תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’

תמלול השיעור:

היום נקדיש את המפגש לחלק האחרון בפרק "תוצאות אחדות של שלבי ההתקדשות", בו אנחנו עוסקים בו בשיעורים האחרונים. אני מציעה לכולם לחזור על הפרק הזה – עכשיו כשאנחנו מסיימים את העבודה אתו. זה פרק מאוד מורכב ויש בו הרבה דברים שלא הספקנו לגעת בהם. על כל פרק שאנחנו לומדים כדאי לחזור ומומלץ לקרוא כמה פעמים. לקראת המפגש הבא שלנו אני מבקשת לקרוא את הפרק שנקרא "השתנות חיי החלום של התלמיד". אצלי בספר עמ' 104-110.

היום נפתח את השיעור בציטוט מתוך הפרק, ולאחר מכן נשמע דוגמאות שלכם מתוך החקירה של התרגילים שקיבלתם לעבודה במפגש הקודם.

"אם תלמיד מדע-הרוח, לפני רכשו ראייה-רוחית, למד להכיר על-ידי הסתכלות עצמית שלווה ועניינית, את תכונותיו שלו, אז יעמדו לו גם, בשעה שפנימיותו מתייצבת בפניו כתמונת-ראי חיצונית, האומץ והכוח למען יתנהג כדבעי. אדם שלא למד דרך מבחן-עצמי זה, להכיר די-הצורך את פנימיותו, יימנע בעדו לזהות את עצמו בתמונת הראי שלו ויחשוב אותה למשהו לא שלו, למשהו זר."

בפעם הקודמת דיברנו על כך שבעולם האסטרלי אנחנו רואים את עצמנו, את הישויות האסטרליות שאנחנו עצמנו יצרנו, אבל הן נראות לנו ישויות זרות. התשוקות שלנו נראות לנו כמו חיות, אבל חיות שבאות אלינו מבחוץ. אם אנחנו לא מכירים את החוקים של עולם הרוח, ואם לא באנו מוכנים למפגש הזה, אנחנו עלולים לגמרי להתבלבל ואפילו לאבד את שפיותנו.

"או שעלול הוא להיבהל מהמראה ומפני שאינו יכול לסבלו, אף ייפול קרבן להונאה-עצמית בהאמינו כי כל הדבר אינו אלא הזייה חסרת-שחר. בשני המקרים יעכב האדם באורח הרה-סכנות את התקדמותו העילאית בגלל הגיעו אל שלב מסוים של ההתאמנות המדע-רוחית בטרם היותו בשל.

חיוני הדבר כי תלמיד מדע-הרוח יתנסה במהלך עלייתו, קודם במראה הרוחי של פנימיותו, של נפשו-הוא, בטרם ימשיך אל-על. כי הלא – נפשו הוא, עצמותו – מהווה אותו נפשי-רוחי, אשר לגביו ניתן לו לעמוד בבקיאותו על טיבו. לאחר שלמד להכיר את אישיותו על-בוריה תחילה בעולם הפיסי, ואחר-כך יתייצב בפניו המראה הרוחי (…) אז ביכולתו להשוות את זו לזו. ביכולתו להשוות את העילאי אל דבר הידוע לו, כך שנקודת המוצא שלו להשוואה נמצאת על קרקע מוצקת. אילו נתקל היה בישויות רוחיות אחרות, לא יכול היה לעמוד בתחילה על אופיין. במהרה מרגיש היה כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. לכן יש להדגיש, ולחזור ולהדגיש, כי הכניסה-הבטוחה היחידה אל העולמות-העליונים הנה דרך הכרה ושיפוט מהימנים את ישותו שלו-עצמו."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 99-100

הטקסט הזה חשוב מאוד עבורנו – הוא מחזק ומדגיש את מה שאנחנו עושים בעבודה הביוגרפית: הכרות נוקבת מאוד עם עצמנו, עבודה על התודעה העצמית – לזה אין תחליף. כשנגיע לפרק הרלוונטי נדבר על המפגש עם שומר הסף הקטן, ולזה אין תחליף. כאן שטיינר מדגיש זאת – גם אם אנחנו עושים מדיטציות, ולעשות תרגילים חשובים שערכם לא מוטל בספק, ועדיין – בלי העבודה הזו של הכרות עם כל חלקנו שלנו כל התפתחות רוחנית, כל עבודה על המידות שלנו, עבודה עם הרוע שלנו, עם השקרים העצמיים שלנו – בלי זה כל התפתחות יכולה להגיע לידי התפתחות מעוותת, התפתחות שתביא אותנו למצבים של הבנה לא נכונה של מה שאנחנו פוגשים, או לחוסר שפיות. לכן הטקסט הזה חשוב ומחזק.

במפגש הקודם נתתי לעבודה בבית שתי שאלות:

א) איזה ישות יצרתם דרך מעשה, התנהגות, מחשבה, מילה, משהו שהצטערתם עליו ולא הייתם שלמים איתו. איזו ישות הוא יצר בעולם? ציירו אותה ותנו לה שם.

