני חושבת שיש לנו חוויה שיצרתי משהו שאני לא יכולה להחזיר אותו. גם אם אני רוצה – אני לא יכולה להחזיר, לבטל אותו כאילו שהוא לא היה.

אולי מישהו מכם רוצה לספר על חוויה כזו: משהו שעשיתם או אמרתם, שפעלתם באיזו דרך, ואח"כ כל כך רציתם לבטל את הדבר הזה?

משתתפת – מילה ומעשה זה אותו דבר? מילה שאמרתי זו אולי ישות קטנה, לעומת מעשה שעשיתי?

יעל – כן. לפעמים מילה היא לא ישות קטנה. אם אמרתי מילה שפגעה במישהו או הכריעה גורל, והשפיעה על מישהו בצורה חזקה – אז היא לא כל כך קטנה. זה יכול להיות כל דבר, אפילו מחשבה רעה שחשבתי על מישהו אחר, גם בלי להגיד – גם זה יוצר ישויות.

משתתפת – דיברת על הכרה ועל ישויות שנמצאות פה, ועולה לי תמונה: מהעבודה הביוגרפית אני יודעת שהיה לי בגלגול הקודם כוח ומעמד, והבאתי את הישות הזו לעולם הזה, לעולם הגשמי. יש תמונה שמלווה אותי לאחרונה. לא זכרתי אותה, אבל ככל שאני עוסקת בחקירה ביוגרפית התמונה הזו שוב עולה לי: כשהייתי ילדה קטנה, בערך בת 10-12-14. אני וחברה שלי הכרחנו ילדה להביא לנו סנדוויץ' וכסף לבית הספר. ועכשיו כשאמרת 'מעמד וכוח' – זה משהו שלאחרונה אני מרגישה שאני לא מסוגלת לסלוח לעצמי על הישות הזו שיצרתי. אני לא יודעת אם להזדהות איתה, אבל אם באתי איתה מחיים קודמים ובילדות עשיתי את מה שעשיתי, ואני בטוחה שגם פגעתי בילדה ההיא וגרמתי לה נזק – או 'לא לסמוך' או משהו אחר – בכל מקרה אני יצרתי פה איזו ישות, שאני מתחרטת עליה. ככל שאני עושה עבודה היא שוב עולה – הדמות הזו, הישות הזו.

יעל – זו דוגמא מצוינת. היום, וכבר מזמן, אין סיכוי שתעשי דבר כזה, אבל מה שאת אומרת הוא "אני יודעת שהישות הזו עוד מסתובבת בעולם". הישות הזו כבר יצרה משהו, היא כבר עשתה משהו. העבודה שאת עושה יכולה במידה רבה לגאול את הישות הזו. את לא יכולה לבטל אותה, אבל זה שאת היום כבר לא תפעלי מתוכה – זה סוג של גאולה של הישות הזו. אבל צריך בשביל זה הרבה מאוד אומץ – גם האומץ שלך לראות את זה, להסתכל על זה, וגם האומץ לכאוב את זה. הכאב הזה הוא גם הכאב של הקמלוקה – שאנחנו מרגישים את הכאב של האחר ואת הכאב שאנחנו יצרנו. הכאב שגרמנו לאחר הופך להיות הכאב שלנו. זה שהיא עולה היום ומופיעה מולך זה אומר שאת כבר בשלב שאת מתחילה לפגוש את הישויות האלו, שאת יצרת, ולראות אותן פנים אל פנים. זו דוגמא מאוד חזקה.

משתתפת – מעניין לחשוב על זה מבחינה ההשפעה על הישות: גם הילדה שנפגעה יכולה להשפיע על הישות שנוצרה אז בעבודה פנימית.

יעל – בהחלט. אם ניקח את מה שקראנו קודם, וראינו שאנחנו לא יכולים להשפיע ישירות על הישויות שאנחנו יצרנו, אז אני חושבת שהילדה יכולה יותר מאשר המשתתפת שיצרה את הישות במעשה שלה: אם הילדה, בבגרותה, עושה עם זה עבודה פנימית וכבר לא מושפעת מהישות הזו – אז יכול להיות שהיא בעצם משפיעה עליה, אפילו יותר ממי שיצר את הישות בעצמו.

משתתפת – מצד אחד המשתתפת מספרת על ישות עבר שבאה איתה, ובעזרת ישות העבר היא הולידה ישות חדשה, נכון?

יעל – זו שאלה טובה. אנחנו יודעים שיש בילדות ובחלק הראשון של החיים עד גיל 21 לפחות, יש חוק של רקפיטולציה – חזרה בתמצית של החיים הקודמים. וכמו ששמענו בשיתוף, הישות שמתוכה היא פעלה באירוע הזה היא לא ישות שנולדה עכשיו, היא באה איתה מחיים קודמים. היא כבר נולדה שם. עכשיו, בחיים האלה, המשתתפת נפרדת ממנה, אבל הייתה צריכה קודם לפגוש אותה ולהכיר אותה.

