תרגול ועבודה מעשית בליווי הספר: ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’ 

תמלול השיעור:

אני שמחה לראות את כולכם בשיעור המסכם של הקורס הדרך לעבודה רוחנית עפ"י הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים". מי שהיה בפעם שעברה שמע שאמרתי שהשיעור שיצא שהשיעור המסכם הוא השיעור ה-42, שהוא גיל לידת האני הרוחני. לכן בחרתי לפתוח את המפגש בשיר שכתבתי בגיל 42 ששמו "מות והתהווה", והוא מתאים לסיום הקורס.

מוּת וְהִתְהַוֶה / יעל ערמוני

בְּכָל יוֹם אֲנִי מַחְשִׁיכָה עוֹד קְצָת

לְךָ, לְעַצְמִי, לָעוֹלָם

מְאַבֶּדֶת קַו נוֹסָף שֶׁל יֹפִי

מַצְמִיחָה קֶמֶט נוֹסָף שֶׁל תּוּגָה

בְּכָל לַיְלָה חַי בִּי הַמָּוֶת יוֹתֵר

מְעַכֵּל שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל

גַּאֲוָה וּפַחְדָנוּת

צִפִּיּוֹת וּשְׁאַפְתָּנוּת

אַשְׁלָיוֹת וְאִישִׁיּוּת

שׁוֹמֵט עוֹד קְצָת מִמֶּנִּי, מִמִּי שֶׁהָיִיתִי, מִמִּי שֶׁנִּדְמֵיתִי לִהְיוֹת,

יוֹנֵק עוֹד טִפַּת חַיִּים

וּמוֹתִיר אוֹתִי

בְּאֵימַת הָאֵינוּת

עַד שֶׁיִּוָּתֵר בִּי רַק זֶרַע קְטַנְטַן

שֶׁל רָצוֹן

חֹפֶן זָעִיר

שֶׁל אֹמֶץ

תַּמְצִית אַחֲרוֹנָה

שֶׁל תֹּהוּ וָבֹהוּ

בּוֹרֵא יְקוּמִים

חשבתי מה יהיה בשיעור המסכם. התחלתי לאסוף חומרים שהיו בשיעורים, ולהכין הרבה כפי שמאפיין אותי, ולבסוף החלטתי לא להכין שיעור. הרגשתי שזה יותר נכון. בדרך הרוחנית חלק מהעבודה שלנו זה דווקא השלה וויתור, והתכוונות אל 'להיות באַיִן'. רציתי שהיום נשמע בעיקר אתכם.

אני מזמינה אתכן לקחת רגע אחד בעיניים עצומות. נהיה בשקט. שבו בנוח. אני מזמינה אתכן להרהר בקורס הזה, בשנה הזו, בתהליכים שעברתן במפגשים שלנו וגם בכאלה שאינם באופן ישיר בקורס הזה. מה חי בי עכשיו? מה נשאר בי ממה שלמדנו, מהדרך שעשינו יחד, מהדרך שעשיתי עם עצמי? מה הייתה עבורי העבודה עם הספר 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים'? מה פגשתי שם? איפה זה נגע בביוגרפיה שלי? אפשר לפקוח עיניים ולשתף.

משתתפת – עברתי על החומרים ועלו לי 2 דברים. עניין אחד הוא חשבון נפש מתמשך. העיסוק האינטנסיבי מבקש קצת חופש מחשבון הנפש הזה. כל דבר בספר ובכלל מעורר משהו שאתה עוסק בו – איך, האם, למה. והדבר השני הוא בעניין הסליחה: אנחנו עוסקים בעבודת המודעות והתודעה ומבינים את משמעות הסליחה, ואני שואלת האם לאנשים שאינם בדרך הזו ולא עוסקים בזה – האם היקום מתישהו שולח אותם להבין את מהות הדברים ואת משמעות הסליחה ומה היא יכולה לעשות בחיים. האם אנשים ללא תודעה צריכים לחזור לגלגול נוסף על מנת להגיע לדברים? אני חושבת שרק במודעות אפשר להגיע לזה. גם אצל שטיינר מדובר על כך שיש חסימה, יש קיבוע של זיכרון של דבר שאנחנו לא יכולים לשכוח אותו, והוא מעכב. כל אלה דברים של מודעות עצמית ועבודה. האם היקום שולח את האנשים לעשות את העבודה הזאת, או שהם יעברו על-פני האדמה ויחזרו אולי אחרת ואולי לא?