ב) מהי התשוקה/ תאווה/ כמיהה שחיה בכם עכשיו. עצמו עיניים ונסו להעלות אימגינציה שלה ולראות אותם כבעל חיים הבא לקראתכם. נסו לחוות את המפגש שלכם אתו – כאשר הוא בא לקראתכם. הוא שייך אליכם אבל אתם פוגשים אותו מבחוץ – איך נראה המפגש הזה? זה יכול להיות מפגש מפחיד, נעים, מסקרן, מרגש ועוד' – נסו לגלות דרכו משהו שלא ידעתם על עצמכם. אפשר גם אותו לצייר.

שיתוף ראשון:

משתתפת – יש משהו שחשבתי עליו ברגע זה. לא ציירתי. לגבי השאלה הראשונה חשבתי על התנהגות שלי כלפי אחד הילדים שלי. אני מרגישה שנוצרה שם ישות מלאה ברגשות אשמה, וזה פועל. מודעות יכולה לעזור כדי לעשות עם זה משהו ולא להשאיר את זה במקום שזה נמצא כרגע.

יעל – זו ישות שהאשמה נחווית אצלך או גם אצל הילד?

משתתפת – זו שאלה טובה, לא חשבתי איך זה יכול לעורר אצלו אשמה. אני צריכה לשאול אותו….

יעל – איך היית קוראת לישות הזו? איך היא פועלת בעולם? איך תתארי אותה?

משתתפת – ישות האשמה. אני חושבת שכאשר קורה דבר אז הוא מזמין את ההיפוך שלו בעולם, ואצלי קיים דרך הדבר הזה צורך לפצות על זה. אני יודעת שהפיצוי הוא לא דבר נכון – זה לא נכון לפעול מתוך פיצוי. אני צריכה לעשות עבודה.

יעל – אני מציעה לך לקחת את הישות הזו לעבודה ביוגרפית: לבדוק איפה היא נולדה. היא כנראה נולדה בחיים קודמים, אבל אפשר לבדוק איפה בחיים האלה פגשת אותה בפעם הראשונה. היא לא התחילה ביחסים עם הבן שלך. את יכולה לנסות לצייר אותה או להעלות בעיני רוחך תמונה שלה ולראות איך היא פועלת בעולם. איזה ישויות אחרות היא מפעילה? קוראים לזה כפילים. הרבה פעמים יש לנו כל מני ישויות-צל כאלה, וכאשר אנחנו מגיעים למפגש עם אדם אחר, כמו המפגש שלך עם הבן שלך, ואת מביאה איתך את ישות האשמה שלך שפועלת מולו וגם במפגשים אחרים בחייך, ולו יש את ישות הצל שלו, ישות אחרת שהוא מביא אתו. ואז יש חגיגה בין ישויות-הצל האלה – כאשר אנחנו לא בתודעה הכפילים האלה, ישויות הצל שלנו ושל האחר, 'חוגגים' אחד עם השני. נוצרת מערכת יחסים שלמה בין הישויות האלו, והיא לא בתודעה שלנו. לכן זה משמעותי ביותר להתעורר אליהן ולעשות איתן עבודה – להבין מה התפקיד שלהן, מתי הן נוצרו.

משתתפת – לגבי השאלה השנייה חשבתי על זה שהכמיהה שלי היא לשקט, ואז עלה לי דג. חשבתי על דג ששט במים ויש שקט. המים שדימיתי הם שקטים, והדג לא צריך לדבר, הוא בשלו ובהווייתו. נראה לי שזה שקט – להיות בהווייתך.

שיתוף שני:

משתתפת – אני אשתף שלא חשבתי על מעשה ספציפי אלא באופן כללי על מעשים לא-מוסריים שלי בעולם, ומה שהם יצרו. עלתה לי תמונה של שורות של חיילים מפלסטיק. שורות שורות של חיילים שצועדים, תבנית גדולה. לא ציירתי אבל כתבתי על זה שיר, זו היצירה שנבעה מהדימוי שלי.

שורות של חיילים

שורות שורות של חיילים

צועדים כדבוקה באפלה

יושבת על ההר שלי

וממתינה

מתרגשת ולא מבינה

מדוע צועדים הם ישירות אלי,

ומה יהיה עכשיו על חיי?

נושמת נשימות

מכניסה הרבה חמצן

התחושה דוחקת –

אין זמן, אין זמן.

תמונות עוברות אל מול עיני

ריקוד חיי סוחף בלי די.

אני מוארת מבפנים

ומפיצה אור גם בחוץ

החיילים מתפוררים

אחד אחד הם נגאלים –

ממוות לחיים.

אני משחררת אותם

מתוכי

ובכך משחררת את עצמי.

במסע אחר האמת

הגאולה שם נמצאת

הכאב והסבל

גם הם מלווים,

אך אם אשרוד אותם,

אבחר בחיים.

רוצה לחיות ולהיוולד

לתקן ולחצוב את עצמי

שורות שורות של חיילים

יוצאים מתוכי לחופשי.