משתתפת – אבל אמרנו שבמעשים שלנו ובמילים שלנו אנחנו יוצרים ישות חדשה. אז אותה ישות שהגיעה עם המשתתפת מחיים קודמים בעצם פעלה בעולם הזה ויצרה ישות נוספת?

יעל – יכול להיות. אני לא יודעת אם היא יצרה ישות נוספת, או שבמעשה הזה הישות הקיימת קיבלה הרבה כוח. ננסה לחשוב על זה באופן לא קוגניטיבי אחרת אנחנו עלולים להתבלבל. ננסה לחוש את הדבר הזה. החשוב פה הוא החוויה המשמעותית של המשתתפת – שהיא פוגשת ישות שהיא יצרה. זה לא כל-כך משנה כרגע אם זה מחיים קודמים או מהחיים האלה. היא הופיעה בחיים האלה, והיא פוגשת עכשיו בכאב את ההשפעה של הדבר הזה שהיא יצרה. זה מבחינתי יותר משמעותי מהכל. אם חלילה המשתתפת לא הייתה אדם שמתפתח ועושה עבודה, אז היא הייתה ממשיכה לפעול מתוך הישות הזו, יוצרת עוד ועוד ישויות כאלה או נותנת לישות הזו עוד כוח.

נקרא עוד טקסט אחד שמתחבר לדברים:

"בשלב זה של התפתחות הגיע בשביל תלמיד מדע-הרוח הזמן, בו הוא משתחרר מאשליות הנובעות ממוגבלות-אישית. עתה פרוס בפני מבטו כעולם חיצוני, גם מה שנמצא בתוך אישיותו, כשם שעד כה היה פרוס לפניו כעולם-חיצוני רק מה שפעל על חושיו. "

את זה אנחנו מכירים ומבינים: הוא מתחיל להסתכל על עצמו כמו שהוא מסתכל על חפץ או על פרח בחוץ או על חיה – כך הוא יכול לראות גם את עצמו מבחוץ באותן ישויות שמשתקפות אליו. מה שמשתקף אליו מבחוץ מופיע כמו שלפני כן הוא ראה את החפצים ואת החיות, ואנשים אחרים ואת כל הדברים החיצוניים. כך הוא רואה עכשיו את עצמו בדמויות המשתקפות אליו.

כאן זה מתחבר אל מה שאמרו כאן מקודם: אם היינו רואים את עצמנו מבחוץ כמו שאנחנו רואים ישות אחרת אז היינו יכולים גם להשפיע עליה. מכיוון שאנחנו לא רואים מבחוץ – אנחנו לא יכולים להשפיע. אנחנו לא יכולים להשפיע על דבר שאנחנו לא רואים אותו:

"כך לומד הוא בהדרגה, תוך נסיון, לנהוג עם עצמו, כמו שעד-כה נהג עם הישויות אשר מסביבו. אילו הגיע האדם לראייה אל-תוך העולמות העליונים הללו בלי הכנה מספיקה בקשר לטבעם, אז נתקל היה בתמונה, המתארת את נפשו-הוא, כמו ב-תעלומה. שם מתיצבות ממולו הדמויות של תשוקותיו, ויצריו שלו כצורות, אותן הוא חש כחיות או – לעיתים נדירות – גם כבני-אדם."

הרבה מהישויות יופיעו מולנו לאו דווקא כבני אדם, אלא כחיות.

"(…) עתה, בהיכנס האדם אל עולם זה, מן ההכרח שיסגל לעצמו שיטת-שיפוט חדשה-לגמרי. כי מלבד העובדה, כי הדברים, המהווים בעצם את פנימיותו של האדם, מופיעים כעולם חיצוני, הם אף מתייצבים כהיפוכה – כבבואה, כתמונת ראי – של הווייתם האמיתית. אם רואים של למשל מספר מסוים, יש לקראו בסדר הפוך, כמו תמונת-ראי;"

כמו שהזכרנו פעם, בעולם הרוח הדברים מופיעים לפנינו כתמונת תשליל. לכן אנחנו צריכים להתאמן לראות בצורה הפוכה – מה שבפנים הוא בעצם בחוץ, ומה שבחוץ – הוא בפנים.