יעל – אני אענה בשני מישורים. מעניין שאת מציינת את המילה סליחה, כי אני תוהה עד כמה באמת דיברנו על זה כאן. אולי דיברנו על הסליחה בנושא הזכרון, אבל מן הסתם זה הוזכר אם זה מה שמצאת, אבל מעניין לראות שזה הדבר שנשאר בך. אני מציעה לך לראות מה אני (את) פגשתי בנושא זה? בעניין חשבון הנפש והעייפות מהעיסוק בו? אני תמיד מחזירה את הדברים אלינו – לראות מה אני פגשתי. לגבי השאלה על אנשים אחרים שלא עושים את העבודה: אורנה דיברה במפגש המסכם של הקורס שלה (האני האותנטי 3.8.21) על זה שהעבודה שאנחנו עושים היא לא רק עבורנו. העבודה שאנחנו עושים פה משפיעה על אנשים נוספים. ככל שיהיו יותר אנשים כמונו ובעוד קבוצות שעושות עבודה אמיתית – תהיה השפעה על האנושות בכלל. ברמה האינדיווידואלית, כמובן שאדם שלא עושה עבודה – אז יש עוד גלגולים. לא הרבה, אבל יש עוד גלגולים. בסופו של דבר כל האנושות תצטרך להתקדם. מי שלא יבוא עכשיו – אז יהיה צורך לחזור ולעזור לו. אנחנו יכולים לעשות בעיקר את העבודה על עצמנו, ומתוך זה נוכל גם לעזור לאחרים.

איך את מרגישה בסיום הקורס? מה לך זה עשה – הקורס או השיעור שבחרת להזכיר?

משתתפת – את מעבירה את הידע בצורה מאוד מאפשרת. הדברים, שהם מאוד עמוקים, מוגשים באופן בהיר ונקי שהופך אותם לנגישים ומחבר אותם לחיים שלנו עצמנו. תודה שאת מאפשרת לכל הדברים לעלות. הרגשתי שבקבוצה יש מקום שמאפשר להעלות. היה לי מעניין וחשוב. זה התחבר לי עם דברים רבים, אבל בעיקר עם זה שכל העשייה הרוחנית מחוברת אצלי לעשייה גשמית. אני מרגישה את העשייה הגשמית שלי כעשייה רוחנית – אני צריכה לעשות את הדברים כדי שהם יהיו באמת. אני יכולה לחשוב ולדבר, אבל אם אני לא 'עושה' אז זה לא קורה. אני זקוקה לעשייה גשמית כדי שעולמות הרוח יפתחו בפניי.

יעל – זו המשימה של האדם עפ"נ האדמה: להביא את הרוח אל החומר כדי להחזיר את החומר אל הרוח. זו דרגה יותר גבוהה. אשרייך אם את מצליחה להביא את הרוח אל תוך העשייה היומיומית שלך. זו משימת האדם.

משתתף – כשישבנו עכשיו בשקט עלתה לי חוויה של רעב והתחבר אל חלום שחלמתי הלילה, מאוד אישי, שבו אני לא בדיוק יודע את הדרך: אני מרגיש שהלכתי אותה אבל לא כל כך זוכר אותה, אני צריך ללכת אותה עוד פעם, ואני לא יודע להסביר אותה למישהו אחר. הקורס היה מאוד קוהרנטי וברור, השאלות היו מדויקות. על עצמי אני מרגיש שיכולתי ללכת את דרך קצת יותר לעומק. אולי קצת פיספסתי. אולי בגלל זה אני לא זוכר את הדרך בדיוק, אבל כנראה שבכל מקרה צריך להמשיך ללכת.

יעל – לגבי הדרך שאתה לא זוכר, אז אחד הדברים שאנחנו אומרים על תקופת נפש התודעה זה שכל פעם מחדש צריך למצוא את הדרך. גם כשאנחנו מגיעים לאיזשהו מקום, זה שהגעתי לא הופך את זה ל'שלנו'. זה לא שאם הלכתי אז הדרך הופכת להיות 'שלי'. הדרך לא סלולה, כל פעם מחדש צריך למצוא את הדרך, גם אל הרוח. זה קשה ומפחיד, ויחד עם זאת זה עושה את הדרך להתנסות מעניינת ויצירתית. זה שאתה לא זוכר את הדרך – אולי לא זה העניין.