יעל – נסתכל מה הם החיילים האלה – איך הם פועלים בעולם? ספרי לנו עליהם קצת יותר.

משתתפת – החיילים האלו יצאו ממני אבל הם הולכים לקראתי כל הזמן. דרך המסע שלי וההתבוננות שלי יוצאת מעין 'חקירת אמת', וכל פעם שאני עושה את אותה חקירת אמת של מקרה – אז משהו מתבהר ויוצר מעין פרוז'קטור של אור על החיילים, וברגע שהאור הזה מגיע אליהם הם מתפוררים. כשהם מתפוררים הם נגאלים, ואז גם אני נגאלת מהם, כי הם חלק ממני. מבחינת התחושות שלהם – יש להם משימה והם הולכים קדימה. אבל הם גם מבקשים גאולה.

יעל – וכשהם הולכים לפני ששמים עליהם את האור – הם יוצאים למשימה, וכולם נראים אותו דבר?

משתתפת – כן, בדיוק, ירוקים כאלה, כמו חיילי פלסטיק של משחק של פעם, וכולם נראים אותו הדבר. אין שם זהות, אין אינדיווידואל. יש משהו קבוצתי רובוטי. גוף פונקציונלי.

יעל – את אומרת שברגע שאת שמה פרוז'קטור של אור אז רואים חייל בודד, זו כבר לא שורה של חיילים כיחידה אחת.

משתתפת – כן. עם כל גילוי של נקודה פנימית שלי, עם כל עלייה של מודעות שלי לרוע שלי – כשאני רואה אותו – אז נדלק האור שמשחרר אותם לחופשי.

לגבי הכמיהה: עלה געגוע עמוק, ראשוני וחזק. החיה שעלתה זה נמר לבן בערבות שלג, לבן עד כדי שכמעט מתמזג עם הסביבה שלו. במפגש אתו היה משהו מאוד נעים, משהו של בית.

שיתוף שלישי:

משתתפת – אני אשתף שציירתי את הישות. לא רואים את כל הצבעים. הצבעים של זה הם כחול וצהוב, ושחור.

יעל – מעניין, על המסך רואים בעיקר את השחור.

משתתפת – המעשה שעשיתי: אני רק בימים האחרונים מבינה שעשיתי משהו לא בסדר, כי פשוט אמרתי את האמת לנפש שמאוד יקרה לי וקרובה אלי. אמרתי לה את האמת על משהו שקרה לה, והיא לא דיברה איתי שנתיים לאחר מכן. אי אפשר היה ליצור איתה קשר. רק לאחרונה הבנתי שזו ההגדרה של רוע: טוב שלא בזמנו ולא במקומו. היא לא הייתה מסוגלת לשמוע את מה שאני אמרתי לה, שלא בזמן. חשבתי שאמרתי את זה בצורה עדינה, אבל זה היה ממש לא מתאים. הישות שנוצרה ואותה ציירתי היא ישות דוקרת, יש בה קור, ריחוק – היא מרחיקה.

יעל – נראה מה עוד אתם רואים בציור – ברמה הפנמנולוגית, ללא פרשנות.

משתתפת – רואים מרכז וממנו יוצאים קווים חדים. קווים ישרים שעבים במרכז והולכים ונהיים דקים.

משתתפת – אני רואה חניתות. הרבה חניתות.

יעל – חניתות זו כבר פרשנות. אנחנו רק מסתכלים. חד זו לא פרשנות אז זה נכון להגיד. חניתות, קוצים – זו פרשנות. תראו כמה קשה לנו להתגבר על האסטרלי ולהגיד משהו ללא פרשנות.

משתתפת – יש קווים חזקים ויש כאלה פחות חזקים, יש תנועות עדינות יותר ותנועות חזקות יותר. אני מצליחה עכשיו לראות את המריחות של הכחול והצהוב.

משתתפת – ויש כהות של צבע במרכז. המיקום של הציור הוא הרמוני – הוא ממוקם על הדף בצורה מאוזנת. יש איזון בחלוקה על הדף.

משתתפת – אני הייתי אומרת שזו צורה קורנת. אני אומרת את זה ככה כי היא אמרה שהיא חשבה שהיא אומרת את האמת, ואני מרגישה שהציור זו ממש צורת מחשבה. יש בזה קרינה של מחשבה.

יעל – מה עוד אנחנו רואים, למשל מבחינת חלוקת הצבע? יש הרבה שטחים לבנים בין הקווים.

משתתפת – זו צורה סכמתית, היא משאירה הרבה דף לבן. זה רישום, זו סכמה.

יעל – יכולנו להמשיך אבל אני חושבת שאמרנו כבר הרבה, אז נפנה אל הציירת ונשאל: האם מתוך מה שנאמר מתבהר לך משהו חדש על הישות הזו?