"למשל אם מתייצב המספר 265, ייקרא הוא באמת: 562. כדור רואים כאילו נמצאים בתוך מרכזו. ראייה פנימית זו חייבים אז קודם לתרגם למובנה הנכון. גם תכונות-נפש מופיעות כתמונות ראי. חשק המכוון אל חפץ חיצוני, מתייצב כדמות, הנעה לקראת האדם המתחשק. תאוות השוכנות בחלק הנחות של טבע האדם, עשויות להתייצב בצורות של חיות, או צורות דומות, המתנפלות על האדם."

אם למשל יש תשוקה מינית חזקה לאדם, בתמונה של זה בעולם הרוח זה יכול להופיע כמו חיה מאוד תאוותנית ופראית שמתנפלת עלי.

"בעוד שהמצב המציאותי הוא שהתאוות הללו דוחפות החוצה, הן מחפשות בעולם החיצוני את הדבר המאווה, ממנו הן מצפות שיביא אותן על סיפוקן. אלא שדחיפה-חוצה זו מופיעה בצורת תמונת-ראי כהתנפלות על עצם האדם בו שוכנות התאוות."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 99

יופיע לפנינו בתמונת ראי, לאו דווקא במובן של נמר שיופיע כגדי, אלא במובן שמה שיוצא ממני החוצה – יופיע כבא אלי מבחוץ פנימה. אחת המיועצות שלי חלמה לא מזמן על נמר שרוצה להתנפל עליה. זה היה בדיוק אחרי שקראתי כמה פעמים את הטקסט הזה, ודרך החלום שלה יכולנו לפרש את החלום ולהבין אותו – הנמר הזה בתוכה ולא בחוץ. זה מאוד עזר לנו להבין.

תרגיל לעבודה ביוגרפית:

המשימה הנוספת עבורכם היא: חשבו על איזושהי תשוקה שלכם, או תאווה, או משהו גבוה – ייחול או כמיהה. מה שחשוב זה שהדבר יהיה כזה שבא מתוככם. עצמו עיניים ונסו לחוות: בדמות איזו חיה מופיעה התשוקה שלכם? ראו אותה באה אליכם, מחוץ לכם, ונסו לחוות את המפגש איתה – איך היא נעה? איך היא פועלת? מה קורה לי כשאני פוגשת אותה מבחוץ – האם היא מתנפלת עלי? האם היא מלטפת אותי אולי?

משתתפת – זה יכול להיות בעל חיים או גם תנועה אנרגית? איזשהו יצור אבל לא יצור שאנחנו מכירים…?

יעל – בגלל שזה אסטרלי אז לא סתם נאמר כאן שזה בד"כ יופיע כבעל חיים. זה לא חייב להיות בעל חיים אמיתי, אולי זה בעל חיים דימיוני. אבל לא סתם הוא משתמש בעולם בעלי החיים, כי מדובר על הנפש שלנו, על האסטרלי, והאסטרלי קשור בחיות. אבל אם את מרגישה את זה יותר כאנרגיה ולא מצטייר לך בעל חיים – זה גם בסדר. לא נהיה מקובעים.

משתתפת – מתוך אימגינציה שעשיתי לעצמי עלתה תמונה, אנרגיה של קורי עכביש. הוא לא היה חי, הוא היה הפוך מחי, וזו גם ישות כי היא משפיעה עלי, יש לה כוחות עלי. אבל זה לא דבר חי. קורי עכביש זה תוצר של משהו חי אבל הוא לא חי. לכן אני שואלת.

יעל – אז תעשו את זה בבית ונראה מה נגלה. הקורי עכביש זה מאוד מעניין. אשמח תביאי את זה להתבוננות לפעם הבאה.

יש לכם שתי משימות שקשורות אחת בשנייה: איזה ישות יצרתי דרך איזשהו מעשה, התנהגות, מחשבה, מילה, משהו שהצטערתי עליו ולא הייתי שלמה איתו. ואיזו ישות הוא יצר בעולם. אפשר גם לתת שם לישות הזו – איך הייתם קוראים לה.

משתתפת מהדוגמא הקודמת – אני הייתי מכנה את הישות שלי 'הבולדוזר'.

יעל -את יכולה בבית לצייר אותה, לראות איך היא נראית, איך היא מופיעה, איזה תנועות יש לה, מה היא אומרת.

אותו הדבר עם התשוקה, יחול, תאוה – מה שחי בכם עכשיו. לראות איזה בעל חיים זה יכול להיות שבא אליכם. לנסות לחוות את המפגש שלכם אתו – אם הוא היה עכשיו בא אליכם, אם הייתם פוגשים אותו מבחוץ – איך נראה המפגש הזה? זה יכול להיות מפגש מפחיד, או מפגש נעים, או מסקרן – לגלות דרכו משהו שלא ידעתי על עצמי.

תודה רבה.

להתראות.

משתתפת – במקרה היום התאריך הוא תמונה מראה 12.1.21 מעניין מאוד.

 

 

print