משתתף – אולי בהקשר לחלום זה באמת מראה לי שאי אפשר לשחזר את הדרך בדיוק אותו הדבר, שצריך למצוא אותה כל פעם מחדש.

משתתפת – כשהבנתי שהלימוד יהיה הספר הזה זה מאוד ריגש אותי, כי הספר הזה הוא עבורי מדריך. הלכתי אתו דרך ארוכה, ועדיין אני תמיד חוזרת אליו ומרגישה שהוא מנחה, מראה לי את הדרך. חוויה אישית שיש לי מהספר היא שהוא היה עבורי מדריך אישי באחד המשברים הגדולים בחיי. הפרק שהאיר לי את הדרך כאילו שהוא נכתב בשבילי. כל פעם אני מוצאת בו דברים כאילו שנכתבו בשבילי לרגע הזה ולחיפוש שלי. עברתי על החומרים שהעברת כאן בקורס הזה, וזה תמיד לפגוש את הנושאים האלה מחדש. קראתי את הספר הזה הרבה פעמים, ואני כל פעם פוגשת ומבינה אותו ממקום אחר. הפרק ההוא שהציל את חיי אז נקרא גם היום באופן אחר. זה כמו מעיין, כל הזמן אפשר לפגוש את עצמך ואת מה שנכתב באופן אחר. זה מחייה. זה ספר שהוא מדריך לחיים. אני לוקחת אותו איתי לכל מקום.

משתתפת – בהמשך לדברים אלו אני אגיד שאני באופן אישי, על אף שאני לומדת הרבה שנים, אני נפגשת לא פעם עם השאלה שקשורה לזה שאני מוקפת בהרבה ספרים, ואולי זו עצלות, אבל אני כל פעם אומרת 'ממחר אני אתחיל'. אני מסדרת את הספרים, מעבירה אותם מחדר לחדר ואומרת 'עכשיו אני אתיישב ואתחיל ללמוד את הספרים בצורה מסודרת' ואני לא. אני משקיעה הרבה בלימוד, אבל אני לא קוראת שטיינר. אני קוראת את הספרים של אורנה, אני משלימה שיעורים בזום, אני לומדת הרבה, אבל ממש לקחת שטיינר ולקרוא, אני לא עושה. אני קראתי כשקיבלנו 'שיעורים', הפניה לקרוא משהו ספציפי, אבל יש לי בעיה לקחת ממש ולקרוא שטיינר. אני שואלת את עצמי למה. הקורס הזה לקח אותי יד ביד דרך הספר הזה, שנחשפתי אליו המון פעמים, אבל כל פעם לנושא קטן, לכמה עמודים, אבל לא ממש עברתי על הספר אף פעם מהתחלה עד הסוף. מה שקרה לי פה זה הרגיש כאילו אני עושה יעוץ אישי. התהליך מהתחלה עד עכשיו הרגיש לי כמו יעוץ אישי, כאילו שכל שבוע נפגשנו באופן אישי. אני מתקשה להיפרד גם מזה. בניגוד לשאר השיעורים שעשיתי קלסרים ודפים, ואני יכולה להוסיף לשם דפים כל פעם, אז כאן לקחתי מחברת מיוחדת שמחכה שנים שאשתמש בה, שהכינה לי חברה אהובה, ועשיתי אותה למחברת של הקורס ואי אפשר להוסיף לה דפים. צריך להתארגן על הדפים, וזה אולי שטות אבל זה סימבולי: המחברת באמת כמעט נגמרה איך שהקורס נגמר, אז גם אין לי צער שחלק מהמחברת 'תתבזבז'. במהלך השיעורים כל פעם הייתה לי תחושה שהדבר שדובר היה בדיוק מה שאני הולכת אתו השבוע. סינכרוניזציות מדהימות כאלה. זה מאוד אישי עבורי, זה לקח אותי יד ביד בדיוק בדרך שאני צריכה. את וכולם, גם הכיתה. זה היה יקר לי ללא תיאור. זה היה כאמור מאוד קוהרנטי. הקורס היה מדהים בעיני. אני מאוד נהנית משיעורי הקהילה ומהקורסים האחרים, ופה היה משהו מאוד מובנה, המשכי, ממש כמו יעוץ אישי, ונגע לי בחיים שבוע מדי שבוע ופתח לי המון. זה היה בשבילי קורס נפלא ואני מודה לך מאוד. עכשיו הספר הזה הוא ממש manual של חיים, של עבודה.