משתתפת – הדבר הכי לא פנומנולוגי שאמרו – חניתות – היה עבורי הכי מדויק, כי זה כמו צרור של חניתות. יש פה קווים עבים ודקים. אני לא חושבת שזו סכמה, ממש לא. הישות הזו הרגישה לי מאוד חיה. זה שיש 'הרבה' קווים זה בגלל שהאמירה שלי הדהדה אצלה. זה לא סתם שהיא לא דיברה איתי שנתיים. זה הדהד אצלה והכפיל את עצמו שוב ושוב ושוב. היחסים שלנו עכשיו די קרירים, אנחנו כבר מדברות אבל חסר משהו מהחום שהיה ביננו, עדיין משהו מהקור ומהחניתות האלו נשאר ביננו.

יעל – ומה עם זה שהיא באה מהמרכז וקורנת החוצה? קורנת במובן של התפשטות, השתלטות על המרחב.

משתתפת – כן, זה הולך לכל הכיוונים. ישות כדורית. אני חוויתי את הכדור הזה לא רק מתוך עצמי אלא גם מבחוץ. אולי זו תמונת המראה עליה דיברנו. אני מאוד התייסרתי מההחרמה שהיא החרימה אותי. לא הבנתי למה. לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שהיא פירשה את מה שאמרתי – כדבר שנאמר נגדה. זה לא היה בכלל נגדה. אמרתי לה משהו על מישהו שנמצא איתה ביחסים ועל מה שהוא עושה לה. זה לא היה אפילו עליה אלא על מה שהוא עושה. לקח לי הרבה זמן להבין. זה מעניין כי זו תמונת מראה: היא חוותה את הישות הזו, וגם אני חוויתי אותה, מבחוץ.

יעל – אפשר גם להגיד דבר נוסף: יש פה עוצמה חזקה. כשהראית לנו את הציור בהתחלה, לא יכולנו לראות את הצבעים האחרים. מה שראינו היה רק השחור. זה אופי של הצבע 'שחור' – הוא משתלט על צבעים אחרים. אולי כדאי לך לבדוק אם בישות הזו יש משהו שלך, בעוצמה שלך? אמרת שזה היה חזק מדי או לא מותאם – ובציור היו גם צבעים בהירים וקווים עדינים, אבל בקושי רואים אותם. אני מציעה לך לבדוק אם זה משהו שאת מכירה מהביוגרפיה שלך. ואת כמובן לא צריכה לענות על זה עכשיו.

משתתפת – אני לא יכולה לענות על זה עכשיו כי אני צריכה לחשוב על זה. כאשר שאלת מקודם את המשתתפת אם יש משהו מהביוגרפיה שלי שאני מכירה – אז רשמתי לי את זה. לא עולה לי מיד.

יעל – נכון, זה לוקח זמן. אז תראי אם את מכירה את זה: ששחור כסמל משתלט על שאר הצבעים, ולא רואים את הצבעים האחרים שלך. הצבעים האחרים נעלמים. גם שלך בתפיסה של האחר, וגם של האחר כפי שאת תופסת אותו. אנחנו לא נמשיך כי אנחנו לא עושים תהליך ביוגרפי שלם בשיעור זה, אבל זה כיוון לכולנו, לעבודה עם הישויות שלנו. האם יש לישות שלך שם?

משתתפת – ישות מרחיקה, דוקרת וקרה.

שיתוף רביעי:

משתתפת – אני אשתף משהו שמתחבר לשיתוף הראשון. בנוגע לכמיהה לא היה לי קל למצוא אבל אז נגעתי ברצון שמלווה אותי, שלא יפריעו לי, שיתנו לי וישחררו את הזמן שלי לגמרי כך שאני אוכל לכוון אותו לדברים שאני רוצה. שלא יפריעו לי.

יעל – זו כמיהה או תשוקה?

משתתפת – לא יודעת. אני רוצה שלא יפריעו לי. החיה שראיתי הייתה כלב, שיש לו עיניים כחולות, קרות, והוא חשוף שיניים. השיניים שלו כמו גדר. ניסיתי לחשוב מה הוא מספר עלי אבל אין לי תשובה על זה. אני מכירה עדר של כלבים שחי בתוכי. אני שמה גדר כדי שלא יפריעו לי, אבל אני גם שמה את עצמי בתוך גדר. זו תמונת מראה – מה שאני מוציאה אל אחר הוא מבנה שאני כולאת את עצמי בתוכו.

יעל – מה הרגשת כשפגשת אותו?

משתתפת – כשפגשתי אותו הרגשתי 'שלום חבר ותיק, אני מכירה אותך'.

יעל – מה הוא רוצה, בעומק? לא סתם שאלתי אותך אם זו תשוקה או כמיהה. לרצון שלנו יש כל מני רמות: מהאינסטיקט ברמה של הרצון הפיזי, אח"כ הדחף ברמה של האתרי, התשוקה ברמה של האסטרלי, המניע ברמה של 'האני' והייחול או הכמיהה ברמה של רוח העצמיות. יש רמות שונות של הרצון. אני חושבת שמתחת לרצון 'שלא יפריעו לי' יש כמיהה יותר עמוקה.

משתתפת – זה נכון. עכשיו אני מבינה את ההבדל בין כמיהה להשתוקקות. אני תמיד מרגישה שזו ישות מסוימת בתוכי, ואני לא משתתפת כולי בסיפור הזה. אבל זה עולה ונמצא.

יעל – נכון, אבל מתחת ל'שלא יפריעו לי' – מה נמצא שם? הכלב הזה הוא חשוף שיניים, והוא גדר. מה היה יכול לגרום לו להפסיק לחשוף את השיניים שלו?

משתתפת – הבבואה הזו של הכלב היא על מנת להראות לי שזה מה שאני יוצרת כאשר אני כל כך רוצה את זה לעצמי. אז עומד שם כלב ומראה לי את מה שחי במעשה שלי. הכמיהה שמסתתרת היא להצליח – לא רק במרחבים האלה הסטריליים, הלא-נגועים, שלי, שבהם אני עושה התכוונות לתרגול או לקריאה – אלא שאצליח מתוך החיים, בשיח עם החיים. לצאת מתוך הגדר.

יעל – אני רוצה להציע משהו, ואת יכולה להגיד אם זה לא מתאים לך: בתחושה שלי עולה כמיהה לביטחון מאוד ראשוני. תמשיכי לחקור את זה.

משתתפת – כן. תודה.

יעל – אחזור על מה שאמרתי לגבי הרמות השונות של הרצון. זה נושא לימודי של שנה ד' בהכשרת היועצים בביה"ס שלנו. יש ספר שמבוסס על סדנה של צבי, נקרא 'הרצון והקורבן' ועוסק בנושא זה. לטובת כולם אומר שבספרו של שטיינר 'ידע האדם' פרק 4 – הוא מתאר את הרמות השונות של הרצון באיברים השונים. הרצון הוא אחד הדברים הכי מסתוריים. את החשיבה אנחנו יכולים להכיר בתודעה ערה. את הרגש אנחנו מכירים בתודעת חלום במצב רגיל, ויותר מזה אם אנחנו עושים חקירה מודעת. הרצון – הוא חי בסתר. ברצון כאינסטינקט חיה הקרמה שלנו. הרצון האמיתי שלנו, של ה'אדם החכם' שחי בתוכנו – הוא לגמרי לא מודע בחיים הרגילים שלנו במידה ואנחנו לא עושים עבודה מודעת. לכן זה מאוד משמעותי ומרתק לחקור את הרצון שלנו ולהכיר את הרמות השונות של הרצון. אפשר לקרוא ב'ידע האדם' – כל ההרצאה עוסקת בזה.

נקרא טקסט נוסף מהפרק:

"(…) 'האני' העילאי, שעד כה היה קיים באדם כעובר, במצב רדום וללא תודעה, נולד עתה לקיום מודע. אין כאן מליצה-בעלמא, ניסוח ציורי, כאשר מדובר על לידה; אלא מדובר על לידה ממש בעולם-הרוח. ו'אני' עילאי זה שנולד עתה, חייב לבוא אל אותו עולם בכל האיברים והתכונות, הנחוצים למען היות כשיר לחיים. כשם שעל הטבע לדאוג לספק לוולד הבא אל העולם, עיניים ואזניים מפותחות כהלכה, כן על חוקי הפיתוח-העצמי של האדם, לדאוג ולספק ל'אני' העילאי את הכשרים הנחוצים לו לקיומו המודע. וחוקים אלה, הקובעים את התפתחות האיברים העילאיים של הנפשי-רוחי באדם, אינם אלא אותם חוקי-התבונה-והמוסר הבריאים, הקיימים בעולם-הפיסי. כשם שהוולד מבשיל ברחם האם, כן מבשיל האדם-הרוחי באדם-הפיסי."

כאן שטיינר מתאר שאנחנו צריכים ממש לעבור היריון: כמו שהעובר נמצא ברחם של האמא 9 חודשים, גם אנחנו צריכים להבשיל. אנחנו נמצאים בתוך מעין רחם – רחם אלוהי, רחם רוחני. ואנחנו צריכים להבשיל. אם ניוולד לפני הזמן אז נהיה כמו פגים – יהיה צריך לשים אותנו בפגייה, ואני לא יודעת אם יש פגייה בעולם הרוח, אז זו בעיה. זה חשוב שניוולד בזמן הנכון – כאשר כבר פיתחנו את האיברים הנכונים. 