יעל – תודה, זה מאוד מרגש ומשמח. לגבי הצער שהקורס נגמר, אז כמו שאמרת – עכשיו הספר הוא שלך. את יכולה לחזור אליו כל פעם מחדש, הוא כבר שלך, ותמיד תמצאי בו דברים מתאימים, כמו שהרגשת עכשיו.

משתתפת – אני רוצה להגיד שהשיר שהקראת מאוד נגע בי. יש בו כמה שורות מדהימות שמתארות יותר טוב ממה שאני יכולה להגיד את מה שעברתי בקורס הזה. אני לא לומדת המון שנים, אני התחלתי עם הקורס הזה. אני מרגישה שהקורס היה ממש כמו מקדש. יכולתי בתנאים שמורים כאלה לגלות את הדברים שאני רוצה להמית, להיפטר מהם. זה היה מקדש. היו קטעים אמנותיים, הטון הרגוע, ההתנהלות השקטה שלך. השיחה בין האנשים כאן – כל מי ששיתף/ה תרמו ועזרו לי לראות את הדברים שאני מבקשת לנקות אותם, שאני רוצה להיפטר מהם, לשחרר אותם. אני חושבת שיכולתי להוריד את זה ליומיום, יכולתי לראות את זה בדברים שמתרחשים בחיים, וזה לא היה תהליך נעים, לפעמים זה היה מפחיד, והמפגשים כאן היו מקום שמחזק ומעודד ועוזר לעשות את התהליך הזה של פרידה מאשליות, תעתועים, רוע, דמיונות, שקרים. כל הדברים המיותרים שמכבידים על ה'אני' הגבוה, שלא מאפשרים את הדרך הנכונה. אני מוקירה תודה לכולכן/ם ולך במיוחד, שארגנת לנו את המקדש הזה.

יעל – אני זוכרת כמה שיעורים, במיוחד עם האמנות, שאת הסכמת להתנדב עם היצירה שלך ותרמת לכולם. לגבי הדברים שאמרת שהם מיותרים אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהדגיש שהשלב הראשון בשביל להתמיר את הדברים האלה – הוא לראות אותם. אני חושבת שאת וכל המשתתפות הייתן מוכנות לראות באומץ את הדברים, וזה תמיד השלב הראשון והחשוב ביותר. לכן במקום להגיד 'מיותרים' הייתי אומרת 'מותמרים', כי הם שם והם חומר גלם ולא היינו יכולים לעשות את האינקרנציה בלעדיהם. המשימה שלנו בחלק השני של החיים היא להסכים לפגוש אותם באומץ ולהשתמש בהם כחומר גלם לטרנספורמציה, וכמובן להיפרד מהרבה אשליות, מעטפות, אבל להוקיר גם להן תודה – הן שירתו אותנו והיו הכרחיים. אני משתמשת במה שאמרת כדי להזכיר ולהבהיר את זה.

משתתפת – הייתי תלמידה נאמנה בתחילת הקורס ואולי גם בהמשכו, הוא היה משמעותי עבורי ולא ראיתי אפשרות לא להצטרף לשיעור. שאלת איך מה שחוויתי פה קשור לביוגרפיה ואני היום בשיעור האחרון פוגשת דרכו את הנטייה שלי לנטוש – אני חושבת שגם פה נטשתי. אני באה עם הרבה שאלות, לפעמים מהותיות מדי, על הנחות שהגישה של הקורס מתבססת עליהם, ואולי זה מקשה עלי להתמסר באופן שלם. הקורס היה משמעותי עבורי, הדברים שנלמדו התחברו לי באופן פנימי שאני יכולה להגיד שזה דיבר אלי ונתן לי חיזוקים למשך תקופה ארוכה. אני מודה לך על האופן שעשית את זה. מבחינתי יש את הדבר שבא אלי ואיך שהתייחסתי אליו ומה שלקחתי ממנו, ויש את מה שאני פוגשת בתוכי, שמתבטא מול ההזדמנות הזו. היה לי מעניין לראות את זה מתבטא אצלי עוד פעם.