"הבריאות של הוולד מותנית בפעולה הסדירה של חוקי-הטבע בתוך רחם-האם. הבריאות של האדם-הרוחי מותנית, בדומה, בחוקים של שכל ישר ותבונה, השולטים בחיים הפיסיים. איש אינו יכול ללדת 'אני'-עילאי בריא, אם דרכי חייו וחשיבתו בעולם הפיסי אינן בריאות. חיים שהם בהתאמה עם טבע ותבונה כאחד, – הם הבסיס לכל התפתחות רוחית אמיתית. – כשם שהוולד בעודו ברחם האם, חי כבר בהתאמה עם כוחות-הטבע, אותם הוא קולט, לאחר היוולדו, בחושיו, כן חי ה'אני' העילאי של האדם בהתאמה עם החוקים של עולם-הרוח בעודו בקיומו הבלתי-מודע בעולם-הפיסי. וכשם שהוולד רוכש את הכוחות הנחוצים מתוך יצר-חיים עמום, כן ניתן לאדם לעשות כך עם הכוחות של עולם-הרוח, בטרם נולד 'האני' העילאי שלו כישות מפותחת-במלואה.

יהיה זה לא נכון לומר: "אין אני רוצה להגות במה שמדע-הרוח מלמד, עד אשר אני עצמי אהיה לרואה." כי בלי הגייה והתעמקות בתוצאות של מחקר-הרוח אין לאדם כל אפשרות להגיע בעצמו לידי הכרת מהותם-העילאית של הדברים. האדם יהיה אז במצב של וולד המסרב, בעודו ברחם-האם, להיזון מן הכוחות המגיעים אליו מן האם, ורוצה לחכות עד שיוכל להשיגם בכוחות-עצמו."

כאן נאמר שבשביל שנוכל להיוולד אל הרוח, אנחנו צריכים קודם כל לקבל תזונה – תזונה רוחנית ממורים, מספרים, מאנשים שיש להם כבר את הידע הזה. לפעמים אנשים רוצים לפתח ידע רק מתוכם ואומרים 'רק אני בעצמי אגיע לידע הרוחני', וזה הרי מגוחך. שטיינר משווה את זה לעובר ברחם שיגיד 'אני לא רוצה להיזון מאמא אלא רק מתוך עצמי'.

"כשם שהוולד העוברי מתנסה מתוך יצר-החיים שלו בחיוניות של המוגש-לו, כן מתנסה האדם שטרם הגיע לראייה-רוחית, באמיתות של מדע-הרוח. ניתן להבין את האמיתות הללו מתוך הרגשת אמת וכוח שיפוט תבונתי, צלול, בריא ומקיף-כל, – גם בטרם מסוגל האדם לראות את הדברים הרוחיים. ראשית-כל יש ללמוד את היידע המדע-רוחי, ודווקא בעזרת לימוד זה להכשיר עצמו לראייה-רוחית. אדם אשר מגיע היה לידי ראייה-רוחית בלי הכשרה-לימודית זו, ידמה לילד הנולד אמנם בעיניים ואזניים, אולם בלי מוח. העולם כולו על צבעיו וצליליו היה מתגלה בפניו; אלא לגביו היה כדברי הספר החתום."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 101-102

יש לנו בחיים, בביוגרפיה, רגעים של לידות, כל מני לידות. גיל 42 נקרא 'לידת האני הרוחני'. היום היתה לי מיועצת שהיא בשנתה ה-42, ועברה שנה של גיהנום שלא יתואר. היא עברה משהו שעל-פניו הוא מאוד קשה ולא אזכיר כאן כדי לשמור על פרטיותה, אבל הדבר שקרה והיה נראה כמו אסון – בעקבותיו הגיע חסד מאוד גדול. היא מתארת חוויה של לידה והיא אומרת שהיא לא אותו בן אדם. אצלה זה קרה ממש מול העיניים בצורה דרמטית, ואני ראיתי את ההשתנות הפתאומית שהייתה שם. בבת אחת התרחש שינוי מ-שבר קשה אל השתנות משמעותית. היא קיבלה בשורה מאוד קשה וברגע אחד הופיע שינוי, לידה של אדם חדש.

אני רוצה לשאול אתכם על לידות בביוגרפיה שלכם. זה יכול להיות סביב גיל 42 אבל יכול להיות גם מתקופות אחרות בחיים. חוויה של לידת האני העילאי, גם אם לא באופן ששטיינר מתאר פה, כי רובנו לפחות לא רואות רוחיות, אבל אנחנו כן מכירות מתוך הביוגרפיה שלנו חוויות בהן ה'אני העילאי' נולד או שהתחברנו אליו פתאום. הרבה פעמים זה יכול להגיע דרך משבר, דרך אירוע שלא נחווה כהתעלות רוחנית, ואולי אח"כ מגיעה ההתעלות.

משתתפת – אני מנסה לחשוב על הקשר בין השאלה שלך לקטע שקראנו. הבנתי מהקטע שמתוך חקירה, התבוננות אמיתית, אומץ, יחד עם הכרה בכוחות עליונים – תביא אותנו ליכולת לשפוט, ולכוחות שיפוט וחשיבה כדי לסלול את הדרך להתפתחות אל אדם עילאי, שנהיה בבוא היום מתישהו. ואני שואלת איך זה קשור לשאלה שלך על הלידה.