יעל – ובכל זאת, את באת לשיעור האחרון. בחרת לבוא לשיעור האחרון, אז לא נטשת לגמרי. זה חשוב, לא על מנת לרצות אותי או את הקבוצה, אלא מבחינתך: לראות את ההחלטה כן לבוא, אפילו לשיעור האחרון. את גם אמרת לי שלא תצטרפי לשיעורים הבאים כשהרגשת את זה, ועכשיו בכל זאת באת, ואני מקווה שזה לא מתוך תחושת אי-נעימות או מחוייבות אלא מתוך רצון. זה כבר צעד של אי-נטישה, שבו פעלת לא רק עם הטבעי שלך – זו כבר התפתחות. את נושא הנטישה אפשר לבדוק ביוגרפית – לראות באיזו נקודה אני נוטשת? מה אני ארגיש אם אני אשאר? אם אני אשאר כשעולות לי שאלות – זה דבר לקחת לעבודה לכל מי שיש לו את הנטייה לנטוש או לא להתמיד. הרבה פעמים זה קשור להתמסרות – הפחד להתמסר עד הסוף, אבל לא רק. ואם אני מחליטה לא להישאר או להישאר כשעולה לי רצון לנטוש – איזה רגש אני פוגשת שם, רגש שממנו ניסיתי להימנע? אני שמחה לראות אותך ויופי שאת פה.

משתתפת – אני בניו יורק עדיין וחוזרת הלילה. הרגשתי צורך להצטרף לשיעורים האחרונים. גם אני התחלתי את הקורס עם המון רצון ומוטיבציה. זו כבר הפעם השלישית שאני מתחילה את הספר הזה, ועדיין לא סיימתי אותו. אני מרגישה שהקורס הזה אפשר לי להיכנס לעומק ולהביא חלקים ממנו לתוך החיים שלי. אני השתתפתי בשני הקורסים וזה כנראה גרם לי עומס גדול מדי בהתמודדות המנטלית בתוך החיים. זה היה כבד עלי. הרגשתי שאני לא יכולה להביא את הכל לתוך החיים. זה פגש אותי בנושא של 'לעשות את מה שאני יכולה ברגע הזה', ולא לנסות להיות כל הזמן בסדר ולהבין את הכל, ולתרגל את הכל, ולדעת הכל. כששיחררתי את זה הרגשתי יותר טוב עם זה שלא תמיד הצלחתי לקרוא הכל ולא תמיד נכנסתי לכל השיעורים. מה שאני מצליחה לקרוא ולהבין וליישם בחיים זה בסדר לעכשיו, ובפעם הבא יהיה יותר טוב, וזה מה שכרגע אני מצליחה להביא. הייתי מלאת השראה והערכה לעבודה הקבוצתית. אני לא עובדת הרבה בחברותא, אם בכלל. זה הביא לי הרבה עומק וחיבור לאנתרופוסופיה, שמאוד חסר לי על אף שאני עובדת בתחום החינוכי. פגשתי קבוצת נשים עמוקות ואמיצות, הייתה חוויה טובה. תודה לכולכן ששיתפתן בדברים עמוקים, אינטימיים וחשופים, ותודה לך יעל – השיעורים היו עטופים, חמים, גם כשהדברים היו לא פשוטים.

יעל – תודה לך וטוב לראות אותך. דברייך מתחברים לשבעת התנאים: יש תנאי שאומר שאנחנו עושים את העבודה, והחסד, והתוצאה, יבואו בזמן שלהם, בזמן של אלוהים. אנחנו עושים את הדרך לפי יכולתנו, ועל השאר אין לנו שליטה – כמה אני אבין ואדע, כמה אצליח ליישם, זו דרך ארוכה וסיזיפית. ההתמדה וההסכמה לשחרר את התוצאה – היא צעד חשוב.