יעל – הוא מדבר בקטע על לידה. הטקסט מתחיל במילים "'האני' העילאי, שעד כה היה קיים באדם כעובר, במצב רדום וללא תודעה, נולד עתה לקיום מודע. אין כאן מליצה-בעלמא, ניסוח ציורי, כאשר מדובר על לידה; אלא מדובר על לידה ממש בעולם-הרוח." – הוא מדבר כאן על לידה. חשוב להבין שאנחנו לא הופכים להיות אדם-עילאי שקודם לא היה בנו. האדם-העילאי הוא גם אנחנו. ה'אני' העילאי קיים בנו כל הזמן – אנחנו קוראים לו 'האני הגבוה', האדם הפיקח, כל מני שמות. אבל רוב הזמן – כמו שאמרנו קודם בנושא הרצון – רוב הזמן אנחנו לא במגע אתו. לא בתודעה ישירה אתו. הוא פועל ומוביל אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע, אבל אנחנו לא בקשר ישיר אתו. מה היא ההתפתחות הרוחנית? אחת הצורות שבה אפשר לתאר התפתחות רוחנית היא שה'אני' הרגיל וה'אני' העילאי מתאחדים – כשאנחנו כבר לא מזוהים עם ה'אני' הרגיל, ואז הוא הופך למעין 'כלי רכב' של ה'אני' הגבוה, וה'אני' הגבוה הופך להיות המהות שאתה אנחנו מזוהים. את תיארת את הדרך שאנחנו עושים כדי להתחבר אליו ולהוליד אותו כך שיהפוך להיות נוכח כאן בצורה מודעת ובמגע ישיר אתנו. אני שואלת האם הייתה לכם חוויה כזאת, גם אם לא בצורה השלמה המתוארת כאן.

כנראה זו שאלה שצריך להרהר בה יותר, אז תחשבו עליה. אפשר לבוא איתה למפגש הבא.

אחת הצורות שאני חוויתי את זה הייתה סביב גיל 42. התחלתי להרגיש באופן די כואב, שכל מני דברים שיכולתי לעשות לפני כן מתוך ה'אני' הרגיל שלי – מתוך התשוקות, מתוך מקומות לא מודעים ודחפים – דברים שעברו בסדר ולא החמירו איתי לגביהם, אחרי גיל 42 הרגשתי שזהו, כבר אין להם לגיטימציה. הרגשתי שאם אני מתנהגת ככה או פועלת ככה – האפקט שאני אקבל מהחיים, מהאדם האחר, מעולם הרוח, יהיה נוקב והתנהגותי לא תתקבל. מה שקודם יכול היה להתקבל בסלחנות – כבר לא יתקבל. אני חושבת שמאז אני בתהליך של של לידה. בחוויה שלי הלידה של האני העילאי היא בדיקה עצמית מתמדת באופן מודע, על-מנת להתקרב ל'אני' העילאי. זה להפוך להיות כמה שיותר אחד איתו – במחשבות, בפעולות, במעשים. זה לא שקודם לכן לא הייתה עבודה מודעת. העבודה המודעת שלי לא התחילה בגיל 42, היא התחילה הרבה קודם, אבל משהו שם השתנה – משהו בתביעה. הדרישות עלו. הן עלו כי התפתחתי, כי הגעתי לשלב הזה. אולי מישהו מכם יכול להתחבר לזה, וזה יכול להופיע גם בהרבה צורות אחרות.

תהרהרו בזה ותחשבו באיזה אופן נולד בכם האדם העילאי, גם אם זו לא לידה מלאה, גם אם זה עדיין 'היריון', אבל שאתם חשים את ההתקרבות שלו, את התחלת היציאה שלו לאויר העולם.

נקרא טקסט אחרון שאתו נסיים. הטקסטים ארוכים אבל משהו בקריאה עצמה של הטקסטים הגבוהים האלו מגביהה אותנו. הקריאה עצמה מגביהה אותנו לעבר האדם-העילאי ואני מרגישה שיש חשיבות שנקרא את זה יחד.

"מה שלפני-כן הבין האדם מתוך הרגשת-האמת שלו, דרך שכלו ותבונתו, נעשה לו עתה, בשלב המתואר של ההתאמנות המדע-רוחית, התנסותו-העצמית. עתה הוא יודע ישירות את ה'אני' העילאי שלו. הוא לומד לדעת, כי 'אני' עילאי זה קשור אל ישויות-רוחיות עילאיות ומאוחד איתן. מתחוור לו, כי 'האני' הנמוך שלו מוצאו מעולם-עילאי. ומתגלה לו, כי טבעו העילאי מתמיד להתקיים על פני טבעו הנמוך, החולף. עתה הוא-עצמו מסוגל להבחין בין המתמיד-להתקיים על פני טבעו הנמוך, החולף. פירושו-של-דבר אינו אלא: הוא לומד לדעת מתוך התנסות עצמית את חוק ההתבשרות – התלבשות בגוף בשר ודם (אינקרנציה) – של 'האני' העילאי בתוך 'אני' נמוך."

כאן שטיינר נותן עוד שם לאינקרנציה – חוק ההתבשרות. זה ממחיש את זה שאנחנו באים לפה, יש לנו מהות שמתלבשת – אנחנו מתלבשים בשר ודם. זו לא המהות האמיתית שלנו. זה מאוד חזק בעיני.

"עתה מתברר לו, כי הוא חוליה במערכת-רוחית עילאית, וכי תכונותיו וגורלו, גורמיהם במערכת זו. הוא לומד לדעת את חוק-חייו, את הקארמה שלו. מתברר לו כי 'האני' הנמוך שלו בצורת קיומו הנוכחית, הוא רק אחת הצורות אשר 'האני' העילאי שלו עשוי ללבוש. ונפתחים בפניו אופקים חדשים בראותו האפשרות לעבוד על עצמו מרמת 'האני' העילאי שלו ולשפר את 'האני' הנמוך שלו, למען יהיה מושלם במידה גדלה והולכת."

האני העילאי שלנו, כמו שאמרנו קודם, כל הזמן נמצא, זה הנצחי אנחנו לא צריכים להפוך להיות אני-עילאי שלא היה שם קודם. הוא כל הזמן נמצא ולובש כל מני צורות – אלו הגלגולים וההתגשמויות השונות שלנו. הלבוש שלי עכשיו כ'יעל' הוא לבוש אחד שה'אני העילאי' שלי לבש. יש לו, ללבוש שלי כ'יעל', סיבה וגורל, והוא קשור לקרמה וכיו"ב, אבל זה רק לבוש מסוים שה'אני' שלי לבש הפעם, באינקרנציה הזו.

"עתה מסוגל הוא להבין גם את ההבדלים הגדולים בין אדם לאדם בנוגע לרמת שלמותם. הוא נוכח לדעת, כי ישנם בני-אדם גבוהי דרגה ממנו, אשר עברו כבר את השלבים שעדיין לפניו. מתברר לו כי התורות והמעשים של בני-אדם כאלה נובעים מהשראות מעולם עילאי. ידיעה זו באה לו מהמבט הראשון שלו-עצמו אל-תוך עולם עילאי זה. מה שמכנים "המתקדשים הגדולים של האנושות" – יהפוך עתה לדידו למציאות עובדתית.

אלה הן התשורות אשר תלמיד מדע-הרוח חב לשלב הזה של התפתחותו: הכנסה בסוד של ה'אני' העילאי, של חוק ההתבשרות (או האינקארנציה) של 'אני' עילאי זה בתוך 'אני' נמוך, של חוק הקובע את מהלך-החיים עלי-אדמות לפי גורמים שמקורם במערכת רוחית-עילאית – (חוק הקארמה) – ולבסוף, של קיום מתקדשים גדולים. לכן נאמר על תלמיד שהגיע לשלב זה, כי הסתלק כליל מן הספק. אם עד כה היתה לו אמונה שהתבססה על טעמי-תבונה וחשיבה-בריאה, – עתה יש לו ידיעה, המחליפה את האמונה לידיעה מושלמת והבנה בלתי-מתערערת.

טקסיהן, פולחניהן ומנהגיהן של הדתות השונות משקפים חיצונית, לנגד-העיניים, תהליכים וישויות של עולם עילאי, רוחי. רק מי שלא חדר לנגד-העיניים, תהליכים וישויות של עולם עילאי, רוחי. רק מי שלא חדר עדיין אל-תוך עומקיהן של הדתות הגדולות, תתעלם ממנו עובדה זו. אולם מי שרכש את הכושר לראות את המציאות של עולם-הרוח, תתחוור לו גם משמעותו-הרבה של הנעשה-החיצוני הזה. והוא מבין כי בעבודת-הקודש הזאת משתקף חיצונית קישרו-הוא הממשי עם העולם העילאי, הרוחי.

מתברר, איפוא, כיצד תלמיד מדע-הרוח, בהגיעו אל השלב הזה, נעשה אדם-חדש ממש. עתה מסוגל הוא להשתכלל בהדרכה לקראת היכולת, לשלוט דרך זרמי גוף-האתר שלו על גורם-החיים העילאי האמיתי ובזה להשיג רמה גבוהה של אי-תלות בגופו הפיסי."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'על תוצאות אחדות של ההתקדשות', עמ' 102-103

שאלות לחקירה ביוגרפית:

אני מזמינה אתכם לחזור ולקרוא את הפרק הזה והקודם, ולהרהר בשאלה האם הייתה בביוגרפיה חווית לידה רוחנית כזו, אולי סביב גיל 42 ואולי סביב גיל 49, או בגיל אחר.

בנוסף, מתוך מה שקראנו עכשיו נחפש מקומות שבהם הספק הפך לידיעה. האם יש דברים שקודם לכן הכרתם מתוך חוש לאמת, מתוך הרגשת אמת, והפכו לידיעה, כמו שאנחנו מכירים דברים בעולם הארצי ויודעים אותם ללא ספק. האם יש מקומות בחיינו שהספק הפך לידיעה?

להתראות ותודה רבה.

 

print