משתתפת – כשהתחלתי את לימודי ההכשרה זה היה אחד הספרים הראשונים שהיה צריך לקנות, והוא היה נראה לי מוכר וגיליתי שכבר קניתי אותו בעבר בכריכה קשה ביד שניה בצעירותי. המשיכה 'לקנות דעת העולמות העליונים' הייתה מאז ומתמיד, כמו כולנו פה, אז לא התפלאתי לגמרי אבל עדיין התפלאתי. התחלתי לקרוא קצת וזה היה מאוד קשה בלי תיווך, ובמשך שנים הגעתי לספר אנקדוטלית – קראתי כשהייתי צריכה על שומר הסף הקטן, או על מבחן האש וכו'. ואף פעם לא עשיתי את זה בצורה מסודרת וקראתי ולמדתי אותו מהתחלה עד הסוף, עד לפני הקורס הזה. אז הסתנכרנתי איתך בעבודה העצמית. במשך שנים נתקעתי בשלב התנאים וההכנות, וחשבתי שאין לי מה להתקדם כי אני לא עומדת בתנאי אחד מכל התנאים האלה. אז מה יש לי להתקדם אל מסע התקדשות וחניכה, שזה מה שאני עושה כ-13 שנה פה ואעשה עוד שנים. זה שיתק – כשאתה לא עומד בתנאים ובהכנות אז אין לאן להתקדם. במובן הזה הקורס עשה לי רטרוספקטיבה על השנים האלה ופתאום יכולתי לשים לב שאני בתהליך התקדשות כבר המון שנים, ותודעת החלום שלי השתנתה, ואני עומדת ביותר מתנאי וחצי, וזה מרגש. אני חושבת שהספר צריך תיווך ועשית את זה בצורה מדהימה. תודה.

מבחינתי זה 'המדריך לטרמפיסט לגלקסיה' כי צריך לחזור אליו כל הזמן, מנקודת תודעה אחרת שמשתנה. רציתי להציע ולשאול: בסופו של דבר אי אפשר להשאיר את זה בתיאוריה. אם פתאום עכשיו השתנתה לי התודעה ואני רואה את זה אחרת, יכול להיות שאחרי כל מפגש צריך להוסיף 'פרקטיקום' כי הוא באמת מדריך למשתמש. הקורס לא יכול להכיל את כל התרגילים והעבודה העצמית שצריך לעשות, אז אולי צריך לתמוך את זה בעבודה פרקטית.

יעל – תודה. זה יילקח למחשבה.

משתתפת – אני רוצה להוסיף על החוויה של ההליכה יד ביד ולהיצמד לספר – זו הייתה חוויה שהעמיקה את העיסוק בתכנים של הספר הזה. זה התחבר לי לחוויה דומה שהייתה לי בקורס אחר איתך – קורס קרמה שאני ממליצה עליו בחום. בשני הקורסים אני מוצאת שההבניה, הידיעה שאנחנו הולכים צעד אחרי צעד בספר מסוים, אפשרה העמקה גדולה יותר, הליכה בדרך מובנית ומסודרת, שגם לי היא משמעותית בחיי. תודה גם על זה.

משתתפת – מעבר לכל מה שנאמר, ומעבר לתכנים ולאיך שאת הבאת את זה, אני רוצה להגיד תודה על האפשור של הפורמט הזה בכלל: לימודים בריתמוס כזה, ביחד, בצורה כל כך נגישה וזמינה. בשבילי האפשרות שלנו לעשות את זה ביחד לאורך תקופה ארוכה זו חוויה מדהימה. מצאתי אצלי שזה שומר אותי ואוסף אותי לנוכחות רציפה שהיא מאוד משמעותית. בסופו של דבר אנחנו צריכים לקום כל בוקר ולהזכיר לעצמנו את המשימות הרוחניות שלנו, וככל שאנחנו נמצאים יותר בקהילה ולומדים יותר כקהילה ויש לנו את ההזדמנויות לחברותא – ככה המזון לנשמה הופך להיות יותר משמעותי. רציתי להודות על מה שהתחיל כמענה בתקופת הקורונה, והפך להיות עוגן בתוך השבוע. אני עושה עוד הרבה ואני לא מנותקת, ועדיין הימים האלה היו עוגן, השעה הזו הייתה מאוד משמעותית. תודה על הנתינה המדהימה.

יעל – זה משמח, וזה כמובן ממשיך בקורסים נוספים, וכל מי שמרגישה שזה מזון רוחני עבורה אז זה משמח.

משתתפת – אני רוצה להגיד משהו בקשר לסיכום והתמלול: זה דבר ממש מוערך, אני מאוד מעריכה את זה. אני חושבת שזה העוגן כמו שאמרו. אני בד"כ כותבת, אבל זה לא דומה לתמלול המסודר. זה ממש עבודת קודש. אני חושבת שורד עושה את זה, אז תודה. זה לא מובן מאליו.

ורד – בשמחה גדולה.

יעל – אני מצטרפת, וזו הזדמנות להודות לך שוב על העבודה שעשית במסירות. גם ליטל עושה הגהה לשיעורים, וגם רונה הצטרפה לתמלול של פרשות השבוע, ואין מספיק מילים להודות על העבודה שלכן.

משתתפת – אני גם אגיד שהקורס היה מאוד משמעותי עבורי, כמו שכולן שיתפו. בנושא התמלול והסיכום אני מאוד שמחה שזה תרם לכולן, אבל עבורי זה היה הדבר שבעצם הרווחתי ממנו כל כך הרבה, כי זה דרש לעבור על כל שיעור בדקדקנות, וזה כמובן חדר פנימה. אופן ההגשה שלך כל כך ייחודי לך, האופן שהקורס היה מובנה, הבהירות, זה איפשר לדברים ללכת איתי הלאה, ועדיין הולך. כמו שאמרו, אז גם אני קראתי את הספר לא פעם, ועכשיו פגשתי אותו שוב ממקום אחר. הנושא של הצ'אקרות למשל זה נושא שאף פעם לא הצלחתי לבד להבין אותו, וכשאת העברת אותו זה היה כל כך נגיש ואפשר היה לחוות את ההתנסות הזו.

יעל – מעניין שאת מזכירה דווקא את הצ'אקרות כי אני חשבתי שאני לא מבינה אותו בעצמי. אני שמחה שזה היה לך טוב.

משתתפת – אז הנה, זה אחרי כמה פעמים שעברתי על החומר הזה, ורק בזכותך הבנתי אותו בפעם הזו. יש לי כלפייך הערכה עמוקה, את עבורי השראה גדולה. תודה על הקורס הזה. כמו שאמרו קודם, כל כך שמחתי כששמעתי שזה הספר שאת עומדת ללמד, וזה רווח עצום לכולנו שיש לנו את הקורס הזה ככה מובנה, בזכותך.

יעל – תודה. אני גם אגיד לכן שגם לי זו הייתה זכות גדולה ללמד את הספר הזה. הספר הזה הוא ספר בסיס, ואנחנו יודעים שדווקא בספרי הבסיס יש עומק אדיר. יש בספר זה עומק אדיר והרגשתי יראת קודש ללמד אותו. הרגשתי שאני צריכה להתפלל הרבה לפני, ולהכין את עצמי להיות כלי ראוי ללמד חומרים כאלה. גם אני מרגישה שדרך הקורס הבנתי הרבה יותר טוב את הספר. להכין שיעורים לקורס הזה אפשר לי הבנה חדשה ועמוקה יותר על הספר. אני רוצה להודות לכן על ההשתתפות ועל הדברים שהבאתן: גם ברמת השיתוף הביוגרפי, וגם ברמת הרעיונות. הרבה פעמים באתי עם רעיון, מחשבה או נושא, וברוב השיעורים היה שיח פורה ועלו המון מחשבות ורעיונות שאתן הוספתן, וגרמו לי להבין יותר לעומק את מה שבאתי ללמד. לכן אני מרגישה שזה היה לימוד משותף. למדנו ביחד, כאשר לי היה תפקיד להנגיש את החומרים. אני מאוד מודה לכן. רוב המשתתפות כאן היו מהתחלה ועד הסוף. היו כמה שעזבו באמצע וכמה שהצטרפו באמצע, אבל בסה"כ רובכן הייתן במשך שנה שלמה – שנת לימודים שלמה, וזה מאוד יפה.

אני אסיים עם שיר של הרב קוק שקראנו פה בעבר, ואני מרגישה שהוא מתחבר מאוד לתכנים של הספר 'כיצד קונים'. כמו שאמרתן, הספר הוא ספר הדרכה רוחנית שבא לעזור לנו להצמיח כנפי רוח, להגיע לפוטנציאל השלם שטמון בתוך הזרע – כפי שדיברנו בתרגיל ההתבוננות על הזרע. הספר כולו עוסק בחוקים, כללים ותנאים שמשמעותם היא: איך אני יכולה להתקדם, לקבל הדרכה בתוך הדרך הרוחנית שלי ולהצמיח כנפי רוח שהן הפוטנציאל שטמון בכולנו מאז העוּבריות.

משתתפת – גם אני אגיד תודה רבה ואני מזדהה עם הרבה מהדברים שנאמרו.

בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.

כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ,

כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יכחשו לְךָ.

דּרושׁ אוֹתָם – ויימצאו לך מיד.

הרב קוק.

תודה לכולן ולהתראות.

print